שקיעת החמה בהלכה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בין השמשות

שקיעת החמה היא ציון זמן בהלכה המוגדרת שהאדם רואה את כניסת כל גלגל החמה מתחת לקו האופק. מיד לאחר השקיעה מתחיל זמן ביניים הנקרא בין השמשות, שנחשב לזמן מעבר בין יום ללילה. זמן זה מסתיים עם צאת הכוכבים.

המקורות בחז"ל

המקור העיקרי הוא בגמרא[1] שם אמרו: "בין השמשות ספק מן היום ומן הלילה, ספק כולו מן היום, ספק כולו מן הלילה, מטילין אותו לחומר שני ימים. ואיזהו בין השמשות משתשקע החמה...". בהמשך הסוגיא הביאה הגמרא כמה שיטות תנאים ואמוראים אודות התחלת וסיום זמן בין השמשות. להלכה נפסק[2] שעד שקיעת החמה הוא יום ברור, משקיעת החמה מתחיל זמן בין השמשות, המשכו של בין השמשות הוא כדי הילוך שלשה רבעי מיל (בין 13.5 דקות עד 18 דקות), ומכאן ואילך הוא זמן צאת הכוכבים – אז נראים ברקיע שלשה כוכבים בינונים שאינם נראים בשום אופן ביום, ואז הוא כבר לילה גמור.

במסכת בבא בתרא[3] מובא כי צבע השמש בשקיעה ובזריחה הוא אדום, והדבר מוסבר על ידי כך שהשמש חולפת בערב מעל הגהנום ("דחלפא אפתחא דגיהנם") ובבוקר מעל הוורדים של גן עדן.

השיטות בזמן "שקיעת החמה"

שיטת הגאונים

הגאונים - רב שרירא גאון ובנו רב האי גאון[4] סברו ש"שקיעת החמה" הכוונה לשקיעה הנראית לעין האדם - כאשר הקצה העליון של עיגול השמש שוקע ויורד אל תחת קו האופק ואין גוף השמש נראה יותר. לדבריהם אז מתחיל בין השמשות, ואחרי שיעור הילוך שלשה רבעי מיל הוא זמן צאת הכוכבים שהוא לילה ודאי, שאז הבקי בראיית הכוכבים יכול לראות במקומות חשוכים שלשה כוכבים בינונים[א].

זמן קצר לפני שקיעת החמה.

זמן צאת הכוכבים של הגאונים מתאים עם מה שמבואר בגמרא[6] כי אחרי זמן צאת הכוכבים יש עדיין אור רב כל כך, עד שהעני יכול לאכול את לחמו בביתו בלא להצטרך לאור הנר[7].

לפי שיטת הגאונים יש לומר כי מה שאמרו בגמרא[8] שיש שיעור הילוך ארבעה מילין (בין 72 דקות עד 96 דקות) בין שקיעת החמה לצאת הכוכבים, היינו צאת כל הכוכבים שהם יוצאים רק כשעברו ארבעה מילין משקיעת החמה[9], או שמי שאמר בגמרא בפסחים שיש שיעור ארבעה מילין חזר בו מדבריו אלו[10].

מה שאמרו בגמרא[11], כי בזמן צאת הכוכבים מכסיף כל הרקיע, יש לפרש לפי שיטת הגאונים שהכוונה לצד מזרח של הרקיע[12] שלאחר שלשה רבעי מיל מהשקיעה הנראית מסתלקת כל האדמומית מצד מזרח. עוד יש לומר כי 'הכסיף' הכוונה שנסתלקה האדמומית החזקה מצד מערב ואע"פ שעדיין ישנה אדמומית שם מכל מקום כבר נקרא 'הכסיף'[13].

בין אלו שסוברים כשיטת הגאונים ניתן למנות את[14]: בעל הלכות גדולות, רב סעדיה גאון, רב ניסים גאון, תלמיד רב ניסים גאון, ספר הזהיר, ספר הקנה, ספר הפליאה, רבינו חננאל, רש"י, הרי"ף, הרמב"ם, רבי אברהם בן הרמב"ם, רבי פרחיה בן ניסים (תלמיד הרמב"ם), הכוזרי, רז"ה, ר"י הזקן בעל התוס', הראב"ד (בעל ההשגות), רבינו יונה, אור זרוע, מהר"ח אור זרוע, מהר"ם מרוטנבורג, הגהות מיימוניות, המהרי"ח, רבי אברהם מן ההר, המאירי, רבינו ישראל מטוליטולא (תלמיד הרא"ש), כל בו, ספר המאורות, רלב"ג, ספר רזיאל המלאך, ספר הנייר, שבלי הלקט, מהרי"ל, מהר"י ווייל, פירוש קדמון על הרמב"ם[15].

יש שכתבו שרוב הראשונים סוברים כשיטת הגאונים[16]. ויש שהוסיף וכתב עוד שהראשונים החולקים על שיטת הגאונים יחידים הם נגד הסוברים כשיטת הגאונים[17].

שיטת רבינו תם

אדמימות השקיעה משתקפת על פני גלי הים בסמוך לכרמל
ר' נחמיה אומר כדי שיהלך אדם משתשקע החמה חצי מיל: אמר רבי חנינא הרוצה לידע שיעורו של רבי נחמיה יניח חמה בראש הכרמל וירד ויטבול בים ויעלה וזהו שיעורו של רבי נחמיה
שבת לה ע"א

רבינו תם[18] סובר כי שקיעת החמה האמורה בגמרא[19], אין הכוונה לשקיעה הנראית לעין האדם, אלא ישנה שקיעה שניה[ב], שהיא אינה ניכרת לעין[20], וזמנה הוא לאחר שעבר מהשקיעה הנראית שיעור זמן של הילוך שלשה מילין ורביע (בין 58.5 דקות עד 78 דקות) אז חלה שקיעת החמה השנייה[ג]. לשיטת רבינו תם עד זמן השקיעה השנייה דינו כיום לכל דבר[ד], ומאז מתחיל זמן בין השמשות. משעברו שלשה רבעי מיל (בין 13.5 דקות עד 18 דקות) מזמן זה, אזי הוא זמן צאת הכוכבים, וזה יוצא בסך הכל בשיעור זמן של ארבעה מילין (בין 72 דקות עד 96 דקות) אחרי השקיעה הנראית, ולכן אמרו בגמרא[21] שיש שיעור הילוך ארבעה מילין בין שקיעת החמה לצאת הכוכבים.

בין אלו שסוברים כשיטת רבינו תם ניתן למנות את[22]: ספר העיטור בשם רבינו שמעון ב"ר נתנאל תלמיד רבינו תם, הרשב"א משאנץ, ספר התרומה, ספר המנהיג[23], ראבי"ה, הרוקח, סמ"ג, ערוגת הבושם, ספר ההשלמה, רבינו פרץ, הרא"ש, רבינו ירוחם, ארחות חיים, רמב"ן, רשב"א, רא"ה, ריטב"א, ר"ן, נימוקי יוסף, תוספות רי"ד.

יש שכתבו שדעת רוב הראשונים כשיטת רבינו תם[24].

לפי פשטות שיטת רבינו תם, נמצא שבזמן צאת הכוכבים יש כבר חושך מוחלט, ולדבריו מה שאמרו[25] כי בזמן צאת הכוכבים 'הכסיף' כל צד מערב, היינו שהשחיר לגמרי[ה].

האחרונים הרבו לתמוה על שיטת רבינו תם, כיצד ייתכן לומר כי זמן צאת הכוכבים הוא לאחר שיעור הילוך ארבעה מילין בעת שכבר החשיך לגמרי, הרי אז כבר נראים כל הכוכבים ולפחות כבר נראים הרבה כוכבים קטנים מאד ואילו בגמרא מובא כי בזמן צאת הכוכבים נראים רק שלשה כוכבים ורק בינונים[ו].

בספר מנחת כהן[26] כתב, שגם לפי שיטת רבינו תם, מכל מקום אם נראו שלושה כוכבים בינונים ודאי שאז הוא לילה אפילו אם עדיין לא עברו שיעור ארבעה מילין משקיעת החמה הנראית. לפי דבריו יש לבדוק בכל תקופה ובכל ארץ באיזה שעה נראים ג' כוכבים בינונים, ואז יש לחשב לאחור שלשה רבעי מיל (בין 13.5 דקות עד 18 דקות) משעה זו, ובין אלו הזמנים הוא זמן "בין השמשות" [בניגוד לשיטת הגאונים שבכל מקרה מתחיל בין השמשות מיד בשקיעת החמה הנראית]. רבים מהפוסקים הנוקטים כשיטת רבינו תם סברו כדברי המנחת כהן (ראה לקמן), וגם רבים מהראשונים שסברו כרבינו תם הבינו מעצמם כשיטת המנ"כ[ז].

יש אומרים[27] שהשקיעה הראשונה של רבינו תם, הכוונה לזמן שבו קרני השמש מתחילים לשקוע וגוף השמש מתחיל להיחלש מזוהרו, וזה זמן רב קודם השקיעה הנראית, והשקיעה השנייה של רבינו תם היא הינה השקיעה הנראית.

שיטת היראים

תלמיד רבינו תם בספר יראים[28] חידש מהלך שלישי, לשיטתו מתחיל בין השמשות שלשה רבעי מיל (בין 13.5 דקות עד 18 דקות) לפני שקיעת החמה הנראית, וזה הוא הזמן המכונה בגמרא בשם "שקיעת החמה" מכיוון שאז החמה נוטה לשקוע. זמן בין השמשות נמשך לשיטתו עד שקיעת החמה הנראית ואז הוא לילה גמור הגם שעדיין לא נראו הכוכבים, כי מכל מקום הם התחילו לרדת.

כשיטתו סברו: הגהות מרדכי, אגודה.

ההלכה והמנהג

פוסקי ספרד

כוכבים רבים נראים ברקיע גם כשעדיין לא החשיך לגמרי

רבי יוסף קארו בשולחן ערוך[29] פסק כשיטת רבינו תם, וכן פסק הרדב"ז[30]. אולם רבים מפוסקי עדות המזרח פסקו כשיטת הגאונים, כמו המהר"ם אלאשקר[31] והמהר"ל בן חביב[32] שנקטו לגמרי כשיטת הגאונים. גם המהריק"ש בהגהותיו על השו"ע[33] חולק על המחבר ועל רבו הרדב"ז ופוסק כהגאונים. ואחריהם נמשכו כמעט כל פוסקי הספרדים, כמו הפרי חדש[34], הגינת ורדים[35], הגט מקושר[36], הבתי כהונה[37], ועוד הרבה פוסקים. רוב הפוסקים הללו כותבים עוד שכן המנהג בכל הדורות כשיטת הגאונים אף להקל במוצאי שבת ושהמנהג מכריע ההלכה, וכתבו שחביב המנהג לפני הקב"ה אף על פי שמקילים במוצאי שבת, כמו שאמרו בגמרא[38] על מקומו של רבי אליעזר. כמה אחרונים כתבו עוד[39] שמנהג העולם היה כשיטת הגאונים אף בזמן רבי יוסף קארו ולא קבלו את הוראתו בזה[ח]

יש שכתבו שאע"פ שרבי יוסף קארו פסק כשיטת רבינו תם, מכל מקום יש לדייק מדבריו בכמה מקומות שדעתו כסברת המנ"כ הנ"ל[40]. עוד כתבו כמה אחרונים[41] כי רבי יוסף קארו חזר בו בשעה שחיבר את שולחן ערוך חלק יורה דעה ושם[42] פסק לגמרי כדעת הגאונים[43].

כאמור המנהג הכללי בכל הדורות אצל רובם ככולם של בני ספרד ועדות המזרח היה לגמרי כשיטת הגאונים. והגם שבמשך הדורות היו כמה גדולים שסברו שיש לתקן שינהגו להחמיר כשיטת רבינו תם[44], והיו אף שעשו חרם על מי שלא יחמיר כשיטת רבינו תם[45], מכל מקום שאר גדולי הדורות לא קיבלו את דבריהם ונשאר המנהג כשיטת הגאונים[46], אלא שיש שכתבו שהמסלסל בזה ורוצה להחמיר על עצמו יעשה בצנעא ועליו תבוא ברכת טוב[47].

בדורנו נקט בעל יביע אומר[48] כי ראוי לבני ספרד להחמיר בעניינים דאורייתא כפשטות דעת רבי יוסף קארו ויש להמתין במוצאי שבת ויום הכיפורים כדי הילוך ארבעה מילין. אך מכל מקום כתב היביע אומר[49] כי בוודאי אף מי שמחמיר כשיטת רבינו תם אסור לו להקל כלום כרבינו תם, ולכן הוא פוסק לעניין ברית מילה שאם נולד תינוק בליל שבת אחרי שעברו עשרים דקות מהשקיעה יש למולו בשבת, ואין להחמיר לדחות המילה ליום ראשון, שכן זה חומרא הבאה לידי קולא שמבטל מצות עשה של מילה בזמנה, כיון שמעיקר הדין ההלכה היא כפי המנהג וכשיטת הגאונים. עוד ראוי להדגיש כי בעל היביע אומר עצמו היה נוסע ברכב במוצאי שבת קודם זמן רבינו תם באופן שאדם אחר פותח לו הדלת וסוגר, והרשה שישראל ימשיכו במנהגם ויעשו מלאכות דאורייתא קודם זמן רבינו תם, אף שהוא עצמו היה נהנה ממלאכתם[50].

יש מבני ספרד שקיבלו בזמנינו את הוראתו זו של בעל היביע אומר, אבל רובם לא מחמירים כלל כרבינו תם וכדברי רבי שלום משאש[51] ועוד מגדולי רבני עדות המזרח שסברו שאין צורך לשנות המנהג ממה שנהגו מאז ומקדם כשיטת הגאונים, שאין כלום אחר המנהג לא להקל ולא להחמיר. וכתב עוד הרב משאש כי רבינו תם בנה את שיטתו מחמת שחשב שגם בארץ ישראל רואים את הכוכבים רק בשעה מאוחרת כמו במדינתו (צרפת), ואילו היה יודע שאינו כן בוודאי היה הוא עצמו חוזר משיטתו.

פוסקי אשכנז

מנהגי אשכנז בעניין זה השתנו כמה פעמים במשך הדורות, וניתן לחלק זאת לשלש תקופות.

התקופה הראשונה

התקופה הראשונה: כמובא לעיל דעת המהרי"ל – אבי מנהגי אשכנז – הייתה כשיטת הגאונים, וכנראה כן היה המנהג בשנים הללו בארצות אשכנז[52]. מנהג זה נמשך עד קרוב לזמן הב"ח, כמו שכתב הב"ח[53] כי בזמנו כבר נשתנה המנהג והתחילו רבים להקל כשיטת רבינו תם.[ט]

הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון
שבת ל"ד ע"ב

התקופה השנייה

באותה תקופה (מעט לפני הב"ח) מכיוון שנשתנה המנהג ברוב ארצות אשכנז, היו כמה פוסקים מגדולי אשכנז שפסקו כדעת רבינו תם, כגון הלבוש[29] והמגן אברהם[54] שפסקו כשיטת רבינו תם וכהמנהג באותן שנים שלפעמים הקילו בערב שבת כשיטת רבינו תם[י]. לעומתם – המהר"ל[55] והש"ך[56] נקטו כדעת הגאונים.

רוב פוסקי אשכנז בתקופה זו ואילך, נמשכו אחרי דעת הלבוש והמגן אברהם, מכיוון שכך היה המנהג באותן שנים ברוב המקומות, מלבד כמה פוסקים שנקטו כשיטת הגאונים, כגון ספר חידושי וכללות הרז"ה שנקט לגמרי כשיטת הגאונים[י"א]. וראו עוד בספר מנורה הטהורה[י"ב] שמאריך להוכיח כשיטת הגאונים. כמו כן דעת רבי נתן אדלר הייתה כשיטת הגאונים[57]. וראו בספר הזמנים בהלכה[58] שכן הייתה דעת גדולי העיר פרנקפורט כשיטת הגאונים וכן היה המנהג שם כל השנים.

כפי העולה מדברי הפוסקים רובם ככולם, אפילו אלו שנקטו כדעת רבינו תם מכל מקום סברו כשיטת המנ"כ הנ"ל שמיד כשנראים כוכבים מתחיל הלילה אפילו לפי שיטת רבינו תם. וכך היה המנהג באותן שנים ברוב ארצות אשכנז[י"ג].

התקופה השלישית

תקופה זו התחילה מעט אחרי הכרעת הגר"א[י"ד] וכן בעל התניא[59] שהכריעו לגמרי כשיטת הגאונים להקל ולהחמיר בין בדרבנן ובין בדאורייתא, ולשיטתם שיטת רבינו תם אינה אפילו ספק ספיקא, מחמת רוב הקושיות שיש עליה מהחוש ומסוגיות הגמרא.

מאז והלאה נמשכו פוסקים רבים אחרי הגר"א והבעל התניא, כמו האבני נזר[60], המהרש"ג[61], המשמרת שלום[62], ועוד פוסקים רבים מאוד, עד המשנה ברורה[63] שקבע בספרו שחלילה להקל בערב שבת כשיטת רבינו תם[ט"ו]. ואכן אט אט גם בארצות אשכנז התחילו כולם לחשוש בערב שבת לשיטת הגאונים, עד ששוב לא היה מצוי מי שיקל בערב שבת כרבינו תם[64].

בין השמשות באופק הסמוך למדינתו של רבינו תם. לדעת הרבה גדולים גם רבינו תם מודה שמשייראה שלשה כוכבים בינונים הוה לילה, אף על פי שלא עבר שיעור ארבעה מילין מהשקיעה הראשונה.

היו גם כמה קהילות באירופה שבד בבד באותו זמן שהתחילו בערב שבת להחמיר כשיטת הגאונים, התחילו גם להמתין במוצאי שבת 72 דקות אחרי השקיעה כדי לצאת [לפחות במעט] את שיטת רבינו תם כפשוטה[65]. ויש שכתבו שנכון לכתחילה לנהוג כן[66]. אבל יודגש כי גם לפי המחמירים כפי פשטות שיטת רבינו תם, מכל מקום אם כבר נראו כוכבים שאז הוא לילה לשיטת המנ"כ, אין להקל כלום כרבינו תם אפילו לא בדרבנן בלבד[67].

המנהג בארץ ישראל

בארץ ישראל ובירושלים היה המנהג תמיד גם אצל יוצאי אשכנז כדעת הגאונים כמו שכתב הגר"ח נאה[68] שרק יחידי סגולה מחמירים במוצאי שבת כרבינו תם. וכן כתב בשו"ת פרי יצחק[69] כי בירושלים המנהג פשוט על פי הגדולים לנהוג כשיטת הגאונים אף להקל במוצאי שבת, ולא ימצא גם מהמחמירים רק אחד מאלף המחמיר במוצאי שבת כדברי רבינו תם. וכן כתב בדורנו אנו במנחת יצחק[70] כי בירושלים רוב הציבור לא ממתינים על שיטת רבינו תם רק יחידי סגולה, וגם לגבי זמן תפילת מנחה המנהג כשיטת הגאונים שנזהרים להתפלל לפני השקיעה, ואף המחמירים כשיטת רבינו תם אינם מקילים כלום כשיטתו. וראו עוד בספר הזמנים בהלכה[71] שהביא מעוד ספרים שתמיד נהגו בארץ ישראל ובגלילותיה כשיטת הגאונים.

במוצאי שבת נוהגים להמתין עד שתרד החמה 8.5 מעלות מתחת לקו האופק (בין 35–40 דקות אחרי השקיעה), שאז בוודאי כבר נראים שלשה כוכבים קטנים הקרובים ורצופים זה לזה. החזון איש סבר שיש להמתין בארץ ישראל במוצאי שבת 45–50 דקות אחרי השקיעה[72], אבל אין צריך כלל להחמיר כשיטת רבינו תם ואף מי שאבותיו נהגו להחמיר כרבינו תם מותר לו להקל ואינו צריך התרת נדרים[73], ויש אומרים בשמו כי אין ראוי להחמיר כשיטת רבינו תם שמא יבואו גם להקל כשיטתו[74]. כעין זה הוא מנהג בעלזא בארץ ישראל כפי שנקבע על ידי רבי אהרן מבעלזא להמתין במוצאי שבת 50 דקות אחרי השקיעה[ט"ז]. עם זאת בזמנינו ישנם בארץ ישראל קהילות שמחמירים במוצאי שבת כשיטת רבינו תם להמתין ארבעה מילין, ויש מהם שאף מקילים לגבי מנחה כשיטת רבינו תם (כן מנהג צאנז - קלויזנבורג, וסאטמאר).

והאדמו"ר רבי אברהם יצחק קאהן מתולדות אהרן נהג כי מכיוון שהוא ספק אז בעניינים שהם מדרבנן (כגון תפילת ערבית ותעניות) הקיל כדעת הגאונים, אבל בעניינים שהם מדאורייתא (כגון במוצאי שבת ויום הכפורים וקריאת שמע של ערבית) החמיר כדעת רבינו תם[75].

המנהג בארצות הברית

בשנת תשי"ד כינס האדמו"ר רבי יואל מסאטמאר אספת רבנים והחתימם על כרוז כי יש להחמיר בכניסת שבת כשיטת היראים ובמוצאה כשיטת רבינו תם (חתימתו של האדמו"ר מסאטמאר היא בתחילת הטור האמצעי)

בארצות הברית היה המנהג בתחילה כשיטת הגאונים[76], אך בשנת תשי"ד כינס האדמו"ר רבי יואל מסאטמאר אספת רבנים והחתימם על כרוז כי יש להחמיר בכניסת שבת כשיטת היראים ובמוצאה כשיטת רבינו תם כפשוטה (72 דקות). מאז נתקבל כן המנהג ברוב קהילות החסידים בארצות הברית, אבל יש קהילות שמנהגם גם בארצות הברית כשיטת הגאונים, כגון: חב"ד, גור, ויזניץ, קרלין, ובאיאן[77]. כמון כן הקהילות יוצאי ליטא, רובם אינם מחמירים כשיטת רבינו תם. קהילות אלו נוהגים כשיטת הגאונים גם לגבי מנחה והמה מקפידים להתפלל אותה לפני השקיעה, אבל ברוב קהילות החסידים בארצות הברית ובאירופה נוהגים להקל ולהתפלל מנחה אחרי השקיעה עד צאת הכוכבים לפי שיטת המנ"כ, אמנם בצאנז - קלויזנבורג ובסאטמאר מקילים רבים להתפלל מנחה עד 58.5 דקות אחרי השקיעה או אפילו עד 72 דקות אחרי השקיעה.[י"ז]

סוף זמן תפילת מנחה

בגמרא[78] אמרו כי זמן תפילת מנחה לדעת חכמים הוא 'עד הערב'. יש פוסקים הסוברים דהכוונה היא עד השקיעה[79]. אכן הרמ"א[80] כתב שאפשר להתפלל מנחה עד צאת הכוכבים. וכן דייק הפרי מגדים[81] מלשון הט"ז[82]. וראו גם בשלטי הגבורים על המרדכי[83] שכתב שנחלקו הראשונים בדבר זה.

המנהג בזמן הראשונים היה להתפלל תפילת ערבית מבעוד יום[84] ולא היה נוגע למעשה השאלה האם מותר להתפלל מנחה אחרי השקיעה. אמנם בזמן האחרונים היו רבים שלפעמים התפללו מנחה אחרי השקיעה[85].

למעשה מקובל כי לפי שיטת הגאונים, כיון שלשיטתם אחרי שקיה"ח הוא ספק לילה, בוודאי שעיקר זמן מנחה הוא רק עד השקיעה. אולם מכל מקום יש פוסקים שהתירו בדיעבד אפילו לפי שיטת הגאונים להתפלל מנחה בבין השמשות עד צאת הכוכבים[86], יש שכתבו שמכל מקום אין למחות ביד המקילים בשעת הדחק[87], ויש שאסרו זאת אפילו בדיעבד[88].

אולם לפי שיטת רבינו תם, יש אומרים כי לשיטתו מותר לכתחילה להתפלל מנחה אחרי השקיעה (ויש מתירים בדיעבד גם בבין השמשות שלו), אבל רבים מהאחרונים כתבו שיש להקפיד שלא להתפלל מנחה אחרי השקיעה אף לפי הסוברים כשיטת רבינו תם, ונאמרו בזה כמה טעמים.
א. – שלפי שיטת הלבוש וסיעתו ששעות היום מסתיימים בשקיעה, שוב אי אפשר כלל להתפלל מנחה אחרי השקיעה אף לשיטת רבינו תם[89]. ומי שמחזיק לגבי סוף זמן תפילת שחרית את זמן הלבוש, אם הוא מתפלל מנחה אחרי השקיעה הוא עושה תרתי דסתרי.
ב. – שהרי דם התמיד נפסל בשקיעת החמה[90], ומכיוון שכן אי אפשר להתפלל מנחה אחרי השקיעה לפי דברי הרבינו יונה[91] שתלוי זה בזה[92]. וכן כתבו כמה מגדולי החסידות[93].
ג. – שהמתפלל מנחה אחרי השקיעה נכנס לחשש קללת חז"ל ח"ו[94] שקללו את מי שמתפלל מנחה עם דמדומי חמה[95].
ד. – התולדות יעקב יוסף[96] כתב שלפני השקיעה שהוא יום ממש ונקרא טהרת המחשבה, יכול לפנות ולטהר מחשבתו ממחשבות זרות שנקרא ערב, אולם אחרי השקיעה שאז נקרא ערב, אינו כשר לתפלת מנחה שאין להתפלל אותה אלא בזמן טהרת המחשבה.
וראו גם בשו"ת לבושי מרדכי[97] שמתרעם מאד על המאחרים להתפלל מנחה, שהרי דם התמיד נפסל בשקיעה[98]. וכתב שם שדבר זה מעכב הגאולה, שיש לחשוש שגם לעניין זריקת דם התמיד יעשו כן, ויבוא חלילה התמיד לידי פסול. וכתב עוד שראה גדול הדור צדיק גמור שהיה מתפלל ביחידות עם דמדומי חמה. וראו עוד בספר ברכת ראש[99] שכתב: "העולה מכל זה, דלכל השיטות עיקר זמן תפלת מנחה שנתקן כנגד התמיד הוא עד תחילת שקיעת החמה, ומי שעובר על זה בשאט נפש עובר על דברי חכמים, התהלך לפניהם והיה תמים".

קישורים חיצוניים

הרחבות

  1. ^ סידור הרב בעל התניא סדר הכנסת שבת, שו"ת גינת ורדים במהדורה החדשה סוף כרך א', גט מקושר מרבי יונה נבון תלמיד הפרי חדש ורבו של החיד"א בביאורו לתוספי הרא"ם הלכות כיפור, רבי יחיאל מיכל שלזינגר בספר זכרון - אש תמיד, ספר הזמנים בהלכה של הרב חיים בניש - פרק נ' אות ו' ובפרק מ"ז אותיות י"א י"ב. יודגש כי המדובר הוא בארץ ישראל בימי ניסן ותשרי, אבל בימי הקיץ מתאחר זמן ראיית הכוכבים בעוד כמה דקות. בארצות הרחוקות מקו המשוה, גם בימי ניסן ותשרי מתאחר זמן צאת הכוכבים וכל שכן בימות הקיץ [5] יש שכתבו שגם בארץ ישראל בימים השוים נראים הכוכבים כמה דקות אחרי שעברו שלשה רבעי מיל (ספר נברשת ח"ב עמוד מה, רבי יחיאל מיכל טוקצינסקי בספר בין השמשות עמוד מט ועמוד סו, עיין שם איך זה מתיישב עם דברי הגמרא). עוד יצוין כי לגבי קריאת שמע של ערבית שהוא מדאורייתא פסק השלחן ערוך (או"ח סי' רלה) כי מפני שישנם אנשים שעלולים לטעות בין כוכבים גדולים לבינונים לכן יש להמתין עוד עד שיראו שלשה כוכבים קטנים. וכן פסק השלחן ערוך גם לגבי מוצאי שבת (או"ח סי' רצג), אלא ששם הוסיף שיש להמתין עוד מעט עד שיעמדו הכוכבים קרובים ורצופים זה לזה, ובזה יצא ידי חובת תוספת מחול על השבת.
  2. ^ יש המכנים אותה: 'סוף השקיעה'
  3. ^ רבינו תם כתב עוד כי שקיעה שניה זו נקראת בלשון הגמרא 'משתשקע החמה' שמשמע שכבר שקעה החמה מקודם, משא"כ השקיעה הנראית נקראת בסתם 'שקיעת החמה'. שיטת רבינו תם מיוסדת לפי שיטת חכמי ישראל (פסחים דף צ"ד ע"ב) שבעת השקיעה נכנסת החמה לחלון שברקיע, ולפי זה סבר רבינו תם שאחרי שלשת מילין ורביע יש שקיעה שניה שאז החמה סיימה לעבור את עובי חלון הרקיע והיא מתחילה לצאת מהחלון. והגם שאמרו בגמרא (שם) שחכמי אומות העולם נצחו את חכמי ישראל והוכיחו להם שאין החמה נכנסת כלל לחלון ברקיע, מכל מקום סבר רבינו תם כי האמת כחכמי ישראל (גליון הש"ס שם לרבי עקיבא אייגר שכן מובא בשיטה מקובצת כתובות יג: בשם רבינו תם). וראו עוד בתוספות רי"ד (שבת לד:) מה שכתב ליישב עוד.
  4. ^ מלבד לגבי הקרבנות בבית המקדש, שאם לא זרק את דמם לפני השקיעה הנראית נפסל הקרבן ואין יכול לזרוק אחרי השקיעה (כמו שכתבו תוס' בזבחים נו. ומנחות כ: בשם רבינו תם, וראו עוד בספר הישר סי' רכא ובשאגת אריה סי' יז שמותר לזרוק הדם עד צאת הכוכבים).
  5. ^ ולפי זה כתבו כמה אחרונים (עיין בספר אורות חיים לר"ח דרוק - פרק ז) כי מי שרוצה להחמיר כפי פשטות שיטת רבינו תם, עליו להמתין במוצאי שבת עד שישחיר ויחשיך לגמרי, ובבמדינות הרחוקות מקו המשוה זה יוצא לפעמים כמה שעות אחרי השקיעה, אמנם לא ידוע על מי שנוהג כך.
  6. ^ כן הקשו הרב בעל התניא והגר"א הגינת ורדים והמהר"ל ועוד אחרונים, וכן כתב היראים (סי' רע"ד) שכאשר עברה חמה עוביו של רקיע נראים כל הכוכבים. ובספר אורות חיים (פ"ד אות ב') כתב שיכולים לתרץ שרבינו תם סובר שג' הכוכבים בינונים צריכים לראותם באופק מערב והם לא נראים אלא בסוף ארבעה מילין מהשקיעה. והביא שם שכך כתב רבי יהודה החסיד (כמו שהביאו בשמו הראבי"ה שבת סי' קצ"ט, והשלטי גבורים במרדכי שבת פ"ב אות ג', וכך כתב רבי יהודה החסיד בשו"ת בעניני תשובה הנדפס בספר הזיכרון להגרש"ב ורנר, הוצאת מכון ירושלים) שצריך שיהיו ג' כוכבים עומדים סדורים זה תחת זה במערב. אכן בספר עלה יונה (מהגר"י מרצבך - עמ' סה והלאה) דחה תירוץ זה בכמה דחיות עיין שם (ועיין עוד בקובץ בית אהרן וישראל גליון קעב עמוד קכח). עוד כתב באורות חיים (שם אות ה') לתרץ את שיטת רבינו תם שמכל מקום לפי השיטה דמיל הוא 18 דקות וארבעה מילין הם 72 דקות שייך לומר דבזמן זה עדיין לא החשיך לגמרי, דלפי דברי התוכנים סוף הנשף הגמור הוא מעט אחר כך, וא"כ מיושבים דברי רבינו תם, שבאמת בזמן ארבעה מילין עדיין אין נראים הכוכבים הקטנים ביותר, וא"כ יכולים לומר שהכוכבים הנראים ב-72 דקות הם הבינונים, וכל הכוכבים הנראים קודם הם גדולים הנראים ביום. אכן כבר הקשה עליו בספר הזמנים בהלכה (פרק נ אות ד' ובהערה 11 שם) כי המציאות היא שהכוכבים הבינונים הממוצעים בגודלם נראים הרבה לפני 72 דקות. ועיין עוד בקובץ בית אהרן וישראל (שם עמוד קכב ד"ה עוד האריך) מה שהקשה עוד בזה.
  7. ^ ראו ברמב"ן (נדה טז.) שבזמן בין השמשות יש אור היום כל כך, ששייך לבדוק בו עד של תשמיש, ואין צריך לבדקו לאור הנר. ופשוט שזה שייך רק אילו סבר כשיטת המנ"כ. וראו בריטב"א (ברכות ב:) שבצאת הכוכבים יש עדיין אור מן הרקיע הרואה פני הארץ, עיין ששם. וראו עוד בריטב"א (תענית יב:) שכתב שאיסור מלאכה [-במוצאי שבת] עד צאת הכוכבים הגדולים. עכ"ל. ומשמע שהוא מדבר על ג' כוכבים בינונים הנראים בתחילה, והוא מכנה אותם 'גדולים' משום שבלשון בני אדם הם נקראים גדולים [כיון דלגבי רוב הכוכבים הם גדולים], שאילו לכוכבים הנראים אחר ארבעה מילין לא שייך לקרותם גדולים. וכן הר"ן נקט כרבינו תם ומכל מקום כתב (ריש פסחים) שבתחילת הלילה יש בו אור. וכן הרשב"א שפסק כרבינו תם (בריש ברכות, אך בשבת לד: נשאר בצ"ע) מכל מקום כתב (שבת שם) ש'הכסיף' היינו שהסתלק האדמימות, ומשמע שאין צריך שיחשיך לגמרי.
  8. ^ אך מכל מקום כתב בספר גט מקושר (שם) כי יש קצת יחידי סגולה שנהגו להחמיר במוצאי שבת כשיטת רבינו תם משום שכן כתב בספר חמדת ימים
  9. ^ בדברי הב"ח שם מבואר עוד כי בדורות שלפניו היו נוהגים כדעת היראים, אלא שיתכן לומר שעיקר מנהגם היה כשיטת הגאונים שהיא מחוורת יותר ורק החמירו גם כשיטת היראים. עוד כותב הב"ח שהמנהג נשתנה מחמת שהיו אז הירידים בערב שבת וזה גרם שיתאחרו בכניסת שבת, אמנם מסתבר גם לומר כי בני היריד סברו שיכולים בשעת הדחק לסמוך על פסק השלחן ערוך כרבינו תם, ובפרט שלפי האופק בארצות אשכנז היה נראה להם ששיטת רבינו תם מתאימה יותר למציאות.
  10. ^ אך מ"מ לכתחילה סובר המגן אברהם (סי' רסא סק"ט) שיש לכל אחד להחמיר לעצמו אפילו כסברת היראים.
  11. ^ בהסכמת רבו הנודע ביהודה שכתב: אשר חידש והעלה על ספר לברר זמן בין השמשות וכו', שכל דבריו מיוסדים על אדני השכל מקשה ומפרק ומחדש כמה חידושי דינים
  12. ^ מרבי עוזיאל מייזליש תלמיד המגיד ממעזריטש - סי' רסא סק"ב
  13. ^ להרחבת הענין, ראו בקובץ עץ חיים - באבוב - ח"ו עמ' רמה ואילך, וח"ז עמ' קע ואילך, וכן בקובץ בית אהרן וישראל גליון קעא עמוד פו ואילך
  14. ^ בביאור הגר"א או"ח סי' רסא וביור"ד סי' רסב, בשנות אליהו ריש ברכות ובפ"ב דשבת, וכן בספר חידושי הלכות על שבת, וכן כתב בקיצור באדרת אליהו בראשית א ה, וכן בהגהות הגר"א על הירושלמי הנדפס בסוף ירושלמי ברכות בהגהתו בדף ד' ע"א מבואר שדעתו כהגאונים, וראו עוד בביאור הגר"א למשלי (ז ט) שמבאר שבצאת הכוכבים עדיין מעורב היום עם הלילה ואינו חושך לגמרי ומשא"כ לפני זמן עלות השחר יש חושך לגמרי, וראו עוד בשו"ת יד אליהו פסקים סי' ס"ד שכתב שהגר"א עצמו נהג למעשה כשיטתו
  15. ^ ואף לגבי איסורי דרבנן דעת המשנה ברורה (סי' רנז סק"ב, רסא סק"ב, סי' תקנג סק"ג, תרלח סקכ"א) שיש להחמיר בזה כשיטת הגאונים. וראו עוד בקובץ בית אהרן וישראל (גליון קעא עמ' צ ואילך) בירור מקיף בדעת המשנה ברורה.
  16. ^ ספר מנהגי בעלזא עמ' לג, דבר יהושע ח"ב סי' קח, תשובות והנהגות ח"ב סי' קסז. מכל מקום לגבי תפילת מנחה הנהיג מהר"א מבעלזא להקפיד שלא להתפלל אחרי השקיעה ובדיעבד אפשר להקל עד 10 דקות אחריה (בקודש פנימה ח"א עמ' רמד, שולחן רבותינו סי' רלג, קובץ בית אהרן וישראל גליון קעא עמ' צז ואילך).
  17. ^ וראו בשו"ת אגרות משה (ח"א סי' כד) שקרא תגר על מנהג זה, וז"ל: ומה שכותב ידידי ראיה מהרבה שמתפללין מנחה הרבה זמן אחר שקיעת החמה, ברור שהוא שלא כדין, שהרי מתפללין גם אחר צאת הכוכבים אף לרבינו תם [-על פי שיטת המנ"כ], כי גם לרבינו תם באופק דכאן [-ארה"ב] הוא לכל היותר [-אפילו בימות הקיץ] אינו מגיע לשעה, ורק להחמיר בעלמא מצד קדושת השבת שחמור מאד טוב להחמיר במוצאי שבת יותר מהדין [-ולכן יש מחמירים במוצ"ש 72 דקות שוות], ומטעם זה אין מקפידין להמתין [-במוצאי שבת] כפי חשבון של שעה וחומש זמניות, אבל ודאי מהראוי להחמיר וכמו שנוהגין אנו בהישיבה אבל אינו מהדין, ואיך אפשר להקל להתפלל מנחה אז, וגם מביא קלקול גדול שמקילין מצד זה בהכנסת שבת, ולכן אין להביא ראיה מהם.

הערות שוליים

  1. ^ מסכת שבת בדף ל"ד עמוד ב
  2. ^ שלחן ערוך או"ח סימן רסא וסימן רצ
  3. ^ דף פ"ד עמוד א
  4. ^ הובאו דבריהם בשו"ת מהר"ם אלאשקר סי' צו ובספר גנזי קדם ח"ה עמ' 37
  5. ^ ראו עוד בסידור הרב בעל התניא – סדר הכנסת שבת, ובביאור הגר"א או"ח סי' רסא.
  6. ^ ברכות דף ב' ע"ב
  7. ^ ראו בחידושי וכללות הרז"ה דיני ק"ש ותפלה סי' י', שו"ת שב יעקב או"ח סי' כ"ב ד"ה ואפשר, אגרות משה חלק א סי' כד
  8. ^ פסחים דף צה עמוד א
  9. ^ גינת ורדים שם, גור אריה למהר"ל שבת שם, הגר"א בשו"ע או"ח סי' רס"א. כלומר שבגמרא פסחים הנ"ל מדובר כמה אדם יכול ללכת ביום שלם על ידי ניצול כל נקודת אור, לכן עד שיעור ארבעה מילין משקיעת החמה עדין ישנו אור מועט שאפשר לנצל כדי להמשיך בדרך. אך אין לזה כל קשר לצאת הכוכבים ההלכתי שבגמרא שבת.
  10. ^ מהר"ם אלאשקר שם
  11. ^ שבת שם
  12. ^ כך כתבו: רב נטרונאי גאון באוצר הגאונים שבת שם, רבינו חננאל בשבת שם, הריטב"א החדשים שם, המהר"ם, הראש יוסף, ובחידושי מהר"ם בנעט שם
  13. ^ גינת ורדים שם, וראו עוד בהרחבה בקובץ בית אהרן וישראל גליון קסז עמוד צג הערה 19
  14. ^ הפוסקים המובאים כאן כבר הובאו בסידור הרב בעל התניא (סדר הכנסת שבת) ובמשנה ברורה (סי' רסא בביאור הלכה ד"ה מתחלת), ובקובצי בית אהרן וישראל (גליונות קסז, קסח, קסט)
  15. ^ נדפס ברמב"ם מהדורת פרנקל סוף חלק זמנים
  16. ^ כן כתב המהר"ם אלאשקר שם, וכן כתב בספר ישועות חכמה - לבעל מסגרת השלחן - סי' ע"ה בשם האבני נזר, וכן כתב בספר סדר זמנים של רבי יצחק אייזיק חבר - אות ט', ובספר בין השמשות לרבי יחיאל מיכל טוקצינסקי - פרק ג' אות ו', ובקונטרס התשובות לבעל טהרת ישראל - סי' י
  17. ^ כן כתב הרב בעל התניא בסידורו שם, והביאוהו בספר תהילה לדוד סי' של"א סק"ה, ובשו"ת ארץ צבי סי' פ"ו, ובשו"ת מנחת אלעזר סי' כ"ג, ובספר משמרת שלום - קוידינוב - סי' כ"ו אות ה'
  18. ^ ספר הישר סי' רכא, תוס' בשבת לה. ובפסחים צד.
  19. ^ בשבת דף לד ע"ב
  20. ^ רשב"א ברכות ב: ושבת לד: ומנחת כהן מאמר א' פ"ד
  21. ^ בפסחים דף צה.
  22. ^ הפוסקים המובאים כאן כבר הובאו בספר מנחת כהן (מאמר א' פרק ג'), וראה עוד בספר הזמנים בהלכה (פרק מב אות י) שם נקבצו רבים מהראשונים הסוברים כשיטת רבינו תם
  23. ^ בתחילת הלכות חנוכה
  24. ^ בתי כהונה חלק ב סי' ד', אבן שלמה על הראב"ן סי' ב'
  25. ^ בשבת שם
  26. ^ חלק מבוא השמש מאמר ב' פרק ה'
  27. ^ שו"ת בני ציון חלק ב' סימן טז
  28. ^ בסוף סי' רעד
  29. ^ 29.0 29.1 או"ח סי' רסא
  30. ^ ח"ד סי' אלף שנג
  31. ^ שו"ת סי' צו
  32. ^ שו"ת סי' קמד ובפירושו לרמב"ם הלכות קדה"ח פ"ב ה"ט
  33. ^ ערך לחם סי' רסא
  34. ^ סי' תרעב סק"א, ועיין בקובץ בית אהרן וישראל גליון קע"א עמ' פ"ז הערה 14
  35. ^ במהדורה החדשה סוף כרך א
  36. ^ בביאורו לתוספי הרא"ם הל' כיפור
  37. ^ ח"ב סי' ד
  38. ^ שבת דף קל ע"א
  39. ^ רבי יונה נבון בספרו נחפה בכסף חלק א' דף קנד: וכן כתב החיד"א במחזיק ברכה או"ח סי' רסא בקו"א, וכן כתב מהר"י ענתיבי בתשובתו שנדפסה בקובץ תורה אור ח"ב ע"י ישיבת רבנו יוסף חיים ת"א תשל"ה – בשם מהר"א צורוג'ון, וראו עוד שם בתשובת מהרי"ט אליקים
  40. ^ כן נקט המשנה ברורה בסי' רסא סקכ"ד ובביאור הלכה שם ד"ה קודם הלילה ובסי' רצג ד"ה עד, וכן כתב בקצות השלחן ח"ג - מאמר זמן צאה"כ בארה"ק עמ' עא, שו"ת ויען יוסף ח"א סי' קג בהערה, אפריון חתנים - ערלוי - סי' טז
  41. ^ דברי משה לרבי משה בן אדרת - או"ח סי' קטז, שו"ת בית דוד או"ח סי' קכו, סידור הרב בעל התניא סדר הכנסת שבת
  42. ^ סי' רסו ס"ט
  43. ^ אך עיין מג"א סי' שלא סק"ב, וע"ע בענין זה בקובץ בית אהרן וישראל גליון קסח עמ' קז-קח בהערה, וגליון קעב עמ' קיג
  44. ^ ראו בתשובת מהר"י פראג'י שנדפסה בשו"ת גינת ורדים במהדורה החדשה סוף כרך א
  45. ^ מהר"ח אבואלעפיה ומהר"ש לאניידו - כנדפס בסוף ספר חיים וחסד בתקנות אות ח'
  46. ^ ראו בספר הזמנים בהלכה פרק מה אות ח-י ואות טז-יז
  47. ^ גינת ורדים שם
  48. ^ ח"ב סי' כא
  49. ^ ח"ז או"ח סי' מא, ח"י סי' לא
  50. ^ עדות בנו בספרו ילקוט יוסף - שבת ח"א עמ' תרטז
  51. ^ תבואות שמש יור"ד סי' צב, שמש ומגן ח"א או"ח סי' ה, ח"ב או"ח סי' עח, ח"ג או"ח סי' לה ויור"ד סי' כו, ח"ד או"ח סי' מח
  52. ^ ראו שו"ת מהרי"ל חדשות סי' לא, יוסף אומץ סי' תקסה וסי' תתקצג, וראו עוד בספר ברית אברהם דיני המילה סי' ה מה שכתב בשם רבי דוד זינצהיים, ועיין עוד מה שכתב רבי יחיאל מיכל שלזינגר בספר זכרון - אש תמיד עמ' תשצז. להרחבת הענין, ראו בקובץ בית אהרן וישראל גליון קע"א עמ' פ"ג ואילך
  53. ^ סי' רסא
  54. ^ סי' שלא סק"ב
  55. ^ גור אריה שבת לה.
  56. ^ יור"ד סי' רסו סקי"א
  57. ^ כמו שכתב החתם סופר בשמו, ונדפס בספר ליקוטי חבר בן חיים ח"ד דף ג, וכן בחתם סופר על הש"ס סוף סדר מועד, ובשו"ת חתם סופר ליקוטים סי' יח, וראו עוד בליקוטי הערות על שו"ת חתם סופר או"ח סי' פ ובקובץ בית אהרן וישראל גליון קעא עמ' פט הערה 16
  58. ^ פרק מו אות יג
  59. ^ בסידורו סדר הכנסת שבת, וכן כתב הרב בכתב ידו במהדורה קמא לסדר הכנסת שבת הנדפס בשו"ע הרב החדש מהדורת קה"ת סוף ח"ב, וכן כתב בקיצור בסידור בהלכות ציצית ובהלכות תפילין
  60. ^ או"ח סי' תצז אות ד, ובסוף סי' שלג בהגה"ה
  61. ^ ח"א סי' כא אות ג, שם סי' סו אות ב, ח"ב סי' צה
  62. ^ קוידינוב - סי' טו"ב אות א וסי' כו אות ו
  63. ^ סימן רס"א סקכ"ג, ובביאור הלכה שם ד"ה מתחלת
  64. ^ כ"כ הח"ח בשעה"צ סי' רלג סקי"ד, ובמחנה ישראל דינים פ"ה ס"ד, וכ"כ הגאון מקוזיגלוב בשו"ת ארץ צבי סי' פו סי' קכא, וכ"כ עוד הרבה מחברים
  65. ^ כמובא בספר דברי יחזקאל מרבי יחזקאל משינאווא - במכתבו בסוף הספר - שכן הורה רבי שלום מבעלזא
  66. ^ ביאור הלכה סי' רסא ד"ה שהוא, אך מכל מקום כתב מיד לעיין בדבריו בסי' רצג שיכולים לסמוך על שיטת המנ"כ
  67. ^ ראה הענין בהרחבה בקובץ בית אהרן וישראל גליון קעא עמ' צו ואילך
  68. ^ קצות השולחן סי' צג בבדה"ש סק"ב, ובספרו שיעור מקוה עמ' קפד, ושם בקונטרס שיעורי ציון עמ' עו, ובסוף קצות השולחן חלק ג' במאמרו 'זמן צאה"כ בארה"ק' ד"ה ולדינא
  69. ^ חלק ב' קונטרס אחרון לסי' ט
  70. ^ ח"ו סי' מה, ח"ט סי' כ
  71. ^ פרק מ"ה
  72. ^ ראה דינים והנהגות פ"ח אות ה, אמרי יושר שבת סי' ל סק"ב, ארחות רבינו ח"א עמ' קו ועמ' קסג
  73. ^ מעשה איש ח"ד עמוד קכא
  74. ^ ירושלים במועדיה שבת ח"ב עמ' רא
  75. ^ ראו בספר זכור לאברהם שהאריך בזה וכן בעניין מילה
  76. ^ שו"ת בית אבי ח"ג סי' צט
  77. ^ ראו בתחילת לוח השנה של באיאן כי האדמו"ר מבאיאן גם בהיותו בארה"ב לא החמיר כרבינו תם
  78. ^ ברכות כו.
  79. ^ כ"כ הרמב"ם הלכות תפלה פ"ג ה"ד, וכן דעת רבינו ניסים גאון - הו"ד בשו"ת מהר"ם אלאשקר סי' צ"ו, וכן דעת תלמידי רבינו יונה ברכות בתחילת פרק ד'
  80. ^ או"ח סי' רל"ג סעיף א'
  81. ^ סי' פ"ט
  82. ^ או"ח סי פ"ט סעיף קטן א'
  83. ^ ברכות פ"ד אות ב'
  84. ^ כמובא בכל הראשונים בתחילת מסכת ברכות
  85. ^ עיין מנ"כ סוף מאמר ב', ועוד אחרונים רבים
  86. ^ ראו כף החיים סי' רלג סק"ה, שדי חמד פאת השדה כללים ערך בין השמשות, משנה ברורה סי' רלג בשער הציון סקכ"א, ובספר תפילה כהלכתה פרק ג' סעיף מ"ה בשם רבי יוסף שלום אלישיב
  87. ^ סידור הרב בעל התניא סדר הכנסת שבת
  88. ^ אמרי נועם ברכות כט: ד"ה לייטי - בשם הגר"א, דינים והנהגות חזון איש פרק ח אות ד
  89. ^ משנ"ב סי' רלג סק"ד, וע"ע במנ"כ סוף מ"ב שהאריך בזה
  90. ^ כמו שכתבו תוס' בזבחים נו. ומנחות כ: בשם רבינו תם שהיינו בתחילת השקיעה, אך ע"ע בשג"א סי' יז
  91. ^ ברכות ריש פ"ד
  92. ^ עיין משנה ברורה שם בשער הציון סק"י
  93. ^ תולדות יעקב יוסף פרשת בהעלותך, רבי צבי אלימלך מדינוב בספרו מגיד תעלומה ברכות בתחילת פרק ד' על תלמידי רבינו יונה, בעל באר מים חיים בספרו ארץ החיים חדושי הלכות ואגדות ברכות כו:
  94. ^ ברכות כט:
  95. ^ רבי פנחס מקוריץ - אמרי פנחס שער סדר היום אות קנ
  96. ^ פרשת בהעלותך
  97. ^ מהדו"ד סי' רל"א
  98. ^ כנ"ל מתוס' בזבחים נו. ומנחות כ:
  99. ^ פתיחה לפרק תפלת השחר בסופו


שימו לב: יש לתת קרדיט בעת השימוש בתמונה זו מחוץ לאתר המכלול. הקרדיט שיש לתת הוא:

הרב יעקב חנניה וינגרטן, רישיון-השימוש