משה בתיבה (סיפור בתנ"ך)
_Paysage_avec_Mo%C3%AFse_sauv%C3%A9_des_eaux_-_Pierre_Patel_-_Mus%C3%A9e_des_Beaux-Arts_de_Narbonne.jpg)
משה בתיבה הוא סיפור המופיע בספר שמות, פרק ב', פסוקים א'-י'. הסיפור המופיע בספר שמות מספר את סיפור הצלתו של משה שיהיה לגואל עמו. הסיפור בפרק ב' ממשיך את סיפור שיעבוד בני ישראל והגזרות שהטיל פרעה. הסיפור מספר את סיפורה של יוכבד משבט לוי הנאלצת להחביא את בנה הנולד בגלל גזרת פרעה: "כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ".[1] יוכבד מבינה שאין ביכולתה להסתירו והיא נאלצת להניח את הילד בתוך תיבת גומא אשר אותה הכינה. את התיבה היא מניחה "בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר".[2] בת פרעה שומעת את בכי הילד ומצילה אותו. סיפור לידת משה הוא סיפורו של הילד הנולד למרות גזרת המוות של פרעה, שיגדל להיות מושיעו ומשחררו של עם ישראל ויוציאם מעבדות לחירות.
נישואי יוכבד עם עמרם
הסיפור על הולדת משה נפתח בנישואי הוריו. מסופר כי איש משבט לוי לקח לו לאישה אישה משבטו, ובהמשך נאמרו שמותיהם בפירוש: "וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת-יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ, לוֹ לְאִשָּׁה, וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-מֹשֶׁה; וּשְׁנֵי חַיֵּי עַמְרָם, שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה".[3]
לידת הילד משה
על משה נאמר: "וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב".[4] ויש שפירשו יפה בחיצוניותו. בתלמוד בבלי פירשו את "ותרא אותו כי טוב הוא-...וחכמים אומרים בשעה שנולד משה נתמלא הבית כולו אור",[5] מחשש לחייו של הרך הנולד מחביאה האם את הילד שלושה חודשים.
הסתרת הילד
מיד לאחר הלידה מחביאה יוכבד את הילד הנולד, ורק לאחר שאינה יכולה להצפינו היא מכינה תיבת גומא. הגומא המזוהה עם הגומא פפירוס. התיבה חוזקה "בַחֵמָר וּבַזָּפֶת".[2] צמח הפפירוס גדל לאורך גדות הנילוס ומצוי לרב באזור הדלתא של הנהר. צמח הגומא מגיע לגובה של 2.5 מטרים והוא מעוטר בעלים ופרחים. המצרים הקדמונים השתמשו בגומא כדי להתקין נעליים, מחצלות ואף סירות. ייתכן ולעשיית התיבה בה הונח משה, הספיק קנה אחד של גומא.[6]
את התיבה הניחה יוכבד משה "בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר" כדי שלא תיסחף. הבן שזה עתה נולד יינצל על ידי היאור בו היה צריך לטבוע על פי גזרת פרעה.
בהמשך מסופר כי אחותו ניצבת מרחוק לראות מה יהיה עם הילד. חז"ל זקפו לזכותה של מרים את ההגנה שסיפקה למשה ולכן כאשר לקתה מרים בצרעת, חיכה לה העם עד אשר תצא מההסגר שהוטל עליה: ” מרים המתינה למשה שעה אחת שנאמר "ותתצב אחותו מרחוק" (שמות ב', ד') לפיכך נתעכבו לה ישראל שבעה ימים במדבר שנאמר "והעם לא נסע עד האסף מרים" (במדבר, י"ב, ט"ו)”.[7]
מציאת הילד
בת פרעה יורדת להתרחץ בנהר ומסופר כי נערותיה מלוות אותה. היא מבחינה בתיבה ומבקשת מאמתה להוציא את התיבה מן המים ובה היא מוצאת את הילד בוכה. הבכי של התינוק מעורר בה חמלה והיא מבינה כי "מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה", רש"י מבאר כיצד זיהתה שהוא מילדי העברים: ”ותפתח ותראהו - את מי ראתה הילד זהו פשוטו ומדרשו שראתה עמו שכינה”. לא רק שבכי התינוק עורר בה רגש של חמלה אלא שעל פי רש"י ראתה בילד את השכינה.
בת פרעה מפרה את צו אביה פרעה. חמלתה על הרך הנולד גברה על הצו אותו הטיל פרעה. בתיה קוראת שם לתינוק: "וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, מֹשֶׁה, וַתֹּאמֶר, כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ (ספר שמות, פרק ב', פסוק י').
הדו -שיח בין האחות לבת פרעה
לאחר שמשה מסרב לינוק מהמצריות, פונה בתיה למרים אחותו של משה שניצבה שם. מרים מציעה לבת פרעה למצוא אישה מניקה מבני ישראל, כדי להניק לה את הילד. בת פרעה שאינה יודעת את זהות הנערה מסכימה להצעתה. הנערה קוראת ליוכבד - אֵם הַיָּלֶד. [8] אירוניה היא שהאישה אשר ילדה את הילד וניסתה להגן עליו מגזרות פרעה מקבלת שכר מארמון המלך משם יצאו גזרות השמד. הילד מובא לבית האם כדי שתניק אותה בביתה. בהמשך מסופר כי בתום זמן ההנקה מביאה האם את הילד לבת פרעה שתגדלו.[9]
המידע המובא אודות המינקת משקף גם תהליך אימוץ אשר היה נהוג במצרים העתיקה, בין האם המניקת לאם המאמצת. הסיפור מדווח על שני מרכיבים בתהליך האימוץ: תשלום שכר וזמן ההנקה. חוזים המלמדים על תהליכי אימוץ בין המניקה לאם המאמצת נמצאו בתעודות מאזור מסופוטמיה. זמן ההנקה המתועד בתעודות מצריות משקף את זמן גידולו על ידי האם והחזרתו לבת פרעה. נתינת השם על ידי בת פרעה מסכם את תהליך האימוץ.[10]
הסיפור בתרבות
שירים רבים נכתבו בהשראת המזמור. ידוע השיר משה בתיבה מאת קדיש סילמן שזכה ללחן עממי. כמו כן שירו של אליעז כהן, 'תיבת גומא' כמו כן ציירים רבים ציירו את סיפור לידת משה. נחום גוטמן הרבה לצייר ציורים בהשראת סיפורי התנ"ך ובכללם סיפור זה. ידועים גם יצירותיהם של גוסטב דורה, ניקולא פוסן, פאולו ורונזה ואחרים.
בורקס נקניקייה נקרא על ידי הסופרת רות סירקיס בספרה "ילדים מבשלים" (1975) "משה בתיבה", והתקבל כסלנג ישראלי.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ספר שמות, פרק א', פסוק כ"ב
- ^ 2.0 2.1 ספר שמות, פרק ב', פסוק ג'
- ^ ספר שמות, פרק ו', פסוק כ'
- ^ ספר שמות, פרק ב', פסוק ב'
- ^ מסכת סוטה, דף י"ב עמוד א'
- ^ נחום סרנה, עולם התנ"ך: שמות, תל אביב, דוידזון עתי, 1993, עמ' 29.
- ^ שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:בבלי) אין עמוד ט בדף א במסכת סוטה.מסכת סוטה, דף א' עמוד ט'
- ^ ספר שמות, פרק ב', פסוק ח'
- ^ ספר שמות, פרק ב', פסוק י'
- ^ פנינה גלפז-פלר, יציאת מצרים, מציאות או דמיון, תל אביב, שוקן, 2002, ע"מ 38-37
