רבי ברכיה מניקולא
רבי ברכיה מניקולא (בלטינית: Benedict fil Mosse, בנדיקטוס בן משה; ראשית המאה ה-13 - אחרי 1256) היה רב ותלמיד חכם אנגלי מבעלי התוספות.
לפי ססיל רות, אף כי רבים מחיבוריו של רבי ברכיה אבדו, ניתן לקבוע לאור אזכורים רבים את חשיבותו כאחד מגדולי חכמי יהדות אנגליה בימי הביניים.
ביוגרפיה
רבי ברכיה נולד לרבי משה מלונדריש ואנטרה שהיו מהמשפחות הנכבדות בקרב יהודי אנגליה של ימי הביניים, רבים מבני משפחתו החזיקו בעמדות מפתח בקהילה גם בדור שלאחריו, עד גירוש יהודי אנגליה בשנת 1290. מוצא המשפחה, בניגוד לרוב המשפחות היהודיות באנגליה בתקופתה, היה מחבל הריינוס ולא מצרפת. אבי המשפחה היה רבי שמעון בן יצחק בן אבון, הנודע בשם "רבי שמעון הגדול ממגנצא"; נכד נינו, משה בן יצחק בן שמעון, היה היהודי הראשון מבני המשפחה שידוע כי התגורר באנגליה. הוא ניהל את עסקיו בבריסטול ואחר כך באוקספורד במחצית השנייה של המאה ה-12. בנו יום טוב המשיך בעסקיו אך הקדיש את רוב זמנו ללימוד תורה וחיבר ספר בשם "ספר התנאים" שאבד ועסק כנראה בהלכה ובדקדוק עברי[1]. רבי משה בן רבי יום טוב מלונדריש, אביו של רבי ברכיה, היה איש עסקים מלומד ומשכיל ומחבר ספרים. היה אחד משישה אחים, ואחיו הגדול היה רבי אליהו מנחם מלונדריש. הוא התיישב בלינקולן שנקראה בימי הביניים לעיתים קרובות בשם ניקול, ולכן הוא מכונה במקורות בדרך כלל "רבי ברכיה מניקולא". נשא לאשה את בתו של איש כספים מנכבדי הקהילה היהודית בלינקולן בשם יוסף בן אהרן.
ב-1255 נעצר יחד עם למעלה מתשעים יהודים אחרים בפרשה החמורה ביותר בתולדות יהודי לינקולן, עלילת הדם בדבר מותו של הילד יו מלינקולן (אנ'). שמונה עשר יהודים נתלו ולאחר משפט ממושך, נוקה רבי ברכיה מאשמה ורכושו המוחרם הושב לחזקתו.
פסקי הלכה משלו מצוטטים בספר המרדכי למסכת ברכות ובספר שלטי הגיבורים למסכת עבודה זרה.
מצאצאיו ידועים בנים בשם שלמה, חיים (Hagin או Vives) ומנחם (Manser), ובת בשם בילאסט.
קישורים חיצוניים
- בצלאל רות, מבוא לתולדות המחבר, בתוך: פירושי רבנו אליהו מלונדריש ופסקיו, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשט"ז. עמ' 24–29, באתר היברובוקס
- ריצ'רד גוטהייל ויוסף יעקבס, ברכיה מניקול, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ א' מרמורשטיין, JQR, כרך XIX, עמ' 18, מצוטט אצל רות, תולדות רבנו אליהו מנחם מלונדריש (להלן קישורים חיצוניים).
