שבעה
ערך זה עוסק בשבעת ימי האבלות. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו  |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
| |
שבעה הוא כינוי לשבעת ימי האבלות בהם מצווים קרובי אדם שנפטר.
מקור
יש לפחות שני תקדימים למנהג השבעה בתנ"ך. יוסף התאבל על אביו יעקב שבעה ימים: ”וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים“ (בראשית נ י) . כמו כן, איוב התאבל על כאבו שבעה ימים בנוכחות חבריו: ”וַיֵּשְׁבוּ אִתּוֹ לָאָרֶץ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת לֵילוֹת, וְאֵין דֹּבֵר אֵלָיו דָּבָר, כִּי רָאוּ כִּי גָדַל הַכְּאֵב מְאֹד“ (איוב ב יג) .
מנהגים
יום הקבורה נחשב ליום הראשון של השבעה, כל עוד הסתיימה הקבורה לפני שקיעת החמה. אדם המתבשר על קרובו שנפטר יושב עליו שבעה כל עוד קיבל את הבשורה במהלך השלושים. במידה וחל חג במהלך ימי השבעה - יושבים עד לאותו יום.
לאחר הלוויה האבלים "יושבים שבעה" – שבעה ימים שבהם האבלים יושבים בבית ואסור להם לצאת אף לדבר מצווה, וחבריהם ומשפחתם באים לנחמם ונוהגים גם לעזור בענייני הבית והבישול. הסעודה הראשונה שסועד האבל לאחר שחוזר מקבורת המת, נקראת סעודת הבראה, שנערכת ומוגשת על ידי שכניו או קרוביו של האבל, ונהוג לכלול בה מאכלים עגולים, כביצים קשות ועדשים, המסמלים את הגלגל החוזר של חיים ומוות העובר על האדם.
במהלך השבעה אסור האבל בשגרה היומית וברבות מהנאות החיים: לימוד תורה (למעט לימוד דיני האבל), יציאה מהבית, מלאכה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל, תשמיש המיטה, קריאה בתורה, שאילת שלום, ביגוד חדש, גיהוץ, גילוח ותספורת, בילויים וכל מיני שמחה. מדין אבלות, מקפידים לשבת על הרצפה או ספסל נמוך מאד, ויש גם שנוהגים לישון על מזרן שמונח על הרצפה במהלך השבעה. ביום השביעי של שבעת ימי האבל, יושבים האבלים שעה קלה לאחר תפילת שחרית ומקבלים תנחומים ישנו מנהג מקובל שלפני קימת האבלים אומרים להם המנחמים באמירת "קומו". לאחר מכן הם נפטרים מדיני אבילות שבעת הימים, וזאת על פי הכלל ההלכתי הידוע מקצת היום ככולו. נוהגים לאחר מכן הם עוברים לאבילות שלושים יום[1].
בתום השבעה עולים האבלים לקברו של המנוח. שם נהוג להתפלל (בדרך-כלל מזמורים ל"ג, ט"ז, י"ז, ע"ב, צ"א, ק"ד, ק"ל), תפילת אשכבה ואוסף פסוקים (ממזמור קי"ט בתהלים) המתחילים באותיות היוצרות את שמו הפרטי של הנפטר, ואת המילה 'נשמה'. לסיום אומרים 'קדיש יתום' (מותנה בקיום מניין) ותפילת 'קל מלא רחמים'[2].
במדינת ישראל
בחודש יולי 2000 ניתן צו הרחבה החל על כל העובדים והמעסיקים בישראל וקובע: "עובד שעבד במקום העבודה לפחות 3 חודשים והמקיים חובת אבלות (במות הורים, ילדים, בן זוג, אחים ואחיות) מטעמי דת או נוהג ("שבעה"), ואינו עובד באותם ימים, יהיה זכאי לתשלום שכר עבור ימי העבודה שנעדר בהם ולא יותר משבעה ימים (קלנדריים)"[49].
בישראל הוחלט שמשפחות החללים שנפלו בצה"ל זכאיות לשחרור מגיוס חובה. בעקבות מבצע צוק איתן, שבו לחללים אחדים היו חברות (שאינן חייבות לשבת שבעה), עדכן צה"ל את הנהלים, וקבע שחברות חיילות של חללים תהיינה זכאיות לחופשה של שבוע למשך ימי השבעה.
קישורים חיצוניים
- אלון עידן, שינויים בהרגלי השבעה, באתר הארץ, 11.1.18
הערות שוליים
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות אבל, פרק ז', הלכה ב'. וראה עוד בשיעורו של הרב עובדיה יוסף.
- ^ zal.co.il - דף מידע
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
