אנטיגנוס איש סוכו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אנטיגנוס איש סוכו
תקופת הפעילות בפתחה של תקופת הזוגות
רבותיו שמעון הצדיק
תלמידיו יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן
אב בית דין ה־שני

אנטיגנוס איש סוכו היה תנא בפתח תקופת הזוגות המוזכר במשנה. לפי הכתוב היה תלמידו של שמעון הצדיק ורבם של יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים וכן של צדוק ובייתוס.

חייו ותקופתו

אנטיגנוס היה תלמידו של שמעון הצדיק, ורבם של יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים. הוא שימש כראש הסנהדרין בתפקיד האב בית דין לאחר שמעון הצדיק.

על פי שם עירו, נראה כי מקום מגוריו היה אחת מהערים בשם שוכה (גם: "שׂכֹה") שהיו בארץ בימי קדם, אשר בתקופת בית שני נכתבו כנראה בצורה "סוכו"[1].

לפי דברי הרמב"ם, שימש רבי אלעזר בן חרסום ככהן הגדול בתקופתו של אנטיגנוס (אולם יש הגורסים שכיהן רק סמוך לחורבן בית המקדש). לפי מקורות אחרים כיהן בתקופתו אלעזר הכהן הגדול, אחי שמעון הצדיק[2]. בתקופתו אירע תרגום השבעים בהוראתו של מלך מצרים, תלמי השני[3].

רבי חיים ויטאל מזכיר, שנקבר בדרך העולה מצפת לאבנית, סמוך לקברו של נתן דצוציתא. ב-2008 קבוצת חסידי חב"ד מצאה באזור אתר קבורה שסברה שהוא מקום מנוחתו של אנטיגנוס.

אמרתו הידועה

מאמרו היחיד הנזכר מופיע במשנה, מסכת אבות, פרק א', משנה ג':

"אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם".

כלומר, אף על פי שיש שכר לעתיד לבוא, עבודת ה' שלמה יותר כאשר היא נעשית מתוך אהבת ה', ולא לשם קבלת השכר. יחד עם אהבת ה' צריכה להיות יראה ופחד מפניו, מצד רוממותו וגדולתו.

בית צדוק ובית ביתוס

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – צדוקים

היווסדות כיתות הצדוקים והביתוסים מיוחסת לשניים מתלמידי אנטיגנוס, צדוק ובייתוס, שעסקו בדבריו אלה ופירשום באופן שגוי. כפי שמוזכר באבות דרבי נתן (ה, ב):

אנטיגנוס איש סוכו היו לו שני תלמידים שהיו שונין בדבריו, והיו שונים לתלמידים, ותלמידים לתלמידיהם. עמדו ודקדקו אחריהן, ואמרו: מה ראו אבותינו לומר דבר זה? אפשר שיעשה פועל מלאכה כל היום ולא יטול שכרו ערבית? אלא - אילו היו יודעין אבותינו שיש עולם אחר ויש תחיית המתים - לא היו אומרים כך! עמדו ופרשו מן התורה, ונפרצו מהם שתי פרצות: צדוקין וביתוסין. צדוקים על שום צדוק, ביתוסין על שום ביתוס. והיו משתמשין בכלי כסף וכלי זהב כל ימיהם, שלא הייתה דעתן גסה עליהם, אלא צדוקים אומרים: מסורת הוא ביד פרושים שהן מצערין עצמן בעולם הזה, ובעולם הבא אין להם כלום.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, הוצאת צ'צ'יק ת"א, כרך א', עמ' 156.
  2. הרב מאיר שצ'רנסקי, העבר הישראלי, חלק א', תל אביב תשל"א, עמ' מח
  3. גרשום הרפנס, עידן התלמוד, ירושלים-ניו יורק תשס"ג, עמ' 42; הרב מאיר שצ'רנסקי, העבר הישראלי, חלק א', תל אביב תשל"א, עמ' מח
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0