רבן שמעון בן גמליאל
ערך זה עוסק ברשב"ג השני, בנו של 
רַבַּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל (רשב"ג) השני היה נשיא הסנהדרין לאחר מרד בר כוכבא, בנו של רבן גמליאל. תנא בדור הרביעי, חברם של רבי מאיר, רבי יהושע בן קרחה ושאר תלמידי רבי עקיבא. בנו היה רבי יהודה הנשיא.
ייחוסו
רבן שמעון בן גמליאל השני היה נצר לשושלתו של הלל הזקן, שהחזיקה בנשיאות מאז הלל עצמו. סבו, רבן שמעון בן גמליאל הזקן, היה מנהיג הפרושים בתקופת המרד הגדול, ונהרג במהלכו. הוא היה מתומכי המרד וממנהיגיו, אם כי מהמחנה המתון יותר - הפרושי ולא הקנאי.
אביו, רבן גמליאל השני, ירש את הנשיאות מקודמו, הנשיא הזמני שלאחר המרד הגדול, רבן יוחנן בן זכאי, מייסד המרכז הסנהדראי ביבנה. רבן גמליאל היה מתון בדעותיו הפוליטיות, ולמעשה היה פרגמטיסט בכל הנוגע למערכת היחסים עם הרומאים. רבן גמליאל זכה, כך דומה, להכרה רומית של נשיאותו, לפחות דה-פקטו, והנהיג את הסנהדרין בתקופה די סוערת, מהשתקמות החברה היהודית לאחר המרד הגדול, אל תוך מרד התפוצות בתקופת הקיסר טריאנוס. מידת השתתפות יהודה במרד זה, מה שידוע במקורות חז"ל כפולמוס קיטוס (על-שם המצביא הרומי לוסיוס קווייטוס, מדכא המרד במסופוטמיה, אשר התמנה לנציב יהודה מיד אחר-כך), אינה ברורה והיא מעורפלת. בכל מקרה, בית הנשיאות לא תמך במרידה. רבן גמליאל דיבנה נפטר סמוך לדיכוי המרידה, בשנת ג'תתע"ז לספירת הנוצרים .
ילדותו ונערותו
בשעה שנפטר רבן גמליאל השני, בשנת ג'תתע"ז, היה רשב"ג תינוק עול ימים, ומשום כך לא פעלה בשנות העשרים של המאה השנייה לספירת הנוצרים ביהודה נשיאות כלשהי, מוכרת במלואה או בחלקה. ברם, סביר להניח שלאור הוואקום השלטוני שנוצר צמחה איזושהי הנהגה באותה תקופה ביהודה, אך לא יודעים מי עמד בראשה. המתיחות ששררה בין האופוזיציה בסנהדרין, שהובלה על ידי רבי יהושע בן חנניה, לבין נשיאותו של רבן גמליאל, ושהובילה להדחתו הזמנית של רבן גמליאל, לא הוסיפה למידת היציבות הפוליטית ששררה לאחר מות הנשיא. אמנם ידוע מהש"ס (בבלי ברכות כ"ז), כי רבי אלעזר בן עזריה הוא שמילא את מקומו של הנשיא רבן גמליאל לאחר הדחתו, אך אין לדעת אם הוא נטל את ההובלה גם בתקופה שלאחר מות הנשיא.
מן הגמרא עולה, כי נודעו חכמי סנהדרין מובהקים ומפורסמים כגון רבי עקיבא, אשר זכו לתמיכה רבה בקרב הציבור, אך אין לדעת האם שימשו בנשיאות ולו דה-פקטו. תפקודם של נשיאים ביהודה שירת במידה רבה את האינטרסים הרומיים מן הטעם הפרגמטי של מידרג סמכויות, כשהנציב הרומי אינו צריך להתעסק בזוטות, כגון הטיפול ביהודים, ולצורך כך הוסמך הנשיא, מי שהיה כתובת רשמית מקומית עבור הרומאים. נתונים אלה מעלים את ההשערה שהיורש, הינוקא רשב"ג, פעל בחסות אחד החכמים, וזה שימש לו אפוטרופוס עד אשר יגיע לבגרות.
רשב"ג ומרד בר כוכבא
בתקופת מרד בר כוכבא נעלם בית הנשיאות, ובזיקה לסיום המרד, בשנת ג'תתצ"ה, מעיד על עצמו רשב"ג, שהיה אז עלם צעיר, כי התחנך באחד ממאות בתי המדרש שפעלו בביתר, מעוזו המבוצר של בר כוכבא, ונשבע, יחד עם חבריו, כי בבוא הרומאים יתנפלו עליהם וב"מכתובים" ("עטים"=חרטים) שבידיהם ינקרו את עיני האויבים. לבסוף, כך מתוודה רשב"ג, "מכולם לא נשתייר אלא אני, ובן אחי אבא".[1]
שהותו של רשב"ג בביתר הפכה אותו מיידית לפרסונה נון גרטה ולמבוקש בעיני הרומאים בעוון מרידה. כך, במסכת תענית[2] מסופר על הסתתרותו של רשב"ג מפני הרומאים. הללו חיפשוהו בשל סמיכות נוכחותו למרכז המרד בביתר. בעקבות מצוד נרחב זה, רבן שמעון בן גמליאל ברח מיהודה, וחזר לבימה ההיסטורית רק כמה שנים מאוחר יותר, לאחר שנרגעו הרוחות.
סימן נוסף המעיד על היעדרו של רשב"ג מהבימה הפוליטית של התקופה היא התכנסותם של חכמים בבקעת בית רימון כדי לעבר את השנה בלעדיו. העדרותו של זה משמעותית בהתייחס לנושא האמור – עיבור השנה, שכן העיבור נחשב לזכות בלעדית של הנשיא, ועל כן היעדר הנשיא ממפגש שכזה הינה בעלת משמעות.
רשב"ג כנשיא
אדריאנוס, קיסר רומא בתקופת מרד בר כוכבא, אשר נהג ביד קשה ביהודה וגזר גזירות שמד שאסרו, בין השאר, על מילה ולימוד התורה, מת שלוש שנים לאחר סוף המרד. יורשו, הקיסר אנטונינוס פיוס, היה יותר סובלני ממנו; הוא ביטל את גזירות השמד והשיב את הסנהדרין. במסגרת הקלות אלה שלטון האימפריה הרומית הכיר ברשב"ג כנשיא הסנהדרין ולכן גם כראש הקהילה היהודית בארץ ישראל.
על מעמדם המיוחד של החכמים בתקופה זו מעידים מקורות חז"ל, כאשר רבי יוסי מורה הלכה לנשיא, וכמותו רבי יוחנן הסנדלר. עם זאת, בתלמוד הבבלי (בבא בתרא קעד ע"א ועוד) נאמר: "אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתינו - הלכה כמותו" חוץ משלושה מקרים - "חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה". בתלמוד הירושלמי (בבא בתרא פ"י יז ע"ד) נשאלת מעין שאלה סתמית: "ולמה אמרו בכל מקום הלכה כרשב"ג? שהלכות קצובות היה אומר מפי בית דינו". "בית דינו" בא במשמעות של התדיינות הנשיא עם חברי הסנהדרין, ולא כנובע מהתדיינות בינו לבין עצמו.
רשב"ג חידש את הנוהג של רבן גמליאל אביו, קודמו בנשיאות, לצאת בלווית חכמי סנהדרין לתפוצה היהודית, כדי לחזק מחד את הקשר בין המרכז באושא לבין התפוצות ולהפגין נוכחות שלטונית-נשיאותית מול התפוצות. ואכן המקורות מעידים שהנשיא יצא לצידון, לכזיב, לעכו ועוד. מול מסעות אלה נודעו מסעותיהם של חכמי סנהדרין לחו"ל, ללא הנשיא, כגון רבי שמעון שיצא לצידון, רבי יוסי לנציבין שבבבל ועוד.
ניסיון הדחה
בסנהדרין היו שלש משרות בכירות: הנשיא והאב בית הדין והחכם. רשב"ג ביקש להבדיל בין שלשת המשרות בשלש דרגות של כבוד: ביוזמתו קבעה הסנהדרין ש"כשהנשיא נכנס כל העם (חברי הסנהדרין) עומדים (מפניו) ואין יושבים עד שאומר להם: 'שבו'. כשאב בית דין נכנס, עושים לו שורה אחת מכאן ושורה אחת מכאן עד שישב במקומו. כשחכם נכנס, אחד עומד ואחד יושב, עד שישב במקומו" (בבלי, הוריות יג ע"ב).
את יזמתו זה הסביר רבי יעקב עמדין[3] בכך שראה את תפקיד הנשיא כעין מלך, שעליו נאמר בתלמוד "שתהא אימתו עליך".
מהלכו הנ"ל של הנשיא עבר בהתנגדות מצד חברי הסנהדרין. רבי נתן, אב בית הדין, ורבי מאיר, החכם, חברו יחד על-מנת לנסות ולהדיח את רשב"ג, כשם שהסנהדרין הדיחה לפני כיובל שנים את אביו, רבן גמליאל דיבנה. הניסיון נכשל, שכן המזימה נודעה לרשב"ג מבעוד מועד. אך ניסיונו של הנשיא להעניש את גורמי המרידה בהרחקתם מבית המדרש נתקל בהתנגדות מצד חברי הסנהדרין, שמחו על הצעתו באמרם "תורה כזו בחוץ ואנחנו בפנים?". עם זאת, הסנהדרין החליטה להדיח את רבי מאיר מתפקידו כחכם, ומעתה נזכר רבי מאיר בשם "אחרים" ורבי נתן בשם "יש אומרים".
והסביר המהרש"א שרשב"ג ביקש אמנם למחול על כבוד נשיאותו, אך לא היה ביכולתו למחול על כבוד בית אביו שנפגם.
בתלמוד הירושלמי, מסכת מועד קטן, מסופר על ניסיון לנדות את רבי מאיר, אולי בעקבות מהלכיו מול הנשיא. לא התבייש רבי מאיר, קם ממושבו והתריס כנגד המנסים כדלקמן: "איני שומע לכם עד שתאמרו לי את מי מנדין, ועל מה מנדין ועל כמה דברים מנדין". התרסה זו מקורה בהתמודדות בין הנשיא לבינו, שהרי לנשיא הייתה שמורה זכות הנידוי[דרוש מקור]. בסופו של דבר זכה רבי מאיר בגיבוי ולא נודה.
ממאמריו
דבריו הידועים של רשב"ג השני מובאים בסוף פרק א באבות:
רבן שמעון בן גמליאל אומר :"על שלשה דברים העולם עומד, על הדין ועל האמת ועל השלום, שנאמר (זכריה ח, טז) אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם".
לקריאה נוספת
- בנימין לאו, "שער הנשיא: רבן שמעון בן גמליאל (רשב"ג)", בספרו: חכמים, כרך שלישי: ימי גליל, ידיעות ספרים, 2008, עמ' 303-247.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: רשב"ג |
- הרב יחיאל היילפרין, רבן שמעון בן גמליאל, סדר הדורות, באתר היברובוקס
- הרב אהרן הימן, "רבן שמעון בן גמליאל דיבנה", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג', עמודים 1171-1163, באתר היברובוקס
- רבן שמעון בן גמליאל, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
הערות שוליים
| תנאים | ||
|---|---|---|
| סוף תקופת הזוגות | הלל הזקן • שמאי הזקן • בני בתירה • מנחם • עקביא בן מהללאל • חנניה בן חזקיה • רבי אלעזר בן חרסום • בן בג בג • בן הא הא • חנן בן אבישלום | |
| דור ראשון | רבן גמליאל הזקן • רבן שמעון בן גמליאל הזקן • רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול • רבן יוחנן בן זכאי • יונתן בן עוזיאל • בבא בן בוטא • רבי חנינא בן דוסא • רבי חנינא סגן הכהנים • אבא שאול בן בטנית • אדמון • רבי דוסא בן הרכינס • רבי יהודה בן בתירא • רבי יהושע בן בתירא • רבי שמעון בן בתירא • רבי יוחנן בן בתירא • רבי אליעזר בן יעקב • נחום המדי • שמעון אחי עזריה • עזריה (אבי רבי אלעזר בן עזריה) • רבי זכריה בן הקצב • רבי אלעזר בן חנניה • רבי אלעזר בן פרטא | |
| דור שני (בזמן חורבן בית המקדש ואחריו) | רבן גמליאל דיבנה • רבי יהושע בן חנניה • רבי אליעזר בן הורקנוס • רבי אלעזר בן ערך • רבי נחוניה בן הקנה • נחום איש גמזו • אבא חלקיה • רבי צדוק • רבי שמעון בן נתנאל • נחמיה העמסוני • שמעון הפקולי • אבא יוסי חליקופרי איש טבעון • רבי זכריה בן אבקולס • רבי יוסי בן משולם | |
| דור שלישי | רבי עקיבא • רבי טרפון • רבי יהודה בן בבא • רבי ישמעאל • רבי אלעזר בן עזריה • רבי יוסי הגלילי • רבי חנינא בן תרדיון • רבי יוחנן בן ברוקה • בן זומא • בן עזאי • שמעון בן ננס • אונקלוס • רבי חנינא בן אנטיגנוס • רבי חוצפית המתורגמן • רבי חנינא בן חכינאי • רבי יוחנן בן נורי • רבי אלעזר חסמא • אלישע בן אבויה • רבי אלעאי • רבי אלעזר המודעי • רבי חלפתא • חנניה בן אחי רבי יהושע • אבטולמוס • רבי יוסי בן קיסמא • רבי ישבב הסופר • עקילס הגר • רבי יוחנן בן תורתא • רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא • רבי מתיא בן חרש • חנן המצרי • שמעון התימני • רב המנונא סבא (תנא) • רבי חנינא איש אונו • רבי חנינא בן גמליאל • רבי יוחנן (תנא) • רבי יהודה גלוסטרא • רבי יהושע בן כפוסאי • רבי יהושע בן הורקנוס • יוחאי • רבי יהודה הנחתום • רבי הורקנוס | |
| דור רביעי | רבן שמעון בן גמליאל • רבי יהודה • רבי יוסי • רבי יונתן • רבי מאיר (ואשתו ברוריה) • רבי שמעון בר יוחאי • רבי אלעזר בן שמוע • רבי נחמיה • רבי נתן • רבי יהושע בן קרחה • אבא שאול • רבי אליעזר בן רבי יוסי הגלילי • רבי יוחנן הסנדלר • רבי פינחס בן יאיר • רבי שמעון שזורי • רבי חידקא • אבא יוסף הבנאי • אונקלוס • רבי אחא (תנא) • רבי אליעזר בן יעקב (השני) • רבי חזקיה (תנא) • חנן המצרי • רבי חנניא בן עקביא • רבי רחומאי • רבי נהוראי • רבי יוחנן בן יהושע | |
| דור חמישי | רבי יהודה הנשיא • רב הונא קמא בבבל • רבי יוסי ברבי יהודה • רבי ישמעאל ברבי יוסי • רבי אלעזר ברבי שמעון • רבי שמעון בן אלעזר • רבי שמעון בן יהודה • רבי אלעזר הקפר • סומכוס • איסי בן יהודה • רבי שמעון בן מנסיא • ידוע הבבלי • רבי שמעון בן חלפתא • רבי זוטרא • רבי יוסי בן זמרה • רבי אבא • רבי יצחק (זוהר) • רבי יהודה (זוהר) • רבי מנחם בר סימאי • יהודה בן גרים • רבי יהושע בן פתר ראש • רבי יהודה הגוזר • רבי מנחם ברבי יוסי • רבי יוסי הארוך • רבי יעקב בר אחא • רבי יוסי דפקיעין | |
| דור המעבר | בר קפרא • לוי בר סיסי • רבי בנאה • פלימו • רבי חייא • רב (אמורא ותנא) • רבי יהושע בן לוי • רבי יונתן בן עמרם • רבי חנינא בר חמא • רבי רומנוס • רבי יוסי בן פזי • רבי יוסי בן נהוראי | |
