חברה קדישא

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף גחש"א)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חברה קדישאארמית: חברה קדושה), לעיתים קרובות חברא קדישא גומלי חסד של אמת (גחש"א), או ח"ק גומלי חסדים, היא הארגון המופקד לצורכי המת ולקבורתו על פי ההלכה בקהילות יהודיות. אזכור לקיומה של חברה כזו מופיע כבר בתלמוד[1].

במסורת היהודית הדבר מכונה "חסד של אמת" שכן מת לא יכול לגמול טובה למטפליו. בקהילות התקיימו בעבר גם ארגוני חסד אחרים שנודעו אף הם בשם "חברה קדישא" – לחינוך יתומים, טיפול בחולים וכיוצא בזה – אך השם מזוהה כמעט בלעדית עם האחראים על הקבורה.

תפקיד

רכבי החברה קדישא צבועים בדרך כלל כחול

החברה קדישא דואגים לכל צורכי המת והקבורה. הם מבצעים טהרת המת (רחיצת גוף הנפטר מכף רגל ועד ראש), עוטים את המת בתכריכים ועוד. לאחר מכן הם אחראים לסדר הלוויה, להכנת הבור לקבר ולקבורת המת בו. הם דואגים גם לצרכים שלעיתים אינם אפשריים, לדוגמה: אמירת קדיש, דאגה ל"מת מצווה" (מת שאין לו קרובים שידאגו לו ואפילו כהן מחויב להיטמא לו – לעסוק בקבורתו).

בקהילות יהודיות בגולה

בקהילה היהודית בעבר, החברה קדישא דאגו לצורכי המת, קבורתו כאמור לעיל. הם היוו חלק ממנהיגי הקהילה היהודית והיו בקשר עם הפרנס, הגבאי ורב הקהילה.

למרות שתפקיד החברה הוא רק בסידורי הלוויה וקבורה היו נחשבים אנשי החברה קדישא גם כוועד הרוחני של העיר (אולי בגלל הסמכות שהייתה בידם לקבוע את גדלותו של כל אחד מהתושבים ועל פי זה היכן ייקבר), וכך מוצאים אנו "פנקסי חברא קדישא" (מפורסמים גם בשמם המודרני "פנקסי הקהילות") מערים ועיירות שונות באירופה שתיעדו בנוסף לתאריכי הפטירות ומקומות הקבורה, גם ציוני דרך נוספים בקהילה וכן את המנהגים המיוחדים לקהילה.

החברא קדישא הקדומה ביותר שנשתמר ממנה תיעוד, היא זו שבפראג שנוסדה על יד המהר"ל (רבי יהודה ליווא בן בצלאל). לאחר שבשנת 1573 עוזב המהר"ל את כס הרבנות בניקלשבורג ועבר להתגורר בפראג כאדם פרטי, הקים בה את החברא קדישא וכתב את תקנותיה, שהיוו בסיס לתקנות ה"חברה קדישא" בכל אירופה.

תלמידי הבעל שם טוב והמגיד ממעזריטש נקראו בשם "חבריה קדישא" – יש האומרים שגם בגלל שכולם היו חברים (גם אם לא באופן פעיל) בחברה קדישא.

חברה קדישא בבלארוס היו נוהגים להתענות ביום ט"ו בכסלו – מכיוון שהוא קרוב ליום הקצר ביותר בשנה.

לחברה קדישא היו מתמנים רק פעם בשנה, בזמן המסיבה שהיו עושים החבריא. במסיבה היו משתתפים כל נכבדי העיר וכל היהודים בעיירה הרגישו צורך להשתתף מי בכספם ומי בגופם. שם היו מגישים בקשות מנומקות וחברי החבריא היו שוקלים אותם. הדרישות היו על מעמד, גיל, חכמה וכדומה כל מי שהיה מתמנה לחבר בחברא קדישא בעיירה אחת היה זכאי להתמנות לכל תפקיד ציבורי גם בכל מקום אחר כי היו סומכים עליו שכבר דקדקו ובדקו אחריו במקומו. היהודי הצעיר ביותר שהתמנה לחבריא הוא שניאור זלמן מלאדי מייסד חסידות חב"ד המכונה 'האדמו"ר הזקן' ו'בעל התניא' שהתמנה לכך בגיל 10 שנים בלבד.

במדינת ישראל

הכניסה לבניין "חברה קדישא הראשית והכללית" ברחוב פינס בירושלים

בישראל כיום למעלה מ-600 חברות קדישא. חלק מחברות הקדישא פועלות כחברות עצמאיות (גחש"א) וחלקן פועלות כחלק מן המועצה הדתית המקומית. בערים אחדות פועלות מספר חברות קדישא, ובירושלים פועלות למעלה מ־10 חברות קדישא. הרשות הארצית לשירותי דת של המשרד לשירותי דת מסדירה את פעילותן (פיקוח ובקרה). חלק משירותי החברה קדישא ניתנים לציבור ללא תשלום. שירותים אותם מציעה החברה קדישא תלוים בחברה קדישא במקום המגורים וכוללים לרוב:

  • הזמנת לוויה
  • העברת הנפטר ממקום הפטירה לבית העלמין בשעות העבודה
  • הכנת הנפטר לקבורה והבאתו לקבורה
  • קיום טקס הקבורה
  • העברת תושבי חו"ל וקבורתם בישראל
  • מוקדי רישום הלוויות בבתי החולים
  • מיחשוב שירותי הקבורה
  • מוקד שירות טלפוני

בבתי העלמין:

כיום, בנוסף לתפקידיהם דלעיל, החברה קדישא דואגים לחללי מלחמה.

אנשי החברה קדישא נוהגים לצום בז' באדר, יום לידת ופטירת משה, כסמל להתאבלות על כל אותם מתים שמקום קבורתם לא נודע וככפרה על פגיעה בכבוד הנפטרים שאולי לא נהגו בהם כשורה.

כמו כן קיימת עמותת פורום החברות קדישא בישראל ע"ר פועלת לייצג את חברות הקדישא החברות בעמותה אל מול רשויות המדינה וכל גוף בארץ ובחו"ל בכל עניין הנוגע לנפטרים יהודיים, לחברות קדישא ולשרותי קבורה של הנפטרים הנטמנים בבתי עלמין בישראל ובחו"ל, בכל דרך ובאמצעות כל גוף שניתן להסתייע בידו, תוך שמירה על דיני ישראל, הלכותיהם ומנהגיהם, ופועלת להכשרת עובדי קבורה. העמותה נשלטת על ידי חברי העמותה ביניהם אברהם מנלה יצחק דב גלבשטיין, אשר שולטים בחברות קדישא נוספות.[2]

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חברה קדישא בוויקישיתוף

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0