אליהו הנביא

אֵלִיָּהוּ הוא נביא שהתנבא בתקופתו של אחאב מלך ישראל ובנו אחזיה, ונודע בקנאותו חסרת הפשרות לכבודו של ה' ובמלחמתו נגד עובדי עבודה זרה ובפרט נביאי הבעל. דמות המופת של אליהו בעלת חשיבות רבה במנהגים, בפיוטים ובמוסר, במסורת היהודית, והוא נחשב למבשר הגאולה, לעתיד לבוא, יתיר ספקות הלכתיות שאין בכח איש להתירם ונותרו בגמרא ללא הכרעה^{[דרוש מקור]}. בספר מלכים קרוי גם בשם "אליהו התשבי", ובמדרש ובספרות היהודית המאוחרת יותר מופיע גם בשם "אליהו הגלעדי". אליהו לא מת אלא גופו עלה בסערה השמיימה.

דמותו של אליהו

ציור מדומיין של אליהו הנביא באחד מארבעת מדליונים משוחזרים ומשובצים בתל אביב

פסל של אליהו הנביא בפסוטה

פרטי לידתו ויחוסו לוטים בערפל, לידתו ויחוסו לא מוזכרים בתנ"ך והאזכור הראשון שלו פותח בפשטות במילים ”וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב” (מלכים י"ז א) ללא שום פירוט נוסף. חז"ל נחלקו מאיזה שבט היה, יש דעות כי משבט בנימין והוא הנזכר בדברי הימים וְיַעֲרֶשְׁיָה וְאֵלִיָּה וְזִכְרִי בְּנֵי יְרֹחָם (דברה"י א פ"ח פ' כז ). יש דעות כי היה משבט גד^{[דרוש מקור]} והדיעה המוכרת יותר היא כי אליהו הוא שמו השני והמאוחר של פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן, לפי שיטה זו אליהו היה כהן ומשבט לוי.

אליהו היה קפדן הפועל בנחישות, ללא חשש מהמלך או שיקולים פרטיים כלשהם; אף הקב"ה רומז לאליהו שיש לפעול במתינות. עיקר פעלו מסופר בספר מלכים, כאשר מתואר איך הוא גרם לבצורת והתעמת ממושכות עם מלך ישראל אחאב, כאשר העימות הסתיים הוא הולך להר סיני ופורש את תלונתו לפני ה', מייד לאחר מכן הוא נשלח למשוח את ממשיך דרכו, אלישע. פעולותיו של אליהו כולם הם אירועים לאומים חשובים, (בצורת, הריגת נביאי הבעל, עימות עם המלכות) אך גם משולבים בהם גם ניסים שנעשו למען הצלתו הפרטית (כד הקמח, החייאת בן האישה ועוד). בהמשך הספר מסופר גם על אלישע, תלמידו וממשיכו, והסיפורים המשותפים להם מהווים כשליש מספר מלכים.

הופעתו של אליהו בתנ"ך פתאומית, כמו גם היעלמותו. בסיפורים אודותיו משולבים מעשי ניסים כבירים ויציאה מגדר הטבע.

חלק מניסיו של אליהו קשורים באש ויובש (הוא גוזר על הארץ שנים של בצורת, במעמד הכרמל יורדת אש מהשמים, שליחי המלך שנפגשים איתו נשרפים ועוד) אם כי בפרוש לא כולם (נס החייאת בן האישה הצרפתית, נס כד הקמח, ההאכלה על ידי העורבים ועוד.) לעומתו, מעשי המופת של תלמידו אלישע, קשורים יותר למים (הוא האיש ש"יצק מים על ידי אליהו" ורבים מנסיו עוסקים במים). אליהו נאלץ כנביא לפעול נגד השלטון המושחת כדי לשמר את האמונה בקב"ה ולצור מציאות טובה יותר, לעומת אלישע אשר שיתף פעולה עם המלכות לעיתים קרובות. ניסיו של אליהו היו ברובם מאורעות לאומיים חשובים ומפורסמים לעומת אלישע שביצע ניסים רבים שלא היה להם חשיבות היסטורית או לאומית ומטרתם המרכזית היתה להושיע את ההמון. למרות ההצלחה הכבירה של מעמד הר הכרמל הוא נאלץ בסופו של דבר לברוח למדבר. בהר חורב, הוא מצטווה להעביר את התפקיד לאלישע ולמשוח שני מלכים שתפקידם יהיה למוטט את ממלכת אחאב.

תכונתו הדומיננטית ביותר של אליהו היא קנאות עזה לה' ומאבק עיקש במפרי דברו; דוגמה לתכונה זו ניתן לראות בסיפור הגעתו של אליהו לחורב (הר סיני) והדו-שיח שהוא מקיים עם ה' שם. לאחר שלן במערה בקרבת הר סיני, ה' שואל את אליהו "מה לך פה אליהו", ואליהו מגיב בתשובה המביעה קנאה לה':

קַנֹּא קִנֵּאתִי לה' אֱ-לֹהֵי צְ-בָאוֹת, כִּי-עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--אֶת-מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ, וְאֶת-נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב; וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי, וַיְבַקְשׁוּ אֶת-נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ.

— ספר מלכים א', פרק י"ט, פסוק י'

בתגובה לתשובתו של אליהו, ה' מצוה אותו לצאת מן המערה ולעמוד לפניו, ואז מעביר לפניו את מלוא כוחו כדי להראות לו - על פי פרוש המלבי"ם - שלא תמיד הכוח הרעש והאש הוא הפתרון הראוי וכי יש כוח וחשיבות גם לדממה ולשקט.

וַיֹּאמֶר, צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי ה', וְהִנֵּה ה' עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה', לֹא בָרוּחַ ה'; וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ, לֹא בָרַעַשׁ ה'. יב וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ, לֹא בָאֵשׁ ה'; וְאַחַר הָאֵשׁ, קוֹל דְּמָמָה דַקָּה. יג וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֵלִיָּהוּ, וַיָּלֶט פָּנָיו בְּאַדַּרְתּוֹ, וַיֵּצֵא, וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַמְּעָרָה

— ספר מלכים א', פרק י"ט, פסוק י"א

אולם, גם לאחר מכן כשה' שואל אותו שוב את שאלתו הראשונית - "מה לך פה אליהו", אליהו עונה את תשובתו הראשונית - "קנא קנאתי לה'...". אז, כשראה ה' כי לא שינה את דרכו הקנאית, הכין אותו להכשרת מחליף - אלישע.

סיפורי אליהו

הסיפורים המופיעים במקרא על אליהו משולבים עם הסיפורים ההיסטוריים על אחאב ויהושפט, ומופיעים בספר מלכים א' פרק י"ז עד מלכים ב' פרק ב', למעט הפרקים כ' וכ"ב.

הבצורת והאלמנה

תחילה מצוין כי אליהו מכריז שבשנים הבאות ירד גשם על פי דבריו בלבד:

"וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד, אֶל-אַחְאָב, חַי-ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו, אִם-יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר--כִּי, אִם-לְפִי דְבָרִי."

— מלכים א, פרק יז', פסוק א

הכרזה זו מופיעה לאחר פירוט חטאי אחאב והיא כנראה באה כתגובה אליהם. דעות רבות^{[דרושה הבהרה]} חלוקות כאן כי האם דבריו של אליהו מציגים אותו כשולט על הבצורת או על ה' כשולט הבצורת. הכרזתו של אליהו מתקיימת ומאגרי המים והמזון בארץ הולכים ומדלדלים. ה' מורה לאליהו להסתתר בנחל כרית שם העורבים מספקים לו מזון:

(ב) "וַיְהִי דְבַר ה', אֵלָיו לֵאמֹר. ( ג) לֵךְ מִזֶּה, וּפָנִיתָ לְּךָ קֵדְמָה; וְנִסְתַּרְתָּ בְּנַחַל כְּרִית, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הַיַּרְדֵּן. (ד) וְהָיָה, מֵהַנַּחַל תִּשְׁתֶּה; וְאֶת-הָעֹרְבִים צִוִּיתִי, לְכַלְכֶּלְךָ שָׁם."

— מלכים א', פרק יז', פסוק ב-ד

הדעות חלוקות גם כאן בעניין המילה "עורבים". פרשנויות מסוימות מצביעות על כך שהיא מצביעה על מאורע ניסי, אשר בו עורבים נותנים לאליהו מזון, בעוד שפרשנויות אחרות^{[דרושה הבהרה]} מצביעות על כך שייתכן כי המילה "עורבים" מציינת קבוצת סוחרים. אליהו ממשיך לשהות בנחל עד לבוא סימן מה'. לאחר זמן מה הנחל מתייבש ואליהו מצוה ללכת לצרפת שבצידון ולסמוך את מחייתו על אישה אלמנה שם.

אליהו הולך לצרפת - ארץ הצידונים - מולדתה של איזבל, פוגש שם את האישה האלמנה ומבקש ממנה מים ולחם. האישה מסכימה לתת לו מים אך היא נמנעת מלתת לו לחם: ”וַתֹּאמֶר חַי ה' אֱלֹקיךָ אִם יֶשׁ לִי מָעוֹג כִּי אִם מְלֹא כַף קֶמַח בַּכַּד וּמְעַט שֶׁמֶן בַּצַּפָּחַת וְהִנְנִי מְקֹשֶׁשֶׁת שְׁנַיִם עֵצִים וּבָאתִי וַעֲשִׂיתִיהוּ לִי וְלִבְנִי וַאֲכַלְנֻהוּ וָמָתְנוּ” אליהו דורש ממנה את המזון ומבטיח לה ש"כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר עד יום תת-ה' גשם על פני האדמה" (כלומר הוא מבקש ממנה קודם את הלחם למרות שמחסור קריטי זה מציב אותה ואת בנה בסכנת חיים, ומוסיף, כי אם תעשה זאת ה' יוסיף ויטיב עמה בעת הצרה ולפי הסיפור אכן זה קרה כשאר לא חסר קמח ולא שמן לאלמנה בסופו של דבר). עד כאן מופיעים קווי דמיון רבים בין סיפור האלמנה לבין סיפור אליהו בנחל כרית. להלן יפורטו קווי דמיון בולטים:

• המילה "לחם" והמילה "מים" חוזרות על עצמן שנית בשני הסיפורים, ייתכן כי לצורך הדגשה
• בנחל כרית העורבים גורמים להזנת אליהו ובסיפור השני זוהי האישה הצרפית- אליהו נסמך על גורמים חיצוניים לכלכלה כאשר העם עצמו רעב למזון
• שני הסיפורים גוררים פעולה של הליכה למרחקים ולבידוד אליהו מהחברה המוכרת לו
• שני הסיפורים מבוססים על פתיחה זהה בה ה' מורה על אליהו, ומעשיו הם למעשה דברי ה'

לאחר זמן מה בן האישה האלמנה חולה ומת. האשה מאשימה את אליהו במותו, כיוון שהוא "איש האלקים" ונוכחותו מחישה את העונש על חטאיה. היא ראתה באליהו כצדיק, ובה לעומתו כאדם פשוט עמוס בחטאים ולכן כנראה שהאל מעריך אותה פחות ועקב כך הגיע הדבר עליה. אליהו לוקח מחיקה את הבן המת, מעלה אותו לעלייה בה הוא מתגורר ומתפלל לאל שיחייה אותו. אליהו מנשים אותו שלוש פעמים, הבן קם לתחייה, ואליהו מחזיר אותו לאמו. לפי פרשנויות אחדות, כאן אכן הכירה האלמנה בחשיבותו מעומק ליבה ולא רק כשליח ה' פשוט.

מעמד אליהו בהר הכרמל

ערך מורחב – אליהו ונביאי הבעל בכרמל

לאחר 3 שנות בצורת אליהו מצוה להתעמת עם אחאב כדי שהבצורת תוכל להסתיים. באותו הזמן אחאב ועובדיה יוצאים למסע חיפוש בארץ אחרי תבן וקש, כדברי אחאב: "אוּלַי נִמְצָא חָצִיר וּנְחַיֶּה סוּס וָפֶרֶד וְלוֹא נַכְרִית מֵהַבְּהֵמָה". עובדיה, שהציל מאה מנביאי ה' בסתר, פוגש את אליהו. אליהו מורה לו להודיע לאחאב לבוא לפגוש אותו. לאחר הסתייגות, עובדיה הולך לקרוא לאחאב ואליהו מזמין אותו ואת נביאיו למעין דו-קרב בו יוכרע מי האל האמיתי - ה' או שמא אלקים אחרים. ”וְעַתָּה שְׁלַח קְבֹץ אֵלַי אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל אֶל הַר הַכַּרְמֶל וְאֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים וּנְבִיאֵי הָאֲשֵׁרָה אַרְבַּע מֵאוֹת אֹכְלֵי שֻׁלְחַן אִיזָבֶל” אחאב מקבץ את נביאי הבעל (נביאי האשרה אינם מתקבצים) אל הר הכרמל ושם נקבעים תנאי המבחן: כל צד יבנה מזבח, יערוך עליו עצים ויקריב עליו פר אך לא יצית אש. האל שיענה באש מהשמים וישלים את הקרבן הוא האל האמיתי.

נביאי הבעל מנתחים את הפר על המזבח, קוראים לבעל "מהבקר ועד הצהרים" ואף מתגודדים על המזבח, אך אין מענה. אליהו מהתל בנביאי הבעל כשהוא מייחס לאל שלהם תכונות אנוש (שינה, עייפות). לאחר שנביאי הבעל מתייאשים אליהו מקבץ את העם סביבו ומתקן את המזבח ששימש לעבודת ה' שנהרס על ידי שתים עשרה אבנים (כמניין שבטי ישראל). כדי להגדיל את האתגר, אליהו חופר תעלה סביב המזבח ושופך עליו שנים עשר כדי מים. הוא קורא ומתפלל אל ה' ונענה: ”וַתִּפֹּל אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הָעֵצִים וְאֶת הָאֲבָנִים וְאֶת הֶעָפָר וְאֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה לִחֵכָה”

העם הנדהם נופל על פניו וקורא "ה' הוא האלקים", קריאה שהפכה לאחד מפסוקי הייחוד המרכזיים ונאמרת בסוף תפילת נעילה. אליהו שוחט את נביאי הבעל אל הנחל (לא מסופר מה עולה בגורלם של נביאי האשרה) ועולה אל ראש הכרמל בציפייה לגשם. הוא שולח את נערו להביט בים וכשהלה חוזר ללא בשורות הוא שולח אותו שוב ושוב. בפעם השביעית הנער אומר שהוא ראה ענן קטן בגודל "כף יד איש" ולאחר זמן מועט השמים מתקדרים בעננים ויורד גשם חזק. אחאב חוזר אל ארמונו שביזרעאל ואליהו רץ לפניו.

מעמד חורב

ערך מורחב – אליהו בחורב

כשאיזבל שומעת על מעשי אליהו היא שולחת אליו שליח שיאמר לו: ”כֹּה יַעֲשׂוּן אֱלֹקִים וְכֹה יוֹסִפוּן כִּי כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת נַפְשְׁךָ כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם” אליהו בורח מפני איזבל לבאר שבע, שם הוא משאיר את נערו וממשיך לבדו למדבר. במדבר הוא הולך לישון מיואש תחת שיח רותם, ”וַיִּשְׁאַל אֶת-נַפְשׁוֹ לָמוּת, וַיֹּאמֶר רַב עַתָּה ה' קַח נַפְשִׁי, כִּי-לֹא-טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי” שם פוגש אותו מלאך, נותן לו עוגת רצפים וצפחת מים וקורא לו לקום ולאכול. אליהו אוכל מעט וחוזר לישון. המלאך שב ומעיר אותו וקורא אליו "קום אכֹל כי רב ממך הדרך". אליהו אוכל והולך "בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה" עד שהוא מגיע אל הר חורב.

בהר חורב אליהו מכריז בפני ה' על דרכו הקנאית, בה הוא דבק גם לאחר חזיון בו מתבהר שדרך ה' היא דווקא ב"קול דממה דקה". בעקבות תשובתו השנייה של אליהו ה' קורא לו לשוב לדרכו ולמנות שלושה אנשים - את חזאל למלך על ארם במקום המלך הנוכחי בן הדד, את יהוא למלך על ישראל במקום בית אחאב ואת אלישע בן שפט לנביא במקומו. תפקיד האנשים האלו יהיה להמשיך את קנאותו של אליהו. אליהו הולך לאבל מחולה שם הוא פוגש את אלישע. אלישע מיד עוזב את ביתו ואת עבודתו והולך אחרי אליהו.

כרם נבות

ערך מורחב – כרם נבות

סיפור כרם נבות מופרד בנוסח המסורה (בניגוד לסדר שבתרגום השבעים) מסיפורי אליהו הקודמים. הסיפור מתאר את כשלונו של אחאב להשיג את כרמו של נבות היזרעאלי שהיה קרוב לארמונו, ולגדל בו גן ירק, כישלון בעקבותיו אחאב חוזר לארמונו "סר וזעף" נשכב על מיטתו ולא מסכים לאכול. איזבל שומעת על הסירוב של נבות ומבטיחה לאחאב "אני אתן לך את כרם נבות היזרעאלי". איזבל שולחת פקודות, בשם אחאב, שקוראים לשפוט את נבות על העבירה של קללת אלקים שמכונה בלשון סגי נהור "ברך נבות אלקים ומלך". העבירה הזו, שמשמעותה הפוליטית היא בגידה, הופכת את נבות לפושע פוליטי ולכן לפי החוק הקדום רכושו לאחר מותו לא עובר ליורשיו אלא למלך. איזבל שוכרת שני עדים זוממים שמעידים שנבות אכן ביצע את העבירה והוא נסקל. איזבל שומעת שתוכניתה התבצעה וקוראת לאחאב לרדת לרשת את כרם נבות.

אליהו יורד לקראת אחאב אל הכרם וה' מצוה אותו: ”וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ גַּם אָתָּה” התוכחה החריפה על מצוות שבין אדם לחברו ובמיוחד כלפי מלך בישראל, נחשבת נדירה בספר מלכים שמתמקד יותר בעבירות פולחניות (בניגוד לספרות הנבואה הקלאסית בימי בית ראשון), הרצחת וגם ירשת הפכה לביטוי המתאר עוול חריף וקיצוני. העונש בו ייענש אחאב לפי נבואת אליהו נעשה במידה כנגד מידה.

לאחר מכן אליהו מנבא לאחאב שבית המלוכה שלו ייהרס כמו שקרה לבתי המלוכה הקודמים. אחאב מתרשם עמוקות מתוכחת אליהו, קורע את בגדיו ומתאבל. ה' רואה את האבלות שנוהג אחאב והעונש נדחה לדור הבא.

אחזיהו ובעל זבוב

לאחר מותו של אחאב עולה למלוכה בנו, אחזיהו. אחזיה הולך בדרכי הפולחן של אביו וגם הוא עובד את הבעל. לאחר שהוא עובר תאונה בביתו הוא שולח שליחים לדרוש בבעל זבוב, האליל של עקרון, ולשאול אותו האם הוא יתרפא מפציעתו או שלא.

וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְּעָרָה הַשָּׁמָיִם (ספר מלכים ב', פרק ב', פסוק י"א)

אליהו פוגש את השליחים בדרך ואומר להם: ”הַמִבְּלִי אֵין אֱלֹקִים בְּיִשְׂרָאֵל אַתֶּם הֹלְכִים לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן”

השליחים חוזרים למלך ומבשרים לו את דברי אליהו. כשהוא שואל אותם איך האיש נראה הם מתארים אותו כ"איש בעל שער ואזור עור אזור במתניו" ואחזיהו מזהה אותו מיד כ"אליה התשבי" ושולח אליו שר חמישים (מפקד צבאי בראש יחידה של חמישים איש) כדי שיבוא איתו. אליהו מוריד אש מהשמים ושורף את השר ואת אנשיו. אחזיהו שולח שר נוסף וגם אותו אליהו שורף (בגלל שהיו מעוניינים במותו, על פי האברבנאל והאלשיך). השר השלישי שנשלח אל אליהו כורע לפניו על ברכיו ומתחנן אליו לבא איתו. בעצת מלאך שנשלח אליו אליהו מסכים והולך איתו אל אחזיהו שם הוא חוזר על נבואתו.

עליית אליהו לשמים

אליהו הולך יחד עם אלישע תלמידו מבית אל ליריחו ומשם הם יורדים אל נהר הירדן אותו אליהו בוקע לשנים באדרתו. בכל תחנה אלישע פוגש קבוצה של בני נביאים (כנראה נביאים מתלמדים) שמודיעים לו שביום זה יילקח ממנו אדונו, אליהו והוא מחשה אותם. לאחר שאליהו ואלישע חוצים את הירדן אליהו שואל את תלמידו מה הוא מבקש שייתן לו לפני שהוא נלקח ממנו. אלישע מבקש "ויהי נא פי שנים ברוחך אלי", בקשה עליה אליהו עצמו אומר "הקשית לשאול". יש שמפרשים את בקשתו של אלישע כבקשה לקבל שנים שלישים מרוחו של אליהו, אך יש שמפרשים בקשה זו כפשוטה ומצביעים על כך שבסיפורי אלישע יש מספר כפול של ניסים מבסיפורי אליהו.

אליהו עולה במהירות של אש -"בסערה השמים" ואלישע נשאר על הארץ וצועק אליו "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו" - קריאה אותה יקרא גם יואש מלך ישראל על אלישע לפני מותו. אלישע קורע את בגדיו, לוקח את אדרתו של אליהו וחוזר לירדן. הוא מכה את הירדן באדרתו של אליהו, כמו שעשה אליהו לפני שעלה השמימה, אך הירדן לא נבקע. הוא קורא "איה ה' אלקי אליהו", מכה את הירדן והמים נבקעים. אלישע חוזר ליריחו ויושב שם, אך מכאן והלאה הוא כבר מתפקד כנביא עצמאי ולא רק כנערו של אליהו.

אליהו במסורת

אליהו הנביא כמבשר המשיח

במדרשי חז"ל מוזכר אליהו הנביא במיוחד במוצאי שבתות, בליל הסדר של חג הפסח ובברית המילה. במוצאי שבת נהוג לשיר מזמורים שבהם מוזכר אליהו הנביא, מפני שעל פי המדרש במוצאי שבתות הוא יושב תחת עץ החיים ומונה את זכויותיהם של ישראל, כתיקון לקנאות ולקטרוג שלו על עם ישראל. בשעת ברית מילה נוהגים להכין כיסא לכבודו "כסא של אליהו" מאחר שהוא נקרא "מלאך הברית". ישנה דעה נוספת שה' שולח אותו לכל ברית כדי שיווכח ויראה שעם ישראל לא: "עזבו בריתך", כפי שהאשים אותם. בליל הסדר בקהילות רבות נוהגים להכין לו כוס יין מיוחדת (כוסו של אליהו) ובמהלך הסדר למלאה ביין ולפתוח את דלת הבית לכבוד הגעתו.

התפקיד המרכזי ביותר שתופס אליהו הוא בהיותו המבשר לקראת בואו של המשיח. אליהו מזוהה כמחייה מתים, כפוסק הלכה ואף במקורות מסוימים כמביאו של המשיח וכאיש שימשח את המשיח. זיהוי זה בין היתר מתבסס על הפסוקים:

הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת הָאָרֶץ חֵרֶם.

— ספר מלאכי, פרק ג', פסוקים כ"ג-כ"ד

האזכור שחותם את התנ"ך ושמשה כנבואה האחרונה, ביססה את אליהו כדמות בעלת חשיבות משיחית עליונה.

ערך מורחב – תנא דבי אליהו

ישנו מדרש בשם תנא דבי אליהו המחולק ל"תנא דבי אליהו רבא" ו"תנא דבי אליהו זוטא" (נקרא גם "סדר אליהו רבא" ו"סדר אליהו זוטא") שמיוחס לאליהו הנביא, אולם ישנם על כך עוררים.

בעקבות עלייה בפופולריות של מדיטציה בקרב יהודים, פרסם הרב אריה קפלן ספרים המראים על הקשר בין מדיטציה ליהדות בפרט בחזרות הרבות על המילים "אליהו הנביא".

עלה בסערה השמימה

אליהו לא נפטר כדרך כל האדם, אלא "ויעל אליהו בסערה השמים", כלומר אליהו נשאר בחיים. באבות דרבי נתן מבואר גם כי "אליהו חי וקיים עד שיבוא משיח". עובדת היותו בן החיים, גררה דיונים שונים, השואפים לברר האם מהותו של אליהו שייכת עדיין כבן-אדם טבעי. כך קיים דיון האם אליהו נחשב כמת, ביחס לאשתו, האם היא נחשבת כאלמנה; דיון זה קיים עוד בתקופת הראשונים בספר תרומת הדשן, ואף אחרונים, כדוגמת הבית שמואל עוסקים בכך. גם בדורות האחרונים היו שעסקו בשאלה, כדוגמת ראובן מרגליות.

כינוייו

אליהו הנביא, מכונה לעיתים בקיצור אליהו, או בתוספת אליהו הנביא. כינוי נוסף לאליהו הוא תשבי או הגלעדי, על שם עירו "תושב" שבגלעד. כינוי נוסף מקובל לאליהו הוא זכור לטוב, בשילוב "אליהו זכור לטוב". הפירוש העממי מזהה אף פרוש זה עם הציפייה של בואו של אליהו באחרית הימים, ובכך שאז יזכיר את הטובה שצריכה להתרחש. פרוש מעניין מזהה כינוי זה, בעקבות דבריה של האשה מצרפת האומרת לאליהו "באת אלי להזכיר עווני?", דברים אלו מזכירים את אליהו בהקשר שלילי, ולכן נצרכת אמירה שאליהו יזכר לדברים חיוביים. כינוי נוסף מתייחס למהותו, כשהוא מוגדר כ"איש האלקים".

התוספות מביאים דעה שכל מקום שנזכר בתלמוד "סבא" הכוונה לאליהו, אך הם דוחים דעה זו.

התגלויות של אליהו

ערך מורחב – גילוי אליהו

אליהו לא טעם "טעם מיתה", אלא עלה בסערה השמימה ונכנס בחייו לגן עדן, ועדיין הוא קיים בגופו ובנפשו. בהצגה הפשטנית אליהו מתגלה לראויים לכך בשני אופנים: א. בלתי לבוש בגופו, כי אם בצורה רוחנית, ואז דינו כמת שפטור מכל המצוות. ב. לבוש בגופו, ואז הוא חייב במצוות ככל אדם מישראל. אף שלמעשה קיימים סוגים שונים של התגלויות, וגישות שונות לתארם.

אליהו יתגלה יום אחד לפני בוא המשיח, כמו שנאמר "הנה אנכי שולח את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא".

”וְאָמַר רִבִּי חֲלָבוֹ אָמַר רַב הוּנָא לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם זָהִיר בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה. שֶׁהֲרֵי אֵלִיָּהוּ לֹא נֶעֱנָה אֶלָּא בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁנֶּאֱמַר וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר וגו' עֲנֵנִי ה' עֲנֵנִי. עֲנֵנִי שֶׁתֵּרֵד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם. וַעֲנֵנִי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ מַעֲשֵׂה כְשָׁפִים הֵם. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אַף בִּתְפִלַּת עַרְבִית שֶׁנֶּאֱמַר תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטוֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר אַף תְּפִלַּת שַׁחֲרִית שֶׁנֶּאֱמַר ה' בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי בֹּקֶר אֶעֱרָךְ לָךְ וַאֲצַפֶּה”

חז"ל אומרים שהתגלות זו לא תתקיים בערבי שבתות וימים טובים, משום שהאנשים קצרי רוח בשל טרחתם להכנת צרכי שבת ויום טוב.

"תיקו"

ערך מורחב – תיקו

מספר ניכר של מקורות מתייחס לכך שבהופעת אליהו, הוא יברר ספיקות הלכתיים המבוססים על חוסר ידע בעובדות. מכאן גם נובע הביטוי לגבי ממון שקיים מחלוקת לגבי בעלותו: "יהא מונח עד שיבוא אליהו". בעיות רבות בתלמוד מסתיימות במילה: "תיקו", קיצור של המילה "תיקום" שמשמעותה "תעמוד (השאלה)", כלומר לא נוטה לשום צד במחלוקת. יש דורשים את הביטוי כראשי תיבות של "תשבי יתרץ קושיות ואיבעיות".^{[דרוש מקור]}

אליהו בהשוואה לדמויות מקראיות אחרות

דמותו המרשימה של אליהו הובילה להשוואת דמותו לאישים אחרים, הן במסורת היהודית והן במסורת הנוצרית. אנלוגיות בין דמויות מקראיות שונות קיימת פעמים רבות ובדרך כלל היא משמשת כאמצעי ספרותי המוביל להשוואה והנגדה בין הדמויות^{[דרושה הבהרה]}. קיימות הקבלות רבות בין סיפור מעמד אליהו בהר חורב למעמדו של משה באותו המקום. נקודות הדמיון הבולטות הן המיקום הזהה - הר חורב, והתקיימות ניסית ללא אכילה או שתייה במשך ארבעים יום וארבעים לילה. ההשוואה חושפת את ההבדלים בין שתי הדמויות ומאפיינת את דמותו של אליהו כקנאי שמקטרג על עמו, בניגוד למשה שבאותה סיטואציה לימד סניגוריה על עם ישראל.

מדרשים מסוימים (כמו פרקי דרבי אליעזר, פרק מז) מזהים את אליהו עם פנחס בן אלעזר הכהן, בעקבות הקנאות הדתית המשותפת להם והמייחדת אותם. לפי אותם מדרשים פינחס חי במשך מאות שנים ולאחר מכן עלה השמימה ולא טעם טעם מיתה, זאת בעקבות הבטחת ה' לפנחס "הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם" – מלשון שלמות, וחלק משלמות זו היא חיים נצחיים.

אליהו הנביא במוזיקה

היצירה הידועה ביותר העוסקת באליהו הנביא היא האורטוריה אליהו שחיבר המלחין פליקס מנדלסון בשנת 1846 לפסטיבל ברמינגהם באנגליה. האורטוריה מתארת אירועים שונים בחיי הנביא. מנדלסון כתב את היצירה עבור מילים בגרמנית, אולם בבכורה היא הושמעה באנגלית ומאז היא מבוצעת בדרך כלל באחת משתי השפות.

אליהו הנביא במוזיקה הישראלית

• גיל אלדמע עיבד את היצירה המבדיל. אליהו הנביא, (תווים), (ב־4 קולות), (עממי, ספרדי יהודי), ואת היצירה אליהו הנביא, (תווים), מחרוזת חסידית ב-4 קולות.
• יחזקאל בראון, עיבד את היצירה אליהו הנביא - קרב יום, (למקהלה), 1978.

אליהו בנצרות ובאסלאם

מערת אליהו

באסלאם, בשל כוחו של אליהו להוריד גשמים, המוסלמים רואים בו את "הנביא-הירוק", המסמל מים, חיים ונאות-מדבר. המוסלמים גם רואים בו "עבד-פלאי", העושה מעשים תמוהים ובעל יכולת ראייה על-טבעית. הנביא "אליאס" מן הקוראן מזוהה עם דמותו של אליהו הנביא.

בנצרות, באוונגליונים הסינופטיים, מזוהה דמותו של יוחנן המטביל עם אליהו הנביא. בברית החדשה, יוחנן המטביל הוא המבשר על בוא המשיח. בפסוקים נוספים בברית החדשה מצוין כי אותו האיש אומר כי אליהו הנביא ויוחנן המטביל הם אותה דמות. בתיאור אירוע ההשתנות (טרנספיגורציה) אותו האיש מוצב במעמד שווה למשה ולאליהו הנביא שעמם הוא מדבר.

ראו גם

• משה רבנו
• פנחס
• אלישע
• פתיחת אליהו הנביא
• כיסא אליהו
• כוס של אליהו

לקריאה נוספת

• הרב בן ציון קריגר אליהו- נביא בעין הסערה
• אוריאל סימון, קריאה ספרותית במקרא: סיפורי הנביאים. ירושלים: מוסד ביאליק, 2001. עמ' 278-189.

קישורים חיצוניים

• 15 עובדות על אליהו הנביא, באתר הידברות
• ספר מלכים: סיפור האישה הצרפתית, המעמד בהר הכרמל, המעמד בחורב, שריפת שליחי המלך, עליית אליהו השמימה, ויקיטקסט
• רבי אהרן הימן, "אליהו הנביא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, באתר ויקיטקסט
• יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן, אליהו, באתר התסכיתים של האוניברסיטה העברית בירושלים
• אליהו הנביא, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• ד"ר ישראל רוזנסון, אליהו בכרמל - מגאוגרפיה לפרשנות ספרותית, אתר דעת
• אליהו הנביא, פיוט המושר במוצאי-שבתות
• רשימת מאמרים על אליהו הנביא באתר רמב"י