הרב צבי יהודה הכהן קוק
 | |
| הרב צבי יהודה קוק ליד הספרייה בישיבת מרכז הרב יחד עם הרב אברהם שפירא | |
| לידה |
23 באפריל 1891 ט"ו בניסן ה'תרנ"א |
|---|---|
| פטירה |
9 במרץ 1982 (בגיל 90) י"ד באדר ה'תשמ"ב |
| השתייכות | ציונות דתית |
| תחומי עיסוק | אמונה, גאולה, עם ישראל, אגדה, תשובה, ארץ ישראל, תנ"ך |
| רבותיו | אביו, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, רבי זרח אפרים אפשטיין |
| תלמידיו | ראה להלן |
| חיבוריו | ראה להלן |
הרב צבי יהודה הכהן קוק (מכונה גם הרצי"ה; ט"ו בניסן ה'תרנ"א, 23 באפריל 1891 - י"ד באדר ה'תשמ"ב, 9 במרץ 1982) היה ראש ישיבת מרכז הרב וממנהיגיה הבולטים הרוחניים של הציונות הדתית. בנו ותלמידו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק.
קורות חייו
שנותיו המוקדמות
נולד בעיירה זוימל במחוז קובנא שבליטא, שם כיהן אביו ברבנות, לרב אברהם יצחק הכהן קוק ולריזא רבקה, בת אחיו התאום של האדר"ת. אמו הייתה רעייתו השנייה של אביו, והוא היה בנה הראשון. לאביו כבר הייתה בת מאשתו הראשונה. בשנת תרנ"ו 1896 עברה המשפחה לבויסק שליד ריגה, שם נתמנה אביו לרב העיירה. כאשר התמנה הראי"ה קוק לשמש כרבן של יפו והמושבות, עלתה המשפחה לארץ ישראל והגיעה לנמל יפו בכ"ח באייר תרס"ד 13 במאי 1904.
בילדותו למד גמרא אצל הרב ראובן גוטפריד ידידיה, חתנו של הרב יואל משה סלומון, וכן אצל הרב משה זיידל והרב בנימין מנשה לוין, אך עיקר תלמודו בא לו מאביו. בשנת התרס"ו (1906) עבר לירושלים כדי ללמוד בישיבת "תורת חיים" בעיר העתיקה. על אף גילו הצעיר (כבן 15), נמנה עם בני השיעור הגבוה, והתקרב לראש הישיבה הרב זרח אפרים אפשטיין. לאחר תקופה בירושלים שב הרב צבי יהודה ליפו וחזר ללמוד אצל אביו.
בשנות יפו הללו, התיידד עם הרב יעקב משה חרל"פ, וסייע לו בעריכת הספר "צבי לצדיק". היה בין יוזמי הקמת הישיבה בראשותם של אביו והרב שלמה זלמן שך ששכנה בבניין של תלמוד תורה "שערי תורה". בשנים אלו החל גם בעריכת כתביו של אביו ובהוצאתם לאור, הראשון שבהם היה הספר שבת הארץ (1910) על שנת השמיטה, שבו נטל חלק בכתיבה. בשיתוף עם ר' ישראל חבס הוציא בשנת התרע"ג (1913) את הקובץ "התרבות הישראלית".
בין אירופה לארץ ישראל
הרב צבי יהודה עמד לימינו של אביו בעיסוקיו הציבוריים. כאשר הבחין כי הדבר פוגע בלימודיו נסע לירושלים, שם "הסתתר" בישיבת פורת יוסף ברובע היהודי בעיר העתיקה. אחר שגם שם לא מצא מנוח, שקל את האפשרות להרחיק אף יותר ולנסוע לישיבת טלז, ישיבת סלובודקה או לישיבה בהונגריה.
בסופו של דבר, סמוך למלחמת העולם הראשונה נסע להלברשטט שבגרמניה, בעצתו של ר' בנימין מנשה לוין, שם לימד תנ"ך וגפ"ת (גמרא, פירוש רש"י ותוספות), ובעצמו העמיק בלימוד מסכתות עירובין וחולין עם חלק יורה דעה שבשולחן ערוך. במקביל, למד פילוסופיה באוניברסיטת הלברשטט במשך כשנתיים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נאסר כנתין של רוסיה שהייתה מעצמת אויב, אך שוחרר לבסוף. כאשר אביו, שנסע לוועידה העולמית של אגודת ישראל, הוכרח להשאר בשווייץ בשל המלחמה, הצטרף אליו בנו.
בשנת ה'תר"פ (1920) שב הרב צבי יהודה ליפו. הוא לימד בבית הספר "נצח ישראל" בראשות הרב משה אוירבך בפתח תקווה. שנה לאחר מכן חזר לאירופה בשליחות תנועת "דגל ירושלים" שהקים אביו, כדי לעשות נפשות לרעיון תחיית האומה והארץ בקרב גדולי התורה שם. במסגרת זו פגש ויצר קשרי ידידות עם רבנים ואדמו"רים בולטים בפולין, בליטא ובווינה.
בכ"ו בשבט התרפ"ב (24 בפברואר 1922), כשהיה כבן 31, נישא בוורשה לחוה לאה, בתו של הרב יהודה לייב הוטנר - שהיה דיין בוורשה ובנו של הרב יוסף זונדל הוטנר מאיישישוק. היא הייתה אשה בעלת השכלה תורנית וכללית ופעילה בשדה החינוך היהודי בוורשה. בירושלים הייתה פעילה בהתאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בארץ ישראל.[1] לאחר 22 שנות נישואים ללא ילדים, נפטרה חוה לאה ממחלה בז' בשבט התש"ד (1 בפברואר 1944). מאז, לאורך קרוב לארבעים שנה, חי הרב צבי יהודה בגפו.
בישיבת מרכז הרב
בשנת תרפ"ג 1923, הקים הראי"ה קוק את ישיבת מרכז הרב. הרב צבי יהודה מונה לשמש כ"מנהל רוחני" בישיבה, והוא העביר שיעורים בתנ"ך ואמונה. במשך תקופה מסוימת שימש כאחראי גם על הניהול האדמיניסטרטיבי של הישיבה. בין השנים 1933-1929, שנות התבססות המשטר הסובייטי בברית המועצות פעל למען העלאתם לארץ של בחורים מרוסיה וליטא אל ספסל הלימודים בישיבת מרכז הרב.
שנים רבות הקדיש לחקר, עריכה וסידור כתביו של אביו. לאחר פטירת אביו (ג' באלול ה'תרצ"ה, 1 בספטמבר 1935) התמסר לעבודה זו ביתר שאת בצד עבודתו החינוכית בישיבה.
הרב צבי יהודה נטל חלק גם בפעילות ציבורית ובמאבק היישוב להקמת המדינה. בבחירות לכנסת השנייה, ב-1951, הוא הוצב במקום ה-119, הסמלי, ברשימת "הפועל המזרחי".
בשנת תשי"ב 1952, לאחר פטירת הרב יעקב משה חרל"פ, מחליפו של אביו בראשות הישיבה, קיבל לידיו הרב צבי יהודה את ראשות הישיבה, תפקיד בו כיהן כשלושים שנה, עד לפטירתו. לצידו עמד גיסו הרב שלום נתן רענן ששימש כר"מ וכמנהל הישיבה. בהנהגתו הפכה הישיבה למרכז תוסס, שמשך אליו צעירים רבים, רובם חניכי תנועת הנוער בני עקיבא, וספסלי בית המדרש הלכו ונתרבו. מלבד תלמידיו הישירים (שעל ידי חלקם כונה "רבנו"), פקדו את ביתו ברחוב עובדיה בירושלים, אנשים רבים מהארץ ומחוץ לארץ שראו בו את רבם.
ב-1957 השיא משואה בטקס הדלקת המשואות בערב יום העצמאות, כנציג היישוב הישן.[2]
הרב צבי יהודה ראה במדינה שלב בגאולת האומה. הוא השתדל מחד לחזק את מושג המדינה על כל מערכותיה ככל יכולתו, ומאידך פעל לתת למדינה צביון יהודי שורשי. כך למשל אמר שחוקים נגד התורה נוגדים את "אושיות המדינה" ודינם כמו חוק לביטול המדינה.[דרוש מקור]
נפטר לאחר מחלה ארוכה בחג הפורים, י"ד באדר ה'תשמ"ב (1982) ונטמן לצד אביו בבית הקברות בהר הזיתים.
משנתו
לאחר שקמה מדינת ישראל נוצר צורך בהתייחסות רחבת היקף כלפיה וכלפי סוגיות נוספות שעלו על הפרק. הרצי"ה התווה משנה רוחנית ומעשית בתחומים אלה. ביום העצמאות הרביעי, בשנת תשי"א 1951, נשא דברים בישיבה מרכזית, תחת הכותרת: "לתוקף קדושת יום עצמאותנו". לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, ביום העצמאות ה-19 של מדינת ישראל, הוא נשא נאום, שלימים כונה מזמור י"ט של מדינת ישראל, ובו פירט את הגותו המדינית ויחסו למדינת ישראל, ובין היתר טען כי מדינת ישראל היא היא המדינה שחזו הנביאים. הוא אף דימה בין תפילין לבין טנקים, בכך שהטנקים משמשים כ"מכשיר מצווה", שעל ידם מקיימים בפועל את מצות כיבוש הארץ, שהיא מצווה מדאוריתא לפי הרמב"ן, וקבע שישראל צריכה לשאוף להרחיב את נחלתה ברחבי ארץ ישראל.
הרב צבי יהודה העריך את הרצל על פועלו בעניין שיבת ציון, ואף תלה תמונתו על הקיר. הוא גרס כי עם ישראל מצוי בעיצומו של תהליך הגאולה, וראה בעליית יהודים, בהתרחבות הלאום על שטחי יש"ע וביישובם, ציון דרך חשוב בתהליך זה. הוא התנגד בחריפות לכל ויתור ונסיגה. ראייתו את מדינת ישראל כשלב מרכזי בגאולה וכתופעה של קידוש השם כלל עולמי, גרמה לו אמנם לנקוט בקו ממלכתי, והביאה אותו להפגין כבוד רב כלפי הממשלה וראשיה גם כאשר דעתו הייתה חלוקה עליהם, אולם הדבר לא מנע ממנו מלבקר את מעשיהם באופן תקיף ביותר כאשר הם פעלו לדעתו בניגוד לציוויי התורה.
הרב צבי יהודה, התנגד לכפייה דתית, ונתן ביטוי דרמטי לכך כשהצהיר על הצטרפותו ל"ליגה למניעת כפייה דתית". ואולם, לאחר זמן פרש מן התנועה, מכיוון שטען שבפועל תומכת הליגה בכפייה אנטי-דתית (מכיוון שחבריה לא הסכימו לשנות את שמם ל"הליגה למניעת כפייה מצפונית").
בתגובה לטענות שנשמעו כנגדו שמאמר הדור, שכתב אביו, הראי"ה קוק, ובו הוא מדבר על החיוב שביהודים חילוניים, התאים לדור של אביו אך לא לדור הנוכחי, היה עונה לתלמידיו "אתם הייתם באותו דור, או אני?". עוד אמר כי "אדרבה, דורנו הוא עוד יותר נפלא".[3]
הרב צבי יהודה ראה בשואה ניתוח הכרחי שעם ישראל נאלץ לעבור ערב גאולתו. הוא היה בוכה בכל פעם שדיבר על כך, אך לטענתו בעם ישראל נדבקה טומאת הגלות - "זפת הגלות", והשואה הייתה טיפול אלוקי, בדרך של ניתוח נורא וריפוי הכרחי.
מעמד האישה
בנושאי מעמד האישה ומגדר נהג הרצי"ה להדגיש את מאמר חז"ל במסכת בבא קמא: "השווה הכתוב אישה לאיש לכל דינים שבתורה".[4] לדבריו, הנקודה היסודית בסוגיות אלו היא השוויון; אך השוויון אינו זהות אחידה, ולכל אחד מהמינים יש תפקיד משלו. מתוך גישה זו פירש את דברי חז"ל המבחינים, בין אשה לבין איש, כמתאימים לתכונות הפיזיות, הנפשיות והרוחניות של כל אחד מהם.
הרצי"ה תמך בדעה שנשים תלמדנה חלקים בתורה, בעיקר לימודי תנ"ך, אמונה והלכה למעשה. בביתו התקיימו שיעורים קבועים לנשים, וחלק מהשיעורים לגברים הושמעו ברמקול לנשים בדירה סמוכה. הוא נפגש עם נשים שבאו לדבר עמו בלי להביט בהן, חלקן נשים ידועות, כגון אביטל שרנסקי, שולמית אלוני וגאולה כהן.
בהקשר של שירות נשים בצה"ל, סבר על פי דברי המשנה והרמב"ם כי באופן עקרוני גם נשים חייבות במלחמת מצווה. עם זאת, הוסיף כי "בשרות צבאי לבנות קיימת סכנה של נפילה מוסרית, וחזקה לבת להשאר בתמימות צניעותה".[5] לכן לדבריו על הרבנות הראשית להכריע בסוגיה זו (בהתאם למצווה לשמוע "אל השופט אשר יהיה בימים ההם")[דרושה הבהרה]. בפועל, תמך בשירות לאומי לבנות, בהסתמכו על דברי הרדב"ז על השתתפות נשים במלחמת מצווה, אשר מתבטאת למשל באספקת מים ומזון ללוחמים.[6]
הוא דרש הקפדה על דיני צניעות והפרדה בין בנים לבנות. בין השאר אמר שצריך להצטער על כך שרבי ישראל מאיר הכהן, מחבר הספר משנה ברורה, התיר שלא לכסות את השוק, אלא רק את הירך.[7]
כמנהיג
הרב צבי יהודה דירבן את תלמידיו למעורבות בחיי המעשה במדינת ישראל.
לאחר מלחמת ששת הימים פעל רבות ליישוב הארץ, על פי עקרון ארץ ישראל השלמה. הוא הכריז בעל פה וכן בגילויי דעת ובמכתבים ששלח לראשי המדינה, כי הנוסחה "שטחים תמורת שלום" אסורה על פי התורה וכי יש להתנחל בכל רחבי ארץ ישראל. וכך הצמיחה ישיבת "מרכז הרב" את מנהיגי תנועת "גוש אמונים", כשהרב צבי יהודה משמש לה מנהיג רוחני. כביטוי לדרכו הייחודית, דחף את תלמידיו להקמת יישובים ביהודה ושומרון, ואף השתתף בעלייה של אחד מהם. כשהוחלט לפנות את גרעין "אלון מורה" שהתיישב בחווארה (ליד שכם), השתתף הרב צבי יהודה בניסיון למנוע את הפינוי. הרב יוסף בדיחי, משמשו של הרב, סיפר שהרב צבי יהודה פתח את מעילו אל מול החיילים וקרא לעברם מספר פעמים "קחו מכונת ירייה ותהרגו אותי", "כמו שלא תוכלו להכריח אותי לאכול חזיר כך לא תפנו אותי מכאן". לאחר שפונו כל שאר האנשים ניגש אלוף הפיקוד יונה אפרת, אחז בידו של הרב צבי יהודה והוא הלך עמו אל האוטובוס.[8]
הרב צבי יהודה התנגד בתקיפות לעלייה להר הבית.[9] הוא סבר שגם בנסיבות המוגבלות שלאחר מלחמת ששת הימים הר הבית נחשב תחת שליטה ישראלית, ולכן האיסור ההלכתי להיכנס למקום נשאר בכל תוקפו.[10]
הוא נלחם רבות על מעמדה של הרבנות הראשית לישראל, וראה בה את ה"מרא דאתרא" במדינת ישראל. במסגרת זו פעל הן כנגד הפגנת זלזול מצד הציבור החרדי כלפי הרבנות הראשית לישראל והרב הראשי לישראל (בעיקר הרב שלמה גורן); והן כנגד התערבות של בג"ץ בפסקי הדין של בתי הדין הרבניים של הרבנות.
הוא עודד את פעילות תנועת שלח את עמי למען עלייה של יהדות רוסיה ותלמידיו היו פעיליה המרכזיים.
תלמידיו הקימו חלק ניכר מן הישיבות הגבוהות הציוניות, ישיבות ההסדר והמכינות הקדם צבאיות הדתיות.
השפעתו של הרב צבי יהודה גרמה לשינוי ניכר בציבור הדתי לאומי. עד לשנות השישים הייתה המפד"ל ממוקמת במרכז, לצדה של תנועת העבודה. לא מעט בהשפעתו עברה המפלגה לצדה הימני של המפה הפוליטית, תוך עקיפת הליכוד מימין. גוש אמונים, שרבים מפעיליו היו תלמידי הרב צבי יהודה, הקים יישובים רבים מעבר לקו הירוק.
מהלכים אלה תרמו לביטחון העצמי של הציבור הדתי לאומי. בעבר הייתה בציבור זה התחושה של נחיתות כלפי החלוציות החילונית בממד הלאומי, וכלפי החרדיות בממד הדתי. עתה החל ציבור זה להוביל שינוי במפה הפוליטית והמדינית. במקביל, החליפו בהדרגה תלמידיו ותלמידי תלמידיו של הרב צבי יהודה את הר"מים החרדים בחלק מהישיבות התיכוניות.
הרב צבי יהודה ערך והוציא לאור רבים מכתביו של אביו. הספר הידוע ביותר שערך הוא "אורות". הוא הדגיש בעריכותיו את הממד הלאומי שבמשנת אביו; זאת למשל ביחס לעריכת חברו הרב דוד כהן ("הנזיר") בספר "אורות הקודש".
השפעתו הציבורית
משנתו ודמותו של הרב צבי יהודה קוק הייתה ידועה במעגלים רחבים בחברה הישראלית. הוא נחשב למנהיג הרוחני הבולט בציבור הדתי לאומי.
בציבור החרדי היו שהתנגדו לאביו ולו בחריפות, בשל תמיכתם בציונות ובמדינת ישראל.
מתנגדים נוספים קמו לו בחוגי השמאל הפוליטי הדתי, שהצמיחו אחר כך את מפלגת מימד ואת "נתיבות שלום".
הנצחה
על שמו נקראו רחוב "הרב צבי יהודה" בירושלים ורשת האולפנות צבי"ה.
נבחר לדמות המופת של החמ"ד לשנת תשע"ג.
מתלמידיו הבולטים
לפי סדר הא"ב:
ספריו
ספרים שנדפסו מכתביו
- לנתיבות ישראל א-ב - אסופת מאמרים
- אור לנתיבתי - דברי תורה והגות קצרים, בעריכת הרב חיים שטיינר והרב איסר קלונסקי
- צמח צבי - קובץ אגרות
כמו כן נדפסו הערותיו בסוף ספרי אביו משפט כהן, מצוות ראיה, דעת כהן, עזרת כהן, שבת הארץ ועולת ראיה.
כרוזיו הציבוריים שפורסמו בספרים
- להלכות ציבור - בעריכת הרב צבי טאו.
- ארץ הצבי - לקט שיחות וכרוזים בנושא המאבק על שלמות ארץ ישראל. יצא ביוזמתו ובעריכתו של הרב זלמן ברוך מלמד.
שיעורים ושיחות שסוכמו על ידי תלמידיו
- שיחות הרב צבי יהודה בעריכת הרב שלמה אבינר. תחילה יצאו מאות חוברות על פרשיות השבוע ונושאים אחרים. בשנים האחרונות יוצאים כרכים המבוססים בחלקם על החוברות. עד עתה יצאו חמישה כרכים על חמשת החומשים, שני כרכים על המועדים, כמה כרכים על ספר אורות, ועוד.
- מתוך התורה הגואלת, א-ד, בעריכת הרב חיים אביהו שוורץ
- קניין תורה - בעריכת הרב נחום רקובר
- קניין תורה - בעריכת הרב יוסף אלנקווה
- עץ יהודה - בעריכת יהודה חזני
- פעמים - שיעורים שסיכם אילן תור, בעריכת הרב שלמה אבינר והרב חיים וידל
- מאורות הרצי"ה, סיכומים של הרב הושע רבינוביץ, הוצאת מכללת אורות, תשע"א 2011 (2 כרכים)[11]
- ביאורי הרצי"ה לפרקי אבות נערך על ידי הרב זאב נוימן, מכון הרצי"ה, תשע"ו.
לקריאה נוספת
- הרב חיים שטיינר והרב איסר קלונסקי (עורכים), קובץ לזכרו, ירושלים תשנ"ה
- הרב שלמה אבינר, רבנו, עיקרי מידותיו, דרכיו ושיטתו, בית אל תשס"ד
- הרב שלמה אבינר, צבי קודש (תולדותיו), כרך א', בית אל תשס"ה
- קריית הישיבה בית אל (מו"ל), תקליטור, תלמידים מספרים על הרצי"ה, בית אל תשס"ה
- הרב חיים אביהוא שוורץ, בדרך התורה הגואלת, בית אל תשס"ו
- הילה וולברשטין, הרב שלום קליין ושמחה רז, משמיע ישועה, הוצאת ישיבת אור עציון, מרכז שפירא תש"ע 2009
- הרב זלמן ברוך מלמד, לנתיבות רבנו, דברים שנאמרו בימי הזיכרון, הוצאת ישיבת בית אל, תשע"ב
- י. חסקין ונ. לוצקי, צניעות - טבע וחיים, תורתו והנהגותיו של הרצי"ה בנושא צניעות, הוצאת מאמר אסתר, ירושלים תשס"ח
- הרב יאיר אוריאל (בעריכת יוכבד אריאל), בשיפולי הגלימה: הרב צבי יהודה הכהן קוק: סיפורים מחייו, הדרכותיו והנהגותיו, הוצאת "פניני יאיר", חברון תשע"ב
- הרב חגי שטמלר, עין בעין - משנתו של הרב צבי יהודה הכהן קוק, עלי, 2016
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: צבי יהודה קוק |
- 'קוק, ר' צבי־יהודה ב"ר אברהם־יצחק הכהן', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 83 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1281).
- הרב צבי יהודה קוק באנציקלופדיה יהודית "דעת"
- תומר פרסיקו, הראי"ה קוק והרצ"יה קוק - הקץ וסופו
- בדרכי הרב, באתר בשבע - ערוץ 7
- מאמרים של הרב אליעזר מלמד באתר ישיבה: מנחיל תורת הגאולה, מדרכי הרצי"ה קוק זצ"ל, הרצי"ה כמחנך הדור, מקים עולה של תורת ארץ ישראל
- יאיר אטינגר, חיים לוינסון, מתרחקים מהמרכז, באתר הארץ, 9 במרץ 2012
- הרצי"ה - פרויקט מיוחד במלאת שלושים שנה לפטירתו, מקור ראשון, מוסף "שבת"
- הרב צבי יהודה הכהן קוק, מדור באתר בית הרב על הרצי"ה ובו תאריכון של חייו ועל פועלו ומידותיו וחומרי לימוד ומאמרים עליו
- יצחק גולדשלג, הרב צבי יהודה קוק - קדושה ומלכות, הצופה, 20 באפריל 1956
- כרטיס קבר באתר הר הזיתים
כתביו ושיחותיו
- שיחות הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל על ספר אורות, עריכה ומקורות הרב שלמה חיים הכהן אבינר, מאתר israel613.com
- הרב צבי יהודה הכהן קוק, באתר ישיבה
- שעורים בתורתו של הרב צבי יהודה הכהן קוק, באתר מכון מאיר, על ידי רבנים שונים
- רשימת המאמרים של הרב צבי יהודה הכהן קוק באתר רמב"י
- רשימת המאמרים של הרב צבי יהודה הכהן קוק, באתר רמבי"ש
הערות שוליים
- ^ משמיע ישועה, תולדות חייו של הרצי"ה קוק ,פרק א'
- ^ מיפגן ימי ייערך באילת, מעריב, 28 באפריל 1957
- ^ הרב שלמה אבינר, באהבה ובאמונה, פרק עד
- ^ בבא קמא, דף ט"ו עמ' א.
- ^ לנתיבות ישראל, א', עמ' קכ"ד.
- ^ שיחות רבנו, "איש ואשה", סעיפים 44-43.
- ^ שיחות הרב צבי יהודה, ויקרא, עמ' 175.
- ^ שמחה רז (עורך ראשי), משמיע ישועה, מרכז שפירא תש"ע, עמ' 371
- ^ עדויות של תלמידיו בעניין
- ^ לנתיבות ישראל, ב', (הוצאת מאבני המקום) עמ' רפא - רפב; עדות הרב אברהם שפירא
- ^ צופיה הירשפלד, הספר שקיים את צוואת הרב קוק, באתר ynet, 21 בפברואר 2011. לסקירת הרב אליעזר מלמד על הספר: שיחות הרצי"ה והדרכותיו, פורסם במדור 'רביבים', בעיתון בשבע, גיליון 436
| הקודם: הרב יעקב משה חרל"פ |
 ראשי ישיבת מרכז הרב |
הבא: הרב שאול ישראלי הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא |
- המכלול: ערכים הדורשים הבהרה
- המכלול: השלמה - ישראל
- המכלול: השלמה - ספרות
- אנשי העלייה השנייה
- בוגרי ישיבת תורת חיים
- מחברי ספרי מוסר ומחשבה
- גוש אמונים
- תלמידי הראי"ה קוק
- משפחת קוק
- משפחת הוטנר
- משפחת רבינוביץ'-תאומים
- ראשי ישיבת מרכז הרב
- רבני הציונות הדתית בישראל
- ציונים ילידי המאה ה-19: אנשי היישוב
- יהודים הקבורים בהר הזיתים: חלקת הנביאים
- משיאי משואה ביום העצמאות: 1957
- דמויות מופת של החמ"ד
- ישראלים שנפטרו ב-1982