משתמש:שוורמר/גריפה וקטימה
בהלכות שבת גריפה וקטימה הם שני מתוך מגוון תיקונים במתקני בישול הנדרשים כדי להתיר השהיית והחזרת תבשילים עליהם בשבת. בספרות ההלכה, מצוי שבביטוי "גריפה וקטימה" הכוונה לכל מתקן בישול 'מתוקן', ולאו דוקא על ידי גריפה וקטימה. שני אלו ננקטים כדוגמאות.
התיקונים במקורם כוללים: הוצאת הגחלים מהמתקן ("גריפה"), כיסויים באפר ("קטימה"), הסקה בחומרים שאינם משאירים גחלים ("קש וגבבא") ונתינת הסיר בצד המתקן במקום מעליו ("סמיכה"). המשנה מחלקת בין כמה סוגי מתקני בישול, כאשר מתקן הנקראת כירה היא הקלה ביותר וכל התיקונים מועילים בה, ומתקן הנקרא תנור, הוא החמור ביותר ואף אחד מהתיקונים לא מועיל בו, ומתקן הנקרא כופח ממוצע ביניהם ורק הסקה בקש וגבבא מועיל בו ולא השאר.
התיקונים במשמעותם המילולית מתייחס למתקני בישול פרימיטיבים, ועם השתנות הפרקטיקה דנו הפוסקים במשך הדורות איך לבצע תיקונים אלו במתקני בישול של ימיהם. דיון זה התגבר עם התקדמות הטכנולוגיה והניב תשובות ארוכות וחומר הלכתי רב בנושא. כהיום, גריפה וקטימה מתבצע על הרוב על ידי כיסוי הכירים עם "בלעך", או על ידי השתמשות בפלטת שבת.
רקע ומבוא
גריפה וקטימה והתיקונים הדומים להם באות לכדי שימוש כאשר רוצים לעשות שהייה או החזרה בשבת. על שני פעולות אלו הטילו חז"ל כמה מגבלות:
החזרה – יש איסור מדרבנן לחמם מאכלים במקומות שרגילים לבשל שם, גם במקרה שאין בהם משום בישול (כגון שהמאכל מבושל כבר ו"אין בישול אחר בישול"), משום שפעולה זו נראה כמו בישול ("מיחזי כמבשל")[א]. פעולה אסורה זו נקראת נתינה לכתחילה[1]. אולם תבשילים שכבר נמצאים על מקור חום מערב שבת, מותר להסירם ולהחזירם לשם בשבת, אבל רק בתנאים מסוים[2]. אחד מהתנאים הנדרשים הוא שהכירה תהיה "גרופה וקטומה"[3]. הסיבה למה תנאי זה דרוש הוא: או מפני שקיים חשש שמא יחתה בגחלים כשהוא מחזיר את המאכל, וכאשר הכירה גרופה וקטומה סר חשש זה[4][5]; או שבעת שהוא מחזיר סיר למקום חום בוער הדבר נראה כבישול, ודמיון זה סר כאשר הכירה גרופה וקטומה[6][7]. המקורות הדנים בתיקונים השונים מזכירים בעיקר את הטעם הראשון.
שהייה – חז"ל אסרו להשאיר מאכל על מקור חום מערב שבת במטרה שהמאכל ימשיך להתבשל או ישמור חומו במהלך השבת. טעם האיסור הוא מפני שקיים חשש שמא יחתה בגחלים להמריץ את הבישול[ב]. ישנם כמה אופנים שונים אשר בהם שהייה מותרת, מהם כאשר מתקן הבישול עליה מושהה המאכל הוא גרוף וקטום, שאז סר החשש[9]. בהסבר פעולתם של גריפה וקטימה ושאר התיקונים ישנם בעיקר שני מהלכים: א. התיקון מוכיח שהאדם הסיח דעתו מן האש, כי זה מונע אפשרות חיתוי בגחלים או לפחות עושה את החיתוי בלתי יעיל[10][11]. ב. התיקון הוא "היכר" שמזכיר לאדם שאסור לחתות[12][13].
מתקני הבישול הנידונים
במשנה מבואר שדיני גרופה וקטומה תלויים במתקן הבישול שמשתמשים בו, ונמנו שם שלושה מתקנים. מפירוש רש"י עולה שהמתקנים הנזכרים במשנה הם כמין כלים המכילים בתוכם חומרי בערה, שמשימים ("שופתים") את הסיר בתוכם, או מעליהם על מושב כלשהו[ג], ההבדלים בין סוגי המתקנים הוא בעיקר בצורתם:
כירה
כירה היא כלי דמוי סיר צר וארוך[14] שממלאים חומרי בערה, ויש מקום למעלה לשפות שני קדרות. דיני הכירה הם הקלים ביותר, וכל התיקונים מועיל בה.
תנור
תנור הוא מתקן בישול אשר חומו רב יותר מכירה. רש"י{הערה|דף ל"ח עמוד ב', ד"ה תנור}} פירש שהתנור אינו צר וארוך ויש בו מקום רק לקדרה אחת; ובנוסף לכך התנור רחב מלמטה וצר למעלה. הר"ן[15] מביא בשם רבינו חננאל שמדובר דוקא בתנור תעשייתי ("תנור של נחתומים") שמתוך שמסיקים אותו תמיד חומו רב, ולא בתנור ביתי ("תנור דידן")[16]. ולפי דבריו יוצא שמתקן בישול בצורה שרש"י תיאר דינו ככירה הקל יותר מתנור. אולם הטורי זהב[17] המגן אברהם[18] והמשנה ברורה[19] פסקו כרש"י. דיני התנור הם החמורים ביותר ושום תיקון אינו מועיל בה, למעט כאשר חומו פחות מהשיעור של היד סולדת בה. לדעת הרמ"ך[20] גריפה וקטימה מועילים גם בתנור, והוא חמור מכירה רק לענין הסקה בקש וגבבא.
כופח
כופח (או כיפה[21]) הוא מתקן בישול שחומו ממוצע בין תנור לכירה. הכופח אינו צר וארוך ככירה ויש בו מקום רק לקדרה אחת, אבל אין צורתו כמו תנור הצר למעלה[22]. דינו כתנור בנוגע לכל התיקונים חוץ מהסקה בקש וגבבא שמועיל גם בכופח.
מתקנים נוספים
בגמרא[23] ובפוסקים[24] נדון מקרה בו יש שני כירות צמודות ("מתאימות") זה לזה, אחת גרופה וקטומה והאחרת לא, והאם יש לגרופה וקטומה דין חמור יותר מן הרגיל בגלל שהוא צמוד לשאינו גרופה וקטומה. למעשה אין שום הבדל בזה.
סתם כך ננקט שמתקן הבישול הוסק בחומר בערה שמשאיר אחריו גחלים, כמו גפת ועצים, וחומרים השווים אליהם בדינהם.
בימי הביניים השתמשו בתנורים[ד] שהפתח שלהם היה מן הצד ולא מלמעלה כמו התנורים של העת העתיקה, והם גם היו רחבים למדי, הכלבו[25] קבע שיש לה דין כירה (הקל ביותר)[ה], וכך פסק הרמ"א[26]. אולם המהרש"ל[27] חולק עליהם וסבור שיש להם דין תנור, וכך כתב באגלי טל[28] בדעת מהר"ם מרוטנבורג[29]. דעת המשנה ברורה[30] להקל כרמ"א, אך בתנור תעשייתי כתב שטוב להחמיר ולדונו כתנור, ודעת החזון איש[31] להקל גם בזה.
כתבו פוסקי זמנינו[32] שבימינו כל סוגי הכיריים ותנורי האפיה ושאר מכשירי בישול וחימום לסוגיהן בין חשמליים ובין הפועלים על ידי גז כולם דינם ככירה, בפרט שיש להם וסת־חום המגביל את חומו שלא יעלה מידי[33].
תיקונים שמקורם בחז"ל
גריפה
גריפה הוא הוצאת חומר הבערה ממתקן הבישול, ומקורו במשנה בתחילת פרק כירה, (מסכת שבת, פרק ג'). הראשונים נחלקו בשיעורו: לדעת הרמב"ם[34], הרשב"א[35] בשם הירושלמי[36] והטור[37] צריך להוציא את חומרי הבערה מהכירה כולה וכך נפסק בשולחן ערוך[38]. מאידך לדעת הרז"ה[39] מספיק רק להוציא או להזיז הצדה את הגחלים שמתחת לסיר; ושם צריך לנקות היטב מחומרי בערה[40].
בתנור וכופח לא מועיל גריפה[ו]. לדעת הרז"ה הטעם הוא מפני שגריפת הגחלים לצד אינו משפיע כלל על חומם הרב, ואכן גריפת חומר הבערה מן התנור כולה יועיל אף בתנור וכופח[39]. לדעת הראשונים שצריך להוציא כל הגחלים הטעם וא מפני אי אפשר להוציא את כל הגחלים ממש ותמיד ישאר משהו ("ניצוץ אחד"), ויש לחוש שיחתה במעט האש שנשאר. ורק בכירה אין חשש כי לא מועיל בה חיתוי בחומר בערה מועט כל כך, אבל תנור וכופח מתחממים גם ממעט חומרי בערה[41][42].
אם החום בתנור או בכופח הם פחות מהשיעור של יד סולדת בו גריפה מועיל בה[43].
קטימה
קטימה הוא פיזור מעט אפר[44] על גבי הגחלים שבכירה, מקורו במשנה הראשון בפרק כירה במסכת שבת. לא צריך לכסות את הגחלים לגמרי, רק מספיק שיתן מעט אפר על פניהם[45], וגם הראשונים שבגריפה מצריכים גריפת כל הגחלים מודים שבקטימה די בכלשהו[46][40], וכך מפורש בירושלמי[47]. לדעת החזון איש[48] צריך שהקטימה גם תמעט מחום הכירה[49].
קטימה אינו מועיל בתנור וכופח מפני שאינו מונע כלל את אפשרות החיתוי, ומכיון שחום המתקנים האלו רב, אינו מסיח דעתו ממנו ויבוא לחתות[50]. אם החום בתנור הוא פחות מהשיעור של יד סולדת בו הקטימה מועיל בה[51].
אפילו אם הגחלים חזרו ונתלבו עדיין נחשב הכירה כקטומה, כי כבר הסיח דעתו בפעולת הקטימה.[52]. גחלים שכבו ("עממו") מאליהם נחשבים כקטומים[53]. ואע"פ שלא עשה שום פעולה בגחלים, מכיון שלא דאג ללבותם, גילה דעתו שאינו רוצה לחתות בהם והסיח דעתו ממנו.
סמיכה מבחוץ
סמיכה מבחוץ הוא שימת הסיר בצד הכירה, כשהוא נוגע בדופנו, ולא מעליו או בתוכו כרגיל. מקורו בסוגית הגמרא[54] ובברייתות המובאות שם בתחילת פרק כירה במס' שבת.
לדעת הרא"ש[55] ותוס'[56] סמיכה היא דוקא באופן שדופן הכירה מבדיל הין הסיר לאש, אבל להשים את הסיר לצד אש גלוי אינו מועיל אלא אם כן הורחק קצת. אבל לדעת ראשונים אחרים סמיכה מועיל גם בסמוך לאש ממש[57].
לדעת המגן אברהם[58] סמיכה מועיל רק לענין שהייה, אבל לענין החזרה הדבר תלוי בשני הדעות בראשונים לענין שהיית תשביל שנתבשל רק כמאכל בן דרוסאי (מחלוקת חנניה וחכמים)[59]. אבל לדעת המשנה ברורה[60] ועוד[61], סמיכה מועיל בהחזרה לכל הדעות[62].
סמיכה אינו מועיל בתנור ובכופח[63]. ונחלקו הראשונים אם בכופח שהוא גם גרוף וקטום מועיל סמיכה: לדעת הרמב"ם[64] אינו מועיל, ולדעת הרשב"א[65] מועיל. הבית יוסף[66] תלה את המחלקות בגירסאות שונות בברייתא[67]. אם החום בתנור הוא פחות מהשיעור של יד סולדת בו סמיכה מועיל בה[68].
הסקה בקש וגבבא
הסקה בקש וגבבא, הוא שלכתחילה מסיקים את מתקן הבישול בחומר בערה כמו קש וגבבא, שנשרף מהר ואינו משאיר גחלים, ולא בחומרי בערה כמו גפת ועצים שמשאירים אחריהם גחלים. מקורו במשנה בתחילת פרק כירה במסכת שבת.
בתנור לא מועיל הסקה בקש וגבבא, כי מכיון שהחום שלו משתמר, אפילו חיתוי במעט האפר שנשאר בו מועיל. בכופח הסקה בקש וגבבא מועיל, והוא התקיון היחיד בו שווה דין הכופח לכירה ולא לתנור. לדעת הטור[69] אין הסקה בקש וגבבא מועיל רק בצירוף גריפה או קטימה או סמיכה. הב"ח[70] תולה את שיטתו בגירסא שהיה לו בגמרא[71].
במקרה שהסיק את המתקן בכמות קש וגבבא גדול נסתפק בביאור הלכה[72] אם שייך בה חשש חיתוי שעה שלהבה עדיין בוער, או שכל החשש הוא דוקא בגחלים שנשארים אחרי שהאש כלה כי בזמן שהאש עדיין בוער אין סיבה לחתות.
בירושלמי[73] וברמב"ם[74] מבואר שגללי בהמה דקה דינם כקש וגבבא, ושל בהמה גסה דינם כגפת ועצים.
תיקונים שמקורם בדברי הפוסקים
על גבי קדירה
נתינה הסיר על גבי קדירה, הוא שמשימים סיר על גבי מתקן הבישול, ואז מותר להשהות ולהחזיר על גבי סיר זה. הסיר יכול להיות ריק[ז], או מלאה מאכל[ח]. מקור התיקון הוא במרדכי[75] וברבינו ירוחם[76].
נתינת הסיר על גבי קדרה מועיל מטעם קטימה, כי הגחלים מכוסים על ידי דבר מה כמו בקטימה שהגחלים מכוסים באפר, ויש אומרים הטעם משום שיש דבר המפסיק בין האש לסיר כמו בסמיכה[77].
לדעת החזון איש[78] שבקטימה צריך שהחום של מתקן הבישול יתמעט, צריך גם שהחום מעל הסיר יהיה פחות מאילו היו נותנים את הסיר ישירות על המתקן. ולפיכך הוא מצריך שהקדרה תהיה הפוכה ויהיה הפסק של אוויר מתחתיו, או שהקדרה תהיה מכוסה והסיר יונח על גב הכיסוי.
המרדכי[79] והשולחן ערוך[80] מציעים למי שרואה בשבת בבוקר שמאכל שנמצא על האש עלול להישרף מרוב חום, להוריד את המאכל, ולקחת קדרה ריקנית ולהשימו על פי הכירה, ואז להחזיר עליו את המאכל[81].
כיסוי פי התנור
כיסוי פי התנור,הוא לוח (בימינו על פי רוב ממתכת) שמפריד בין האש לסיר, כלומר שמשימים לוח רחב על מתקן הבישול, ומשימים את הסיר מעליו. מקורו במהרי"ל[82] באגודה[83] ובתשב"ץ[84] ובמג"א[85]. ההיתר מבוסס אותו על ההיתר להשים על גבי הקדרה.
מעזיבה
בימי המגן אברהם היו בתנורים הפסק בין האש לסיר המתחמם, כחלק ממבנה התנור ("מעזיבה"), והוא דן אם מותר להשות על גבה. ממשמעות כמה פוסקים נראה שהדבר מותר, אך למעשה מדייק מלשון המהרי"ל והתשבץ הכיסוי צריך להיות דבר שהושם על המתקן לשם היכר, ולא להיות חלק רגיל ממבנה המתקן שמשתמשים בו לפעמים בימות החול. דבר זה ניתן ללמוד מדברי רש"י[86] והטור שאסרו לשהות על גבי כיסוי של הכירה[87].
לעומת זה, במהר"ם שיק[88], כתב להתיר גם על מעזיבה, וכתב שהכיסוי הנזכר בדברי רש"י והטור היא כיסוי חלקי, ולא כיסה את כל חלל הכירה. ובשו"ת מהרש"ג[89] התיר בדיעבד אם ההפסק היה חלק מממבנה מתקן הבישול. וגם המגן אברהם [90] כתב שמי שסומך על הפרדה במעזיבה בצירוף שהוא מחזירו לפני שהתנור מוסק על ידי נכרי (בהיתר), יש לו על מי לסמוך. ניתן להסביר שיטה זה לפי הדעה שכיסוי פי התנור בקדירה מועיל מטעם סמיכה[77].
בלעך
בימינו נהוג להשתמש בתיקון זה לצורך השהיית החמין, על ידי שמכסים את הכיריים בלוח מתכת או אזבסט ("בלעך"[91]). החזון איש[92] מפקפק בהיתר זו, ודעתו שאין ההפרדה מועיל רק אם הוא ממעט מחום מתקן הבישול, וכגון שיש הפסק של אוויר מתחת ללוח. אולם דעת רוב הפוסקים[93][94][95] שהלוח מועיל[ט]. ובתנור אפיה יש להשים את הסיר בתוך קופסת מתכת שמכסה את האש מכל הצדים[96], או לכסות את מקור החום בנייר כסף[97].
כיסוי הכפתורים
בכיריים מודרני עיקר מקום ווסות הלהבות הוא בכפתורים ולא בעצם האש כבעבר, ולכן צריך לכסות גם את הכפתורים (או לשלפם). לוחות המתכת שמשתמשים בהם בימינו מיוצרות מכופפות בקצהם למטרה זו.
על אף שלכתחילה צריך לכסות גם את האש וגם את הכפתורים, כתב רבי משה פיישטיין[98] שכיסוי האש הוא ההיכר העיקרי, ויש להקל בשעת הדחק בלא כיסוי הכפתורים. אבל בשו"ת שבט הלוי[99] כתב שבעיקר צריך להקפיד לכסות את הכפתורים, והקיל במקרים מסוימים לגבי כיסוי האש[100].ובספר מנוחת אהבה[101] הקיל לגמרי בכיסוי הכפתורים לבד בתנורי אפיה.
אין היד סולדת בו
מתקן בישול שהחום שלו הוא כשיעור של אין היד סולדת בו נחשבת לדעת כמה פוסקים כגרופה וקטומה. מקורו במג"א[102] והוא מבוסס על דברי הגהות מרדכי[103].
לדעת המחצית השקל בדעת המגן אברהם, מותר להשהות ולהחזיר על מתקן בישול שהחום שלו הוא פחות משיעור של אין היד סולדת בו גם אם לא נעשה שום תיקון אחר. ואפילו בתנור וכופח הדין כן. המשנה ברורה[104] על פי הגר"א[105] מוסיף, שאין שום הגבלה הלכתית להשים מאכל אל מתקן כזה, לא מטעם שהייה, החזרה, נתינה לכחילה או בישול.
אולם לדעת שולחן ערוך הרב[106] אין חום פחות מיד סולדת בו מועיל באופן עצמאי, ולכן אם לא נעשה בו שום תיקון אחר אסור להשהות ולהחזיר על המתקן. אבל תנור או כופח גרוף וקטום, נחשבים כגרוף וקטום אם החום בתנור פחות מיד סולדת בו[י].
שבת בבוקר
במקרים מסוימים מותר בשבת בבוקר להחזיר ולהשות להמשך השבת על מתקני בישול מסוימים אף אם לא נעשה בהם שום תיקון. מקורו במנהג שרווח בימי הבית יוסף והרמ"א, שבשבת בבוקר אחרי הסעודה החזירו את החמין לתוך התנור. הבית יוסף[107] והרמ"א[108] דנו בהסבר ההלכתי שבמנהג זה. מסקנתם שהמנהג מבוסס על הנחה שבשבת בבוקר כבר כבו הגחלים שבתנור, ויש לה מעתה דין קטומה כמו גחלים שעממו שבגמרא[109], והרמ"א[110] פסק כך למעשה. בכלבו[111] מבואר שלא צריך לבדוק שאכן כבר כבו כל הגחלים.
לדעת מגן אברהם[112] ישנם שני תנאים נוספים:
- חום התנור צריך להיות פחות מיד סולדת בו.
- ההיתר הוא דוקא בתנור שלא הכניסו לתוכו מאכלים לשמור חומם, רק החום הוא מה שנשאר מהאפיה בערב שבת[113].
מאידך לדעת הגר"א[114] מותר בכל אופן[י"א].
בעידן המודרני
מתקני הבישול והחימום המודרניים בשנים האחרנות פועלים על גז או חשמל ולא על גחלים ועצים, והפוסקים העלו צדדים להחשיבו כגרופים וקטומים בלי שום פעולת תיקון אחר. כמו כן נדון אודות "פלטת שבת".
חוסר אפשרות "חיתוי"
פלטת שבת הוא מתקן בישול שעוצב במיוחד לעמוד בקריטריונים של גרופה וקטומה, ובפרט העובדה שאי אפשר לוסת את החום שבה. הרב צבי פסח פראנק [115] כתב שהיא נחשבת כגרופה וקטומה משום שאין בה חשש חיתוי. והשווה אותה למה שכתב רבי עקיבא איגר[116] בנוגע חפץ או משטח שהתחממו על ידי האש ("תולדות האור"), שמכיון שלא שייך בה חיתוי להגביר את החום, לא גרע מכירה גרופה וקטומה ומותר להשהות ולהחזיר עליה. והובאו דבריו בביאור הלכה[117].
וכסברא זו פסקו גם הרב עובדיה יוסף[118], הרב משה לוי[119] והרב בן ציון אבא שאול[120], וכעין זה כתב בשמירת שבת כהלכתה[121] בשם הרב שלמה זלמן אוירבך[122]. ובשו"ת שבט הלוי[123] הקל על פי סברא זו להשאיר מים במיחם חשמלי שאין בה כפתורי וסות. וכך השיב גם רבי משה פיינשטיין[124].
אבל באגרות משה[125] כתב לגבי כירת גז שפתחו את הברז עד הגודל המקסימלי ואי אפשר להגדילו עוד, שאסור משום לא פלוג על אף שלא שייך חיתוי. וכך כתב בשבות יצחק[126] בשם הרב אלישיב, והוסיף דדברי רבי עקיבא איגר אמורים דוקא בדבר שהתחמם על ידי אש, אבל באש עצמה לא פלוג חכמים בגזרתם אף באופן שלא שייך חיתוי[127], והפלטה כולה נחשבת לגחלת של אש. ובספר אורחות רבינו[128] כתב ששאל את החזון איש ואמר שפלטת שבת אינו לא גרופה ולא קטומה.
ולענין חשש שמא יכבה את הפלטה לגמרי או ישלוף את התקע, הביא הרב צבי פסח פראנק מרבי ישראל יהושע מקוטנא[129] שמהגמרא מוכח שאין חשש כזה. שהרי התירו להשות מאכל שנתבשל כבר מפני שאין צריך עוד לחיתוי ולא חששו שמא יכבה. אולם באגרות משה כתב שזה רק לגבי מדורת אש שצריך מים לכבותו, אבל ברזי גז וכדומה שאפשר בקלות לכבות את הלהבה גזרו גם שמא יכבה. ובשו"ת באר משה[130] כתב שטוב להדביק את התקע לשקע כדי למנוע את שליפתו בקלות.
דלק נוזלי
לגבי מתקן חימום הדולק על דלק נוזלי כמו אתנול כתב בשו"ת מהרש"ג[131] שאין בה חשש חיתוי כי לא שייך חיתוי בדלק נוזלי רק בגחלים, ודימה זאת לקש וגבבא שעל אף שיש בה שלהבת לא שייך בה חיתוי. אולם הרבה פוסקים[132] חולקים על דבריו, וכתבו שסיבוב הכפתור להגדיל את הלהבה נחשב כחיתוי באתנול. וגם המהרש"ג בעצמו לא רצה לסמוך על סברתו למעשה.
אולם בספר באר יצחק מביא שבימיו היו בירושלים יהודים, בעיקר ספרדים, שנהגו לשהות מים חמים על מתקן הדולק על נפט. הוא מספר שהרב יוסף חיים זוננפלד ביקר את רבי יעקב שאול אלישר על כך, והוא התנצל שאין בכוחו למחות על זה, ומוטב יהיו שוגגין.
ברז גז
לגבי כיריים של גז צדד בשו"ת אגרות משה[133] שלא צריך גריפה וקטימה, מפני שהגזרה היתה מחשש חיתוי בגחלים ולא מחשש שיביאו עצים חדשים. ומכיון שסיבוב הברז מזרים גז חדש לאש נחשב זה להבאת עצים חדשים שלא היה בכלל הגזרה[י"ב]. אולם הוא אינו סומך על זה למעשה ומצריך לכסותם בלוח מתכת[134].
מאידך, בשו"ת באר משה[135] חלק על סברתו (בלי להזכיר את האגרות משה בשמו) שמכיון שאש שלפנינו גדל הרי זה ממש כמו חיתוי שמגדיל את האש שלפנינו[י"ג].
להבה יציבה
לגבי כירים המודרניים שלהבותיהם יציבים ואינם דועכים עם הזמן הביא הרב עובדיה יוסף[136] מהרב יחיאל מיכל הורוויץ[137] סברא לומר שאין בהם שום חשש חיתוי מפני שעיקר הגזרה לא היה רק על גחלים שדועכים עם הזמן ולא על אש יציב. וכך כתב גם במשנה הלכות[138], אך כתב שאי אפשר לסמוך על סברא זה למעשה. והרב עובדיה יוסף כתב שיש לסמוך על סברא זו בצירוף סברת המהרש"ג ועוד סברות, אך מסקנתו שנכון להחמיר להשים טס מתכת גם על כירים מודרניים, או להשתמש בפלטה.
ובאור לציון[139] כתב שיש בזה שני צדדים הפוכים, שמאידך אפשר שיש מקום דוקא להחמיר יותר באש יציב משום שאינה דועכת, ויש להחשיבה כגפת ועצים. ומסיק שנהגו להחמיר להחשיבה כגפת ועצים. אך כיון שאנו מחמירים מחמת המנהג יש להקל מכח מהנהג הרוח שכיסוי בלוח מתכת נחשבת כקטומה ודלא כדעת חזון איש.
ובילקוט יוסף[140] הקיל להחשיב תנור אפיה גרוף וקטום על פי סברא זו[י"ד], ומסיק שנכון להחמיר לרשום על גבי פתק "שבת" ולהניח את הפתק סמוך לכפתורים. והמקילים בזה גם בלי הנחת פיתקא יש להם על מה שיסמוכו.
ראו גם
לקריאה נוספת
- הרב עובדיה יוסף, יביע אומר חלק ו' אורח חיים סימן לב
- הרב יהושע נויבירט, שמירת שבת כהלכתה חלק א פרק א (ירושלים תש"ע)
- הרב שלום יוסף גלבר והרב יצחק מרדכי רובין, ארחות שבת חלק א פרק ב (ירושלים תשס"ג)
ביאורים והרחבות
- ↑ לדעת כמה פוסקים הטעם הוא משום שמא יחתה, עיין שולחן ערוך הרב קונטרס אחרון סעיף קטן ח', מגן אברהם סימן שי"ח סעיף קטן כ"ה
- ↑ כך היא דעת רוב הראשונים למעט רש"י שסובר שדיני ההשהיה נכללים בדיני הטמנה. הטמנה אסורה מטעם דומה: שמא יטמין ברמץ ויבוא לחתות בהם[8]
- ↑ בראש יוסף (שבת לח:) נתקשה במה שהביא התוי"ט בבבא בתרא פ"ב מ"ג בשם הירושלמי שכירה פתחה מן הצד, וכך הובא בנמוקי יוסף (שם כ:) וכ"כ הטור (חו"מ סימן קנה) בשם הרשב"ם. ועי' בשבת כהלכתה פ"ח הערה י' שיישב שאת הקדרה שופתים למעלה, רק שאת הגחלים מכניסים מן הצד
- ↑ שנקראו 'פורנילא"ש'. הכוונה לתנור פורן (furnus), שנקרא בלשון חז"ל והפוסקים גם "פורני", שהיה תנור תעשייתי בימי הביניים. ראה: זהר עמר, רקיקי מצות והכנתם במקדש: היבטים הלכתיים, היסטוריים ומעשיים, המעין גיליון 241 ניסן תשפ"ב [סב, ג] עמ' 34
- ↑ בשועה"ר סעיף ז פירט הסיבות: "והתנורים שלנו שפתחם מן הצד אין הבלם חם כל כך כהבל התנור שבימיהם. ולא כהבל הכופת הואיל והן רחבים יותר משפיתת קדרה אחת", ראה שבת כהלכה פ"ח הערה י'
- ↑ לדעת התוס', דעת אביי בגמראדף ל"ח עמוד ב' הוא שגריפה מועיל אף בכופח, ולגירסא אחת יש ברייתא האומר כן בפירוש.
- ↑ אם משימים אותה שם בשבת היא צריכה להיות ישנה כדי להמנע ממלאכת מליבונה האסור (שו"ע או"ח תק"ב סעיף ד' מג"א או"ח רנ"ג ס"ק ל). לדעת החזון איש (או"ח לז יא) אסור גם להשים קדרת מתכת מחמת שיש בה חצי מלאכת מבשל
- ↑ המותרת בשהייה על פי דרכי ההיתר האחרים מלבד גריפה וקטימה
- ↑ ובשולחן שלמה (רנ"ד ה) כתב שהלוח צריך להיות עבה, אבל נייר כסף דק אינו מספיק אלא אם מקפלו כמה פעמים
- ↑ וכן לענין סמיכה ושאר התיקונים
- ↑ והתנאים הנזכרים ברמ"א הם כדי להתיר להחזיר לתוך התנור, ואף בלא לסמוך על דעת הר"ן בשם הירושלמי שתנאי חזרה נדרשים רק כשהסיר את הסיר מערב שבת.
- ↑ ואע"פ שיש לומר שהסיבה למה הבאת עצים לא היתה בכלל הגזרה היא מפני שלא חששו בדבר שנעשת בלא טרחה, מכל מקום כיון שהגזרה לכתחילה לא היתה על חשש זה אי אפשר לגזור היום על זה
- ↑ זה לשונו: "ואין לומר דלהגביר האש דומה להבאת עצים להוסיף עצים על מה שכבר בתנור ועל זה לא גזרו שיוסיף עצים, דזה אינו, דחיתוי האש דומה ממש להגביר האש דהלא אותו אש שלפנינו מוסיף ואינו מוסיף ממקום אחר, ממש כמו בחיתת אש שמוסיף כח האש בגחלים שלפנינו ואיננו מוסיף עצים ממקום אחר".
- ↑ בצירוף עוד שיטות בראשונים
הערות שוליים
- ↑ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רנ"ג, סעיף ה'.
- ↑ כמפורט בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן רנ"ג, סעיף ב'.
- ↑ מסכת שבת, דף ל"ו עמוד ב'.
- ↑ בעל המאור טז: ד"ה ואם תשאל
- ↑ רבינו תם בספר הישר סימן רל"ז
- ↑ ר"ן טז עמוד ב מדפי הרי"ף
- ↑ במשנה ברורה, סימן רנ"ג, סעיף קטן ל"ז כתב שכך הוא דעת רש"ידף ל"ו עמוד ב', ד"ה לא מחזירין, אולם ב מהר"ם כתב שדברי רש"י קאי רק אבית שמאי.
- ↑ מסכת שבת, דף ל"ד עמוד ב'
- ↑ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רנ"ג, סעיף א'.
- ↑ רשב"א שבת לו:
- ↑ רמב"ם פ"ג מהל' שבת ה"ד
- ↑ ר"ן על הרי"ף טו:
- ↑ רמ"ך שהובא בכסף משנה בהלכות שבת פרק ג ה"ד.
- ↑ מקור הדימוי ברש"י, מסכת שבת, דף ל"ו עמוד ב', ד"ה כירה, שולחן ערוך הרב רנג סעיף א. אמנם ברור ממקומות אחרים שאין לכלים האלה שוליים
- ↑ על הרי"ף יז:
- ↑ מקור ההבדל דין שני סוגי התנורים הוא במס' בבא בתרא דף כ:
- ↑ סק"ה
- ↑ סק"ז
- ↑ משנה ברורה, סימן רנ"ג, סעיף קטן כ"א
- ↑ הובא בכס"מ פ"ג מהל' שבת ה"ה
- ↑ גירסת הרמב"ם בפירוש המשניות
- ↑ דף ל"ח עמוד ב', ד"ה כופח
- ↑ מסכת שבת, דף ל"ז עמוד א'
- ↑ רמ"אשולחן ערוך, אורח חיים, סימן רנ"ג, סעיף א'
- ↑ סימן לא לא ע"ד
- ↑ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רנ"ג, סעיף א'
- ↑ הובא בתפארת שמואל פרק כירה סימן א' אות ו'
- ↑ האופה סקנ"ד אות א
- ↑ הובא בהגהות מרדכי סימן תנו
- ↑ משנה ברורה, סימן רנ"ג, סעיף קטן כ"ח
- ↑ סימן לז אות ז
- ↑ אגרות משה או"ח ח"א סימן צג וראה פסקי תשובות רנ"ג אות ב
- ↑ אגרות משה או"ח ח"ד עד, כו
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת, פרק ג', הלכה ו'
- ↑ שבת לו: הובא בר"ן על הרי"ף טו:.
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק ג', הלכה א': "הגורף עד שיגרוף כל צורכו". הובא בבית יוסף סימן רנג
- ↑ ארבעה טורים, אורח חיים, סימן רנ"ג
- ↑ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רנ"ג, סעיף א'
- ^ 39.0 39.1 בעל המאור טו עמוד ב מדפי הרי"ף
- ^ 40.0 40.1 ר"ן טו עמוד ב מדפי הרי"ף
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת, פרק ג', הלכה ז'
- ↑ רשב"א שבת לו:
- ↑ הגהות מרדכי שבת רמז תנו פ.
- ↑ או "נעורת של פשתן דקה" מסכת שבת, דף ל"ז עמוד ב'
- ↑ משנה ברורה רנ"ג ס"ק יד
- ↑ רשב"א שבת לו:
- ↑ שבת פ"ג ה"א "הדא אמרה אפי' לא קטם כל צורכו"
- ↑ במכתב לבעל שבט הלוי הובא בשבט הלוי ח"א סימן צא
- ↑ וכך משמע מדף ל"ו עמוד ב', ד"ה או עד שיתן אפר
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת, פרק ג', הלכה ו'
- ↑ הגהות מרדכי שבת רמז תנו פ.
- ↑ רשב"א שבת לו:,משנה ברורה, סימן רנ"ג, סעיף קטן י"ד
- ↑ גמראדף ל"ז עמוד א'
- ↑ דף ל"ז עמוד א'
- ↑ פרק כירה סימן י
- ↑ לז. ד"ה תא שמע אולם עי' בית יוסף רנ"ג שכתב דאינו מוכח שכוונתם לאסור
- ↑ הגהות מרדכי עט ע"ד והגהות מיימונית פ"ג אות ב' הובא בבית יוסך או"ח רנ"ג
- ↑ רנ"ג סק"ה לפי הבנת מחצה"ש השועה"ר רעק"א וחתם סופר
- ↑ הובא בשו"ע רנ"ג סעיף א
- ↑ רנ"ג ביאור הלכה מותר לסמוך לה
- ↑ דגול מרבבה על המג"א רנ"ג סק"ה בדעת המג"א
- ↑ ואף לענין נתינה לכתחילה יש מקילין בסמיכה, עי' מ"ב שם ושוה"ר סעיף כ
- ↑ כדעת אביי והברייתא דתניא כוותיה בגמרא לח:
- ↑ פ"ג הלכה י
- ↑ הובא במגיד משנה פ"ג הלכה י
- ↑ אורח חיים סימן רנג
- ↑ עי' חזו"א (או"ח לז ה) שדחה את דבריו
- ↑ הגהות מרדכי שבת רמז תנו פ.
- ↑ רנ"ג
- ↑ רנג אות אות ה
- ↑ ועי' חזו"א (או"ח לז, ה) שדחה את דבריו
- ↑ רנג א ד"ה אפילו אינה לא גרופה
- ↑ פ"ג ה"א
- ↑ פ"ג ה"ד
- ↑ שבת רמז תנו פ.
- ↑ ח"ג נתיב יב סט ג-ד
- ^ 77.0 77.1 עי' אגלי טל האופה ס"ק נד
- ↑ במכתב לבעל שבט הלוי הובא בשבט הלוי ח"א סימן צא
- ↑ שבת רמז תנו פ.
- ↑ רנג ס"ג
- ↑ בכפוף לדיני החזרה
- ↑ הלכות שבת עמ' רט
- ↑ שבת סימן נג
- ↑ סימן כז
- ↑ רנ"ג סקל"א
- ↑ רש"י, מסכת שבת, דף ל"ז , ד"ה גבה
- ↑ חזון איש אורח חיים סימן לז ס"ק יא
- ↑ סימן קיז
- ↑ ח"ב סימן נ
- ↑ בסקמ"ג
- ↑ "מתכת" ביידיש
- ↑ או"ח לז יא
- ↑ הרב שלמה זלמן אוירבך (שולחן שלמה רנ"ג סק"ה)
- ↑ רבי משה פיינשטיין (אגרות משה או"ח ח"א סימן צג)
- ↑ רבי שמואל הלוי וואזנר (שבט הלוי ח"א סימן צא)
- ↑ אגרות משה או"ח ח"ו סימן עד אות כז
- ↑ שו"ת אור לציון ח"ב פרק יז אות ד
- ↑ שו"ת אגרות משה או"ח ח"א סימן צג
- ↑ ח"ג סימן מט
- ↑ וכך כתב גם בשו"ת באר משה ח"ז קונ' עלקטריק סימן ג
- ↑ עמוד נה, ובספרו תפילה למשה ח"א סימן ב אות ב-ד
- ↑ רנ"ג סק"ט שכתב כן בדרך אפשר
- ↑ רמז תנו פ.
- ↑ שער הציון רנ"ג צג משנה ברורה ס"ק צב
- ↑ ביאור הגר"א רנ"ג סעי' ה אות סג-סה
- ↑ רנג ס"ק כא, קו"א שם אות ה
- ↑ או"ח סוף סימן רנ"ג
- ↑ דרכי משה סוף סימן רנ"ג אות ח
- ↑ שבת לז.
- ↑ רמ"א או"ח רנג ה בהגה
- ↑ סימן לא לא עמוד ד הובא בבית יוסך סוף סימן רנג
- ↑ רנ"ג סקל"ה ועיין שולחן ערוך הרב, קונטרס אחרן אות ה
- ↑ אבל אם הניחו בו מאכלים לשמור חומם יש לחוש שהוסק היטב ועדיין יש בו גחלים בוערת
- ↑ לפי המשנה ברורה סק"צ
- ↑ שו"ת הר צבי סימן קלו
- ↑ או"ח סימן שי"ח כל מג"א סק"י
- ↑ שיח סעיף ג ד"ה ואפילו בתולדות חמה
- ↑ יביע אומר ח"ו סימן לב
- ↑ תפילה למשה ח"א סימן לב אות א, מנוחת אהבה ח"א עמוד נט
- ↑ אור לציון ח"ב פרק יז תשובה א
- ↑ פרק א הערה פג (במהדורת תש"ע)
- ↑ אלא שהוסיף שכיון שהפלטה מיוחדת לשבת, יש היכר בזה שנותן את הסיר על הפלטה.
- ↑ ח"ה סימן ל
- ↑ אגרות משה או"ח ו"ח עד אות כא. אולם עי' שם אות כג
- ↑ או"ח ח"ד סימן ע"ד אות כה
- ↑ שהיה והטמנה פרק ח אות א
- ↑ כמו שכתבו כמה ראשונים בטעם למה בתנור יש איסורי שהייה וחזרה על אף שגרוף מכל הגחלים
- ↑ חלק א עמוד קצו במהדורת תשע:ד
- ↑ חסדי אבות בתוך יבין דעת סימן יא
- ↑ קונטרס עלעקטריק סימן ד
- ↑ ח"ב סימן נ
- ↑ כבר כתב כך בשו"ת פנים מאירות ח"א סימן עד הובאו דבריו בשערי תשובה סימן רנ"ג סק"ב, והסכימו לכך בשו"ת מהרש"ם ח"ג סימן קס"ה, לבושי מרדכי או"ח מהדו' תליתאי סימן לז, מהר"ם בריסק ח"ב סימן עו ובשו"ת שואל ונשאל ח"א סימן לו, וכך הביא בספר באר יצחק בשם המהרי"ל דיסקין
- ↑ או"ח ח"א סימן צג
- ↑ וכ"כ גם באגרות משה או"ח ח"ד סימן ע"ד אות כה
- ↑ חלק ז קונטרס עלעקטריק סימן ד
- ↑ בשו"ת יביע אומר ח"ו סימן לב, ויחוה דעת ח"ב סימן מה
- ↑ גידולי ציון חלק ט' סימן יא
- ↑ ח"ז סימן לד
- ↑ ח"ב פרק יז תשובה א
- ↑ רנג אות ה
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
