רבנאי
| תקופת הפעילות | שלישי תקופת האמוראים |
|---|---|
| השתייכות | אמוראי בבל |
| רבותיו | שמואל |
| בני דורו | רבי חייא בר אבא, רבי אבהו, אביי |
רַבָּנַאי אֲחוּהָ דרבי חייא בר אבא (או: רַבְיָנַאי[1]) היה חכם בדור השלישי לאמוראי בבל, אחיו של רבי חייא בר אבא.
זיהויו בתלמוד
'רבנאי' הוא הלחם של התואר 'רב' עם שמו של החכם, בהתאם לדבריו של רב שרירא גאון: ”רבה ורבא - אבא ואבה שמותיהן... וזה ריש שבראש המילה סימן הוא לרב ולישנא קלילא לשון קלה, וכן ראמי בר חמי - אמי שמו... וכן כל כיוצא באלו”[2].
לפי אהרן הימן, רבנאי הוא קיצור של רב בנאי (או: רב בנאה)[3]. בעל סדר הדורות מציע כי רבנאי הוא קיצור של רב ינאי[4]. הימן ואחרים נוטים לזהות גם מקומות שנכתב בהם שמו של החכם בלבד (בעיקר בכינוי 'רבנאי') כמתייחסים אליו[5], אך לעומת זאת אלבק טוען כי כל שם מציין חכם אחר, ובמקומות שהכוונה לרבנאי הוא מכונה תמיד אחיו של רבי חייא בר אבא, כדי שלא יתבלבלו בינו לחכמים אחרים[6].
ביוגרפיה
רבנאי נולד בבבל למשפחת כהנים[7]. אחיו רבי חייא בר אבא עלה לארץ ישראל ולמד אצל רבי יוחנן ואילו הוא נותר בבבל. אח נוסף שלהם היה רב נתן כהן, עליו מסופר כי ביקש מאחיו רבי חייא שיתפלל עליו כאשר הפליג בים והלה יעץ לו: ”"מִן דְּאַתְּ קְטַר לוּלָבָךְ קְטוֹר רַגְלָיךְ"” (תרגום מילולי: משעה שאתה קושר את לולבך קשור את רגליך), כלומר שלא ימשיך להפליג לאחר חג הסוכות, שכן תפילתו בטלה מול תפילת הציבור שיירדו גשמים[8].
חמיו של רבנאי היה אבימי בר נאזי[9]. בתלמוד מסופר כי אבימי הגיע לפני חתנו לדין תורה בעניין גלימה גנובה שניתנה לו בתמורה להלוואה כספית, כאשר התגלעה מחלוקת בין רבנאי לאחיו רב כהן האם 'תקנת השוק' מגינה על אבימי והוא זכאי לקבל החזר כספי על הגלימה הגנובה מבעליה המקורי. הדיון התגלגל עד שהגיע אף לפתחו של רבי אבהו, ראש ישיבת קיסריה שנמנה עם גדולי חכמי התקופה בארץ ישראל, אשר צידד בדעת רב כהן כי אבימי אינו זכאי להחזר.
התגורר בנהרדעא[10], נמנה עם תלמידיו של שמואל ומסר אמרות בשמו[11], כגון הקביעה כי גופם של הכרובים עמד בקודש הקודשים בצורה ניסית: ”כרובים בנס הן עומדים”[12]. לימים עזב את נהרדעא ועבר לפומבדיתא[13], כמוהו נהג גם רב עמרם חסידא. ייתכן כי עזיבתם את נהרדעא הייתה בתקופת התקוממות בן נצר שהחריבה את העיר בשנת שנת ד'י"ט, 258-259 לספירה[14], ולכן ברחו מפני המהומות והתיישבו בפומבדיתא שהייתה בטוחה ורחוקה יותר. נשותיהם של רבנאי ושל רב עמרם עסקו במכירת תכלת לציצית ומפני שהמוכרות היו נשות תלמידי חכמים, סמכו החכמים עליהן כמו על בעליהן שלא תחלפנה את צבע התכלת ההלכתי ב'קלא אילן' הפסול לציצית[15].
מאמרותיו
רבנאי דרש מן הכתובים את המקור לכך שנוכחות עשרה גברים יהודיים נחשבת למעמד ציבורי מיוחד ובעל קדושה של 'מניין', באמצעות גזרה שווה בין הציווי "ונקדשתי בתוך בני ישראל" לבין הנאמר בחטא קורח "הבדלו מתוך העדה הרעה הזאת", שבשניהם הוזכרה המילה 'תוך', כשם שבחטא קורח הייתה זו עדה (הביטוי 'עדה' משמעותו עשרה, כפי שכונו עשרת המרגלים שחטאו בחטא המרגלים). דבריו אלו שימשו את חכמי התלמוד במבחר סוגיות העוסקות בנושא, כמו לגבי הדין שאין לומר 'דבר שבקדושה' בפני פחות מעשרה[16], וכן כמקור לכך שעל האדם מוטל להיהרג על קידוש השם ולא לעבור אפילו על עבירה קלה - כאשר הדבר מתרחש ב'פרהסיא' שמשמעותה מעמד של עשרה יהודים דווקא[17].
בתחילת מדרש בראשית רבה נקבצו דעותיהם של חכמים שונים בשאלה בזכות מה נברא העולם, ובהם דעתו של רבנאי:
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 טקסט בוויקיטקסט: קטגוריה:רבנאי |
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
| טקסט בוויקיטקסט: קטגוריה:רבנאי אחוה דרבי חייא בר אבא |
- הרב יצחק אייזיק הלוי, דורות הראשונים, כרך ב, עמודים רפה-רפו, באתר היברובוקס
- הרב אהרן הימן, "רבנאי אחוה דר' חייא בר אבא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ג', עמודים 1095-1096, באתר היברובוקס
- הרב יעקב צבי יאליש, בית ועד לחכמים, עמוד נו, באתר היברובוקס
לקריאה נוספת
- מרדכי דוב יודילוביץ, חיי היהודים בזמן התלמוד, עיר פומבדיתא בימי האמוראים, ירושלים, תרצ"ט.
הערות שוליים
- ^ לדברי הרב אלתר הילביץ (חקרי זמנים - ב, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשמ"א, עמוד שצא) השם המדויק הוא 'רבינאי' לאור כתבי היד. הדבר תלוי בשאלה מה היה שמו המלא של החכם.
- ^ ספר הערוך, אות א, ערך אביי.
- ^ אהרן הימן, תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, 1910, חלק ב, ר' בנאה אחוה דר' חייא בר אבא. זאת על בסיס הגרסה הנפוצה בתלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף נ' עמוד ב': "רבי בנאי אחוה דרבי חייא בר אבא". בשם זה מוזכר גם בתלמוד ירושלמי, מסכת בבא מציעא, פרק י', הלכה ה'. בראשית רבה, פרשה א', פסקה ד' ועוד. בשם זה מובאת גם אמרתו על הכרובים במדרש הגדול פקודי מ, כט.
- ^ הרב יחיאל היילפרין, סדר הדורות, תנאים ואמוראים אות ש', ערך שמואל, אות ז. כך סבור גם הרב רחמים נסים יצחק פלאג'י, יפה ללב, חלק ה אבן העזר, סימן קכט (צג, ד), על בסיס הגרסה הנפוצה בתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ע"ד עמוד ב': "רב ינאי אחוה דרבי חייא בר אבא".
- ^ הימן, תולדות תנאים ואמוראים, חלק ג, רבנאי.
- ^ חנוך אלבק, מבוא לתלמודים, תל אביב: דביר, תשמ"ז, עמוד 208.
- ^ כך נאמר על אחיו רב חייא בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ג', הלכה א'.
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק ב', הלכה ו'. השם 'נתן' לפי הנוסח שבקהלת רבה, פרשה ג', פסקה ב'. בנוסח סיפור זה בבראשית רבה, פרשה ו', פסקה ה', נאמר: "רבי נתן בר אחוה דרבי חייא בר אבא".
- ^ הימן, תולדות תנאים ואמוראים, חלק א, אבימי בר נאזי. זהבה שלו, איפה הכסף?: סיפורים כלכליים מן התלמוד, חולון: אוריון, 2020, עמודים 108-109.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף נ' עמוד ב'.
- ^ ראה גם תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף כ"א עמוד ב', מסכת כריתות, דף י"ג עמוד א', ועוד.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף צ"ט עמוד א'.
- ^ מרדכי דב יודלביץ, חיי היהודים בזמן התלמוד, ירושלים, תרצ"ט, עמוד 16
- ^ אגרת ר' שרירא גאון. השערת יודלביץ, עמוד 112
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ל"ט עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"א עמוד ב', מסכת מגילה, דף כ"ג עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ע"ד עמוד ב'. ילקוט שמעוני, פרשת אחרי, רמז תקפח. פרשת ואתחנן, רמז תתלח.
