לא תתורו
| מקרא | ספר במדבר, פרק ט"ו, פסוק ל"ט |
|---|---|
| ברייתא | ספרי, במדבר ט"ו, ל"ט |
| תלמוד בבלי | תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף כ' עמוד ב' |
| תלמוד ירושלמי | תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק א', הלכה ה' |
| משנה תורה | הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק ב', הלכות א'-ג' |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, לאו מ"ז ספר החינוך, מצווה שפ"ז |
| מקורות נוספים | מלבי"ם על במדבר ט"ו, ל"ט |
לא תתורו היא מצוות לא תעשה מהתורה האוסרת על הליכה אחר דברים אסורים או כאלה העלולים להביא את האדם לדבר עבירה. מצווה זו היא המקור העיקרי לאיסור הסתכלות בערווה והרהור עבירה.
מקור המצווה
מקור המצווה בפסוק בספר במדבר בסוף פרשת ציצית: ”וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם” (ספר במדבר, פרק ט"ו, פסוק ל"ט).
בספרי פירשו את הפסוק: "'ולא תתורו אחרי לבבכם' - זו מינות, ...'ואחרי עיניכם' - זו זנות, שנאמר '[וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל אָבִיו], אוֹתָהּ קַח לִי, כִּי הִיא יָשְׁרָה בְּעֵינֵי' (שופטים יד, ג)"[1]. פרשנות דומה קיימת בתלמוד ירושלמי שבו נאמר: "'לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם' - אמר רבי לוי: ליבא ועינא תרין סרסורין דחטאה (=הלב והעיניים שני סרסורי החטא), דכתיב (משלי כג) "תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה" - אמר הקב"ה אי יהבת לי לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי (=אם נתת לי את לבך ועיניך, אני יודע שאתה שלי)."[2].
הרמב"ם[3], הסמ"ג[4], וספר החינוך[5] מונים מצווה זו במניין המצוות. ספר החינוך מפרש מצווה זו:”שלא ירדוף האדם אחר מראה עיניו”[6].
ראו גם
הערות שוליים
- ^ ספרי על במדבר טו לט
- ^ ירושלמי ברכות א ה
- ^ לאו מ"ז
- ^ לאו ט"ו
- ^ מצווה שפ"ז
- ^ נראה שעיקרו של הלאו הוא הנטייה אחרי מחשבות הלב וראית העיניים באמונות זרות ומחשבות שליליות כפי שמרחיב בכך ספר החינוך. מוני המצוות מציינים כי בלאו זה אין מלקות, מכיוון שייתכן שלא יהיה בו מעשה
