פרשת צו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Arrow r.svg צו Arrow l.svg
פסוקים ויקרא, ו', א' - ח', ל"ו
מספר פסוקים 97
מספר תיבות 1353
תוכן דיני הקורבנות, שבעת ימי המילואים (שבוע חנוכת המשכן)
מצוות בפרשה על פי ספר החינוך
עשה (9)  לא תעשה (9)
תרומת הדשן, הדלקת אש על המזבח, אכילת שיירי המנחה, מנחת חביתין, דיני קורבן חטאת, דיני קורבן אשם, דיני קורבן שלמים, שריפת הנותר, שריפת בשר קודשים שנטמא כיבוי אש על המזבח, החמצת שיירי המנחה, אכילה ממנחת כהן, אכילת חטאות פנימיות (הנעשות בהיכל), הותרת בשר קורבנות מעבר לזמן אכילתם, אכילת פיגול, אכילת בשר קודשים שנטמא, אכילת חלב, אכילת דם
הפטרה
אשכנזים וספרדים ירמיהו, ז', כ"א - ח', ג', ומוסיפים ירמיהו, ט', כ"ב-כ"ג
תימנים וחב"ד ירמיהו, ז', כ"א-כ"ח, ומוסיפים ירמיהו, ט', כ"ב-כ"ג
איטלקים ירמיהו, ז', כ"א-כ"ח, ומוסיפים ירמיהו, י', ו'-ז'

פרשת צַו היא פרשת השבוע השנייה בספר ויקרא. לפי החלוקה לפרקים, היא מתחילה בפרק ו', פסוק א' ומסתיימת בפרק ח', פסוק ל"ו.

החצי הראשון של הפרשה עוסק בפירוט דיני הקרבת הקורבנות מעבר לפירוט שהופיעה בפרשה הקודמת, פרשת ויקרא. בהמשך הפרשה מתוארת העבודה במשכן בשבעת ימי המילואים.

טעות נפוצה היא, כי בפרשת צו ישנם צ"ו (96 בגימטריה) פסוקים, טעות שאף השתרבבה למספר ספרים, אך בפועל בפרשה ישנם צ"ז (97) פסוקים. במהדורת מקראות גדולות שנדפסה בוונציה (רפ"ה) מצוין מספר הפסוקים הנכון, וכן מופיע הסימן 'עובדיה' (גימטריה 97).

בשנה פשוטה, הפרשה נקראת תמיד לפני פסח, בשבת הגדול[1]. בשנה מעוברת, היא נקראת תמיד בשבת הסמוכה לפורים מלפניו או מאחריו.

נושאים בפרשה

חלקה הראשון של הפרשה ממשיך את העיסוק בקורבנות שהחל בפרשה הקודמת, פרשת ויקרא; ואולם ההתייחסות בפרשת צו ממוקדת יותר בנקודת המבט של הכהנים, בעוד בפרשת ויקרא נקודת המבט היא של מביא הקורבן. בתחילת הפרשה מובא ציווי על תרומת הדשן, ואחר כך דיני קורבן מנחה, קורבן חטאת, קורבן אשם, קורבן שלמים ואיסור אכילת חֵלֶב.

החלק השני של הפרשה עוסק בשבעת ימי המילואים, כלומר בקיום טקסי חנוכת המשכן שעליהם נצטווה משה בפרשת תצווה. במסגרת זו הוקדשו אהרן ובניו לכהונה, הולבשו בבגדים המיוחדים להם ונמשחו בשמן המשחה. שיאו של תהליך חנוכת המשכן, היום השמיני למילואים, יפורט בפרשה הבאה, פרשת שמיני.


סדר הפרשיות בפרשה זו

מספר פרשה פתוחה או סגורה נושא תחילת הפרשה פסוקים מספר הפסוקים בפרשה סיום הפרשה
1 סגורה סדר הקטר חלבים ואברים בלילה ותרומת הדשן וידבר ה' אל משה לאמר

צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה

ו,א-ו 6 אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה
2 פתוחה סדר הקרבת המנחה וזאת תורת המנחה ו,ז-יא 5
3 פתוחה מנחת חביתין וידבר ה' אל משה לאמר

זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אותו

ו,יב-טז
4 פתוחה סדר הקרבת קרבן חטאת וידבר ה' אל משה לאמר

זאת תורת החטאת

ו,יז-כב
5 פתוחה סדר הקרבת קרבן אשם, חלק הכהנים בקרבנות וזאת תורת האשם ז,א-י
6 פתוחה סדר הקרבת קרבן שלמים, איסור אכילת פיגול נותר וטמא וזאת תורת זבח השלמים ז,יא-כא
7 פתוחה איסור אכילת דם וחלב וידבר ה' אל משה לאמר

דבר אל בני ישראל לאמר כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו

ז,כב-כז
8 פתוחה ציווי נתינת חזה התנופה ושוק הימין מקרבן השלמים לכהנים וידבר ה' אל משה לאמר

דבר אל בני ישראל לאמר המקריב את זבח שלמיו...

ז,כח-לח 10 זאת התורה ללעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים אשר ציוה ה' את משה בהר סיני ביום צותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם לה' במדבר סיני
9 סגורה חניכת אהרון ובניו ושבעת ימי המילואים באוהל מועד וידבר ה' אל משה לאמר

קח את אהרן ואת בניו איתו

ח,א-לו 36

תאריכי הקריאה

השבת בה קוראים את פרשת צו יכולה לחול בתשעה תאריכים שונים:

הפטרה

הפטרת פרשת צו היא בנבואת תוכחה של ירמיהו. אצל האשכנזים והספרדים, קוראים ספר ירמיהו, פרק ז', פסוק כ"א עד פרק ח', פסוק ג', ומוסיפים פרק ט', פסוקים כ"ב-כ"ג. בנוסח איטליה קוראים ספר ירמיהו, פרק ז', פסוק כ"א עד פסוק כ"ח ומוסיפים פרק י', פסוקים ו'-ז'. התימנים קוראים ספר ירמיהו, פרק ז', פסוק כ"א עד פסוק כ"ח, ומוסיפים פרק ט', פסוקים כ"ב-כ"ג. ירמיהו מוכיח את העם על שעבודת הקורבנות שלהם מחפה על שחיתות מוסרית. לנבואת התוכחה מוסיפים עוד פסוקי מוסר. בנוסח רומניא הפטירו בפרשת צו ספר מלאכי, פרק ג', פסוק ד' עד פרק ג', פסוק כ"ד, וחזרו על פסוק כ"ג[2].

  • בשנים פשוטות, פרשת צו נקראת תמיד בשבת הגדול ורבים נוהגים לקרוא בה הפטרה מיוחדת לשבת הגדול. ובקצת קהילות, קוראים את הפטרת שבת הגדול רק בערב פסח שחל בשבת, אבל בשאר השנים קוראים את הפטרת הפרשה כרגיל.
  • בשנים המעוברות מסוג בחה, זשה וזחג קוראים עם פרשת צו את פרשת פרה.
  • בשנים מסוג השג קוראים את פרשת צו בשבת זכור.
  • בשנים מסוג החא, בשז וגכז קוראים את צו לבדה ביחד עם ההפטרה שלה, בשנה מסוג החא בני ערים המוקפות חומה קוראים את ההפטרה של שבת פורים.

מנהגים שונים לגבי החלוקה לפרשיות

הרמב"ם[3] כותב שיש פרשה פתוחה בפסוק "וידבר" שלפני "דבר אל בני ישראל". והעיר על כך בהגהות מיימוניות שיש בפרשת צו, בפרק ז', שני פסוקים שעונים להגדרה זו: פסוק כ"ב ופסוק כ"ח. וכתב על כך: ”ובדקתי ודרשתי בכל הספרים הטובים אשר מצאתי, ומצאתי שתיהם פתוחות... וכן מצאתי שוב בתיקון ספר תורה אשר עשה הה"ר יוסף נקדן המומחה והעתיקו מן המיימוני ז"ל: דבר כל חלב פתוחה, דבר המקריב פתוחה”. לפי עדויות גם בכתר ארם צובא, שיש הרואים בו את מקורו של הרמב"ם, הייתה פרשה בשני המקומות. לעומת זאת, במסורת העדות השונות יש פרשה אחת: בספרי תימן יש פרשה רק לפני פסוק כב, ואילו בספרי אשכנז וספרד יש פרשה רק לפני פסוק כח[4].

קישורים חיצוניים

הטקסט:

  • ויקיטקסט פרשת צו, באתר ויקיטקסט
  • פרשנות:

    הערות שוליים

    1. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תכ"ח, סעיף ד', וראו שם בביאור הלכה בשם אבודרהם שזה משום שבפרשת צו מופיעים דיני הגעלת כלים הנוהגים לפני פסח.
    2. ^ מאוד ייתכן שהמנהגים לקרוא את הפטרה זו בשבת צו ולקראה בשבת הגדול נבעו זה מזה, מאחר ששבת הגדול בדרך כלל חלה בשבת צו, וצריך עיון איזה מהמנהגים הוא היותר קדום. ראו ערך שבת הגדול.
    3. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק ח', הלכה ד'.
    4. ^ ראו תנ"ך חורב, מהדורת הרב מרדכי ברויאר בספר ויקרא עמוד 162, ובסיום הספר "על המהדורה" עמוד 7 ובהערה 2.
    Logo hamichlol 3.png
    הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
    רשימת התורמים
    רישיון cc-by-sa 3.0