רבה בר ירמיה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רבה בר ירמיה (נכתב לעיתים בשיבוש: רבא. בירושלמי: רבי אבא בר ירמיה) היה אמורא בבלי בדור השני (המאה ה-3), תלמידו של שמואל. מאמריו בתלמוד הבבלי מועטים, והובא מספר פעמים גם בתלמוד הירושלמי. רוב מאמריו נמסרו על ידי רבי זירא, שהיה מהחכמים שהעבירו מאמרים רבים מבבל לארץ ישראל. שכיח הצירוף: "אמר רבי זירא אמר רבה בר ירמיה אמר שמואל", כלומר, האחד בשם השני בשם השלישי[1]. גם רבי אבא מסר בשמו.

התגורר בסורא. רבי זירא שמע ממנו שם דברים בשם רב, ולאחר מכן התברר שרבה בר ירמיה לא שמעם ישירות מרב אלא מרב חמא בר גוריא[2] ייתכן, מכל מקום, שהיה חי עוד בחיי רב.

לפי דעה אחת היה בנו של רב ירמיה בר אבא[3].

ממאמריו

  • אין להיכנס לבית הקברות לשם עשיית צרכים[4]
  • אשה שקבלה גט ויש ספק בכשרותו - בעלה עדיין חייב במזונותיה, מכיוון שהיא מנועה מחמתו להנשא לאחר[5].
  • אשה שנאנסה רשאית להינשא מיד ואינה צריכה להמתין שלושה חדשים על מנת לברר את אבהותו של עובר אפשרי[6].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בבלי פסחים לו, א, מועד קטן ד,א, גיטין עד, א
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף טז עמוד ב.
  3. ^ היימן, תולדות תנאים ואמוראים, בערכו
  4. ^ ירושלמי ברכות פ"ב ה"ג.
  5. ^ בבלי גיטין עד, א
  6. ^ ירושלמי יבמות פ"ד הי"א
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0