מריבת רועי אברהם ורועי לוט

אברהם ולוט מחלקים את הארץ, צ'ארלס פוסטר

מריבת רועי אברהם ורועי לוט הוא מאורע בספר בראשית, בפרשת לך לך, המתאר את היפרדות אברהם מלוט בעקבות מריבה בין רועיהם. הריב מסתיים בדרכי שלום, ואברהם מוותר ללוט על כברת ארץ השייכת לו. לאחר הפרידה מבטיח ה' לאברהם שיקבל את הארץ.

השתלשלות האירועים

אברהם ולוט נפרדים

רקע

המאורע מתואר בספר בראשית, פרק י"ג, פסוקים ה'-י"ג, לאחר שאברהם אבינו עוזב את מצרים, הוא עולה לארץ כנען. במסעו הוא לוקח עמו את אשתו שרה ואת אחיה לוט, יחד עם רכוש רב שקיבלו מאת פרעה לאחר נסיונו לקחת את שרה. לוט, שהיה בן משפחתו הקרוב, ויורשו הבלעדי (לאברהם לא היו בנים בתקופה זו) היה גם מקבל רכוש רב מאת הקהל הרב שהיה מגיע להתייעץ עם אברהם ולהנות מחכמתו. לפיכך לוט היה גם כן בעל ממון ורכוש רב.

עובדת היותו של לוט בעל ממון רב, הציתה ויכוח בין רועי צאנו של לוט לבין רועי צאן אברהם.

הויכוח

בהיותם בארץ כנען, באיזור בית אל והעי, או בארץ הנגב, חיפשו הרועים שדות לרעות בהם את הצאן הרב. בתורה נאמר שהיה ביניהם ריב, אך לא נאמרה סיבת הריב.

המפרשים נחלקו מהי אותה סיבה שבגינה נאלצו להפרד ביניהם: רש"י מפרש את המריבה בין הרועים בעקבות מדרש בראשית רבה כמריבה על טוהר המידות:

ויהי ריב – לפי שהיו רועים של לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים, ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל.
והם [רועי לוט] אומרים: נתנה הארץ לאברם ולו אין יורש, ולוט יורשו, ואין זה גזל והכתוב אומר והכנעני והפרזי אז בארץ – ולא זכה בה אברם עדיין.

כלומר, רועי לוט טענו לזכות חוקית ומוסרית בכך שהם גוזלים את שדותיהם של המקומיים, מכך שהוא היורש הבלעדי של כל שטח הארץ מאברהם. לעומת זאת רועי אברהם כלל לא הסכימו בכך, לא היו רועים את צאנם בשדות אחרים ואף היו מוכיחים את חבריהם רועי לוט על מעשיהם.

הרמב"ן חולק על פרשנות זו, שהרי בהבטחת הארץ לאברהם היא הובטחה לזרעו של אברהם ולא לאברהם עצמו, כך שלוט כלל איננו קשור לאדמות אלו . ולכך, לשיטת הרמב"ן, על דרך הפשט: המקנה הרב שהיה לשניהם היה רב מאוד ולא ניתן היה להמשיך לחיות זה לצד זה ללא שישמעו מכך יושבי הארץ העמים סביב, ויבואו להילחם עם אברהם, לכך בחר אברהם להיפרד מלוט. זה מסביר את חציו השני של הפסוק "והכנעני והפרזי אז בארץ" (סוף פסוק ז') כדאגה של אברם שעמי הארץ יפשטו וישדדו את עדריהם, והמילית "אז" נאמרת כי דרכם של העמים אז לנדוד ממקום למקום, ובאותה שנה הם היו בארץ הנגב אך בשנה הבאה הם עברו למקום אחר.

ההיפרדות

בעקבות אותה מריבה מציע אברהם ללוט להיפרד כדי למנוע את המריבה, אברהם נותן ללוט לבחור ראשון את הטריטוריה:

וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-לוֹט, אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ: כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ. הֲלֹא כָל-הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי: אִם-הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה.

— פסוקים ח'-י'

אברהם מרמז ללוט שלא יתרחק ממנו לגמרי, על אף הפירוד, אלא ישאר לימינו או לשמאלו ויעזור לו לעת הצורך.

לוט מקבל עליו את הצעת הסכם השלום, לחלוקת השטח, כאשר הוא בוחר בככר הירדן (אזור סדום), והסיפור מסתיים בישיבה המנותקת של אברם ולוט:

וַיִּשָּׂא-לוֹט אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה – לִפְנֵי שַׁחֵת ה' אֶת-סְדֹם וְאֶת-עֲמֹרָה, כְּגַן-ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה צֹעַר. וַיִּבְחַר-לוֹ לוֹט אֵת כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם; וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו. אַבְרָם יָשַׁב בְּאֶרֶץ-כְּנָעַן; וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר, וַיֶּאֱהַל עַד-סְדֹם.

— פסוקים י'-י"ב

הבטחת הארץ

לאחר הפרידה בין אברהם ללוט ה' אומר לאברהם לצפות לכל הכיונים על מנת לראות את הארץ המובטחת לזרעו. בנוסף הא מצווה ”קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה.” (בראשית יג יז). במגילת בראשית מופיע תיאור מסלול הליכתו שלל אברהם סביב כל הארץ, כאשר בסופו, אברהם מתיישב באלוני ממרא בחברון, ומקים שם מזבח לה'.

מוסרי חז"ל ולקחים

במשך כל האירועים לוט אינו מוצג באור חיובי. רועיו גונבים שלא ביושר, ואילו רועיו של אברהם הם המוכיחים אותם. וכן בשלב ההיפרדות– אברהם הוא יוזם הפתרון, והמוותר על חבלי הארץ, ולוט בוחר לשבת דווקא בסדום, שעליה הכתוב מספר ”וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לה' מְאֹד” (שם, י"ג) - וזאת על אף שאברהם ביקש מלוט לילך לימין או לשמאל, לצד דרום או צפון, ולא לסדום במזרח. אולם יש מן הפרשנים שהמליצו עליו זכות, שהיה חזק באמונה וביושר שלא ללמוד ממעשי אנשי סדום, או שאכן נמנע ולא ישב בסדום עצמה, לפי שאנשיה רעים וחטאים, אלא היה ביתו בחומה ולחוץ.

כתבו הראשונים, שהיה ללוט להשיב לאברהם שאינו רוצה להיפרד ממנו, ואברהם יעשה בענין המרעה כרצונו, שאינו רוצה להיפרד מאהבתו שאין לו אב אחר אלא אברהם, ולפחות שיבחר אברהם את המקום בו הוא רוצה לשבת כי לו משפט הבכורה; לוט לא עשה כן, אלא מיהר להיפרד וחטף את ככר הירדן מיד בראותו שכולה משקה, ומכאן שלוט הרגיש אסור בכבלי ברזל בהיותו עם אברהם, כי היו הפכים זה לזה. לוט היה תאב להיפרד, ולפיכך לא ביקש להשלים עם אברהם אלא נפרד ממנו מיד כשפתח לו פתח.

מדרש נוסף שמביא רש"י בנושא מחדד את גישת חז"ל לגבי עקרונותיו המוסריים של אברם מול לוט:

ויסע לוט מקדם – הסיע עצמו מקדמונו של עולם. אמר: אי אפשי [אי-אפשר] לא באברם ולא באלוקיו.

כלומר, העקרונות של אברם העיקו על לוט, והוא לא רצה להחילם על עצמו. מסיבה זו הוא בחר ללכת דווקא למקום שבו היו העקרונות הפוכים מאלה של אברם – סדום; כמו שניתן לראות בסיפור הכנסת האורחים של אברם, אל מול היחס שמקבלים האורחים בסדום.

בספרי החסידות משול מקרה זה למלחמה בין הנשמה ליצר הרע. אברהם - הוא הנשמה ולוט - הוא היצר הרע. הצדיק הולך ממדריגה למדריגה והיצר הרע מצטרף אליו לכל מקום.. וגם שהוא מגיע למדרגות גבוהות שמבטל את תאוותיו הגשמיות ובא אל מדריגה גבוהה, גם שם היצר הרע מפתהו כי "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו" ועלול להכשל בדברים דקים. ושם צריך יותר לשמור את עצמו ולחתור תמיד להיפרדות.

קישורים חיצוניים

• מי באמת היה לוט? - הרב ברוך רוזנבלום באתר הידברות

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24962048מריבת רועי אברהם ורועי לוט