הרב יעקב משה חרל"פ
 | |
| הרב יעקב משה חרל"פ, בשנות ה-40 | |
| לידה | כ"ט בשבט ה'תרמ"ב |
|---|---|
| פטירה | ז' בכסלו ה'תשי"ב (בגיל 69) |
| השתייכות | ציונות דתית - חרדית |
| תחומי עיסוק | גמרא, הלכה, אמונה, קבלה, גאולה, עם ישראל, אגדה, תשובה, ארץ ישראל |
| תפקידים נוספים | ראש הישיבות "מרכז הרב" ו"בית זבול" ורב שכונת שערי חסד |
| רבותיו | אביו, הרב זבולון חרל"פ, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב יהושע צבי מיכל שפירא |
| תלמידיו | הרב יוסף ליב זוסמן, הרב ישעיהו משורר, הרב שאול ישראלי, הרב משה צבי נריה, הרב שריה דבליצקי ועוד |
| חיבוריו | מי מרום, בית זבול, ועוד ראו להלן. |
| בת זוג | פעשא |
הרב יעקב משה חַרלַ"פּ[1] (כ"ט בשבט ה'תרמ"ב, 18 בפברואר 1882 – ז' בכסלו ה'תשי"ב, 6 בדצמבר 1951) היה פוסק ומקובל, ראש ישיבות "מרכז הרב" ובית זבול, ורב שכונות שערי חסד ורחביה בירושלים.
חיבר ספרים רבים, ביניהם סדרת הספרים "מי מרום" באמונה והגות, ו"בית זבול" בהלכה ותלמוד, ועוד. היה מתלמידיו המובהקים של הראי"ה קוק.
תולדות חייו
שנותיו הראשונות
נולד בירושלים לרב זבולון ולמרים חרל"פ. אביו שימש כדיין בבית הדין של המהרי"ל דיסקין. בצעירותו למד בתלמוד תורה וישיבת "עץ חיים", מייסד הישיבה הרב שמואל סלנט חיבבו וקירבו[2]. למד גם אצל אביו עד פטירתו בה'תרנ"ח. הוא התקרב אל המהרי"ל דיסקין כבר כילד, בסביבות גיל בר המצווה נבחן אצלו על תלמודו בהצלחה יתירה, וזה שיבחו באופן חריג ממנהגו.[3]
בגיל 15 החל - במקביל ללימודיו בישיבת עץ חיים[4] - ללמוד אצל הרב יהושע צבי מיכל שפירא[5], מקובל שנודע במנהגי תעניות וסיגופים וכך חינך את קבוצת תלמידיו הקרובה, עימה נמנה הרב חרל"פ שהיה צמוד אליו וקיבל מהנהגותיו ותורתו[4]. בהמשך פעל הראי"ה קוק להניא אותו מהסיגופים הרבים שבהם נהג. אחרי פטירתו של הרב שפירא הוציא את כתביו בספר "צבי לצדיק", שהיה לספר מוסר מרכזי בישיבת עץ חיים[2], ומאוחר יותר בספרים "ציץ הקודש" ו"אמרות טהורות", לספר ציץ הקודש צירף "קונטרס אחרון" מדברי תורתו שלו[2].
בגיל 16 נישא לפסיה, בת אחיו של ר' דוד מקרלין (נפטרה בשנת תרצ"ב) ומאז עמד עימו בקשר רצוף של מכתבים תורניים[2]. תקופה קצרה לאחר נישואיו למד בישיבת "תורת חיים" בירושלים, שם למד בחברותא עם הרב יונה ראם, לימים רבה של שכונת כרם. האחרון שיבחו ברבים ואף פרסם מכתב תורני שלו, וגרם לריבוי הכרת גדלותו בציבור. למד גם אצל הרב שלמה זלמן בהר"ן שהיה מתייעץ איתו בשאלות הלכתיות מסובכות שהגיעו אליו, ואצל הרב יעקב חיים נפתלי זילברברג - מגאוני ורשא שעלה לארץ[2].
במשך שנים ארוכות קם מדי לילה בחצות לאמירת תיקון חצות ולאחר מכן למד עד הלילה הבא בחברותא עם הרב עקיבא פרוש, כשהם מפסיקים רק עבור תפילות, בהמשך שינה את מנהגו והחל להקפיד שלא לישון כלל לפני חצות. את לימודו במשך היום עשה כשהוא עם טלית ותפילין.[6] לאחר שעלה רבי יצחק ירוחם דיסקין לירושלים, בשנת ה'תרס"ח, התקרב הרב חרל"פ גם אליו ולמד עימו[7] בין השאר למדו בחברותא את כתבי אביו המהרי"ל דיסקין[2].
תפקידים רבניים ותורניים
כאברך צעיר היה מהבולטים בקרב חברי איגוד "בית ועד לחכמים" שנוסד בירושלים כדי לטפל בליבוני הלכות ושאלות למעשה על ידי גדולי הדור ההוא שבארץ ישראל[2].
עם הקמת שכונת שערי חסד בירושלים בשנת ה'תרס"ט (1909), מונה לרבהּ (בגיל 27), ולאחר מכן גם לרב שכונת רחביה. הוא התייחד בהתאמת סגנונו לפי קהל שומעיו, מה שהביא ליכלתו להנהיג ולהצליח בשתי שכונות שונות אלו - של היישוב הישן מכאן והיישוב החדש מכאן[3]. בשערי חסד נהגו שלאחר תפילת מוסף של שמיני עצרת הקהל מלווה את הרב חרל"פ אל ביתו בשירת הציטוט מהתפילה "מחיה מתים אתה רב להושיע משיב הרוח ומוריד הגשם" שוב ושוב, כדי להרגיל את הלשון באמירת מילים אלו ברצף, על מנת שבשעת ספק שיתעורר לאדם אם אמר משיב הרוח או מוריד הטל יוכל להניח שאמר משיב הרוח ולא יצורך לחזור על תפילתו. כפי שנפסק בהלכה[8].
בתקופה זו היוה ביתו כתובת תורנית לתלמידי החכמים שבירושלים ותלמידי ישיבותיה[2]. בשבתות ומועדים היה מוסר שיחות בביתו שאליהם הגיעו רבים, ביניהם גם בני ישיבות חרדיות כגון ישיבת חברון ששיחות אלו השפיעו רבות על עולמם הרוחני[9]. קבוצת בחורים ואברכים עילויים מישיבת עץ חיים התרכזה סביבו, והוא היה מלמדם גמרא והלכה, וכן פנימיות התורה מתוך ספר נפש החיים[10].
בשנת תרע״ב נתמנה לר"מ בישיבת ״עץ חיים״ לצעירים. באותה שנה הוציא לאור את ספרו ״הד החיים הישראלים״ שנעשה משמעותי בחוגי לומדי תורה והוגי דעות. בשנת תרע"ח הוציא את החוברת ״מכתב גלוי״ שבה הוא קורא לתחיית התורה יחד עם תחיית הארץ, באותה שנה מונה עם הרב צבי פסח פרנק לר"מ בישיבה הגדולה "עץ חיים"[2].
היה חלק ממשלחת שהופיעה בפני הברון רוטשילד בעניין ההצעה שעלתה לגיוס בני הישיבות לגדודים העבריים, דבריו, בהם זעק בבכי "אל תגעו במשיחי" עשו רושם רב על הברון והיו בין הגורמים שהביאו לנסיגה מההצעה[2].
הקשר עם הראי"ה קוק
בשבועות תרס"ד (1904), ימים ספורים לאחר שהרב קוק עלה לארץ והגיע ליפו. ראה אותו הרב חרל"פ - שהגיע ליפו לצורכי בריאותו - אומר את ה"אקדמות" ונקשר אליו מתוך התפעלות. הוא לא העז לגשת אליו בעצמו, גם לאחר ששם לב שהראי"ה תמה על כיבוד שהוענק לו למרות גילו הצעיר (21), אך ידידו הרב צבי פסח פרנק הפגיש והכיר ביניהם, תוך שהוא מציין בפני הרב קוק את השבחים שקיבל הרב חרל"פ כנער צעיר מאת המהרי"ל דיסקין[3], והם עסקו שעה ארוכה "בענייני הלכה ואגדה, פלפול ודרשנות". תוצאות מאורע זה היו משמעותיות ביותר לעיצוב דמותו הרוחנית ומאז נעשה לתלמידו המובהק והצמוד, בסיפור זכרונותיו מתאר הרב חרל"פ את עוצמת הקשר הנפשי שנרקם בינו לבין הרב:
"הימים לפני חג שבועות תרס"ד ירדתי ליפו כמצוות הרופאים עלי, כדי לטבול בים. בשבועות שחל ביום השישי, התפללתי בבית הכנסת "שערי תורה", בן כ"א שנים הייתי אז, והנה שמעתי כיצד הרב אומר "אקדמות" לפני הקהל ברטט ובבכיה, ונזדעזעתי עד יסוד נפשי. מאותה שעה ואילך דבקתי ברב באהבה עזה, והייתי לתלמידו וחסידו לעולם... הרגשתי שכולי אחוז שלהבת-יה, כל גשמיותי מתנדפת והולכת ונשמתי שהתקשרה בנשמת הרב מתנשאת ברום עולמות עליונים"
— אפרים צורף, חיי הרב קוק, ירושלים תש"ז, עמ' 119
בעקבות המפגש הפך לתלמידו הקרוב של הרב קוק, שהכניסו אל פנימיות נבכי נפשו והדריכו בעבודת ה' ובלימוד תורה, בין השאר - היה זה הרב קוק שגרם לו לחדול ממנהגו לסגף את עצמו בתעניות, שכתב לו "ולמען השם שלא להכביד עליו שום דבר יותר מכח הבריאות, כי זאת היא עצת היצר... כי אם לתת מרגוע לגוף והרחבה לנפש, ויפה שעה אחת של תורה ועבודה במנוחה מאהבה, מכמה ימים של קדרות..."[11]. הם נקשרו זה בנפשו של זה, והראי"ה אף סיפר על מקרים שהרגיש ממרחק במתרחש עם הרב חרל"פ[3]. מילותיו האחרונות של הראי"ה לפני מותו היו "ר' יעקב משה".
בשנת ה'תר"פ כתב את החיבור "טובים מאורות", המגן על ספרו של הרב קוק, "אורות", מפני טענות מתנגדיו. בהמשך הודפס החיבור בתוך החלק השישי של סדרת ספריו "מי מרום" – מעייני הישועה.
בשנת תרע"ד (1914) יצא עם הרב קוק ורבנים נוספים למסע במושבות הגליל ויחד ביקרו במספר מושבות מתוך מגמה לקרב את יושביהן אל היהדות. ובשנת ה'תרפ"ג 1923 השתתף במסע השני למושבות יחד עם הרב קוק ורבה של תל אביב הרב שלמה אהרונסון.
לאחר פטירת הרב קוק, לאחר שנתבקש בידי רבים, הגיש את מועמדותו לתפקיד הרב הראשי לישראל. לצידו התמודד הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, שאכן נבחר לתפקיד. הרב חרל"פ - שמלכתחילה לא חפץ בכך - היה מרוצה מהתוצאה ומסופר שכאשר עבר בסמוך לבניין שבו נערכו הבחירות נהג לומר "ברוך שעשה לי נס במקום הזה"[12]. בתקופה זו נשא בנישואים שניים את האלמנה אידה רבקה דוידובסקי, בתו של הרב שלמה נתן קוטלר שהתגוררה אז עם אביה בירושלים[13].
בישיבת מרכז הרב
סמוך להקמתה של ישיבת מרכז הרב צירפו הרב קוק לראשותה,[14] והוא החל להעביר בה שיעורי גמרא ואמונה. לדברי תלמיד הישיבה באותן שנים - הרב משה צבי נריה - אישיותו השפיעה בישיבה אף יותר מהשיעורים שלימד. ומחמת טבעו המצטנע - עיקר אלו שהושפעו ממנו בישיבה היו אלו שהתקרבו אליו והשתדלו לקבל ממנו, היות שהוא לא "עשה נפשות" לעצמו. אף צעירים שאינם מבני הישיבה הגיעו במיוחד כדי להתקרב אליו, כגון הרב יוסף ליב זוסמן (שלמד בישיבת עץ חיים) אשר היה לתלמידו המובהק, וכן מבני חסידות ברסלב וחוגים אחרים - שרצו לקבל ממנו הדרכה והשפעה בעבודת ה' ובלימוד תורה[4].
לאחר פטירת הרב קוק בשנת תרצ"ה, היה הרב חרל"פ לראש ישיבת מרכז הרב, והחל למסור בה את השיעור כללי. שיעוריו הצטיינו בעמקותם ובעמלו עליהם, אותו תיאר אחד התלמידים, שבתי דון-יחייא: "היה יושב ער כל הלילה ועוסק בסוגייא. פעמים כרך את ראשו במגבת רטובה כדי לצנן את רוב מתחו. מפרק לפרק שיתף את בחירי תלמידיו בהכנת השיעור… משעבר שיעורו מבחן אש והתקבל על ידי תלמידיו, נחה דעתו ופניו הזדהרו בזוהר של שעת תפילה".
במהלך שנים אלו - מפני כמה גורמים כגון עיסוקו של הרצי"ה בעריכת כתבי אביו, השפעת השואה ועוד - הישיבה הידלדלה יחסית בכמות תלמידיה. אך רבים הגיעו מישיבת "חברון" לשמוע שיעורים בישיבה. וכן הרב בן ציון אבא שאול מישיבת פורת יוסף.[15] בשנת ה'תש"ד צורף לצוות הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא שמסר שיעור יומי בנוסף לשיעור הכללי של הרב חרל"פ.
במהלך מלחמת העצמאות התנגד לגיוסם של בני הישיבה לצבא, אך רבים מהם התגייסו בעקבות עמדת הרב צבי יהודה קוק שתמך בכך. היעדרות התלמידים בתקופה זו ונפילתם של מספר תלמידים גרמה שוב לירידה במצב הישיבה.
בשנת ה'תשי"א נחלש, וביקש מהרב שפירא שעד אז מסר אך שיעור קצר[16] שימלא את מקומו ויחל במסירת השיעור כללי, וכך נעשה.[17] לאחר פטירתו הפך הרצי"ה קוק לראש הישיבה, ואת הרב שפירא מינה לראש ישיבה בכפוף אליו.
סוף ימיו
בשנת ה'תש"ה (1945) נשא את דבורה, אלמנתו של שמואל צבי כהן[18]. בשנת ה'תשי"א (1950) זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית.
הרב חרל"פ נפטר ביום ז' בכסלו תשי"ב (6 בדצמבר 1951). בלווייתו השתתפו אלפי בני אדם, רבים מהם שהגיעו מחוץ לירושלים. נטמן בבית הקברות סנהדריה בירושלים.
הנהגותיו
בהשפעת רבו הרב יהושע צבי מיכל שפירא וכחלק מחבורת התלמידים-הפרושים שהתגבשה סביבו, נהג גם הרב חרל"פ במנהגי חומרות וחסידות יתירה, כגון שלא להביט כמעט מעבר לד' אמותיו ועוד[4].
תפילתו התייחדה בדבקות והתלהבות בולטת, בפרט בשעת קריאת שמע. בירושלים היה מקובל לומר ששמיעת קריאת שמע של הרב חרל"פ יכולה לגרום לאדם לחזור בתשובה[10].
נודע בין היתר בניגונו לשירת הים, שרבים היו מגיעים לשמוע במעמד שהתקיים בביתו מדי שנה בליל שביעי של פסח[19].
נודע בהקפדתו שלא לצאת משטחי ארץ ישראל. על מצבתו נכתב ”הורתו ולידתו בקדושה בירושלים עיר הקודש, ומעודו לא טעם אויר של חו"ל”. במסע הרבנים שערך עם הרב קוק הוחלט בשלב מסוים להגיע מחיפה ליפו באניה, ומפני מנהגו זה - נפרד מהם הרב חרל"פ בחוששו שהספינה תרחיק מקו החוף ונסע ביבשה. כשהתרחשה סערה בהפלגה, אמר הרב קוק שבוודאות ינצלו בזכות הקפדתו של הרב חרל"פ[9].
נהג שלא לצאת כלל מן הסוכה כל ימי חג הסוכות (כשאף מניינים לתפילה וכדומה - התקיימו בתוך סוכתו) מלבד לשתי יציאות: הליכתו לכותל המערבי להקביל פני שכינה, והליכתו אל הראי"ה קוק להקביל פני רבו.
הגותו ומחשבתו
ארץ ישראל
חשיבותה ובניינה
הרב חרל"פ החשיב מאוד את ארץ ישראל ואת יישובה וראה בהפרחתה את הנקודה העיקרית של התקופה הנוכחית כתקופת הגאולה:
בכל תקופה ותקופה ישנה נקודה מיוחדת שדרך הנקודה ההיא מאיר כל הטוב ומתוכה מתנוצצים כל קיומי התורה והמצוות שבתקופה ההיא [...] ובעקבתא דמשיחא הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל וממנה נובע הכל ומבלעדי ההתאחזות בה אין שום השפעה של קדושה בעולם, ואין פלא אם כל העמים רוצים לעכב בעד ביאתם של ישראל בארץ הקודש והתקשרותם בה
— מי מרום – מעייני הישועה עמוד קצ"ו
.
את בניין הארץ ראה לא רק כאקט של גאולה גשמית מבורכת ככל שתהא, אלא גם כתחילת פריחת כוחותיה הרוחניים של האומה באמרו "כשם ששיבת ישראל לארץ קדושתו ראשית צמיחת ישועתו היא, כך היא גם ראשית תשובתו"
מדינת ישראל
שמח מאוד על הקמת מדינת ישראל וראה בה שלב מרכזי בגאולה[20]. עם זאת, ראה באופן קשה מאוד את חלוקת הארץ. וכפי שסיפר הרב צבי יהודה הכהן קוק: "לפני י"ט שנה, באותו לילה מפורסם, בהגיע ארצה החלטתם החיובית של מושלי אומות-העולם לתקומת מדינת ישראל, כשכל העם נהר לחוצות לחוג ברבים את רגשי שמחתו לא יכולתי לצאת ולהצטרף לשמחה. ישבתי בדד ואדום כי נטל עלי. באותן שעות ראשונות לא יכולתי להשלים עם הנעשה, עם אותה בשורה נוראה, כי אכן נתקיים דבר ד' בנבואה בתרי-עשר – "ואת ארצי חילקו"! למחרת בא אל ביתנו איש ברית קדשנו, הגאון רבי יעקב משה חרל"פ זצ"ל – היה לו צורך לבוא וכלום ייתכן שלא היה בא?! התייחדנו אז שנינו, רגעים אחדים, באותו חדר קטן ומקודש שב"בית הרב" – ולאן יבוא אז אם לא לשם?! מזועזעים ישבנו ודמומים. לבסוף התאוששנו ואמרנו שנינו כאחד: "מאת ד' הייתה זאת, היא נפלאת בעינינו"[21].
איסור מסירת שטחים
הרב חרל"פ התנגד נחרצות לכל אפשרות של ויתור על חלקים מארץ ישראל ומסירתם לידי זרים, ואסר כל שיתוף פעולה עם תוכנית כזו. תחת הכותרת "בל נוותר על זכות מזכויותינו בארץ ישראל" כתב: "אם יגיעו הדברים ויצטרכו חלילה לחתום על כתב חוזה בינלאומי שמשמעו ויתור איזה שהוא מכל זכותנו על ארץ ישראל, נוח יותר לחותמים לקצץ בהונות ידיהם ולא יקצצו בנטיעות גן רווה"
עם ישראל
קדושתו המהותית
הרב חרל"פ הדגיש שכל אדם מעם ישראל, גם החוטאים והרשעים, קשור לקדושה ביסודו, ועל אף שמבחוץ נראית עליו "הקליפה הרעה" - עם זאת בפנימיותו של כל אדם מישראל הוא קודש, בקדושה עצמית שבלתי ניתן לבטל אותה, זאת מאחר שהקדושה הזו נובעת מעצמיותו של עם ישראל כולו, ו"עם ישראל" מעולם לא חטא ולא יחטא, אף אם אדם פרטי חוטא, וממילא - קדושת כלל ישראל בעינה עומדת לעולם, וכל אדם ואדם מישראל הוא קדוש בקדושה שיונק מן הכלל. ולכן יש להרבות בסנוגריה על עם ישראל ולעסוק בזכותם, ולא לקטרג עליהם.
החוטאים בדורות האחרונים
הוא הסביר את ריבוי החוטאים בדורות האחרונים על פי רוחו של הרב קוק, ותלה את מציאותם בכך שהנשמות הן נשמות של דור עקבתא דמשיחא אשר "נשמתם גדולה מאוד", ודווקא משום כך הרשעה מתגברת בהם, בהסבירו כי "העביות והגסות חופפים עליהם" משום ש"הצללים הולכים בעקבות האורות".
ילדיו
- הרב יחיאל מיכל חרל"פ, רב ברובע הברונקס, נישא לחיה שרה, בתו של זאב שחור
- הרב חיים זבולון חרל"פ, היה רבה של ראשון לציון
- הרב יוסף דוד זאב חרל"פ, ראש ישיבת "בית זבול" בירושלים
- חיה בריינא, אשת הרב מרדכי יהודה לייב זק"ש, רב בשכונת זיכרון משה והסביבה
- קיילה יהודית, אשת הרב שמואל ברוך ורנר, שהיה אב בית דין בתל אביב. בנם הוא הרב דוד ורנר, רבה של חדרה
- מרים דבורה, אשת הרב אברהם שדמי (פשדמייסקי), ממלא מקום חותנו בראשות ישיבת "בית זבול"[22]
- חוה דינה, אשת הרב ישראל בארי, רבה של נס ציונה[23]
מתלמידיו
- הרב יוסף לייב זוסמן – מגדולי המקובלים בדורו
- הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא - ראש ישיבת מרכז הרב והרב הראשי לישראל
- הרב שאול ישראלי - ראש ישיבת מרכז הרב וחבר בית הדין הרבני הגדול
- הרב יהודה עמיטל - ראש ישיבת הר עציון
- הרב משה צבי נריה - מייסד וראש ישיבות בני עקיבא
- הרב שריה דבליצקי - פוסק, מקובל ומדקדק
- הרב שאר ישוב כהן - רבה של חיפה
- הרב ישעיהו משורר - אב"ד פתח תקווה וחבר בית הדין הרבני הגדול
- הרב אברהם צוקרמן - ראש ישיבות בני עקיבא
- הרב משה לייב שחור - פוסק ומחבר ספרים
- הרב אליהו יצחק פריסמן - ממייסדי מכון הארי פישל
- הרב דב יפה - המנהל הרוחני של ישיבת כנסת חזקיהו[9]
בישיבת בית זבול
- הרב סיני אדלר - רבה של אשדוד ומראשי כולל מר"ץ
- הרב יצחק מאיר חרל"פ - בן בנו הרב חיים זבולון, רבה של יקנעם
- הרב יצחק שלמה זילברמן - מייסדה ורבה של קהילת אדרת אליהו, מייסד שיטת זילברמן והוגה מפורסם
- הרב יצחק פלקסר - ראש ישיבת שפת אמת, חבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל וראב"ד בד"ץ אגודת ישראל
ספריו
שתי סדרות ספריו העיקריות "מי מרום" ו"בית זבול" מנציחות את זכר הוריו: הרב זבולון ומרים.
- מי מרום – סדרת ספרים במחשבה:
- באור על שמונה פרקים לרמב"ם
- אבות – פירוש על מסכת אבות
- לחם אבירים – "פרקים ברוממות ישראל...ופתיחת שערים לשערי הקדש של רזי עליון".
- כרך על שלוש רגלים
- הגדה של פסח – פירוש על הגדה של פסח
- נימוקי המקראות – הערות קצרות על התורה לפי סדר פרשות השבוע ומגילת אסתר.
- מעייני הישועה – על עם ישראל וארץ ישראל ומשנתו הדתית-לאומית
- אורי וישעי – על ראש השנה ויום כיפור
- תהילים ומשלי
- על התפילה
- שיחות על ז' באדר
- רזי לי
- שערי דעה
- אגרות קודש
- שיחות לפרשת השבוע חמשה כרכי שיחות שנאמרו בסעודה שלישית בשבת
- בית זבול – שו"ת וחידושים לתלמוד (ששה חלקים)
- צבי לצדיק – על רבו הרב יהושע צבי מיכל שפירא (בשיתוף עם הרצי"ה קוק)
- טובים מאורות – על אורות של הרב קוק
- הד החיים הישראליים - דברי הגות ומחשבה
- אגרת הקריאה - דברי מוסר לתלמידי ישיבות
- אל עם ה' - "ילקוט אמרים בענייני השעה"
- אמרי נועם - דברי עידוד ונחמה לפליטי השואה ששהו במחנות באירופה
- האמונה והמצוה
- ישלח ממרום – קובץ מכתבים לתלמידו הרב משה לייב שחור
- מכתבי מרום – קובץ מכתבים לבנו הרב יחיאל מיכל
- אמרות טהורות – ליקוט מאמרים ופתגמים
- אגרות מרום - אגרות מסודרות על פי נושאים, מאת הרב יעקב משה חרל"פ, עורך: יאיר חרל"פ, בית אל תשפ"א.
לקריאה נוספת
- הרב י. ש. רבינסון (פסבדון של שבתי דון-יחייא), הרב יעקב משה חרל"פ - לצורתו הרוחני, ירושלים תרצ"ו (חוברת לקידום בחירת הרב חרל"פ לרב הראשי)
- יאיר חרל"פ, שירת הי"ם, שירת חייו של איש ירושלים הרב יעקב משה חרל"פ, בית אל, תשע"ב
- הרב משה צבי נריה, '"וראשו מגיע השמימה: על הגרי"מ חרל"פ זצ"ל', ליקוטי הראי"ה, כרך ב, כפר הרואה תשנ"א, עמ' 279–296
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: יעקב משה חרל"פ |
כתביו
- רשימת המאמרים של הרב יעקב משה חרל"פ, באתר רמבי"ש
- כתבי הרב יעקב משה חרל"פ בפרויקט בן-יהודה
- קטעים מיומנו האישי על הראי"ה קוק באתר אור האורות
- הרב יעקב משה חרל"פ, ממצרים ועד הנה, הצופה, 22 באפריל 1940
- ספריו:
- אמרי נעם, ירושלים תשז, באתר HebrewBooks
- בית זבול חלק א-ב, ירושלים תשב, באתר HebrewBooks
- הד החיים הישראליים, ירושלים תרעב, באתר HebrewBooks
- טובים מאורות, ירושלים תרפ, באתר HebrewBooks
- מי מרום - חלק א, ירושלים תשה, באתר HebrewBooks
- מי מרום - חלק ב, ירושלם תשיג, באתר HebrewBooks
- מכתב גלוי, ירושלים תרעח, באתר HebrewBooks
עיון במשנתו
- אלעד נבו, "הורדת העליונים או העלאת התחתונים: משנתם של הגאון מווילנה והבעל שם טוב בכתבי הרב חרל"פ", אסיף ה, תשע"ח, עמ' 542–562 (קישור למאמר)
- אוריאל ברק, 'כשושנה בין החוחים' — מוטיב השושנה בהגותו של הרב יעקב משה חרל"פ ומקורותיו הקבליים, דעת 79/80, 2015 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- אוריאל ברק, על יחסי הרב יעקב משה חרל״פ וקנאי ירושלים: איגרת לא ידועה מאת ר׳ מאיר הלר, עלי ספר 24–25, 2015 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- עמנואל הרוניאן, היחס לעצמיות האדם במשנתם של הרב קוק והרב חרל"פ, עבודת תזה, אוניברסיטת בן-גוריון, תש"פ.
- עמנואל הרוניאן, תפיסת האדם בחוג הראי"ה - עיון משווה במשנותיהם של הרב קוק והרב חרל"פ, JSIJ 21 (2021).
- ד"ר יעקב הדני, הציונות במשנתו של הרב חרלפ
אודותיו
- דוד תדהר (עורך), "הרב יעקב משה חרל"פ", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1303
- הרב חרל"פ באתר ישיבת מרכז הרב
- גיליון 'דף לתרבות יהודית' על דמותו ותורתו, בהוצאת משרד החינוך
- הרב אליעזר מלמד, העילוי הפרוש מירושלים שדבק בדרך האורות, באתר בשבע - ערוץ 7
- הרב אליעזר מלמד, הגרי"מ חרל"פ ורבו הגדול (כתבה שנייה), באתר בשבע - ערוץ 7
- שעורים לדמותו (גם בוידאו), באתר "ישיבה"
- ארכיון שיעורים-הרב חרל"פ מכון מאיר
- הרב חרל"פ באתר mytzadik
- הרב חיים זבולון חרל"פ, בנו של הרב יעקב משה חרל"פ
- 59 שנה לפטירתו של הרב חרל"פ, באתר ערוץ 7, 14 בנובמבר 2010
- אתר המשפחה נסיכות בני דוד חרלפ
- מאיר חובב, הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל, "מגד ירחים" (עלון חודשי להנחלת משנת הראי"ה ומורשתו בהוצאת בית הרב), גיליון 12, כסלו תשס"א, עמ' 4
- המאורע הגדול ביותר עבורי כילד, באתר ערוץ 7
- חגית רוזנבאום, הרב של בן גוריון, באתר ערוץ 7
- שמעון כהן, דמותו של הרב חרל"פ נשכחה, באתר ערוץ 7
- שירת חייו של איש ירושלים - הרב יעקב משה חרל"פ, באתר ערוץ 7
- לדמותו של הרב חרל"פ, מפי הרב חיים דרוקמן
- גודלו של הרי"מ חרל"פ, הרב יואל קטן, ערוץ 7
- הרב נריה גוטל, "אחד מן יחידי היחידים המסולאים": שבעים לפטירתו של הרב חרל"פ, בעיתון מקור ראשון
- עדויות ותיאורים של תלמידיו
- דברים על אישיותו מאת תלמידו המובהק הרב משה צבי נריה.
- הרב שאר ישוב מספר על רבו, באתר ערוץ 7
- "האדם הקדוש ביותר שזכיתי לפגוש", באתר ערוץ 7 - ראיון עם הרב דב יפה.
- הרב אברהם דב אוירבך זצ"ל סיפר בחייו על הערצתו לרב יעקב משה חרל"פ, באתר ערוץ 7
- שר וגדול, באתר ערוץ 7 - דברים אודותיו מפי תלמידו הרב שריה דבליצקי
הערות שוליים
- ^ על משמעות שם המשפחה ראו חרל"פ.
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 2.8 2.9 הרב יעקב משה חרל"פ בגיליון של האגף לתרבות תורנית במשרד החינוך
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 הרב יעקב משה חרל"פ
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 שיחת תלמידו הרב משה צבי נריה
- ^ הקדמת ספרו בית זבול
- ^ הרב שריה דבילצקי, בינו שנות דור ודור
- ^ הקדמת בית זבול, ח"א
- ^ מתוך דבריו של הרב יעקב ניסן רוזנטל
- ^ 9.0 9.1 9.2 לפי דברי הרב ישעיהו הדרי כאן
- ^ 10.0 10.1 יאיר חרל"פ, הגאון שהרביץ תורה בכל הארץ, באתר ערוץ 7
- ^ אגרות הראי"ה א', אגרת פ"ח
- ^ ספר שירת הים - סיפור חייו של הגרי"מ חרל"פ
- ^ ישורון, כרך כז, ירושלים תשע"ב, עמ' תקצ"ח.
- ^ עדותו ב"קריאה גדולה לחיזוק הישיבה"
- ^ בכל רגע סברה חדשה , יהודה יפרח, מקור ראשון, מוסף "שבת"
- ^ הרב דב ליאור, קוממיות, גיליון 70, א' בחשון תשס"ח
- ^ הרב אברהם ישראל סילבצקי, מאמר שלושה כתרים, בתוך ספר הזיכרון "אשל אברהם"
- ^ על פי בנה של דבורה, מנחם כהן
- ^ הנשיא יצחק נבון ז"ל מספר על שירת הים של הרב
שירת הים בנוסח הרב חרל"פ - מאת הרב יעקב אריאל
שירת הים בלחן הרב חרל"פ, ישיבת רמת גן עם הרב יעקב אריאל והרב יהושע שפירא - ^ לנתיבות ישראל ג', עמ' ע"ח
- ^ בנאום "מזמור י"ט למדינת ישראל", שנשא בשנת ה'תשכ"ז, לנתיבות ישראל ג', עמוד ע"ח
- ^ הרבנית מרים דבורה שדמי ע"ה, הפרדס, גיליון 63
- ^ דוד תדהר (עורך), "הרב ישראל בארי (קולנדנר)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יד (1965), עמ' 4500
| הרב אברהם יצחק הכהן קוק | ||
|---|---|---|
| כתביו | אגרות הראי"ה • אורות • אורות הקודש • אורות התורה • אורות התשובה • עולת ראיה • עין איה • מאמרי הראי"ה •
דעת כהן • משפט כהן • אורח משפט • עזרת כהן • שבת הארץ • כתבים נוספים |
 |
| ממשנתו ושיריו | למהלך האידיאות בישראל • הרצאת הרב • חזון הצמחונות והשלום • מאמר הדור • יסוד כסא השם בעולם • שיר האמונה • לחשי ההויה • כנפי רוח | |
| תלמידיו | הרב צבי יהודה קוק (בנו) • הרב יעקב משה חרל"פ • הרב הנזיר • הרב שלום נתן רענן (חתנו) • הרב יצחק אריאלי • הרב אריה לוין •
הרב שאול ישראלי • האדמו"ר החלוץ • הרב משה צבי נריה • הרב יצחק הוטנר • תלמידים נוספים | |
| מוסדותיו | הרבנות הראשית לישראל • ישיבת מרכז הרב • מכון הלכה ברורה ובירור הלכה • תנועת דגל ירושלים | |
| הנצחתו | בית הרב קוק • כפר הרא"ה • מוסד הרב קוק • פרס הרב קוק לספרות תורנית • פרס ירושלים לספרות תורנית • קבוצת אברהם | |
| ציונות דתית • תורת ארץ ישראל • מועדי הראי"ה • משפחתו • תלמידי הרצי"ה • עוד | ||
| הקודם: הרב אברהם יצחק הכהן קוק |
ראשי ישיבת מרכז הרב 1935-1951 |
הבא: הרב צבי יהודה הכהן קוק |
