הילולת רבי שמעון בר יוחאי
 | |
| הדלקת המדורה על גג הציון, ה'תשפ"א | |
| מדינה |
 מירון |
|---|---|
| סוג | הילולא ועלייה לציון |
| סיבה | הסתלקות התנא רבי שמעון בר יוחאי וגילוי סודות התורה |
| מנהגים | |
| מועד | |
| תאריך |
י"ח באייר
ה'תשפ"ה |
בל"ג בעומר נערכת בציון קברו של רבי שמעון בר יוחאי הסמוך למירון הילולה וחגיגות שמחה מסורתיות ורבות משתתפים. ההילולה מוכרת בשמה שבארמית הילולא דרבי שמעון בר יוחאי
. במשך ל"ג בעומר והימים הסמוכים לו מבקרים במקום כחמש מאות אלף איש (נכון ל־ה'תשע"ט)[1]. שיאה של ההילולה היא הדלקת מדורה בתחילת ליל ל"ג בעומר על גג ציון הקבר, ולאחריה ועד הלילה שלמחרת נערכים מנהגי שמחה שונים והדלקות נוספות. ההילולה מתקיימת כבר מאות שנים ומיוחסת לאר"י ותלמידיו, כאשר שורשיה קדומים אף יותר.
ההילולה המתקיימת מדי שנה היא אחת מהאירועים הגדולים ביותר בישראל, וגופי שלטון שונים נערכים לקראתה, בהם משרד ירושלים ומסורת ישראל, המשרד לשירותי דת ומשטרת ישראל, תוך השקעת סכומים ומשאבי כוח אדם ניכרים המוקדשים לאבטחת האירוע, שמירת הסדר הציבורי, נוחיות החוגגים ושמירה על תנועה זורמת למקום. נכון לה'תשע"ט נעשה שימוש לצורך הגעת החוגגים להילולה במערך נרחב של למעלה מעשרת אלפים נסיעות על ידי רכבות ולמעלה מ־2,000 אוטובוסים מכל רחבי הארץ[2][3], ובכך נחשבת ההילולה כאתגר התחבורה הציבורית הגדול ביותר בישראל מדי שנה[4].
מקורות ההילולה
עדויות לעלייה לקברי צדיקים במירון קיימות מאמצע המאה התשיעית לאלף החמישי[5]. החל מהמאה העשירית לאלף החמישי והמאה הראשונה לאלף השישי, הדיווחים, חלקם בידי יהודים וחלקם בידי ערבים, ממוקדים ומוסרים אודות עלייה לקברי הלל ושמאי, וכן מתארים נס של הופעת מים בתוך אבן חלולה[6] במערה הסמוכה לקבריהם, לפי המתואר המים היו נראים רק לעיני בני אדם הגונים, וגם בשאיבה מרובה לא היה יורד מפלס המים. היה נהוג ליטול ידיים מהמים ולהתפלל[7]. עד המאה הראשונה לאלף השישי, אין בעדויות אלו ציון זמן. החל מהמאה הראשונה לאלף נמסר על השתטחויות על קברי צדיקים בעונת האביב, בעיקר בפסח שני[8], וגם העלייה לקברי הלל ושמאי מדווחת למועד זה[6]. תיעודים אלו ממשיכים עד למאה השלישית באלף השישי[9].
עלייה לציון הרשב"י
עדות על עלייה לקבר הרשב"י יש רק מהמאה השלישית לאלף השישי[8] ולפיה[10] קיימת בהר מירון מערה בה קבורים עשרה זקנים כולל הלל ושמאי ומערה נוספת בה קבורים רשב"י ובנו שבה גם בית כנסת של הרשב"י, ובכל זמני הבצורת עולים היהודים אל קברי הצדיקים ובייחוד אל קבר הרשב"י והם עורכים שם סדר תפילות וסליחות, ומיד הם נושעים ויורדים גשמים[11][12]. אך גם באותה תקופה עדיין מתוארת העלייה בעת בצורת אל קברי הלל ושמאי. למעשה, עד אמצע המאה השלישית לאלף השישי לפי מרבית הדיווחים קברי הלל ושמאי היו המוקד לעלייה, ואילו קברי הרשב"י ובנו מוזכרים כבעלי חשיבות משנית ולא כיעד עצמאי לעלייה. אמנם באמצע המאה הראשונה לאלף השישי ישנו דיווח יחיד על הילולא בפסח שני למשך יומיים במירון בו מוזכרים קברי הרשב"י ובנו ולא הלל ושמאי. נס המים לא הוזכר בו[6]. עם זאת, זהו דיווח חריג ויוצא דופן בהשוואה לדיווחים האחרים מאותה תקופה.
החל מאמצע המאה השלישית לאלף השישי ההתייחסות לקברי הלל ושמאי פחתה בהדרגה. על פי ההשערה, המעבר מקברי הלל ושמאי לקבר הרשב"י נעוץ במסורת ספר הזהר של יהודי ספרד שעלו לארץ ישראל בתקופה זו והתיישבו בצפת הסמוכה. עולי ספרד שינו את התפיסה ביחס לקבר הרשב"י, והפכו אותו ממקום תפילה לחוד למקום התעלות רוחנית. ומעלייה לציון לצורך תפילה על הגשם[13] ובעת צרה, נוספו גם עליות מקובלים ותלמידיהם לעיון בזהר בשלושת הרגלים בהשראת האר"י וכתחליף לעלייה לרגל, קביעת לימוד תורה וקבלה לצורך תיקון והחשת הגאולה ועלייה לציון למטרת דבקות בה'. יש המסבירים את המעבר בהעתקת המשמעות מדגש על קדושת ההר, לדגש על קדושת הצדיק הקבור בו[5]. העלייה למירון בהקשרים קבליים של דביקות בצדיק במקום קבורתו המשיכה גם במאות הבאות בתאריכים שונים[14]. אם כי על אף שקבר הרשב"י היה היעד המרכזי נוספה אליו גם ההשתטחות על קברי הלל, שמאי ורבי יוחנן הסנדלר הסמוכים[5]. תיעוד נוסף מתקופה זו הוא למשמרות תפילה על קבר רשב"י בראש חודש[14][5]. אך עדיין אין תיעוד מתקופות אלו על עלייה בל"ג בעומר דווקא. במאה הרביעית לאלף השישי כבר נבנה מבנה על קבר רשב"י[15].
העלייה בל"ג בעומר
המקור הראשון לעלייה לקבר הרשב"י כיעד עיקרי ביום ל"ג בעומר, הוא מהמאה הרביעית לאלף השישי. רבי חיים ויטאל, תלמיד האר"י, כותב על ישיבה של האר"י ואנשי ביתו בל"ג בעומר בציון הרשב"י למשך שלושה ימים[16]. עלייה זו נחשבת על ידי רבים למקורה של הילולת הרשב"י[14]. המונח הילולא דרבי שמעון
הוזכר לראשונה במאה החמישית לאלף השישי, אז גם תועדה ההתכנסות ההמונית לראשונה בהקשר זה. מקור שם ההילולא הוא מהאדרא זוטא, בו נאמר שבזמן הסתלקותו של רשב"י יצאה בת קול ואמרה: ”עולו ואתו ואתכנשו להילולא דרבי שמעון יבא שלום ינוחו על משכבותם (ספר ישעיה, פרק נ"ז, פסוק ב')”[17].
אצל תלמידי האר"י מופיעה לראשונה מסורת המציינת את ל"ג בעומר כיום פטירתו של רשב"י שבו גילה לתלמידיו את סודות הקבלה טרם הסתלקותו, כמובא בספר הזוהר[18], ומסיבה זו נקבע היום לשמחה. אמנם דעת החיד"א[19] כי ישנו שיבוש בכתבי תלמיד האר"י רבי חיים ויטאל, והמילה יום שמחת
רשב"י הוחלפה בטעות ליום שמת
[20][21].
במאה הרביעית לאלף השישי ידוע גם על ייחוס ל"ג בעומר לתאריך הסמכתו של הרשב"י על ידי רבי עקיבא[22]. מסורת אחרת מייחסת את ל"ג בעומר לתאריך חתונתו של הרשב"י[23]. באמצע המאה השביעית לאלף השישי, יוחסה לתאריך זה גם הולדתו של הרשב"י[22].
התפתחות מנהגי ההילולא
נהוג להדליק מדורות ונרות רבים לכבוד נשמת הרשב"י ולכבוד גילויי התורה שמסר בזמן הסתלקותו מהם נכתב ספר הזוהר[24] וכרמז לנאמר בזוהר כי בעת פטירתו של רשב"י אפפה אש את כל ביתו. מנהג זה הושפע מהעלייה למירון שהיוותה השראה למנהג זה ומנהגים נוספים הקשורים גם הם בדמותו של הרשב"י כמו קריאה בספר הזוהר, ועלייה לקברי צדיקים אחרים[15]. החל מהמאה הרביעית לאלף כבר לא קיימות עדויות על מנהגי מים[14]. בעדותו של רבי חיים ויטאל מובא שהאר"י גילח את שערות בנו ועריכת יום משתה ושמחה[16], אך כמנהג שכבר היה נהוג עוד קודם לכן על ידי רבים[10].
השערות מחקריות
- יש המשערים כי המעבר בתאריך העלייה למירון מפסח שני (י"ד באייר) לל"ג בעומר (י"ח אייר) הוא משום שהילולת הרשב"י היוותה המשך להילולת יהושע בן נון שתאריך פטירתו מיוחס לל"ג בעומר (צום יהושע שהונהג בארץ ישראל) ולפי עדות מהמאה השנייה לאלף השישי גם קברו של יהושע ממוקם בהר מירון. בנוסף, הר מירון זוהה באותה תקופה כמי מרום, אתר הלחימה של יהושע במלכי צפון ארץ כנען. ייתכן גם שחצור שנחרבה על ידי יהושע, זוהתה כמירון והייתה בעלת משמעות רבה ליום פטירתו של יהושע. לשילוב בין השניים ניתן להוסיף את מותו של יהושע, המוזכר בהקשרים של רעידת אדמה, בדומה לכח הרעדת האדמה של הרשב"י[25].
- ישנה השערה אחרת, שההילולא שהחלה בפסח שני נמשכה שלושה ימים עד ערב ל"ג בעומר, ובהמשך האירוע המרכזי עבר אליו[14][5]. השערה זו מתבססת גם על מנהג תוניסיה בה נהוג גם בעידן המודרני לערוך סעודה לכבוד רבי מאיר בעל הנס או רשב"י בפסח שני, דבר העשוי להעיד על התאריך המקורי של הילולת הרשב"י[6].
- בירושלים הייתה נהוגה הילולא לכבוד שמואל הנביא על קברו, העלייה הייתה מכ"ח באייר - שהוא יום פטירתו של שמואל, ועד חג השבועות. אין עדויות מימי הביניים על עלייה לקבר שמואל הנביא, אך ידוע כי ייחוס ההר שליד ירושלים (נבי סמואל) כמקום קבורת שמואל הנביא, כבר החל בתקופת הצלבנים. יש עדות מהמאה העשירית לאלף החמישי על נוהג להישבע בלשון "באדוננו שמואל הנביא"[26]. הדיווח המוקדם ביותר על עלייה לקבר שמואל הנביא הוא מהמאה השלישית לאלף השישי[26]. בדיווחים מתוארת הגעה מרחבי המזרח התיכון להילולה שנמשכה מספר ימים וכללה הדלקת מדורות, נרות ושמן, לימוד מספר שמואל ומהזוהר, סעודה, שירה וחלאקה. מתוארת גם הבאת ספר תורה (מירושלים) למקום וגיוס תרומות[6][26]. רעיון ההדלקה לציון פטירתו של צדיק, וכן של שריפת שמן וחפצי ערך, מקורה ככל הנראה במנהג קדום של שריפת גופות מלכים וחפציהם שהיה נהוג עוד בתקופת התלמוד[27]. במאה הרביעית לאלף השישי נאסר על היהודים לקיים את הילולת שמואל הנביא.
- אברהם יערי שיער כי ההילולה הועברה למירון בי"ח באייר, שהיה יום בעל משמעות, כאמור. ולדעתו משם מנהגי ההילולה והייחוס של פטירת הקדוש ליום[26]. יש שראו לכך חיזוק בשיבושים שונים לאורך הדורות, שהפכו את אחד הדיווחים על ההילולא בירושלים לדיווח על הילולת הרשב"י בל"ג בעומר[6]. מדובר במקור שנוטים לראות בו באופן שגוי כמקור קדום יותר לקיומה של הילולה בקבר רשב"י, והוא מכתב מהמאה השלישית לאלף השישי ששלח רבי עובדיה מברטנורה. במכתב הוא מספר לכאורה על ההילולה, אך למעשה מדובר בשיבוש שהוכנס במכתב מאמצע המאה השביעית לאלף השישי. במכתב כלל לא הוזכר התאריך ל"ג בעומר וקברו של רשב"י, אלא קברו של שמואל הנביא[28]. הציטוט המשובש הוא[29]:
בי"ח באייר יום מיתתו, באים מכל הסביבות ומדליקים אבוקות גדולות, לבד מה שמדליקים עליה נר תמיד
, אך הנוסח המקורי הינו[30]:קברו של אדוננו שמואל הרמתי הוא עוד היום ביד היהודים, ובאים להשתטח שם בכל שנה ושנה בכ"ח (לפי גרסה אחרת: בכ"א) באייר, ביום מיתתו, מכל הסביבות, ומדליקים עליו אביקות גדולות
.
- לפי יערי, מועד ומנהגי ההילולא נהגו בעיקר על ידי המוסתערבים, ועד המאה החמישית לאלף השישי עוד היו המקובלים מקיימים את הילולת הרשב"י במועדים אחרים. אלא שעולי ספרד אימצו מנהג מקומי שנוי במחלוקת ובמאבק שהתפתח ידם הייתה על העליונה[26].
התפתחות ההילולה
בתקופת המנדט, עם השיפור באמצעי התחבורה, הלך וגדל מספר המשתתפים בהילולה השנתית, כאשר העיר חיפה שימשה לרבים תחנת מעבר בדרך למירון, דרך שנמשכה מעל יום. בשנים הראשונות לקום המדינה ווסת מספר העולים בשל המצב הרעוע של המבנים במירון, אך כעבור מספר שנים הוסרה ההגבלה. עם זאת, מספר העולים הרב לא התאים לתנאים במקום, ובאי ההילולה סבלו מבעיות סניטציה ניכרות. לצד ההילולה התקיימו במקום תופעות שונות כדוגמת דוכני מסחר, שחיטה בלתי מפוקחת של בעלי חיים, ובמידה מצומצמת גם פשע, כייסות, הימורים ועבריינות. מספר ימים קודם להילולה הוקמו בסמוך למתחם אוהלים, שנועדו למגורי חלק מעולי ההילולה. במשך השנים הושקעו במתחם כספים רבים של מדינת ישראל לצורך הסדרת המתחם, הדרכים המובילות אליו וההילולה, וכיום נעלמו כמעט לגמרי נוהגי השחיטה השחורה ההימורים והעבריינות. בסמיכות למירון נסלל חניון ענק, המשמש רק ליום ההילולא.
מירון שוכנת באזור הררי ומובילים אליה כבישים צרים יחסית, המתקשים לשאת את כמות המבקרים הגדולה. בשל עומסי תנועה ניכרים שאירעו באחת השנים, הוחלט כי הגישה להילולה תהיה באמצעות תחבורה ציבורית בלבד, בעוד כלי רכב פרטיים יחנו בחניונים קרובים מהם יופעלו הסעות. ב־ה'תשע"ד הוחלט להרחיק עוד את הרכבים הפרטיים ואת האוטובוסים של המסיעים הפרטיים לחניונים מרוחקים, בשל עומסי תנועה ניכרים שנגרמו שנה קודם לכן באזור[31]. נכון ל־ה'תשע"ו נעשה שימוש בחניונים בכרמיאל, חצור הגלילית, צפת, צבעון (לכלי רכב פרטיים), ספסופה, עין זיתים, פרוד ועין הוזים (לאוטובוסים), כאשר חלק מהחניונים מיוחדים לאירועי ל"ג בעומר, ולא נעשה בהם שימוש במשך השנה. בשעות השיא של האירוע נחסמים כל הכבישים מסביב, למעט לתושבי האזור, ולאח"מים ובעלי תפקיד מיוחדים בעלי אישור[32][33].
להילולה מופעלים קווי תחבורה ציבורית מיוחדים, שמוצאם בריכוזי אוכלוסייה חרדים. נכון לשנת תשע"ט במשך ההילולה מופעלות מעל 8,500 נסיעות בקווי התחבורה הציבורית בלמעלה מ־2,000 אוטובוסים המגויסים למבצע מכל רחבי הארץ ומחברות תחבורה ציבורית ומסיעים פרטיים שונים, ובכך הוא נחשב לאירוע התחבורה הציבורית השנתי הגדול בישראל[34]. כמות זו מחייבת התארגנות מיוחדת של מפעילי תחבורה ציבורית, שכוללת אף דילול של נסיעות רגילות ברחבי הארץ[35]. על מנת להפריד בין תנועת הולכי הרגל לתנועת האוטובוסים נחפרה בשנת ה'תשס"ט מנהרה מיוחדת להולכי רגל מתחת לכביש 866, המקשרת בין הכניסה למירון ובין חניון האוטובוסים ותחנות ההעלאה[36]. מנהרה זו נמצאת בשימוש רק בל"ג בעומר (ובאירועים מצומצמים וקצרים במהלך השנה), בעוד במשך השנה כמעט ואין נעשה בה שימוש בשל כמות הולכי רגל זעומה במקום.
במשך השנים גבר חלקו של הציבור החרדי בקרב העולים להילולה (ביחוד הציבור החרדי-חסידי), ונכון ל־ה'תשע"ו הוא מהווה את רובו המוחלט של ציבור העולים להילולה.
דרך מהדרין
על רקע הצפיפות הרבה בהילולה ונוהגי הפרדה מגדרית של התרבות החרדית, נסללה בראשית המאה ה־21 דרך גישה רגלית עוקפת לציון הרשב"י, שכונתה דרך מהדרין
והוצב בה שילוט האוסר שימוש בה לנשים. בין הדחפים לסלילת הדרך הייתה גם השתתפות של קהלים בהם רמת צניעות הנשים אינה ברמה מספקת מבחינת הציבור הקלאסי של העולים. עד לסלילת הדרך נאסר בקהילות רבות על השתתפות בחורים בהילולא.
תוואי הדרך מקביל לכביש הגישה לציון הקבר. הדרך מסתיימת מתחת למרפסת הכהנים
. עד לשנת ה'תשפ"א היא המשיכה לשביל ר' דב אך לאחר אסון מירון הגשר נהרס. בשנת ה'תשפ"ג נבנתה הדרך מחדש על ידי משרד ירושלים ומסורת ישראל, והוכשרה כולה למעבר כהנים[37].
בשנת ה'תשע"ו, בעקבות תלונת מרכז צדק לנשים ליועץ המשפטי של המשרד לשירותי דת בטענה לאפליה מגדרית, מסרה הנהלת המרכז הארצי לפיתוח המקומות הקדושים שאין ולא תהיה כל מניעה של גישת נשים לדרך. היועץ הוסיף שיצוין במפורש על גביה שהיא פתוחה לכל. יושב ראש ועד המושב מירון, השיב שמדובר בדרך פרטית בבעלות המושב ולפיכך עומדת להם זכות הקביעה מי יעבור בה. היועץ דחה את דבריו.[38] באירועי אותה שנה לא הוצבו סדרנים לאכוף את ההפרדה ולא הוצבו שלטים ברוחה[39]. המנהרה המקשרת בין מירון לטרמינל העלאת הנוסעים מפוצלת לשלשה מעברים שהיו מתחלקים למעבר גברים, נשים ומשפחות, ובשנה זו לא בוצעה ההפרדה.
עליית כהנים לציון הרשב"י
ערך מורחב – פולמוס איסור עליית כהנים למירון
בעקבות גילוי קברים במתחם ציון הרשב"י התעורר פולמוס רחב בשאלת ההיתר לכוהנים לגשת אל מתחם הציון. כפתרון נבנה עבור הכוהנים גשר המקביל לדרך המהדרין למשך כל מעלה ההר עד לשיפולי מתחם הציון, באופן המתיר את המעבר גם לכוהנים.
שמחת ומנהגי ההילולה
ההילולה נפתחת בהדלקה המרכזית מעל גג הציון, ולמשך כל היממה והלילה שלאחריה נמשכות ונערכות חגיגות השמחה ושאר המנהגים. חסידויות וקהילות רבות עורכות מעמדי הדלקה וטישים במירון. בסוף יום ההילולה נערכות שלוש הדלקות של החסידויות תולדות אהרן, תולדות אברהם יצחק וראחמיסטריווקא בהשתתפות עשרות אלפי משתתפים, הדלקות אלו נחשבות כחותמות את ההילולא. לאחר אסון מירון הפסיק האדמו"ר מתולדות אהרן להדליק במתכונת הרגילה.
ההדלקה המרכזית היא היחידה הנערכת על גג הציון, כלל ההדלקות האחרות נערכות במתחמים שונים על ההר ובמושב מירון.
מנהגי ההילולה העיקריים הם הדלקת מדורות, הדלקת נרות, הוספת נרות ושמן למדורה על גג הציון ותספורת החלאקה. ומנהגי שמחה רבים, ובהם ריקודים ועריכת סעודות גדולות לכבוד ההילולה. רבי צבי אלימלך מדינוב כותב על השמחה בציון הרשב"י בל"ג בעומר, כי היא סגולית ולמעלה מדרך הטבע[24].
החוגגים במירון גם מתפללים על הציון, הנחשב בפרט בל"ג בעומר, כמקום המסוגל לקבלת התפילות ולישועות.
הדלקות
מליל ההילולא עד ללילה שאחריו נערכות במירון הדלקות רבות, על גג הציון מודלקת מדורה בתחילת הלילה והדלקות נוספות נערכות על ידי חסידויות, קהילות וקבוצות שונות. הראשונות לכך היו החסידויות קארלין וזוועהיל, חסידי באיאן משתתפים בהדלקה המרכזית על גג הציון. עם השנים נוספה סדרת הדלקות של קבוצות נוספות, הבולטות שבהם הם ההדלקה הספרדית, שכיום הינה בראשות הרב שלמה משה עמאר, ההדלקה של המשפיע הרב אלימלך בידרמן, וההדלקות של החסידויות תולדות אהרן, תולדות אברהם יצחק וראחמיסטריווקא. גם בני הציבור הדתי לאומי עורכים הדלקה במירון. הנוהג המקובל ברוב ההדלקות הוא להתכונן אליהן בניגוני התעוררות ורגש, האדמו"ר מתולדות אהרן והרב אלימלך בידרמן אף דורשים דברי התעוררות וחיזוק לפני ההדלקה ועורכים את סדר קבלת עול מלכות שמיים. ההדלקות עצמן הן תוך שירי שמחה וריקודים. בחלק מההדלקות נהוג להוסיף בגדים למדורה לפני ההדלקה, בדרך כלל על ידי האדמו"ר.
ההדלקה על גג הציון
הדלקה זו הינה המרכזית מכלל ההדלקות ונחשבת כפותחת את ההילולא, מודלקת גם מדורה לכבוד התנא רבי אלעזר בנו של הרשב"י, הקבור בסמיכות אליו. העולים למירון בהמשך ההילולא מוסיפים חומרי בעירה למדורה זו וכך היא בוערת למשך כל זמן ההילולא.
לפני כמאתיים שנה קנה רבי ישראל פרידמן, האדמו"ר מרוז'ין, את זכות ההדלקה, עם זאת הוא עצמו לא הגיע ארצה, ורק ממשיכיו הגיעו לעיתים למירון והדליקו את המדורה. במשך רוב השנים הייתה ההדלקה מתקיימת על ידי רבני העיר צפת במקומם של אדמו"רי בית רוז'ין, החל מרבי שמואל הלר ואחריו צאצאיו הרבנים לבית זילברמן עד רבי שמחה קפלן. כיום ההדלקה היא על ידי רבי נחום דוב ברייאר האדמו"ר מבאיאן, מגזע האדמו"ר מרוז'ין. בחיי הרב קפלן הוא היה מדליק יחד אתו, ולאחר פטירתו הוא המדליק היחיד.
שמחת ההילולה
ההילולה מאופיינת בנגינה ובריקוד רבים. במאה השביעית לאלף השישי תוארו הריקודים כמזרחיים, והשירים היו בעיקר בערבית. בתקופה זו נכנסו לראשונה ריקודי חרבות, שככל הנראה גם הם הועתקו ממנהגי הערבים. באותו זמן נחגגה ההילולא בעיקר על ידי ספרדים[40]. עם הזמן, גם החסידים אימצו את הריקודים המזרחיים, אך עם פזמונים עבריים וריקודי החסידים הפכו לדומיננטיים[41]. בעדות בספר טל ירושלים
[42] של רבי יהודה לייבוש אורנשטיין[43] משנת ה'תרל"ג, הוא מציין כי קיימת הפרדה בין גברים לנשים[44].
לפי התיאורים הריקודים היו במעגל שבמרכזו רקד מנצח שתפקידו היה להוביל את הריקודים ולהלהיב את הרוקדים[40]. לפי דיווח מאוחר יותר מאמצע המאה השמינית לאלף השישי, במעמד ההדלקה שבליל ההילולא היו הריקודים החסידיים סביב עמוד ההדלקה כשעל ריקודים אלו היה מופקד מנצח העשוי להתחלף באופן ספונטאני, בהמשך הלילה הריקודים היו מתבצעים במעגלים המוניים של חבורות חסידיות, בהמשך היו נוספים ניגוני כליזמרים וגם בבוקר שלמחרת היו מתקיימים ריקודים אך בהיקף קטן יותר[45][41]. ביום ההילולא היו מתקיימים ריקודים נוספים עם אבוקות והדלקה משנית אותה ביצעו האשכנזים על קבר רבי יוחנן הסנדלר[40].
לפי התיאור הריקודים בהילולא הם בהתלהבות ומרץ גדולים[41]. הריקודים והשמחה הותירו רושם רב על המבקרים במקום, רבי יהודה לייבוש אורנשטיין מתאר בספרו טל ירושלים
את השמחה במירון[44]:
אחי ורעי, אין אני יכול להעלות על הכתב גודל השמחה שבשם, אשרי מי שראה זאת... וכל הלילה וכל היום השמחה גדולה עד רום רקיע בנבל ובכנור ובתופים ובמחולות ובשירות ותשבחות בפה, ברקידה, בשמחה רבה בלי הפסק רגע... והנה מי שלא ראה זאת לא ראה שמחה מימיו... מי שיש לו הערה מרגיש ממש שזה כח הצדיק רשב"י שרוצה בהשמחה ונהנה ממה שמגדלים השמחה ביותר מטבע האנושי...
תיאור נוסף הוא של ש"י עגנון:
מי שלא ראה את שמחת ל"ג בעומר על קברו של רבי שמעון בר יוחאי במירון לא ראה שמחה מימיו, שישראל עולים לשם המוניות המוניות של חגיגה בשירים ובכל כלי שיר, ובאים מכל המקומות מערי אלקינו ומארצות אדום וישמעאל ועומדים שם לילה ויום ולומדים אידרא קדישא ושאר לימודים נאים ומתפללים ואומרים מזמורים
— "ההדלקה" אלו ואלו, 372–373 (1998)
- ערך מורחב – ניגוני מירון
במהלך המאה השמינית לאלף השישי יוחדו להילולא באופן עממי ניגונים מתפוצות שונות[46].
סעודות הילולה
קיים מנהג קדום לערוך סעודות שמחה לכבוד ההילולה, שכבר מובא בכתבי רבי חיים ויטאל[16]. בעבר הסעודות היו מאורגנות בעיקר על ידי אנשים פרטיים, אמנם עם גדילת ממדי ההשתתפות בהילולה, הסעודות הן המוניות בהרבה, ונערכות בחלקן ע"י ארגוני הכנסת אורחים[47], וחלקן כטישים בראשות האדמו"רים.
- ערך מורחב – ח"י רוטל
קיים מנהג ותיק להבטיח חלוקת יין בהילולא כסגולה לישועות. המנהג המפורט מוזכר באופן מפורט כבר בשנת ה'תרל"ג, בתיאור ההילולא של רבי יהודה לייבוש אורנשטיין[44].
חלאקה
- ערך מורחב – חלאקה
במשך זמן ההילולא נוהגים רבים לספר לראשונה את שערות הילדים שמלאו להם שלש שנים, ולשמור בפעם הראשונה על איסור הקפת הראש. כחיבוב המצווה מקובל לכבד אנשים נוספים בתספורת הילד, רבים מבקשים גם מצדיקים ורבנים להשתתף בתספורת. נהוג שהילד המסתפר והוריו מתלבשים בבגדי שבת לכבוד המצווה. יש המקפידים שלא לספר בליל ההילולא. על אף שבכל משך השנה באים רבים לספר את ילדיהם במירון, בין היתר בזאת חנוכה, עם זאת המנהג הרווח הוא לספר בל"ג בעומר.
מנהגים נוספים
- הרב שמואל עבו, אבי משפחת עבו, רכש בשנים הסמוכות לזמן עלייתו לארץ את חלקת קבר הרשב"י במירון בסוף המאה השישית לאלף השישי. הוא גידר את חלקת הקבר והקים שם את מבנה בית הכנסת. בערב ל"ג בעומר ה'תקצ"ג הובל ספר תורה על שמו מביתם של משפחת עבו בצפת אל קבר הרשב"י במירון, ומאז נהוגה תהלוכה זו[48]. ספר תורה נוסף מובא אל הציון על ידי יהודים ספרדים, מפקיעין[49].
- בליל ל"ג בעומר לפנות בוקר נהוג להדליק מדורה סמוך לקברו של רבי יוחנן הסנדלר. לאחר ההדלקה הכליזמרים מנגנים עד זמן הנץ החמה ותפילת שחרית. מנהג ההדלקה קדום, והוא חודש על ידי יצחק צבי (הערשל) הרץ שקיימו החל משנת תרמ"ה. לאחר פטירתו בשנת תשכ"ג מילא את מקומו[דרושה הבהרה] חתנו אברהם (אברום) שפר עד תשע"ג[50] (כמה ימים לפני ל"ג בעומר תשע"ד הוא נפטר[50]). הדלקה זו שקטה באופייה ונערכת ללא ריקודים אלא רק מנגנים בה את הניגונים המסורתיים להילולא[51].
ביקורת על ההילולה וחלק ממנהגיה
מנהגי השמחה בל"ג בעומר למול מנהגי האבלות הנוהגים בימי ספירת העומר (במהלכם חלה ההילולא) עוררו בעבר ביקורת, בין השאר מיוחסת התנגדות להילולה לרבי יוסף קארו, התנגדות שנבלמה על ידי האר"י. לאחר שהחל היום להתפשט בעם היו מחכמי ישראל שהתנגדו להפיכת ל"ג בעומר ליום טוב. החת"ם סופר כותב שגם אם אכן ל"ג בעומר הוא יום שמחה, לא ראוי לייחד את ציון הרשב"י כמקום מרכזי לעליית עם ישראל כל עוד ירושלים ובית המקדש חרבים[52].
המנהג לשרוף בגדים יקרים בהדלקה עורר התנגדות משום איסור בל תשחית
[53]. אולם רבנים רבים כתבו להגן על המנהג, והבולט בהם הוא רבי שמואל הלר רבה של צפת, שכתב חיבור מיוחד להצדיק את המנהג בשם כבוד מלכים
[54], עיקר טענתו היא כי אין איסור להשחית שלא למטרת השחתה, ומכיוון ששריפת הבגדים היא תועלתית ולכבוד הצדיק אין בה כל איסור. הוא אף תוהה למה תגרע שריפת הבגדים משריפת השמן הרב הנצרך להדלקה. בשל כך מסקנתו היא כי אדרבא שכר השורף גדול מאוד, ויש לחשוש על המערערים על כך כי ייענשו. הוא חותם את החיבור בעדות על רבי חיים בן עטר שבעת ההילולא שמח שמחה גדולה, ושרף בעצמו כמה בגדים יקרים. על חיבור זה ניתנה הסכמה נלהבת מהראשון לציון רבי אברהם אשכנזי, ומשני הרכבים שונים של בד"ץ העדה החרדית בירושלים. גם כיום בהדלקה המרכזית מוסיפים למדורה בגדי משי יקרים, ואדמו"רים רבים נוהגים לשרוף בגדים במדורה.
להבדיל, הובעה בעבר גם ביקורת על האירוע ומנהגיו על ידי תיירים מחו"ל[55], על ידי יחיאל מיכל פינס[56], וכן בתקופה המודרנית על ידי תושבי מירון ועיתונאים לנוכח נזקים שנגרמו למקום בהילולה, ומאפיינים בעייתיים שונים כדוגמת שחיטה ללא פיקוח, שתיית אלכוהול רבה, הימורים, ופשע שמצאו מקומם בשולי ההילולה.
תמורות בעריכת ההילולה
במלחמת העצמאות
בשנת ה'תש"ח, במהלכה של מלחמת העצמאות נשלט הכפר בידי צבא ההצלה של פאוזי קאוקג'י, ולא התקיימה הילולא. בשנה זו חדרה לכפר בליל ל"ג בעומר כיתת חבלה מצפת, ופוצצה בית מרכזי בכפר.
ערב מלחמת ששת הימים
בשנת ה'תשכ"ז בעקבות ההאפלה ששררה בארץ בתקופת ההמתנה ערב מלחמת ששת הימים נחגגה ההילולא באופן מצומצם ביותר[57].
תחת התפרצות נגיף הקורונה
בשנת ה'תש"פ, בשל התפרצות נגיף הקורונה אסרה ממשלת ישראל על פי התקנות לשעת חירום, הדלקת מדורות (בכל רחבי הארץ), עלייה לציון והשכרת צימרים במירון.
ניתן היתר לשלש הדלקות במירון: ההדלקה המרכזית על גג הציון שהייתה בהשתתפות אדמו"רים רבים, ההדלקה הספרדית שנערכה בראשות הרב שלמה משה עמאר, הרב בניהו שמואלי והרב שלום ארוש, והדלקה שלישית לציבור הדתי לאומי שנערכה בראשות הרב שמואל אליהו והרב חיים דרוקמן[58].
משטרת ישראל נערכה בכוחות מתוגברים כדי לאכוף את איסור העלייה למירון וסגרה את דרכי הגישה למירון למשך כל שבוע ההילולא, אם כי היו אח"מים רבים שהותר להם להגיע לציון. במשך יום ההילולה היו ניסיונות רבים לחדור למירון, שרובם נבלמו על ידי המשטרה[59][60].
בעקבות אסון מירון
 |
ראו גם – המלצות הביניים של ועדת מירון |
בליל ל"ג בעומר ה'תשפ"א נעצרו חגיגות ההילולה בעקבות אסון כבד שהתרחש בהדלקת תולדות אהרן, ובהמשך, הוקמה לפי החלטת ממשלת ישראל ה-36 ועדת חקירה ממלכתית לחקר האסון[61], ועל פי המלצות הבינים הראשונות נדרש מינוי שר ייעודי אשר יקבע מדיניות ויישא באחריות כוללת על ההילולה[62].
הפקת הלקחים הראשונית
בשנה הראשונה לאחר האסון (ה'תשפ"ב), השר לשירותי דת מתן כהנא מינה את תא"ל (במיל') וניצב (בדימוס) צביקה טסלר לפרויקטור ההילולה[63][64]. לפי תפיסת הפקת הלקחים בשנה זו, גובש מתווה מחמיר שלפיו נאסר לארגן הדלקות מאורגנות חוץ מההדלקה על גג הציון[65], בוטלו הריקודים והתזמורת בחצר הציון, והוחלט על יצירת סרט נע לגישה אל הציון המתחיל משער החצר וללא גישה בפועל אל המצבה, כך שהשהות במבנה הציון תהיה מינימלית[63], ואף נאסר על הקמת אוהלי הכנסת אורחים וחלוקת מזון במעלה ההר, על מנת להרחיב את השטח העומד לרשות הקהל ומניעת סכנת החלקה[65]. נקבעה הגבלה על מספר השוהים בו זמנית בהר ל-16,000 איש[65].
כדי להבטיח את הגבלת השוהים בהר, הוכשרו חניונים באזור מירון בהם עוכבו כל האוטובוסים הנוסעים למירון עד לפינוי קהל בהר[66]. במשך ההילולה עוכבו בהם אלפי נוסעים בתנאים לא נאותים למשך זמן רב[67]. גם בהר עצמו נפרסו בשעות העומס מחסומי משטרה בכמה מוקדים, שעצרו את הקהל מלעלות אל הציון. לקראת סיום ההילולה נפרצו הגדרות והמחסומים על ידי המון, מבנה הקבר פונה במהירות מכלל השוטרים והסדרנים הרשמיים, ועד לסוף היום נערכה ההילולה כמעט כרגיל, וללא שליטת המשטרה. כתגובה, הודיעה המשטרה על סיום ההילולה מבחינתה, והחזירה לנקודות המוצא את כל האוטובוסים שלא הספיקו להגיע למירון. בין הגורמים לקריסת המתווה היה גם שלהוב נגד ניהול ההילולא על ידי הממשלה שהתבצע בקווים שונים ובעלונים על ידי חלקים מהעדה החרדית[68].
מתווה זה, גרם לזעם רב בציבור החוגגים ששמחתם הושבתה[69]. הובעה גם ביקורת על כך שכל הר מירון, ומבנה הציון בפרט, נוהל על ידי שוטרים וסדרנים שאינם נמנים על המגזר החרדי, והתקשורת בינם ובין החוגגים הייתה לקויה[70]. גם בקרב מקבלי ההחלטות נמתחה ביקורת עצמית. מתן כהנא אמר לאחר ההילולא[69]: ”הילולת מירון תשפ"ב הופעלה תחת מתווה חדש ומהפכני ששינה סדרי עולם... במבחן של עמידה ביעדים - אפס הרוגים ואפס פצועים - זו הצלחה גדולה מאוד בעיני. ביעד השני של חגיגה שמחה ומוצלחת, נכשלנו. אנחנו צריכים לצאת מהתחקיר עם יעדים לשנה הבאה כדי לפעול טוב יותר...”.
החזרת מבנה ההילולה הרגיל
בשנת ה'תשפ"ג הסמיכה הממשלה את השר מאיר פרוש לממונה על ההילולה, ולראשונה ניתנה הסמכות לניהול ההילולה למשרדו - משרד ירושלים ומסורת ישראל[71], ואף עוגנו הסמכויות בחקיקה[72][73]. השר מינה את סגן ראש העיר ירושלים לשעבר יוסי דייטש לפרויקטור ההילולה[74]. קווי היסוד של המתווה היו כי במקביל לחובה לשמור על בטיחות החוגגים יש לשמר את שמחת ואווירת ההילולה בדומה להילולות שקדמו לאסון, ולהקפיד שהסדר בהר ובציון ינוהל על ידי סדרנים וסדרניות חרדיים בלבד[37].
במסגרת המתווה הותרה והוחזרה פעילות הכנסת אורחים ועריכת סעודות גם בהר עצמו, הוחזרו ריקודי השמחה בחצר הציון ורוב ההדלקות שהיו נהוגות עד לשנת האסון נערכו כרגיל[75]. נקבע כי על אף שהגישה למצבה תהיה באמצעות סרט נע, בעזרת הגברים תהיה אפשרות לגישה אל הציון בצורה רגילה על בסיס מקום פנוי. למעלה ממאה אלף איש נכנסו לציון במהלך ההילולא[76].
כדי לשמור על בטיחות החוגגים הוכשרו מתחמים רבים לריקודים, הדלקות, טישים, הכנסת אורחים תפילה ולימוד[77][37], ושונו הסדרי גישת הקהל אל מבנה הציון[37]. גם בשנה זו נקבעה הגבלה לכמות השוהים בהר[37], אך מכיוון שהתווסף לשטחים הקיימים גם המתחמים החדשים[37] הותרה השהייה בהר לחמישים אלף איש בו זמנית[78] ולא היה צורך בעצירת התנועה[79]. ההילולא עברה ללא אירועים חריגים, המתווה זכה לשבחים והוכר כהצלחה[76][80][79].
בחלק מקהילות העדה החרדית הובעה התנגדות לשיתוף הפעולה עם הממשלה ושימוש במתחמי ההדלקות שהוכשרו על ידה[81].
מנהלת הילולת רשב"י במירון
השר מאיר פרוש הודיע לאחר ההילולה על כוונתו להקים צוות להפקת הלקחים מההילולא לקראת ההיערכות להילולא בשנת תשפ"ד[80]. במקביל, הודיע בישיבת הממשלה על כוונתו להביא החלטה על הקמת מנהלת הילולת רשב"י במירון
במשרד ירושלים ומסורת ישראל, שתהיה אחראית על הסדרת ההכנות להילולות הבאות והפקתן, ותגבש מתווה קבע לקיום ההילולא בשמחה ובבטחה מדי שנה, לצד יישום המלצות ועדת החקירה[80]. המנהלת תייתר את הצורך במינוי פרויקטור להילולא[71].
במלחמת חרבות ברזל
בשנת תשפ"ד, על רקע מלחמת חרבות ברזל ועקב חשש מירי טילים על ידי חיזבאללה, צומצמה ההילולא ונערכה באופן דומה למתווה שגובש בזמן התפרצות נגיף הקורונה בישראל[82], תוך הכרזה על כל הר מירון כשטח צבאי סגור[83]. למרות זאת היו אלפים שעלו למירון במשך ההילולא, חלקם תוך עימות עם המשטרה[84].
משרד ירושלים ומסורת ישראל הכשיר מתחם להילולא חילופית בקבר שמעון הצדיק בירושלים[85].
אסונות במהלך ההילולה
- בשנת תרע"א (1911), התמוטט מעקה מרפסת במהלך ההילולה, שבעה אנשים נהרגו.
- בשנת תשפ"א (2021), אירע במהלך ההילולה אירוע רב נפגעים כתוצאה מתדחוקת וקריסת קהל במהלך הדלקת חסידות תולדות אהרן. 45 אנשים נהרגו ו-103 נפצעו.[86]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- רבי יהודה לייבוש אורנשטיין מפלטישאן, טל ירושלים, (הקדמה לשו"ת מהרי"ל לא אבוש), דף ט' עמוד ב', באתר היברובוקס
- שידור חי וחוזר מהילולת הרשב"י במירון, באתר דרשו
סרטונים של ההילולה
תיעוד אירועי ל"ג בעומר במירון ביומני כרמל:
- שנת תרצ"ה (1935)
- שנת תרצ"ז (1937) (התחלה 6:35)
- שנת ת"ש (1940) (התחלה 2:55)
- שנת תש"ט (1949)
- גרסה עם הפסקול המקורי של היומן מ־1949, דף ה־Facebook של ארכיון המדינה
- שנת תשי"א (1951) (התחלה 4:32)
- שנת תשי"ח (1958), סרטי גבע, ארכיון שפילברג (התחלה 4:06)
- ובחצר זו שמחת תורה, סרטו של מנחם קירשנבוים על ההילולה בשנת 1995
- ההדלקה המרכזית במירון, בשנת תשע"ח
- ההדלקה המרכזית במירון, בשנת תשע"ט
כתבות אודות ההילולה
- אברהם ישראל רוזניס, ביקור בצפת ובהילולה במירון סביב 1867, חלק א', המגיד, 25 בדצמבר 1867, חלק ב', המגיד, 15 בינואר 1868, חלק ג', המגיד, 22 בינואר 1868, חלק ד', המגיד, 29 בינואר 1868, חלק ה', המגיד, 12 בפברואר 1868, חלק ו', המגיד, 4 במרץ 1868
- יקי אדמקר, נסים, קמעות ומשקה קדוש: סוד הקסם של ההילולה במירון, באתר וואלה!, 7 במאי 2015
הערות שוליים
- ↑ מירון במספרים: 15 מיליון שקל, חצי מיליון איש, באתר JDN
- ↑ היערכות נרחבת לאירועי ל"ג בעומר במירון. לראשונה: רכבות בכל שעות היממה להילולת הרשב"י בל"ג בעומר, באתר הרשות הארצית לתחבורה ציבורית, 13.05.2019.
- ↑ אמנם בפרסום של המשרד לשירותי דת מאותה שנה נכתב כי הוקצו למעלה מ-4,000 אוטובוסים שיבצעו למעלה מ-7,000 נסיעות, מבצע מירון תשע"ט, 14.05.2019.
- ↑ משרד התחבורה נערך להסעת מאות אלפי חוגגים להילולת הרשב"י במירון, באתר משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, 03.05.2023.
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 הוס, בועז, תשס"ב, מקום קדוש, זמן קדוש, ספר קדוש: השפעת ספר הזוהר על מנהגי העלייה לרגל למירון וחגיגות ל"ג בעומר, קבלה 7, לוס אנג'לס, 237-256.
- ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 6.5 סיימונס, חיים, תשנ"ג, עלייה לקברי צדיקים בחודש אייר, סיני קי"ב, קפ"ט. (הקישור אינו פעיל, 03/04/2024)
- ↑ מסעות בנימין, רבי בנימין מטודלה, מתוך מקומות קדושים ומקומות היסטוריים בארץ-ישראל, מיכאל איש-שלום, עמ' צב
- ^ 8.0 8.1 גורן, זכריה, תשנ"ב, על מקורו של ל"ג בעומר וגלגוליו, מחקרי חג 3, 36-42.
- ↑ במאה השנייה לאלף ישנן גם עדויות על עלייה לרגל למירון של יהודים שהגיעו מעבר לים. יערי, אברהם. תשכ"ב. תולדות ההילולא במירון. תרביץ ל"א, 72-101.
- ^ 10.0 10.1 ל"ג בעומר באתר הויקי של ד"ר אורי אמיתי
- ↑ מתואר גם כי לאחר ירידת הגשמים ערביי האזור שולחים ליהודים מאכלות ומשקאות משובחים.
- ↑ הנוסע מקנדיה, ה'רל"ג
- ↑ בדרך כלל בסוכות
- ^ 14.0 14.1 14.2 14.3 14.4 בניהו, מאיר, 1987, העלייה למירון, בתוך שילר, אלי (עורך), ספר זאב וילנאי, כרך ב, 326-330.
- ^ 15.0 15.1 לוינסקי, יום טוב. תשי"ט. מאי ל"ג בעומר?. בתוך: לוינסקי, יום טוב (עורך), ספר המועדים ו, אגודת עונג שבת, תל אביב, 336-359.
- ^ 16.0 16.1 16.2 שער הכוונות, עניין מנהג ללכת ביום ל"ג בעומר על קברי רשב"י ובנו ר"א
- ↑ אדרא זוטא
- ↑ כמו למשל: ספר חמדת ימים - עומר - פרק ב:
ונמצא כתוב בספרי הקדמונים שיום ל"ג לעומר הוא יומא דאתפטר רשב"י ע"ה מן עלמא ונוהגים לקבוע בליל זה לימוד ברזין דחכמתא דיליה ובאדרא זוטא וששים ושמחים בהילולא דיליה, אשרי אנוש יעשה זאת
וכן כתב בפרי עץ חיים שער ספירת העומר פ"ז דף קכ"ד ע"ב בדפוס דובראוונא. - ↑ החיד"א, מראית העין, ליקוטים סי' ז' על שו"ע סי' תצג, באתר היברובוקס
- ↑ ראו מאמרו של הרב אברהם קוסמן (הקישור אינו פעיל, 03/04/2024)
- ↑ על מסורת ל"ג בעומר וקברו של רשב"י במירון ראו: בועז הוס, מקום קדוש, זמן קדוש וספר קדוש: השפעת ספר הזוהר על מנהגי העלייה לרגל למירון וחגיגות ל'ג בעומר. קבלה, 7 (תשס״ב), עמ׳ 256-237.
- ^ 22.0 22.1 טוקר, נפתלי, תשס"ג, ל"ג בעומר – מועד קטן שענייניו גדולים וסודותיו עמוקים, אתר דעת, אוחזר בתאריך 14/8/14.
- ↑ התרגום הפשוט של המילה "הילולה" בארמית הוא "כלולות"
- ^ 24.0 24.1 בני יששכר מאמרי חודש אייר, ג, ג
- ↑ ריינר, אלחנן. 2012. יהושע הוא רשב"י, חצור היא מירון: לטיפולוגיה של סיפור ייסוד גלילי (עוד פרק בעולמו הדתי של היהודי הגלילי). תרביץ פ ב, 179-218.
- ^ 26.0 26.1 26.2 26.3 26.4 יערי, אברהם. תשכ"ב. תולדות ההילולא במירון. תרביץ ל"א, 72-101.
- ↑ ברסלבי, יוסף. 1946. מהו הרקע של ל"ג בעומר במירון?. בתוך: הידעת את הארץ? א, 76-85.
- ↑ ראו מנחם עמנואל הרטום, ר' עובדיה מברטנורה ואגרותיו, יהודים באיטליה: מחקרים, ירושלים תשמ"ח, עמ' 101. ראו עוד הרחבה על כך אצל חיים סיימונס, עלייה לקברי צדיקים בחודש אייר, סיני, קח (תשנ"א), עמ' פו-פט
- ↑ איגרת השנית מר"ע מברטנורא, דרכי ציון, באתר היברובוקס
- ↑ אברהם יערי, איגרת רבינו עובדיה מברטנורא, אגרות ארץ ישראל, באתר היברובוקס
- ↑ קובי דוד, הילולת מירון: "התחבורה קרסה, חוגגים התעלפו", באתר וואלה!, 28 באפריל 2013
- ↑ ענת יתח, יחידי הסגולה שזוכים לאישור כניסה לרכב למירון, באתר mynet העמק, 25 במאי 2016
- ↑ אמות מידה למתן היתרי שהיה במתחם מירון בזמן הילולת ל"ג בעומר התשפ"ג, באתר משרד ירושלים ומסורת ישראל, 18.04.2023
- ↑ 10 אלפים נסיעות, רכבות ישירות – 'מבצע מירון תשע"ט' באתר ביזנעס
- ↑ לוי אשכנזי, בכיר במשרד התחבורה: לא נשבית את כל הארץ בגלל מירון, אתר 'לדעת', 24.5.2016
- ↑ עדי חשמונאי, הילולה בפתח: נחנכה מנהרה להולכי רגל במירון, באתר nrg, 6 במאי 2009
- ^ 37.0 37.1 37.2 37.3 37.4 37.5 מתווה הילולת הרשב"י תשפ"ג (2023) נחשף, באתר משרד ירושלים ומסורת ישראל, 16.04.2023
- ↑ ישי כהן, היועץ המשפטי: 'דרך מהדרין' במירון אינה שטח פרטי, באתר כיכר השבת, 24 במאי 2016
- ↑ עקיבא ווייס, משרד הדתות נאלץ להצהיר: "דרך מהדרין" במירון פתוחה לנשים, באתר בחדרי חרדים, 22 במאי 2016
בן שאול, בשל העתירה: אין סדרנים בדרך המהדרין, באתר ערוץ 7, י"ח באייר תשע"ו 26/05/16 - ^ 40.0 40.1 40.2 פרידהבר, צבי, תשנ"א, הילולות ל"ג בעומר בארץ-ישראל: התפתחותן והריקודים הנלווים אליהן, בתוך: בן עמי, יששכר (עורך), מחקרים בתרבותם של יהודי צפון-אפריקה, ירושלים: ועד עדת המערבים בירושלים, 181-188.
- ^ 41.0 41.1 41.2 פרידהבר, צבי, 1986, ריקודי החסידים בהילולת ר' שמעון בר-יוחאי בלג' בעומר במירון, מחול בישראל, תל אביב, 5-7.
- ↑ הקדמה לשו"ת מהרי"ל לא אבוש
- ↑ אב"ד פלטיצ'ן ולאחר מכן ראב"ד עדת החסידים בירושלים
- ^ 44.0 44.1 44.2 רבי יהודה לייבוש אורנשטיין מפלטישאן, טל ירושלים, דף י' עמוד א', באתר היברובוקס
- ↑ בהמשך היום סבבו מעגלי הריקוד סביב אבות ובנים המשתתפים בחלאקה.
- ↑ ברלין, משה. ל"ג בעומר וניגוני מירון. אתר הזמנה לפיוט, אוחזר בתאריך 14/8/14.
- ↑ לדוגמא, הכנסת אורחים רשב"י מירון.
- ↑ ריינר, אלחנן, 2005, למעלה מהמקום למעלה מהזמן, עת-מול 181.
- ↑ קם, מתיה, ל"ג בעומר, אתר לקסיקון לתרבות ישראל, אוחזר בתאריך 14/8/14.
- ^ 50.0 50.1 אהרן יונג, מכבד התנא האלוקי • הלך לעולמו רבי אברהם שפר ז"ל, ז' באייר תשע"ד. jdn
- ↑ יעקב מזור, בחוברת של התקליטור מסורת הכליזמרים בארץ ישראל, המרכז לחקר המוזיקה היהודית, ירושלים תשנ"ח
- ↑ שו"ת יו"ד סימן רלג
- ↑ הרב יוסף שאול נתנזון, שו"ת שואל ומשיב; הרב רפאל יוסף חזן, שו"ת חקרי לב
- ↑ הרב שמואל הלר, קונטרס כבוד מלכים, באתר היברובוקס; הרב יוסף חיים מבגדד שו"ת תורה לשמה, שאלה ת'; הרב משה תאומים שו"ת אוריין תליתאי, סימן נ"ב, מכתב להרב שמואל הלר.
- ↑ ח. גדליה, ההדלקה במירון (תגובה לביקורת בעיתון אנגלי), חבצלת, 27 בנובמבר 1896
- ↑ יחיאל מיכל פינס, שבעה שבועות בגליל, הצבי, 23 באוקטובר 1885
כעבור זמן מה נכתבה תגובה לפינס בעיתון 'מחזיקי הדת' - איש מבית לוי, פינס צבעיו קדושים ותוכו ה' היודע!, מחזיקי הדת, 1 בינואר 1886 - ↑ מירון של פעם, 80 שנה רצופות, באתר קול הזמן, ראיון עם אליעזר שפר, 25.5.2016
- ↑ יעקב מלמד, בְּהִלּוּלָא דְּבַר יוֹחָאי: 3 מעמדי הדלקות ייערכו הערב במירון • הלו"ז המלא, באתר JDN, 11.05.2020.
- ↑ ברוך שפירא, 160 איש נתפסו בניסיון להגיע למירון – חולצו מסתננים שהלכו לאיבוד • צפו, באתר JDN, 12.05.2020.
- ↑ מערכת JDN, איבוד שליטה במירון: המחסומים נפרצו – מאות הצליחו להיכנס למערה • צפו, באתר JDN, 12.05.2020
- ↑ אודות, באתר ועדת חקירה ממלכתית - אסון מירון
- ↑ ועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון מירון הגישה המלצות ביניים לצורך היערכות להילולות הבאות בקבר הרשב"י במירון, באתר ועדת חקירה ממלכתית - אסון מירון, 18.10.2022
- ^ 63.0 63.1 השר לשירותי דת אישר את תוכנית אירוע הילולת ל"ג בעומר תשפ"ב, באתר המשרד לשירותי דת, 27.04.2022
- ↑ השר לשירותי דת, מתן כהנא, החליט: תא״ל (במיל') וניצב (בדימוס) צביקי טסלר ימונה לפרויקטור מירון, באתר המשרד לשירותי דת, 27.12.2021
- ^ 65.0 65.1 65.2 מתווה מירון: הממונה טסלר הציג לשר כהנא את מתווה ההילולה: הדלקה אחת, הגבלת משתתפים ומפיק אחד - כך ייראה מתווה מירון תשפ"ב, באתר המשרד לשירותי דת, 31.01.2022
- ↑ מירון תשפ"ב ● הילולת רשב"י בל"ג בעומר, באתר המשרד לשירותי דת, 10.05.2022
- ↑ בנימין ברגר, מודה בכישלון: כהנא מאשר כי "לא עמדנו במתווה שתכננו" להילולת הרשב"י, באתר jdn
- ↑ סגן השר לשירותי דת, כהנא, על ההילולה במירון: "עמדנו ביעד של אפס הרוגים, ונכשלנו ביעד לאפשר חגיגה שמחה ומוצלחת. אני האחראי היחיד לכך", באתר הוועדה לביטחון לאומי, הכנסת, ראה את דבריו של ניצב שמעון לביא, 4 ביולי 2022, ה' בתמוז תשפ"ב
- ^ 69.0 69.1 סיכום תחקיר מירון תשפ"ב במשרד לשירותי דת, באתר המשרד לשירותי דת, 29.06.2022
- ↑ שמעון כהן, אשרינו, מה טוב חלקנו, באתר ביתר 24, כ״ד באייר ה׳תשפ״ג
- ^ 71.0 71.1 אושר בממשלה: השר פרוש מונה לאחראי על הילולת הרשב"י במירון, באתר משרד ירושלים ומסורת ישראל, 22.01.2023
- ↑ החוק להסדרת הילולת הרשב"י תשפ"ג אושר בקריאה שנייה ושלישית, באתר משרד ירושלים ומסורת ישראל, 02.04.2023
- ↑ חוק להסדרת אירוע הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון (הוראת שעה), התשפ"ג - 2023 בספר החוקים
- ↑ השר מאיר פרוש מינה את יוסי דייטש לפרויקטור מירון, באתר משרד ירושלים ומסורת ישראל, 15.02.2023
- ↑ רשימת קהילות, קבוצות וחסידויות שקיבלו היתרי שהייה בהילולת הרשב"י תשפ"ג, באתר משרד ירושלים ומסורת ישראל, 03.05.2023
- ^ 76.0 76.1 השר פרוש בישיבה לסיכום ההילולא: "המתווה הוכיח את עצמו, נשתפר יותר בשנה הבאה", באתר משרד ירושלים ומסורת ישראל, 18.05.2023
- ↑ פעולה משמעותית בהקשר זה הייתה הכשרה בשולי היישוב של מתחם בגודל 110 דונם.
- ↑ היערכות משטרת ישראל לקראת הילולת הרשב"י במירון, באתר משטרת ישראל, 03.05.2023
- ^ 79.0 79.1 הסתיימה הילולת הרשב״י במירון, באתר משטרת ישראל, 10.05.2023
- ^ 80.0 80.1 80.2 השר פרוש הקים צוות למידה והיגוי להילולא: "חותרים לאירוע מושלם", באתר משרד ירושלים ומסורת ישראל, 15.05.2023
- ↑ ל"ג בעומר תשפ"ג: עושים סדר באתר ברסלב ניוז
- ↑ יעקב מרגליות, על הר מירון ששומם, באתר ביתר 24
- ↑ היערכות משטרת ישראל לל"ג בעומר במירון, באתר משטרת ישראל, 23.05.2024
שר ירושלים ומסורת ישראל, הרב מאיר פרוש:לא יכול להיות ולא רצוי שלא נאפשר מסורת הדלקה של מאות שנים אפילו במסגרת מצומצמת
, ישיבת הוועדה לביטחון לאומי באתר הכנסת. - ↑ אלימות משטרתית קשה במירון: שוטר הטיח יהודי קשיש ופצע אותו • צפו, באתר JDN
- ↑ רבבות השתתפו בהילולת רשב"י ב'חצר ההילולא' בשמעון הצדיק, 30.05.2024, באתר משרד ירושלים ומסורת ישראל
- ↑ מספרים מבהילים: 44 הרוגים, 103 פצועים, באתר כיכר השבת
| רבי שמעון בר יוחאי | ||
|---|---|---|
| רבי שמעון בר יוחאי | רבי שמעון בר יוחאי • קבר רבי שמעון בר יוחאי • מערת רבי שמעון בר יוחאי • ספר הזוהר • אידרא • מכילתא דרשב"י | 
|
| הילולת הרשב"י | ל"ג בעומר • הילולת רבי שמעון בר יוחאי • ניגוני מירון • חלאקה • ח"י רוטל
האסון בהילולת רבי שמעון בר יוחאי (1911) • האסון בהילולת רבי שמעון בר יוחאי (2021) | |
| מירון | מירון (מושב) • מירון הקדומה • הר מירון • נחל מירון • בית הכנסת העתיק במירון • תחנת הרכבת מירון • פרשת האיסור על עליית כהנים למירון | |
