רבי דב בער ממזריטש

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף המגיד ממזריץ')
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המגיד ממזריטש
Magidauto.jpg
חתימת המגיד: "נא' דוב בער במהו' אברהם זלה"ה מ"מ דק"ק מעזירטש גדול ודק"ק קאריץ", במכתב מ-26 בפברואר 1767.
פטירה קבר המגיד הקדוש ממזריטש, Hannopil', Khmel'nyts'ka oblast, אוקראינה
השתייכות תנועת החסידות
רבותיו רבי ישראל הבעל שם טוב
תלמידיו ראה להלן בפרק תלמידיו ויורשיו

רבי דב בֶּר (יידיש: בער[1]) ממזריטש מכונה "המגיד ממזריטש" (ת"עי"ט בכסלו תקל"ג) היה תלמידו של הבעל שם טוב ויורשו בהנהגת תנועת החסידות.

קורות חייו

נולד בעיירה לוקאטש שליד העיר רובנו לאביו רבי אברהם, מלמד עני. למשפחתו היה כתב ייחוס עד רבי יוחנן הסנדלר[2]. בשנת לידתו חלוקות הדעות: למסורת חב"ד לא ידוע תאריך היוולדו, אולם קיימת ברשותם גם מסורת לפיה ייתכן שהרב המגיד היה גדול בשנים יותר מהבעש"ט; ויש המשערים שנולד בשנת ה'תס"ד. יש אומרים שנולד בערך בשנת ה'ת"ע, ולפי מסורת קדומה של רבי אברהם יעקב מסדיגורה נולד בשנת ה'תנ"ח. לפי מסורת זו האחרונה היה צעיר מהבעש"ט (שלפי אותה מסורת נולד בשנת ת"נ), אך בהתאמה עם מסורת חב"ד שהבעש"ט נולד בשנת נח"ת, נמצא שהיה בן גילו של רבו הבעש"ט.

כבר בימי ילדותו חונן בכשרונות נעלים ונשלח על ידי אביו, רבי אברהם, ללמוד תורה בישיבה הגדולה של רבי יעקב יהושע פאלק בעל ה"פני יהושע" בעיר לבוב. הסיפור הראשון הידוע על חייו והיחיד מתקופת ילדותו, הוא שבתקופה זו נשרף בית משפחתו ודב-בר הקטן ראה את אמו בוכה, כשניסה להרגיעה הסבירה לו אמו שהטעם לבכייה הוא אובדן מגילת היוחסין של משפחתם שנודעה כאחת הנדירות, הרגיעה הילד שתחל מגילה חדשה ממנו שתחשב לא פחות.

הוא נישא לרבנית קיילא בת רבי שלום שכנא מטורטשין, ועבר לגור בכפר סמוך לטורטשין בו שימש כמלמד. בתקופה זו הרחיב את ידיעותיו בתורה והחל לעסוק בקבלה. שימש כמגיד בטורטשין ואחר כך בקוריץ וברובנו. בערך בשנת ה'ת"ק נולד לו בנו אברהם שנקרא לימים רבי אברהם המלאך, בת נוספת הייתה לו בשם דאבא.

אצל הבעל שם טוב

כשנתגלה הבעל שם טוב, התנגד המגיד בתחילה לתנועת החסידות, אך משהתקרב אליו נהפך לתלמידו החשוב ביותר.

ישנן שלוש מסורות חסידיות על אודות הדרך בה הוא התקרב לבעל שם טוב. אחת מהן מספרת כי לאחר שאשתו הפצירה בו שיסע לבעל שם טוב מאחר שזה האחרון נודע כמחולל ניסים ואולי ירפאו מבעיית הרגליים שהייתה מציקה לו זה שנים רבות[3]. בהגיעו לבעל שם טוב, הבעל שם טוב שאלו פשט בדברי זוהר מוקשים, ולאחר שענה לו, אמר הבעל שם טוב פרוש אחר לפי דרכו האמיתית. הבעל שם טוב אמר את הפירוש שאמר אך ב"יראה ואהבה", והמלאכים שהופיעו בספר הזוהר נגלו לעיניהם, והסביר לו שלימודו היה "בלי נשמה". בעקבות מאורע זה, התקרב אל הבעל שם טוב[4].

הנהגת תנועת החסידות

ופעם אחד שמעתי שאמר לנו המגיד זללה"ה בפירוש, אני אלמוד אתכם אופן היותר טוב איך לומר תורה, בהיות שאינו מרגיש את עצמו כלום, כי אם אוזן שומעת איך שעולם הדיבור מדבר בו, ולא הוא המדבר בעצמו, ותיכף שמתחיל לשמוע דברי עצמו יפסיק, וכמה פעמים ראו עיני ולא זר, כשפתח פיו לדבר דברי תורה היה נראה לעין כל כאלו אינו בזה העולם כלל, ושכינה מדברת מתוך גרונו, ולפעמים אפילו באמצע ענין ובאמצע תיבה היה פוסק ושהה זמן מה...

רבי זאב וולף מז'יטומיר, אור המאיר פרשת צו ד"ה וידבר

לאחר פטירת הבעש"ט בחג השבועות ה'תק"ך, נבחר המגיד כרצון רבו לממלא מקומו. הוא התיישב בעיירה מזריטש, שהפכה למרכז תנועת החסידות. תחת הנהגתו גדלה התנועה והרחיבה את מסגרתה. לכל מקום שלח מטיפים ומסבירים מבין תלמידיו, שעשו נפשות לחסידות בכל מדינת פולין ואף מחוצה לה.

בהתייחסו לרבי דב בער, התבטא פעם הבעש"ט "יודע אני כי הדב הזה אין לו רגליים (הרב דב בער היה נכה ברגליו), אבל יש לו ידיים רחבות, לקרב בהן את הלבבות, ומסוגל הוא לאחד תחת הנהגתו את כל אלה הנאמנים לחסידות"[דרוש מקור].

לפי מסורות שונות, לאחר פטירתו של הבעש"ט, מונה בנו של הבעש"ט - רבי צבי - למנהיג החסידים, אך לאחר שנה אמר רבי צבי במפתיע שאביו ביקר אצלו והורה לו למסור את שרביט ההנהגה לרבי דב בער. מסורת אחרת מספרת על מינויו של המגיד ממזריטש ל"ממלא מקום" - כלומר ליורש, על ידי מבחן שערך הבעש"ט: כל אחד מתלמידיו נתבקש לומר 'מהי העצה נגד הגאוה'. התשובה של רבי דב בער הייתה: 'אין עצה נגד גאווה. כי כשנמצאים על הר אפילו לא יודעים שאנו על הר, ואפשר רק להתפלל להנצל מהגאווה'. תשובה זו נתקבלה על דעת מורו ומיד הוא מינה את הרב דב בער ליורש, עוד בחייו[5].

הנהגתו הייתה שונה משל קודמו הבעש"ט כאשר זה האחרון הרבה לנסוע עם תלמידיו לכל סביבותיו על מנת להפיץ חסידות ולחולל ישועות בעוד רבי דב בער ישב בעירו מעזריטש ולא יצא ממנה כמעט למעט בסוף ימיו שעבר לעיר אניפולי. מצד שני שלח את תלמידיו לארצות שונות כדי להפיץ את תורתו, ולהזים את הטענות נגד שיטתו, בייחוד בוילנה שבליטא ובברודי שברומניה.

חסידים מספרים שלרבו הבעש"ט היו "שישים גיבורים", כלומר - שישים תלמידים מובחרים, "אריות החבורה" שהפיצו את תורתו ברחבי אירופה, אך לתלמידו רבי דב בער היו מאה ועשרים תלמידים, כפול מרבו. הקבלה זו הושוותה לאלישע, תלמידו של אליהו הנביא, שגם השפעתו הייתה כפולה משל מרבו.

בתקופת הנהגתו, הפכה התנועה החסידית לנפוצה ופופולרית, דבר שהתאפשר בעיקר היות שישב במחוז פודוליה, אשר היווה את מרכז יהדות פולין באותה העת. חסידויות רבות המוכרות כיום נוסדו על ידי תלמידי המגיד. בנו היה רבי אברהם המלאך, ונינו היה רבי ישראל פרידמן מרוז'ין מייסדה של חסידות רוז'ין, שהסתעפה ברבות השנים למספר גדול של חסידויות, ביניהם סדיגורא, שטפנשט, הוסיאטין, בויאן ועוד.

תורתו דיברה על הצורך בדבקות בבורא ועל הצורך לעשות כל מעשה לשם שמיים. הוא התנה את חשיבות הלימוד בכך שהוא יהיה מתוך דביקות, והורה על כך שמדי פעם בשעת הלימוד יזכיר הלומד לעצמו את דביקות ה'. כהשקפתו של רבו הבעל שם טוב הוא לא ייחס חשיבות למי שלומד את התורה מתוך גאווה ורצון להשתרר על האחרים, וממילא בתורתו ירדה קרנם של חלק מהלמדנים באותה תקופה שלא הצטיינו במיוחד ביראת השמים שלהם, וגם בשל כך העלה עליו את חמתם של המתנגדים שטענו כי החסידים מזלזלים בלימוד התורה.

בבית מדרשו של המגיד עסקו התלמידים גם בהלכה. כשהובאו לפניהם שאלות בהלכה למעשה התפלפלו התלמידים והביאו את מסקנותיהם להכרעת המגיד. בנוסף לכך יצאו מבית מדרשו הידורים ותקנות הלכתיות שחלקם התפשט בכל קהילות ישראל. בחצרו של המגיד היו מהראשונים שהידרו ללוש ולאפות מצות מתחילה ועד סיום תוך 18 רגעים, הידור שהתפשט ברוב קהילות ישראל. תלמידיו גם נמנעו ונזהרו מאכילת מצה שרויה, זהירות שהתקבלה בעיקר בקהילות החסידים. השוחטים במזריטש, בעידוד המגיד, המציאו את השחיטה ב"סכינים מלוטשים". תקנה שהתפשטה בדורות הבאים בכל קהילות ישראל.

המגיד חיפש תלמיד ראוי לערוך מחדש את ההלכות הנצרכות בחיי היום יום מהשולחן ערוך (אורח חיים ויורה דעה), וליקוט ההלכות מהספרות ההלכתית מהזמן שחלף מעת כתיבת השולחן ערוך של הבית יוסף, ולהוסיף עליהם את טעמי ההלכות שאינם מופיעים בשולחן ערוך. המגיד הטיל את המשימה על תלמידו רבי שניאור זלמן מליאדי (בעל התניא) שהתחיל במלאכה בשנת תק"ל בעודו יושב בבית מדרשו של המגיד, והספיק להוציא תוך שנתיים, עוד לפני פטירת רבו, קובצי הלכות אחדים מהשולחן ערוך שלו, שולחן ערוך הרב. בשנת תקל"ב חזר המגיד לרובנו, עיר מולדתו. זמן מועט לפני פטירתו, התיישב בעיר אניפולי, בה נפטר בי"ט בכסלו ה'תקל"ג ובה נטמן.

תלמידיו ויורשיו

תורתו

המגיד לא כתב ספרים, דבריו נרשמו ונמסרו על ידי תלמידיו. במשך השנים נדפסו שבעה ספרי ליקוט מתורתו, המנויים להלן, חלקם יחד עם תורת רבו הבעש"ט ותורת חבריו תלמידי הבעש"ט. רוב התורות בספרים חופפים אם כי בשינויי נוסח. מהשוואת הנוסח בספרים ובכתבי יד סבורים החוקרים ששבעת הספרים הראשונים נעתקו מאותם מקורות בכתב יד שמקורו ברשימות רבי לוי יצחק מברדיצ'ב[6].

  • מגיד דבריו ליעקב - ליקוטי אמרים - נערך בחייו ועל פי בקשתו של המגיד[7]. הודפס לראשונה בקאריץ, שנת ה'תקמ"א על ידי המגיד מלוצק, ובתוספת "לקוטים חדשים" בקאריץ ה'תקמ"ד.
  • לקוטים יקרים - נוסח הנהגות תלמידי הבעל שם טוב. יצא לאור בלמברג בשנת תקנ"ב על ידי רבי שמואל סגל בודק מק"ק לבוב, מכתב יד שהיה ברשות רבי משולם פייבוש הלר. המדפיס מייחס את הדברים לבעש"ט, המגיד, רבי מנחם מנדל מפרמישלאן ורבי יחיאל מיכל מזלוטשוב. יצא גם לאור במהדורה שניה על ידי רבי אברהם יצחק קאהן עם מראי מקומות וביאורים קצרים.
  • אור תורה - הודפס בקוריץ, שנת ה'תקס"ד. מכתב יד שהיה בידי רבי ישעיה מדינוביץ.
  • כתבי קודש - לעמבערג תרכ"ב, מכתב יד שהיה בידי רבי ישראל מקוז'ניץ. הוציא לאור הרב משה הכהן, ולפי הכתוב בדף הספר יש בספר גם תורות מהבעל שם טוב, רבי לוי יצחק מברדיטשוב ורבי ישראל מקוז'ניץ. לפי מחקר של מכון שפתי צדיקים[8] הספר כולו (חלק א') מתורת המגיד ממעזריטש כפי שמוכח מהשוואות לשאר ספרי המגיד, להוציא אולי קטעים בודדים.
  • אור האמת - מכתב ידו של רבי צבי חסיד שהעתיק מכתב ידו של רבו רבי לוי יצחק מברדיטשוב. הוציא לאור רבי משה מרדכי לבטוב נכדו של רבי צבי חסיד. הודפס בהוסיאטין, שנת ה'תרנ"ט.
  • לקוטי אמרים - מכתבי הרב אליעזר ספרא ששמע ממורו רבי מנחם מנדל מוויטבסק, לעמבערג תרע"א.
  • שמועה טובה - מכתב יד מיוחס לרבי לוי יצחק מברדיטשוב, ורשה תרצ"ח.
  • צוואת הריב"ש - על פי רוב החוקרים, אלו הנהגות שנאמרו בבית המדרש של המגיד ממזריטש ולכל המובא בו יש מקבילות בספרים הנ"ל.
  • תורת המגיד ממזריטש - ליקוט מהספרים הנזכרים, ומאסף של אמרות המופיעות בספרי אדמו"רי החסידות בשמו, יצא על ידי הרב ישראל יעקב קלפהולץ, תשכ"ט. מהדורה חדשה, הוצאת מישור, בני ברק תשע"א.
  • חיים וחסד - נדפס מכתב יד של רבי חיים חייקא מאמדור שהיה בביתו של רבי אשר מסטולין. כשליש מהספר הם תורות שיש להם מקבילות בספרי המגיד ממעזריטש (כמו אור האמת ואור תורה), ומכיון שהספר כולו נכתב בסגנון תורת המגיד ממעזריטש, קיימת השערה שגם הקטעים שאינם מקבילים לקטעים בספרי המגיד ממעזריטש - הם למעשה קטעים מהמגיד, כך שרבי חייקא כתב את רוב הספר מפי המגיד ממעזריטש[9].
  • דברות המגיד יצא לאור בשנת תשע"ט מכתב יד של מכון "גנזים". רובו של הספר מופיע בשאר הספרים שכתב רבי לוי יצחק מברדיטשוב מתורת רבו, אך ישנם גם תורות חדשים שאינם מופיעים בשום ספר אחר של המגיד ממעזריטש.

בנוסף לכך חברו תלמידיו ספרים מתורתם ובהם ציטטו את דבריו בתוספת ביאור משלהם, לפעמים בשמו ולפעמים אף בעילום שמו. יש לציין את הספרים שהרבו להביא מדבריו: אור המאיר, קדושת לוי, דברת שלמה, מאור עיניים, אורח לחיים ודרכי ישרים (ז'יטומיר תקס"ה, חיבור מרבי מנחם מנדל מפרמישלאן ומביא הנהגות מהבעש"ט והמגיד ממזריטש).


תלמידו רבי פנחס הורוביץ, חיבר את הספר "פנים יפות" בו ציטט רבות מתורת רבו המגיד, אך בספר הנדפס לא מופיעים הדברים בשם רבו. לפי מסורת חסידית המוציא לאור הראשון השמיט את ייחוס הדברים לרבו המגיד החסידי. בשנת תשע"א נדפס לראשונה ספר נוסף מכתב ידו של רבי פינחס הורוביץ בשם "פנים יפות תנינא" ובו הוא מצטט במפורש תורות רבות ששמע מרבו.

סידור המגיד

המגיד התפלל בסידור נוסח האריז"ל בכתב יד שהיה בידו, לפי המסורת הוא ביקש מתלמידיו ובמיוחד מתלמידו המגיד מקוז'ניץ, להגיה ולתקן אותו. הסידור עבר בירושה לבנו רבי אברהם המלאך, ואחריו עבר מדור לדור, בן אחר בן אצל אדמור"י בית רוז'ין, עד לאדמו"ר רבי נחום דובער פרידמאן, וכיום נמצא בידיים פרטיות.

בשנת תשע"ה נחשף הסידור לפני חוקרים חסידיים, וממחקר ראשוני מתגלה כי בסידור אכן מצויים מאות תיקונים בכתב יד בין השורות ועל הגליונות. כתב יד של ההגהות הוא של המגיד מקוזניץ. יש הגהות נוספות שלטענת הרב יצחק ישעיה וייס הן מרבי שניאור זלמן מליאדי[10].

מאמרותיו

  • (על רבו הבעש"ט): "הלואי היו מנשקים את הספר תורה באותה האהבה, שהיה מורי מנשק את הילדים בהוליכו אותם אל החדר כשהיה "באהעלפער" (מסייע למלמד בחדר)".
  • "דע מה למעלה ממך" - דע שכל הנעשה למעלה בעולמות העליונים, הכול הוא ממך, על ידי עבודת האדם.
  • כל מנעול יש לו מפתח המכוון לו ופותחו. אבל יש גנבים חזקים היודעים לפתוח בלי מפתח: הם שוברים את המנעול. כך ניתן לפענח כל סוד של העולם על ידי ההשתקעות המיוחדת המכוונת לו. אבל הקדוש ברוך הוא אוהב את הגנב השובר את המנעול. הרי זה האדם השובר את ליבו למען השם[11].

לקריאה נוספת

  • שמואל אבא הורודצקי, החסידות והחסידים, א, ירושלים תרפ"ג, עמ' [עז]-קב;
  • שמעון דובנוב, תולדות החסידות, תל אביב תר"ץ-תרצ"א, עמ' 77-87;
  • ר. פרידמן, המגיד הגדול ממזריטש: ספור חייו ופעליו של רבי דב בער ממזריטש
  • חנוך גליצנשטיין, ספר התולדות - המגיד ממזריטש, קה"ת, תשל"ו
  • נתנאל לדרברג, השער לאַין - תורת החסידות בהגותו ותורתו של רבי דוב בער המגיד ממזריץ', סדרת מאה שערים הוצאת ראובן מס תשע"א
  • אבינועם ביר, "המסע ביעד - טבעה של החוויה המיסטית בהגות המגיד ממזריץ", דעת 81 (2016), עמ' 278–299.

קישורים חיצוניים

אודותיו

ספריו

הערות שוליים

  1. תלמידיו הרבו להשתמש גם בכיתוב 'בר'. למשל: ספר "מגיד דבריו ליעקב, נוטריקון 'דב בר'. כך גם הספרים "דובר מישרים", ספר "דברת שלמה", דובר שלום ועוד. עם זאת, בספרים הרשמיים אודותיו בעברית, תמיד רשמו 'דב בער'. אבן המציבה על קברו בו כתוב 'דובבער' במילה אחת - אינה מקורית (רשומים בו מספר צדיקים יחד), ובציון המחודש על קבר בנו רשום 'דובער'. שם המשפחה פרידמן מופיע בספרות עצי משפחה, לדוגמה בספרו של ד"ר י. אלפסי "החסידות" (הוצאת דייטש, מהדורה שנייה, חלק א עמוד 57) ועוד רבים. לפי מסורת צאצאיו מבית רוזי'ן, שם זה ניתן למשפחה כשנכדו רבי ישראל פרידמן מרוז'ין ברח מרוסיה עם תעודות מזויפות, שבמקור שימשו לאדם בשם ישראל פרידמן.
  2. האדמו"ר מטשורטקוב רבי נחום מרדכי פרידמן, דורש טוב, י"ט בכסלו, מאמר ד, ירושלים, תשנ"ג
  3. לפי מקורות היסטוריים, בעיה זו של רבי דב בער ברגליו נמשכה עד סוף ימיו ומתואר שהלך בעזרת קביים.
  4. כתר שם טוב חלק ב' דף כ"ג.
  5. אדמור"י חסידות צ'רנוביל ותולדותיה (טולנא, נדבורנא ועוד) נוהגים לספר זאת בקידוש שעורכים בי"ט כסליו לזכרו.
  6. רשימה מלאה נמצאת אצל גריס ספרות ההנהגות ה'תש"ן, עמ' 152. ראו כאן מאמר נוסף מכתב יד. קיים כתב יד "ירושלים 3282 8", שהיה ברשות רבי שמואל מאמדור, מקביל של ליקוטים יקרים.
  7. על פי ההקדמה שרשם המגיד מלוצק
  8. בקובץ שפתי צדיקים
  9. ראה מחקר בקובץ שפתי צדיקים קובץ טו עמ' כב - לד, ובהערתו של החוקר יהושע מונדשיין בהקדמת הספר "מגיד דבריו ליעקב" אודות ספר זה
  10. ווייס, יצחק ישעיהו, הגהות כתי"ק בעל התניא על סדור המגיד ממעזריטש, היכל הבעש"ט, לו, כסלו תשע"ה
  11. אור הגנוז, סיפורי חסידים, מרטין בובר
תקופת חייו של רבי דב בער ממזריטש על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0