לדלג לתוכן

רבי משה יוסף רובין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
רבי משה יוסף רובין
לידה תרנ"ו
פטירה כ' באדר תש"מ (בגיל 84 בערך)
ניו יורק, ארצות הברית
מדינה רומניה, ארצות הברית
מקום פעילות קמפולונג מולדובנסק, בוקרשט, לונג ביץ', ברוקלין
חיבוריו יד יוסף, דרש משה
תקופת פעילות 1922, תרפ"ב – 1980, תש"מ (כ־58 שנים)
עיסוק רב
אב רבי פינחס מנחם מנדל רובין מסערט
רבה של קמפולונג מולדובנסק
1922, תרפ"ב – 1940, תש"א
(כ־18 שנים)
תפקידים נוספים
חבר מועצת גדולי התורה

רבי משה יוסף רובין (תרנ"ו - כ' באדר תש"מ) היה רבה של קמפולונג מולדובנסק שבבוקובינה, חבר מועצת גדולי התורה ונשיא אגודת הרבנים ברומניה. לאחר השואה כיהן בארצות הברית כאב בית הדין שעל ידי ועד הרבנים בבורו פארק וכחבר אגודת הרבנים דארצות הברית וקנדה.

ביוגרפיה

נולד בשנת תרנ"ו לרבי פינחס מנחם מנדל רובין בסערט שבבוקובינה. למד אצל אביו וסבו האדמו"ר רבי שמואל שמעלקא רובין. בבחרותו היה כותב את דברי תורתו של סבו[1].

בשנת תרפ"ב[דרוש מקור: וולף מישל נפטר רק בסוף תרפ"ג], בגיל 26, מונה לרבה של קמפולונג מולדובנסק שבבוקובינה וכרב המחוז כולו, במקומו של וולף מישל.

הרב רובין פעל רבות בעירו ומחוצה לה. בשנת תרצ"ד התמנה לחבר מועצת גדולי התורה. כמו כן, כיהן כנשיא אגודת הרבנים ברומניה[2].

בשואה

בתחילת מלחמת העולם השניה (ת"ש-תש"א) סבלו יהודי קמפולונג רבות מאנשי התנועה הלגיונרית שהיתה אז בשיא כוחה עם הקמת המדינה הלאומית-לגיונרית. הלגיונרים אף הטמינו חומר נפץ במספר בתי כנסת בעיר, ולאחר מכן ניסו להכריח את הרב רובין להודות כביכול שהוא זה שהטמין את חומר הנפץ. כעונש על סירובו העיקש להודות באשמה, הם רתמו אותו ואת בנו לעגלה מלאה בספרים ובחפצים, ואילצו אותם לסחוב את העגלה ברחובות העיר ביום הכיפורים[3]. השר הלגיונרי וואסילה יאשצינסקי אף אילץ את הרב רובין להוביל יהודים לעבודת כפייה בשבת וביום כיפור[4].

לאחר מכן, עבר הרב רובין לבוקרשט, שם הקים בית כנסת בשם "מישמר[דרושה הבהרה] חדש", שבו התרכזו יוצאי אזור בוקובינה, שהפך למוסד לתורה ולעזרה.

הוא הקים מפעל לעזרה עבור מגורשי יהדות טרנסניסטריה. הוא בירר את מיקומם של המגורשים, והקים ועד פעולה בן 22 חברים, ביניהם נתן קליפר[5]. הוועד אסף כספים ושלח למגורשים ולרבנים שביניהם. כמה מאות ילדים, ביניהם יתומים מגטו מוגילב, יכלו להחזיק מעמד, הודות להלבשה והנעלה, תרופות ומזון שקיבלו, והודות לכספים שנשלחו לקניית עצים, לחימום כיתות התלמוד תורה ובית התמחוי, וכך הצילם ממוות[6].

הרב רובין פתח את שערי ביתו ובית מדרשו בבוקרשט לפליטים מפולין ומהונגריה, שמצאו מקלט בעיר. בין אלו שהתארחו בביתו באותה תקופה, היו גם רבי שלמה הלברשטאם מבאבוב ובנו רבי נפתלי צבי[7][8]. כמו כן, היה מחלק עזרה לחולים, בפרט בערב פסח ובימים הנוראים[9].

לאחר השואה

לאחר השואה היגר לארצות הברית והתיישב בלונג ביץ' שבקליפורניה. מאוחר יותר עבר לברוקלין, ונמנה שם על חשובי הרבנים[10]. בשנת תשכ"ג, במאבק לניתוב חלק מכספי הפיצויים של ממשלת גרמניה לטובת מוסדות התורה ורבני הקהילות בארצות הברית, נמנה הרב רובין בין הרבנים הפעילים בנושא מול ועדת התביעות[11][12].

כיהן כחבר אגודת הרבנים דארצות הברית וקנדה. כמו כן, שימש כאב בית הדין שעל ידי ועד הרבנים בבורו פארק[13]

עסק במשך כשלשים שנה להצלת ושמירת בתי עלמין ברחבי העולם, ולצורך כך ייסד את הארגון "גדר אבות" לשמירת בתי העלמין[14] המשך פעילות הארגון מתקיימת כיום על ידי נכדו הרב משה יוסף רובין[15].

חיבר את הספרים "יד יוסף" ו"דרש משה".

נפטר בניו יורק בכ' באדר תש"מ[16].

גיסו היה הרב משולם ראטה, מרבני הציונות הדתית בישראל. בניו היו ד"ר שמואל שמעלקא רובין, עורך דין במונטריאול; ויעקב קופל רובין, מהנדס במונטריאול.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. אור הצפון, קובץ צ"א, ירושלים תשע"ז.
  2. קובץ הפרדס, עמ' 41, אייר תשי"ד, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
  3. יעקב גלר, העמידה הרוחנית של יהודי רומניה בתקופת השואה, עמ' 314, לוד תשס"ג, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
  4. אלכסנדר שפרן, אל מול פני הסערה, הוצאת יד ושם, ירושלים תשנ"א.
  5. זאב אלבוגן, "נתן קליפר והסיוע המחתרתי למגורשי טרנסניסטריה", בתוך: ילקוט מורשת, קובץ 69, תש"ס, עמ' 173-179.
  6. פנקס הקהילות רומניה, 2, עמ' 512-513.
  7. ישמחו במלכותך, עמ' מ"א, ברוקלין תשס"ה, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
  8. המבשר תורני, גליון 326, עמ' י', ירושלים תשע"ה, באתר אוצר החכמה.
  9. עדותו של אפרים גוטמן, בתוך: העמידה הרוחנית של יהודי רומניה בתקופת השואה, עמ' 314, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
  10. יצחק אלפסי, אנציקלופדיה לחכמי גליציה, חלק ד', עמ' 716.
  11. הרב אהרן מרדכי קאהן, מראה כהן, עמ' קס"ט-ק"ע, ניו יורק תשע"ב, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
  12. המאור, קובץ קל"ה, עמ' 30, ניו יורק תשכ"ג, באתר אוצר החכמה.
  13. רבי משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה, חלק ה', אבן העזר סימן כ"ט, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
  14. רבי מנשה קליין, שו"ת משנה הלכות, סימן רכ"ד, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
  15. קשר איתן, גליון 63, עמ' 9, תשרי תשע"ט, באתר אוצר החכמה.
  16. מאיר וונדר, עיניך רואות, עמ' 322, ירושלים תשס"ט, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).