רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות רבנית

פרמטרים [ סיום כהונה, תחילת כהונה, הקודם, מספר בשושלת, הבא ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

אדמו"ר מהוסיאטין
רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין
הרב ישראל פרידמן מהוסיאטין.jpg
תמונה זו מוצגת במכלול בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
הרב ישראל מהוסיאטין
לידה ט"ז בכסלו ה'תרי"ח
הוסיאטין
פטירה כ"ט בכסלו ה'תש"ט
בתל אביב
מקום קבורה בטבריה
מקום מגורים הוסיאטין, וינה, תל אביב
מקום פעילות הוסיאטין, וינה, תל אביב
השתייכות הוסיאטין
תחומי עיסוק הפצת מצוות יישוב הארץ
בת זוג נחמה ניטל
אב מרדכי שרגא פייבוש פרידמן
אם דינה
צאצאים חיה שרה רחל

רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין (ט"ז בכסלו ה'תרי"ח - כ"ט בכסלו ה'תש"ט). האדמו"ר השני לחסידות הוסיאטין.

קורות חייו

נולד בעיירה הוסיאטין שבגליציה לרבי מרדכי שרגא פייבוש ולרבנית דינה. שמו ניתן לו על שם סבו רבי ישראל פרידמן מרוז'ין שנפטר שבע שנים קודם לכן. בט"ו בסיוון תרל"ב נישא לרבנית נחמה ניטל בת רבי אבי עזרא זליג שפירא ממוגלינצא (חתן דודו רבי אברהם יעקב מסדיגורה) להם נולדו שתי בנות: חיה שרה רחל וחוה. אשתו נפטרה בט"ז בסיוון תרנ"ב. בהמשך נישא בשנית לבתו של רבי חיים הגר מאנטניא. בכ"ב באייר ה'תרנ"ד מת אביו והוא מונה לאדמו"ר השני של חסידות הוסיאטין. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה היה בין אדמו"רים מחסידויות מבית רוז'ין וחסידיהם שנסעו לווינה, וקבע את העיר כמקום מגוריו גם לאחר מלחמת העולם הראשונה. האדמו"ר נהג לנסוע לבקר את חסידיו בגליציה. גדולי הרבנים העריכו אותו ורבי אהרן רוקח מבעלז כינה אותו: "צדיק יסוד עולם". תחילה היה חבר באגודת ישראל, אך יש טוענים כי בעקבות החלטות אנטי-ציוניות שנתקבלו באספתה ב־ה'תרפ"א, הצטרף למזרחי[1].

בשנת ה'תרצ"ז, לאחר שעלתה רמת האנטישמיות באוסטריה ובאירופה כולה בעקבות עליית היטלר לשלטון ארבע שנים לפני כן. ודבר זה גרם לרבי ישראל להפציר בחסידיו להימלט מאירופה ולעלות לארץ ישראל. הוא אמר כי "מי שיש לו שכל ימלט כעת אפילו בנעלי בית". האדמו"ר עלה לארץ ישראל יחד עם חסידיו, בהיותו בן 80, ולאלו שנותרו ובאו להיפרד ממנו בתחנת הרכבת אמר: "מי שיכול למכור שימכור, ומי שלא יכול למכור, שישאיר הכול ויברח מכאן, כשרק תרמיל על שכמו". הרב פרידמן בחר להתיישב בעיר תל אביב בטענה כי "בעיר יהודית זו אין צריחי כנסיות ולא נשמעים בה פעמוניהן", הרב פרידמן שכר בניין ברחוב ביאליק שהוסב לאולם תפילה, לדירתו הפרטית וחדרים הצמודים לבית הכנסת, ובכך יסד את חצר חסידות הוסיאטין בתל אביב. נהג לבקר בירושלים בקיץ ולשהות בה עד ג' במרחשוון, יום השנה של סבו רבי ישראל מרוז'ין, בו עלה לכותל.

האדמו"ר נהג לשמור על צניעות מרובה ולהסתיר את דרכו בקודש, אך בד בבד שמר בביתו על המלכותיות הרבה של סבו רבי ישראל פרידמן מרוז'ין, ובביתו היו אלפי תשמישי קדושה מהודרים שחלקם הועברו לו בירושה. האדמו"ר המעיט לדבר ודבריו היו שקולים ומדודים שתמיד נאמרו בנועם ובנימוס. בזמן שהותו בגולה מסופר כי היו שומעים אותו מדבר כאשר היה יוצא לטייל ומתפעם מיצירות הבורא.

בשנת ה'תש"ב החלו הגרמנים להתקרב לארץ ישראל ופחד גדול נפל ביישוב העברי, לכן פנה אליו מקרובו הרב יעקב לנדא, רבה של בני ברק, וביקש ממנו להצטרף לתפילה כנגד הצורר. האדמו"ר נאות לבקשה והגיע לתפילה בירושלים על קברו של רבי חיים אבן עטר (ה'אור החיים'), ולאחר אמירת תהילים אמר לציבור כי "לצורר לא תהיה שליטה בארצנו" ובכך הרגיע את החסידים.

בכ"ט בכסלו תש"ט נפטר רבי ישראל בהיותו בן 91[2]. רבי ישראל הביע בצוואתו את הרצון להיקבר בהר הזיתים, אך אם הדבר לא יושג יקברוהו בצפת או בטבריה. ואכן מפאת שלטון הירדנים במזרח ירושלים לא היו יכולים לקבור אותו בהר הזיתים. בנוסף לא ניתן היה להספיק לסדר מקום עבורו בצפת על כן קברוהו בחלקת תלמידי הבעל שם טוב בבית הקברות היהודי העתיק בטבריה. ביום השנה לפטירתו נערכות הילולות לשמו ועליות לקברו.

משנתו הציבורית

רבי ישראל תמך ביישוב היהודי בארץ, וכבר בשנותיו באוסטריה החל להפגין את חיבתו לארץ ישראל ולמצוות יישוב ארץ ישראל: במהלך שהות האדמו"רים מרוז'ין באוסטריה הועלתה ההצעה לפתוח חלקה בבית הקברות היהודי בווינה בשבילם, כתגובה להצעה זאת אמר האדמו"ר כי בשבילו אין צורך, הוא מתכוון לעלות לארץ ישראל. האדמו"ר השתתף בכינוסים של אגודת ישראל בווינה, דאג להעלות את נושא ארץ ישראל ויישובה על סדר היום, וכאשר החלו לדבר בגנות יישובה קם ונטש את הכינוסים, אך לא עזב את האגודה ופעל מתוכה על מנת לחזק את הלובי למען יישוב הארץ באגודה[דרושה הבהרה]. האדמו"ר אף חיזק את היישוב בארץ על ידי עליה וייסוד חצר חסידות הוסיאטין בתל אביב. שנים לאחר מכן התייחס האדמו"ר לעליה לארץ ואמר: ""מהגרים גם לארצות אחרות, אבל רק למטרה פרטית, במטרה כללית לאומית הולכים רק לארץ ישראל. והראיה – אוגנדה. גם החופשיים בכו אז לשמע הצעה הזאת אפילו שלא ידעו אם הארץ המוצעת טובה אם לא"."[דרוש מקור]

התנגד ליציאה מכנסת ישראל בתקופת המנדט, שאורגנה על ידי אנשי אגודת ישראל בארץ[3].

לאחר קום המדינה ראה במדינה כאתחלתא דגאולה (התחלת הגאולה)[דרוש מקור], ולכן תמך בהפצת לימודי התורה, חינוך יהודי ומצוות יישוב הארץ בקרב הפועלים, ואף חיזק את ידה של תנועת המזרחי[דרוש מקור]. עקרון האחדות של עם ישראל היה נר לרגליו, ולכן כאשר התבקש להסכים להקמת העדה החרדית הנפרדת מהעם והרבנות הראשית השיב: ""שאנחנו נחתום שאלו יהודים ואלו אינם יהודים? מבקשים שאני אסכים לכך ואחתום על זה? ומה יגידו על זה בשמים"."[דרוש מקור]

צאצאיו

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ וורשה, הצפירה, 31 במאי 1921.
  2. ^ האדמו"ר מהוסיאיטין, דבר, 31 בדצמבר 1948.
  3. ^ משה קלינהופר, מכתבים למערכת, הצופה, 14 ביוני 1942
    תל אביב, המשקיף, 30 ביוני 1943, מובא גם בכתבי חתנו


תקופת חייו של רבי ישראל פרידמן מהוסיאטין על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן

הקודם:
רבי מרדכי שרגא פייבוש פרידמן,
מייסד חסידות הוסיאטין
האדמו"ר מהוסיאטין הבא:
רבי יעקב פרידמן,
"האהלי-יעקב"
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0