בריחת יעקב מעשו
בריחת יעקב מעשו היא אירוע המופיע בספר בראשית סוף פרשת תולדות ותחילת פרשת ויצא[1], המתאר את בריחתו של יעקב לעיר חרן, מפחד עשיו אחיו שביקש להורגו על שלקח מאביהם יצחק את הברכות שהיו מיועדות עבורו.
הסיפור במקרא
ציווי יצחק ורבקה
לאחר שיעקב לקח את הברכות שיצחק תכנן לברך את עשיו, ביקש עשו להרוג את אחיו יעקב לאות נקמה[א]. כשהדבר נודע לאימם רבקה[ב], הורתה ליעקב לברוח אל אחיה לבן הארמי הגר בחרן ולשהות אצלו תקופה מסויימת[ג] - עד שיירגע עשיו מכעסו, ואז תשלח לקרוא לו לשוב[8].
במקביל אמרה רבקה ליצחק שהיא "קצה בחייה" מפני בנות חת (עשיו נשא שתי נשים חתיות), ואם גם יעקב ישא אישה מבנות חת "למה לי חיים", ולכן עליו ללכת לחרן[9][ד]. יצחק קרא ליעקב, הזהירו שלא יתחתן עם בנות כנען וציווה עליו ללכת לבית לבן ולשאת לו אשה מבנותיו. לאחר מכן בירכו: ”וְאֵ-ל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים. וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱ-לֹהים לְאַבְרָהָם”[ה]. יעקב שמע בקול הוריו ויצא מבאר שבע[ו] כשפניו מועדות לפדן ארם[13][ז].
שינת יעקב והחלום
בדרכו הגיע יעקב למקום מסויים[ח], והשמש שקעה[ט]. יעקב שביקש ללון שם את שינת הלילה, ליקט אבנים[י][י"א] כדי להניחם סביב לראשו[י"ב], כאמצעי הגנה מפני חיות השדה[33][י"ג].
כאשר שכב לישון חלם שרואה סולם מוצב על הארץ ומלאכים עולים ויורדים בו[י"ד]. לאחר מכן הבטיח לו הקב"ה לשמור עליו, להחזירו בשלום לבית הוריו, לתת לו את ארץ ישראל ולהרבות את זרעו[37]. לאחר החלום נדר יעקב: ”אם יהיה א-להים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לא-להים. והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית א-להים, וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך”[38].
לאחר ההבטחה שהובטח יעקב בחלום - הוקל לו, והוא פנה ללכת לחרן בשמחה ובטוב לב[39][ט"ו], בניגוד ליציאתו מבית אביו שהייתה בעצב, בכפיה וברפיון רגלים[41][ט"ז].
חציית נהר הירדן
בנתיב בריחתו חצה יעקב את נהר הירדן[45][י"ז].
במקרא לא הובהרה הסיבה לכך, והאם זו הדרך שהובילה לחרן[י"ח], אך במדרש[53] מסופר שעשה זאת כדי לבלבל את עשיו, שידע אודות הליכתו לחרן והמתין עליו בדרכים הרגילות המובילות לשם, ועל ידי הליכתו של יעקב דרך הירדן - שאינה הדרך הרגילה - הצליח לחמוק ממנו[י"ט].
יש אומרים[54], כי לפי שיטה אחרת במדרש[55], אין הכוונה לנהר הירדן הידוע, שהרי את הירדן אפשר לחצות גם בלי נס[51] ואילו יעקב עבר אותו בדרך נס, אלא מדובר במקום הנקרא 'ירדן' הנמצא בחמי טבריה, ויעקב במהלך מנוסתו הבהולה מעשיו נפל לשם בטעות ועשיו חסם לו את היציאה כדי שימות שם מחום המים, והקב"ה עשה לו נס ויעקב הצליח לחפור לעצמו מקום מפלט באמצעות מקלו, ולזה התכוון יעקב כשאמר[45] "כי במקלי עברתי את הירדן".
אולם לפי דעה אחרת[56], גם שיטה זו במדרש סוברת שמדובר בנהר הירדן הידוע אשר מסלולו עובר בים הכנרת[57][כ], ויעקב הוצרך לחצות את הירדן משום שאין דרך אחרת להגיע דרכה לחרן, ואת חציית הירדן בחר לעשות בתוך ים הכנרת, במקום הנקרא בפי כולם 'ירדן' על שם נהר הירדן העובר שם[כ"א].
בעקבות הבריחה
כאשר הגיע יעקב לחרן, התגורר אצל לבן במשך 20 שנה ונשא את בנותיו רחל ולאה. במהלך שנים אלו נמנע עשיו מלרדוף אחרי יעקב עד לחרן, אך בתום עשרים שנה - כאשר יעקב פנה לחזור לארץ ישראל - החליט עשיו לרדוף אחרי יעקב, הם נפגשו בדרך והתפייסו.
במסורת חז"ל
יציאתו מבאר שבע
רש"י[58] שואל מדוע נזקקה התורה לספר אודות פעולת יציאתו של יעקב מבאר שבע[כ"ב], הרי די לכתוב "וילך מבאר שבע חרנה"[59]. במענה לכך מביא רש"י את דברי המדרש[60] כי התורה באה לציין שלא רק גופו של יעקב יצא מהעיר[61], אלא ביציאתו גם יצא עמו הודה, זיווה והדרה של העיר, שכן הצדיק הוא הדרה של העיר, ובלכתו - פונה הדר זה מן העיר[כ"ג].
בבית עבר
בתלמוד[62] מסופר שבעת בריחתו של יעקב מעשיו לא הלך מיד לחרן, אלא בתחילה למד תורה במשך ארבע עשרה שנה[כ"ד] בבית מדרשו של עבר[כ"ה], שם נטמן מפני עשיו[כ"ו], ורק אחר כך הלך לחרן[כ"ז].
האחרונים נחלקו על מיקום בית מדרשו של עבר, דבר המשליך על מסלול בריחתו של יעקב בדרכו לחרן. המהרש"א[70] ורבי דוד פרדו[67] כותבים שבית המדרש היה בבאר שבע, וכמשמעות המקרא[58] והתלמוד שיעקב יצא מבאר שבע ומשם הלך ישירות לחרן[כ"ח]. החתם סופר[71] כותב שישיבתו של עבר היתה בירושלים[כ"ט], ומסלול הבריחה היה כך: יעקב ברח מבית אביו שהיה בחברון[72] ופנה לישיבתו של עבר בירושלים, לאחר ארבע עשרה שנה הלך לבאר שבע להתפלל אצל האשל שנטע שם אברהם[72], ואז חלם על הסולם, ומשם יצא לחרן. מאידך, השאגת אריה[73] כותב שבית מדרשו של עבר היה מעבר הנהר ולא בארץ ישראל[ל].
קפיצת הדרך
התלמוד[75] מוסיף עוד, כי לאחר שיעקב יצא מבית מדרשו של עבר וכבר הגיע לחרן, החליט לחזור לאחוריו לכיוון ירושלים, ואז זכה לקפיצת הדרך[76] והגיע עד 'בית אל'[ל"א], שם שכב לישון בהר המוריה (הר הבית - מקום המקדש) וחלם את חלום הסולם, ואז חזר לחרן[ל"ב].
לפי שיטה אחת במדרש[79] גם הליכתו הראשונה של יעקב לחרן היתה על ידי קפיצת הדרך. בספר אור החיים על התורה[80] מוסיף כי גם הליכתו השניה לחרן - לאחר החלום - היתה על ידי קפיצת הדרך[ל"ג].
תיקון תפילת ערבית
כאשר יעקב הגיע לבית אל, תיקן שם את תפילת ערבית[81].
רדיפת אליפז
המדרש מספר[82], כי עשיו שלח את בנו אליפז לרדוף אחרי יעקב ולהורגו[ל"ד]. אליפז אכן רדף אחרי יעקב והשיגו[ל"ה], אך היות שגדל אצל סבו יצחק[84], מיאן להורגו. מצד שני, גם לא רצה לשקר לאביו שהרג את יעקב[85][ל"ו], והדבר היה עלול להביא לידי הריגתו בידי אביו. יעקב שיצא מבית הוריו כשבידיו רכוש גדול[ל"ז] - הציע לו שייקח ממנו את כל רכושו ו"עני חשוב כמת"[96], ובכך נחשב כאילו קיים מצות אביו[ל"ח].
במדרש אחר מסופר[97], כי אליפז נמנע מלהרוג את יעקב, לאחר שיעקב איים עליו שאם ייהרג, גזירת שעבוד מצרים שנאמרה לאברהם בברית בין הבתרים "כי גר יהיה זרעך" תפול על אליפז וזרעו, שכן רק הם יישארו מזרעו של אברהם ויצחק. אליפז אכן חשש מכך ולא הרג את יעקב, אך הורה לבנו עמלק שימתין לזרעו של יעקב עד שיצאו ממצרים ויפרעו את גזירת השעבוד, ואז יבוא להילחם עמם לנקום את נקמתו של סבו עשיו, ואכן מיד ביציאתם ממצרים הגיע עמלק להילחם עמם[98].
אולם מדרש נוסף[99] חולק על כך, ומספר כי לא אליפז הורה זאת לעמלק, אלא עשיו הורה לו זאת. במדרש שם מסופר כי כאשר ציוה עשיו על אליפז להרוג את יעקב, הלך אליפז להתייעץ עם אמו, והיא מנעה אותו ואמרה לו: דע כי יעקב גבור ממך ויהרוג אותך, ואביך הרשע - אם לא היה ירא מיעקב פן יהרגהו היה חפץ להורגו בעצמו ולא היה עושה זאת על ידי אחרים. מה עשה אליפז כדי לקיים מצות אביו ושבועתו, הלך אל יעקב ונטל ממנו את כל ממונו, ועני חשוב כמת. כיון ששמע עשיו שלא עשה אליפז מצוותו, הלך לעמלק בן אליפז ופיתה אותו להרוג את יעקב, ועמלק נתרצה לדברי זקנו עשיו ונשבע לו שיהרגנו. כיון ששמעה אמו תמנע הדבר הרע הזה, הזהירה אותו כמו שהזהירו לאליפז, אך עמלק לא רצה לקבל את דבריה. אמרה לו: דע, כי חוב גדול מוטל על זרעו של אברהם "ועבדום ועינו אותם", אם תהרוג את יעקב הרי החוב מוטל עליך ועינוי הגלות נופל על זרעו של עשיו, שהרי גם אתם מזרע אברהם. לכך המתין עמלק עד אחר שעבוד מצרים, כאשר כבר נפרע החוב, ואז - ביציאת מצרים - בא עליהם להינקות משבועתו[ל"ט].
"ויעקב אבינו עליו השלום, כשרדף אליפז אחריו להורגו, נתחנן אליו ונתרצה להציגו ערום כצאתו מרחם אמו, ונכנס (יעקב) לתוך נהר גדול, ובא פרש אחד רוכב על סוס ופשט בגדיו ונכנס לנהר להקר, ושטפו נהר ומת, ויצא יעקב מתוך הנהר ולבש בגדי הפרש ורכב הסוס, והלך למדרש שם ועבר [כמו שאמרו ברז"ל במדרש כתב יד, הביאו מר זקני הרב חסד לאברהם בפירושו כתב יד]
— מדבר קדמות, מערכת א אות ג
רדיפת עשיו
במדרש[53] מסופר עוד, כי כאשר עשיו שמע שאליפז לא הרג את יעקב, החליט לרדוף אחרי יעקב בעצמו ולהורגו[מ]. לשם כך ארב ליעקב במקום צר כדי למנוע ממנו אפשרות בריחה. יעקב שהדבר נודע לו, עיקם את דרכו והלך דרך נהר הירדן[104]. עשיו שהמתין ליעקב עד בוש והבין כי יעקב ברח ועבר דרך הירדן, רדף אחריו, ומצא אותו בבית מרחץ[מ"א]. עשיו חסם את הפתח כדי שיעקב לא יוכל לצאת וימות שם[מ"ב]. אמר הקב"ה לעשיו: "רשע שבעולם, כנגדו אתה מזדווג?" וליעקב אמר: "מה אתה מתיירא? הנה אנכי עמך!" וסלל לו דרך יציאה.
בתורת הסוד
בזוהר מושווית בריחת יעקב מעשיו, למאבק השנתי של עם ישראל עם השטן בימי הדין: ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום כיפור.
ביאורים
- ^ בפירושו של רש"י לתורה מביא את שיטת המדרש[2] כי בפועל תכנן עשיו להרוג את יעקב רק לאחר פטירת אביו יצחק, משום שלא רצה לצער את אביו.
- ^ הדבר נודע לה בנבואה[3] או ברוח הקודש[4]
- ^ רבקה אמרה ליעקב[5]: "וישבת אצלו ימים אחדים", ופירש רש"י: 'אחדים - מועטים'. בהמשך[6] מפרש רש"י על פי המדרש[7] כי הכוונה לשבע שנים.
- ^ הסיבה שרבקה נזקקה לבקש מיצחק להורות ליעקב ללכת לחרן, מבוארת במדרש[10]: ”ועתה בני שמע בקולי וקום ברח לך[11], אמרה לו: אתמול שמעת לי ונטלת את הברכות, עכשיו שמע לי כדי שתחיה. אמר לה: וכך הוא הדרך שאצא חוץ מדעתו של אבא? אם יאמר לי אף הוא, ואעשה מיד. ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו וגו', קום לך פדנה ארם וגו'[12]”.
- ^ במדרש[10] מובא כי יעקב ביקש מאביו יצחק שיברכנו.
- ^ .
- ^ רבי משה אלשיך מבאר[14], כי בריחתו של יעקב מעשיו התאפשרה משום שהקב"ה סיבב בדרך נס שעשיו ילך אז אל ישמעאל כדי לישא אשה מבנותיו[15], ועל כן לא השגיח על צעדיו של יעקב וסמך על בנו אליפז שיהרגנו[16].
יתכן כי זו הכוונה בדברי המדרש[17]: ”אמרו רבותינו: כיון שראה עשיו שנתחתן עם ישמעאל ולא נתקיימה מחשבתו, הלך וציוה אחד מבניו לרדוף אחר יעקב להורגו”, כלומר: נישואי עשיו עם ישמעאל גרם לו שלא נתקיימה מחשבתו להצליח להרוג את יעקב, לפי שנוצר ליעקב מרווח של זמן להספיק לברוח מפניו, ולכן שלח את אחד מבניו שירדוף אחריו.
אולם יתכן שפירוש המדרש הוא, על פי המובא במדרש אחר[2] שעשיו אמר ”אם הורגו אני, יש שם ועבר יושבין עלי בדין ואומרים לי למה הרגת את אחיך, אלא הריני הולך ומתחתן לישמעאל, והוא בא ועורר עמו על הבכורה והורגו, ואני עומד עליו כגואל הדם והורגו, ויורש אני שתי משפחות”. ומתבאר בדברי המדרש, שעשיו לא רצה להכתים את ידיו בדמו של יעקב, אלא קיווה שנישואיו עם ישמעאל יגרמו ליעקב להיהרג בידיו של ישמעאל, אולם היות שתקוותו נכזבה וישמעאל לא הרג את יעקב, הוצרך לשלוח את אחד מבניו לרדוף אחריו ולהורגו, ואילו הוא בעצמו לא רצה לרדוף אחריו שכן התיירא מפני בית דינם של ועבר (ורק לאחר שגם בנו לא הרגו[18] - נאלץ לרדוף אחריו הוא בעצמו[19]). - ^ בכתוב לא מפורש שם המקום, ונחלקו פרשני המקרא בזיהויו: לפי פירוש רש"י[20] מדובר בהר המוריה, שעקר ממקומו והגיע לעיר לוז[21]. לדעת האבן עזרא (שם) מדובר בבית אל. לדעת הרמב"ן[22] חלוקים בכך חכמי המדרש: לפי רבי יוסי בן זימרא מדובר בבאר שבע ולפי רבי יהודה ברבי סימון מדובר בהר המוריה.
- ^ בגמרא[23] מסופר כי השמש שקעה קודם זמנה, כדי לגרום ליעקב לישון שם.
- ^ האבנים היו ”מאבני המזבח שנעקד עליו יצחק אביו”[24].
לעומת זאת, בספורנו[20] מפרש כי המקום שיעקב הגיע אליו הוא אכסניית לינה לאורחים, שבאותה תקופה היה שוכן בדרך כלל ברחוב העיר, והאבנים שלקח הם אבנים שהיו מיועדות לאורחים לשבת עליהם בזמן האכילה. - ^ אודות מספר האבנים, חלוקות השיטות: יש אומרים 2[25]; יש אומרים 3 (כנגד שלושת האבות)[26]; יש אומרים 4[27]; יש אומרים 12 (כנגד 12 השבטים)[28]. בתלמוד[29] מסופר, כי האבנים החלו לריב ביניהן, כאשר כל אחת אומרת "עלי יניח צדיק ראשו". נעשה נס, והן נעשו לאבן אחת.
לעומת זאת, פרשני הפשט[30] נוקטים, כי מלכתחילה לקח יעקב רק אבן אחת, כמשמעות פשוטו של מקרא[31] "ויקח את האבן אשר שם מראשותיו". - ^ במדרש[32] מסופר כי האבנים נעשו לו כמטה רכה וככר וכסת, והנעימו לו את שכיבתו עליהן.
- ^ יעקב ישן בשדה הפתוח, קרוב לעיר (- רד"ק[20]). הסיבות לכך ראו ברשב"ם וחזקוני שם.
- ^ הדבר בא לרמז על מלאכי ארץ ישראל וחוץ לארץ שהלכו עמו ללוותו[34].
רבי משה אלשיך[35] מפרש (בהתבסס על דברי המדרש[36]), כי המלאכים שעלו היו המלאכים שנשלחו להפוך את סדום, ועדיין לא חזרו לשמים עד אז. - ^ ובפסיקתא זוטרתא[40] מובא, כי הבשורה הטובה שהתבשר בחלומו נסך בו כח ללכת.
- ^ הרד"ק מדגיש שסיבת הליכתו ברפיון היא משום ש"לא היה בורח בחפזון כבורח מחרב, כי לא היה מפחד מחרב אחיו כל זמן שהיה אביו חי" (וזהו כשיטת המדרש, המובא לעיל אות א).
לעומת זאת, מפרשים אחרים כותבים כי יעקב פחד מפני עשיו גם בחיי אביו[42], אבל היות שהחלום התרחש 14 שנה לאחר לקיחת הברכות, שהרי 14 שנה נטמן בבית מדרשו של עבר, וכדלהלן[43], לכן לא חשש שעשיו יפגשנו בדרכו, לפי שעשיו כבר לא ידע היכן לחפשו[44] - ^ רש"י שם מביא בשם 'מדרש אגדה' כי הוא עבר את הנהר בדרך נס: ”ומדרש אגדה: נתן מקלו בירדן ונבקע הירדן”. בספר "ברית שלום"[46] מחדש: ”והיה הנס מפורסם באותו הדור”.
באוצר המדרשים[47] מוסיף: ”כיון שהגיע (יעקב) לירדן, לא היה יודע מה לעשות; תלה עיניו להקב"ה, אמר: רבוני! אתה יודע שאין עמי כלום אלא המקל הזה, אמר לו: הכה את הירדן ועבור, וכן עשה”.
בבראשית רבתי[48] מופיע בנוסח אחר: ”תלה עיניו בהקב"ה, ועשה לו הקב"ה נסים, ונתן מקלו במים ונקרע הירדן ועבר ביבשה”[49].
בדעת זקנים על התורה (פרשת תרומה כ"ה, ה') מביא בשם המדרש שהבריח התיכון של המשכן נעשה ממקלו של יעקב שעמו עבר את הירדן, כי יעקב הורידו עמו למצרים, וכשיצאו ישראל ממצרים העלו זאת עמם.
אולם יש טוענים[50] (לפי פשוטו של מקרא) כי יעקב לא הוצרך לנס בכדי לחצות את הירדן, שכן הנהר איננו רחב ועמוק כל כך[51], ומה שאמר "כי במקלי עברתי את הירדן" הכוונה שעבר את הרדן בעירום ובחוסר כל, כאשר רק מקלו נשאר בידו[52]. - ^ בערך דרך מבוא השמש (פסקה "יש להניח") מוזכרת השערה כי כניסת האבות (אברהם ויעקב) מחרן לארץ ישראל היתה דרך הירדן. יתכן כי זו גם היתה דרך היציאה.
- ^ לפי המדרש, עשיו ארב לו במקום צר כדי לחסום את דרכו ולהורגו. יעקב שהמארב של עשיו נודע לו, עיקם את דרכו והלך דרך נהר הירדן.
- ^ דעה זו גורסת במדרש "ים טבריה" ולא "חמי טבריה".
- ^ לפי שיטה זו אין מובן איך חסם עשיו את דרך יציאתו, ומה הנס שאירע ליעקב עם מקלו, וכן למה נקט "עברתי את הירדן" בזמן שחצה את כל הכנרת. גם לא מובן מדוע נזקק לחצות את כל הכנרת כשהיה יכול לחצות רק הירדן, אך יתכן שעשה זאת משום שהרגיש שעשיו הולך להשיגו.
- ^ כנאמר[58] "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה".
- ^ המדרש שם מוסיף כי למרות שיצחק ורבקה נשארו בעיר, אולם כל צדיק מוסיף תוספת הוד.
- ^ באותם שנים לא שכב לישון[63].
רבי דוד פרדו[64] מפרש, כי הכוונה לשינת קבע, וכן מפורש במדרש שכל טוב[65]: ”שהרי י"ד שנה שהיה משמש בבית עבר לא שכב, אלא מתנמנם כסוס”. - ^ בית מדרש זה קרוי בדרך כלל "בית מדרשם של שם ועבר", אך בעת בריחתו של יעקב כבר לא היה שם בין החיים[66].
- ^ רבי דוד פרדו[67] מפרש, כי היות שבית המדרש היה בעיר מגוריהם של יצחק ובניו[68], לכן הוצרך יעקב להיטמן שם מפני עשיו למען לא יפגשנו בעיר ויהרגנו. אולם רבי משה אלשיך כותב[69], כי עשיו לא היה הורג את יעקב בעיר מגוריו של אביהם יצחק אלא ביקש לרדוף אחריו לחרן ושם להורגו, וסיבת הטמנתו של יעקב בבית עבר היתה כדי שעשיו לא יידע מתי הוא בורח לחרן.
- ^ רבינו בחיי מוסיף[20] כי אביו יצחק שלחו שם ללמוד תורה, קודם הליכתו לבית לבן.
- ^ אולם רבי משה אלשיך[14] חולק, וסובר כי הפסוק "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה" מתאר שני עניינים נפרדים, בתחילה יצא מבאר שבע והלך לבית מדרשו של עבר, ואחר כך יצא מבית מדרשו של עבר והלך לחרן.
- ^ בהמשך לישיבתו של שם.
- ^ אולם ראו בסדר עולם[74]: ”עשה אבינו יעקב בארץ ישראל י"ד שנה מוטמן ומשמש את עבר”.
- ^ הכוונה לירושלים, המכונה כאן 'בית אל'[77]. אולם לפי פירוש רש"י לתורה[78], הכוונה לעיר לוז שיעקב קרא לו בשם 'בית אל', משום שהר המוריה נעקר ממקומו והגיע לשם באופן זמני. לשיטתו, יעקב לא זכה יעקב לקפיצת הדרך, אלא רק הר המוריה הוא שקפץ ממקומו והגיע אליו.
- ^ כאמור, חצה יעקב את הירדן בנתיב בריחתו לחרן. לפי המבואר בתלמוד כי יעקב הלך לחרן פעמיים - לא התפרש האם חציית הירדן היתה בעת הליכתו הראשונה או שמא בעת הליכתו השניה.
לשיטת המהרז"ו[56] הנזכרת לעיל, שאין דרך אחרת ללכת דרכה לחרן, מסתבר שחצה את הנהר בשני הפעמים בהם הלך לחרן, היות שכפי הנראה הלך בשתי הפעמים במסלול זהה. - ^ לשיטות אלו לא מוסבר מתי חצה יעקב את הירדן, היות שהגיע לחרן בקפיצת הדרך ולא הוצרך לחצות נהר בדרכו.
יתכן לפרש, כי יעקב שאמר "עברתי את הירדן" השתמש בלשון מושאלת, וכוונתו שנזקק לברוח לחרן השוכנת "מעברו השני של נהר הירדן", אך לא שעבר את הנהר בפועל. - ^ יש מוסיפים[83] כי עשיו פיתה אותו שאם יעקב ייהרג - תחזור הבכורה לעשיו, וממנו לאליפז - בכור עשיו
- ^ בפשטות רדף אחריו כאשר יצא מבאר שבע לכיוון ישיבתו של עבר.
- ^ בהדר זקנים על התורה[86] מובא כי עשיו השביע את אליפז שיהרוג את יעקב, ומסתבר כי אליפז חשש לשבועתו ולכן ביקש תחבולה לקיים את דבריו.
לפי בראשית רבתי[87], חשש אליפז מפני קללתו של אביו: ”עשיו הלך וציוה אחד מבניו לרדוף אחר יעקב להורגו, ופגע ביעקב, אמר לו: אבי ציוני להורגך ואני מתיירא ממנו שלא יקללני, תן לי עצה היאך אקיים דברי אבי ולא יקללני”. - ^ ראו שיטת רבי יהושע בן לוי בבראשית רבה[88] (אולם שם מובא "שעמד עשיו ונטלה ממנו").
אולם לשיטת רבי חנינא (שם) יצא ריקם מבית אביו, משום המהירות בה הוצרך לברוח מעשיו[89] או כדי שלא ירדוף עשיו אחריו לשדוד ממונו[90]. גם במדרשים אחרים (מדרש תנחומא[91], אגדת בראשית[92], בראשית רבה[93] ובראשית רבתי[94]) מובא כי יעקב לא נטל עמו כלום בצאתו מבית אביו, ראו הרחבה בדבריהם. באברבנאל[95] מוסיף כי יעקב לא ירש כלום מנכסי אביו, וגם בחייו לא נטל ממנו דבר, ראו הרחבה בדבריו. - ^ בבראשית רבתי[87] מובא כי ”מיד נטל כל מה שהיה לו והפשיטו, והלך לו”.
- ^ ראו פסיקתא זוטרתא[100]: ”מה ראה עמלק לבוא להילחם עם ישראל, כדי לנקום נקמת עשיו זקינו, דכתיב[101] 'וישטום עשו את יעקב'. אליפז היה בכור עשו וציוהו (עשיו אביו) להתגרות עם בני יעקב, ולפי שנתגדל עם איוב וחבריו, לא נלחם בהם”.
- ^ לפי המדרש, זוהי כוונת הנביא[102] "על רדפו בחרב אחיו".
המדרש מחדד, כי אף על פי שיעקב היה אז נקי מנכסיו (אם משום שאליפז נטל ממנו הכל ואם משום שיצא ריקם מבית אביו[103]) - לא ריחם עליו עשיו. - ^ יעקב נכנס לשם כדי להזיע[105], משום שאמר: אין בידי לא פת ולחם ולא שאר דברים, לכל הפחות אכנס ואתחמם במרחץ[53].
לפי אחדים ממפרשי המדרש[106], הסיפור המובא בבראשית רבה[107] משלים את הסיפור הנוכחי. לפי זה, בית המרחץ היה במקום שבו מתחבר נהר הירדן עם חמי טבריה (מימי הירדן נופלים שם בחזקה לתוך חמי טבריה בסערה וברעש[108] והמים רותחים שם כאש[109]), ויעקב נכנס לשם בבהילות כאשר הבחין בעשיו הרודף אחריו. אולם אחרים טוענים[110] כי המדרשים חלוקים, שכן לפי המדרשים "מדרש תנחומא", "אגדת בראשית" ו"בראשית רבתי" - יעקב חצה תחילה את הירדן ואחר כך נכנס לבית מרחץ בעברו השני של הירדן, ואילו לפי "בראשית רבה" - יעקב לא חצה כלל את נהר הירדן אלא נכנס מיד לחמי טבריה.
יש טוענים[111], כי הגרסה בבראשית רבה משובשת ונעתקה לשם בטעות, והיא לקוחה מתוך הסיפור המופיע במדרשים האחרים. לדבריהם, הגרסה הנכונה היא כמופיע בבראשית רבתי: ”אתרה הוא תמן מצטננה בבערה”, ופירושו, כי יעקב נכנס למעיין חם ב"עמק בערה" השוכן בעבר הירדן[112], בקרבת כפר ברו ("בערה" במשמעות "ברו") בסביבות חמי קלירוהי במזרחו של ים המלח, ולמרות שהמים הנובעים שם חמים מאד (בדומה לחמי טבריה), יעקב לא נכוה, הודות למים הקרים הזורמים שם לתוך המים הרותחים ומצננים קמעא את החום.
אולם אחרים[113] שוללים זאת, משום שכפר ברו הוא "עמק ברס" שנקרא "בירם" (בירס) ולא "בערה"[114], והם מציעים גרסה חילופית, לפיה בית המרחץ שאליו נכנס יעקב נמצא במקום הקרוי "בית ברה", השוכן על יד מעברות הירדן[115], ו"בערה" הוא במשמעות "בי ברה"[116].
במדרש שכל טוב[117] מובא כי בית המרחץ היה במקום הקרוי "כבחלה", אולם יש טוענים[118] כי הגרסה "כבחלה" היא שיבוש (יתכן שהיא שיבוש של המילה "בבהלה", המופיע בבראשית רבה הנ"ל). - ^ ככל הנראה הכוונה שימות מהבל החום.
הערות שוליים
- ^ פרק כ"ז, פסוק מ"א-פרק כ"ח, פסוק ט'
- ^ 2.0 2.1 בראשית רבה (פרשה סז סימן ח)
- ^ בראשית רבה (פרשה סז סימן ט)
- ^ פירוש רש"י לתורה, בראשית, כ"ז, מ"ב.
- ^ בראשית, כ"ז, מ"ד
- ^ בראשית, כ"ט, י"ח
- ^ בראשית רבה (פרשה סז סימן י; פרשה ע סימן יז)
- ^ בראשית, כ"ז, מ"א-מ"ה
- ^ בראשית, כ"ז, מ"ו
- ^ 10.0 10.1 אגדת בראשית (בובר, פרק מו); מדרש תנחומא (בובר, פרשת ויצא אות א)
- ^ בראשית, כ"ז, מ"ג
- ^ שם כ"ח, א'
- ^ בראשית, כ"ח, א'-ז'
- ^ 14.0 14.1 תורת משה, פרשת ויצא, פרק כח פסוק י
- ^ בראשית, כ"ח, ט'
- ^ ראו להלן
- ^ בראשית רבתי (פרשת ויצא, פרק כח פסוק י)
- ^ ראו להלן
- ^ ראו להלן
- ^ 20.0 20.1 20.2 20.3 בראשית, כ"ח, י"א
- ^ רש"י, בראשית, כ"ח, י"ז
- ^ שם פסוק יז
- ^ מסכת חולין, דף צ"א עמוד ב'; מסכת סנהדרין, דף צ"ה עמוד ב'
- ^ פרקי דרבי אליעזר (פרק לה)
- ^ שיטת "רבנן" בבראשית רבה (פרשה סח סימן יא); השיטה הראשונה במדרש אגדה (בובר, פרשת ויצא פרק כח סימן יא)
- ^ שיטת רבי נחמיה בבראשית רבה (פרשה סח סימן יא)
- ^ תרגום יונתן, פרשת ויצא פרק כ"ח, פסוק י"א
- ^ שיטת רבי יהודה בבראשית רבה (פרשה סח סימן יא); השיטה השניה במדרש אגדה (בובר, פרשת ויצא פרק כח סימן יא); פרקי דרבי אליעזר (פרק לה)
- ^ מסכת חולין, דף צ"א עמוד ב'
- ^ תוספות (מסכת חולין, דף צ"א עמוד ב' ד"ה כתיב); רשב"ם (פרשת ויצא פרק כח פסוק יא); אבן עזרא ורד"ק (שם); חזקוני (שם) בשם "יש מפרשים"; הדר זקנים על התורה (לבעלי התוספות, שם)
- ^ בראשית, כ"ח, י"ח
- ^ בראשית רבה (פרשה סח סימן יא); פסיקתא זוטרתא (פרשת ויצא, פרק כח סימן יא); שכל טוב (בובר, פרשת ויצא פרק כח סימן יא)
- ^ בראשית, כ"ח, י"א ורש"י שם, על פי בראשית רבה (פרשה סח סימן יא)
- ^ פירוש רש"י לתורה, בראשית, כ"ח, י"ב
- ^ תורת משה, פרשת ויצא, פרק כח פסוק יא
- ^ בראשית רבה (פרשה נ סימן ט)
- ^ בראשית, כ"ח, י"ג-ט"ו
- ^ בראשית, כ"ח, כ'-כ"ב
- ^ בראשית, כ"ט, א', על פי פירושם של רש"י (בשם בראשית רבה, פרשה ע סימן ח), רשב"ם ורד"ק שם
- ^ פרשת ויצא, פרק כט סימן א
- ^ רד"ק שם
- ^ ראו: רבי דוד פרדו, משכיל לדוד, על פירוש רש"י לבראשית כח, יא; חזקוני שם; רבי משה אלשיך, תורת משה, מבוא לפרשת ויצא
- ^ פסקה בבית עבר
- ^ אלשיך (שם)
- ^ 45.0 45.1 בראשית, ל"ב, י"א
- ^ לרבי פנחס בן פילטא, פרשת וישלח
- ^ 'ילמדנו', עמ' 224
- ^ פרשת ויצא, פרק כח פסוק י
- ^ וראו גם: מדרש תנחומא (בובר, פרשת ויצא אות ג); אגדת בראשית (בובר, פרק מו)
- ^ רבי יצחק אברבנאל, פירוש אברבנאל, פרשת וזאת הברכה ל"ד, י"א; שם, ספר יהושע, מבוא לפרק ג; מלבי"ם, יהושע, ג', ז'
- ^ 51.0 51.1 ראו כאן
- ^ ראו להלן, וראו: בראשית רבה (פרשת וישלח, פרשה עה סימן יא), וכן המשמעות בבמדבר רבה (פרשת בהעלותך, פרשה טו סימן יב); מדרש תנחומא (פרשת וישלח אות י); שם (מהדורת בובר, פרשת ויצא אות ג ופרשת וישלח אות כב, וכן הגרסה ב"בראשית רבה", מהדורת תיאודור-אלבק, פרשת וישלח פרשה עה); אברבנאל (פרשת וישלח ל"ב, ח' ופרשת וישב ל"ז, א'); שו"ת מבי"ט (חלק ב סימן קג); מהרש"א (חידושי אגדות, מסכת סנהדרין, דף כ' עמוד ב'); "מלבי"ם" (פרשת וישלח, ל"ב, י"א)
- ^ 53.0 53.1 53.2 מדרש תנחומא (בובר, פרשת ויצא אות ג); אגדת בראשית (בובר, פרק מו); בראשית רבתי (פרשת ויצא, פרק כח פסוק י)
- ^ רבי שמואל יפה אשכנזי, יפה תואר על בראשית רבה (פרשה עו סימן ה), ויניציאה ה'שנ"ז; רבי שמואל שטראשון, "חידושי הרש"ש" על בראשית רבה שם, אות ג, בתוך: מדרש רבה-ווילנא. וראו רבי וידאל הצרפתי, "אמרי יושר" על בראשית רבה שם, בתוך: מדרש רבה-ורשא, ה'תרנ"ז
- ^ שיטת רבי לוי, בראשית רבה, פרשה עו סימן ה
- ^ 56.0 56.1 רבי זאב וולף איינהורן, פירוש מהרז"ו על בראשית רבה (פרשה עו סימן ה), בתוך: מדרש רבה-ווילנא
- ^ מסכת בבא בתרא, דף ע"ד עמוד ב'
- ^ 58.0 58.1 58.2 בראשית, כ"ח, י'
- ^ מהר"ל, גור אריה על רש"י שם
- ^ בראשית רבה, פרשה סח סימן ו
- ^ על פי: רבי דוד פרדו, משכיל לדוד על רש"י שם
- ^ מסכת מגילה, דף י"ז עמוד א', על פי סדר עולם פרק ב
- ^ שיטת רבי יהודה בבראשית רבה, פרשה סח סימן יא (מובא בפירוש רש"י לבראשית, כ"ח, י"א)
- ^ משכיל לדוד, על פירוש רש"י שם
- ^ פרשת ויצא, פרק כח סימן יא
- ^ מהרש"א, חידושי אגדות, מסכת מגילה, דף ט"ז עמוד ב', ד"ה שהיה יעקב
- ^ 67.0 67.1 משכיל לדוד על פירוש רש"י לתורה, בראשית, כ"ח, י"א
- ^ ראו בפסקה הבאה
- ^ תורת משה, מבוא לפרשת ויצא
- ^ מסכת מגילה, דף י"ז עמוד א', חידושי אגדות ד"ה הוה יעקב
- ^ רבי משה סופר, חידושי חת"ם סופר, מסכת כתובות, דף י"ז עמוד א', ד"ה אמנם מ"ש
- ^ 72.0 72.1 כמבואר בפירוש הרמב"ן לתורה, בראשית, כ"ח, י"ז
- ^ רבי אריה לייב גינצבורג, טורי אבן, מסכת מגילה, דף ט"ז עמוד ב'
- ^ פרק ב
- ^ מסכת סנהדרין, דף צ"ה עמוד ב'; מסכת חולין, דף צ"א עמוד ב'
- ^ ראו כאן
- ^ רש"י, מסכת חולין, דף צ"א עמוד ב', ד"ה שהתפללו
- ^ בראשית, כ"ח, י"ז
- ^ בראשית רבה (פרשה סח סימן ח)
- ^ בראשית, כ"ט, א', וראו שם כ"ח, י'
- ^ פירוש רש"י לתורה (בראשית, כ"ח, י"א), על פי מסכת ברכות, דף כ"ו עמוד ב'; מסכת סנהדרין, דף צ"ה עמוד ב'; מסכת חולין, דף צ"א עמוד ב'
- ^ מובא בפירוש רש"י לתורה, בראשית, כ"ט, י"א
- ^ בעלי התוספות, הדר זקנים על התורה, שמות, י"ז, ח'
- ^ דברים רבה (פרשה ב סימן כ); פירוש רש"י לאיוב, ד', א'
- ^ ראו: רבי דוד פרדו, משכיל לדוד על רש"י (שם)
- ^ שמות, י"ז, ח'
- ^ 87.0 87.1 פרשת ויצא, פרק כח פסוק י
- ^ פרשה סח סימן ב
- ^ רבי שמואל יפה אשכנזי, יפה תואר, ויניציאה ה'שנ"ז, עמ' שצג
- ^ "רבי יששכר בער כ"ץ, מתנות כהונה שם
- ^ בובר, פרשת ויצא אות ג (וכן המשמעות שם, פרשת וישלח אות כב, ובבראשית רבה, מהדורת תיאודור-אלבק, פרשת וישלח פרשה עה)
- ^ בובר, פרק מו
- ^ פרשת וישלח, פרשה עה סימן יא
- ^ פרשת וישלח, פרק לב פסוק ה
- ^ פרשת תולדות כ"ה, כ"ט
- ^ ראו מסכת נדרים, דף ז' עמוד ב'
- ^ ילקוט ראובני על התורה (פרשת ויצא אות ב), וכן מביא רבי חיים בן בצלאל בשם "מדרש", בספרו באר מים חיים (על פירוש רש"י לתורה, בראשית, כ"ט, י"א) ובספרו אגרת הטיול (חלק הפשט אות ו)
- ^ ראו דעת זקנים על התורה (שמות, י"ז, ח') וחזקוני (שם)
- ^ ראו בפירושו של רבי חיים פלטיאל על התורה (פרשת בשלח י"ז, ח') ובהדר זקנים (שם)
- ^ פרשת בשלח, סימן ח
- ^ בראשית, כ"ז, מ"א
- ^ עמוס, א', י"א
- ^ ראו לעיל
- ^ ראו לעיל
- ^ רבי דוד לוריא, הגהות הרד"ל על בראשית רבה (פרשה עו סימן ה) אות ג, בתוך: מדרש רבה-"אשד הנחלים" (וילנא ה'תר"ג)
- ^ ראו: רבי דוד לוריא, חידושי הרד"ל על בראשית רבה (פרשה עו סימן ה), אות ד, בתוך: מדרש רבה-ווילנא; הגהות הרד"ל על בראשית רבה שם, אות ג, בתוך: מדרש רבה-"אשד הנחלים" (וילנא ה'תר"ג); רבי מאיר בנבנישתי, הגהות אות אמת (שאלוניקי ה'שכ"ה), הגהות על מדרש רבה עמ' לז
- ^ פרשה עו סימן ה, בשם רבי לוי
- ^ רבי יששכר בער כ"ץ, מתנות כהונה, בראשית רבה שם
- ^ רבי יוסף זונדל מסלנט, עץ יוסף שם
- ^ ראו: רבי שמואל יפה אשכנזי, יפה תואר על בראשית רבה (פרשה עו סימן ה), ויניציאה ה'שנ"ז; רבי שמואל שטראשון, חידושי הרש"ש על בראשית רבה שם, אות ג, בתוך: מדרש רבה-ווילנא; רבי זאב וולף איינהורן, פירוש מהרז"ו על בראשית רבה שם, בתוך: מדרש רבה-ווילנא
- ^ אברהם אפשטיין, מקדמוניות היהודים (וינה ה'תרמ"ז, עמ' 107-108)
- ^ מוזכר בספר יוסיפון ספר ז' פרק ו
- ^ יהודה תיאודור, מנחת יהודה, בראשית רבה (שם), עמ' 901-902
- ^ ראו גם: "מנחת יהודה", בראשית רבה, פרשה לג סימן ד, עמ' 309-310
- ^ ראו: שופטים, ז', כ"ד
- ^ וראו: א.א. הלוי, מדרש רבה מפורש, תל אביב ה'תשי"ז, בראשית רבה שם
- ^ בובר, פרשת וישלח לג, יז
- ^ 'שכל טוב' מהדורת בובר, ברלין ה'תר"ס, הערות ותיקונים אות מד