פרשת שמות
| |||||
| פסוקים | שמות, א', א' - ו', א' | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מספר פסוקים | 124 | ||||
| מספר תיבות | 1763 | ||||
| תוכן | שעבוד ישראל במצרים, גזירת מוות על התינוקות הזכרים, הצלתו של משה, בריחתו למדיין וחזרתו למצרים, התעמתות משה ואהרן עם פרעה | ||||
| |||||
| הפטרה | |||||
| אשכנזים | ישעיהו, כ"ז, ו' - כ"ח, י"ג ומוספים כ"ט, כ"ב-כ"ג | ||||
| ספרדים | ירמיהו, א', א' - ב', ג' | ||||
| איטלקים | ירמיהו, א', א'-י"ט | ||||
| תימנים | יחזקאל, ט"ז, א'-י"ד | ||||
פָּרָשַׁת שְׁמוֹת היא פרשת השבוע הראשונה בספר שמות. היא מתחילה בתחילת הספר, פרק א', פסוק א', ומסתיימת בפרק ו', פסוק א'.
בפרשת שמות מסופר על תחילת שעבוד עם ישראל במצרים ועל שנות חייו הראשונות של משה ובחירתו להנהגה. בפרשה זו מוצגות כמה מן הדמויות שיופיעו במהלך הפרשות והספרים הבאים, ובהן מרים ואהרן אחי משה, וכן פרעה מלך מצרים שמשעבד את עם ישראל והופך אותם לעבדיו.
את פרשת שמות קוראים בין התאריכים י"ח בטבת-כ"ה בטבת.
תוכן הפרשה
גזירות פרעה
ערך מורחב – שעבוד מצרים
תחילת הפרשה מקשרת לסיומו של ספר בראשית ומסכמת את שמות בני ישראל שירדו למצרים. עם ישראל, המכונה כך לראשונה על ידי פרעה, מזוהה בעיני המצרים כסיכון פוטנציאלי ועל כן מחליטים המצרים לדכא אותו במספר דרכים - שעבוד פיזי ובניית "ערי מסכנות" - פיתום ורעמסס, ובהמשך ציווי על המתת כל הזכרים הנולדים. המיילדות שפרה ופועה המופקדות על ביצוע המשימה אינן מצייתות לציווי זה, ומצילות את הילדים. בעקבות מעשי המיילדות, מסופר כי ה' גמל להן טובה "ויעש להן בתים".
פרעה מרחיב את הציווי ומורה אותו לכל המצרים: "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו". על רקע הציווי הנ"ל, מספרת הפרשה על זוג עבריים משבט לוי - עמרם ויוכבד - הנישאים ומביאים לעולם בן זכר. אם הילד שחוששת להשאירו בביתה, בונה לו תיבת גומא ומניחה אותו בתוך התיבה ביאור.
לידת משה ובריחתו למדין
- ערך מורחב – משה בתיבה (סיפור בתנ"ך)
בתיה בת פרעה מוצאת את התיבה ביאור בה הונח הילד, קוראת לו "משה", לוקחת אותו לביתה ומגדלת אותו בארמון פרעה. כשמשה גדל הוא יוצא לפגוש את בני עמו המשועבדים לפרעה. בתחילה רואה איש מצרי מכה איש עברי, משה הורג את המצרי לאחר שמוודא שאין אף איש שרואה אותו. יום למחרת יוצא משה שוב לראות בסבלות אחיו, הוא רואה שני אנשים עברים - דתן ואבירם - הוא שואל את ה'רשע' שמרים את ידו להכות את חבירו, מדוע הוא עושה כך. בתגובה לכך מתריס אותו אדם 'האם אף אותו מתכוון משה להרוג כפי שהרג אמש את האיש המצרי'. משה מבין שדבר הריגת המצרי התגלה, ולאחר שפרעה שמע על כך ומנסה להרוג את משה, נאלץ משה לברוח לארץ כוש ולאחר מכן למדין או שברח ישירות למדין.
- ערכים מורחבים – משה בארץ כוש בריחת משה למדין
על הבאר במדין משה מסייע לבנותיו של יתרו לשאוב מבאר המים, לאחר שהרועים שהיו במקום גירשו אותם. בעקבות כך מתענין יתרו אביהם מדוע מיהרו לבוא, לאחר שיתרו שומע את מעשה משה, הוא שולח לקרוא לו לגור בביתו, משה נענה לכך ואף נושא את ציפורה אחת מבנותיו של משה. למשה נולדים שני בנים, גרשם ואליעזר.
הסנה הבוער והחזרה למצרים
- ערך מורחב – הסנה הבוער
באחת הפעמים שמשה רועה את צאן יתרו הוא מגיע להר סיני ורואה שם סנה בוער באש. ה' מדבר אל משה מתוך הסנה, מודיע לו שהחליט לגאול את עם ישראל ולהביאם לארץ ישראל, (ארץ כנען) ומטיל על משה את הנהגת העם. משה מנהל משא ומתן ארוך עם ה' ומעלה בעיות רבות שעשויות להפריע לו במשימה זו.
בין היתר, מנסה משה לסרב לשליחות בתואנה כי הוא "ערל שפתיים", אולם ה' מעמיד לצידו את אחיו אהרן כ"נביא" (לפי רש"י: מתורגמן). כמו כן, ה' מצייד את משה באותות ובמופתים שיעזרו לו לשכנע את העם ואת פרעה בדבריו, וכן מגלה לו את שמותיו המיוחדים.
משה לוקח את אשתו ואת בניו בדרך חזרה למצרים. בדרך מתרחש אירוע בלתי מוסבר: "ויפגשהו ה' ויבקש המיתו". צפורה מלה את בנה, ובעקבות מעשה זה סרה סכנת המוות, וצפורה מכריזה: "חתן דמים למולות".
משה ואהרון מתעמתים עם פרעה
משה נפגש עם אהרן במצרים ושניהם באים לפני פרעה ותובעים בשם ה': "שלח את עמי". פרעה מסרב ומקשה את תנאי השעבוד של בני ישראל. הם מצדם מתלוננים למשה שבואו רק הרע את המצב, והוא קובל לפני ה'. בפסוק החותם את הפרשה, עונה ה' למשה:
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ.
תאריכי הקריאה
השבת בה קוראים את פרשת שמות יכולה לחול בשישה תאריכים שונים:
- שנת השא ושנת השג - י"ח בטבת
- שנת הכז - י"ט בטבת
- שנת החא - כ' בטבת
- שנת גכה ושנת בשה, שנת גכז ושנת בשז - כ"א בטבת
- שנת בחג ושנת זשג, שנת בחה ושנת זשה - כ"ג בטבת
- שנת זחא ושנת זחג - כ"ה בטבת
הפטרה
בהפטרת פרשת שמות מתקיים מצב יוצא דופן שבו כל אחת ממסורות הקריאה המרכזיות של העדות השונות קוראת בספר אחר מספרי הנביאים:
- התימנים, העיראקים, הטוניסאים והלובים, מפטירים בספר יחזקאל, פרק ט"ז, פסוקים א'-י"ד, בנבואה בה מתאר יחזקאל את הורתו ולידתו של עם ישראל וכיצד ה' גידלם וטיפחם – כמשל לשעבוד מצרים ויציאת מצרים.
- האשכנזים והמרוקאים קוראים את הנבואה "הבאים ישרש יעקב", המזכירה את ניסי יציאת מצרים, בספר ישעיהו, מפרק כ"ז, פסוק ו' עד פרק כ"ח, פסוק י"ג, ומוסיפים את הפסוקים כ"ב-כ"ג בפרק כ"ט. וכן בנוסח רומניא קראו אותה הפטרה, אלא שלא הוסיפו את הפסוקים מפרק כט.
- הספרדים מפטירים בספר ירמיהו, מתחילתו ועד פרק ב', פסוק ג', בו מתוארת הקדשתו של ירמיהו כנביא - באופן שמזכיר את הקדשתו של משה בפרשתנו. כך נוהגים גם האיטלקים, אלא שמסיימים פרק א', פסוק י"ט.
פיצול חריג זה הוא תוצאה של מהלך דברים ייחודי. ההפטרה המקורית הבבלית של פרשת שמות, המופיעה בספרות הגאונים ותקופתם ובמשנה תורה לרמב"ם, היא ההפטרה מיחזקאל, שכיום נוהגים בה התימנים וחלק קטן מקהילות הספרדים. הפטרה זו היא חלק מנבואת פורענות של יחזקאל הפותחת במילים "הודע את ירושלים את תועבותיה". פרק זה נאסר לשימוש כהפטרה בידי רבי אליעזר.[1] אף על פי שההלכה נפסקה שלא כדעת רבי אליעזר, בקהילות רבות העדיפו שלא לקרוא פרק זה, ובקשו להחליף אותו בפרק אחר.[2] בחיפוש אחר הפטרה מתאימה אחרת, קהילות אחדות בחרו בתחילת ספר ירמיהו, שעוסק בהקדשת הנביא. קהילות אחרות, החליטו לאמץ את ההפטרה שנהגה בסדר הקריאה הארץ-ישראלי לתחילת ספר שמות (ונהגה גם בנוסח רומניא), בספר ישעיהו. הפטרה זו, כשאר ההפטרות במנהג ארץ ישראל, נקבעה בשל פתיחתה הדומה לפתיחת הקריאה בתורה – "בני יעקב הבאים מצרימה" ו"הבאים ישרש יעקב".[3]
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: פרשת שמות |
הטקסט:
פרשת שמות, באתר ויקיטקסט- פרשת שמות - הטקסט עם תרגום אונקלוס, באתר "מכון ממרא"
- פרשת שמות, באתר "מקראות גדולות הכתר"
- פרשת שמות, באתר "תורת אמת"
פרשנות:
- פרשת שמות עם פירוש רש"י, באתר "בית חב"ד"
- שיעורי תורה לפרשת שמות, באתר "ישיבה"
- שיעורים לצפייה על פרשת שמות, באתר "בינינו"
- פרשת שמות, באתר פרשת השבוע
- הערך "פרשת שמות", באתר ויקישיבה
- דברי תורה לפרשת שמות באתר ישיבת הר ברכה
הערות שוליים
- ^ משנה, מסכת מגילה, פרק ד', משנה י'.
- ^ ראו דברי רבי מרדכי יפה, לבוש החור, סימן תצ"ג, סעיף ד', בהגהה.
- ^ יוסף עופר, "הפטרת שבת הגדול", המעין לו [ג] (ניסן תשנ"ו), עמ' 19–20.
| פרשות השבוע | ||
|---|---|---|
| ספר בראשית | בראשית • נח • לך לך • וירא • חיי שרה • תולדות • ויצא • וישלח • וישב • מקץ • ויגש • ויחי |  |
| ספר שמות | שמות • וארא • בא • בשלח • יתרו • משפטים • תרומה • תצוה • כי תשא • ויקהל • פקודי | |
| ספר ויקרא | ויקרא • צו • שמיני • תזריע • מצורע • אחרי מות • קדושים • אמור • בהר • בחוקותי | |
| ספר במדבר | במדבר • נשא • בהעלותך • שלח לך • קרח • חקת • בלק • פינחס • מטות • מסעי | |
| ספר דברים | דברים • ואתחנן • עקב • ראה • שופטים • כי תצא • כי תבוא • נצבים • וילך • האזינו • וזאת הברכה | |
