טיוטה:הקריבהו נא לפחתך

ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מכלול התורה" של המכלול והוא בשלבי כתיבה. אתם מתבקשים לא לערוך ערך זה עד שתוסר הודעה זו. אם יש לכם הצעות לשיפור או הערות אתם בהחלט מוזמנים לכתוב על כך בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה!

הקריבהו נא לפחתך הוא כלל הלכתי שנאמר במקור בהלכות קורבנות, לפיו דבר פגום או מאוס שאינו ראוי להגשה לאדם חשוב, אין להשתמש בו לצורך הקרבת קורבן או קיום מצוה.

מקור הדין

בספר מלאכי נאמר:

"מַגִּישִׁים עַל מִזְבְּחִי לֶחֶם מְגֹאָל וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה גֵאַלְנוּךָ, בֶּאֱמָרְכֶם שֻׁלְחַן יְהוָה נִבְזֶה הוּא; וְכִי תַגִּשׁוּן עִוֵּר לִזְבֹּחַ אֵין רָע, וְכִי תַגִּישׁוּ פִּסֵּחַ וְחֹלֶה אֵין רָע, הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָּׂא פָנֶיךָ אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת"

— ספר מלאכי, פרק א', פסוקים ז'-ח'

ביאורו המילולי של הפסוק הוא שאנשים היו מקריבים קרבנות על ידי כהנים בעלי מום, או כשהקרבנות עצמם בעלי מום, והנביא מוכיח אותם על כך באומרו שאם היו מגישים כך מנחה לפחה (=מושל) שלהם, בודאי שלא היה מתרצה בכך, וכל שכן שהקב"ה אינו מתרצה בקרבן כזה.

בגמרא מבואר שדין זה תקף לא רק על בעלי מום, אלא

קישורים חיצוניים

הערך "הקריבהו נא לפחתך", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה