מעשה הדודאים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מעשה הדודאים

וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ, וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה: תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ.
וַתֹּאמֶר לָהּ: הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי? וַתֹּאמֶר רָחֵל: לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ.
וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר: אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי, וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא.

ספר בראשית, פרק ל', פסוקים י"ד-ט"ז

מעשה הדודאים הוא מאורע המסופר בתורה, שאירע בעיר חרן בארם נהריים, בעת שבתו של יעקב בבית חמיו לבן הארמי ומסופר בספר בראשית פרק ל' פסוקים י"ד-ט"ז.

השתלשלות האירועים

ראובן, בנם הבכור של יעקב ולאה, הולך אל השדה בימי קציר החיטים מוצא דודאים ומביא אותם ללאה אמו. רחל, אחותה הצעירה של לאה ואשתו המועדפת של יעקב,[1] שטרם זכתה לפרי בטן, מבקשת מלאה 'תני נא לי מדודאי בנך' לאה בתגובה אומרת לרחל 'המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני' זאת לאור העובדה שעל דרך קבע מיטתו של יעקב הייתה נתונה אצל רחל ולא אצל לאה[2], רחל ולאה מגיעות להסכם שיעקב ישכב עם לאה באותו הלילה ובתמורה תקבל רחל את הדודאים, בערב כאשר הגיע יעקב מהשדה לאה יוצאת לקראתו ומספרת לו על דבר ההסכם שנערך בינה לבין רחל ובשל כך אומרת לו שיבוא אליה באותו הלילה, מה שאכן קרה בסופו של דבר.

יש טוענים כי מעשה זה אירע בליל חג השבועות וזכר למעשה זה נוהגים לשטוח עשבים בחג השבועות[3].

משמעויות

קציר חיטים

התורה מציינת כי התקופה בה אירע המעשה הייתה 'בימי קציר חיטים'. הגמרא[4] כותבת שהפסוק בא לדרוש בשבחו של ראובן שעל אף שהיה שעת הקציר לא גזל והביא חיטים ושעורים, אלא לקח את הדודאים שהיו דבר הפקר.

לידת יששכר

התורה סומכת לסיפור זה את הפסוקים המספרים על לידת יששכר בנם החמישי של יעקב ולאה, בשל כך כתבה הגמרא[5] שאותו המעשה הוא שגרם ללידת יששכר, משום שבאותו הלילה נתעברה לאה מיעקב.

עונשה של רחל

במדרש[6] מובא, שהסיבה שלא זכתה רחל להיקבר עם יעקב במערת המכפלה, כמתואר בהמשכו של ספר בראשית פרק ל"ה פסוק י"ט 'ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה הוא בית לחם', לפי שזלזלה במשכב הצדיק.

הדודאים

פשרם ומשמעותם

המפרשים נחלקו בשל מה חפצה רחל בדודאים האם בשל הכוח שהיה מיוחס לו כצמח המסוגל לפריון[7] או סתם מפני שרצתה להשתעשע בריחו[8], על היותו צמח המפיץ ריח נעים מובא בשיר השירים "הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ" (ז יד).

בחז"ל [9] מובא עוד מגוון זיהויים: "מאי דודאים? אמר רב: יברוחי. לוי אמר: סיגלי. (בפירוש רש"י לתורה כתב שבלשון ישמעאל יסמין) ר' יונתן אמר סביסקי". במדרש [10] מובא: "ר' חייא בר אבא אמר יברוחין. (כמו כן תרגם בתרגום אונקלוס) ר' יצחק אמר סעדין. ר' יהודה בר' סימון אמר מיישין".

על היותו סגולה לפריון מובא גם בספר הזוהר[11].

אגדות בעולם סביב הצמח

סביב הצמח מהלכות אגדות רבות מימי קדם. הזיהוי של הדודאים עם הדודא הרפואי מקובל כוודאי[דרוש מקור]. בספרות היוונית והרומית מוזכר הצמח פעמים רבות; השתמשו בו לרפואה, לטיפול בבעיות פריון, כסם הרדמה, לכישוף, לטיפול בשדים ורוחות ועוד[דרוש מקור].

תרגומים רבים תרגמו את ה'דודאים' כ- Mandragora autumnalis, הקרוי בימינו דודא רפואי. אסף הרופא כתב: "דודאים, נקראים בלשון ארם יברוחין, וכל לשון מנדרגורא".

הדודא הרפואי היה בשימוש במצרים העתיקה כפי שעולה מהמקורות הכתובים, מציורי קיר ומן הממצא הבוטני-ארכאולוגי[12].


קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. בראשית כ"ט ל', רש"י בראשית ל"ה כ"ב
  2. בראשית רבה צ"ח סימן ד'
  3. אבני נחל לרבי חיים נחום ליכטנשטיין, עמ' רפ"ט-צ'.
  4. תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צט עמוד ב
  5. תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף לא עמוד א
  6. בראשית רבה, פרשה ע"ב, פסקה ג'
  7. ספורנו בראשית ל' י"ד
  8. רמב"ן בראשית ל' י"ד
  9. תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צט עמוד ב.
  10. בראשית רבה, פרשה ע"ב, פסקה ב'
  11. זוהר חלק א' קלד: קנז:
  12. זהר עמר, צמחי המקרא, ירושלים תשע"ב, עמ' 93-91
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0