פגישת יעקב ועשו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פגישת יעקב ועשיו התקימה עת הצטווה יעקב אבינו לשוב לארץ אבותיו לאחר 34 שנות נתק, שרובם בבית לבן הארמי. שליחיו גילו את אזנו, שאחיו עשיו בא לקבל את פניו עם 400 איש, כלומר נראה שפניו אינם לשלום.

יעקב שבמהלך ה-20 שנה האחרונות גדל לכדי משפחה ברוכת נפשות ורכוש רב, חשש ופחד על גורלם. כהכנה לפגישה המסוכנת נקט את הפעולות: דורון, תפלה ומלחמה - שהפכו ברבות הימים אצל עם ישראל, לתבנית הפעולות הנדרשות בשעת מלחמה. כדורון, הוא שלח אליו שיירות תשורה עם כ-550 בהמות. תפילה, הוא נשא להשם "הצילני נא מיד אחי מיד עשיו", והחל להתכונן למלחמה (ראה להלן).

בינתיים בלילה שלפני הפגישה בעוברו במעבר נחל יבוק נתקל במלאך[1] שבא להאבק בו. בהתגוששות שנמשכה עד עלות השחר הוא ניצחו, ובסופה הכריחו יעקב לברכו. במאבק נפצע יעקב בגיד הנשה, ומכאן האיסור "על כן לא יאכלו..את גיד הנשה".

בסופו של הסיפור, יעקב מקדם את עשיו בכניעה, עשיו מתרגש ומנשקו ומזמינו ללכת עמו, יעקב מסרב בעדינות להליכה המשותפת והם נפרדים בשלום.

רקע

לאחר מכירת זכויות הבכורה ליעקב וקבלת הברכות מאת יצחק אביהם, נאלץ יעקב לברוח מפני עשיו אחיו, שהחל ליזום את רציחתו (פ' כז,מא). יעקב אבינו פנה למסע מבאר שבע לחרן בציווים של אביו ואמו. אמו ציוותה עליו בעיקר מפני החשש לשלומו, ואילו אביו ציווהו ללכת לחרן למטרת נישואיו. בדרך הוא חסה בישיבת שם ועבר במשך 14 שנה (מגילה יז א). המדרש מספר שאליפז בנו של עשיו רדף אחריו בציווי אביו והשיגו. אך הם סיכמו בחשאי שאליפז יסתפק בלקיחת כל רכושו במקום להורגו, שהרי "עני חשוב כמת" (רש"י פ' כט,יא).

לאחר 14 השנים פנה יעקב לחרן מחוסר כל. בעברו בהר המוריה[2] זכה למחזה סולם יעקב ובו ההבטחה מהשם על ריבוי זרעו והשבתו לארץ בכבוד. בהמשך הוא הגיע לחרן לבן דודו לבן, והתמנה כשומר הצאן של לבן. בתמורה לעבודתו במהלך 14 השנים הראשונות הוא נשא את שתי בנות לבן, רחל ולאה ואת שפחותיהן. בתמורה לששת השנים האחרונות הוא זכה לחלוק עם לבן רכוש רב, שהיווה תמורה לברכה הרבה לו זכה לבן בכל רכושו, במהלך עבודת יעקב. בתום 20 שנות עבודה הוא פנה משם לארץ כנען בעקבות ציווי הקל. עם 12 ילדים לפחות[3] שגילם לא לא עלה על גיל בר מצווה[4], ארבע נשים ורכוש רב מאד, מצא יעקב את עצמו מתכונן לפגישה המחודשת והמסוכנת עם עשיו אחיו השוכן סמוך לארץ ישראל, בשדה אדום בשעיר[5].

בשורת המלאכים

עם יציאתו, הקדים יעקב לשלוח לעשיו "מלאכים" שיטת רש"י שהכוונה למלאכים ממש[6], אולם לדעת שאר המפרשים הכוונה לשלוחים[7]. בפיהם היה המסר מיעקב: השתהיתי מלבוא לפניך עד עתה, משום שעד עכשיו התעכבתי בביסוס רכושי אצל לבן. אני מעונין בשלום עמך. (המדרש מוסיף שכוונתו לומר "ויהי לי צאן ובקר" כלומר, לא התקימה בי הברכה של אבא, אתה יכול לשמוח שלא הפסדת- תרגום יונתן בן עוזיאל).

השלוחים שבו ובפיהם הבשורה "באנו אל אחיך אל עשיו, וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו". המפרשים נחלקו אם היה מובן להם שפניו דווקא למלחמה. אולם בכל אופן, יעקב חשש מאד מהמפגש המתקרב עם עשיו וארבע מאות אנשיו.

רש"י כתב "וירא" שם ייהרג "ויצר לו" שמא יהרוג אחרים.

ההכנה

יעקב נערך אסטרטגית למפגש וכמהלך התגוננות הוא פיצל את רכושו לשני מחנות בכדי שהמחנה הנשאר יהיה לפליטה (המחנה הנשאר כלל לפחות חלק -אם לא כל- משפחתו[8]).

תפילה

הסכימו הפוסקים שתפילה בעת צרה הינה חיוב מהתורה[9]. בתורה נזכרת תפילת יעקב:

וַיֹּ֘אמֶר֮ יַעֲקֹב֒ אֱלֹקי֙ אָבִ֣י אַבְרָהָ֔ם וֵאלֹקי אָבִ֣י יִצְחָ֑ק
ה'הָאֹמֵ֣ר אֵלַ֗י שׁ֧וּב לְאַרְצְךָ֛ וּלְמוֹלַדְתְּךָ֖ וְאֵיטִ֥יבָה עִמָּֽךְ׃
קָטֹ֜נְתִּי מִכֹּ֤ל הַחֲסָדִים֙ וּמִכׇּל־הָ֣אֱמֶ֔ת אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתָ אֶת־עַבְדֶּ֑ךָ
כִּ֣י בְמַקְלִ֗י עָבַ֙רְתִּי֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֣ן הַזֶּ֔ה וְעַתָּ֥ה הָיִ֖יתִי לִשְׁנֵ֥י מַחֲנֽוֹת:
הַצִּילֵ֥נִי נָ֛א מִיַּ֥ד אָחִ֖י מִיַּ֣ד עֵשָׂ֑ו
כִּֽי־יָרֵ֤א אָנֹכִי֙ אֹת֔וֹ פֶּן־יָב֣וֹא וְהִכַּ֔נִי אֵ֖ם עַל־בָּנִֽים׃
וְאַתָּ֣ה אָמַ֔רְתָּ הֵיטֵ֥ב אֵיטִ֖יב עִמָּ֑ךְ
וְשַׂמְתִּ֤י אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹא־יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב׃

דורון

כדורון שלח יעקב מספר רב של בהמות, רובם נקבות ומיעוטם זכרים (המפרשים מסבירים שהיה זה היחס המומלץ בין הזכרים והנקבות לצורך התרבותם המירבית):

200 עיזים נקבות, 20 תישים זכרים; 200 רחלים, 20 אילים זכרים; 40 פרות, 10 פרים; 20 אתונות, 10 עיירים (חמורים); 30 גמלים מניקות ובניהם (המפרשים נחלקו אם הכוונה לסכום הכולל או שרק הנקבות היו 30 - בדומה למדרש "אל תיקרי בניהם אלא בנאיהם" - ראה רש"י).סך הכל, נזכרו למעלה מחמש מאות בהמות.

אלו נחלקו לקבוצות קבוצות בכדי להשביע את עיני עשיו, בפי מובילי הקבוצות שם יעקב את הדברים הבאים: כל אלו של יעקב, ונשלחו מנחה אליך. והנה הוא אחרינו, מבקש למצוא חן בעיניך..

במדרש רבה מובא שיש ברווחים אלו מעין רמז[10] "אמר יעקב לפני הקב״ה: רבונו של עולם, אם יהיו צרות באות על בני לא תביא אותן זו אחר זו אלא הרוח להם מצרותיהם. עשה רמז שיהיו המסים והארנוניות שיגבו בני עשו מזרעו ברווח והפרש בין זו לזו".

מלחמה

במדרש מובא שיעקב התכונן בחשאי למלחמה, וברמז אמר "והיה המחנה הנשאר לפליטה", על כורחו כי אלחם עמו[11]. עוד מובא כי יעקב הטמין להם נשק מתחת בגדיהם שהיו כלפי חוץ מתאימים למפגש המכובד[12].

גם בזה כתב הרמב"ן "וגם זה ירמוז שלא יגזרו עלינו בני עשו למחות את שמנו, אבל יעשו רעות עם קצתנו בקצת הארצות שלהם. מלך אחד מהם גוזר בארצו על ממוננו או על גופנו, ומלך אחר מרחם במקומו ומציל הפלטים".

המאבק במלאך

בלילה, לאחר העברת משפחתו בנחל יבוק, נאלץ יעקב לחזור מחמת ששכח "פכים קטנים" (כלי אחסון)[13]. בעת שנשאר לבד, נאבק עמו לפתע "איש" שהתברר כמלאך. בעת עלות השחר ביקש האיש שישחררו "ויאמר שלחני כי עלה השחר. אמר לו גנב אתה או קוביוסטוס (שודד נפשות) אתה שמתיירא מן השחר? אמר לו: מלאך אני ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו"[14].

החזקוני מפרש, שיעקב ניסה לברוח ולמלט מעשיו בחסות חשיכת הליל, אך המלאך נשלח על מנת לעכבו, ולהראות לו שיסתדר עם עשיו. רש"י כותב שמלאך זה הינו "שרו של עשיו" בשמים.

ילקוט שמעוני: " רַב הוּנָא אָמַר, נִדְמָה לוֹ בִּדְמוּת רוֹעֶה, לָזֶה צֹאן וְלָזֶה צֹאן, לָזֶה גְּמַלִּים וְלָזֶה גְּמַלִּים אָמַר לֵיהּ, הַעֲבֵר אֶת שֶׁלִּי וַאֲנִי מַעֲבִיר אֶת שֶׁלָּךְ הֶעֱבִיר יַעֲקֹב אָבִינוּ אֶת שֶׁלּוֹ, חָזַר וְרָאָה שֶׁמָּא שָׁכַח דָּבָר מִיַד, וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ."

יעקב דורש ברכה, המלאך אומר "ישראל יהיה שמך כי שרית (נצחת) עם אלוקים (מלאך) ועם אנשים (עשיו ולבן) ותוכל" (בראשית לב כט) הוא מסרב לחשוף את שמו ומברכו. במאבק נפצע יעקב בגיד הנשה, ומכאן האיסור "על כן לא יאכלו..את גיד הנשה".

הפגישה

לאחר כל ההכנות נשא יעקב את עינו ולפניו נגלה עשיו עם 400 אנשיו. יעקב הבין אפוא, כי השתדלותו לא הועילה. והוא חצה בחפזון את משפחתו וסידרם בהדרגה, כשהיקרים לו מכל עומדים לבסוף. ראשונות היו בלהה וזלפה ואיתן ילדיהם, לאחר מכן עמדה לאה וילדיה ואחרונים צעדו רחל ויוסף[15]. רש"י מביא שדינה נעדרה מהמפגש, משום שהוחבאה בתיבה, על מנת שלא יחשוק בה עשיו. יעקב עצמו רץ לפניהם והשתחווה שבע פעמים לעשו. רחמיו של עשו התעוררו עליו והוא נפל על צוואר אחיו ונשקו.

המילה "וישקהו" מנוקדת בספר תורה על פי המסורה. חז"ל עמדו על ההדגש המרומז בזה: יש אומרים שלא באמת נשקו בכל לבו. רבי שמעון בר יוחאי אומר: והלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא נהפכו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו[16]. במדרש רבה "רבי ינאי אמר: א״כ למה נקד עליו, אלא מלמד שלא בקש לנשקו אלא לנשכו ונעשה צוארו של יעקב של שיש ושניו של עשו של שעוה, זה בכה על צוארו וזה בכה על שניו.." לאחר מכן, שאל עשיו על הנשים והילדים, ויעקב ענה לו שאלו הם ילדיו. והם ניגשו להשתחוות לו בזה אחר זה. עשיו מנסה לוותר על כל המתנות שקיבל, בטענה שלא חסר לו אף יותר מכדי צורכו. יעקב מפציר ועשיו לקח.

עשיו מציע ללכת יחד עימו לשעיר, יעקב מסרב בתואנה שהצאן והילדים רכים ועלולים למות מטורח הדרך, ואין להם מנוס כי אם להתנהל לאיטם. עשיו רוצה להשאיר אצלו את אנשיו, יעקב מסרב, והם נפרדים לשלום. עשיו נסע ביום ההוא שעירה. ויעקב נסע ל'סוכות', ואחר כך לשכם והתעכב בדרכו עוד שנתיים. בשכם הקים יעקב מזבח לכבודו של הקל שהצילו.

הערות שוליים

  1. ראה ברש"י שם לב כה, כי זהו מלאכו של עשיו. גם מעיון קל ניכרים הדברים. ראה גם בהמשך לג יג:כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹקִים וַתִּרְצֵנִי.
  2. רש"י ומדרשים
  3. עיין בבראשית רבה פד:כא מחלוקת, ולדברי האומר שעם כל אחד נולדו תאומות הרי היו לפחות 23 ילדים.
  4. שהרי יעקב מצהיר "זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵיתֶךָ עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ" (בראשית לא מא) אם כן חלפו רק 13 שנה מנשואיו, שהרי נישא בתום שבע השנים הראשונות
  5. בבראשית לב:ד אולם הרד"ק מדקדק מפרק לו:ו משמע שרק מאוחר יותר התישב עשיו בשעיר. אך ניתן לדייק מסיום הפגישה מפרק לג טז: וַיָּ֩שׇׁב֩ בַּיּ֨וֹם הַה֥וּא עֵשָׂ֛ו...שֵׂעִֽירָה׃
  6. השפתי חכמים מדייק מלשון "לפניו" שאלו הם המלאכים שנתקל בהם בסופה של הפרשה הקודמת, ועוד דברים רבים נאמרו בזה ועיין בג״א ובמהר״ן ובנח״י
  7. האבן עזרא דייק שמלאכים הכוונה עושי כל מלאכה
  8. ועיין במפרשים
  9. הרמב"ן בספר המצוות מצוות עשה ה, והרמב"ם בהלכות תפלה פרק א
  10. בראשית רבה ע״ה:י״ג
  11. רש"י לב:ט
  12. קהלת רבה, ט:יח
  13. תלמוד בבלי חולין צא. "מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם וכל כך למה לפי שאין פושטין ידיהן בגזל"
  14. גם זה מתלמוד בבלי, חולין צא:
  15. במדרש רבה עח, הביאו שיוסף חיפה על תוארה של אמו מפני עשיו
  16. ספרי ויקרא ט:י