קריאת ההלל
.jpg)
ההלל הוא חלק בתפילה הנקרא (לרוב בשירה) בימי חג ומועד לאחר תפילת עמידה, כדי להודות לאלוקים ולשבח אותו. ההלל מורכב מהמזמורים קי"ג-קי"ח בספר תהילים.
ישנם ימים שבהם אומרים את כל ההלל, ואז נקרא הלל גמור או הלל השלם, בספרות חז"ל מכונה הלל זה גם "הלל המצרי",[1] וישנם זמנים שבהם אמורים את ההלל בדילוג, ונקרא חצי הלל.
נחלקו הפוסקים אם חובת אמירת ההלל היא מצווה מדאורייתא או מצווה מדרבנן.[2] לכל הדעות אמירת ההלל היא על גאולתם של עם ישראל מעבדות לחירות.
לפני ואחרי אמירת ההלל אומרים ברכה וביום שבו נאמר הלל אין אומרים תחנון.
מועדי אמירת ההלל
הלל שלם
עיקרה של תקנת קריאת ההלל נסבה על תפילת שחרית של היום הראשון של חג הפסח, בשבועות, בכל ימי חג סוכות ושמיני עצרת ובשמונת ימי חנוכה, ואז גומרים את הלל – קוראים את כל הפרקים הנזכרים לעיל, בברכות לפניו ולאחריו (ראו להלן). הלל כזה נקרא גם "הלל גמור" או "הלל שלם". על ימים אלו נוספים בחוץ לארץ גם ימים טובים שניים של גלויות: שני של פסח, שני של שבועות ושמחת תורה.
חצי הלל
בראשי חודשים, בחול המועד פסח ובשביעי של פסח שאמירת ההלל בהם אינה מעיקר הדין, אלא מנהג בלבד, אין גומרים בהם את ההלל, אלא אומרים אותו בדילוגים.
ליל הסדר
בתקופת בית המקדש גמרו את ההלל בעת הקרבת קרבן הפסח וכזכר לכך נהוג כיום לגמור את ההלל בליל הסדר כחלק מסדר ההגדה, אך משום שהלל זה מפוצל בין חלקי ההגדה השונים אין מברכים לפניו.[3] לפי מנהג הספרדים אומרים הלל גמור בברכות גם בתפילת ערבית של ליל הסדר. מנהג זה התקבל בנוסח ספרד החסידי ובארץ ישראל גם לפי נוסח אשכנז.
ראשי חודשים וסוף הפסח
לפי מנהג ארץ ישראל הקדמון גמרו את ההלל רק בימים שנזכרו לעיל, כך נראה ממקורות ארץ ישראליים שונים.[4] לעומת זאת בבבל נהגו באותה תקופה לקרוא את ההלל גם בראש חודש. במסכת תענית[5] מובא כי האמורא רב הגיע לבבל וראה כי הם קוראים את ההלל בראש חודש. רב חשב להפסיקם, שכן אין חיוב לומר הלל ביום זה, אלא שראה שהם מדלגים על קטעים מן ההלל ובשל כך לא הפסיקם. מנהג זה התקבל כיום בכל הקהילות. קיימת מחלוקת בקרב הגאונים והראשונים מהו דילוג זה, וכיום ישנם שני מנהגים: המנהג הנפוץ הוא לדלג על החצי הראשון של מזמורים קט"ו (פסוקים א'-י"א) וקט"ז (פסוקים א'-י"א). אצל יהודי תימן מדלגים, נוסף על הדילוגים לעיל, גם על קי"ז ועל קי"ח (פסוקים א'-ד').
גם בסיומו של חג הפסח, בחול המועד ובשביעי של פסח (ובחוץ לארץ גם בשמיני של פסח) קוראים את ההלל בדילוג. הנימוק המובא לכך בגמרא[6] הוא שהפסח הוא חג אחד ארוך בו מקריבים את אותו קרבן, ועל כן אין אומרים בשאר הימים של החג הלל נפרד. הסבר נוסף שניתן במדרש הוא שמאחר שביום שביעי של פסח נהרגו המצרים אין לאמר הלל ולשמוח, וכפי אחת ההבנות למאמר מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה.
ימי מועד בהם לא נאמר הלל
התלמוד הבבלי קובע במפורש[7] שאין אומרים הלל בראש השנה (אף על פי שהוא גם ראש חודש) וביום הכיפורים, משום שהם ימי דין. כמו כן, אין אומרים הלל בפורים, כיוון שהנס לא נעשה בארץ ישראל, וכן משום שהישועה לא הייתה שלמה או משום שהקריאה במגילת אסתר נחשבת כתחליף לאמירת ההלל.
ברכות ההלל
במשנה[8] מוזכר שבמקום שנהגו לברך אחר ההלל מברכים ובמקום שנהגו שלא לברך אין מברכים. התלמוד הבבלי[9] מביא שכוונת המשנה לברכה לאחר אמירת ההלל, אך לפניו מברכים כשאר ברכות המצוות. התלמוד אינו מזכיר מהן הברכות, אך מדברי הגאונים נראה כי נוסח הברכה הוא "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לגמור את ההלל" ואילו הברכה החותמת היא ברכה הפותחת במלים "יהללוך ה' אלקינו כל מעשיך" וחותמת "מלך מהולל בתשבחות".
תקנה מאוחרת של מהר"ם מרוטנבורג היא לברך גם על ההלל הגמור "לקרוא את ההלל" כפי שנוהגים לברך לפי חלק מן השיטות על ההלל בדילוג. הסיבה לתקנה זו הוא חשש שמא ישכח מילה או אפילו אות ואז ההלל אינו גמור וברכותיו לבטלה. תקנה זו התקבלה רק אצל יהודי אשכנז (הן נוסח אשכנז והן נוסח ספרד החסידי) אך ביתר הקהילות נשמר הנוסח המקורי.
ברכה על הלל בדילוג
המשנה שהיא חיבור ארץ ישראלי, המזכירה את הברכה על ההלל אינה מכירה את מנהג אמירת ההלל בדילוג בראשי חודשים ובסיום הפסח, מנהג שבאותה עת נהג בבבל בלבד. גם הדיון בתלמוד על הברכה נדון נסב סביב המשנה ואינו מתייחס להלל בדילוג. בתקופת הראשונים התעוררה מחלוקת האם יש לברך על הלל זה או לא. רבים מן הראשונים סברו שגם כאן יש לברך, אך משנים את נוסח הברכה ל"אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לקרוא את ההלל" משום שאין גומרים אותו. ברם, ראשונים אחרים בראשם הרמב"ם ורש"י סברו שכלל אין לברך עליו, משום שאינו חיוב מן הדין אלא מנהג, והתלמוד קובע כי אין לברך על מנהגים.[10] יש שסברו שציבור רשאים לברך אך ביחיד אין לברך.[11]
המנהגים בסוגיה זו חלוקים עד היום, למנהג האשכנזים (הן נוסח אשכנז והן אצל רוב ככל מתפללי נוסח ספרד החסידי[12]) והאיטלקים נהוג לברך. אצל יהודי תימן אין מברכים, וכן היה נהוג בעבר בקהילות הרומניוטים.[13] אצל הספרדים שבארצות המזרח התיכון (ארץ ישראל,[14] מצרים, סוריה ועיראק) נהוג גם כן שלא לברך אך בקהילות הספרדיות של טורקיה, הבלקן, צפון אפריקה ומערב אירופה נהוג לברך. בחלק מהמקומות נהגו לברך רק כשההלל נאמר בציבור.[15] החכמים הספרדיים בארץ ישראל החל מאמצע המאה ה-20 דנים בשאלה האם העולים החדשים מארצות בהן נהגו הספרדים לברך על ההלל רשאים להמשיך לנהוג במנהג זה בארץ ישראל, או שמא כיוון שמנהג הספרדים בארץ ישראל מקדמת דנא שלא לברך על ההלל, אין לשנות ממנהג המקום.
ביצוע ההלל
אמירת ההלל בקרוי
בתלמוד הבבלי[16] מובא מנהג מתקופת האמוראים, ששליח הציבור קורא את ההלל לציבור,[17] וכך השתמר המנהג אצל כמה קהילות (לדוגמה, אצל יהודי תימן), לקרוא את ההלל "בקירוי" – כלומר: שליח הציבור קורא שבר פסוק מההלל, וכל הציבור עונים אחריו הללויה, וכן על זה הדרך 123 שברי פסוקים, כמנין שנותיו של אהרון. בשאר העדות לא השתמר מנהג כזה, ואין הוא מחייב אותן.[18]
ראו גם
לקריאה נוספת
- מצות הלל; קריאת ההלל וברכותיו; בתוך: אוצר עיונים, ש"ס מתיבתא, ברכות, כרך א, מערכות ח-ט, עמ' קז-קמד.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: הלל |
 טקסט בוויקיטקסט: הלל שלם |
- קריאת ההלל בקרוי במסורת תימן
- מאמר השוואתי על פורים וחנוכה מתוך אתר הניווט בתנ"ך, כולל מגוון נימוקים לאי-אמירת הלל בפורים
- מאיר בר-אילן, רישומה של אי ידיעת הקריאה על הילכות קריאת מגילה והלל, (Proceedings of the American Academy for Jewish Research, 54 (1987, חלק עברי, עמ' 1–12
- הרב משה טרגין, על מצוות ההלל, מתוך בית המדרש הווירטואלי של ישיבת "הר עציון"
- מאמר על אמירת הלל בליל יום העצמאות מאת הרב זכריה זרמתי באתר תורת אמ"ת
- מאמר על אמירת הלל בליל יום העצמאות ומקור החיוב לאמירת הלל מאת הרב אורי שרקי. ירושלים, אייר תשס"ט.
- יצירה מוזיקלית המשלבת קטעים נבחרים מתוך ה"הלל" בסגנון ייחודי ומסורתי.
- הלל - מסע בפרקי השירה, פרויקט מוזיקלי הכולל את כל פרקי תפילת ההלל.
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ו עמוד א'. רש"י מפרש שפרקים אלו נאמרים בפסח (ראו תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קי"ח עמוד א'). השל"ה מבאר כי פרקים אלו נאמרו על יציאת מצרים.
- ^ קיימות ארבע שיטות: א. לפי הרמב"ם, כל הלל הוא מדרבנן. ב. לפי ספר הלכות גדולות ורבי דניאל הבבלי, כל הלל הוא מדאורייתא. ג. לפי הרמב"ן ההלל בימים טובים הוא מדאורייתא ואילו ההלל בחנוכה הוא מדרבנן (ספר המצוות לרמב"ם שורש א'). ד. לפי החתם סופר ההלל בימים טובים הוא מדרבנן, וההלל בחנוכה הוא מדאורייתא (בשו"ת יו"ד סימן רל"ג).
- ^ לאחריו מברכים את ברכת השיר שלפי חלק מן השיטות היא אותה ברכה אשר מברכים בסיום ההלל
- ^ למשל התוספתא (סוכה פרק ג', הלכה ב'); תלמוד ירושלמי, מסכת סוכה, פרק ד', הלכה ה'; מסכת סופרים, פרק כ', הלכה ט'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ח עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף י' עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף י' עמוד ב'
- ^ משנה, מסכת סוכה, פרק ג', משנה י"א
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ל"ט עמוד א'
- ^ במסכת סוכה, דף מ"ד עמוד ב'} מובא מעשה בכמה חכמים שלא ברכו על מנהג חיבוט הערבה בהושענא רבא משום שהוא מנהג
- ^ ראו רי"ף על שבת דף י"א עמוד ב', ובמגיד משנה על
שגיאות פרמטריות בתבנית:רמב"ם
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) חסר שם ההלכות.משנה תורה לרמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק חנוכה ופורי"ם, הלכות ג'–ז'. - ^ בקהילות חסידיות בודדות בארץ ישראל קבלו את המנהג שלא לברך עליו
- ^ כך מעיד ר' יצחק בן אבא מארי ממרסיי בספר העיטור (הלכות הלל צ"ה עמוד א') כותב שבמקומו נהגו לברך אך שמע שמנהגיא שאין מברכים והוא מעדיף מנהג זה. במחזוריא ונציה ה'רפ"ג (עמוד מ"ב) מוזכרת ברכה אך מציין כי "רוב הקהילות נהגו שלא לברך וכן עיקר". נוסחיוטים הוא אחד הקרובים לנוסח ארץ ישראל הקדמון, שכאמור לעיל, שם לא נהגו כלל לומר הלל בימים אלו, וככל הנראה משמר מסורת זו על ידי השמטת הברכה
- ^ כפי האמור לעיל ביחס לנוסחיוטים, אפשר שזהו זכר למנהג הארץ ישראלי הקדום שכלל לא גרס אמירת הלל בימים אלו, נהגו לכל הפחות שלא לברך עליו
- ^ ראו שואל ונשאל, חלק ב', אורח חיים סימן כ"ט.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ל"ח עמוד ב'
- ^ ”אמר רבא: הלכתא גיברתא איכא למשמע ממנהגא דהלילא... הוא אומר הללו עבדי ה', והן אומרים הללויה; מכאן שמצווה לענות הללויה” (סוכה לח ע"ב).
- ^ וכן כתבו בעלי התוספות שם, ד"ה הלכתא: "ומה שאין אנו נוהגין עכשיו לעשות כן - משום דמנהגא קרי ליה והיכא דלא נהוג לא נהוג".
| חג השבועות | ||
|---|---|---|
| רקע | יום המיוחס • שלושת ימי ההגבלה • מעמד הר סיני • עשרת הדיברות • לוחות הברית | 
|
| תפילות ופיוטים | קריאת הלל • אקדמות • יציב פתגם • כד יתבין ישראל • אזהרות • אתה הנחלת • עליונים ששו | |
| מנהגים | אכילת מאכלי חלב ודבש • מגילת רות • תיקון ליל שבועות • חג המים | |
| שונות | שמחת הרגלים • ביכורים • שתי הלחם • דוד המלך • רבי ישראל בעל שם טוב • רבי אברהם בן אברהם | |
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
