ישעיהו גביש

ישעיהו גביש
	ישעיהו גביש, אלוף פיקוד הדרום, יוני 1967
לידה	25 באוגוסט 1925 (גיל: 98); ה' באלול ה'תרפ"ה; תל אביב, פלשתינה (א"י)
מדינה	ישראל
השתייכות	פלמ"ח; צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות	1943–1973 (כ־30 שנה)
דרגה	אלוף
תפקידים בשירות
	מפקד חטיבת כרמלי; ראש מחלקת מבצעים; עוזר ראש אג"ם; ראש מחלקת ההדרכה; אלוף פיקוד הדרום; מפקד מרחב שלמה;
פעולות ומבצעים
	מלחמת העצמאות; מבצע קדש; מלחמת ששת הימים; מלחמת ההתשה; מלחמת יום הכיפורים
תפקידים אזרחיים
	מנכ"ל כור תעשיות

אלוף ישעיהו גביש, ראש מה"ד, סוקר מסדר סיום קורס קצינים במחנה סירקין, מרץ 1963

אלוף פיקוד דרום ישעיהו גביש מלווה את ראש הממשלה לוי אשכול והשר מנחם בגין בביקורם אצל כוחות צה"ל בסיני, 13 ביוני 1967

ישעיהו ("שייקה") גביש (שמו המקורי: ישעיהו שקליאר; נולד ב-25 באוגוסט 1925, ה' באלול ה'תרפ"ה) הוא לוחם פלמ"ח, אלוף פיקוד הדרום במלחמת ששת הימים ומנכ"ל כור תעשיות.

ביוגרפיה

משפחתו וילדותו

שני הוריו של גביש נולדו בעיירה ריבנישקי שבלטביה. משפחת אביו הייתה משפחת שקלאר, ומשפחת אימו הייתה משפחת רובין.^[1]

ישעיהו (שייקה) גביש נולד וגדל בתל אביב בשנת 1925 בשם ישעיהו שקליאר. למד בבית חינוך לילדי עובדים בצפון תל אביב ובית הספר המחוזי ע"ש רוזה כהן בקיבוץ גבעת השלושה (הישן).

בפלמ"ח

גביש התגייס לפלמ"ח בגיל 18, ועבר אימונים שאורגנו על ידי ההגנה והצבא הבריטי, במסגרת הכנת היישוב למלחמה אם יגיעו הגרמנים לארץ ישראל. תוכנית זו לא בוצעה בשל עצירת הנאצים בקרב אל עלמיין, ותמיכת הבריטים הופסקה. כיוון שכך, חיילי הפלמ"ח, ושקלאר בתוכם, עבדו חצי חודש במשק והתאמנו בחציו השני. שקליאר התקדם לתפקיד מ"כ, ולאחר שנתיים בפלמ"ח התכוון ללמוד בטכניון. אלא שמפקדיו הפצירו בו להמשיך והוא נעתר. בהמשך התקדם לתפקיד מ"פ בפלוגה ד' של הפלמ"ח. בליל הגשרים השתתף בפיצוץ הגשר של כביש עזה-רפיח מעל נחל הבשור. שקלאר המשיך בתפקידו כמ"פ עם פרוץ מלחמת העצמאות, ופלוגתו לחמה, כחלק מן הגדוד הראשון של הפלמ"ח בעמקי הצפון. בין הקרבות הבולטים בהם הפלוגה לחמה היו הדיפת התקפת צבא ההצלה על טירת צבי, כן נטלה הפלוגה חלק^[2] בקרבות משמר העמק, שם בלם את כוחותיו המשוריינים והעדיפים בהרבה של פאוזי קאוקג'י, באמצעות מארב שטמן לו מחוץ לקיבוץ, במורד גבעה^[3].^[4]. בהמשך לחם בקרב מלכיה הראשון בו נפצע מפגז שנחת בתוך העמדה שלו. בעודו מחלים מפציעתו השתתף כקצין מבצעים בכיבוש לוד. במבצע יואב לחם כסגן מפקד גדוד. בתום המלחמה מונה למפקד הגדוד הראשון בחטיבת יפתח.

בצה"ל

בהמשך שירת כסגן מפקד חטיבה 7 וסגן מפקד גייסות השריון, קצין אג"ם פיקודי. ב-1952 מונה לראש ענף מבצעים במטכ"ל והיה חבר בצוות ההקמה של המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה. פיקד על בה"ד 3. ב-1956 מונה לראש מחלקת מבצעים והיה ממתכנני מבצע קדש. השתלם ב-L'Ecole de Guerre בפריז. בשנים 1960 עד 1961 פיקד על פו"ם וב-1962 מונה לעוזר ראש אג"ם ואחר כך לראש מחלקת ההדרכה. ב-15 בדצמבר 1965 החליף את האלוף צבי זמיר בתפקיד אלוף פיקוד הדרום^[5]. לפני מלחמת ששת הימים, עקב בעיות קואליציוניות, משה דיין ביקש להתמנות לאלוף פיקוד הדרום ונענה, וגביש התבקש להתמנות לסגנו. הוא זעם וביקש להתפטר אך בסוף דיין מונה לשר ביטחון וגביש המשיך בתפקידו^[6]. במלחמה עצמה פיקד, כאלוף הפיקוד, על שלוש אוגדות שכבשו את חצי האי סיני. לאחר המלחמה פיקד על הקמת הביצורים בסיני.

ב-1970 שר הביטחון דיין תמך במינוי גביש לסגן רמטכ"ל וראש אג"ם, אך הממשלה החליטה למנות את דוד אלעזר לתפקיד והוא סיים את שירותו הסדיר בצה"ל^[7].

במלחמת יום הכיפורים גויס למילואים. ב-9 באוקטובר 1973 הופרד אזור מרחב שלמה מפיקוד הדרום והפך לפיקוד עצמאי, פיקוד מרש"ל, בפיקודו של האלוף ישעיהו גביש. הפיקוד עסק בבלימת ניסיונו של הצבא המצרי להתקדם לכיוון ראס סודר, ובמרדף אחר שלושה גדודי קומנדו מצריים שהונחתו בתחומו.