רבי יהודה לייב הלוי אשלג

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רבי יהודה לייב הלוי אשלג
הרב אשלג.jpg
תמונה זו מוצגת במכלול בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה ה' בתשרי ה'תרמ"ה
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית ליקובה, האימפריה הרוסית
פטירה י' בתשרי ה'תשט"ו
ישראלישראלירושלים, ישראל
מקום פעילות ישראל
השתייכות מקובלים, חסידים
תפקידים רב שכונה
רבותיו האדמו"ר מקלושין וכן צדיק נסתר
תלמידיו הרבנים ברוך שלום אשלג, שלמה בנימין אשלג ועוד, ראו בערך חסידות אשלג
חיבוריו תלמוד עשר הספירות, הסולם ועוד, ראו בפסקה חיבוריו

רבי יהודה לייב הלוי אשלג (ה' בתשרי ה'תרמ"הי' בתשרי ה'תשט"ו) היה מקובל, עסק בפירוש ובהפצה של תורת הקבלה. מכונה "בעל הסולם" על שם פירוש הסולם שחיבר לספר הזוהר. זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית לשנת תשי"ג. מספר חצרות חסידיות הולכות בדרכו.

תולדות חייו

נולד בליקובה שבפולין (אז באימפריה הרוסית). למד בישיבת גור בוורשה והיה תלמידו של רבי מאיר שלום רבינוביץ, האדמו"ר מקלושין. תשוקתו ללימוד חכמת הקבלה החלה עוד בצעירותו, ומסופר שהיה מחביא דפי זוהר וכתבי האר"י בתוך דפי הגמרא. לאחר פטירת רבו היה לתלמידו של בנו הרב יהושע מפוריסוב. נסע גם (יחד עם רבו האחרון) לאדמו"ר מבעלז רבי יששכר דוב. בגיל 19 נישא לרבקה, בת דודו הרב מאיר יוסף אברמוביץ, חסיד גור שהתגורר בפוריסוב.

לאחר תקופת מגורים קצרה על שולחן חותנו בפוריסוב עקר לוורשה, שם הוסמך לרבנות ושימש כדיין וכמורה-צדק במשך שש עשרה שנה. במהלך תקופה זו פגש במקובל נסתר שעבד לפרנסתו כסוחר. הרב אשלג מכנהו בכתביו "מורי הקדוש זצ"ל". מרבו זה למד את חכמת הקבלה, ואף היה נוכח בפטירתו.

לאחר פטירת מורו עלה לארץ ישראל עם רעייתו בט"ז בתשרי תרפ"ב. התיישב בעיר העתיקה בירושלים, שם למד בישיבת חיי עולם. בישיבה החלו להיאסף סביבו אברכים לשיעורים בקבלה[1].

בארץ ישראל התפרנס תחילה מעיבוד עורות לסת"ם ובייצור סבון, באמצעות מכונה שהביא עמו מפולין. לאחר זמן קצר מינהו הרב קוק, הרב הראשי לארץ ישראל, לרבה של גבעת שאול, שהייתה אז פרבר בשערי ירושלים.

בשנים ה'תרפ"וה'תרפ"ח שהה בלונדון שם חיבר את חיבורו המקיף "עץ חיים" וחלק מפירוש הסולם.

הרב אשלג נפטר ביום הכיפורים ה'תשט"ו ונקבר בהר המנוחות בירושלים.

על פי עדות נכדו, הרב שמחה אשלג, עוד מימי מלחמת העולם הראשונה הוא זעק רבות על חורבן העולם הממשמש ובא. בשנות השלושים הוא התריע על כך בקול גדול. בכתביו משנת תרצ"ג מצוי המשפט "כבר זעקתי על קץ העולם"[דרוש מקור]. הוא הכריז על הצורך בלימוד ספר הזוהר בישיבות פולין, ולשם כך אף נפגש עם רבנים ואדמו"רים, בבקשה שייסדו סדרי לימוד בזוהר בישיבותיהם, אך הם לא שעו לבקשותיו. הוא ראה באגואיזם המתפשט בעולם סכנה גדולה, שבסופו של תהליך יוביל למשטר נאציסטי שעלול להחריב את כלל האנושות.

יחסו לארץ ישראל ולמדינת ישראל

בעל הסולם יחס חשיבות לעלייה לארץ ישראל. אחרי הצהרת בלפור הכריז שזה סימן משמיים שחובה לעלות לארץ ישראל[דרוש מקור]. הוא טען כי "נותנים זמן מן השמיים - עשרים שנה כדי לעלות לארץ ישראל". ייסד קבוצה סודית של ארבעים משפחות אמידות בפולין כדי לעודד עלייה לארץ ישראל. משהתגלה הדבר מיד קמו לו מתנגדים מקרב הציבור החרדי שיחסו לו מניעים ציוניים. בעקבות זאת התבטלה הקבוצה. בעת הכרזת העצמאות אמר: "אכן הרגשתי מעט יום טוב" [2]. אמר שיסודו של יישוב יהודי בארץ ישראל לא יתבטל עד ביאת המשיח, עם זאת כתב שהגאולה תגיע מצד הבורא לעם ישראל כמתנה, ולא מצד עצמנו. "כל זמן שאין בן ישראל מסוגל לדת ישראל, עדיין ארצינו שבויה בידי הנכרים". במאמר "וזאת ליהודה" כתב שרבים בועטים בגאולה ויורדים מהארץ משום שאינם יודעים את משמעותה האמיתית. עוד הוסיף שזכינו להתפשטות ספר הזוהר וגאולת הארץ מידי הנכרים מצד האלוקים, ואנו עדיין זקוקים להשתלם בלימוד והבנת ספר הזוהר כדי שתגיע הגאולה השלימה.

פעולתו הציבורית

בעל הסולם פעל לקידום רעיונותיו ונפגש לשם כך עם ראשי היישוב, עם מנהיגי תנועות הפועלים ועם אישי ציבור, ובהם דוד בן-גוריון, זלמן שזר, משה שרת, חיים ארלוזורוב, מאיר יערי, יעקב חזן, דב סדן וחיים נחמן ביאליק. בפגישותיו עם בן גוריון ניסה לפעול לביסוס הדת וההשפעה לזולת בבניין המדינה. בן-גוריון כתב כי נפגש עם אשלג "הרבה פעמים": "אני רציתי לדבר איתו על קבלה, והוא איתי על סוציאליזם"[3]. משנוכח בעל הסולם כי לא יצליח לפעול בדבר, סרב להיפגש שוב עם בן גוריון.

הגותו

רצון לקבל ורצון להשפיע

עיקר תורתו של בעל הסולם סובבת על עניין "הרצון לקבל" ו"הרצון להשפיע" (הנקראים אגואיזם ואלטרואיזם) . האדם מטבע בריאתו רצונו אך לקבל הנאה לתועלת עצמו. מטרתו היא להפוך את הרצון לקבל לרצון להשפיע, ועל ידי כך לזכות להשוואת הצורה ודבקות בבורא.

השפעת החברה

לרב אשלג תפיסה קיצונית אודות הבחירה החופשית. לדבריו, לאדם אין כלל בחירה חופשית מלבד בבחירת ההשפעה החברתית שאליה ייחשף.

יש חירות לרצון לבחור מלכתחילה בסביבה כזו, בספרים ומדריכים כאלו שמשפיעים לו שכליות טובות. ואם לא יעשה זאת, אלא מוכן לבוא בכל סביבה המזדמנת לפניו. שמשום זה ודאי יפול בסביבה רעה, או יבלה זמנו בספרים שאין בהם תועלת, שהם מרובים ויותר נוחים לפניו. שמתוך זה נעשה מוכרח להשכלות גרועות ורעות, המביאים אותו לחטא ולהרשיע, ודאי ענש יענש, לא מטעם המחשבות והמעשים הרעים, שאין לו בחירה עליהם - אלא מטעם שלא בחר להיות בסביבה הטובה, כי בזה ודאי יש בחירה. לכן, המתאמץ בימי חייו, ובוחר בכל פעם בסביבה טובה יותר - הרי הוא ראוי לשבח ולשכר. וגם כאן, לא מטעם מחשבותיו ומעשיו הטובים, הבאים לו בהכרח ללא בחירתו, אלא מטעם התאמצותו לבחור לו סביבה טובה המביאתו לידי המחשבות והמעשים הללו... רק בעניין בחירת הסביבה, משוער כל עניין ממשלתו של האדם על עצמו, אשר בשבילה הוא ראוי לשכר או לעונש... כי רק בדבר הזה יש להועיל לאדם או לגנותו, דהינו, בבחירת הסביבה, אולם לאחר שבחר הסביבה, הוא מוטל בידיהם כחומר ביד היוצר.

מאמר החירות

עשה לך רב

בלי רב מקובל בעל השגה רוחנית אי אפשר להתקדם לרוחניות:

האדם יבחר לעצמו אדם חשוב ומפורסם שיהיה לו לרב שממנו יוכל לבוא לעסק תורה ומצוות על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו... ונמצא בכל פעם שמשוה צורתו לרבו הוא מתדבק בו לשעתו, ומתוך כך הוא משיג ידיעותיו ומחשבותיו של רבו, לפי מידת דבקותו... ואז יוכל התלמיד לעסוק בתורה ומצוות לשמה בכל לבבו ונפשו ומאודו, שהיא הסגולה המביאה לדבקות נצחית בהקב"ה.

מתן תורה, עמ' קנז

צורה חדשה ללימוד הקבלה

הרב אשלג ראה חשיבות רבה בהנגשת לימוד הקבלה לציבור ופעל לכך באמצעות כתיבת ספריו העקריים: פירוש הסולם וספר תלמוד עשר הספירות. הרב אשלג מסביר בהקדמתו לתלמוד עשר הספירות כי החשש העיקרי שראו חכמים בהפצת חוכמת הקבלה היה חשש ההגשמה, שבו עוברים על איסור של "לא תעשה לך פסל וכל תמונה". על כן האריך בביאוריו באופן השולל הגשמה של זמן ומקום בעניינים רוחניים.

במאמר "עת לעשות" הוא מתבטא בתקיפות על מצב הדור, ועל כך שאנשים לא הגונים חיבלו בחכמת הקבלה. הוא מוסיף ואומר שלא שינה ולא הוסיף על דברי האר"י כקוצו של יו"ד, אלא כל מטרתו לתת פנים חדשות לעבודת ה' ולתיקון ישראל וכלל האנושות.

תלמידיו וממשיכי דרכו

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חסידות אשלג

הרב אשלג לא הורה על ממשיך רשמי שלו ולאחר פטירתו תלמידיו לא התיימרו לתפוס את מקומו אלא רק עסקו בהפצת חכמת הקבלה בקרב העם, כפי שביקשם.

בין תלמידיו וממשיכי דרכו בלימוד ובהפצת הקבלה:

  • הרב ברוך שלום אשלג - בנו של בעל הסולם. אדמו"ר בבני ברק.
  • הרב שלמה בנימין אשלג - בנו של בעל הסולם. אדמו"ר בבני ברק.
  • הרב יהודה צבי ברנדויין (מקובל) - גיסו של בעל הסולם.
  • הרב יהושע אלכסנדר יצחק הורביץ - גיבש את קבוצת התלמידים הראשונה בארץ.
  • הרב משה יאיר וינשטוק - מחברם של למעלה משמונים ספרים בתורת הנגלה והנסתר.
  • הרב דוד מינצברג היה מנהיג קהילה של תלמידי הרב אשלג, מבני היישוב הישן.
  • הרב משה ברוך למברגר - שהיה גם משמשו של בעל הסולם.
  • הרב בנימין סינקובסקי -מחבר ספר "יד בנימין" מאמרים ששמע מרבו בעל הסולם.

חיבוריו

שני חיבוריו העיקריים הם:

  • תלמוד עשר הספירות - פירוש על קטעים נבחרים בכתבי האר"י (6 כרכים, יצאו לאור החל משנת תרצ"ז (1937)).
  • פירוש הסולם על ספר הזוהר (18 כרכים, יצאו לאור בין השנים תש"ה–תשי"ג). הספר כולל את ההקדמות: מבוא לספר הזוהר, הקדמה לספר הזוהר, פתיחה לחוכמת הקבלה ופתיחה לפירוש הסולם.

חיבורים נוספים:

  • פנים מאירות ופנים מסבירות, פירוש על ספר "עץ חיים" מרבי חיים ויטאל. ספר זה הורחב לאחר מכן לתלמוד עשר הספירות.
  • קונטרסים: "מתן תורה", "הערבות" ו"השלום", ה'תרצ"ג.
  • בית שער הכוונות, הכולל את הפירוש "אור פשוט" ללקט קטעים נבחרים מכתבי האר"י, ת"ש.
  • פתח השער - יסודות בחכמת הקבלה
  • כתבי הדור האחרון, יצירותיו האחרונות, בהן ניתח משטרים חברתיים שונים והתווה תוכנית מפורטת לבניין חברה עתידית מתוקנת.
  • קול התור - הקדמות, מאמרים ורשימות דברים בנושאי תורה, ערבות ישראל, משיחיות וקבלה.
  • עיתון "האֻמָּה" (1940). נסגר על ידי השלטונות הבריטים לאחר הוצאת גיליון אחד בלבד.

לקריאה נוספת

  • יצחק אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, אישים כרך א', בהוצאת מוסד הרב קוק, עמ' כה-כז.
  • אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, חלק ז, בני ברק, תשמ"ט, עמ' רכה-רמד.
  • אברהם מרדכי גוטליב, הסולם, 1997
  • בועז הוס,"'קומוניזם אלטרואיסטי': הקבלה המודרניסטית של הרב אשלג', עיונים בתקומת ישראל 16 (2006), עמ' 109–130.
  • יונתן מאיר, "גילוי וגילוי בהסתר: על 'ממשיכי' הרי"ל אשלג, ההתנגדות להם והפצת ספרות הסוד", קבלה: כתב עת לחקר כתבי המיסטיקה היהודית, טז (תשס"ז), עמ' 151–258.
  • יונתן מאיר, "גילויים חדשים על ר' יהודה ליב אשלג: הערות על הקבלה במזרח אירופה ובארץ ישראל בראשית המאה העשרים", קבלה: כתב עת לחקר כתבי המיסטיקה היהודית, כ (תשס"ט), עמ' 345–368
  • טוני לביא, 'סוד הבריאה-תורת האלוהות ותכלית האדם בקבלת הרי"ל אשלג', מוסד ביאליק תשס"ח
  • טוני לביא, 'מחשבת הבריאה, הקונסטרוקציה והרקונסטרוקציה של הנברא במשנת ר' יהודה לייב הלוי אשלג', בתוך קבלה 10, תשס"ד, עמ' 249–334.
  • טוני לביא, 'עולם האצילות: התפשטותו, שיעור קומתו ותכליתו בקבלת ר' יהודה ליב הלוי אשלג', בתוך קבלה 15, תשס"ז, עמ' 335–368.
  • יובל רביד, רב-מקובל-קומוניסט: דרכו של הרי"ל אשלג, גיליון ספרני היהדות כג (תשע"ג)

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. בהם הרב משה יאיר וינשטוק, הרב יעקב מרדכי ברנדויין (נכד לאדמו"רי סטרטין) והרב דוד מינצברג.
  2. אברהם מרדכי גוטליב, בעל הסולם. נדפס גם בספרו: הסולם, "פרק שבעה עשר: הקמת מדינת ישראל"
  3. ארכיון בן-גוריון, יומנים, 11 באוגוסט 1958.


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0