פורטל:יהדות/חגים ומועדים מתחלפים/גלריה

< לדף בו התוכן מתחלף בהתאם לזמן

עריכהחגים ומועדים מתחלפים

אוסף דפי החגים המתחלפים בפורטל:יהדות

לעריכת התקצירים לחצו על שם החג בכותרת ואחר כך "עריכה".

שבת

הַשַׁבָּת היא יום מנוחה וקדושה שבועי לעם ישראל, המועד הראשון במועדים הקבועים מהתורה. המועד חל באופן קבוע מדי שבעה ימים, ביום השביעי שבשבוע. תחילת השבת היא בסופו של יום שישי, מעט קודם לשקיעת החמה - זמן הקרוי "ליל שבת", וקצה ביום המחרת, עם צאת הכוכבים - זמן הקרוי "מוצאי שבת". השבת היא מועד המקודש ביותר .

ראש חודש

ראש חודש הוא היום המציין את תחילתו של החודש העברי. ראש חודש הוא היום הראשון בכל חודש עברי, ובחודשים שיש בהם שלושים יום – גם היום האחרון נחשב ראש חודש של החודש הבא. חשיבות ההכרזה על ראש חודש קריטית לקביעת החגים היהודיים, שכן הם תלויים בתאריך העברי, לפי החודשים העבריים.

לערך המלא

עשרת ימי תשובה

תקיעות בשופר בעשרת ימי תשובה, הכותל המערבי

עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה הם עשרת הימים הראשונים של חודש תשרי, המוקדשים לעשיית תשובה ובקשת סליחה איש מרעהו. היום הראשון בעשרת ימי תשובה הוא ראש השנה, הנקרא בתנ"ך "יום תרועה", אז קוראים את העם לחזור מחטאיהם לקראת בואו של יום כיפור. היום העשירי והאחרון בעשרת ימי תשובה הוא יום כיפור עצמו, המתקיים בי' בתשרי.

שם נוסף לימים אלו הוא בין כֵּסֶה לעשור, על פי הפסוק בתהילים (פא, ד) "תקעו בחודש שופר, בכסה ליום חגנו". על פי המדרש, ראש השנה מכונה "כסה" מלשון המילה "כיסוי", מכיוון שבניגוד לרוב החגים הוא מצוין בתחילת החודש, ביום שבו הירח אינו נראה כלל (מכוסה), ויום הכיפורים מכונה "עשור", שכן הוא חל בעשירי לחודש תשרי.

ראש השנה

ראש השנה החל בחודש תשרי הוא חג מהתורה ואחד מראשי השנה היהודיים. הוא מצוין בימינו כחג יהודי בא' וב' בתשרי ופותח עשרת ימי תשובה עד יום כיפור. המצווה בתורה מורה על עשיית יום א' בתשרי "יום תרועה" ולכן מצוות החג העיקרית היא תקיעת שופר.

ביום זה מכתירים עם ישראל את ה' כמלכם, וליום דין שבו נידון האדם על השנה שעברה ונקבע מה יארע לו בשנה הבאה. כמו כן, בהלכה יום זה נחשב ליום הראשון בשנה לצורך מניין השנים בלוח העברי ולצורך מניין שנות שמיטה ויובל.

לפי הכלל לא אד"ו ראש, היום הראשון של ראש השנה אינו חל בימים ראשון, רביעי ושישי.

צום גדליה

צוֹם גְּדַלְיָה (גם צוֹם גְּדַלְיָהוּ) הוא יום תענית החל בג' בתשרי, יום לאחר ראש השנה (אם יום זה חל ביום שבת, הצום נדחה ליום המחרת). צום גדליה הוא אחד מארבעת הצומות הקשורים לחורבן בית המקדש הראשון.

תענית זו נקבעה לציון רצח גדליהו בן אחיקם, שהיה נציב על יהודה בימים שלאחר חורבן בית המקדש הראשון, בתחילת המאה ה-6 לפנה"ס, ומותו היווה באופן סופי את חורבן היישוב היהודי בתקופת בית ראשון.

יום הכיפורים

יום הכיפורים (מכוּנה גם יום כיפור) הוא אחד ממועדי ה' החל בעשרה בתשרי והוא יום סליחה וכפרה. יום זה נחשב לאחד הימים המקודשים ביותר בשנה.

במוקד יום הכיפורים עומדת התשובה הסליחה, עינוי הנפש ועבודת יום הכיפורים, הכוללת הקטרת קטורת והזאת דמים בקודש הקודשים. לאחר החורבן המצווה העיקרית של היום היא מצוות העינוי - הצום.

חז"ל מפרשים במשנה את מהות עינוי הנפש ככולל חמישה איסורים: אכילה ושתייה, סיכה, רחיצה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה.

יום הכיפורים מכונה במקרא "שבת שבתון", ומקרא קודש, ובמשנה מוזכר כאחד מהימים הטובים שהיו לישראל.

סוכות

סוכות הוא חג משלוש הרגלים הנחוג במשך שבוע, החל מט"ו בתשרי. היום הראשון של סוכות הוא יום שבתון, ולאחריו שישה ימי חול המועד. בלשון התורה, חג זה נקרא "חג האסיף", ובלשון חז"ל ובספרי הנביאים והכתובים חג זה נקרא "חג" סתם. בחג זה נוהגים בין היתר לשבת בסוכה וליטול את ארבעת המינים.

לערך המלא

הושענא רבה

הושענא רבה הוא הכינוי ליום השביעי של סוכות והינו יום גמר חיתום הדין של ראש השנה ויום כיפור, ויום לתפילות על המים, בתחילת החורף. ביום זה נהוג להגיד פיוטי "הושענא" רבים יותר מיתר ימי סוכות, ומכאן השם ליום זה. ליום זה שמות נוספים ב[מקורות ישראל]] הקדומים והם: "יום שביעי של ערבה", "יום חיבוט חריות" ו"יום חותם". בסוף אמירת ה"הושענות", נהוג לחבוט ערבות על הארץ 5 פעמים.

לערך המלא

שמחת תורה

שמחת תורה, הוא אחד מהימים הטובים ביהדות. חג זה מסמל את סיום קריאת התורה ותחילת סבב חדש במחזור שנתי. בארץ ישראל חג זה נחוג בשמיני עצרת (כ"ב בתשרי), ואילו בחוץ לארץ חג זה נחול ביום טוב שני של גלויות של שמיני עצרת (כ"ג בתשרי).

לערך המלא

חנוכה

חנוכה הוא חג שהחל בתקופת בית שני, והוא חל במשך שמונה ימים, מכ"ה בכסלו עד לב' בטבת (בשנה מלאה או כסדרה) או עד לג' בטבת (בשנה חסרה). החג נקבע כהודאה על ניצחון החשמונאים את היוונים, ועל נס פך השמן. בכל אחת מלילות החג, מדליקים נרות חנוכה בחנוכיה, בסדר עולה באחד מלילה ללילה.

לערך המלא

עשרה בטבת

עשרה בטבת, היא תענית ציבור שנקבעה בגלל שביום זה, נבוכדנצר השני מלך בבל, החל את המצור על ירושלים, מה שגרם בסופו של דבר לחורבן בית המקדש הראשון, ירושלים ויהודה. צום זה הוא אחד מארבעת הצומות שנקבעו לזכר חורבן בית המקדש. הרבנות הראשית לישראל, קבעה שיום זה יהיה גם יום הקדיש הכללי, לזכר אנשים שנפטרו/נרצחו ולא ידוע יום פטירתם.

לערך המלא

ט"ו בשבט

פריחת עץ שקד בסמיכות לחג מסמלת את בואו בשירי הילדים

ט"ו בשבט הוא תאריך וחג חקלאי-הלכתי בארץ ישראל, המצוין בלוח השנה העברי כראש השנה לאילנות. תאריך זה (ט"ו בשבט) קובע לגבי כמה מצוות הקשורות בפירות האילן, כגון נטע רבעי ותרומות ומעשרות. נהוג לאכול ביום זה משבעת המינים, כולם נמנים עם גידולי ארץ ישראל, ויש הנוהגים לערוך בו "סדר ליל ט"ו בשבט" או לקרוא בו את "תיקון פרי עץ הדר".

ז' באדר

תענית אסתר

תענית אסתר היא יום תענית הנהוג בי"ג באדר, ערב חג הפורים (ברוב השנים, במיעוט השנים בו חל פורים ביום ראשון חלה התענית בי"א באדר). סיבת קביעת הצום, שנויה במחלוקת.

היות ותענית זו אינה תקנה דרבנן ואינה מוזכרת בגמרא, אלא היא מאוחרת יותר ובעלת תוקף של מנהג, גדריה קלים יותר מתענית רגילה.

פורים

פורים הוא אחד ממועדי ישראל, שנחגג לזכר הצלתם הניסית של היהודים באימפריה הפרסית מרצח עם. בפורים יש 4 מצוות: קריאת מגילת אסתר, משלוח מנות, מתנות לאביונים וסעודת פורים. בערים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון חוגגים את פורים בט"ו באדר, ואם יום זה חל בשבת, אזי חוגגים שם את פורים במשך שלושה ימים-פורים משולש.

לערך המלא

תענית בכורות

תענית בכורות היא צום, שבו נהגו בחלק מקהילות ישראל שהבכורים מתענים בערב חג הפסח (י"ד בניסן) (במקרה בו ערב פסח חל בשבת, התענית מוקדמת לי"ב בניסן). לא בכל הקהילות פשט המנהג, ולדוגמה אצל יהודי תימן אין הוא נהוג. למעשה, רוב הבכורים אינם מתענים בערב פסח, אלא נוהגים להיות נוכחים בסעודת מצווה, כגון זו של סיום מסכת אשר האכילה בו דוחה את הצום, בגלל היות הצום רק מנהג.

לערך המלא

פסח

פסח הוא חג משלוש הרגלים הנחוג במשך שבוע, מט"ו בניסן עד כ"א בניסן. בחג זה מציינים את יציאת מצרים. לחג זה יש שני שמות מהתורה: חג המצות וחג האביב, והשם מהתפילה – "זמן חירותינו". בחג זה יש איסור לאכול חמץ, ליהנות ממנו, ולהחזיק בו.

לערך המלא

ספירת העומר

סְפִירַת הָעֹמֶר היא מצוות עשה מהתורה לספור כל יום במשך 49 ימים החל מהקרבת קורבן העומר. ביום החמישים של הספירה חוגגים את חג השבועות, שנקרא כך על שם שבעת השבועות של הספירה. ספירת העומר היא גם כינויה של תקופה זו, שבה חלה מצוות הספירה.

ל"ג בעומר

ל"ג בעומר הוא יום שמחה. זהו היום השלושים ושלושה לספירת העומר שסופרים מפסח לשבועות, וחל בי"ח באייר. מקורו של המועד ככל הנראה במנהג לציון קדום של התאריך, וכל"ג בעומר הוא קיים החל מהמאה העשירית לאלף החמישי. זהו המועד האחרון שנוסף ללוח הזמנים היהודי. מנהג בולט בל"ג בעומר הוא הדלקת מדורות.

שבועות

שבועות הוא חג משלוש הרגלים הנחוג בתום ספירת העומר. בחג זה נוהגים לקרוא מגילת רות, ללמוד תורה כל הלילה, לאכול מאכלי חלב ועוד. לחג יש 7 שמות: שבועות, חג הקציר, חג הביכורים, עצרת, חג החמישים, יום הקהל וחג מתן תורה.

לערך המלא

י"ז בתמוז

תענית שבעה עשר בתמוז, היא אחת מארבע התעניות, ומציינת מספר אירועים קשים שאירעו לעם ישראל ביום זה, ביניהם: שבירת לוחות הברית, פריצת חומות ירושלים, וביטול קורבן התמיד. תענית זו פותחת את ימי בין המצרים, הנגמרים בתשעה באב.

לערך המלא

ימי בין המצרים

יְמֵי בֵּין הַמְּצָרִים הם שלושת השבועות שבין צום שבעה עשר בתמוז (היום שבו הובקעה חומת ירושלים) לצום תשעה באב (היום שבו חרב בית המקדש).

ימים אלה מציינים את ימי הצרה והמצוקה הקשורים לחורבן בית המקדש הראשון והשני, וחלים בהם דיני אבלות ההולכים ומחמירים ככל שקרבים לתשעה באב.

בשלוש השבתות של ימי בין המצרים קוראים לאחר קריאת התורה שלוש הפטרות העוסקות בפורענות ובעונשים שיבואו על חטאי העם. הפטרות אלו מכונות "תלתא דפורענותא", ובשבע השבתות שאחריהן קוראים הפטרות המכונות "שבע דנחמתא".

נבוכדנצר מלך בבל מוביל את צבאו אל תוך ירושלים הנצורה. שלושה שבועות לאחר מכן נחרב בית המקדש הראשון. איור משנת 1670.

תשעה באב

תשעה באב הוא יום תענית, המציין את חורבן שני בתי המקדש: בית המקדש הראשון בידי נבוכדנצר השני מלך בבל בשנת 586 לפנה"ס (ולפי בשנת 421 לפנה"ס), ובית המקדש השני בשנת 70 בידי המצביא הרומאי טיטוס (אשר מונה 9 שנים לאחר מכן לקיסר רומא). ממנהגי התענית:

• בתשעה באב קוראים במגילת איכה, שהיא קינה על חורבן ירושלים, הפותחת במילים "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם".
• קינות לתשעה באב הן קינות שאומרים בערב תשעה באב ובבוקרו, לאחר התפילה, על צרות רבות שהתרחשו במהלך הדורות לעם היהודי.
• במדינת ישראל נקבע חוק איסור פתיחת בתי עינוגים בתשעה באב

ט"ו באב

ביהדות, ט"וּ באב (חמישה עשר בחודש אב) מצוין כיום מועד של שמחה בסימן של פיוס ואהבה בעם ישראל. המשנה מתארת את ט"ו באב בארץ ישראל בימי קדם כיום שבו היו לובשים בגדי לבן שאולים כדי שלא יהיה ניכר למי אין בגד, והנשים היו יוצאות לרקוד בכרמים לשם שידוכים. תאריך זה בולט במיוחד לאור דברי המשנה, "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה-עשר באב וכיום הכיפורים".

חז"ל מנו סיבות היסטוריות שונות לחג זה. מן החוקרים יש שהעלו סיבות הקשורות לאורח החיים החקלאי באותם ימים שיש בהן כדי לציין חג. החג בא לידי ביטוי גם בכך שנמנה בין הימים שאין אומרים בהם תחנון, ומצוין בחז"ל כיום שמגבירים בו את לימוד התורה.