פוליטיקה של ישראל
|
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של ישראל |
|
|
הפוליטיקה הישראלית כוללת תנועות, מפלגות וארגונים רבים. האידאולוגיה השלטת בישראל היא הציונות, ומרבית המפלגות במדינה מציינות את ערכיה כבסיס למצעיהן. הגושים הפוליטיים העיקריים בפוליטיקה הישראלית ובכנסת בפרט משויכים לזרמים האידאולוגיים של הימין, המרכז והשמאל. חלוקה זו אמנם דומה לפוליטיקה במדינות רבות בעולם - אך בישראל יש לה משמעויות ויישומים ייחודיים. ובדומה בחברות ומדינות בעולם, משתנה מעת לעת משמעות המונחים בציבוריות ובתקשורת בישראל.
בנוסף לשלושת הגושים המרכזיים וגם במקביל להן, קיימות קבוצות סקטוריאליות באוכלוסייה: חילונים (ומסורתיים), דתיים לאומיים, חרדים, עולים ממדינות ברית המועצות לשעבר, ערבים, דרוזים, בדואים ועוד. אל חלוקה זו נוספה גם החלוקה העדתית המיטשטשת בקרב היהודים: למזרחים ולאשכנזים.
התגבשות הזרמים הפוליטיים בישראל החלה עוד בתקופת היישוב בשנות ה-20 של המאה ה-20, בדמותם של תנועת העבודה, הציונות הדתית, החוגים "האזרחיים" (כגון הציונים הכלליים) והרוויזיוניסטים.
השיח הפוליטי בישראל נע בעיקר סביב הציר הביטחוני-מדיני, זאת בניגוד למדינות אירופה שם החלוקה היא בעיקר על פי העמדות בתחום הכלכלי-חברתי. לפי הציר הזה מוגדרים גם מחנות השמאל והימין בכלל. החלוקה בין שמאל וימין בפוליטיקה הישראלית נעשית בעיקר לפי הפרמטרים הבאים: היחס למעמד יהודה ושומרון, ההתנחלויות ותהליך השלום הישראלי-פלסטיני, ביחס לכלכלה, יחסי דת ומדינה ובחלוקת המשאבים הכלכליים של המדינה.
נושאי חתך
הציר המדיני-ביטחוני
בנושא המדיני-ביטחוני נחלקים הגושים הפוליטיים לפי עמדתם כלפי מעמד יהודה ושומרון, ההתנחלויות ותהליך השלום הישראלי-פלסטיני.
הימין הישראלי תומך בסיפוח, בין אם מלא או חלקי, של יהודה ושומרון. ביחס לפלסטינים בשטחי A ו-B, הדעות נעות בין הרחבת האוטונומיה לתושבים ועד פירוק הרשות הפלסטינית. הימין מתנגד להקמת מדינה פלסטינית, התנגדות שמנומקת בסיבות לאומיות, כמו אי-הכרה בזכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית, וביטחוניות, כמו הטענה שהקמת מדינה כזאת מהווה איום על קיומה של מדינת ישראל ופגיעה קשה בביטחונה. הימין הישראלי דוגל בבניית התנחלויות, בין בגושי ההתיישבות ובין מבודדות, ורואה בהן מימוש זכותו של עם ישראל על ארץ ישראל.
השמאל הישראלי, לעומת זאת, תומך בנסיגה ברמה מסוימת מהשטחים. השמאל מתנגד להתנחלויות המבודדות, אך מקבל בעיקרו את אלו השוכנות בגושי ההתיישבות. מהלכים אלו מנומקים על ידי השמאל הציוני בכך שהתבססות אזרחית ביהודה ושומרון עלולה לסכן את קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, לסכל את תהליך השלום הישראלי-פלסטיני, ולפגוע במדינה ביטחונית, מדינית וכלכלית. בפלגים קיצוניים יותר של השמאל נובעת ההתנגדות מהדעה שההתנחלויות גורמות להפרת זכויות האדם של הפלסטינים. דעה זאת מובאת על ידי ארגוני שמאל רדיקלי שונים, אשר רואים בהתנחלויות, יחד עם מהלכים נוספים של ישראל בשטחים, עוולות במסגרת הכיבוש הישראלי.
היחס לפלסטינים
העמדה הבסיסית של השמאל היהודי בישראל מושתתת על הכרה בזכויות של הפלסטינים בארץ. זכות היהודים על ארץ ישראל, צריכה לסגת במידה רבה או מועטה בפני זכויות הפלסטינים על פי תפיסת השמאל. מחנה השמאל דוגל ברובו הגדול בפתרון שתי המדינות ובחתירה לפשרה עם הפלסטינים הכוללת הקמת מדינה פלסטינית אשר במקרים רבים, כולל גם פינוי של מתנחלים בהסכמה או בכוח, ובמיעוטו בפתרון מדינה אחת דו-לאומית.
העמדה הבסיסית של הימין היהודי מתבססת על זכותם של היהודים על ארץ ישראל (מסיבות דתיות או היסטוריות או בשל הצורך בהבטחת קיומה של מדינת ישראל). גם הימין, בחלקו, חותר לפשרה עם הפלסטינים ולשם כך מוכן לוויתורים גדולים לעומת עמדותיו המקוריות (אם כי הוויתורים המוצהרים של הימין פחותים, בדרך כלל, במידה רבה, מאלה של השמאל). נכונותם של חוגי ימין רבים לוותר על חלקים מארץ ישראל אינה מתבססת על זכות של הפלסטינים על ארץ ישראל אלא על צורך ליישב את הסכסוך עמם. חלק אחר בימין, בעיקר בימין הדתי מאמין בארץ ישראל השלמה. בימין דעות שונות, ביניהן מתן אוטונומיה לפלסטינים או הפיכתם לאזרחים ירדנים ועד כדי הסכמה ל"שתי מדינות לשני עמים" (אם כי לא כ"משאת נפש"). בימין הרדיקלי (ובעבר גם בשמאל הסוציאליסטי) מוצע גם טרנספר של הפלסטינים, בהסכמה או בכוח. בגלל החשדנות הרבה של הימין כלפי הפלסטינים וכוונותיהם האמיתיות, הימין שם דגש על משא ומתן זהיר, תוך קבלת ערבויות בינלאומיות ופלסטיניות, כדי להבטיח שאופיה, ביטחונה ואינטרסיה של ישראל לא יפגעו.
היחס לטרור
הימין מתנגד לגישה הטוענת כי הטרור הערבי נובע מ"ייאוש מהתהליך המדיני" או כתוצאה מ"הכיבוש" ו"המצור על עזה" היות שהטרור התקיים גם לפני "הכיבוש" ולפני "המצור על עזה". לדידו, הטרור הערבי נובע מחוסר השלמה עם קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית במזרח התיכון הערבי-אסלאמי וייתקיים כל עוד לערבים יש זיק של תקווה שבאמצעות כוח ואלימות הם יצליחו להשמיד את ישראל ולסלק את היהודים מארץ ישראל. לגישת הימין, הדרך להפסקת הטרור צריכה להיות הקמת "קיר ברזל" וגדיעת התקווה הערבית להשמדת ישראל, וזאת על ידי שלילת נסיגות משטחים בשליטת ישראל והגברת הבנייה וההתיישבות בכל חלקי הארץ, ובמקביל חיזוק צה"ל והההרתעה האסטרטגית. לפיכך, הימין דוגל בדיכוי הטרור בכוח צבאי ובפרט בסיכולים ממוקדים כנגד מחבלים מכל הדרגים ובהריסת בתי מחבלים. חלקים בימין דוגלים גם בעונש מוות למחבלים ובגירוש משפחות מחבלים כדי לחזק את ההרתעה נגד "טרור יחידים".
היחס להתנחלויות
הימין הציוני דוגל בהתיישבות בשטחים, ואילו השמאל תומך בפירוק חלק מההתנחלויות ומסירת השטחים לידי הפלסטינים. מיעוטו של השמאל הציוני וכל השמאל הרדיקלי (ואף רוב הערבים, שמאל וימין כאחד) תומכים בפירוק כל ההתנחלויות. בעבר הימין החילוני דגל ברעיון ארץ ישראל השלמה, אולם כיום מטרה זו היא נחלתו הכמעט בלעדית של הימין הדתי, בעוד הימין החילוני ברובו מוכן להכיר, בצער ובלית ברירה, בפשרה טריטוריאלית כלשהי. כיום, רוב הימין המתון ומחנה המרכז בישראל תומכים בהשארת רוב ההתנחלויות (ובעיקר הגושים הגדולים וההתנחלויות שקרובות לקו הירוק) תחת ריבונות ישראל. גם השמאל אינו אחיד בגישתו להתנחלויות: בעוד חוגי שמאל מסוימים קוראים לחתירה למשא ומתן עם הפלסטינים בנושא השטחים, חוגי שמאל אחרים קוראים לפינוי מלא של ההתנחלויות גם ללא הסכמה בצד הפלסטיני.
הציר החברתי-כלכלי
יחסי דת ומדינה
נושא יחסי דת ומדינה מציף מחלוקת הקשורה להגדרת מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. המחלוקת נוגעת למתחים שבין שני מרכיבי ההגדרה, ולשאלה האם יש להגדיר את המדינה כיהודית במובן הדתי של המילה, או במובן הלאומי בלבד. בסוגיות דת ומדינה החלוקה היסודית אינה לימין ושמאל אלא לחילונים ודתיים. חלק מהחילונים תומכים בביטול חוקים דתיים, כאשר רוב כלל הציבור ורוב היהדות החרדית תומכים בשימורם.[1] ישנה עמדה דתית רדיקלית תומכת בחקיקה דתית עד כדי הפיכת המדינה למדינת הלכה, במטרה לחזק את זהותה היהודית של המדינה, אך דעת הרוב היא שיש לשמור על צביונה היהודי של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי ושימור הסטטוס קוו.
מדיניות כלכלית
בישראל אין חפיפה מובהקת בין העמדה המדינית לזו הכלכלית. ככלל השמאל הישראלי תומך בהרחבת מעורבות הממשלה במשק והרחבת מדינת הרווחה. עמדותיהן נעות מסוציאל-דמוקרטיה ועד קומוניזם. בקרב השמאל הרדיקלי, הן הציוני והן הלא-ציוני ישנם המחזיקים בעמדות מרקסיסטיות.[2] רבים בימין קוראים גם הם להרחבת מדינת הרווחה ומעורבות הממשלה במשק.
רוב תנועות המרכז (כמו שינוי, המפלגה הליברלית הישראלית, יש עתיד ואחרות) ורוב תנועות הימין (כמו הליכוד וימינה) נוטים יותר לליברליזם כלכלי ומאמינים בשוק חופשי המתבסס על יזמות והיי-טק תוך הפחתת הרגולציה הממשלתית על הכלכלה, החברות והעסקים הקטנים והבינוניים.
הזרמים הפוליטיים בישראל
להלן החלוקה המקובלת לזרמים הפוליטיים העיקריים בארץ. החלוקה על פי קווים אלה נובעת מההתפלגות הקואליציונית שבאופן היסטורי נחלקת בין גוש ה"ימין", בהובלת הליכוד, לבין גוש ה"שמאל", בהובלת העבודה, עם ניסיונות חוזרים ונשנים של מפלגות שונות ליצור "מרכז" יציב (קדימה, כחול לבן). עם זאת, ערכי היסוד של ציונות ודמוקרטיה משותפים לגוש ה"מרכז" ולרובם המכריע הן של גוש ה"שמאל" והן של גוש ה"ימין". מרבית החברה הישראלית חלוקה בדרכי מימושם של אותם ערכי יסוד. לעומת זאת, האגפים הרדיקליים בימין ובשמאל עשויים להתנגד לציונות, לדמוקרטיה, או לשני הערכים גם יחד, מתוך נשיאת ערכי יסוד אחרים (כגון לאומנות יהודית, לאומנות ערבית, פוסט-ציונות, או חרדיות).
השמאל
ערך מורחב – שמאל פוליטי בישראל
השמאל בישראל, אשר נקרא בעבר "מחנה הפועלים" בשל זיקתו החזקה לסוציאליזם, מונהג באופן מסורתי על ידי מפלגת העבודה (בפרט כמפא"י) על גלגוליה השונים אשר ייצגה את הכלכלה הסוציאליסטית, ובשנות ה-90 של המאה ה-20 הובילה את תהליך אוסלו. מחנה זה, הכולל בכנסת גם את מרצ וחד"ש, דוגל בגישה יונית כלפי הסכסוך הישראלי-ערבי ומאמין שוויתורים מצד ישראל יביאו להסכמי שלום והם הדרך הטובה ביותר לפתרון הסכסוך. השמאל מעדיף קידום משא ומתן דיפלומטי, גם אם הוא כרוך ב"וויתורים" מצד ישראל אפילו אם וויתורים אלה הם חד צדדיים (שבעיני חלקם אינם נחשבים לוויתורים), על פני פעולות צבאיות, ומתנגד לנוכחות הישראלית בשטחים או ברובם. כלומר, השמאל תומך בוויתורים טריטוריאליים ובפינוי רוב ההתנחלויות (או אף כולן) ובהקמת מדינה פלסטינית בשטחי יהודה, שומרון ועזה.
בהיבט המדיני, השמאל בארץ מתחלק בין שמאל ציוני התומך בציונות לבין השמאל הרדיקלי, שחלק ניכר ממנו מתנגד לציונות ורואה בה תנועה שנישלה את העם הפלסטיני מאדמתו. השמאל הציוני תומך בעיקרון שתי המדינות לשני העמים וסבור שכך יתאפשר לשמר בה את הרוב היהודי מבלי לפגוע בזכויותיה של האוכלוסייה הפלסטינית ביו"ש ובעזה. לדעתו של השמאל הציוני, עיקרון שתי המדינות חיוני לקיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי, תוך שמירה על הלגיטימציה הבינלאומית שלה. כמו כן, השמאל הציוני סבור שעקרון שתי המדינות הוא צעד הכרחי לשם כינון שלום בעתיד עם העולם הערבי. לעומת זאת, רובו של השמאל הרדיקלי היהודי דוגל בביטול מדינת ישראל כמדינה יהודית והפיכתה למדינה נייטראלית מבחינה לאומית, בין אם לאחר חלוקתה קודם לכן לשתי מדינות או בהפיכתה למדינה דו-לאומית על כל שטחי ארץ ישראל. השמאל נוטה לליברליזם בנושאי חברה, דת ומדינה. הוא תומך בהפרדת דת ומדינה וחופש מדת. הוא בעד שוויון זכויות לבני מיעוטים. בנושאי כלכלה קיימת קשת של דעות בחוגי שמאל שונים, בין קומוניזם לסוציאל-דמוקרטיה ומדינת רווחה. כך מרצ מזוהה כמפלגה הדוגלת במדיניות רווחה כלכלית, והפרדת הדת מהמדינה. בנוסף, היא מקדמת מדיניות לחיזוק זכויות מיעוטים כגון ערבים אזרחי ישראל, נכים ופליטים לא יהודים (כגון עובדים זרים). גוש השמאל הלך וקטן במהלך העשורים האחרונים בעקבות אירועי הסכם אוסלו והאינתיפאדה השנייה ובכנסת העשרים ושלוש מונה בסה"כ 6 מנדטים בלבד של מפלגות העבודה ומפלגת מרצ
אחד מארגוני השמאל החוץ-פרלמנטריים הוותיקים הוא "שלום עכשיו", הפועל לסיום "הכיבוש" ולגיוס תמיכה ציבורית לכך וסבור שצעדים אלה יביאו לקידום השלום עם הפלסטינים ועם מדינות ערב. הארגון מתרכז בעיקר בפעילות נגד ההתנחלויות. עוד ארגונים שפועלים לקדם הסכם מדיני עם הפלסטינים הם יוזמת ז'נבה של יוסי ביילין והמפקד הלאומי של עמי אילון. לצדם פועלים עשרות ארגוני שמאל וכמה ארגוני שמאל רדיקלי קטנים, כאשר רבים מהם מתעסקים בעיקר בסכסוך הישראלי-פלסטיני. הקרן החדשה לישראל תומכת ומממנת ארגוני שמאל רבים.
הימין
- ערך מורחב – ימין פוליטי בישראל
הימין בישראל דוגל בלאומיות יהודית, ומאוחד בעיקרון שמדינת ישראל צריכה להיות מדינת העם היהודי. בשל כך הימין מכונה המחנה הלאומי. בעוד על אופייה הדתי של המדינה ועל אופיה הדמוקרטי יש דעות שונות, החל מהפרדת הדת מהמדינה ודמוקרטיה ליברלית, עבור במדינה יהודית ודמוקרטית ועד מדינת הלכה, יש הסכמה שעל ישראל לשמור על אופייה היהודי-לאומי ושלילה מוחלטת של כל טענה כלפי ישראל לוותר על אופייה היהודי וסמליה. הימין תומך במלחמה בטרור באמצעות כוח צבאי, משא ומתן זהיר עם הערבים המבוסס על "שלום תמורת שלום" עם מינימום מסירת שטחים. כמו כן, חלק ניכר מהימין תומך בארץ ישראל השלמה ובהתנחלויות ביהודה ושומרון.[3] מבחינה חברתית-כלכלית הימין תומך בגישות שונות, ממדינת רווחה ועד כלכלת שוק.
מפלגת הימין הגדולה בישראל היא מפלגת הליכוד, על גלגוליה השונים, לאחר שתנועת החרות התאחדה עם המפלגה הליברלית הישראלית ועם מספר מפלגות ימין אחרות. התנועה מייצגת את חזונו של זאב ז'בוטינסקי ודרכו של מנחם בגין למדינה יהודית, דמוקרטית וליברלית המבוססת על זכותו של עם ישראל על כל ארץ ישראל, ומציגה עצמה כחלופה למפלגת העבודה גם בתפיסתה הכלכלית התומכת בכלכלת שוק. נכון ל-2019 הליכוד בראשות בנימין נתניהו היא מפלגת ימין-מרכז שחלק מחבריה (כולל נתניהו עצמו) תומך בהסדר מדיני עם הפלסטינים שבו תוקם מדינה פלסטינית מפורזת לצד מדינת ישראל.[4][5]
מפלגות ימין נוספות בישראל הן ישראל ביתנו וימינה ומחוצה לה על ידי מועצת יש"ע, גוש אמונים, ישראל שלי, הפורום המשפטי למען ישראל ושלל תנועות אחרות. מחנה הימין מתאפיין בגישה ניצית כלפי הסכסוך הישראלי-ערבי, הוא מאמין שהערבים אינם מעוניינים בשלום אמת וכל הדיבורים על הסכם הם הונאה שמטרתם להחליש את ישראל ולהקים בסיסי טרור קדמיים בשטחים. לפיכך, הם מאמינים בגישה תקיפה כנגד הטרור הפלסטיני והתנגדו להסכמי אוסלו, אותם הם ראו כתרמית ערבית. הימין סבור שאפשר למגר את הטרור באמצעות פעולות צבאיות ותמך במבצעים דוגמת חומת מגן[6][7] וכן במדיניות הסיכולים הממוקדים. רוב הימין תמך בארץ ישראל השלמה ומתנגד לעקירת התנחלויות, אולם בתנאים שנוצרו בסוף העשור הראשון של המאה ה-21 מוכנים ראשי שתיים משלוש המפלגות הגדולות בימין (הליכוד וישראל ביתנו) המהוות רוב מוחלט בו, לפשרה טריטוריאלית, אך מתנגדים לחלוקת ירושלים.[8]
רוב הדתיים הלאומיים נוטים באופן מובהק לימין, כאשר בציונות הדתית יש מספר זרמים: הקיבוץ הדתי, הזרם הממלכתי, חרדים לאומיים והזרם הרדיקלי יותר (המכונה לעיתים נוער הגבעות). כמו כן, חלק מבני הציונות הדתית (כ-15%) הם תושבי ההתנחלויות ותומכים בתנועת גוש אמונים. בציונות הדתית פועל גם זרם של שמאל-דתי (המזוהה פוליטית עם מפלגת מימד ותנועת ציונות דתית ריאלית), אך מדובר בזרם קטן יחסית. המפד"ל, מפלגת דתית-לאומית שייצגה הלכה למעשה את הציונות הדתית, הייתה בעבר מפלגת מרכז-שמאל, בעלת ברית של מפא"י ושל מפלגת העבודה הישראלית. אולם בעשורים האחרונים, כשההיבטים המדיניים זכו להדגשה יתרה בפוליטיקה הישראלית, נוצר פער בין המפלגות והמפד"ל מצאה עצמה בין מפלגות הימין, על רקע היותה תומכת בהתיישבות בארץ ישראל כולה ומתנגדת בנחרצות לכל ויתור טריטוריאלי, תהליך ששיאו בריצה המשותפת עם מפלגת האיחוד הלאומי.
כיום את הציונות הדתית מייצגת מפלגת ימינה, שמתנגדת למדינה פלסטינית[9] ודוגלת בהיותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית שהיא מדינת העם היהודי. היא תומכת בכלכלה שוק עם רגישות חברתית, קירוב לבבות בין דתיים לחילוניים, חינוך יהודי[10] והתיישבות בכל חלקי ארץ ישראל. את הזרם הנצי יותר מייצגת בכנסת מפלגת האיחוד הלאומי (שמיוצגת בכנסת כחלק מסיעת ימינה, ונתמכת על ידי מולדת). יותר נצית היא מפלגת עוצמה יהודית שתומכת בטרנספר כפתרון לסכסוך.
ככל הנראה, רוב הימין בארץ הוא בעל נטייה מסורתית ופרו-שמרנית, אם כי יש מחנה ימין נרחב שהוא חילוני מובהק שמבוסס בין היתר על ציבור גדול של עולים מברית המועצות לשעבר שלמרות נטייתם לחילוניות הם ימניים יותר משאר האוכלוסייה.[11] מפלגות ימין חילוניות בנוסף לליכוד הן ישראל ביתנו, צומת, חרות - התנועה הלאומית והתקווה - מפלגה ציונית לאומית.
מבחינה כלכלית רוב מפלגות הימין תומכות בקפיטליזם[12] וליברליזם כלכלי בעוד שחלקים בהן תומכים בשילוב של כלכלת שוק עם מדינת רווחה ומדיניות קצבאות המסייעת לחלשים. בייחוד התבלטו מפלגות הציונות הדתית בעמדות סוציאל-דמוקרטיות מובהקות.[13]
לצד הימין המתון, פועלים בישראל מספר תנועות ופלגים של הימין הרדיקלי. הללו תומכות בפתרונות רדיקליים ביחס לאוכלוסייה הערבית, כגון גירושם מתחומי ארץ ישראל למדינות ערב, טרנספר, עידוד הגירתם או השארתם ללא אזרחות ולגבי הערבים היושבים בכפרים הנמצאים ליד הקו הירוק והגבול עם הרשות הפלסטינית המכונים "המשולש" יש המאמינים כי צריך למסור את כפרים אלו ואוכלוסייתם לשליטה פלסטינית במסגרת תוכנית חילופי שטחים תמורת ההתנחלויות וגם כדי להיפטר מהם דמוגרפית במדינת ישראל היהודית. מספר התומכים בתנועות אלו קטן ביותר.
בתחום שהוא חוץ פרלמנטרי, היו גופי ימין שהשתתפו במחאות על מדיניות הממשלה כמו המחאה נגד תוכנית ההתנתקות. ארגון אם תרצו (המגדיר את עצמו מרכז ומוגדר כימין בעיני אחרים) פועלת בין היתר נגד הקרן החדשה לישראל. קרן תקווה ממנת גופי ימין שונים.
המרכז
- ערך מורחב – מרכז פוליטי בישראל
המרכז הפוליטי מנסה להציג חלופה פוליטית לגושי הימין והשמאל המסורתיים ומציג השקפות ודיעות המאפיינות את שני המחנות.
המרכז הפוליטי משלב את חוסר האמון של הימין בנכונות של הפלסטינים לשלום עם הטענה של השמאל שיש לצמצם את הנוכחות הישראלית בשטחי יהודה ושומרון. כתוצאה מכך, אף על פי שהמרכז תומך בהמשך משא ומתן זהיר עם הערבים הוא תומך בפעולות חד-צדדיות כגון גדר ההפרדה ותוכנית ההתנתקות לצד המשך הפעולות הצבאיות (כגון סיכולים ממוקדים) ללחימה בטרור. רוב מפלגות המרכז מתנגדות לחלוקת ירושלים ותומכות בהשארת גושי ההתיישבות תחת ריבונות ישראלית בכל הסדר מדיני עם הפלסטינים. מבחינת אופי המדינה המרכז תומך בציונות ובישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ומדינת העם היהודי אך בדרך כלל דוגל בחילוניות.
מבחינה כלכלית, המרכז הוא ליברלי וחלקו תומך בכלכלה חופשית ובעל גישה קפיטליסטית בעוד אחרים תומכים במדינת רווחה. נושא חשוב של חלק ממפלגות המרכז בישראל במאה ה-21 הוא נושא גיוס בני ישיבות לשירות צבאי ולאומי ויישום תוכנית לימודי הליבה במוסדות החינוך החרדיים. מספר מפלגות מרכז מיתגו את עצמן כ"מפלגות של מעמד הביניים" המהווה את רוב הציבור הישראלי.
עד הבחירות לכנסת השבע עשרה, גוש המרכז בכנסת היה קטן, מספר חבריו לא עבר את 15 המנדטים ומפלגות מרכז נטו להתפורר תוך פחות משתי קדנציות (לדוגמה: ד"ש, הדרך השלישית, מפלגת המרכז ומפלגת שינוי). מפלגות מרכז אחרות התמזגו עם שתי המפלגות הגדולות, כמו יחד (מפלגתו של עזר ויצמן, התאחדה עם המערך ב-1987), תל"ם (ה"תנועה להתחדשות ממלכתית" של משה דיין, התפלגה למערך ולליכוד), ליברלים עצמאיים (שהתפרקה עם כישלון המערך ב-1977) והציונים הכלליים (שהתאחדה עם מפלגות נוספות לגח"ל ובסוף נטמעה בליכוד). בעקבות השינויים הפוליטיים הדרמטיים שהתרחשו בישראל (ושזכו לכינוי "המפץ הפוליטי") לאחר פירוק הליכוד והקמת קדימה על ידי אריאל שרון, זכה גוש המרכז בבחירות לכנסת השבע עשרה למספר שיא של 36 מנדטים שיוצגו על ידי קדימה ומפלגת הגמלאים. מפלגת המרכז הגדולה ביותר עד לימים אלה היא קדימה, אשר הורכבה בעיקר מיוצאי מפלגת העבודה והליכוד והחזיקה בראשות הממשלה בשנים 2006–2009. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל שבה מפלגת השלטון לא הייתה הליכוד או מפלגת העבודה אלא מפלגת מרכז. לאחר הבחירות לכנסת השמונה עשרה רשם גוש המרכז ירידה בכוחו ל-28 מנדטים, כולם מיוצגים על ידי קדימה, בהמשך גוש המרכז בכנסת ה 18 עלה ל 33 מנדטים עקב הפילוג במפלגת העבודה ויצירת מפלגת העצמאות המרכזית. בבחירות לכנסת ה-19 התרסקה קדימה לשפל של 2 מנדטים ואת מקומה תפסו מפלגות "יש עתיד" ו"התנועה". בבחירות לכנסת ה-20 רצה "התנועה" ביחד עם מפלגת העבודה הישראלית ואת המרכז ייצגו מפלגות "יש עתיד" ו"כולנו", שגרפו ביחד 21 מנדטים. בבחירות לכנסת ה-21 קמו המפלגות המרכז-ליברליות: "חוסן לישראל" (של בני גנץ), תל"ם ("תנועה לאומית-ממלכתית" של משה יעלון), ויש עתיד (בראשות יאיר לפיד) והתאחדו לרשימת מרכז משותפת: כחול לבן, במטרה להחליף את השלטון בישראל. המפלגה זכתה ב-35 מנדטים. בכנסת ה 22 ירד גוש המרכז ל 33 כשמיוצג כולו על ידי כחול לבן ובכנסת ה 23 לאחר הפילוג במפלגת כחול לבן גוש המרכז ירד ל 31 מנדטים כשהוא מונה את המפלגות כחול לבן ויש עתיד-תל"ם
גם חלק מהמפלגות שאינן מזוהות כימין או שמאל נחשבות למפלגות מרכז. לדוגמה: מפלגת הגמלאים מתמקדת בנושאי פנים ונכנסה לכנסת-17 עם שבעה מנדטים והייתה בממשלה-31. מפלגה זו נחשבת מרכז בתחום המדיני, אך תחום זה לא מרכז פעילותה.
החרדים
המפלגות החרדיות (מיוצגות נכון ל-2020 על ידי ש"ס ויהדות התורה המורכבת מדגל התורה ואגודת ישראל) נחשבות כנוטות לימין, בעיקר בכל הקשור לענייני דת ושמרנות, אך גם בתחום המדיני (יחסי חוץ וביטחון, השסע עם הערבים), על אף שהן מוכנות לתמוך גם בצעדי מדיניות שמאלנית, כל עוד דרישותיהן בתחומי הדת (חקיקה דתית, תקציב למוסדות דת וכדומה) נענות על ידי הממשלה. מפלגות אלה תומכות במדינת רווחה והגדלת הקצבאות לחלשים בחברה. מפלגות אלו אינן נוטות להתמקד בענייני חוץ וביטחון ועיקר עיסוקן בשמירה על מימון החינוך הדתי ושירותי הדת ובחקיקה דתית שתדגיש את זהותה היהודית של המדינה, מתוך שאיפה לשמירת צביונה היהודי של מדינת ישראל. סיעת יהדות התורה מייצגת את רוב הציבור האשכנזי ואילו מפלגת ש"ס, שהוקמה על ידי הרב עובדיה יוסף, מייצגת את הציבור הספרדי ביהדות ובין תומכיה נמנים חרדים מהזרם הספרדי אך גם מסורתיים רבים מעדות המזרח.
העולים מרוסיה
העולים מרוסיה וממדינות ברית המועצות לשעבר נוטים ברובם לימין במישור המדיני וחשובה להם הפטריוטיות של המנהיג והקשיחות שהוא מפגין כנגד הטרור. ברם, בנושאי תרבות, דת וכלכלה רובם ליברלים, ותומכים בשוק חופשי והפרדת דת ומדינה.
מאז העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים היו שלוש מפלגות מרכזיות ברחוב הרוסי: ישראל בעלייה בראשות נתן שרנסקי שקיבלה בבחירות 1996 7 מנדטים ולימים התרסקה ונטמעה בליכוד; ישראל ביתנו בראשות אביגדור ליברמן שהגיעה ל-15 מנדטים בבחירות לכנסת ה-18 והפכה למפלגה השלישית בגודלה כאשר קיבלה קולות רבים מחוץ למגזר הרוסי; והבחירה הדמוקרטית בהנהגת רומן ברונפמן שרצה יחד עם מרצ ואיננה פעילה יותר (נכון לתחילת 2010).[14]
כיום, רק מפלגת ישראל ביתנו הימנית מזוהה עם העלייה הרוסית.
המפלגות הערביות
מאז קום המדינה ועד היום, פעילות בישראל ומיוצגות בכנסת מפלגות המייצגות את ציבור הבוחרים הערבי. עד הבחירות לכנסת העשירית לא היה ביטוי מהותי לעמדות הפוליטיות עצמאיות של הציבור הערבי - רוב הבוחרים הערביים הצביעו ל"מערך" או למפלגות ערביות דוגמת קידמה ופיתוח, שהיוו רשימות לוויין של ה"מערך" ופעילותן בכנסת תואמה ולמעשה הוכתבה על ידי ה"מערך", ובכך הן שיתפו פעולה עם הממסד היהודי-ציוני (הן גם בדרך כלל נטלו חלק בקואליציה אך לא בממשלה), בעוד מיעוט משמעותי של הבוחרים הצביע לרשימה המבוססת על המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י/רק"ח/חד"ש) שהנהגתה באותה התקופה הייתה יהודית-ערבית, ואשר מדיניותה הייתה כפופה למדיניות ברית המועצות. החל מהכנסת האחת עשרה היה בכנסת ייצוג לקולות פוליטיים עצמאיים מתוך הציבור הערבי הישראלי: ניצני לאומיות פלסטינית חילונית בדמות הרשימה המתקדמת לשלום בראשות פעיל אל-ארד לשעבר מוחמד מיעארי, כמו גם ראשיתו של תהליך נטישת המערך מצד הציבור המוסלמי המסורתי (בעיקר בעקבות תחילת האינתיפאדה הראשונה) עם הקמת המפלגה הדמוקרטית הערבית של חה"כ עבד אל-והאב דראושה. במקביל, וביתר שאת בעקבות קריסת הגוש הסובייטי, "חד"ש" התאימה את עמדותיה ופעילותה לשיח הפוליטי הפנים-ערבי. מאז הבחירות לכנסת הארבע עשרה ניתן לזהות גוש מפלגות ערביות אשר זוכות לרוב המכריע של קולות הבוחרים הערבים. השפעתן של המפלגות הערביות על השיח הפוליטי בישראל הייתה זניחה בין אם שיתפו פעולה עם הממסד ובין אם התנגדו לו ואף התריסו כנגדו. עם זאת, ככל שהתגבר הקול הפוליטי הערבי העצמאי, אשר מתנגד למדיניות ישראל בשטחים, לציונות ולאופיה היהודי של מדינת ישראל, ותומך במאבק הפלסטיני נגד מדינת ישראל, כך התחדדה תפישתם של רבים בציבור היהודי את המפלגות הערביות כעוינות את ישראל ואף תומכות טרור.
מפלגות ערביות מעולם לא שותפו בממשלת ישראל, ומאז שהתהווה גוש המפלגות הערביות הוא תמיד באופוזיציה ומביע התנגדות לממשלה. עם זאת, ולמרות פער מהותי הנובע מהתנגדותן לציונות, הן תמיד ראו בשמאל הציוני רע במיעוטו בהשוואה לימין הישראלי, אותו ראו כמקדם סדר יום לאומי-יהודי. בהתאם לכך הן מרבות לשתף פעולה עם סיעות השמאל הציוני בכנסת בנושאים רבים, החל בתחומי מדיניות חוץ והתנהלות ישראל מול הפלסטינים ומדינות ערב, עבור ביחסי יהודים-ערבים בישראל ומעמד האזרחים הערבים, וכלה בתחומי כלכלה ורווחה. הדוגמה הבולטת ביותר לשיתוף פעולה שכזה הייתה בימי ממשלת ישראל העשרים וחמש, שזכתה לתמיכה עקבית של הסיעות הערביות בכנסת כמעט לכל אורך כהונתה, ואף נשענה על תמיכה זו כדי להבטיח רוב בכנסת.
בעקבות שיתוף הפעולה עם השמאל הציוני, ובהינתן הדומיננטיות של השיח היהודי-ציוני בפוליטיקה הישראלית, המפלגות הערביות בישראל נחשבות בעיני רבים כגוש הומוגני של שמאל רדיקלי, ומסייעת לכך העובדה שבחלקן פעיל מספר מצומצם של חברים יהודים, כולם אנשי שמאל רדיקלי מובהקים. ברם, המפלגות הערביות מייצגות קשת עמדות שרובן אינו עולה בקנה אחד עם תפישות שמאל רדיקלי או שמאל בכלל, כאשר הפרמטר העיקרי עליו נחלקות המפלגות הערביות הוא חילון לעומת מסורת בחברה הערבית המוסלמית ברובה: הקוטב החילוני תומך בשיתוף פעולה בין-עדתי (מוסלמי-נוצרי-דרוזי-יהודי), בקידום מעמד האישה, בקידום השכלה מערבית ובשבירת המבנה החמולתי-פטריארכלי בחברה הערבית. הקוטב השמרני, הנשען רובו ככולו על אוכלוסייה מוסלמית (שמרנים בקרב הנוצרים ובעיקר בקרב הדרוזים לא בהכרח תומכים במפלגות הערביות), תומך במבנה החמולתי-פטריארכלי בחברה הערבית המוסלמית, תוך הקפדה על ערכי המסורת ודת האסלאם.
המפלגות החילוניות הן מק"י, הערבית-יהודית, שהיא הגרעין הדומיננטי בחד"ש, המהווה את המסגרת הפוליטית לכלל השמאל הערבי בישראל, ובל"ד, המקדמת אג'נדה לאומית פלסטינית חילונית. שתי המפלגות מתאפיינות בציבור פעילים ובוחרים רב-עדתי, כאשר הגיוון בולט במיוחד במק"י-חד"ש (בכנסת ה-20 מכהנים מטעם "חד"ש" חמישה ח"כים, מהם שניים בני העדה המוסלמית, אחת מהעדה הנוצרית, אחד מהעדה הדרוזית ואחד יהודי). עיקר המחלוקת בין מק"י-חד"ש ל"בל"ד" נסוב על היחס כלפי הרוב היהודי במדינה: "חד"ש" דוגלת בשיתוף פעולה משמעותי עם כוחות פוליטיים בציבור היהודי, ובכללו ארגונים ומפלגות בשמאל הציוני (ואפילו עם "ש"ס" בענייני כלכלה ורווחה), וכן בנכונות להתערבות המדינה לשם קידום ערכים מתקדמים בחברה הערבית. לעומת זאת, "בל"ד" מתעקשת על קו לאומי בדלני ואף מתריס, ורואה בשמאל הציוני כסות ליברלית ללאומיות היהודית המנשלת את העם הפלסטיני (חלק מאנשי "בל"ד" אף מפנים את עיקר ביקורתם דווקא לשמאל הציוני בשל כך), מתנגדת לשיתוף פעולה עם כוחות פוליטיים יהודיים שאינם מזדהים עם הלאומיות הפלסטינית (אך מקבלת בברכה פעילים יהודיים השותפים לדרכה), ומנהלת את מאבקה למען חילוניות וערכים מערביים בחברה הערבית כמאבק פנים-ערבי, ללא השענות על המדינה היהודית-ציונית. גם בתחום הכלכלי שתי המפלגות נבדלות זו מזו, כאשר מק"י-חד"ש נוקטת קו סוציאליסטי עקבי בהתאם לאידאולוגיה מרקסיסטית נטולת זיקה לאומית, בעוד "בל"ד" גוזרת את עמדותיה מתוך אינטרסים צרים של הציבור הערבי בישראל. בצד מפלגות אלה ניתן להזכיר גם את דעם, מפלגה טרוצקיסטית יהודית-ערבית אנטי-לאומית, שנמצאת באופן טבעי בקוטב החילוני של הפוליטיקה הערבית, ושמה את עיקר יהבה על זכויות עובדים. "דעם" התמודדה לכנסת בהתמדה מאז הבחירות לכנסת ה-14, אך בכולן גרפה אלפים בודדים של קולות, ומעמדה בפוליטיקה הערבית והישראלית בכלל נותר זניח.
המפלגות השמרניות פועלות באופן כמעט בלבדי בקרב הציבור הערבי-מוסלמי, בעיקר באוכלוסייה הכפרית והבדואית. מאז הכנסת ה-14, המפלגה הבולטת בקוטב השמרני היא הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית, הגוזרת את מדיניותה ישירות מדת האסלאם ומהמבנה הפטריארכלי המסורתי הדומיננטי באוכלוסיות אלה. המפלגה אומנם נוקטת קו לאומי פרו-פלסטיני מובהק בסוגיות מדיניות וביטחוניות, אולם לרוב נמנעת מלהתריס כנגד הממסד היהודי באופן שיסכן את מעמד הממסד המוסלמי במדינה, ואף מקיימת שיתוף פעולה פרלמנטרי עם המפלגות היהודיות החרדיות בנושאים בהם ישנה הסכמה בין ההנהגות השמרניות בשתי הדתות, לדוגמה התנגדות לקידום מעמד נשים במוסדות דת ונישואים שלא על פי ההלכה במדינה. במקביל לתנועה האסלאמית פעלו ופועלות מפלגות נוספות בעלות קו שמרני מתון יותר, כגון המפלגה הדמוקרטית הערבית והתנועה הערבית להתחדשות, וכן מפלגות קטנות נוספות או סיעות פורשים שהתמודדו מדי פעם בבחירות לכנסת ללא הצלחה. מפלגות אלה מבקשות לאזן בין ערכי המסורת הערבית-מוסלמית לבין ערכים מערביים, כמו גם בין הנאמנות לקו לאומי פלסטיני לבין פרגמטיזם ושיתוף פעולה נקודתי עם הממסד הישראלי לצורך אינטרסים ספציפיים של חלקים בציבור הערבי-מוסלמי. בעוד שהייצוג של הקו השמרני-מתון בכנסת מוגבל למדי (בדרך כלל ח"כ אחד או שניים, כחלק מבלוק טכני עם מפלגה אחרת, למשל הרשימה הערבית המאוחדת), הוא זוכה לביטוי משמעותי יותר בפוליטיקה המוניציפלית בקרב הציבור הערבי, בו רווחת מאוד תופעת ראשי הערים העצמאיים, שרבים מהם מובילים קו שמרני-מתון בענייני פנים וקו לאומי אך פרגמטי ביחסם למדינה.
בעקבות העלאת אחוז החסימה לקראת הבחירות לכנסת העשרים ל-3.25%, רף המהווה כרבע מחלקם של הערבים בקרב בעלי זכות הבחירה בישראל, ועל-כן מסכן את סיכויי הגושים הפוליטיים הערביים השונים להיכנס לכנסת באופן עצמאי (רבים טוענים שרף זה נקבע בכוונה תחילה לדחוק חלק מהמפלגות הערביות מהכנסת), חברו המפלגות הערביות הראשיות לבלוק טכני בדמות הרשימה המשותפת. הרשימה זכתה להישג חסר תקדים של 13 מנדטים, כאשר בהתאם למפתח דירוג הרשימה, 5 מהח"כים משתייכים לחד"ש, 3 לבל"ד, 3 לתנועה האיסלאמית ו-2 לתע"ל. בבחירות לכנסת העשרים ושלוש, זכתה הרשימה ב-15 מנדטים.
במקביל למפלגות המייצגות את ציבור הבוחרים הערבי בכנסת, התקיימו ומתקיימות תנועות פוליטיות אשר מתנגדות להשתתפות בבחירות לכנסת ומחרימות אותן ואף שוללות את זכות קיומה של מדינת ישראל, כמו התנועות הלאומניות אבנאא אלבלד ואל-ארד או הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית. ככלל, היקף ההשתתפות בבחירות בקרב הציבור הערבי נמוך מאשר בציבור היהודי.
השוואה של נושאים מרכזיים בין המפלגות בישראל
מחנות פוליטיים בישראל
במישור המדיני-ביטחוני-אסטרטגי:
- ימין רדיקלי - גוש הימין - מרכז - גוש השמאל - שמאל רדיקלי - אנטי-ציונות
במישור הכלכלי-חברתי:
- קפיטליזם - ליברליזם - מדינת רווחה - סוציאל-דמוקרטיה - סוציאליזם - קומוניזם
במישור גישות ליהדותה של מדינת ישראל:
- מדינת הלכה - מדינה דתית לאומית - מדינת לאום יהודית תרבותית - מדינת העם היהודי - מדינת היהודים - מדינה יהודית ודמוקרטית - מדינת כל אזרחיה
במישור המגזרי:
במישור המשטרי:
במישור אמונה:
- חרדים - חרדים לאומיים - דתיים לאומיים - מסורתיים - קונסרבטיבים - רפורמים - חילוניים - אתאיסטים
סיעות בכנסת :
- ימינה (הימין החדש, הבית היהודי, תקומה) - יהדות התורה ("אגודה", "דגל") - כחול לבן (חוסן לישראל) - הליכוד (כולנו) - ישראל ביתנו - העבודה - יש עתיד – תל"ם תנועה לאומית ממלכתית - מרצ - הרשימה המשותפת (חד"ש, תע"ל, רע"מ, בל"ד) - ש"ס - דרץ ארץ - גשר
מפלגות עבר בישראל
מפא"י - אחדות העבודה - פועלי ציון - קדימה - תנועת החרות - רפ"י - מפ"ם - שינוי - מולדת - מק"י - מפלגת הגמלאים - התנועה - כך - ישראל אחת
מושגים ודימויים בפוליטיקה הישראלית
הקבינט - המהפך - ממשלת אחדות לאומית (ישראל) - סיפוח יהודה ושומרון - המשבר הפוליטי - ממשלת מיעוט - חוק בדר-עופר - החוק הנורווגי - ממשלת חילופים - הסכם רוטציה
לאורך השנים שררה בציבור היהודי בישראל אקסיומה לפיה למרות השסעים הפוליטיים העזים, בעת חירום המפלגות כולם יתלכדו ויעבדו בשיתוף פעולה "כאיש אחד בלב אחד", כפי שהתרחש לבפועל במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום כיפור. האקסיומה הזו באה לידי ביטוי בשירו הפופולרי של חיים חפר "לחיי העם הזה":
- ”העם הזה המפולג כל השנה
כיצד הוא קם כשהוא מריח סכנה...
כשהוא רואה שיש אתגר או יש צרה
אין מפלגה אז, אין סיעה אז ואין סקטור...”[207]
עם זאת, בעת משבר הקורונה בישראל בשנת 2020, למרות המשבר הקשה נמשכו מאבקים קשים בין הסיעות הפוליטיות, על רקע מדיני, דתי וחוקתי. יש שראו בכך הוכחה ל'מנטרה שמרנית': "לעולם אין לקחת דבר טוב כמובן מאליו. ההזנחה והניוון יחריבו הכל."[208]
ביטויים וכינויי גנאי בפוליטיקה הישראלית
- ערך מורחב – כינויי גנאי בשיח הפוליטי בישראל
סמוטריצ׳ים - פושעי אוסלו - או"ם שמום - גיס חמישי - צ'חצ'חים - הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם - המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי
ראו גם
- ארגוני ימין בישראל
- ימין פוליטי בישראל
- ארגוני שמאל בישראל
- שמאל רדיקלי בישראל
- ימין רדיקלי בישראל
- מרכז פוליטי בישראל
לקריאה נוספת
- שמואל נח אייזנשטדט, חיים אדלר, רבקה בר-יוסף, ראובן כהנא, ישראל - חברה מתהווה, ירושלים: הוצאת מאגנס, תשל"ב-1972.
- עמוס כרמל, הכל פוליטי - לקסיקון הפוליטיקה הישראלי (שני כרכים), הוצאת דביר, 2001.
- משה ליסק, ברוך קני-פז (עורכים), ישראל לקראת שנות האלפיים : חברה, פוליטיקה ותרבות,ירושלים : הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשנ"ו-2006.
- יונה הדרי, איפה אנחנו חיים?! : שמאל, ימין - עימות רעיוני, נתניה : הוצאת אחיאסף, 2007.
- יצחק גל-נור, המערכת הפוליטית בישראל א+ב, עם עובד, 2013.
- אורי יזהר, עתיד השמאל בישראל - דעיכה או התחדשות?, הוצאת פרדס, 2014.
- דן סואן, שמאל, ימין: מחלומות חירות וצדק ללאומנות — סיפורה של החברה הישראלית, הוצאת פרדס, 2015.[209]
- אודי אדיב, הסוציאליזם הציוני, שברו של חלום, הוצאת גבטה, 2017.[210]
קישורים חיצוניים
- עודד בן יהודה, צבעי השלטון, באתר Xnet, 19 בינואר 2013
אהוד ברק, ההבדל בין שמאל לימין - כמו בין מאמצי האבולוציה למכחישיה, באתר הארץ, 12 במאי 2017- סדרת מאמרים של שמואל רוזנר על הדמוגרפיה הפוליטית בישראל:
- שמואל רוזנר, כמחצית מתומכי הימין־ימין הם דתיים והמאבק עליהם צמוד ומורכב מאי־פעם, באתר מעריב אונליין, 15 בפברואר 2019
- שמואל רוזנר, המאגר הלאומי: כמה ישראלים באמת נמצאים במרכז הפוליטי, באתר מעריב אונליין, 22 בפברואר 2019
- שמואל רוזנר, שכחו מה זה להיות יהודים? הנתונים שחושפים את האמת מאחורי האמירה, באתר מעריב אונליין, 1 במרץ 2019
הערות שוליים
- ↑ קובי נחשוני, לקראת בחירות: 55% בעד שימור החקיקה הדתית, באתר ynet, 31 באוקטובר 2012 על פי סקר שנערך באוקטובר 2012, 65% מהחילונים תומכים בביטול חוקים דתיים שונים, ואילו 89% מהחרדים, 78% מהדתיים, 65% מהמסורתיים ו-55% מכלל האוכלוסייה היהודית מתנגדים לכך
- ↑ למשל מפ"ם בעבר וחלקים ממרצ כיום מחזיקים בעמדות מרקסיסטיות וציוניות. חד"ש היא דוגמה למפלגה מרקסיסטית שאינה ציונית.
- ↑ יוני קמפינסקי, נפתלי בנט: נלחמתי למען ארץ ישראל ועולם התורה, באתר ערוץ 7, 1 במרץ 2020
- ↑ רוני סופר, נתניהו בבר-אילן: מדינה פלסטינית מפורזת לצדנו, באתר ynet, 14 ביוני 2009
- ↑ ynet, שרון: אתמוך במדינה פלסטינית, מפורזת וללא צבא, באתר ynet, 16 באוקטובר 2001
- ↑ מיכל רוטנברג, קו פרשת המים, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 14 באפריל 2017
- ↑ אמיר בוחבוט, "הצלחנו לעצור את טרור המתאבדים בישראל", באתר וואלה, 14 באפריל 2014
- ^ 8.0 8.1 שרה ליבוביץ-דר, ניצחון הסטיקר: סיסמת הבחירות שהביאה לנתניהו את הניצחון ב-96, באתר מעריב אונליין, 16 באפריל 2016
- ↑ יובל קרני, מורן אזולאי, עמיחי אתאלי וחסן שעלאן, כחול לבן: תוכנית טובה; בנט: לא נאפשר מדינה פלסטינית, באתר ynet, 28 בינואר 2020
- ↑ ליאור דטל, שר החינוך החרד"לי: כבר שבעה חודשים שרפי פרץ עובד רק עבור מגזר אחד, באתר TheMarker, 2 בפברואר 2020
- ↑ [https://www.idi.org.il/media/8314/הבחירות-בישראל-2015.pdf העלייה מברית המועצות לשעבר בפוליטיקה הישראלית על פרשת דרכים] (עמ' 124-144), באתר מתוך "הבחירות בישראל 2015", המכון הישראלי לדמוקרטיה
- ↑ ישראל בוקסר, קפיטליזם, סוציאליזם, ביבי יחימוביץ ומה שביניהם, באתר כלכליסט, 26 באוקטובר 2012
- ↑ ראו, למשל, הפועל המזרחי.
- ↑ ד"ר דויד שוורץ - מיפוי המפלגות בישראל, באתר "הכל פוליטיקה"
- ↑ לאום - מפלגת ימינה
- ↑ שגיא אגמון, האיום של מדינת הלכה עדיין איתנו, 12 ביוני 2019
- ↑ "ישראל ביתנו" – חזון - המצע ישראל ביתנו
- ↑ מצע כחול לבן - מדיני ביטחוני
- ↑ מצע יש עתיד - מדיני ביטחוני
- ↑ עקרונות יסוד - מפלגת גשר
- ↑ תופעת הגזענות בחברה הישראלית - הרשימה המשותפת
- ↑ סוגיית הסכסוך הישראלי-פלסטיני - ימינה
- ↑ ד"ר מישקה בן-דוד, 80 ח"כים בעד שתי מדינות לשני עמים, באתר ynet, 26 בפברואר 2019
- ↑ מצע יהדות התורה - מדיניות חוץ וביטחון
- ↑ אמיר תיבון ואבי יששכרוף, נתניהו: "תומך בחזון של שתי מדינות לשני עמים", באתר וואלה, 20 במאי 2015
- ↑ פנחס וולף, שרים בליכוד לנתניהו: "לא למדינה פלסטינית", באתר וואלה, 21 ביוני 2009
- ↑ אלירן קרסנטי, צפו: מה נתניהו באמת חושב על פתרון שתי המדינות?, באתר ערוץ 20, 31 בינואר 2018
- ↑ במסגרת הסדר סימטרי של חילופי שטחים ואוכלוסיות. ראה מצע ישראל ביתנו
- ↑ מצע כחול לבן - מדיני ביטחוני
- ↑ גיא עזרא, לפיד: "שתי מדינות לשני עמים – פתרון יחיד", באתר "סרוגים", 31 באוגוסט 2014
- ↑ 103FM, נפרדים מהפלסטינים?, באתר ערוץ 7, 4 במרץ 2019
- ↑ הרחבת מעגלי התמיכה בשלום כרוכה ביצירת שיח תרבותי -מפלגת גשר
- ↑ הסכסוך הישראלי-פלסטיני - הרשימה המשותפת
- ↑ ריבונות - מפלגת ימינה
- ↑ ישי כהן, אריה דרעי הודיע: תומכים בסיפוח בקעת הירדן, באתר כיכר השבת, 22 בינואר 2020
- ↑ יניר קוזין, "סיפוח זוחל": נתניהו ביקש לדחות את הדיון בהצעת החוק "ירושלים רבתי", באתר מעריב אונליין, 28 באוקטובר 2017
- ↑ ארדן: "החלת ריבונות - צעד מתבקש", באתר מאקו
- ↑ פרופ' אריה אלדד, הנאמנים: שוב חברי הליכוד מצהירים על החלת ריבונות ביו"ש, אבל לדבר זה קל, באתר מעריב אונליין, 9 בפברואר 2019
- ↑ גלעד כהן, מורן אזולאי וטובה צימוקי, גנץ: נפעל לסיפוח הבקעה אחרי הבחירות. נתניהו: למה לא עכשיו?, באתר ynet, 21 בינואר 2020
- ↑ טל שלו, סיפוח, גודל הממשלה והקשר למעצמות: המחלוקות במו"מ בין הליכוד וכחול לבן, באתר וואלה, 01 באפריל 2020
- ↑ אריק בנדר, לפיד ענה לנתניהו: "לממן 2.9 מיליון פלסטינים? סך הכל הגיוני", באתר מעריב אונליין, 1 בספטמבר 2019
- ↑ עדי דניאל, יעלון: "יש מספיק מקום להתנחל ביו"ש לעוד מיליון ־שניים", באתר ערוץ 20, 22 באוקטובר 2017
- ↑ אריק בנדר, תמר זנדברג: "תוכנית טראמפ המסתמנת היא עונש לאזרחי ישראל", באתר מעריב אונליין, 12 במאי 2019
- ↑ כתבי ישראל היום, בשמאל תוקפים: "מופע אחיזת עיניים", באתר ישראל היום, 28 בינואר 2020
- ↑ אטילה שומפלבי ואלכסנדרה לוקש, עודה: "נפיל כל ממשלה עם ליברמן. לא נמליץ על גנץ עם גישה כזאת", באתר ynet, 16 בפברואר 2020
- ↑ סוגיית הסכסוך הישראלי-פלסטיני - מפלגת ימינה
- ↑ מערכת וואלה! חדשות, דרעי: "אין סיבה לדבר על חלוקת ירושלים", באתר וואלה, 07 באוקטובר 2008
- ↑ מי נגד חלוקת ירושלים?, באתר ישראל היום, 2 בינואר 2015
- ↑ אריק בנדר, נתניהו הטיל וטו, "חוק ירושלים" הורד מסדר היום, באתר מעריב אונליין, 2 ביולי 2017
- ↑ מצע המפלגה - מדיני
- ↑ אפרים מיכאלי, גלאון על העברת השגרירות: "מתנה מורעלת", באתר ערוץ 20, 25 בפברואר 2018
- ↑ איתמר אייכנר, סיפוח או "קיר ברזל" בעזה: מצעי המפלגות בתחום המדיני, באתר Ynet, 7 באפריל 2019
- ↑ שלום בין העמים וזכויות העמים - מפלגת הרשימה המשותפת
- ↑ מאבק נחוש בטרור - מפלגת ימינה
- ↑ תוכנית מדינית – ביטחונית - ישראל ביתנו
- ↑ מצע המפלגה - ביטחון פנים
- ↑ שוויון בסיסי וזכויות קיבוציות - הרשימה המשותפת
- ↑ צבי זרחיה, הפתרון של שקד ובנט לבעיית הדיור: 113 אלף דירות בשומרון, באתר כלכליסט, 21 באוגוסט 2019
- ↑ בדיקת 'בחדרי חרדים': ח"כים חרדים חתמו על תמיכה בבניה ביו"ש – שרי 'הבית היהודי' סירבו, באתר בחדרי חרדים, 11 בספטמבר 2017בדיקת 'בחדרי חרדים': ח"כים חרדים חתמו על תמיכה בבניה ביו"ש – שרי 'הבית היהודי' סירבו, באתר בחדרי חרדים, 11 בספטמבר 2017
- ↑ טל שלו, לקראת פינוי עמונה: נתניהו וליברמן אישרו 3,000 יחידות דיור בהתנחלויות, באתר וואלה, 31 בינואר 2017
- ↑ טל שלו, מחר: ליברמן יביא לאישור בנייה מידית של 1,300 יחידות דיור ביו"ש, באתר וואלה, 09 בינואר 2018
- ↑ פרץ לצה"ל: פעלו נגד בנייה לא חוקית ביהודה ושומרון, באתר ערוץ 7, 14 בדצמבר 2006
- ↑ אטילה שומפלבי ואליאור לוי, פורסמו מכרזי הבנייה בשטחים, לפיד תוקף, באתר ynet, 10 בינואר 2014
- ↑ מצע מרצ
- ↑ שחר אילן, אחמד טיבי: "היעדר הפיתוח דוחף ערבים לגור בערים יהודיות", באתר כלכליסט, 7 בפברואר 2019
- ↑ ימינה זועמת: "נתניהו במסע לחיסול הציונות הדתית", באתר "סרוגים", 14 בספטמבר 2019
- ↑ אטילה שומפלבי, שקד: לא לפנות בשבת; חסון: בנט קיצוני, באתר ynet, 30 בדצמבר 2012
- ↑ תומר ניר, ש"ס משתוללת: נפנה מאחזים; נחרים תוצרת של התנחלויות, באתר "סרוגים", 3 במרץ 2013
- ↑ יאיר אלטמן, הרב עובדיה במסר לנתניהו: אל תהרוס מאחזים, באתר ynet, 9 בנובמבר 2011
- ↑ מערכת וואלה! חדשות, ארדן: "הפינוי בבית אל - גזירה שאי אפשר לעמוד בה", באתר וואלה, 22 באפריל 2012
- ↑ צחי הנגבי: התנהגות המשטרה בפינוי מאחז 26 בבדיקה, באתר ערוץ 7, 12 ביוני 2003
- ↑ ליברמן: פינוי מאחזים יעביר את את הסכסוך לתוך הקו הירוק, באתר ynet, 24 במאי 2009
- ↑ חדשות כיפה, ח"כ מיכאלי לנתניהו: "לפנות את פורעי החוק ביצהר", באתר כיפה, 22 באוקטובר, 2019 17:03
- ↑ מערכת ערוץ 20, גלאון מסיתה: "מתנחלים גנבים, חומסי קרקע", באתר ערוץ 20, 15 בפברואר 2018
- ↑ שי ניב, חוק ההסדרה עבר בקריאה ראשונה בכנסת, באתר גלובס, 7 בדצמבר 2016
- ↑ גיא עזרא, בנט ושקד לנתניהו: "קיים הבטחתך עוד היום", באתר "סרוגים", 3 בינואר 2019
- ↑ דני זקן, דרעי לא מחכה: מקים אשכול מועצות מקומיות ביהודה ושומרון בדרך לריבונות, באתר גלובס, 20 בפברואר 2020
- ↑ ההתנתקות אושרה ברוב של 67 תומכים מול 45 מתנגדים; נתניהו: ללא משאל עם אתפטר תוך 14 יום, באתר גלובס, 26 באוקטובר 2004
- ↑ פנחס וולף, לקראת פינוי המאחזים, בליכוד לוחצים על נתניהו, באתר וואלה, 10 באוקטובר 2011
- ↑ מערכת ישראל היום, נתניהו: "גנץ אמר שיבצע התנתקות שנייה - ואבו מאזן איחל לו הצלחה", באתר ישראל היום, 6 בפברואר 2019
- ↑ אלישע בן קימון, ליברמן: "חוק ההסדרה מחבל בהתיישבות ביו"ש", באתר ynet, 29 באוגוסט 2017
- ↑ מצע כחול לבן -על ישראל, הכוח החזק באזור, להוביל
- ↑ רוני זינגר, לפיד נגד נתניהו: "לא אתן יד לבנייה בהתנחלויות", באתר כלכליסט, 29 באוקטובר 2014
- ↑ ח"כ תמר זנדברג, קריאתי לפינוי יצהר הוציאה את הכהניסטים והסמוטריצ'ים מהחורים, באתר מעריב אונליין, 29 באוקטובר 2019
- ↑ בהסדר מדיני שיבטיח ביטחון לאזרחי ישראל - מפלגת גשר
- ↑ לסיום הכיבוש ולמען שלום צודק- הרשימה המשותפת
- ↑ טל שלו, מאיה הורודניצ'אנו ויואב איתיאל, שרים בימין לקראת פרסום עסקת המאה: "לא נאפשר למסור אדמה לערבים", באתר וואלה, 23 בינואר 2020
- ↑ בחירות 2020: 'יהדות התורה' בסרטון חדש - הפרשנות ל"תוכנית המאה" של טראמפ • צפו, באתר יוטיוב, 2 בפברואר 2020
- ↑ מעריב אונליין, ארדן: "הביטחון ביו"ש הוא הבסיס ל'עסקת המאה', ערוכים לכל תרחיש של הסלמה", באתר מעריב אונליין, 26 בינואר 2020
- ↑ עטרה גרמן, אוריאל בארי, אקוניס: "הפלסטינים יכשילו את תכנית השלום האמריקנית", באתר "סרוגים", 12 במאי 2019
- ↑ אלכסנדרה לוקש וניר כהן, דריכות בפמליית נתניהו בוושינגטון: "מצפים להכרזה היסטורית", באתר ynet, 28 בינואר 2020
- ↑ 103FM, ליברמן: "בעד סיפוח אך נתנגד להעברת כל עסקת המאה לפני הבחירות", באתר מעריב אונליין, 28 בינואר 2020
- ↑ טל שלו, שליחת וואלה! NEWS עם פמליית רה"מ לוושינגטון, גנץ: "אפעל ליישום עסקת המאה עם מדינות האזור לאחר הבחירות", באתר וואלה, 27 בינואר 2020
- ↑ הבוקר הזה, הורוביץ על תוכנית המאה: "גימיק שנועד לבטל את הדיון בחסינות", באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 24 בינואר 2020
- ↑ מערכת ישראל היום, בחירות 2020, באתר ישראל היום, 11 בפברואר 2020
- ↑ עדו בן פורת, החל מהשנה הקרובה: חוק הלאום נכנס לתוכנית הלימודים, באתר ערוץ 7, 15 באוגוסט 2019
- ↑ ישי כהן, דרעי לח"כים: למרות הביקורת נתמוך בחוק הלאום, באתר כיכר השבת, 16 ביולי 2018
- ↑ "חקקנו בסלע את השפה, ההמנון והדגל": חוק הלאום אושר סופית, באתר ישראל היום
- ↑ יקי אדמקר, פרסום ראשון: הדרישות של ישראל ביתנו לתמיכתה בחוק הלאום, באתר וואלה, 13 בנובמבר 2017
- ↑ משפט וחקיקה - מצע כחול לבן
- ↑ חזקי ברוך, עמיר פרץ: ״נבטל את חוק הלאום הגזעני״, באתר ערוץ 7, 6 ביולי 2019
- ↑ טל שניידר, מרצ עתרה נגד חוק הלאום: "צריך להיות מושלך לפח האשפה", באתר גלובס, 31 ביולי 2018
- ↑ יאיר קראוס, לוי־אבקסיס: "אפעל לתיקון חוק הלאום", בעיתון מקור ראשון, 20 בינואר 2019
- ↑ מצע המפלגה - כלכלה
- ↑ צבי זרחיה, גלאון: "הידרדרות ישראל בפערים המגדריים - תוצאה של מדיניות כלכלית", באתר TheMarker, 11 בנובמבר 2012
- ↑ תקציר רעיוני - מפלגת גשר
- ↑ (הקישור אינו פעיל, 18.5.2020) צדק חברתי וסביבתי - הרשימה המשותפת
- ↑ אחריות חברתית -מפלגת ימינה
- ↑ יקי אדמקר, ש"ס הציגה מצע כלכלי: "לקחת מהעשירים ולתת לעניים", 2 במרץ 2015
- ↑ צבי זרחיה, גפני: השינויים בתקציב לא יאושרו בלי העלאה של קצבאות הנכים, באתר TheMarker, 18 בספטמבר 2017
- ↑ על חודו של קול: נדחתה הצעת החוק להעלאת קצבאות הזקנה, באתר מאקו
- ↑ תוכנית ישראל ביתנו לאנשים עם מוגבלות
- ↑ מצע כחול לבן - צמצום אי שווין
- ↑ מרצ הוכיחה שגם מהספסל האחורי ניתן להוביל שינוי חברתי, באתר גלובס, 16 בינואר 2019
- ↑ קידום אנשים עם מוגבלויות -מצע גשר
- ↑ צדק חברתי, קהילתי וסביבתי - הרשימה המשותפת
- ↑ ליאור דטל, מורשת בנט: תלמיד דתי מקבל כבר 30% יותר מחברו החילוני, באתר TheMarker, 19 ביולי 2018
- ↑ צבי זרחיה ושחר אילן, נתניהו ביטל ישיבה שנועדה לדון בהעלאת תקציב הישיבות, באתר כלכליסט, 19 בינואר 2020
- ↑ פרסום ראשון: ביהדות התורה יוצאים לקרב על תקציב הישיבות, באתר בחדרי חרדים, 15 בינואר 2020
- ↑ חזקי שטרן, לאחר העיכוב: סער חתם ותקציב הישיבות הועבר, באתר כיכר השבת, 10 בספטמבר 2012
- ↑ עמרי מילמן, ברגע האחרון: החרדים השיגו עוד 50 מיליון שקל לישיבות, באתר כלכליסט, 11 במרץ 2018
- ↑ בתחום דת ומדינה
- ↑ קובי נחשוני, לפיד עצר את הזרמת הכספים לכל הישיבות, באתר ynet, 6 בפברואר 2014
- ↑ כיכר השבת, מרצ תוקפת את יחימוביץ: "בסוף תחברי לחרדים", באתר כיכר השבת, 22 באוקטובר 2012
- ↑ עטרה גרמן, אוריאל בארי, תכנית ימינה להקלה בדיור: עוד חצי מיליון תושבים בשומרון, באתר "סרוגים", 21 באוגוסט 2019
- ↑ צבי זרחיה, חוק השכירות החדש של איילת שקד - ומה נשאר מההצעה של סתיו שפיר?, באתר TheMarker, 1 ביוני 2016
- ↑ אורי תובל, גורמים בש"ס: נתניהו הסכים לדרישותינו בתחום הדיור הציבורי, באתר כלכליסט, 1 במאי 2015
- ↑ נמרוד בוסו, פרויקט שיקום השכונות בלע את כספי הדיור הציבורי, באתר כלכליסט, 3 בפברואר 2019
- ↑ אז מי צודק - ליברמן או נתניהו?, באתר גלובס, 26 באוגוסט 2019
- ↑ דותן לוי, סערה סביב חוק הדיור הציבורי: לפיד ואריאל נגד לבני, באתר כלכליסט, 12 באוגוסט 2013
- ↑ מוטי בסוק, אריק מירובסקי, לפיד החליט לבטל חוק הדיור הציבורי; "הוא לא יודע על איזה מוקש הוא עולה", באתר TheMarker, 3 ביוני 2013
- ↑ יניב כרמל ועמר כהן, לא מתנצלת, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 11 במרץ 2018
- ↑ שירות גלובס, לוי-אבקסיס: "הטיפול בדיור הציבורי - לצאת ידי חובה", באתר גלובס, 25 באפריל 2018
- ↑ גיא נרדי, מי התחייב לבנות עיר חרדית ומי מבטיח תחב"צ 24 שעות ביממה? מצעי המפלגות בנושאי דיור ותחבורה, באתר גלובס, 11 בספטמבר 2019
- ↑ מורן אזולאי, משבר חדש בממשלה: החרדים נגד בנט ולימודי הליבה, באתר ynet, 27 בינואר 2016
- ↑ ספי קרופסקי ורוני זינגר, מוחקים את חוקי לפיד: הממשלה אישרה את ביטול חוק לימודי הליבה, באתר כלכליסט, 24 ביולי 2016
- ↑ יהלי מורן זליקוביץ', לא מלמדים ליבה? שר החינוך ישלח איומי סרק, באתר ynet, 13 ביולי 2009
- ↑ פרדת הדת מהפוליטיקה - ישראל ביתנו
- ↑ יניר קוזין, ישראל ביתנו: "ללא מענה לדרישותינו - אין טעם במו"מ עם הליכוד", באתר מעריב אונליין, 16 במאי 2019
- ↑ מצע כחול לבן - תרבות ואומנות
- ↑ יאיר אלטמן, לימודי ליבה וחידוש המו"מ: ההסכם של נתניהו ולפיד, באתר וואלה, 14 במרץ 2013
- ↑ ד"ר רם פרומן, בשורה רעה לחילונים: כולם רוצים את תיק החינוך, באתר ynet, 3 באפריל 2019
- ↑ מערכת החינוך - מפלגת גשר
- ↑ שחר אילן, בנט: "צריך לשחרר את החרדים מהגיוס לצה"ל לתקופה של 8 עד 10 שנים", באתר כלכליסט, 8 בספטמבר 2019
- ↑ קובי נחשוני, הרבצ"ר על הגיוס: אל תגידו צה"ל לא מתאים לי, באתר ynet, 23 בפברואר 2012
- ↑ אריק בנדר, חוק הגיוס אושר בקריאה ראשונה: "לא נסכים להגביל את לומדי התורה", באתר מעריב אונליין, 3 ביולי 2018
- ↑ יהודה שלזינגר, יהדות התורה: לשנות מתווה חוק הגיוס, באתר ישראל היום, 14 ביוני 2018
- ↑ טל שלו ויקי אדמקר, נתניהו: חוק הגיוס טוב ועליו לעבור; צריך לשמר את הקואליציה, באתר וואלה, 14 באוקטובר 2018
- ↑ חזקי ברוך, רגב מסבירה: על מה המחלוקת?, באתר ערוץ 7, 26 במאי 2019
- ↑ תחום דת ומדינה - ישראל ביתנו
- ↑ מצע המפלגה - צעירים
- ↑ מערכת וואלה! חדשות, כדי לעמוד ביעדים: בצה"ל זייפו נתונים בנוגע להיקף גיוס החרדים, באתר וואלה, 04 בדצמבר 2019
- ↑ טיבי ל'בחדרי': נימנע בהצבעה על חוק הגיוס, באתר בחדרי חרדים, 1 ביולי 2018
- ↑ כתבי ynet, גפני על נישואי "ברית הזוגיות": "מבטיח מלחמת עולם", באתר ynet, 17 ביוני 2004
- ↑ מצע יהדות התורה - בתי הדין הרבניים
- ↑ יהודה שלזינגר, שישבת, באתר ישראל היום, 7 בנובמבר 2019
- ↑ מערכת וואלה! חדשות, נישואים, דת ואוטובוסים בשבת מה המפלגות מציעות?, באתר וואלה, 21 בינואר 2013
- ↑ עקיבא נוביק, נישואים אזרחיים וחוק הגיוס: תנאי ליברמן לכניסה לקואליציה, באתר חדשות 13, 8 במרץ 2020
- ↑ מתוך מצע המפלגה לכנסת ה-18: "מפלגת העבודה תפעל לקידום חופש בחירה בנישואין לכל אזרח"
- ↑ מורן אזולאי, כתבתנו בכנסת, נדחתה הצעת החוק לנישואים אזרחיים, באתר ynet, 27 ביולי 2011
- ↑ ושמירה על הסביבה - הימין החדש לשעבר
- ↑ דודו הכהן, מרצ הכי "סביבתית" בכנסת, ש"ס הכי פחות, 13 בנובמבר 2002
- ↑ שחר חי, שפכים, פחם ופלסטיק: התוכניות הסביבתיות של המפלגות, באתר ynet, 4 בספטמבר 2019
- ↑ יובל בגנו, ראשי ארגוני הסביבה: "רה"מ מעדיף את האינטרס העסקי על הסביבתי־בריאותי", באתר מעריב אונליין, 13 בספטמבר 2019
- ↑ בתחום החקלאות - מצע ישראל ביתנו
- ↑ השמירה על הסביבה הטבעית ועל בריאות האדם - כחול לבן
- ↑ מצע יש עתיד - הגנת הקיימות והסביבה
- ↑ שירה חורש, דב חנין וניצן הורוביץ - חברי הכנסת המובילים בעשייה סביבתית, באתר גלובס, 11 ביולי 2010
- ↑ צדק חברתי, קהילתי וסביבתי - מצע הרשימה המשותפת
- ↑ עודד פלר, ספין המסתננים של איילת שקד, באתר ynet, 8 במאי 2018
- ↑ עוזי ברוך, בנט: אסור להתקפל מול המסתננים, באתר ערוץ 7, 24 במרץ 2018
- ↑ אריה דרעי - על מבקשי המקלט ומהגרי העבודה מאריתריאה ומסודן
- ↑ מירי מיכאלי, ליצמן: המסתננים עולים 50 מיליון שקל בשנה, באתר חדשות 13, 31 במאי 2012
- ↑ מעריב אונליין, מירי רגב: "זאת הזדמנות להחזיר את המסתננים חזרה לארצם", באתר מעריב אונליין, 12 באוגוסט 2015
- ↑ מורן אזולאי, כחלון במסר לנתניהו: "אתמוך בכל חוק להוצאת המסתננים מישראל", באתר ynet, 3 באפריל 2018
- ↑ טל שלו, "לא פליטים, מסתננים": עימות בממשלה סביב בית ספר בדרום ת"א, 30 באוגוסט 2016
- ↑ אמיר אלון, גירוש, מקלט ואִזרוח: התוכניות של המפלגות בנושא הגירה, מסתננים ומבקשי מקלט, באתר ynet, 11 בספטמבר 2019
- ↑ יאיר לפיד בטור מיוחד ל"גלובס": "לא שונאים, שונים", באתר גלובס, 6 בנובמבר 2019
- ↑ אמיר אלון, גירוש, מקלט ואִזרוח: התוכניות של המפלגות בנושא הגירה, מסתננים ומבקשי מקלט, באתר ynet, 11 בספטמבר 2019
- ↑ עדי כהן, גבעת עמל ב'? תושבי אבו כביר עותרים לבג"ץ לעצירת הפינויים - והגדלת הפיצויים, באתר TheMarker, 1 בינואר 2020
- ↑ אפרים מיכאלי, כנס בכנסת: "לא ניתן יד לגירוש האכזרי", באתר ערוץ 20, 17 בינואר 2018
- ↑ יורי ילון, שרת המשפטים שקד על פסקת ההתגברות: "נחזיר את האיזון בין הרשויות", באתר ישראל היום, 7 במאי 2018
- ↑ אריק בנדר, לאחר הלחץ של בנט: פסקת ההתגברות תובא להצבעה בוועדת השרים, באתר מעריב אונליין, 6 במאי 2018
- ↑ איתי גדסי, פסקת ההתגברות נוסח דרעי: חברי המועצה ימשיכו לכהן בניגוד להוראת בג"ץ, 2 באוגוסט 2019
- ↑ שירת אביטן כהן, פסקת ההתגברות: החרדים לוחצים, בנט וכחלון מחכים לנוסח של רה"מ, באתר מקור ראשון, 16 באפריל 2018
- ↑ צבי זרחיה, פסקת ההתגברות: כדי לשמור על נתניהו, בליכוד מוכנים גם לשכתב את העבר, באתר כלכליסט, 23 במאי 2019
- ↑ יניר קוזין, מירי רגב: "הגיע הזמן לשים גבולות ברורים לאקטיביזם השיפוטי שמנותק מרחשי העם", באתר מעריב אונליין, 24 באפריל 2018
- ↑ ליברמן: "לא נתמוך בפסקת ההתגברות לפני שיעבור חוק הגיוס", באתר מעריב, 30 באפריל 2019
- ↑ עקיבא נוביק, המו"מ לממשלת אחדות: הליכוד הסכימה לוותר על פסקת ההתגברות, באתר חדשות 13, 20 במרץ 2020
- ↑ טל שניידר, גנץ: "אנחנו מאבדים מדי יום עוד פיסה קטנה מישראל שהכרנו ושעליה גדלנו", באתר גלובס, 13 במאי 2019
- ↑ משילות וחוק - מצע יש עתיד
- ↑ ח"כ זנדברג: פסקת ההתגברות - חוק שיכשיר כל שרץ גזעני, באתר ערוץ 7, 6 במאי 2018
- ↑ איתי שיקמן, הערב: הפגנה בת"א למען שלטון החוק, איימן עודה הוזמן ברגע האחרון, באתר ynet, 25 במאי 2019
- ↑ יקי אדמקר, סמוטריץ': חבל שנתניהו נסחף בשיח העכור על הלגליזציה, באתר וואלה, 12 במרץ 2019
- ↑ איילת שקד עמדה להתמנות לתפקיד בכיר בחברת קנאביס - ואז הגיעו הבחירות החדשות, באתר מאקו
- ↑ 103FM, השר דרעי: "לא אתמוך בלגליזציה של סמים קלים", באתר מעריב אונליין, 5 באפריל 2019
- ↑ נינה פוקס, ליצמן מאשים: "המטופלים גונבים קנאביס", באתר ynet, 13 בנובמבר 2019
- ↑ צלי גרינברג, ליצמן רוצה להוציא את הקנאביס הרפואי מפקודת הסמים המסוכנים; בענף מברכים, באתר כלכליסט, 16 במאי 2019
- ↑ טל שניידר, נתניהו הבטיח לפייגלין לגליזציה של קנאביס רפואי תמורת הסרת התמודדות, באתר גלובס, 29 באוגוסט 2019
- ↑ יובל קרני, מורן אזולאי, עמיחי אתאלי, קובי נחשוני ושחר חי, סמים הכל על השולחן, באתר ynet, 13 במרץ 2019
- ↑ מירי בליאכר, ישראל בוחרת - ירוק: מהי עמדת המפלגות ללגליזציה של קנביס?, באתר חדשות 13, 7 בספטמבר 2019
- ↑ מערכת וואלה! חדשות, יש עתיד לסטלנים: עפר שלח בעד לגליזציה. השאלון, באתר וואלה, 10 בדצמבר 2012
- ↑ 103FM, יעלון: "הסכסוך הישראלי פלסטיני, לפי שעה, הוא כבר לא רלוונטי", באתר מעריב אונליין, 10 במרץ 2019
- ↑ נדב נוימן, יו"רית ועדת הסמים מתחייבת לשנות את המדיניות מקצה לקצה, באתר גלובס, 1 באוגוסט 2015
- ↑ מורן אזולאי ואדיר ינקו, הנושא החם של הבחירות: מה המפלגות חושבות על לגליזציה, באתר ynet, 12 במרץ 2019
- ↑ האם צריכה להיות לגליזציה של סמים קלים?, באתר מאקו
- ↑ השיר המלא
- ↑ דרושים: סולמות, השילוח
- ↑ יצהר ורדי, הדיון על השמאל הישראלי עוסק בשאלות הלא נכונות, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2015
- ↑ יצחק לאור, אודי אדיב, האיש שלא ויתר, באתר הארץ, 21 ביולי 2017
פוליטיקה של ישראל28388325