בריחת יעקב מלבן
בריחת יעקב מלבן היא אירוע מקראי המופיע בפרשת ויצא בספר בראשית, ומתואר בספר בראשית, פרק ל"א, פסוקים א'-נ"ד.
הסיפור המקראי
רקע
לאחר לקיחת הברכות, יעקב ברח מפני עשו לבית דודו, לבן הארמי. הוא רעה את צאנו, נשא את שתי בנותיו רחל ולאה, ונולדו לו אחד עשר בנים ובת. לאחר שרחל ילדה את יוסף, ביקש יעקב מלבן שייתן לו שכר על עבודתו וישלח אותו לארצו, אך לבן ביקש שיעקב יישאר אצלו והם סיכמו על שכר שיקבל יעקב לפי סוגי הצאן. למרות שלבן ניסה לרמות את יעקב, יעקב הצליח לגרום לצאן להתרבות כך שרכושו גדל מאוד.
שתי סיבות היו לבריחה: ראשית, יעקב הרגיש שהוא אינו אהוד בבית לבן – הוא שמע שבני לבן מדברים על כך שהוא לקח את כל עושרו של לבן, וראה שלבן כבר "אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם"[1]. שנית, ה' אמר ליעקב לשוב לארצו ולמולדתו.
ההכנות לבריחה
יעקב זימן את רחל ולאה אל השדה, וסיפר להן שהוא מרגיש שהוא חש ביחס עוין מצד לבן, ומה שהצליח להרבות את רכושו, אינו בגלל שלקח מלבן אביהן, אלא כי ד' עזר לו[2]. יעקב מתאר את ההתמסרות שלו ללבן: "וְאַתֵּנָה יְדַעְתֶּן כִּי בְּכָל כֹּחִי עָבַדְתִּי אֶת אֲבִיכֶן", אלא שלבן לאורך השנים ניסה מאה פעמים[3] לרמות אותו, ואלוקי אביו מנע זאת ממנו ועמד לצד יעקב. בנוסף מספר להן יעקב, שמלאך נגלה אליו בחלום ואמר לו לשוב לארצו ולמולדתו. שתי נשיו גיבו אותו, ואמרו שאין להן חלק ונחלה בבית אביהן, ושיעשה ככל אשר אמר לו ד'.
לפי עדותו של יעקב (מאוחר יותר, בזמן העימות עם לבן), הוא לא יכול היה לקום ולשוב לארץ כנען, כי חשש שלבן לא ייתן לו לקחת את בנותיו. ולכן המתין לשעת כושר.
הבריחה והמרדף
כאשר לבן הלך לגזוז את צאנו, שבניו רעו במרחק שלושה ימי הליכה, קם יעקב והעלה את נשיו, בניו ורכושו על גמלים, וברח לכיוון ארץ כנען. במהלך הבריחה, רחל שרצתה למנוע מאביה לעבוד עבודת אלילים[4], הלכה וגנבה את התרפים (האלילים) של לבן אביה, ובכך להמחיש ללבן שאליל שניתן לגנוב אותו, אין בו שום כוח[5]. ביום השלישי לבריחה נודע ללבן שיעקב ברח[6], והוא אסף את אחיו ובניו ויצא למרדף. ביום השביעי לבריחת יעקב הוא השיג אותו בהר הגלעד והתכוון לפגוע בו, אך בלילה שלפני המפגש נגלה אליו אלקים בחלום, ואומר לו "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע"[7].
למחרת הגיע לבן למחנהו של יעקב, התעמת עם יעקב על בריחתו, ואומר לו "מֶה עָשִׂיתָ וַתִּגְנֹב אֶת לְבָבִי וַתְּנַהֵג אֶת בְּנֹתַי כִּשְׁבֻיוֹת חָרֶב"{{הערהתבנית:בראשית}}. לבן טוען לו, שאם יעקב היה אומר לו שברצונו ללכת היה משלח אותו "בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר". לבן מתפאר בכך, שיש לו כוח להרע לו, לולי אזהרת ד' בחלום, ודרש לדעת איפה התרפים שלו. יעקב הסביר שברח כיון שחשש שלבן יגזול ממנו את בנותיו, ושהוא אינו יודע היכן התרפים. לבן חיפש אותם בכל האוהלים, אך לא מצא אותם כיון שרחל החביאה אותם בכר שישבה עליו, בעוד היא מתנצלת שהיא אינה יכולה לקום "כִּי דֶרֶךְ נָשִׁים לִי".
בשלב זה, יעקב כועס על לבן, ואומר: "מַה פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי?!"[8], מתאר בפניו את ההתמסרות שלו לצאן בכל מצב, ואת התנהלותו הלא הוגנת של לבן כלפיו, כאשר רק עזרתו של אלוקים הגינה עליו מפני לבן. לבן משמיע אי אלה מילים של התנצלות, לאחר מכן כרתו לבן ויעקב ברית, לבן שב לארצו ויעקב המשיך במסע לעבר בית אביו.
- ^ ספר בראשית, פרק ל"א, פסוק ב'
- ^ רשב"ם, וספורנו.
- ^ רש"י
- ^ רש"י
- ^ רבינו בחיי בשם רבנו חננאל
- ^ ראה בבעל הטורים שעמלק גילה לו
- ^ בראשית, ל"א, כ"ד
- ^ בראשית, ל"א, ל"ו