מטפחת ספרים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ספר
פרמטרים [ הופעה ראשונה, שנת הוצאה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |
| כריכת ספר מטפחת ספרים, הוצאה ראשונה, דפוס בבית המחבר, אלטונה, ה'תקכ"ח | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | רבי יעקב עמדין |
| קישורים חיצוניים | |
| ויקיטקסט | מטפחת ספרים |
| היברובוקס | הספר: חלק ראשון וחלק שני |
| הספרייה הלאומית | 990012776080205171 |
מטפחת ספרים הוא ספר מחקר ביקורתי העוסק בחיבור ספר הזוהר ותוכנו שנכתב על ידי רבי יעקב ישראל בן צבי אשכנזי עֶמְדין (נודע בכינוי יַעְבֶ"ץ). מטרת הספר היא לערער על ייחוסו של הספר לתנא רבי שמעון בר יוחאי ובכך להלחם בתנועת השבתאות שקמה באמצע המאה ה-17 סביב משיח השקר שבתי צבי שהסתמך לשכנוע ההמון על קטעים מספר הזוהר.
הספר נכתב בסביבות שנת ה'תפ"ח, אך רק לאחר כ-40 שנה, בשנת ה'תקכ"ח - 1768 הצא לאור בבית הדפוס שבבית המחבר.
הרקע לחיבור
ספר הזוהר הופיע בקסטיליה שבספרד בסוף המאה השלוש-עשרה על ידי רבי משה די לאון. משעת הופעתו התעוררו ספקות באשר למקורו. ספקות אלה באו לידי ביטוי כבר בראשית המאה הארבע-עשרה, באיגרת של המקובל רבי יצחק דמן עכו[1], ולאחר מכן באיטליה במאה החמש–עשרה, בספר בחינת הדת של רבי אליהו דלמדיגו[2]. גם במאה השש–עשרה הופיעה התנגדות בספר ארי נוהם של רבי יהודה אריה די מודינה[3] שמתח ביקורת קשה על ספר הזוהר וקבע כי הוא זיוף מאוחר בעל תכנים פסולים. "שהוא חבור חדש ולא מקובל, ואינו מרבי שמעון בר יוחאי ולא מתלמידיו, רק המצאת איזה אחד מן האחרונים"[4].
המחלוקת בדבר קדמות ספר הזוהר נותרה בעינה גם במאות השנים הבאות, אפילו בתוך חוגי המקובלים עצמם. הספר קיבל מעמד של קדושה בחוגי המקובלים במאה ה-15, אך בעיקר במאות ה-16 - וה-17, לאחר גירוש ספרד. אז התקבל הזוהר בקרב המקובלים, שראו בו פרי יצירתו של רשב"י ודחו כל ביקורת על זמנו ולשונו של הספר.[5][6]
בשלהי ימי הביניים בעקבות פרעות רבות שבוצעו ביהודי יבשת אירופה כשהמרכזיות בהם הם גזירות ת"ח ת"ט באוקראינה ובמזרח אירופה, עם ישראל נותר צמא לגאולה שתוציא אותם משלל הצרות שנחתו עליהם. מצב זה הותיר כר פורה לצמיחה של תנועת השבתאות, תנועה משיחית-קבלית שקמה סביב שבתי צבי. הוא הכריז על עצמו כמשיח כבר בשנת 1648, אך רק בשנת 1665 כשפגש את עוזרו אברהם נתן בן אלישע חיים הלוי אשכנזי העזתי (נתן העזתי) שסיפק גושפנקא נבואית למשיחותו של צבי החלה תנועת השבתאות לצבור תאוצה. בקרב יהדות אירופה התפשטה התנועה במהירות רבה, כשהיא מסתמכת במקרים רבים על קטעים בספר הזוהר המורים לכאורה כי שבתי צבי הוא המשיח.[7] לאחר ההתאסלמות של שבתי צבי החלה התנועה לדעוך, אך נותרו לה מאמינים רבים שטענו שלפי ספר הזוהר ההתאסלמות היא חלק מתהליך הגאולה, נתן העזתי אף נימק את התאסלמות שבתי צבי כ"נבלע באורות העליונים", כלומר הפך לחלק מהאלוקות.[8] לעומתו אברהם מיכאל קרדוזו סרב לגישה הסוברת שהמשיח הוא חלק מהאלוקות וטען כי היה צורך הכרחי לרדת לקליפות האסלאם כדי להעלות מתוכן ניצוצות של קדושה.[9]
כתיבת הספר "מטפחת ספרים"
את הספר חיבר רבי יעקב עמדין במטרה להלחם בשאריות תנועת השבתאות.[10] הוא פותח את הספר בתקיפה ישירה נגד שבתי צבי, הוא מכנהו "שם רשעים ירקב"[11] ומתאר את תוצאות מעשהו "שהמריד כל העולם על בוראו".[12] את נביאו של שבתי צבי, נתן העזתי, מכנה רבי יעקב עמדין "השקרן עז הפנים". הסיבה להשמצתם היא לדבריו שתלו כל "קלקלתם" בספר הזוהר. גם המקובל ואחד ממפיצי השבתאות באירופה חיים מלאך מכונה על ידו בכינוי גנאי "ארור... האפיקורס המפורסם בעולם".[13] בספר מתאר רבי יעקב עמדין את חיים מלאך כחכם, מקובל וידען עצום. הוא מספר כי אחד מראשי הלוחמים בחיים מלאך, הרב אברהם ברודא, לימים אב-בית-דין פרנקפורט שימש באותה תקופה כראש ישיבה בפראג. מלאך שלח אליו מכתב ממקום שהותו בווינה ובו הוא מציע לו שישלח אליו שניים מבחירי תלמידיו שהיו בקיאים בחוכמת הקבלה כדי שהוא יוכיח להם את אמיתות טענותיו בדבר משיחיותו של שבתי צבי. הרב ברודא נענה ושלח אליו שניים מתלמידיו, רבי יונה לנדסופר והרב משה חסיד. הם ישבו בחברת מלאך במשך מספר ימים, ובחוכמתו הרבה הרצה להם את דבריו בלי שיוכלו לסתור אותו. כששבו לפראג סיפרו לרבם על המפגש, והוא ציווה עליהם לפרוש למשך תקופה מכל לימודיהם האחרים ולעיין בדברי מלאך, עד שיתבהרו להם הדברים. הם עשו כמצוותו ולאחר זמן מצאו תירוצים לדברי חיים מלאך ועמדו על טעותם כשלא השיבו לדבריו.[14]
רבי יעקב עמדין התייחס גם למדפיס ספר הזוהר, אדם בשם מענדלין מפרנקפורט דמיין אותו הוא מכנה 'המשתגע'. את הסיבה לכך הוא תולה בכך שמענדלין כינה בספר הזוהר שבהדפסתו מספר פעמים את רבי שמעון בר יוחאי "נוצרי", ואף אמר שעל פי ספר הזוהר יש להתנצר.[15]
בספר יצא רבי יעקב עמדין נגד המקובלים שעיקר עיסוקם הוא לימוד הקבלה והזוהר, ומזניחים את התלמוד ושאר חלקי התורה, הוא טען כי אסור לשמוע להם. כראיה הוא הביא את דברי רב האי גאון כי "לא תמצא יראת שמים וחסידות, אלא בעוסקים בתלמוד, שהוא גדול ומביא לידי מעשה".[16]
חיבור ספר הזוהר
ספר מטפחת ספרים הוא החיבור הביקורתי היסודי הראשון העוסק בחיבור ספר הזוהר.[17] רבי יעקב עמדין טען כי אין שום חיוב על יהודי להיות משועבד לאמונה בספר הזוהר, ומותר לפקפק בו, אמרה הנוגדת את הדעה המקובלת ביהדות הרבנית.[18] רבי יעקב עמדין עצמו מתח ביקורת שלילית רבה על ספר הזוהר.[19] כמו כן טען רבי יעקב עמדין כי אין חיוב להאמין בכל מה שנאמר בשם האר"י.[20]
רבי יעקב עמדין האמין בתאוריה לגבי התפתחות ספר הזוהר לפיה ישנם גם חלקים בספר הזוהר הזוהר שהגיעו במסורת מהקדמונים, "תנאים ראשונים עד הנביאים ומשה מסיני". את חלק זה הוא מכנה "גוף הזוהר".[21] מלבד חלק זה רבי יעקב עמדין טען בעקבות השגותיו על ספר הזוהר כי דברים רבים נוספים הוכנסו לזוהר בזמנים מאוחרים יותר ממספר מקומות.[22] מהשפה הספרדית, למשל המקרה בו הזוהר קורא לבית כנסת "אשגנא",[23] לשון שלא קיימת בתנ"ך, בתלמוד בבלי, בתלמוד ירושלמי ובמדרשים. מילה זו באה מספרדית.[24] ישנם גם הוספות לדעתו מספר הכוזרי, דוגמה ניתן לראות בזוהר על פרשת לך לך[25] על הפסוק ועתה יגדל,[26] שדבריו תואמים במדויק לכוזרי[27] מדברים אלו הגיע רבי יעקב עמדין למסקנה שגם מהכוזרי נכנסו דברים לספר הזוהר.[28] רבי יעקב עמדין טען כי בנוסף להוספות אלו מחבר ספר הזוהר הוסיף אמרות מחכמים נוספים כמו רבי משה בן מיימון (הרמב"ם) בספר אהבה ומורה הנבוכים, ועוד.[29] כמו כן ייחס רבי יעקב עמדין חלקים מספר הזוהר לטעות סופר, חלקים לתוספת מעתיקים בורים, חלקם להוספות מזויפות כוזבות[30], וחלקים נוספים למקובלים מאוחרים שרצו לייחס את אמרותיהם לספר הזוהר ("להתלות באילן גדול" כהגדרתו[31]).[32] על הוספות אלו טען רבי יעקב עמדין כי הם נראים לפעמים כ"תורה חדשה".[33]
בנוגע למחבר ספר הזוהר טען רבי יעקב עמדין כי אף על פי שהספר בכללותו כולל גוף הזוהר מיוחס לרבי שמעון בר יוחאי, לא הוא חיברו, אלא תלמידי תלמידי תלמידיו.[34] כראיה הוא הביא את דברי רבי אברהם בן שמואל זַכּוּת בספר יוחסין השלם[35] שלפיהם ספר הזוהר חובר כשלוש מאות שנים לאחר מותו של רבי שמעון בר יוחאי התנא. דברים אלו נמצאים בספר היוחסין במהדורת קושטאנדינא (איסטנבול) שנדפסה בשנת ה'שכ"ו (1566) על ידי רבי שמואל שולם הרופא.[36][37] אותה העיד רבי יעקב עמדין כי השיג במאמצים מרובים,[38] וצונזרו בכוונה על ידי מאמיני ספר הזוהר ממהדורת קראקא שנדפסה בשנת ה'תש"ם.[39] גם עדותו של רבי יצחק דמן עכו שנסע לספרד במטרה לחקור את מוצא ספר הזוהר והעיד על רבי משה די לאון בשם אשתו (מעולם לא היה לו ספר, לאישי, רק מלבו ודעתו היה כותב), ביתו וקרובו רבי דוד דפאן[40] כי הוא מחברו האמיתי של ספר הזוהר תמכה בטענה זו.[41]
רבי יעקב עמדין טען כי בכל מקרה יהיה מי שיהיה זהות מחבר ספר הזוהר, רובו של ספר הזוהר בעיקרון אינו מזיק, והתועלת בו עולה על ההפסד. אך לאחר התקלה שיצאה מחלק ממנו בעניין השבתאות, יש לגונזו, מפני שדברים אלו "אפילו אמרם יהושע בן נון לא צייתנא ליה"[42]. כראיה הוא הביא את חזקיהו המלך שגנז את נחש הנחושת[43] שעשה משה לאחר שהפך למושא לפולחן ויצאה ממנו תקלה.[44] ראיה נוספת הביא רבי יעקב עמדין מספר שימושא רבא, חיבור קצר על הלכות תפילין שחובר בזמן הגאונים, ונזכרו בו דברים בשם חכמי התלמוד - האמוראים. פוסקים רבים התנגדו לאמור בשימושא רבא, במיוחד בדברים הנוגדים את התלמוד, שאותו קבלו כל ישראל. גם כשהביא השימושא רבא את בעל הלכות גדולות שהיה גאון בן זמנו, עדיין לא קיבלו את דעתו כשנראה להם כסותר שיטת התלמוד.[45] אכן רוב פוסקי ההלכה לא קיבלו את עמדות הספר שימושא רבא כשסותר את התלמוד, אך רבנו תם ראה בו ספר מחייב להלכה, והרבה לצטט אותו בכל הנוגע להלכות תפילין.[46]
רבי יעקב עמדין עורר פולמוס בעקבות דבריו השנויים במחלוקת של ספר הזוהר על הפסוק שנאמר בעניין עליה לרגל ”שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי הָאָדֹן יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל” (ספר שמות, פרק ל"ד, פסוק כ"ג) "מאן פני האדון יהו"ה, דא רבי שמעון בר יוחאי".[47] כלומר יש להגיע אל רבי שמעון בר יוחאי כעליה לרגל. משפט זה מתפרש כהעלאת רבי שמעון בר יוחאי למעמד אלוקי. רבי יעקב עמדין תקף את עניין זה בחריפות וטען שמדובר בכפירה "לשון חרוף וגידוף הוא בוודאי" וטען שגם אם הגדול שבנביאים יגיד משפט זה אסור לשמוע לו.[48][49] רעיונות מעין אלה פסולים בעיני רבי יעקב עמדין, ולכן לשיטתו לא יעלה על הדעת שהם יצאו מתחת ידיו של רבי שמעון בר יוחאי ההיסטורי. ובלשונו: "חס ושלום לחשדו בכך".[48] רעיונות כעין אלו המופיעים בספר הזוהר עשויים לדעתו של רבי יעקב עמדין להוות משען לאמרה כזו בהקשר למעמדו האלוקי כביכול של שבתי צבי, הלקוחה מן התקדים של ספר הזוהר.[50] אמנם גם רבי יעקב עמדין הציע פתרון לאמרה זו לפיה מחבר ספר הזוהר דיבר על המילה "את" שבפסוק (ויש לשנות את הגרסה ל"מי זה את פני האדון ה'"), שלפי רבי עקיבא (בעניין יראת השם) באה לרבות תלמידי חכמים.[51] רבי יעקב עמדין חתם את הצעתו הדחוקה במילים "ועם כל זה שאיני מרחקו, איני מקרבו בשתי ידיים... ליבי מהסס בו".[52]
בדומה לדברים אלו העמיד מחבר ספר הזוהר את רבי שמעון בר יוחאי במעלה גבוהה כמשה "דאתגלי על ידנא מה דלא אתגלי מיומא דקאים משה על טורא דסיני".[53] גם נגד דברים אלו יצא רבי יעקב עמדין בנימוק ש"היאומן שלא הגיעו למדה זו" כל הנביאים עד זמנו של רבי שמעון בר יוחאי? "מי האמין לשמועתנו זו החדשה, שלא ידענו כל עיקר מי המביאה לנו".[54] גם אמרה זו יכלה להוות בסיס לאמונה השבתאית בשבתי צבי. תפיסה זו לפיה אין יכולת להשתוות למשה, שהרמב"ם אף קבע אותה בי"ג עיקרי האמונה, חייבת להוות בסיס ביהדות, שהרי בלעדיה מי שבכוחו להשתוות למשה במעלת הנבואה בכוחו גם לשנות או לבטל את תורת משה.[55]
חיבור ספר מורה הנבוכים
רבי יעקב עמדין העריץ את הרמב"ם והחשיבו כחשוב הפוסקים בדורו,[56] הוא אף כתב פירוש על ספר היד החזקה.[57] אולם עקב הקונפליקט בין הערצתו זאת לסלידתו מהפילוסופיה והמלחמה שקידש עליה בטענה כי אין אפשרות להביא את התורה והפילוסופיה לידי התאמה, הוא טען בספר כי לא ייתכן שהרמב"ם חיבר את ספר מורה הנבוכים.[58] הוא השמיע ביקורת רבה על המורה נבוכים, בעיקר על שנתן הסברים רציונליים למצוות.[59]
בניגוד לדעתו זאת, במספר מקרים רבי יעקב עמדין משבח את ספר המורה, ובעקבות כך את מחברו. ”אך הרמב"ם לבדו מצינו, שהעמיק עיונו בה להפליא עצה, הגדיל תושיה בספרו המורה לצורך אנשי דורו... מי כמוהו מורה בדת אל” (רבי יעקב עמדין, שאילת יעב"ץ, חלק א, סימן מא).[60] או ”הנה שכרו אתו ופעולתו שחיזק ידים רפות עייפי הגלות, שהיו נרדפים בימיו מן הפוקרים והמינים... המה אילצוהו לחקור בפלוסופיה, וכל כוונתו לשם שמים הייתה”.[61]
הרמב"ם בעצמו הביא את ספרו מורה הנבוכים במאמר תחיית המתים[62] ובאגרותיו.[63] דבר שנוגד את דעתו של רבי יעקב עמדין. ספר מורה הנבוכים מובא בשם הרמב"ם גם אצל הרמב"ן.[64]
חיבורים אחרים
בספר הוא יצא נגד פירוש מעשה המרכבה לרד"ק וספר משנת חסידים של הרב עמנואל חי ריקי.[65]
כמו כן הוא העיר על הספרים של הרב אביעד שר שלום באזילה "אמונת חכמים",[66] רבי יוסף ג'יקטיליה "גינת אגוז",[67] "ברית מנוחה" שמיוחס לרב אברהם מרימון (=גרנדה) הספרדי[68] ו"יושר לבב" שנכתב על ידי רבי עמנואל חי ריקי.[69]
הדפסת הספר
רבי יעקב עמדין הדפיס בבית הדפוס שבביתו את ספרו מטפחת ספרים בשנת ה'תקכ"ח באלטונה.[70] הוצאה שנייה של ספר זה בוצעה בלבוב בשנת ה'תרל"א. עקב עמדותיו הניציות הלא מקובלות ביהדות הרבנית של הספר הוא נאסר להדפסה על ידי מספר רבנים.[71] והודפס מאז רק בהוצאה חדשה בירושלים בשנת ה'תשנ"ה על ידי מכון אורח צדיקים.[72]
חלקי הספר
בספר ישנם שני חלקים. בחלק הראשון נמצאים 281 הערות על כל חלקי ספר הזוהר.
בפרק הראשון רבי יעקב עמדין מפרט את הסיבות שהובילו אותו לפרסום חיבור זה. בפרק השני הוא מונה את הבעייתיות שבייחוס ספר הזוהר לרבי שמעון בר יוחאי. בפרק השלישי הוא מביא את החשד כי רבי משה די לאון הוסיף חלקים רבים לספר הזוהר ותלה אותם ברבי שמעון בר יוחאי בכדי להחשיבם. בפרקים הרביעי והחמישי הוא מביא ראיות שישנם קטעים שנוספו בזמנים מאוחרים לספר הזוהר, לכל המוקדם בזמן הגאונים. בפרקים השישי והשביעי טען רבי יעקב עמדין כי חטיבת רעיא מהימנא שבספר הזוהר ותיקוני הזוהר נוספו בזמנים מאוחרים.
.jpg)
חלקו השני של הספר מחולק לחטיבות: ראשית הוא מקדיש פרק לספרו של הרב אביעד שר שלום באזילה בשם "אמונת חכמים".[66] הוא מקדיש פרקים גם לספרו של רבי יוסף ג'יקטיליה "גינת אגוז",[73] ספר "ברית מנוחה" שמיוחס לרב אברהם מרימון (=גרנדה) הספרדי[68] ו"יושר לבב" שנכתב על ידי רבי עמנואל חי ריקי.[69]
גם לעדותו של רבי יצחק דמן עכו שנסע לספרד במטרה לחקור את מוצאו של ספר הזוהר מקדיש רבי יעקב עמדין פרק בחלק השני של הספר.[74]
את הספר חתם רבי יעקב עמדין בפרק לסיכום עמדתו לגבי חיבור ספר הזוהר, כמו כן הוא נתן הבהרה לגבי אמונתו בקבלה בכללותה.[75]
התגובות לספר ביהדות הרבנית
בקרב הרבנים הדעות חלוקות בעניין היחס לספר מטפחת ספרים. הספר איים על המקובלים ותומכיהם, שחששו מהשפעתו האפשרית. בעקבות כך ניסו מספר מקובלים לתרץ כמה מהשגותיו בספר. בניהם רבה של אובן ישן וחוקר תולדות ישראל, הרב משה קוניץ בספרו בר יוחאי,[76] שטען לייחוס ספר הזוהר לרבי שמעון בר יוחאי.[77] הוא הקדיש לתגובה לרבי יעקב עמדין את השער השביעי בספר, "מעונות ומטפחות".[78] על ספר זה הגיב שלמה יהודה רפופורט (שי"ר) בחיבור בשם "נחלת יהודה".[79] אל הרב משה קוניץ הצטרפו הרב ראובן הכהן רפפורט מטארנאפאל בספרו "עיטור ספרים"[80] והרב ראובן מרגליות בספר "ניצוצי זוהר"[81] שהביא מקורות קדומים לכל המובאות שהובאו ב'מטפחת ספרים' כמקורות מאוחרים.[82] גם הרב יוסף שאול הלוי נאטנזאהן, אב"ד העיר לבוב הקדיש את השער השביעי בספרו "שו"ת שואל ומשיב" להערות על ספר מטפחת ספרים.[83] כמו כן הרב ישעיה פיק ברלין כתב הערות על ספר מטפחת ספרים.[84]
מקובלים מסוימים ניסו להסביר את התנגדותו של רבי יעקב עמדין לספר הזוהר בצורך לצמצם את התפשטות הקבלה במטרה להאבק בחוגים השבתאיים המאוחרים.[85] בדרך זו נקט הרב חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א) שתקף ספר זה וטען שאף על פי שקיים בעייתיות רבה בספר זה הוא מצא לימוד זכות על רבי יעקב עמדין לפיו הוא כתב ספר זה רק למלחמה בתנועת השבתאות ודעותיו האמיתיות שונות לגמרי "הייתי תמיה מאוד על דבריו בכלל, ובפרט מרבותינו אתוון דרארייתא הרמ"ק וההאר"י בעלי רוח הקדש... ורק בקנאתו לכת השבתאים הראה פנים לקעקע ביצתם..".[86]
גם הסופר ותומך הקבלה יצחק הלוי סָטָנוֹב תקף בספרו "חיבורא תניינא"[87] את עמדתו של רבי יעקב עמדין לגבי חיבור ספר הזוהר, ואי ייחוסו לרבי שמעון בר יוחאי.[88]
בניגוד לרבנים אלו, חכמים רבים שבחו ספר זה, בניהם הרב משה סופר (שרייבר) החתם סופר שתמך בהתלהבות בספר זה ”הלא ישתוממו רואיו?!”.[89] או ”ערבים עלי דברי דודים, ממעונות הבר יוחאי” (כלומר ערב ספר מטפחת ספרים יותר מאשר ספר בן יוחאי).[90][91] כמו כן תלמידו של רבי יחזקאל לנדא מחבר הספר נודע ביהודה, הרב אלעזר פלקלש, כתב: "ספר ה'מטפחת' שגזר אומר על שתלו בו ידים מזוייפים, וחשד את החכם רבי משה די לאון".[92]
הרב דוד כהן (הנזיר) נקט בדרך ביניים לפיה הוא הסכים עם רבי יעקב עמדין כי ספר הזוהר לא נכתב על ידי רבי שמעון בר יוחאי אלא על ידי אחד מהרבנים הספרדים, אך טען כי ספר הזוהר נכתב ברוח הקודש, כל אמרה בשם התנא שאמר אותה, בגילוי נשמות הצדיקים.[93] בדעת ביניים החזיק גם הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה), לדבריו יסודות הקבלה (הספירות והאצילות) היו מפורסמים בישראל הרבה לפני פרסומו של ספר הזוהר. על ספר הזוהר עצמו ייתכן שרבי יעקב עמדין צודק ואכן נכנסו לספר הזוהר דברים הראויים לביקורת, אך עיקר הזוהר אינו בטל בכך.[94]
השפעת הספר על חקר הזוהר
ספר מטפחת ספרים השפיע במידה רבה על חקר ספר הזוהר. את השפעתו מתאר חוקר הקבלה ישעיה תשבי, "מבחינה זו לא נשאר לחקירה המודרנית אלא למיין את הטענות, לבססן ביסוס מדעי מוצק יותר ולהרחיב את יריעתן בעניינים נוספים".[95]
מסקנות הספר אומצו בחום כבר בידי בן דורו של רבי יעקב עמדין, פילוסוף יהודי-גרמני מאבות תנועת ההשכלה היהודית בשם משה מנדלסון.[96]
הדיונים המקיפים והמפורטים בספר מטפחת ספרים שימשו כתשתית למחקרים ביקורתיים שיטתיים על ספר הזוהר של חוקרים רבים במאות התשע עשרה והעשרים בהם שלמה יהודה רפופורט (שי"ר), צבי היינריך גרץ, אליקים גצל המילזאהגי, גרשום שלום ואחרים.[97]
ראו גם
לקריאה נוספת
- ישעיה תשבי, משנת הזוהר, כרך א, מוסד ביאליק, ירושלים, ה'תשי"ז-1957, עמודים 55-56.
- בועז הוס, כזוהר הרקיע: פרקים בתולדות התקבלות הזוהר ובהבניית ערכו הסמלי, מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, ירושלים, ה'תשס"ח, עמוד 318.
קישורים חיצוניים
- רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, באתר אוצר החכמה
- רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, הוצאת אורח צדיקים, ה'תשנ"ה.
- רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, ספריא.
- הרב יעקב עמדין, מור וקציעה סי' כה - עמדתו על ספר הזוהר שבלול מכמה חיבורים מזמן הגאונים.
הערות שוליים
- ↑ הזוהר: סוד חדש ועתיק, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח.
- ↑ הרב אליהו דלמדיגו, בחינת הדת, רנ"א - 1491, עמודים 38 - 48, באתר HebrewBooks
- ↑ רבי יהודה אריה ממודינא, ארי נוהם, תפ"ט - 1629, מהדורת לייפציג 1840, באתר HebrewBooks
- ↑ ארי נוהם, פרק 17, ירושלים: הוצאת "דרום", 1929, עמ' 56.
- ↑ פולמוס הקבלה, באתר מטח
- ↑ על קדמות הזוהר ועל האמת שבמסורת / ישעיהו שטיינברגר, באתר מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות, 2011-05-20
- ↑ יהודה ליבס, סוד האמונה השבתאית קובץ מאמרים, הוצאת מוסד ביאליק, 1955.
- ↑ אורי קציר, המשיח יצא מעזה: על נתן העזתי.
- ↑ נסים יושע, 'הבריאה והזמן: "ויכוח" תאולוגי-פילוסופי של קארדוזו עם נתן העזתי', בתוך: רחל אליאור, יוסף דן (עורכים), קולות רבים: ספר הזיכרון לרבקה ש"ץ-אופנהיימר, כרך א, ירושלים: האוניברסיטה העברית – המכון למדעי היהדות, ה'תשנ"ו, עמודים 259–284.
- ↑ אברהם ביק, ספר זהרי יעב"ץ, באתר אוצר החכמה
- ↑ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק א, פרק א, דיבור המתחיל "הנה".
- ↑ משפט זה מתאר את כמות המאמינים הגדולה שזכתה לה תנועת השבתאות
- ↑ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק א', פרק א', דיבור המתחיל "וכן".
- ↑ תיאור המעשה מובא בספר של רבי יעקב עמדין "מטפחת ספרים", פרק א.
- ↑ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק א, פרק א, דיבור המתחיל "הנה".
- ↑ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק שני, פרק ט', אות קו.
- ↑ אברהם ביק, ספר זהרי יעב"ץ, באתר אוצר החכמה
- ↑ מלך שפירא, [https://library.yctorah.org/files/2016/09/Milin11-Heb-V5-Shapiro-Marc-Obligation-to-Believe-Zohar-Authored-by-Rashbi.pdf האם יש חיוב להאמין שהזוהר נכתב על ידי רבי שמעון בן יוחאי?]
- ↑ עמדין יעקב, באתר אנציקלופדיה יהודית דעת
- ↑ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, פרק ט, דיבור המתחיל "עתה".
- ↑ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, לבוב, ה'תר"ל, עמוד 39.
- ↑ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק א', פרק א', דיבור המתחיל "אך".
- ↑ רעיא מהימנא, פרשת כי תצא, דף רפב, עמוד א.
- ↑ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק א', פרק שלישי, אות א'.
- ↑ זוהר, פרשת לך לך, דף קסא, עמוד ב.
- ↑ ספר במדבר, פרק י"ד, פסוק י"ז
- ↑ כוזרי, מאמר ב', מפרק כ"ו ואילך.
- ↑ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק א', פרק שלישי, אות ג'.
- ↑ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק א', פרק שלישי, אות ה'.
- ↑ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק שני, פרק ט', אות קו, דיבור המתחיל "אמנם"
- ↑ מטבע לשון זה לקוח מתלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"ב עמוד א'.
- ↑ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, לבוב, ה'תר"ל, חלק א', עמוד 31.
- ↑ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק שני, פרק ט', אות קו.
- ↑ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק א', פרק א', דיבור המתחיל "אבל".
- ↑ יוחסין השלם, לונדון ועדינבורג תרי"ז 1857, באתר היברובוקס
יוחסין השלם, באתר היברובוקס - ↑ ספר יוחסין, באתר היברובוקס.
- ↑ :
ערך מורחב – אברהם זכות
- ↑ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק א', פרק שני.
- ↑ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק א', פרק שני.
- ↑ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק שני, פרק ט', אות צב.
- ↑ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק ראשון, פרק שלישי, אות ט'.
- ↑ מטפחת ספרים, חלק שני, פרק ט', אות קה, "סיכומי המחבר על ספר הזוהר".
- ↑ ספר מלכים ב', פרק י"ח, פסוק ד'
- ↑ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק א', פרק א', דיבור המתחיל "ועתה".
- ↑ רבי יעקב עמדין, חלק שני, פרק ט', אות קה, "סיכומי המחבר על ספר הזוהר", דיבור המתחיל "ואודות".
- ↑ על ספר שימושא רבא, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- ↑ ספר הזוהר, חלק ב, דף ל"ח, עמוד א'
- ^ 48.0 48.1 רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק א, פרק ד.
- ↑ האם העלייה לרשב"י כעלייה לבית המקדש?!, באתר כיכר השבת
- ↑ איל פריזינטי, כתב עת לחקר יהדות ספרד, דצמבר 2016, כסלו ה'תשע"ז, עמוד סו.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף כ"ב עמוד ב'
- ↑ מאן פני האדון ה' דהוא רשב"י, באתר עלים לתרופה
- ↑ ספר הזוהר, חלק ב, דף קלב, עמוד ב.
- ↑ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, לעמבערג, ה'תר"ל, עמוד 29.
- ↑ על מאמר זה ראה: יהודה ליבס, "המשיח של הזוהר", בתוך: הרעיון המשיחי בישראל: יום עיון לרגל מלאת שמונים שנה לגרשם שלום, כ"ד-כ"ה בכסלו תשל"ח, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ירושלים, ה'תשמ"ב, עמודים 105-107.
- ↑ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, לבוב, ה'תר"ל, עמוד 59. שם הוא כותב: ”כי הוא וודאי היה עמוד ההוראה בזמנו ובאר הגולה, עוד היום ממימיו אנו שותים, והאיר עיננו בכמה גופי הלכות”.
- ↑ בספרו "לחם שמים" ובחיבור בשם "בירת מגדל עוז" שנדפס בהוצאת היד החזקה דפוס וילנא.
- ↑ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, לבוב, תר"ל, עמ' 3, באתר היברובוקס
- ↑ אברהם ביק, ירחון סיני, הערות יעב"ץ ל"אגרות הרמב"ם, באתר אוצר החכמה.
- ↑ יחס התורה לפילוסופיה / ברוך אפרתי, באתר דעת
- ↑ רבי יעב עמדין, מטפחת ספרים, לבוב, ה'תר"ל, עמוד 49.
- ↑ יחיאל שטרן, ספר אוצר הידיעות, באתר אוצר החכמה
- ↑ איגרות הרמב"ם לפסיא תרי"ט עמוד כג.
- ↑ רמב"ן, סוף ספר מלחמות ה' ואגרת קנאות. מובא ב: יחיאל שטרן, ספר אוצר הידיעות, באתר אוצר החכמה.
- ↑ ישראל כהן, ספר אור תורה, באתר אוצר החכמה
- ^ 66.0 66.1 הרב אביעד שר שלום באזילה ורבי יעקב עמדין, אמונת חכמים יחד עם מטפחת ספרים, באתר אוצר החכמה
- ↑ ספר ועד לחכמים, באתר אוצר החכמה
- ^ 68.0 68.1 ברית מנוחה
- ^ 69.0 69.1 עמנואל חי ריקי, יושר לבב, קראקא, תר"ן-1890, באתר היברובוקס
- ↑ בידספיריט מכירות פומביות | אמנות, עתיקות, אספנות, תכשיטים, יודאיקה, באתר Bidspirit
- ↑ שם הגדולים, חלק שני מערכת ספרים, פרק מ', ערך מטפחת ספרים, הגהות מנחם ציון, הערה ס"ה.
- ↑ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, הוצאת אורח צדיקים, ה'תשנ"ה.
- ↑ ספר ועד לחכמים, באתר אוצר החכמה
- ↑ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק ב', פרק ט', אות צב
- ↑ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים, חלק ב', פרק ט', אות קה.
- ↑ ספר בן יוחאי, באתר היברובוקס, וינה, ה'תקע"ה.
- ↑ תולדות רבנו משה קוניץ מאובן ישן (ב), המליץ, 21 במרץ 1870
- ↑ דוד תמר, ירחון סיני, דינים המיוסדים על הזוהר ועל הקבלה בשולחן ערוך ובבית יוסף, באתר אוצר החכמה
- ↑ הרב שלמה יהודה רפופורט, נחלת יהודה - תשובות להשגות רבי משה קוניץ בספרו "בן יוחאי", תרל"ג - 1873, באתר HebrewBooks.
- ↑ רבי יעקב עמדין, מטפחת ספרים יחד עם עיטור סופרים, באתר אוצר החכמה
- ↑ ספר הזוהר עם הערות ניצוצי זוהר, שלשה כרכים, ירושלים: מוסד הרב קוק, תש"א-תש"ו. ראו רבי ראובן משה מרגליות, זוהר חדש עם תיקוני זוהר, באתר אוצר החכמה
- ↑ יהודה יפרח, פולמוס הקבלה, באתר הספרייה הוורטואלית מטח, סיון- מאי תש"ע - 2010
- ↑ הרב יוסף שאול הלוי נאטנזאהן, שו"ת שואל ומשיב, באתר אוצר החכמה
- ↑ נדפס בקובץ בית הלוי חלק שלישי, ה'תשנ"ז
- ↑ פולמוס הקבלה, באתר מטח
- ↑ שם הגדולים, חלק שני מערכת ספרים, פרק ז', ערך זוהר, אות ח'.
- ↑ יצחק סאטנוב, חיבורא תניינא, ברלין, ה'תרמ"ג, דף כד ע"ב – כה ע"א.
- ↑ האם ניתן לסמוך על יצחק סאטאנוב? - ספרי הוצאת משעול - מכון שלמה אומן, באתר מכון שלמה אומן
- ↑ הרב משה סופר, חתם סופר, חלק ו', סימן נט.
- ↑ הרב משה סופר, ספר זכרון למשה.
- ↑ אברהם ביק, ספר זהרי יעב"ץ, באתר אוצר החכמה
- ↑ הרב אלעזר פלקלש,שו"ת תשובה מאהבה, חלק א', סימן כו.
- ↑ יעקב משה שורקין, כמים הפנים, עמוד 22.
- ↑ הרב אברהם יצחק הכהן קוק, מאמרי הראי"ה, בתוך קובץ מאמרים, ב, ירושלים, ה'תשמ"ד, עמוד 522, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ↑ ישעיה תשבי, משנת הזוהר, הערה 7, עמוד 55.
- ↑ משה מנדלסון, אור לנתיבה, ברלין, 1783, עמוד 13.
- ↑ בועז הוס, כזוהר הרקיע, הערה 7, עמוד 321, והערה 166 שם.
| ספר הזוהר | ||
|---|---|---|
| חלקי הספר | רעיא מהימנא • תיקוני זוהר • זוהר חדש • אדרא • אדרא רבא • אדרא זוטא • ספרא דצניעותא |
|
| אישים | רבי שמעון בר יוחאי • רבי אלעזר ברבי שמעון • רב המנונא סבא • רבי חזקיה • הינוקא מכפר סכנין • רבי אבא (תנא) • רבי יהודה • רבי יצחק • רבי רחומאי • רבי יוסי בן פזי • ההוא סבא • ההוא טייעא • רבי יוסי דפקיעין • יוחאי • רבי ייבא סבא • רבי כרוספדאי • רבי יוסי בר יעקב • רבי שמעיה חסידא | |
| פירושים | כתם פז • הסולם • מתוק מדבש | |
| שונות | חיבור ספר הזוהר • כגוונא • בריך שמיה • פתיחת אליהו הנביא • פרישי מדברא • עולימתא שפירתא • רבי משה די ליאון | |
מטפחת ספרים30424184