תחריט המתאר חליצה; כאשר מת יהודי ללא ילדים, שומה על אשתו להתייבם, דהיינו להינשא לאחיו, על מנת "להקים שם" לבעלה המת - שלא ייכרת זרעו. באם, מסיבה כלשהי, לא רוצה האח לייבם את אשת אחיו, על האישה לבצע חליצה באחי בעלה ובכך היא מותרת להינשא לכל אדם שתחפץ. מעמד החליצה כולל פרטים רבים המפורטים בגמרא אך עיקר הפעולה היא חליצת נעלו של היבם (אחי המת) על ידי היבמה (אשת המת).
דיוקנו המפורסם של הרמב"ם, המופיע על גבי מדליות, בולים, תבליטים ועוד, מקורו באיור המופיע בספר Thesaurus antiquitatum sacrarum ("אוצר העתיקות המקודשות") מן המאה ה-18, של בלסאוס אוגולינוס, המבוסס, לעדות הכותב, על "תחריט עתיק". לפרסומו של הדיוקן הביא יצחק שמואל רג'יו (יש"ר מגוריציה), ובעקבותיו המומר איש המיסיוןמשה מרגליות, שהביא את הדיוקן לאנגליה. אולם מקובל כי דמות זו היא דמיונית, ואינה מתארת את דיוקנו המקורי של הרמב"ם, בין השאר מפני שפאותיו נראות בה מגולחות בתער.
שבעת המינים - שבעה מיני דגן ופירות שבהם, על פי מסורת התנ"ך, נשתבחה ארץ ישראל.
מימין למטה בכיוון השעון: גפן, תאנה, רימון, זית, חיטה, שעורה, תמר.
ההלכה קובעת כי את מצוות הביכורים אין לקיים אלא בפירות שבעת המינים.
כמו כן, נקבע כי מינים אלו קודמים בברכתם למינים אחרים מאותה הברכה. ואף בתוך המינים עצמם יש סדר קדימות.
משקה ניצוק מכלי אל כלי. ניצוק אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה הוא כלל הלכתי לפיו חיבור בין נוזלים באמצעות יציקה אינו נחשב חיבור לעניין טומאת משקין, בהשקה ובהלכות מקוואות. כך לדוגמה, במידה והמים שבכוס שבתמונה טמאים, למרות שהם נוגעים במים שבבקבוק, הם לא הופכים אותם לטמאים, כי הם לא נחשבים כנוגעים בהם.
מלאכת מעבד היא ביצוע כל הפעולות הקשורות בעור לשם הכשרתו לשמוש האדם, כגון מליחת העור, דריסת העור ברגלים עד שיתקשה, או ריכוך העור ביד ומשיכתו וישורו כדרך הרצעניין.
צילום של ישיבת וולוז'ין שכונתה אם הישיבות. הישיבה הוקמה בשנת 1802, והשפיעה בצורה דרמטית על כל עולם הישיבות שהתפתח מאותה התקופה, לסוגיו השונים. ראשי הישיבה היו מגדולי תלמידי החכמים שבאותה תקופה, ובוגרי הישיבה בעצמם הפכו לתלמידי חכמים נודעים, אישי ציבור, מנהיגים.