סנהדריה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סנהדריה
רחוב ים סוף בשכונת סנהדריה
רחוב ים סוף בשכונת סנהדריה
מידע
עיר ירושלים
תאריך ייסוד 1926
על שם חכמי הסנהדרין
שכונות נוספות בירושלים
סנהדריה במפה מימי המנדט, 1938
קברי הסנהדרין, סוף המאה ה-19
בית הכנסת פאג"י בשכונת סנהדריה
רחוב משמר הגבול, הגבול המזרחי של שכונת סנהדריה

סנהדריה היא שכונה חרדית בצפון ירושלים, ממזרח לכביש גולדה מאיר וצמוד לשכונת רמת אשכול, שמואל הנביא, מעלות דפנה ובית הקברות סנהדריה. השכונה כוללת בתוכה את שיכון פאג"י.

השכונה קרויה על שם 70 חכמי הסנהדרין, אשר, לפי המסורת, קבריהם נמצאים במערת קבורה במתחם גן הסנהדרין שבפאתי השכונה הקרוי קברי הסנהדרין.

תולדות השכונה

רקע היסטורי

עולי רגל וחוקרי ארץ הקודש היהודיים זיהו עוד מהמאה השלוש עשרה את מערות הקבורה בצפון ירושלים, בדרך העולה לכיוון קבר הנביא שמואל, עם קברי הסנהדרין. וסיפרו כי במערת קבורה זו נטמנו שבעים חברי הסנהדרין הגדולה, שפעלה בירושלים בימי בית-שני.

הערבים קראו למערה זו קבור אלקוצ’א (אלקודא) ומכאן כונה האתר ההיסטורי בשם קברי השופטים (Tombs of the Judges).

בשנת 1897 התגלתה באזור מערת קבורה נוספת מערת האשכולות.

בשנת ה'תשס"ה (2005) חשפה רשות העתיקות ברחוב ניסן בק בשכונת מחניים הסמוכה, מחצבה מתקופת בית שני, שמשערים כי שימשה לחציבת אבנים לכותל המערבי ולחומה השלישית של ירושלים. האבנים שנמצאו במחצבה דומות בגודלן לאבנים הקטנות שניתן לראותן בכותל המערבי, או לאלה של החומה השלישית ולפיכך, משערים שאבני המחצבה הזו שימשו גם לבניית מבנים אלה. המחצבה ננטשה בתקופת המרד הגדול.

רכישת הקרקע

בשנת ה'תר"ע-ה'תרע"א (1910) נודע לרבי דוד צבי אריה שניאורסון כי שטח אזור מערת קברי הסנהדרין עתידה להימכר על ידי הקונסול הגרמני, שפעל ככונס נכסים, והוא החל לפעול לרכישתה. שניאורסון (ה'תרכ"ט–ה'תש"ח), יליד חברון, היה עורך דין שהתמחה במשפט העברי וסחר בקרקעות.[1] לאחר משא ומתן נחתם חוזה בין הצדדים בחודש סיוון-תמוז ה'תרע"ד (יוני 1914). הידיעה על הרכישה הגיעה לאוזניו של אברהם משה לונץ, חוקר ירושלים, שציין:

... רבות בשנים עמלו בו בוני היישוב הראשונים ולא עלתה בידם. כי עלה בידיך לקנות על פי חוזה לזמן מוגבל את החלקה הגדולה אשר בצפון עיר קדשינו שבה נמצאת המערה הגדולה והיפה מערת סנהדרי... בפרט גדול ונכבד חשיבות הדבר בזמנינו בעת שכל העמים והלאומיים השונים לוטשים עיניהם לרכוש להם אחוזות ומערות עתיקות שיש להם איזה יחס קדמוניות הארץ מידם אי אפשר עוד להציל.

באותה שנה פרצה מלחמת העולם הראשונה שמנעה את השלמת העסקה, והחלקה לא הועברה לידי הרוכש, אף ששילם את רוב הסכום הנדרש.

בשנת ה'תרע"ה-ה'תרע"ו (1915) פרסם אברהם משה לונץ בלוח ארץ ישראל קול קורא להציל את החלקה:

טוב ונכון יהיה אם אחד מגדולי עשירי אחינו שבגולה יקנה על שמו את המערה הזאת ויקדישה בתור "הקדש" לעדת היהודים בירושלים ואפשר שבאחוזה הגדולה שבסביבה תוסד שכונה מיוחדת לאחינו, ואז נהיה בטוחים בטהרת המקום... והקונה והמייסד יעשו בזה הדבר הערך שתועלתו כפולה לגאולת עתיקות ארצנו הקדושה והרחבת יישוב עיר קדשנו...

הקמת השכונה

לאחר הכיבוש הבריטי נתמנה מנהל לנכסי הגרמניים שהוגדרו כנכסי האויב. דוד שניאורסון פנה בבקשה לאישור זכויותיו כפי שעוגנו בחוזה שנערך לפני המלחמה, והנושא נידון בפני בית משפט. במשך שלוש שנים השקיע שניאורסון ממרצו ומכספו בהמתנה לפסיקת בית-המשפט עד שעלה בידיו לממש חלקים מהקרקעות שרכש. בשנת 1923 נתקשרה חברת נחלת בית מיסודה של המזרחי הצעיר[2] בחוזה עם דוד שניאורסון למימוש זכויותיו בשטח. אולם רק כעבור שלוש שנים בראשית 1926, הונחה אבן הפינה להקמת שכונת סנהדריה, בטקס רב משתתפים בנוכחות הרב הראשי לארץ ישראל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק.

בתקנות אגודת 'נחלת בית' נאמר כי האגודה הוקמה משני טעמים מרכזיים: לשם פתרון בעיית הדיור בארץ ישראל, על ידי יסוד שכונות עירוניות, מתאימות לצורך ולדרישות ההיגייניות, ולהקל על התנאים הכלכליים של המתיישבים בארץ, על ידי יסוד כפרי גנים בסביבת ערי הארץ, שיסייעו למתיישב להכניס חיסכון בחייו הכלכליים".

התפתחות השכונה

במהלך מאורעות תרפ"ט נעזבה השכונה לזמן קצר, אך לאחר מכן חזרה ונתיישבה. דמי השכירות בשכונה, בתקופת המנדט, היו מהנמוכים בירושלים.[3]

שנתיים לפני פרוץ מלחמת העצמאות, בשנת 1946, נבנה שיכון פאג"י בצמוד לשכונה. דוד שניאורסון עצמו נפטר במאי 1948, ונקבר בבית הקברות סנהדריה בסמוך לשכונה. ביוני 1947 נוספה תאורת רחוב בשכונה והשכונה הייתה במגמת התפתחות.[4]

מספר ימים לאחר קום המדינה, בי"א באייר ה'תש"ח (20 במאי 1948) תקף טור של הלגיון הירדני את בתי השכונה אך נהדף, ביום למחרת נערכה התקפה חוזרת על ידי יחידת חיל רגלים של הלגיון מכיוון בית הספר לשוטרים ואף היא נהדפה.[5] הקו העירוני נמתח לאחר מלחמת העצמאות בסמוך לבתי השכונה וכך הפכה שכונת סנהדריה לשכונת ספר הסובלת מצליפות והתנכלויות מצד הלגיון הירדני. קו הגבול המזרחי עבר בסמוך לרחוב הקרוי היום רחוב 'משמר הגבול', ונמצא בשכונת רמת אשכול, הסמוכה. השכונה סבלה מהזנחה ומכירי הבתים בה היו נמוכים. כך תואר השכונה בשנת 1962[6]:

"אין בונים בשכונה זו בתים חדשים. אין מבקשים דירות. משום כך נמוכים מחיריהן. רק כביש אחד, במצב תקין פחות או יותר, עובר במרכז השכונה אל שכוני פאג"י ואילו יתר הרחובות אינם סלולים, או שסלולים הם - אך מבוקעים שוקעים ומקועקעים. אין מדרכות לכבישים. ... בעמק הארזים, במרחק ניכר מהשכונה, מכון לטיהור מי שופכין, שבימות הקיץ נושאות ממנו רוחות ערב צחנת שופכין ומקשה את החיים בשכונה זו שהייתה ידועה באווירה הצח והטהור."

בסוף 1962 לאור התוכניות להקמת שכונת שמואל הנביא עלתה תקווה שהדבר יוציא את סנהדריה מבידודה.[7]

במהלך מלחמת ששת הימים שימשה השכונה כמקום ריכוז לחטיבת הצנחנים לפני היציאה לקרב על גבעת התחמושת, והלוחמים עברו דרך אחד הבתים בשיכון פאג"י כדי להימנע מחשיפה לאויב.[8]

לאחר מלחמת ששת הימים הוקמו בסמוך לשכונת סנהדריה שכונות הבריח בשטחים שהיו מפורזים או בשליטת ירדן. מצפון-מזרח לשכונה הוקמה רמת אשכול, וממזרח לה שכונת מעלות דפנה. בתחילתה, היו ברמת אשכול חילונים רבים והקרבה לסנהדריה החרדית יצרה חיכוך רב שבא לידי ביטוי בהפגנות ועימותים בעיקר על רקע 'מלחמות שבת'. אולם, בין סוף שנות השמונים לאמצע העשור הראשון של המאה ה-21 התפשטה האוכלוסייה החרדית אל השכונות הסמוכות לסנהדריה.

שכונת סנהדריה עצמה הורחבה בשנת ה'תשל"א (1971) לכוון צפון מערב, על ידי הקמת שכונת סנהדריה המורחבת.

אתרים בשכונה

בית הקברות סנהדריה

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – בית הקברות סנהדריה

באדר א' ה'תש"ח (פברואר 1948), לאור הסכנה בהגעה לבית הקברות היהודי בהר הזיתים נמסר לחברה קדישא קהילת ירושלים שטח בן 24 דונם ששימש כמשתלה ותחנת ניסיונות ממשלתית ליד שכונת סנהדריה, לקבורה זמנית. לאחר מלחמת העצמאות, משהתברר שאין אפשרות לחדש את הקבורה בהר הזיתים שהיה תחת שליטה ירדנית, הפך בית הקברות סנהדריה לבית עלמין קבוע ולידו הוקמה בית לוויות. כיום בית העלמין מלא וכמעט לא מתבצעת בו קבורה.

צומת סנהדריה (כיכר בית החיים)

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – צומת בר-אילן (ירושלים)

בסמוך לשכונה נמצא צומת סנהדריה, שהוא צומת רחובות ראשי בצפון ירושלים. הצומת מחבר בין רחוב בר-אילן, רחוב שמואל הנביא רחוב חטיבת הראל (בהמשכו מתחלף לשדרות לוי אשכול) ושדרות גולדה מאיר. בסמוך לצומת נמצאת הכניסה לבית הקברות סנהדריה, כמו גם הכניסה המרכזית לשכונה עצמה.

עד לסלילתו של דרך בר לב וכביש בגין שימש הצומת חלק ניכר מהתנועה משכונת רמות למרכז העיר ירושלים, דבר שגרר הפגנות ועימותים רבים באזור לגבי התנועה בשבת, בכביש רמות וברחוב בר-אילן הסמוך לו, העוברים בצמוד לשכונות חרדיות.

רחוב שאול לוי (שאול המלך)

בעקבות הרצחו של הנוטר שאול לוי על משמרתו בסנהדריה ב-15 בינואר 1938,[9] נקרא הרחוב הראשי של סנהדריה, שבאותו זמן נגמרה סלילתו, "רחוב הקדוש שאול לוי". טקס קביעת השם התקיים ביום ה-30 להרצחו.[10] עבודות נוספות על רחוב זה היו לקראת סיום בסוף 1946 עת נחנך הכביש המקביל, רחוב הרב בלוי, שנסלל לשיכון פאג"י.[11] שלט המציין את שם הרחוב המשיך להתנוסס בשכונה לפחות עד תחילת שנות ה-60.[6] אולם לפחות משנת 1964 מופיע שם הרחוב כרחוב "שאול המלך"[12][13] ובאתר עירית ירושלים יש אזכור רק לרחוב "שאול המלך" ולא לרחוב "שאול לוי". ברשימת מיקוד של ירושלים מופיעים מספרי מיקוד סמוכים, אך לא זהים, לרחובות "שאול לוי" ו"שאול המלך".[14]

לקריאה נוספת

  • משה ארנוולד, סנהדריה: סיפורה של שכונה בצפונה של ירושלים, היסטוריה, אתרים, אישים ומסלולי סיור. ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2016

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0