שמואל גונן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף שמואל גורודיש)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Disambig RTL.svg המונח "גורודיש" מפנה לכאן. לערך העוסק במחזה מאת הלל מיטלפונקט, ראו גורודיש (מחזה).
שמואל גונן
Shmuel Gonen.jpg
לידה 1930
וילנה, הרפובליקה הפולנית השנייה פוליןפולין
פטירה 30 בספטמבר 1991 (בגיל 61 בערך)
כ"ב בתשרי ה'תשנ"ב
מילאנו, איטליה איטליהאיטליה
תאריך עלייה 1934
כינוי גורודיש
השתייכות ההגנה
Badge of the Israeli Defense Forces 2022 version.svg צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 19441976 (כ־32 שנים)
דרגה אלוףאלוף
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאותמלחמת העצמאות
מלחמת סינימלחמת סיני
מלחמת ששת הימיםמלחמת ששת הימים
פעולת כראמה
מלחמת יום הכיפוריםמלחמת יום הכיפורים
עיטורים
עיטור העוזעיטור העוז
מימין אל"ם שמואל גונן, מפקד חטיבה 7, לצד הרב הצבאי הראשי, האלוף שלמה גורן ואל"ם רם רון משמאל, לפני מלחמת ששת הימים

שמואל גונן (במקור גורודיש וכך גם כונה בציבור) (1930 - 30 בספטמבר 1991) היה קצין בצה"ל, ששימש כמפקד חטיבת השריון 7 במלחמת ששת הימים וכאלוף פיקוד הדרום במלחמת יום הכיפורים. עוטר בעיטור העוז על לחימתו כמפקד פלוגה במלחמת סיני.

ביוגרפיה

גונן נולד בווילנה (כיום ליטא, אז פולין) ועלה לארץ ישראל בגיל 3. היה בן למשפחה חרדית בת שישה ילדים, ואחד מאחיו הוא יואל גונן שבהמשך חייו שירת כפקוד (בחיל השריון) של אחיו הגדול שמואל. הוא התחנך בישיבת עץ חיים ובמוסדות תורניים נוספים בירושלים.

בגיל 14 הצטרף להגנה. במלחמת העצמאות השתתף כלוחם פלמ"ח בגדוד החמישי 'שער הגיא' במסגרת חטיבת הראל בקרבות על ירושלים, שם נפצע 5 פעמים[1]. לאחר מכן התקדם בשורות צה"ל בחיל השריון. שימש מפקד מחלקה בגדוד 82, מפקד פלוגת טירונים בגדוד ומפקד פלוגה ב' בגדוד, פלוגה מבצעית עמה לחם במבצע קדש ועוטר בעיטור העוז. גונן הופקד על קליטת טנקי הצנטוריון בצה"ל, ופיקד על גדוד 82, הגדוד הראשון של טנקים אלו. שימש קצין אג"ם של גייסות השריון וסגן מפקד חטיבה 7. בשנת 1966 מונה גונן למפקד חטיבה 7 ופיקד עליה במלחמת ששת הימים בהבקעת מערכי המצרים בפתחת רפיח[2]. גונן הוביל את החטיבה עד תעלת סואץ.

בתום קרבות מלחמת ששת הימים, התפרסם בזכות נאומו שכונה "אחי גיבורי התהילה", אותו נשא במסדר חטיבתי, ממנו זכור המשפט "אל המוות הישרנו מבט והוא השפיל את עיניו" (ההשראה לנאום זה נלקחה מספרו של הווארד פאסט "אחי גיבורי התהילה"). גונן תואר בהרחבה בספרו של שבתי טבת, "חשופים בצריח", שיצא לאחר המלחמה ותיאר את לחימת גייסות השריון ובפרט את זו של חטיבה 7.

גונן פיקד על הכוח המשוריין בפעולת כראמה (מרץ 1968), בסיומה נותרו כלי רק"מ של צה"ל בשטח ירדן ושימשו כתעמולה לארגון פת"ח. בקיץ 1969 מונה למפקד אוגדת מילואים 36. במאי 1972 מונה לתפקיד ראש מחלקת ההדרכה (מה"ד) ולמפקד אוגדה 143, ב-15 ביולי 1973 החליף את אריאל שרון והתמנה לאלוף פיקוד הדרום. כאלוף פיקוד הדרום פיקד גונן על כוחות צה"ל בחזית הדרום במלחמת יום הכיפורים, ונקלע לעימותים עזים עם מפקדי האוגדות שבפיקודו, אברהם אדן ואריאל שרון. ב-10 באוקטובר 1973 מונה חיים בר-לב למפקד חזית הדרום. ב-22 בנובמבר 1973 הועבר גונן לתפקיד מפקד מרחב שלמה.

לאחר מלחמת יום הכיפורים

על האלוף גונן אמרה ועדת אגרנט: "לא עמד כראוי במילוי תפקידו והוא נושא בחלק ניכר של האחריות למצב המסוכן שבו נתפסו כוחותינו". בעקבות פרסום דו"ח הביניים של ועדת אגרנט הושעה גונן מתפקידו. ההשעיה בוטלה עם פרסום הדו"ח הסופי, אך הומלץ שלא ימלא תפקיד פיקודי על-עוצבתי, באפריל 1975 מונה לתפקיד במטכ"ל[3] במסגרתו עסק בנושא ארגון כוחות היבשה בצה"ל. עם זאת, בעיני הציבור והתקשורת הוא היה אחראי לרבים ממחדלי המלחמה, ולכן פרש בשנת 1976 מצה"ל בתחושה קשה. לאחר שניסיונו להקים מפעל אקדחים לא הצליח, פנה לעסקים שונים במדינות אפריקה, כולל סומליה והרפובליקה המרכז-אפריקאית. בין היתר עסק בסחר בנשק עם עמנואל שקד ושמואל פלאטו-שרון[4] ובעיקר בכריית יהלומים בזכות זיכיון שהעניק לו השליט ז'אן-בדל בוקאסה.

בשנת 1987 ראיין אדם ברוך את גונן בג'ונגל של הרפובליקה המרכז-אפריקאית. על שיחות אלו, שהתפרסמו בידיעות אחרונות ובספרו של ברוך "מה נשמע בבית", התבסס המחזאי הלל מיטלפונקט במחזהו "גורודיש", שהוצג בתיאטרון הקאמרי[5]. בשיחות אלו התייחס גורודיש להיתכנות תאוריית קשר לפיה הנהגת המדינה ומשה דיין בפרט, תכננו מלכתחילה לאפשר למצרים הישג צבאי מוגבל במלחמת יום הכיפורים שיוביל להסדר מדיני ולצמצום המעורבות הסובייטית במזרח התיכון. זעמו של גונן על דיין היה כה רב, עד כדי כך שבתקופה שלאחר המלחמה היו ימים שבהם רצה לרצוח את דיין. בריאיון אמר: ”תכננתי להגיע לקריה ולהיכנס ללשכה שלו ולהרוג אותו מקרוב. בלי נאומים. שום מילה. מסתכל לו בעין ויורה - בין העיניים...” כמו כן, ברוך דן בהקלטות רשתות הקשר (שתוכנן פורסם ב-2003 במעריב ובידיעות אחרונות[6]) ולכאורה עסקה שתאפשר את חזרת גורודיש לישראל וגניזת ההקלטות (עסקה שברוך כינה "עסקת האש והעצים"). על ועדת אגרנט ועל התפטרותו מהצבא, העיר גונן כי היו כמה חוות דעת שאפשרו לו לקבל תפקיד מפקד עוצבה אך הבטחות ברוח זו לא קוימו. במהלך השיחות העיר כי את המאבק בוועדת אגרנט הפסיק לאחר חיפוש שערך שירות הביטחון הכללי בביתו.

בשנת 2018, במלאת 45 שנה למלחמה, הפרוטוקול מישיבת המטכ"ל המכריעה פורסם לראשונה: לקראת סוף הדיון פנה אל זעירא אלוף פיקוד הדרום שמואל גונן (גורודיש). הוא ציין שבצד המצרי של תעלת סואץ הונח ציוד צליחה וביקש לגייס את מערך ההתראה. דבריו לא זכו להתייחסות כלשהי[7].

גונן נפטר מהתקף לב בעת ששהה במילאנו שבאיטליה. נטמן בבית הקברות הצבאי קריית שאול. בלוויה שלו שהייתה מרובת משתתפים נישא ארונו בידי שישה אלופים.

בעיר רעננה נקרא רחוב על שמו.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שמואל גונן, באתר הפלמ"ח
  2. ^ גל פרל פינקל, מרוב שהתאהבנו בצה"ל של "חשופים בצריח", התעלמנו מסימני ההתראה, באתר "זמן ישראל", 12 ביוני 2020.
  3. ^ איתן הבר, זאב שיף, לקסיקון לביטחון ישראל, זמורה ביתן, מודן - הוצאה לאור
  4. ^ שרה ליבוביץ-דר, ‏הסוחר: הסודות של האלוף שמכר נשק ישראלי לעולם השלישי, באתר מעריב אונליין, 17 בפברואר 2015
  5. ^ עמוד ההצגה, באתר תיאטרון הקאמרי
  6. ^ מאת זאב שיף, הקלטות גורודיש: מעט מידע חדש, שאלות המפתח נותרו פתוחות, באתר הארץ, 8 באוגוסט 2003
  7. ^ "דדו אמר ש"לא נופתע". ואז פרצה מלחמה: ישיבת המטכ"ל לפני יום כיפור נחשפת - וואלה! חדשות". וואלה! חדשות. נבדק ב-2018-09-20.
שמואל גונן - תבניות ניווט
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0