תנועות נוער חרדיות
 |
ערך שניתן לשפר את מקורותיו
| |
| ערך שניתן לשפר את מקורותיו |
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. |
תנועות נוער חרדיות הן תנועות נוער העוסקות בחינוך לערכים, התנדבות ותרומה לקהילה, ומתייחדות באווירה חרדית ופעילות חינוכית בדרך התורה והמצוות. הן שמות דגש על הקניית ערכי היהדות וההשקפה החרדית. תנועות נוער חרדיות היו קיימות בעיקר בתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה ולאחריה. עם מעבר החברה החרדית לדרך חיים שמרנית יותר ואפיונה עם חברת הלומדים עברו תנועות הנוער גלגולים שונים וכיום הן מצויות פחות.
רקע והיסטוריה
תנועות נוער חרדיות קמו בתקופה שבין שתי מלחמות העולם כמענה חרדי לצמיחת תנועות הנוער היהודיות הציוניות שהתפתחו ברקע היווצרותן של תנועות הנוער במאה ה-19. תנועות הנוער היהודיות הציוניות צמחו בעיקר במזרח אירופה תחילת המאה ה-20 והן הובילו את הבשלת הרעיון הציוני ויישוב ארץ ישראל. ב-1913 נוסד "השומר הצעיר" באוסטריה וברוסיה. ב-1914 נוסדה "תכלת לבן" (Blau Weiss) בגרמניה, מאוחר יותר אותן קבוצות יהפכו לגרעיני העלייה ארצה.[1] כדי לשמר את הרמה הדתית של הנוער הציוני-דתי, צמחו אז גם תנועות נוער ציוניות-דתיות. התנועות הדתיות-ציוניות חינכו לקשר בל יינתק בין האמונה הדתית לבין בניין ארץ ישראל, בניגוד לזרם האורתודוקסי הלא ציוני. תנועות אלו הקימו חוות הכשרה לשם הכנת החניכים לעלייה ארצה, הקימו קיבוצים ויישובים חלוציים-דתיים. בקרב היהדות האורתודוקסית הלא-ציונית התפתחה ביקורת כלפי תנועות הנוער הדתיות-ציוניות בטענה כי הן מחקות את התנועות החילוניות במקום להתמקד בערכי התורה ובדרכי היהדות וכי הן מקדשות את דרך החלוצית החינוכית הרואה בקיבוץ כמקום ההגשמה הבלעדי, ונמשכות אחר הרעיון הציוני.[2] על רקע ביקורות אלו והקונפליקט הרעיוני הגדול שבין הציונות ליהדות האורתודוקסית החרדית והקמת אגודת ישראל כארגון הגג ליהדות האורתודוקסית, קמו גם ארגוני ותנועות נוער חרדיות. בהמשך השנים, כשהתבססה אגודת ישראל והוקם עולם הישיבות ועולם החסידות בארץ ובחו"ל, פחת הצורך במסגרות הנוער הבלתי פורמלי ורובן שינו את יעודן או שנסגרו.
תנועות הנוער ההיסטוריות
תנועת עזרא - תנועה חרדית שהפכה לדתית לאומית
ערך מורחב – עזרא (תנועת נוער)
התנועה נוסדה בסוף חודש אב ה'תרע"ט -1919 בגרמניה, על ידי קבוצת סטודנטים שומרי תורה ומצוות שחונכו בשיטתו של הרש"ר הירש - "תורה עם דרך ארץ". הרב ד"ר יצחק ברויאר נכדו של הרש"ר וממנהיגי תנועת אגודת ישראל היה ממובילי התנועה. התנועה נוסדה מתוך הבנה שכדי לחנך לאור שיטה זו יש ליצור מסגרת גם לשעות הפנאי שתשלים את החינוך הפורמלי ותקרב את בני הנוער מקרב היהדות האורתודוקסית לאמונה מעמיקה יותר, להשתתת התורה בכל ענפי החיים ולעלייה לארץ ישראל, תוך אמונה שהמידות והלימוד צריכים לבא לידי ביטוי גם במחנה, בפעולה, או במסגרת הסניפית.
התנועה קרויה על שם עזרא הסופר אשר העלה את גלות בבל ארצה, היטיב את רמתו הרוחנית של הדור, וחיזק אותו רוחנית ואמונית.
משנת ה'תרצ"ו (1936) ואילך, נוסדו סניפים של עזרא בארץ ישראל, בפתח תקווה ובתל אביב, בשם "נוער חרדי". בשנת ה'תרצ"ז (1937) נוסד הסניף בירושלים ובשנת ה'תרצ"ט (1939) נוסד הסניף בחיפה. התנועה בארץ הייתה מזוהה עם תנועת פועלי אגודת ישראל - מפלגה של יהודים דתיים יוצאי גרמניה וחסידים מפולין שדגלו בהגשמה חלוצית ובהתיישבות בארץ ישראל, חברו לתנועת אגודת ישראל והיוו את הזרוע החלוצית שלה. כביטוי לשאיפה זו כונתה התנועה "ארגון הנוער החרדי בארץ ישראל". הכינוס הראשון של התנועה בארץ התקיים בירושלים בשנת ה'תרצ"ז (1937).
התנועה ייסדה מספר יישובים בארץ ישראל:
חפץ חיים: הקיבוץ הוקם ב-25 באפריל שנת 1944. חברי הגרעין החלוצי של התנועה התפרסמו ברצונם בקיום המצוות התלויות בארץ ככתבן וכלשונן בהתאם להנחיות החזון איש. השם "חפץ חיים" ניתן לזכרו של רבי ישראל מאיר הכהן, המכונה "החפץ חיים", שנפטר ביום שגרעין הקיבוץ הוקם בכפר סבא.
יסודות: היישוב הוקם בשנת 1946 על ידי פליטי השואה וחברי תנועת פועלי אגודת ישראל ונקרא קבוצת "נתיבה". חברי הקבוצה עלו בפועל לקרקע רק במהלך מלחמת העצמאות, בשנת 1948, על מנת להוות נקודת שליטה על דרך בורמה והיישוב נקרא על ידי מייסדיו "קיבוץ יסודות שעל ידי קבוצת נתיבה".
גת רימון: הוא מושב בבקעת אונו, ששייך למועצה אזורית דרום השרון וממוקם בין שטח המועצה המקומית גני תקווה והעיר פתח תקווה.
שעלבים: הקיבוץ הוקם בשנת 1950 ושוכן דרומית מזרחית לרמלה כ־3 ק"מ ממזרח למשמר איילון. מייסדיו של הקיבוץ, חניכי תנועת ה"עזרא" בני הארץ ויוצאי ארצות שונות, חברי גרעין הנח"ל "שלהבת".
מבוא מודיעים: מושב עובדים שיתופי זה הוקם בשנת 1964 כ־7 ק"מ ממזרח לעיר לוד, ליד יער בן שמן. הוא הוקם על ידי חניכי הנח"ל כקיבוץ, אל ננטש וחבריו הקימו את היישוב מבוא חורון. המקום יושב מחדש על ידי הרב שלמה קרליבך וחסידיו, רובם עולים מארצות הברית. ב-1975 הוחלף שמו של המושב מ"מבוא מודיעים" ל"מאור מודיעים" לציון שמו של רבי מאיר קאליש, האדמו"ר מאמשינוב, שהרב קרליבך היה חסידו הנאמן.
מבוא חורון: התנחלות ומושב עובדים שיתופי. הוקם על ידי גרעין הנח"ל שיצא ממאור מודיעים. ממוקם כ־10 ק"מ מצפון מערב לירושלים ונקרא על שמה של בית חורון התנ"כית.
נחליאל: התנחלות השוכנת כ-9 ק"מ צפונית מערבית לרמאללה. הוקמה על ידי חברי גרעין הנח"ל "נחליאל" שהיו תושבי הארץ. שמו של היישוב הוא על שם ספרו של הרב ד"ר יצחק ברויאר, ממייסדי התנועה.
בהמשך השנים הציבור החרדי ואגודת ישראל זנחו את רעיון ההתיישבות והתכנסו לתוך הערים החרדיות, ערך תורה ועבודה ננטש לטובת הקמת חברת הלומדים וראיית ערך עליון בהקדשת החיים ללימוד התורה, תנועת פועלי אגודת ישראל נחלשה והתפרקה. ברבות השנים הגדירה תנועת עזרא את עצמה מחדש כתנועה דתית לאומית, המיועדת לבני הציונות הדתית עם אופי שמרני יחסית וללא כינוסים מעורבים לבנים ובנות כמקובל בתנועות נוער ציוניות דתיות אחרות כבני עקיבא ועוד. ב-1991 החליטה התנועה לקרוא לעצמה "תנועת הנוער החרדי לאומי בארץ ישראל", ובשנת 2009, במסגרת הוועידה ה-י"ז, הוחלט שוב לשנות את שמה לשמה הנוכחי, "תנועת הנוער התורני-לאומי בארץ ישראל".[3]
תנועת צעירי אגודת ישראל - מתנועת נוער לתנועה פוליטית
- ערך מורחב – צעירי אגודת ישראל
התנועה פעלה בישראל בין השנים תש"ג-תשמ"ט והשתלבה כסיעה במפלגת אגודת ישראל. בתשמ"ט התפרקה ועל בסיסה הוקמה מפלגת דגל התורה.
מאז הקמת אגודת ישראל קמו בתוכה מספר מסגרות שפעלו תחת השם צעירי אגודת ישראל. העיתון "קול ישראל" יצא מטעם ארגון בשם זה, והתארגנויות נוספות פעלו מטעמו בפולין ובארצות הברית. ההסתדרות הליטאית של צעירי אגודת ישראל כונתה "צעירי ישראל". ההמנון שלה, "לדור", חובר בידי רבי אברהם אליהו קפלן. התארגנות זו הייתה הבסיס להקמת האגף הליטאי של רשת החינוך "יבנה" שהוקמה בשיתוף פעולה עם "המזרחי".[4].
בשנות ה-40 הוקמה התנועה בארץ ישראל כגוף נפרד בתוך אגודת ישראל, הגורם הראשוני להקמתה היה אי יכולתה של אגודת ישראל להתמודד עם פרשת ילדי טהראן וחוסר היכולת לקלוט אותם במוסדות מתאימים. התנועה הוקמה על ידי יוצאי גרמניה והונגריה, ליטאים וחסידים מחסידות גור, אולם בהמשך השנים הייתה מזוהה עם הציבור הליטאי והייתה כפופה לחזון איש, אחריו לרבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק ואחריו להרב שך. בשנת תש"ג נערכה בפתח תקווה ועידה של התנועה שבה הוחלט בין השאר על הקמת ישיבות. כתוצאה מכך הוקמה ישיבת חפץ חיים בכפר סבא על ידי הרב אברהם ריין. צא"י הוציאה עיתון בשם "דגלנו" שאותו ערכו משה שנפלד ובהמשך ישראל שפיגל.
צא"י פעלה בקרב החיילים החרדים והפעילה את גדוד הנח"ל החרדי שפעל בשנות ה-60.[5]. התנועה הייתה שותפה בייסוד כמה יישובים, בהם קוממיות וחזון יחזקאל. היא הקימה את בתי הכנסת צא"י ברמת אהרן, דברי שיר בבני ברק ועוד.
עם התמסדות הציבור החרדי והפניית הצעירים החרדים לישיבות הפכה צא"י לתנועה פוליטית שייצג את הסיעה הליטאית באגודת ישראל עד לפרישתה.
תפארת בחורים
התנועה הוקמה כמסגרת חברתית תורנית לא מפלגתית שפעלה ברוסיה וליטא להענקת חוויה חברתית רוחנית ולימוד תורה לנוער עובד וסטודנטים צעירים שומרי תורה ומצוות. התנועה הקימה מסגרות לימודיות לאחר שעות העבודה והלימודים, בהם למדו הצעירים תורה וחסידות וספגו אווירה תורנית והתחזקות רוחנית הדדית.
התנועה ברוסיה. ברוסיה פעלה התנועה מיסודו של רבי שלום דובער שניאורסון מליובאוויטש ובעיקר תחת הנהגתו של בנו הרב יוסף יצחק שניאורסון, חרף מאבקי השלטון הסובייטי שנלחם בהתאגדויות הדתיות. וכך כותב הריי"צ (אגרות קודש חלק ב' תטז) "ענינה של אגודה זו אשר מתקבצים צעירים בחורים מבני י"ח-כ' שנה ולמעלה ואברכים עד בערך ל"ה ומ' שנה, אשר רובם הם מבעלי מלאכה, בעלי עסקים עוזרי בתי מסחר ועבודה. אגודה כזו ישנה ברוסיא בהרבה והרבה מקומות ת"ל ובהם נכנסים גם תלמידי האוניווערסיטעט (=תלמידי האוניברסיטה), רופאים ועורכי דין כו', והביאה אגודה זו כמה עניינים טובים בחיזוק הדת, אשר ת"ל בהרבה צעירים נראה תנועת חיים בענייני היהדות, אגודת כזו נוסדה בין יהודי בוכארא בסמרקנד ועוד ובגרוזיא בכותאיס טיפליס ועוד ות"ל עשתה פרי טוב".
סיסמת התנועה היתה 'היה יהודי שלם באוהליך ויהודי שלם בצאתך', על משקל סיסמתם של המשכילים הראשונים: "היה יהודי שלם באוהליך, ואדם בצאתך".
הרב יעקב לנדא, לימים רבה של בני ברק, היה ממנהלי ומייסדי סניפי תפארת בחורים. ישראל אריה לייב שניאורסהאן, אחיו של רבי מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש ניהל את הסניף בלנינגרד.[6]
התנועה בליטא. התנועה פעלה גם בליטא כמסגרת בלתי מפלגתית, בעיקר בקרב חוגים שלא הצטרפו לתנועת אגודת ישראל. בתחילת שנת תרצ"ג - 1932 התכנסה וועידה ארצית בעיר ברנוביץ לייסוד הארגון. בראש התנועה עמדו הרב נחום שלמה פרלוב בנו של האדמו"ר רבי משה מסטולין, הרב מאיר קרליץ אחיו של החזון איש ונציגם של החפץ חיים והרב חיים עוזר גרודז'ינסקי. בוועידה נתקבל מכתבו של החפץ חיים שכלל דברי ברכה וחיזוק חמים. במכתבו לכנסיה הגדולה השנייה של אגודת ישראל באלול תרפ"ט - 1929 מזכיר החפץ חיים את האגודה כדוגמה לתנועה משמעותית ואפקטיבית "וכן עלינו להשתדל לייסד חבורות מקשיבות לקול ד׳, כמו חברות ש״ס ומשניות ושעורי ערב, עבור הפועלים אחינו בני ישראל כמו חברות תפארת בחורים וכדומה".
התנועה בארץ ישראל. בשנת 1912 עלו ארצה הרב שלמה אלישיב ("בעל הלשם" ע"ש ספרו "לשם בו ואחלמה") וחתנו, הרב אברהם אלישיב ("בעל ביכורי אברהם") שהיה רבה הראשי של העיר הומל שבבלארוס. כשנוכחו לדעת כי עקב המצב הכלכלי הקשה ששרר אז בארץ נאלצים בחורים חרדיים רבים לצאת לשוק העבודה ורבים מהם נושרים מקהילותיהם, הקימו את חברת תפארת בחורים שבית הכנסת שלה שימש שטיבל (בית כנסת פעיל בכל שעות היממה). עם פטירתו בשנת 1942 התמנה בנו, הרב יוסף שלום אלישיב מי שלימים יהיה הפוסק ההלכתי וממנהיגי היהדות החרדית, כממלא מקומו בבית המדרש. כמסורת אביו המשיך למסור בו את שיעורו היומי. המקום חדל מלשמש כמסגרת לצעירים והפך למקום שיעורו המפורסם של הרב אלישיב.
ה"מתמידים" - מתנועה לקהילה
- ערך מורחב – ישיבת המתמידים
ראשיתה של הקהילה במסגרת ערב לימודית וחברתית, שהוקמה בשנת 1949 על ידי הרב יוסף אייכלר, עבור בני נוער חרדיים מהיישוב הישן, במטרה להתמודד עם תופעות של ריפיון רוחני ופריקת עול בקרב אותם בני נוער, שנגרמו בשל חוסר תעסוקה ובשל התגייסות לצה"ל (וקודם לכן לארגוני המחתרת). שמה של המסגרת היה ישיבת המתמידים. מייסדי ישיבת המתמידים היו הרב חיים אורי רוזנברג והרב יוסף אייכלר שאף ניהל אותה בשנותיה הראשונות.
ברבות השנים התגבשה המסגרת לקהילה חרדית המאגדת קבוצה מבני היישוב הישן הירושלמי שלא ראו בעין יפה את הקנאות הירושלמית תחת הנהגת "העדה החרדית". המנהיג הרוחני הראשון של הקהילה היה הרב אברהם לייב קליין. לעת זקנותו מינה את מקורבו הרב לייב מינצברג, אשר הנהיג בקהילה את שיטתו הלימודית המיוחדת, המבוססת על סגנון הלמדנות של ישיבות ליטא בשילוב עם שיטת הלימוד הנהוגה ביישוב הישן בירושלים. ב-1995 שינתה הקהילה את שמה ל"קהל עדת ירושלים", כפי שמופיע בלוגו הרשמי. אם כי היא מכונה עדיין בציבור בשמה הישן - "מתמידים".
השם "ישיבת המתמידים" או חברת מתמידים הפך ברבות השנים, משם פרטי של ארגון נוער, לשם כללי, אשר מוסדות רבים משתמשים בו להגדרת פעילות הנוער בשעות הערב.
תנועות נוער חרדיות כיום
צבאות השם
הוא שמו של ארגון ילדים שנוסד בי"ט בתשרי תשמ"א (28 בספטמבר 1980) על ידי הרבי מנחם מנדל שניאורסון מחסידות חב"ד.[7] שמו של הארגון לקוח מכינוי לעם ישראל המופיע בספר שמות: "ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים".[8] קהל היעד של התנועה הם ילדים וילדות יהודים עד גיל בר מצוה ובת מצוה. על פי דברי הרב שניאורסון, כל ילד וילדה יהודיים, עם לידתם "מגויסים" לצבאות השם, המפקד העליון הוא – הקדוש ברוך הוא וספר הפקודות הוא – התורה.[9]. הארגון פעיל במדינות רבות. מרכזים בולטים שלו פועלים בישראל ובארצות הברית. מלבד הארגונים שפועלים תחת השם 'צבאות השם' באופן רשמי, מקובל בחסידות חב"ד להשתמש בשם 'צבאות השם' (או "חיילי צבאות השם") ככינוי לילדי החסידות. התנועה מפעילה מערכת הוצאה לאור, המוציאה ספרים ועיתונים המותאמים לילדים יהודים, גם כאלו שאינם משתייכים לקהילה החב"דית. מאוחר יותר החלה התנועה להוציא גם ירחון בשם "קידס", המופץ בשבע שפות ומופיע גם באיראן.[10] בשנים האחרונות החלה התנועה להדפיס את שבועון "החייל", המיועד לילדי החסידים ומופץ בקהילות חב"ד במדינות דוברות אנגלית. התנועה הדפיסה את ספר המצוות להרמב"ם במהדורה מותאמת לילדים, ומדי שנה נערך בקראון הייטס חידון עולמי על ספר המצוות בהשתתפות אלפי ילדים. הארגון מפעיל רשת המאגדת תחתיה עשרות קייטנות ומחנות קיץ ברחבי הארץ .
פרחי הדגל
היא תנועת נוער חרדית בישראל. בראש הארגון עומד הרב נפתלי פרוש, בנו של הרב מנחם פרוש. התנועה רואה את תפקידה בהחדרת ערכי התורה והיהדות בקרב הנוער. עיקר פעולותיה בלימוד הלכות אקטואליות בקרב בני נוער. אחת לתקופה נערכים מבצעי שינון ולימוד ובסיומם מתקיימים מבחנים פומביים - ארציים ועולמיים. בשנת 2002 היו בתנועה כ-4000 חניכים.
בנות בתיה
בנות בתיה (בשמה המלא - תנועת בנות בית יעקב בתיה) היא ארגון נוער לבנות חרדיות שהוקם בפולין ופועל בישראל מאז שנות השלושים ומרכזו בירושלים. בפולין פעלה התנועה במסגרת תנועת בנות אגודת ישראל[11].
התנועה הוקמה כמסגרת לחינוך משלים לבנות חרדיות הלומדות במערכת בתי הספר בית יעקב. מאז שנת 2005 מפעילה התנועה מסגרת חינוכית לבנות בחופשת הקיץ (פרויקט "אתנחתא"). על פי פרסומי התנועה השתתפו בפרויקט רבבות חניכות. התנועה נקראת על שם המורה בטי רוטשילד שהגיעה מגרמניה לפולין בעקבות בקשתה של הגברת שרה שנירר. אומדן תנועות הנוער שפרסם משרד החינוך בסוף 2005 הראה כי בתנועה פעלו 17,400 חניכות, מתוך כ-150,000 חניכים בכלל תנועות הנוער בישראל (11.6%). בסוף שנת 2006 היוו חניכות התנועה כ-14.6% מכלל חניכי תנועות הנוער בישראל.[12] בשנים האחרונות התנועה היא הרביעית בגודלה בישראל (אחרי הצופים, הנוער העובד והלומד ובני עקיבא). לפי פרסומי התנועה היו בה בשנת 2008 49,532 חניכות ו-1,862 מדריכות, הפועלות ב-217 סניפים ב-52 יישובים.[13]
בין ערכיה המוצהרים של התנועה: השקפת עולם יהודית; תגבור החינוך הערכי, בפרט באזורי מצוקה; שירות למען הקהילה; צמצום פערים חינוכיים וחברתיים; חינוך לדו-קיום והגשמה אישית.[14]
תנועה נפרדת המקבילה לבתיה היא היכלי ענ"ג - ארגון נשות גור שהיא תנועת נוער בישראל המיועדת לבנות חסידות גור, לתנועה כ-20 סניפים ברחבי ישראל וכן מרכז הדרכה ארצי בבני ברק, ובו חומרים, תוכניות ופעולות למדריכות.
התנועה הוקמה ב-6 בנובמבר 2002, א' בכסלו תשס"ג. בשנת 2006 הצטרפה היכלי ענ"ג למועצת תנועות הנוער בישראל (מת"ן).
הערות שוליים
- ^ ראו תנועת הנוער, קורותיה בעמים ובישראל, עמ' 39-40
- ^ ראו תנועות נוער בישראל ובעולם, עמ' 69-70
- ^ ההיסטוריה התנועית, מתוך אתר תנועת עזרא.
- ^ להרחבה על כך ראו: יצחק רפאל עציון, 'הזרם החינוכי "יבנה" בליטא', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ב: "היהודים בליטא מ-1918 עד 1941", תל אביב: עם הספר, תשל"ב, עמ' 160–164 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 882 ואילך).
- ^ נתנאל כ"ץ, נחשף: מכתב הרב שך על הנח"ל החרדי, באתר ערוץ 7, 3 במרץ 2015
- ^ תולדות חב"ד ברוסיא הצארית, פרק ט'
- ^ קטע וידאו משיחת היסוד של צבאות ה'.
- ^ ספר שמות, פרק י"ב, פסוק מ"א
- ^ מרדכי מנשה לאופר, "צבאות השם" – שלושים שנה לצבא הילדים, 'התקשרות' גיליון 847, באתר צא"ח
- ^ ראו כפר חב"ד חג הפסח תשע"ז, ריאיון עם הרב בנימינסון
- ^ הועידה השלישית של "בנות אגודת ישראל", הצפירה, 29 באפריל 1931
- ^ תוצאות אומדן תנועות הנוער של משרד החינוך, 2006
- ^ מתוך גב חוברת "האור הגנוז" שהוציאה התנועה בשנת 2008
- ^ דו"ח הוועדה לבדיקת מאפייני תנועות הנוער כבסיס לקריטריוני הקצאה, מוגש לשרת החינוך לימור לבנת ולמנכ"ל משרד החינוך רונית תירוש, 2003, לוח 2