טיוטה:מגדל בבל
ערך זה עוסק במגדל אותו בנו 
מִגְדַּל בָּבֶל, או מעשה דור הפַּלָּגָה (יש שהוגים דור הַפְלָגָה), הוא מגדל אותו בנו כלל בני האדם 340 שנה לאחר המבול, בשנת 1996 לבריאת העולם.
שפתה של כל האנושות בתקופת קדם זו היתה לשון הקודש[1], ויחד הם החליטו למרוד בה' ולבנות עיר בארץ שנער[2], עם מגדל שראשו יגיע לשמים. הקב"ה החליט לבטל את עצתם ובלבל את שפתם כך שלא יבינו איש את שפת חברו, בעקבות ריבוי השפות בני האדם החלו להתפזר על פני העולם. על שם בלבול השפות נקראה העיר בבל (מלשון בלילה).
מאורע זה מתואר בסוף פרשת נח, והוא מסביר את המגוון הלשוני של כלל האנושות ואת פיזורה הגאוגרפי על פני כדור הארץ.
הסיפור
סיפור זה נכתב בפרשת נח[3] והוא הסיפור האחרון שהתורה מספרת על צורת ההתהוות האנושית, לאחר הסיפור הזה התורה מונה את עשרה דורות מנח עד אברהם ומתחילה לספר על ההיסטוריה של עם ישראל.
הפסוקים עוסקים בבני נח שניצלו מהמבול והחלו להתרבות על פני כדור הארץ. בעקבות היותם "עַם אֶחָד" ודוברי שפה אחת - לשון הקודש[4], החליטו להתקבץ יחד מכל ארצותיהם ולחפש עיר בה יוכלו לחיות כולם יחד, לאחר שמצאו בקעה בארץ שנער (מדרום מזרח מסופוטמיה) התחילו לבנות את העיר. התורה מתארת את צורת הבניה, מחמת החוסר באבני בניין במקום דל זה, צורת הבנייה הייתה במקום באבני בניין ובטיט (חֹמֶר), על ידי שימוש בלבנים שצירפו והידקו זו לזו באספלט (חֵמָר).
בעת בנייתם את העיר החליטו למרוד באלקים ולבנות מגדל גבוה שראשו יגיע לשמים. בעקבות כך ה' בלבל את השפות שלהם, ובעקבות כך החלו בני האדם להתפזר על פני כדור הארץ. בנוסף מספרת התורה כי שמה של העיר היא בבל על שם בלילת (בלל) השפות.
וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים: וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם: וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר: וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ: וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם: וַיֹּאמֶר ה' הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת: הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ: וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר: עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ
מטרת בניית המגדל וסופו
מטרת הבנייה
התורה מספרת על כך שה' הפר עצתם ומנע מבני האדם לבנות את המגדל, אך לא מסופר מה הייתה מטרתם בבניית המגדל, ועל מה ה' הענישם.
רש"י מפרש באחד מפירושיו כי בני האדם בנו את המגדל כדי להתגונן מפני אירועים קשים, מכיון שהם תלו את המבול בכך שכל 1656 שנים (מניין השנים מבריאת העולם ועד למבול) השמים נופלים. בדומה לכך מבואר במדרש רבה[5] כי מטרת המגדל היתה בכדי להתגונן בזמן שיבא מבול. האור החיים מבאר כי מטרת בניית המגדל הייתה בכדי שלא יתפזרו. בילקוט שמעוני מפרש כי מטרת הבנייה היתה בכדי לשים פסל בראש המגדל, ולשים חרב בידו, ויראה כאילו הוא מנהל מלחמה עם אלוקים. אך הרד"ק כותב שרצו להימנע מלהתפזר על פני כל הארץ, ובזה חטאו בכך שביטלו את מטרת יצירת האדם כנאמר ביצירת האדם ”וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹקִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ”. האבן עזרא מוסיף הסבר לחטאם כי כשאמרו לעצמם ”וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם” גילו את מטרתם הפסולה בכך שרוצים לקנות שם חשוב לעצמם.
העונש על בניית המגדל
בתורה מסופר כי דור הפלגה נענשו בכך ששפותיהם התבלבלו ובני האדם התפזרו על פני כל הארץ, אך במדרשים ובמפרשים מובאים עונשים נוספים:
- בלבול שפותיהם, והיווצרות שבעים לשונות[6].
- ים האוקיינוס עלה על גדותיו והציף שלושים משפחות מבני האדם[7].
- חלק מהאנשים ברחו להרים וה' סגר עליהם את הדרך עד שנבלעו באדמה[8].
- אחרי שהתקבצו כל בני העולם למקום אחד, לאחר שהתפזרו לא חזרו למקומות הראשוניים שלהם והפצו בכל העולם[9].
- חלק מבני האדם נהפכו לקופים, שדים ורוחות[10].
- אין לבני דור הפלגה חלק בעולם הבא[10].
- בעקבות שלא הכירו איש את שפת חברו כשהיה אחד מבקש חפץ מסויים והשני הביא לו משהו אחר, היה משליך עליו את אותו חפץ והיה נהרג מזה[11].
הגמרא בסנהדרין[12] כותבת כי דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא, והגמרא מסבירה מדוע:
'דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא'. מאי עבוד? אמרי דבי רבי שילא נבנה מגדל ונעלה לרקיע ונכה אותו בקרדומות כדי שיזובו מימיו. מחכו עלה במערבא, אם כן ליבנו אחד בטורא. אמר רבי ירמיה בר אלעזר: נחלקו לשלש כיתות, אחת אומרת: נעלה ונשב שם, ואחת אומרת: נעלה ונעבוד עבודה זרה, ואחת אומרת: נעלה ונעשה מלחמה [בה']. זו שאומרת 'נעלה ונשב שם' - הפיצם ה', וזו שאומרת 'נעלה ונעשה מלחמה' - נעשו קופים ורוחות ושידים ולילין, וזו שאומרת 'נעלה ונעבוד עבודה זרה' - "כי שם בלל ה' שפת כל הארץ". תניא, רבי נתן אומר: כולם לשם עבודה זרה נתכוונו.
סופו של המגדל
בנוסף לעונש שקבלו בני דור הפלגה ה' השמיד את המגדל בצורה כזו, שליש מהמגדל נבלע באדמה, שליש נשרף ושליש נשאר קיים. בנוסף אויר המקום רע ומקולל ומי שמסתכל על המקום שוכח את תלמודו[10], ויש שפירשו שדוקא אם נכנס למקום המגדל שוכח את תלמודו[13], ולכן המקום ההוא "סימן רע לתורה".
מאפייני המגדל
המגדל נבנה עם שני צדדים של מדרגות, גרם מדרגות אחד מהצד המזרחי והשניה בצד מערב. זאת בכדי שצורת בנייתו תהיה מהירה, מצד מזרח היו עולים להביא את הלבנים לבוני את המגדל, ומצד מערב היו יורדים בכדי לקחת לבנים נוספים[14].
גובה המגדל היה גבוה מאד, ההוכחה לכך היא שגם אחרי שנשאר ממנו שליש, אדם העומד בראשו רואה את העצי דקל שלפניו בגודל של ארבה[15], וכן אם אדם ילך על יד מקום המגדל הוא יכול ללכת דרך של שלשה ימים תחת הצל של מבנה המגדל הנותר[16].
את בניית המגדל לכאורה סיימו לבנות[דרוש מקור], אך את העיר נחלקו המפרשים האם סיימו או לא, דעת המדרש רבה כי את העיר לא סיימו לבנות[דרושה הבהרה].
תיארוך
בתורה לא נכתב תאריך מסוים אודות זמן אירוע זה, אך ישנם כמה מקורות עליהם הסתמכו המפרשים.
תאריך תחילת הבניה כתוב במדרש[17] כי זה היה שנתיים לאחר המבול הוי אומר בשנת 1658 לבריאת העולם שנת לידתו של ארפכשד.
והתורה מספרת כי פלג נקרא כך ”כִּ֤י בְיָמָיו֙ נִפְלְגָ֣ה הָאָ֔רֶץ”[18]. ובמדרש רבה כתוב כי נקרא כך על שם שביום מיתתו נפלגה הארץ[19][20]. פלג מת בשנת 1996 לבריאת העולם, הרי לנו כי בלבול השפות נעשה בשנת 1996 לבריאת העולם, 340 שנה לאחר המבול, לפי כל זה בניית המגדל והעיר היו 338 שנים.
מדרש השם "בבל"
ערך מורחב – בבל
בסוף הסיפור כותבת התורה כי שם העיר היא בבל מלשון בלל, וזה על שם בלילת לשונותיהם של בוני המגדל: ”עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ”
בספרים חיצוניים ובמחקר המודרני
סקירה
מאורע מגדל בבל בנוי במתכונת של סיפור אטיולוגי, המתחיל מתקופת שחר ההיסטוריה שבה התקיימה קהילה אנושית מאוחדת הדוברת שפה אחת. מהות המאורעות המובאות בתורה באות להסביר, בין השאר, כיצד נוצר המצב הקיים, שבו בני האדם פזורים בכל העולם ודוברים שפות שונות. בנוסף, מתקבל מכאן מקור שמה של העיר בבל בדרך של משחק מילים מהשורש בל"ל. הסיפור קצר וסגנונו לקוני, ומותיר פערים רבים להשלמת הקורא. פערים אלה מושלמים על ידי המדרשים והפרשנויות.
הסיפור דומה מבחינות אחדות לסיפורים אחרים בחטיבת סיפורי הראשית, שגם הם בעלי מאפיינים אטיולוגיים.[21] בפרט, קיים דמיון תמטי לסיפור הגירוש מגן עדן: שני הסיפורים מתארים כיצד בשחר ימיה של האנושות חל שינוי ממצב טוב והרמוני למצב המוכר לנו. השינוי חל בעקבות מעשה של בני האדם, שלכאורה יש בו כדי לאיים על הגבול בין האנושות לאלוקות. בתגובה למעשה זה, אלקים משנה את מצב האנושות באופן שמבצר את הגבול בינו לבינה. בעקבות השינוי האנושות נאלצת להסתגל למצב חדש וגרוע יותר, כשהמצב הקדום איננו נגיש עוד.
עיצוב אמנותי
סיפור קצר זה מתאפיין בעיצוב הרמוני ודחוס, המשופע באמצעים ספרותיים ביחס לגודלו. מאפיין כזה נדיר במקרא בטקסט פרוזאי.[22] כפי שהבחין לראשונה משה דוד קאסוטו, הסיפור עשיר במיוחד במאפיינים מצלוליים חוזרים המעניקים לו איכות אסתטית מיוחדת.[23] כפי שהבחין לראשונה משה דוד קאסוטו, מאפיין בולט החוזר לאורך הסיפור הוא שילוב העיצורים ב, ל, נ הבאים ביחד, לעיתים בכמה מילים סמוכות. חזרה זו משתלבת עם משחק הצלילים המודגש שבמדרש השם בבל=בלל בסוף הסיפור. כמו כן, לכל אורך הסיפור חוזרים העיצורים ל, שׁ, שׂ. מאפיינים בולטים נוספים:
- פרונומסיה (מילים סמוכות הנגזרות מאותו שורש): נלבנה לבנים... ונשרפה לשרפה
- לשון נופל על לשון: הלבנה לאבן, והחֵמר... לחֹמר, פן... פני, בנו בני, שֵׁם/שָׁם
- חזרה על מילים דומות: אחת... אחדים, אחד... אחת; כל הארץ x 5, שפה (כולל נטיות) x 5, שֵׁם/שָׁם 7 x
אורי אלטר מציין כי ריבוי משחקי הצלילים והחזרות משרה תחושה של טשטוש הגבולות וההבדלים בין המילים, החיוניים לתפקודה של הלשון כאמצעי תקשורת. מאפיין סגנוני זה מתאים לסיפור העוסק בבלילת הלשונות.[24]
מבחינת מבנהו האמנותי, הסיפור מורכב משתי פסקאות דומות בגודלן, המקבילות זו לזו בצורתן ומנוגדות בתוכנן. הפסקה הראשונה (פסוקים א-ד) עוסקת במעשה בני האדם, והשנייה (ה-ט) – במעשה האלקים. בין שתי הפסקאות יש הקבלה ישירה (חופפת), כפי שמראה יאן פוקלמן:[25]
| פסקה א | פסקה ב |
|---|---|
| שפה אחת ודברים אחדים | עם אחד ושפה אחת לכלם |
| הבה (+צורת עתיד מוארך) | הבה (+צורת עתיד מוארך) |
| נבנה | ויחדלו לבנת |
| נעשה לנו שם | שמה בבל |
| פן נפוץ על פני כל הארץ | הפיצם ה' על פני כל הארץ |
הקבלה צורנית זו משרתת את תוכן הסיפור, בכך שהיא מחדדת את יסוד המידה כנגד מידה שבו.
בד בבד עם ההקבלה הישירה בין שני חלקי הסיפור, מתקיים בו מבנה נוסף ויציב יותר. הסיפור בכללותו יוצר מבנה של הקבלה קונצנטרית (או כיאסטית[26]) סביב המילים "וירד ה' לראֹת". אין תמימות דעים במחקר לגבי פרטי המבנה הקונצנטרי/כיאסטי, אבל גם כאן מקובלת למדי ההתאמה המפורטת שהציע פוקלמן:[27]
כל הארץ שפה אחת
| בארץ שנער
| | וישבו שם
| | | ויאמרו איש אל רעהו
| | | | הבה נלבנה לבנים
| | | | | נבנה לנו
| | | | | | עיר ומגדל
| | | | | | | וירד ה' לראת
| | | | | | את העיר ואת המגדל
| | | | | אשר בנו בני האדם
| | | | הבה נרדה ונבלה
| | | לא ישמעו איש שפת רעהו
| | ויפץ ה' אתם משם
| בבל
בלל ה' שפת כל הארץ.
ההקבלה הקונצנטרית מבליטה אף היא את המסר של מידה כנגד מידה, ובייחוד את יסוד ההיפוך שבסיפור. כל העלילה כולה סובבת סביב נקודת המפנה - התערבותו של ה' - ומאותה נקודה הכול מתהפך. בתחילת הסיפור כוחם של בני האדם באחדותם, אחדות הלשון ואחדות גאוגרפית, וכוח זה הוא שמאפשר להם להתחיל בבניית העיר והמגדל; בסוף הסיפור בני האדם מפורדים וחלשים, ומפעלם הכביר ננטש.
בנוסף, משה דוד קאסוטו קיבל את זיהוי הזיגוראת הבבלי é-temen-an-ki כמגדל שעמד בבסיס יצירת הסיפור. הבבלים האמינו שהזיגוראת הוא מעשה ידי האלילים, וכינוהו, כאמור: "בית יסוד שמים וארץ". על כן מדגישה התורה כי זהו המגדל "אשר בנו בני האדם". קאסוטו מציע הסבר נוסף למעשה, לפיו חטאם של אנשי דור הפלגה היה גאווה והתפארות בכח החומרי. ולתורה יש מסר כפול לעניין: הראשון כי הגאווה וההתפארות נחשבות לעוון בעיני האלקים; והשני כי עצת ה' לעולם תעמוד, וכל תוכנית שעלתה במחשבתו מתגשמת בהכרח. עצם בניית המגדל הייתה מעין מלחמה נגד ה', והוא הפך את המצב וגרם למלחמה בין בוני המגדל ובכך לעג להם.[28].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- פרשנויות וביאורים על סיפור מגדל בבל באתר 929 - תנ"ך ביחד
- הבה נבנה לנו עיר, מאת אברהם וולפזון, בתוך מאגר המידע של אתר מקראנט
- אלחנן סמט, ושח גבהות אדם, אתר דעת
- ניסן אררט, מעשה דור הפלגה כדרמה סאטירית, באתר מקראנט. פורסם בבית מקרא לט (תשנ"ד) עמ' 224–231
- מגדל בבל, בפודקאסט עושים תנ"ך, באירוח חוקרת המקרא, ד"ר יעל אברהמי
- מגדל בבל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- סיפור מגדל בבל, באתר על התורה
מגדל בבל, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ ילקוט מעם לועז י"א ח'
- ^ שבדרום מזרח מסופוטמיה
- ^ ספר בראשית, פרק י"א, פסוקים א'-ט'
- ^ הרש"ר הירש על ספר בראשית, פרק י"א, פסוק א' סובר כי דיברו שפה אחת בניבים שונים.
- ^ בראשית רבה, פרשה ל"ח, פסקה ו'
- ^ תרגום יהונתן בן עוזיאל
- ^ בראשית רבה
- ^ ילקוט מעם לועז
- ^ בראשית רבה, יפה תאר
- ^ 10.0 10.1 10.2 תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"ט עמוד א'
- ^ רש"י, ספר הישר
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ט עמוד א'
- ^ חידשי אגדות למהרש"א חולין ק"ט ע"א
- ^ בראשית רבה
- ^ ספר הישר
- ^ ילקוט מעם לועז
- ^ בראשית רבה, פרשה ל"ח, פסקה ט'
- ^ ספר בראשית, פרק י', פסוק כ"ה
- ^ ומכאן מוכח שעבר היה נביא
- ^ ועיין ברש"י שמכריח את החשבון לכך
- ^ Westermann 1984, p. 535.
- ^ Fokkelman 1991, p. 13
- ^ קאסוטו תשי"ג, עמ' 159–160
- ^ Alter 1996, p. 47
- ^ Fokkelman 1991, pp. 20-22
- ^ ההבדל איננו מהותי; הניתוח הקונצנטרי/כיאסטי מציג את ההקבלה המהופכת בין מעשי האדם למעשי האלקים: ההצגה הקונצנטרית מדגישה את מרכזיותה של התערבות ה' בסיפור ("וירד ה' לראֹת..."), ואילו ההצגה הכיאסטית מדגישה את הסימטריה של שני חלקי הסיפור (שמקבילים, כאמור, גם הקבלה ישירה). לניתוח המבנה האמנותי של הסיפור כמבנה כיאסטי, ראו למשל גרוסמן 2017, בייחוד עמ' 271–273.
- ^ Fokkelman 1991, pp. 22-23
- ^ קאסוטו תשי"ג, עמ' 154 והלאה
קטגוריה:אירועי ספר בראשית
קטגוריה:בבל
קטגוריה:מסורות ביהדות
קטגוריה:חטאים במקרא
קטגוריה:פרשת נח
בבל