יוסי בן יוחנן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יוסי בן יוחנן
תקופת הפעילות זוג ראשון לתקופת הזוגות
רבותיו אנטיגנוס איש סוכו
תלמידיו יהושע בן פרחיה וניתאי הארבלי
בני דורו יוסי בן יועזר
אב בית דין ה־שלישי
מונרך בתקופה מתתיהו הכהן, יהודה המכבי
שותף לשלטון יוסי בן יועזר - נשיא הסנהדרין

יוסי בן יוחנן איש ירושלים היה אב בית הדין הראשון מתקופת הזוגות. בן זוגו, נשיא הסנהדרין, היה יוסי בן יועזר איש צרדה.

ביוגרפיה

יוסי בן יוחנן למד אצל שמעון הצדיק ואנטיגנוס איש סוכו. לאחר פטירת אנטיגנוס איש סוכו התמנה לראש הסנהדרין במקומו בתפקיד האב בית דין שכונה אז "המופלא שבבית דין"[1].

בתקופת כהונת יוסי בן יוחנן קיבל יוסף החוכר את ההנהגה המדינית מתלמי השלישי, מהלך שנתמך בידי דודו הכהן הגדול חוניו השני, ובכך השתלט יוסף על ההנהגה הכללית של העם. כדי להתגבר על כך, מינו החכמים מקרבם את יוסי בן יועזר לנשיא, שינהיג את חיי התורה. יש אומרים שהתואר "מופלא שבבית דין" (או "מופלא שבסנהדרין") עבר במהלך זה מאב בית הדין - לנשיא, כאשר נקבע כי אין המופלא שבסנהדרין נמנה על שבעים ואחד חברי הסנהדרין[2]. בכך היה יוסי בן יוחנן למשנהו של יוסי בן יועזר, על אף היותו ותיק ומבוגר ממנו.

המאמר הידוע ביותר שלו מוזכר בפרק ראשון במסכת אבות (משנה ה): "יהי ביתך פתוח לרווחה, ויהיו עניים בני ביתך, ואל תרבה שיחה עם האשה. באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו".

בימיו משלו ביהודה מלכי יוון התלמיים והסלואקים. בסוף ימיו פרץ מרד החשמונאים ונצחונם וכינון ממלכת החשמונאים. ככל הנראה, לאחר מותו של חברו הנשיא יוסי בן יועזר בתקופה זו בידי היוונים, הועברו סמכויותיו ליוסי בן יוחנן, עד פטירתו. יש המשערים שיוסי בן יוחנן שימש כראש בית הדין של חשמונאי[3].

לאחר מותם של יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן נאמר עליהם: "משמת יוסף בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים בטלו האשכולות - איש שהכל בו"[4].

תקנותיו

גזר, יחד עם יוסי בן יועזר איש צרדה, טומאה על ארץ העמים ועל כלי זכוכית (תלמוד בבלי מסכת שבת דף יד ע"ב).

מחלוקת הסמיכה

בימיו נוצרה המחלוקת הגדולה בתקופת הזוגות אודות הסמיכה ביום טוב, כאשר יוסי בן יועזר סבר שאסור לסמוך ביום טוב, ואילו בן זוגו יוסי בן יוחנן סבר שמותר לסמוך ביום טוב[5]. מחלוקת זו היא הראשונה בהלכה שלא הוכרעה[6]

שתי סיבות הובילו לחוסר ההכרעה במחלוקת זו, כבכל המחלוקות שהיו עד ימיהם. הסיבה הראשונה היא בשל התקופה שהוגדרה כשעת השמד, ותחת שלטונו של אנטיוכוס הרביעי נגזרו גזירות קשות על העם בארץ ישראל, בתוכם שלא יקדשו את החודש. בשל גזירות אלו נמנעה לעיתים הסנהדרין להתכנס לדיונים והכרעות, ובשל כך לא עמדו למניין להכריע את ההלכה ברוב הדעות[7].

הסיבה השניה נעוצה בתפקידו של האב בית דין כ"מופלא שבסנהדרין", שלמרות שאינו יכול לסתור את דעת הרוב, וכן אינו יכול להורות כנגד דעת הנשיא, אך הוא יכול להעמיד את ההלכה לדיון נוסף על אף ההכרעה שניתנה כבר. לכן על אף שהסנהדרין בראשות הנשיא הכריעו לסמוך, היה יכול האב בית דין לדרוש דיון נוסף ובכך לעקור את ההכרעה, וכך נשארה ההלכה תלויה ללא הכרע[8].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. רבי יצחק אייזיק הלוי, דורות הראשונים, חלק א', "המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה", פרק יב, דף ק.
  2. תלמוד בבלי, מסכת הוריות, דף ז עמוד ב. וראו מלאכת שלמה, הוריות פרק א' משנה ד'.
  3. גרשום הרפנס, עידן התלמוד, עמ' 47
  4. תלמוד בבלי, מסכת תמורה, דף טו עמוד ב
  5. תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף טז עמוד א.
  6. רש"י מסכת חגיגה ט"ז "וזו היא מחלוקת ראשונה שהייתה בחכמי ישראל"
  7. הרב ראובן מרגליות, יסוד המשנה ועריכתה, עמודים ו-ז.
  8. הרב ראובן מרגליות, יסוד המשנה ועריכתה, בירורים ד'.
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0