רב שילא

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רב שילא
לידה ארץ ישראל
פטירה בבל
מקום פעילות בעיקר בבל
תקופת הפעילות הדור הראשון לאמוראי בבל. סוף תקופת התנאים, תחילת תקופת האמוראים.
השתייכות ישיבת נהרדעא
רבותיו רבי יהודה הנשיא
תלמידיו רב חסדא
בני דורו אחיו רבי חייא, רב ושמואל
אב אבא בר אחא כרסלא

רב שילא היה אמורא שחי בתקופת המעבר בין התנאים לאמוראים, תלמידו של רבי יהודה הנשיא. כיהן כראש סידרא בנהרדעא.

ביוגרפיה

אביו היה אבא בר אחא כרסלא. ככל אחיו, וביניהם רבי חייא, למד אצל רבי יהודה הנשיא, ממנו קיבל את רוב תורתו. לאחר פטירתו עבר לבבל, שם התרכזו סביבו החכמים בישיבת נהרדעא וכיהן שם כ"ריש סידרא" (בית מדרש עממי, ולא מתיבתא כללית).

מאמריו מופיעים לרוב בתלמודים, בעיקר תחת השם "דבי רב שילא אמרי". הרב אהרן היימן[1] הוכיח שהכוונה לרבי שילא עצמו. מאמריו עוסקים בעיקר בדברי אגדה.

בתלמוד מסופר כי כאשר ירד רב לבבל בשנת ג' אלפים תתקע"ט, מצא את דודו רב שילא כריש סידרא (ראש הסדר)[2] בישיבת נהרדעא. רב לא רצה לפגוע במעמדם של רב שילא ושל שמואל שהיה אף הוא בנהרדעא, והוא השתתף בשיעורי דודו רב שילא מבלי לחשוף את זהותו. הוא לא הקפיד על כבודו, וכאשר מתורגמנו (האמורא) של רב שילא נעדר יום אחד - מילא רב את מקומו, ותרגם את שיעוריו של רב שילא לקהל. רב שילא שעמד על זהותו באמצע השיעור סירב להשתמש בו כמתורגמן, אך רב התעקש להמשיך בתרגום השיעור[3].

היה חברו של רב, וחלק עליו לעיתים בפסק ההלכה, כמו במחלוקת המפורסמת אם שליח נעשה עד[4]. רב מצידו הוקירו וכבדו, ואף כשסבר פעם אחת שטעה בדרשתו, המתין שיצא רב שילא, ורק לאחר מכן דרש באופן שונה ממנו[5]. עם זאת מסופר בגמרא שפעם התיר רב שילא בטעות עגונה להינשא, ובעקבות זאת רצה רב לנדותו, אך שמואל ייעץ לו שקודם יברר עם רב שילא את העניין. לאחר בירור קצר הודה רב שילא בטעותו, וכך נמנע נידויו[6].

בתלמוד[7] מסופר ששמואל ורב שילא היו הולכים מידי יום לבית ראש הגולה לשאול בשלומו. כאשר רב שילא ישב בראש. מאוחר יותר כיבדו את שמואל להיות בראש. לאחר ביאת רב והתבססותו בבבל - הלך אף הוא עמהם לבית ראש הגולה, אז כיבדו שמואל לישב בראש, אך דבי רב שילא סירבו לידחות למקום השלישי, בהיות רב שילא ה"ריש סידרא", ולכן קיבל עליו שמואל לישב מאז במקום השלישי.

רב חסדא היה תלמידו ומסר כמה מאמרים בשמו, כשהוא אף מכנה אותו "גברא רבה"[8]. כמו כן רבנן דקיסרין מוסרים בשמו[9].

כאשר רב שילא נפטר, הוצע לרב למלא את מקומו, אך רב סירב לשמש כראש ישיבה ובכך לפגוע במעמדו של שמואל שהתגורר במקום, והציע לכבד בתפקיד את שמואל[10]. הוא עצמו הלך לסוּרא וייסד בה את ישיבת סורא.

יש ששיערו שאף לאחר פטירתו וכינונם של הישיבות בראשות רב ושמואל, המשיך בית מדרשו "דבי רב שילא" להתקיים[11].

מאמרותיו

  • "דבי רבי שילא אמרי: כיון שבאה לידו דבר עבירה פעם ראשונה ושניה ואינו חוטא - שוב אינו חוטא, שנאמר, רגלי חסידיו ישמר"[12].
  • "דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא. מאי עבוד? אמרי דבי רבי שילא: נבנה מגדל ונעלה לרקיע, ונכה אותו בקרדומות, כדי שיזובו מימיו"[13].
  • "'וישב עמם' (הבורח לעיר מקלט) רבנן דקיסרין בשם רבי שילה, שאם היה תלמיד חכם עושים לו בית וועד"[14]

משפחת רבי חייא

אישה אחרת
 
 
 
 
אבא בר אחא כרסלא
 
 
 
 
 
 
 
 
אמא של רבי חייא
 
 
 
 
איש אחר
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
איבוחנהשילאמרתארבי חייא
 
 
יהודיתאימא
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבה בר חנהרב שמואל בר מרתארביהודהחזקיהטויפזיאושעיה?[א]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבה בר בר חנה?רב יצחק בר שמואל בר מרתאחייאאיבו
  1. ^ עיינו "תולדות תנאים ואמוראים", ערך רבי אושעיה ברבי חייא

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים