מסירת הסימנים על ידי רחל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מסירת הסימנים על ידי רחל הוא מאורע בו מסרה רחל ללאה אחותה, את הסימנים אותם נתן לה יעקב לפני נישואיהם. האירוע מוזכר בתלמוד בבלי, במדרשים, בפירוש רש"י לתורה ועוד, והפך לסמל של הקרבה וויתור. במדרש מובא שמעשה זה אף עולה במעלתו על פני עקידת יצחק ופעולותיהם של משה רבינו והאבות גם יחד.

רקע

יעקב אבינו יוצא מבית אביו אשר בבאר שבע, על מנת להינשא לאחת מבנות לבן הארמי דודו. ללבן שתי בנות: לאה הבוגרת ורחל הצעירה. יעקב חפץ לישא דווקא את הבת הצעירה של לבן, רחל. לשם כך הוא מסכם על לבן על עבודתו אצלו במשך שבע שנים, ומתנה מפורשות על כך עם אביה במילים: ”אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה.

לבן, אינו מוכן לתת ליעקב את בתו רחל, ומערים עליו בליל הכלולות, נותן לו את לאה לאשה במקום רחל. רק בבוקר, עם זריחת השמש מגלה יעקב את התרמית ומתברר לו שזאת לאה ולא רחל: ”וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה־הִיא לֵאָה” ( בראשית כט, כה)

מסירת הסימנים

המפרשים מתחבטים בשאלה כיצד רמאות זו יכלה לצאת אל הפועל במציאות? וכי כלתו של יעקב לא יכלה לספר לו על התרמית? וכי יעקב לא הכיר את לבן דודו הרמאי?

רש"י, על פי הגמרא במסכת מגילה[1], מסביר שיעקב שיער שלבן יערים עליו וימסור לו את לאה במקומה של רחל, ומסיבה זו מסר לרחל סימנים מסוימים שבהם יכיר שזו היא ולא אחותה. רחל, שראתה שאביה לבן לוקח את לאה במקומה, לא רצתה שלאה תתבייש ולכן מסרה לה את אותם סימנים שיעקב מסר לה. וכשיעקב שאל את כלתו בלילה על הסימנים, לאה מסרה לו אותם, ולא העלה יעקב על דעתו שזוהי איננה רחל:

"וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִיא לֵאָה. אֲבָל בַּלַּיְלָה לֹא הָיְתָה לֵאָה, לְפִי שֶׁמָּסַר יַעֲקֹב סִימָנִים לְרָחֵל, וּכְשֶׁרָאֲתָה רָחֵל שֶׁמַּכְנִיסִין לוֹ לֵאָה אָמְרָה: עַכְשָׁו תִּכָּלֵם אֲחוֹתִי, עָמְדָה וּמָסְרָה לָהּ אוֹתָן סִימָנִים"

רש"י על התורה, פרק כט, כה

זהות הסימנים

בדברי חז"ל לא נתבאר מהן אותן סימנים.

בספרי הקבלה מופיעים שיטות נוספות:

לפי המדרש[6], רחל נכנסה מתחת למיטה וכשיעקב שאל את לאה היא ענתה במקומה וכך טעה לחשוב שזו רחל.

שתיקה מתמשכת

אף לאחר חתונתו של יעקב עם לאה, יעקב דבק בחפצו להתחתן גם עם רחל, והגיע לסיכום נוסף עם לבן בנוגע לעבודתו אצלו שבע שנים נוספות תמורת נישואיו עם רחל. שתי האחיות גרו עם יעקב באותו בית, ורחל אינה מזכירה במאומה את דבר מסירת הסימנים על מנת שלא תיכלם אחותה.

התורה מתארת בפרק להלן התרחשות שקרתה בביתם[7]:

"וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ: וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי..."

בראשית פרק ל, יד-טו

כלומר, לאה כלל איננה מתייחסת לכך שרחל היא זו שגילתה לה את הסימנים ורק בגלל כך היא נשואה כעת ליעקב. ומאידך, רחל מחרישה ושותקת על האשמה זו. רחל גרמה לה להרגיש כאילו לאה היא עיקר הבית ואילו רחל פחותה ממנה. והיא מצידה מעולם לא הזכירה את עניין מסירת הסימנים. (יתכן שלאה אפילו לא ידעה מכך שאביה לבן החליף אותה ברחל, היא חשבה שמלכתחילה יעקב רצה בה לאשה ואח"כ לקח גם את רחל.[8] על פי המדרש[9], שכאשר יעקב היה משגר מתנות לרחל, היה לבן נותנן ללאה ואומר לה שיעקב שלח לה).

שכרה של רחל לא איחר לבוא: כמה פסוקים לאחר מכן, התורה אומרת ”וַיִּזְכֹּר אֱלֹקִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹקִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ”

מבאר רש"י: וַיִּזְכֹּר אֱלֹקִים אֶת רָחֵל. זָכַר לָהּ שֶׁמָּסְרָה סִימָנֶיהָ לַאֲחוֹתָהּ.”

אמנם מסירת הסימנים היה מעשה גדול, אולם עתה, כאשר רחל שומעת את אותן מילים קשות: "המעט קחתך את אישי", מפי אחותה, והיא מצדיקה אותה, שתיקה זו היא מעשה גדול עוד יותר. בזכות שתיקתה היא זכתה ללדת ילדים.

שכרה של רחל

בזכות מעשה זה זכתה רחל להעביר מידה זו לצאצאיה. חכמינו מונים ששה מצאצאיה של רחל, צדיקים שידעו להחריש[10]:

  • בנימין. שלא גילה מאומה על מכירת יוסף, אף שידע מה עלה בגורלו.
  • שאול, מלך ישראל. שבזמן ששמואל הנביא משח אותו למלך, שאול אינו מגלה את דבר המלוכה לבני משפחתו, השואלים אותו אודות האתונות שהלך לחפש.
  • יהונתן, בנו של שאול, וחברו הקרוב של דוד המלך. שבזמן שסייע לדוד בכל מהלכיו וידע היכן הוא מסתתר, נמנע מלספר זאת לאביו.
  • מיכל, בתו של שאול, ואשתו של דוד המלך. שבזמן בריחתו של בעלה מפני שאול אביה, סייעה לבעלה לברוח והסתירה את הדבר מאביה.
  • מרדכי, שבזמן שאחשוורוש התעניין אודות עמה של אסתר אחייניתו, ידע לבלום את פיו ולשתוק.
  • אסתר, ששמרה את ציוויו של מרדכי דודה: "”אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה כאשר ציוה עליה מרדכי” ( אסתר ב', כ').

השפעות היסטוריות

חכמי ישראל לאורך הדורות נהגו להביא את סיפור מסירת הסימנים על ידי רחל, כדוגמה נעלה ביותר להקרבה וויתור.

  • במדרש מובא שמעשה זה אף עולה במעלתו על פני עקדת יצחק ופעולותיהם של משה רבינו והאבות, שהתחננו לפני ה', והזכירו לפניו את כל ניסיונותיהם, ורק מעשה מסירת הסימנים הוא זה שהכריע את הכף בעת החורבן ובזכותו ישוב עם ישראל מגלותו:

... באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה: "ריבונו של עולם, גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתרה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים, וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואי לבעלי יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי והוקשה עלי הדבר עד מאד כי נודעה לי העצה והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני. לאחר מכן נחמתי בעצמי וסבלתי את תאוותי וריחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה, ולערב הביאו אחותי לבעלי במקומי ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי כדי שיהא סבור שהיא רחל, וגמלתי חסד עמה, ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה, ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקיים, מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם?!"

מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ואמר: "בשבילך רחל, אני מחזיר את ישראל למקומן כמו שכתוב: "כה אמר ה' קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה, מאנה להנחם על בניה כי איננו. כה אמר ה', מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך... ויש תקוה לאחריתך, נאם ה', ושבו בנים לגבולם".

איכה רבתי, פתיחתא כ"ד

משמעויות בהלכה

הפוסקים[11] דנים במימד ההלכתי של משמעויות מקרה זה. הלא רחל בחמלתה על לאה אחותה גרמה ליעקב מפח נפש, וכי מותר לגמול חסד עם פלוני ולהרע בכך לאלמוני? ועוד היא מוזכרת לטובה על כך לדורות?

יש שביארו[12], שרחל ידעה שיעקב בדיעבד יסכים לכך שהוא יישא גם את לאה.

יש שביארו[דרוש מקור] על דרך הפשט: שלא יעקב הוא זה שדרש את הסימנים, אלא רחל רצתה סימנים. לבסוף כשראתה את מבוכתה של לאה אחותה, החליטה לוותר ולגלות[13].

ויש שטוענים[דרוש מקור] שבזיון זה בגדר רציחה,[14] ואין לשאול מי התיר לרחל לנהוג כך על פי ההלכה, שהרי פיקוח נפש דוחה את כל התורה חוץ מג' עבירות.

ויש המבארים על דרך החסידות[15] שבהערמה זו היה טמון ויכוח רוחני, מי יביא לעולם את השבטים. וממילא הויכוח אינו יצרי אלא רוחני.

לקריאה נוספת

  • באר יעקב - מעשי אבות, בראשית, הרב יעקב יעקב, פרק "יעקב בחרן".

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ג עמוד ב'
  2. ^ דעת זקנים, ספר בראשית, כט
  3. ^ בספר זר הצבי (בראשית, ויצא) מבאר את ההקשר של עניין זה לרחל ולאה
  4. ^ והביאו נכדו החיד"א בספר מדבר קדמות מערכת ז אות יב
  5. ^ ברכת יוסף על ספר בראשית פרשת ויצא עמודים 27-28
  6. ^ איכה רבה פתיחתא סימן כ"ד
  7. ^ ראה ערך מורחב מעשה הדודאים
  8. ^ הרב ברוך דב פוברסקי, בד קודש פרשת ויצא, עמוד ריט
  9. ^ תנחומא, ויצא ו, א. וראה עוד בראשית רבה עא, ה
  10. ^ על פי שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:בבלי) אין מסכת יג.תלמוד בבלי, מסכת יג, דף ב' , וכן על פי עין יעקב, מגילה א, לב
  11. ^ רבי אשר וייס, ועוד. וראו להלן בפסקה "קישורים חיצוניים")
  12. ^ רבי חיים קנייבסקי, דרך שיחה - עמוד קנז
  13. ^ על פי המדרש איכה שהובא לעיל, כל העניין היה ביוזמתה של רחל: "והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני. לאחר מכן נחמתי בעצמי וסבלתי את תאוותי וריחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה..."
  14. ^ ראה בספר שערי תשובה לרבינו יונה, שער ג' קלט
  15. ^ המגיד מקוזניץ, ספר עבודת ישראל