אונאה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף אונאת ממון)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: פרטים לא מדויקים. ראו בדף השיחה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אונאת ממון
(מקורות עיקריים)
מקרא ויקרא, כ"ה, י"ד
משנה משנה, מסכת בבא מציעא, פרק ד'
משנה תורה ספר קנין, הלכות מכירה, פרק י"ב
שולחן ערוך חושן משפט, סימן רכז
ספרי מניין המצוות ספר החינוך, מצווה של"ז

בהלכה ובמשפט העברי, אונאה (או אונאת ממון) היא פער בין מחיר העסקה למחיר השוק. ישנו איסור הלכתי מהתורה להטעות קונה או מוכר לגבי מחיר העסקה. בנוסף ישנו דין המסדיר את הסעדים במקרה של אונאת ממון.

מקור הדין

בפרשת היובל בספר ויקרא נאמר:

וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ, אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו

על פי התורה קרקע בארץ ישראל אינה נמכרת לצמיתות, אלא חוזרת לבעלים הראשון בשנת היובל, ועל כן שווי מחיר הקרקע אמור לשקף את פוטנציאל הפירות שאפשר לגדל בה עד שנת היובל (אז תחזור לבעליה). בפסוק זה התורה מזהירה את המוכר לבל ימכור את הקרקע ביותר משווי זה. ממקרה פרטי זה למדו חכמים שיש איסור אונאה בכל סוגי העסקאות[1].

טעם הדין

בנוגע לטעם המצווה כתב מחבר ספר החינוך:

שורש המצוה ידוע, כי הוא דבר שהשכל מעיד עליו, ואם לא נכתב דין הוא שייכתב, שאין ראוי לקחת ממון בני אדם דרך שקר ותרמית, אלא כל אחד יזכה בעמלו במה שיחננו האלקים בעולמו באמת וביושר, ולכל אחד ואחד יש בדבר הזה תועלת, כי כמו שהוא לא יונה אחרים, גם אחרים לא יונו אותו. ואף כי יהיה אחד יודע לרמות יותר משאר בני אדם, אולי בניו לא יהיו כן וירמו אותם בני אדם, ונמצא שהדברים שוים לכל, ושהוא תועלת רב ביישובו של עולם, והשם ברוך הוא לָשֶבֶת יְצָרוֹ

איסור אונאה

האיסור להונות חל בין על הלקוח, ובין על המוכר, כפי שנפסק בשולחן ערוך (חו"מ רכז, א):

אסור להונות את חבירו בין במקחו בין בממכרו ואיזה מהם שאינה בין לוקח בין מוכר עובר בלאו.

דוגמאות לאיסור זה הם הטעיה בדבר מחיר המוצר ביחס למחיר השוק (שם, ב). כמו כן אסור לרמות את הקונה בנוגע לפגמים שיש במוצר (שם רכח, ו):

אסור לרמות בני אדם במקח וממכר או לגנוב דעתם כגון אם יש מום במקחו צריך להודיעו ללוקח אף אם הוא גוי.

אין מלקות על איסור אונאה מאחר שניתן לתקן את המעוות באמצעות השבת סכום האונאה ('לאו הניתן להשבה')[2].

פרטי הדין

בתלמוד נקבעו דינים שונים בהתאם לשיעור הפער בין מחיר השוק למחיר העסקה[3], וכן נפסק בשולחן ערוך (חו"מ רכז, ב-ד):

כמה תהיה אונאה ויהיה חייב להשיב שתות בשוה כיצד הרי שמכר שוה שש בחמש או שוה שבע בשש או שוה חמש בשש או שוה שש בשבע ה"ז אונאה ונקנה המקח וחייב המאנה לשלם האונאה ולהחזירה כולה למתאנה.

הייתה האונאה פחות מזה בכל שהוא כגון שמכר שוה שבעים בששים ופרוטה אינו חייב להחזיר כלום שכל פחות משתות דרך הכל למחול בו:

הייתה האונאה יתירה על השתות כל שהוא כגון שמכר שוה ששים בחמשים פחות פרוטה בטל המקח והמתאנה יכול להחזיר החפץ ולא יקנה כלל אבל המאנה אינו יכול לחזור אם רצה זה וקבל.

כלומר:

בפער של פחות משישית - העסקה תקפה כפי שהיא.

בפער של שישית בדיוק - פיצוי, קרי, על המרוויח להחזיר למפסיד את הפער והעסקה תקפה.

בפער של יותר משישית - ביטול העסקה על ידי הצד המפסיד.

לגבי מקרה בו המתאנה רוצה לקיים את המקח ואילו והמונה רוצה לבטלו נחלקו הדעות: יש הסבורים כי המקח אינו מתבטל ויש הסבורים שהוא מתבטל (שם, ד).

טעם שיעור שישית

בתלמוד אמרו כי שיעור ההונאה הוא 'שתות' (שישית, עיין להלן), אך בתורה לא התפרש שיעור מסוים לשיעור ההונאה. מבין המפרשים יש הסוברים כי שיעור זה הוא הלכה למשה מסיני[דרוש מקור], ויש הסוברים כי זו אחת מן הקביעות הפסיכולוגיות-מציאותיות של חז"ל, שהעריכו כי שיעור של שישית הוא הגבול שעד אליו הקונה או המוכר הממוצע מוכן למחול[4].

יש שהסבירו[דרוש מקור] דבר זה על פי המציאות בימי חכמי התלמוד, שבה המטבעות היו מתחלקים ל-6; וכך, פחות משישית המטבע הייתה נמחלת מכיוון שלא היה בנמצא מטבע מיוחד להחזרת העודף.

בדרך הרמז יש שהצביעו[5] על כך שסופי התיבות בפסוק "ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך" (ויקרא כה, יז) הם "שתות", היינו 'שישית' בארמית (המונח המקובל בשיח התלמודי).

חישוב השישית

החישוב של שישית נעשה על ערך הטובין שבעסקה ועל הכספים ששולמו גם כלפי הקונה וגם כלפי המוכר. לדוגמה אם נמכרה סחורה ששוויה שש מאות שקלים בחמש מאות שקלים, על הקונה להחזיר מאה שקלים למוכר. אם היא נמכרה בשבע מאות שקלים, על המוכר להחזיר לקונה מאה שקלים. באופן דומה יוחזר כסף על עסקה בסכום של שש מאות שקלים כאשר ערך הסחורה היא בפועל שבע מאות שקלים או חמש מאות שקלים.

מדיני אונאה

אונאה קיימת לשני הצדדים, דהיינו- אם הקונה קנה במחיר נמוך מדי, או שהמוכר מכר במחיר גבוה מדי.

שיעור הזמן שאפשר לבטל את המקח

לקונה יש זמן מוגבל לתבוע את המוכר על אונאה - הזמן שדרוש ללכת למומחה כדי שזה יישום את הערך האמיתי של החפץ. לעומת זאת, למוכר קיימת הזכות לתבוע את אונאתו לעולם, משום שהחפץ אינו בידו וממילא אינו יכול ללכת למומחה (הקביעה התלמודית, במסכת בבא מציעא, "מוכר - לעולם חוזר" התגלגלה לביטוי טעות - לעולם חוזר). דין זה אינו אמור במקרה בו שער השוק של החפץ ידוע, שכן אז יש באפשרות המוכר לברר את שווי החפץ. כמו כן, אם נודע ששתק המוכר ומחל על האונאה אין הוא יכול עוד לתבוע את ביטול המקח.

המאנה את חברו חייב להחזיר רק אם שיעור האונאה עולה על פרוטה (ערך המטבע הקטן ביותר בהלכה); פחות מכך, אין הוא חייב להחזיר. עם זאת, הרא"ש[6] מסתפק האם המאנה במקרה זה עבר על הלאו של 'לא תונו' - שכן מחד, זהו דרך המקח והממכר, והרי אין אפשרות להעמיד את המחיר בדיוק על השווי ועל כן קיימת המחילה, או שמא המחילה היא רק לאחר מעשה, אבל סוף סוף איסור מן התורה יש כאן.

קונה המתנה תנאי טרם הקניין שהוא מוכן לקנות את החפץ אף אם יש בו אונאה, אין תנאו קיים ויכול לתבוע את כספו. אולם המפרש את אחוז האונאה אותו מכון הוא לקבל הרי שמחל ותנאו קיים.

מקרים בהם אין אונאה

  • במקרה ששער השוק השתנה לאחר המכירה ומפני כך רוצה אחד הצדדים לחזור בו.
  • במקרה שהמוכר מכר בזול משום שהיה דחוק וזקוק למזומנים.
  • בקניין חליפין של כלים ובהמות, שבו התמורה אינה מטבע אלא חפץ אחר אין אונאה, מכיוון שכל אחד רוצה בחפץ שאותו הוא קונה ומוכן לשלם או למכור אותו אף שלא בשוויו הריאלי; עם זאת, בחליפין של פירות בפירות יש אונאה.
  • במקרה בו אדם מכר את כלי ביתו וקיבל עבורם מחיר גבוה מכדי שוויים הריאלי, מכיוון שלולא המחיר הגבוה לא היה מסכים למוכרם. ישנה מחלוקת האם הדברים אמורים רק לגבי אונאה בשיעור של שישית בדיוק, או אף לגבי באונאה ביותר משישית.
  • במקרה של "הנושא ונותן באמונה", דהיינו שהקונה מאמין לסוחר על פי אמירתו באיזה סכום קנה את הסחורה.
  • בקרקעות, עבדים, שטרי חוב והקדש אין אונאה (שו"ע חו"מ רכז, כט). ויש אומרים שכל זה עד הפרש של חצי מהשווי, אבל לא ביותר מכך (רמ"א שם).

ראו גם

לקריאה נוספת

  • מאיר ברכפלד, 'משנת הונאה לאור הכלכלה והמסחר - דרוש וקבל שכר או הלכה למעשה?', היגיון ד, ירושלים תשנ"ז.
  • נחום רקובר, "המסחר במשפט העברי",ירושלים תשמ"ח, שער ראשון, פרק ראשון - הונאה במחיר

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ רמב"ן ויקרא כה יד.
  2. ^ ערוך השולחן חושן משפט סימן רכז סעיף א
  3. ^ משנה, מסכת בבא מציעא, פרק ד', משנה ג'
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף מט עמוד ב
  5. ^ בעל הטורים, ויקרא כה, יז.
  6. ^ בבא מציעא פרק ד, סימן כ.

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0