רבי יחיאל מפריז
| לידה |
המאה ה-12 מו, צרפת |
|---|---|
| פטירה |
1268 עכו, ממלכת ירושלים |
| מקום פעילות | ממלכת צרפת |
רבי יחיאל בר יוסף הלוי מפאריש (נפטר בשנת 1260 או 1264), מבעלי התוספות ומחשובי רבני דורו. כונה גם בפי בני דורו "רבי יחיאל החסיד".
תולדות חייו
נולד כבכור למשפחת לויים[1] במוֹ ((אנ')) שבצרפת. הוא נודע בשמו הלועזי שִׂיר וִיוֵוישׂ (Sire Vives, התרגום של יחי). למד אצל רבי יהודה בן יצחק שירליאון מפריז. בין תלמידיו היו המהר"ם מרוטנבורג, רבנו פרץ ברבי אליהו מקורביל, חתנו רבי יצחק מקורביל ועוד. שימש כראש ישיבה. בשנת 1258 חתם עדיין על גט בפריז[2] וכנראה שלקראת שנת 1260 יצא בדרכו לעלות לארץ ישראל, ולדעת חוקרים רבים אף הגיע אליה ונפטר בה. בהערות של לונץ לספר כפתור ופרח (הוצאת לונץ עמוד תשצ"ו) כתוב שהוא התיישב בעכו ונפטר בחיפה.
עם זאת הרבה חולקים בזאת וסוברים שעלייתו ארצה כשלה. על פי מחקר של פרופ' שמחה עמנואל הוא נפטר בצרפת, כמוכח מהאמור בכתבי יד של ספר הפסקים של רבי יצחק מקורביל,[3] זמן לא רב לאחר ניסיונו לעלות ארצה - בשבת, י"ד בניסן ה'כ' או ה'כ"ד.[4] בפריז אף נתגלה שבר מצבה שבו נותרו המילים:
מורנו
(י)יחיאל
לגן עד'
אפשר כי זוהי מצבתו של ר' יחיאל עצמו ולא של מי מבני משפחתו, כפי שהיה מקובל אצל החוקרים שהיו סבורים כי ר' יחיאל נפטר בארץ ישראל.[6] על פי אחרים, הוא נפטר ביוון (בארץ מורייאה, כינוי ליוון) בעת המסע לא"י.
דבריו של רבי יחיאל מובאים בתוספות במקומות רבים. פירושיו למקרא מובאים בפירוש בעלי התוספות על התורה. מעט מתשובותיו מצויות כיום בידנו. רבי יחיאל אף כתב פירוש משלו למסכתות מסוימות בתלמוד הבבלי. בשנת 1937 (תרצ"ז) נדפס בירושלים פירושו של תלמידו למסכת מועד קטן. בשנת תשפ"א התפרסם חיבורו "פרישת רבינו יחיאל מפריז על מסכת מועד קטן"[7]. ידוע שחיבר ספר הלכה אך הוא לא הגיע לידנו.
רבי יחיאל מפריז, בהסתמכו על יהודה בן ברוך, מסר לראשונה על ברכת "ברוך שפטרני מעונשו של זה" שמברך אבי הנער בהגיע הנער לגיל בר מצווה. רבי אשתורי הפרחי בספרו "כפתור ופרח"[8] מציין שרבי יחיאל דגל בחידוש עבודת הקורבנות בהר הבית בירושלים, בהסתמך על הכלל ההלכתי שלפיו טומאה דחויה בציבור.
בנו בכורו, יוסף, המכונה מישירא דילשיש Messire Delicieux (ע"ש בן פורת יוסף שרש"י פירש "בן חן") עלה לארץ ישראל, ותלמיד הרמב"ן שסייר בארץ ישראל ב-1277 העיד שקברו של ”הרב רבינו יוסף בן רבינו יחיאל מפאריש המכונה שיר דילשוש זצק"ל” מצוי למרגלות הר הכרמל.[9] בספר כפתור ופרח מופיע כי הוא היה חותנו של הר"י מקורביל בעל הסמ"ק, והמרדכי.
הוויכוח על התלמוד
ערך מורחב – משפט פריז
בשנת 1240 נאלץ רבי יחיאל לעמוד בראש חכמי דורו בוויכוח פומבי מול חכמי הנוצרים. ויכוח המכונה משפט פריז. נושאו של הוויכוח היה התלמוד הבבלי. את הוויכוח יזם תלמידו לשעבר של רבי יחיאל, המומר ניקולס דונין. בספר כפתור ופרח לרבנו אשתורי הפרחי[10] מופיע השם ניקוליש די לירא דונין, שהצטרף למסדר הפרנציסקני, כתב ספרים אשר מגנים את התלמוד. בשנת 1236 כתב איגרת לאפיפיור ובה טען שהתלמוד מכיל ביטויי הגשמה של האל וכן שמצויים בתלמוד ביטויים קשים כנגד מי שאינם יהודים. כמו כן לחץ דונין על האפיפיור גרגוריוס התשיעי והמלך לואי התשיעי לשרוף את התלמוד.
בשנת 1239 קבע האפיפיור שכתבי התלמוד יוחרמו ויועברו לעיון. לואי התשיעי הסכים לקבל את הוראתו של האפיפיור ובלבד שיהודים יוכלו להגן על עמדתם. בשנת 1240 נערך הוויכוח הפומבי בין חכמי היהודים לבין חכמי הנצרות על אודות התלמוד. לצד רבי יחיאל בוויכוח עמדו גם רבי משה מקוצי, רבי יהודה ממילון ורבי שמואל משאטו טייר. רבי יחיאל וחבריו טענו שהביטויים השליליים בתלמוד כנגד מי שאינם יהודים כוונו כלפי הגויים עובדי העבודה הזרה בזמן כתיבת התלמוד. לביטויים אלו, כך טענו, אין שייכות לנוצרים בני זמנם. כמו כן טענו שללא התלמוד אין קיום לדת היהודית ואם הותרה היהדות בעולם הנוצרי כדת נסבלת הרי שיש להתיר ליהודים ללמוד את התלמוד. למרות טיעונים אלו הסתיים הוויכוח בניצחונם של המתנגדים לתלמוד. בשנת 1242 (לפי גרסאות אחרות ב-1244), עקב הוויכוח הנ"ל, נשרפו כרכי תלמוד רבים בכיכר העירייה בפריז.
הקרבת קרבנות בארץ ישראל בזמן הזה
רבי אשתורי הפרחי (בספר כפתור ופרח, פרק ששי) מספר על יוזמה של אחד מבעלי התוספות, רבי יחיאל מפריס, לחידוש עבודת המקדש: "רבינו יחיאל דפריש ז"ל אמר לבא לירושלם, והוא בשנת שבע עשרה לאלף הששי (לבריאת העולם. 1257 לספירה), ושיקריב קרבנות בזמן הזה". רבי אשתורי הפרחי מעלה את השאלה: "מה נעשה מטומאתנו, ואנא הכהן המיוחס", ומשיב שמותר לחדש את עבודת הקרבנות באופן חלקי גם בטומאה, על פי הכלל שטומאה דחויה בציבור. לא ידוע מה עשה רבי יחיאל מפריס להגשמת רעיונו.
ישיבה בפריז או ישיבת "פריז" בעכו
ידוע להיסטוריונים על אדם בשם רבי יעקב השליח. רבי יעקב השליח שמש כשד"ר של הישיבה של רבי יחיאל מפריז. רבי יעקב השליח התפרסם בזכות רשימת קברי צדיקים בארץ ישראל שהכין בעת מסעותיו. בפתח רשימת הקברים מצוי הציטוט הבא:
אלו סימני כתבי הקברות אשר הביאם רבי יעקב השליח, נאמן מהרב רבינו יחאל מפריש אשר לו בשיבתו שלוש מאות תלמידים... והלך בכל גלילות ארץ ישראל... להוליך נדבה גדולה למדרש הגדול דפריש
למקור היסטורי זה ניתנו מספר פירושים שונים ולאור הכתוב בו נחלקו ההיסטוריונים ביניהם לגבי מיקומה של ישיבתו של רבי יחיאל. יש שגרסו שישיבתו של רבי יחיאל הייתה בפריז ורבי יעקב השליח נשלח מפריז לארץ ישראל על מנת לגייס תרומות. הבעיה באפשרות זאת היא שתושבי ארץ ישראל היהודים היו עניים מאוד באותה העת. לאור זאת לא ברור מדוע נשלח יעקב השליח לגייס כספים דווקא בארץ ישראל.
אפשרות אחרת היא שיעקב השליח נשלח מעכו לגייס כספים עבור ישיבתו של רבי יחיאל מפריז ששכנה בעיר עכו. את התרומות קבץ מקהילות יהודיות באירופה ובמזרח התיכון וגם בארץ ישראל גופה. החוקר אברהם יערי בספרו "שלוחי ארץ ישראל" אוחז באפשרות השנייה. את רשימת הקברות שהכין רבי יעקב השליח מסביר אברהם יערי כחומר תעמולה שנועד לסייע לרבי יעקב בגיוס התרומות.
לכאורה כינויה של הישיבה מדרש הגדול דפריש מלמד על כך שישיבתו של רבי יחיאל הייתה ממוקמת בפריז. כינוי זה מוסבר על ידי יערי בכך שהישיבה בעכו נקראה על שם הישיבה של רבי יחיאל מפריז שנסגרה ועברה לארץ ישראל.
לשיטתו של יערי ניתן לראות דוגמה לכך ששמה של הישיבה משמר את שמה של ישיבה קודמת בשמותיהן של הישיבות הליטאיות שקמו בארץ ישראל במאה ה-20. ישיבות אלו משמרות את שמותיהן של הישיבות בליטא שחרבו בשואה (כך למשל ישיבת פוניבז' ועוד).
מכל מקום, על פי מחקרו של עמנואל שהובא לעיל, ר' יחיאל לא הגיע ארצה כלל, ועל כן ברור שלא הקים שם ישיבה, ונקבר בפריז.
משפחתו
על משפחתו, ידוע על שניים מגדולי הראשונים שהיו חתניו: המרדכי ור' יצחק מקורביל, בעל הסמ"ק. בנו המכונה "שיר דילשוש" עלה לארץ ישראל ונקבר למרגלות הר הכרמל.[11]
קישורים חיצוניים
- יחיאל מפאריס, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- יחיאל בן יוסף מפריז, במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- רשימת מאמרים על ר' יחיאל מפריז באתר רמב"י
הערות שוליים
- ^ פסקי רבינו יקר מבואינא, כתב יד בספריית ירושלים -אוצר הגדולים אלופי יעקב כרך ה תתסה
- ^ סמ"ג עשין נ
- ^ שמחה עמנואל, "ר' יחיאל מפריס: תולדותיו וזיקתו לארץ-ישראל", שלם ח (תשס"ט), עמ' 91
- ^ שם, עמ' 94
- ^ שמחה עמנואל, שם.
- ^ שם, עמ' 92
- ^ בירושתנו, בני ברק תשפ"א, ספר אחד עשר עמ' טו-מב.
- ^ אשתורי הפרחי, כפתור ופרח, ברלין תרי"א, עמ' טו, באתר היברובוקס
- ^ ולא את קברו של ר' יחיאל גופו, כפי שנכתב בטעות בכמה רשימות קברים של ארץ ישראל. ראו שם, עמ' 88.
- ^ בעמוד תשצ"ו.
- ^ קטע 67, הערה 7
| תקופת חייו של רבי יחיאל מפריז על ציר הזמן |
|---|
 |
