קרבן התמיד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף קרבן תמיד)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קרבן תָּמִיד הוא קרבן עולה הבא כקרבן ציבור שהוקרב בבית המקדש פעמיים בכל יום: אחד בבוקר ואחד בין הערבים.

קרבנות התמיד מהווים פתיחה וסיום של המלאכה בבית המקדש: אין מקריבין קרבנות לפני תמיד של שחר ולא לאחר תמיד של בין הערביים.[א]

מקור

הציווי על קרבנות התמיד מופיע פעמיים בתורה. בפרשת תצוה[1] ובפרשת פינחס:

וְאָמַרְתָּ לָהֶם זֶה הָאִשֶּׁה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה' כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְמִימִם שְׁנַיִם לַיּוֹם עֹלָה תָמִיד. אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם ... עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַה'.

ביחד עם התמיד מצווה להקריב מנחת סולת ולנסך יין,[2] בדומה לקרבנות אחרים.[ב]

זמן השחיטה

קרבן תמיד של שחר נשחט לכתחילה בתחילת זמנו, שהוא בתחילת הבוקר, מעט לפני שעולה החמה, כאשר כבר יש מעט אור בשמיים,[ג] וזמנו בדיעבד הוא עד סוף ארבע שעות.[3][ד]

זמנו של קרבן תמיד של בין הערביים מתחיל קצת לאחר אמצע היום כאשר השמש הנמצאת במרכז השמיים מתחילה לנטות לצד מערב[ה] וזמנו הוא עד השקיעה. את התמיד של בין הערביים שוחטים בדרך כלל בשעה שמונה וחצי, ומקריבים בשעה תשע וחצי[ו]שעות זמניות).

אף על פי שלא מתחילים להקריב קרבנות לאחר תמיד של בין הערביים, ניתן להמשיך להקטיר[ז] במשך כל הלילה איברים של קרבנות שדמם נזרק קודם הקרבת התמיד.[ח]

סדר ההקרבה

תמיד של שחר

על מנת לבחור בכוהנים שיעסקו בעבודות השונות הנעשות בכל יום במקדש נערכו מדי יום ביומו "פייסות", הגרלה באמצעות עמידה במעגל וסיבוב בין האנשים עד למספר מסוים.

שחיטה וזריקה

לאחר הפייס השני מביאים מלשכת הטלאים כבש[ט] שבוקר ממום ארבעה ימים מראש, מבקרים אותו עוד פעם ומביאים אותו אל הטבעות. את התמיד של שחר שוחטים בטבעת השנייה מצפון, בשורת הטבעות המערבית.[8][י] לפני השחיטה משקים את התמיד כדי שיהיה קל להפשיט אותו. לאחר השחיטה, מקבלים את דמו של הקרבן, זורקים אותו על המזבח שתי מתנות שהן ארבע, ואם נשאר דם, שופכים אותו על היסוד הדרומי של המזבח.

הקרבה

לאחר זריקת הדם מפשיטים את התמיד, ומנתחים אותו[י"א] את הנתחים מוסרים לששת הכהנים שזכו בהולכת האיברים לכבש, וביחד עם הכהנים שזכו בהולכת הנסכים ומנחת החביתין הם מולכים אותם לכבש. הכהנים מניחים הכל על הכבש, מולחים את אברי הקרבן והולכים להתפלל. אחרי התפילה, מעלים הכהנים את האיברים מהכבש למזבח, וזורקים אותם אל המערכה הגדולה. לאחר מכן מולחים את מנחת הנסכים ומקטירים אותה, מולחים את מנחת החביתין ומקטירים אותה, ומנסכים את היין. במקביל לניסוך היין שרים הלויים את שיר של יום.

תמיד של בין הערביים

הקרבת תמיד של בין הערביים זהה כמעט לחלוטין לתמיד של שחר, חוץ מכך ששוחטים אותו בטבעת השנייה מצפון בשורה המזרחית על מנת שיישחט נגד השמש[10].

עשה דהשלמה

התמיד על הר סיני ולדורות

סדר הקרבת קרבן התמיד מתואר במשנה במסכת המוקדשת לכך בסדר קדשים ונקראת על שמו - מסכת תמיד.

תפילות כנגד התמיד

לדעת רבי יהושע בן לוי,[11] התפילות נתקנו כנגד הקרבנות: תפילת שחרית נתקנה כנגד תמיד של שחר, ותפילת מנחה נתקנה כנגד תמיד של בין הערביים. דבר זה מתבטא בזמני התפילות: תפילת שחרית זמנה עד ארבע שעות, ותפילת המנחה זמנה משש שעות וחצי בדיעבד (מנחה גדולה) ולכתחילה מתשע שעות וחצי (מנחה קטנה).

ביאורים

  1. ^ למעט קרבן פסח, המוקרב לאחר תמיד של בין הערביים.
  2. ^ ראו ערך נסכים.
  3. ^ המשנה במסכת יומא מתארת שהצופה היה עומד על חומת המקדש, כשפניו למזרח, ומודיע שהאירו השמים, ואז היו שוחטים את התמיד.
  4. ^ כל הזמנים בחלק זה נתונים בשעות זמניות: הזמן בין הזריחה לשקיעה ("היום") מחולק ל-12 חלקים שווים שכל אחד מהם נקרא שעה. למשל: סוף ארבע שעות (או: השעה 4) היא שליש היום.
  5. ^ הגמרא במסכת פסחים[4] דורשת מהמילים "בין הערביים" שזמן התמיד הוא "מעידנא דמתחיל שמשא למערב", ועל פי ביאור רש"י שם, זמן זה הוא בערך חצי שעה לאחר חצות היום.
  6. ^ המשנה במסכת פסחים[5] אומרת שבמצב הסטנדרטי הוא נשחט בשעה שמונה וחצי, ומוקרב בשעה תשע וחצי. בערב פסח, כאשר צריך להקריב אחריו את קרבן הפסח, מקדימים את הקרבתו, לשעה שמונה וחצי; כאשר ערב פסח חל ביום שישי, וצריך להספיק לצלות את קרבן הפסח לפני שבת, מקדימים את הקרבתו לשעה שבע וחצי (נשחט בשש וחצי).
  7. ^ להעלות אותם באש על המזבח
  8. ^ זהו המצב מעיקר הדין. מדרבנן גזרו להקריב רק עד חצות.[6]
  9. ^ שגילו לכתחילה מבן שלושים יום ועד שנה, ובדיעבד כשר מגיל שמונה ימים.[7]
  10. ^ הסיבה לכך היא כדי שהתמיד ישחט נגד השמש (שבבוקר באה ממזרח).
  11. ^ בניגוד לקרבנות רגילים, שבהם ניתן לחלק את הקרבן לכמה חלקים שרוצים, את קרבנות הציבור מחלקים לנתחים קבועים שאותם לוקחים ששה כהנים (כאשר מקריבים כבש. בקרבנות אחרים המספר גבוה יותר). הנתחים הם הראש והרגל (האחורית הימנית), שתי הידיים (הרגלים הקדמיות) העוקץ (החלק האחורי העליון) והרגל (האחורית השמאלית), החזה (החלק הקדמי של בטן הכבש) והגרה (הגרון עם הריאות והלב), שתי הדפנות (חלל הבטן) והקרביים (מערכת העיכול).[9]

הערות שוליים

  1. ^ ספר שמות, פרק כ"ט, פסוקים ל"ח-מ"ב
  2. ^ ספר במדבר, פרק כ"ח, פסוקים ה'-ז'
  3. ^ משנה, מסכת עדיות, פרק ו', משנה א'; משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות תמידים ומוספין, פרק א', הלכה ב'
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף נ"ח עמוד א'
  5. ^ משנה, מסכת פסחים, פרק ה', משנה א'
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ב' עמוד א'; משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות מעשה הקרבנות, פרק ד', הלכה ב'
  7. ^ משנה, מסכת פרה, פרק א', משנה ד'; משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות מעשה הקרבנות, פרק א', הלכה י"ב
  8. ^ משנה, מסכת תמיד, פרק ד', משנה א'; משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות תמידים ומוספין, פרק א', הלכה י"א. ועיין בתפארת ישראל על המשנה, בחלק "בעז", שהביא דעות נוספות. וראה בילקוט שמעוני במדבר רמז תש"פ שנשחט בטבעת של משמרת ידעיה שהיא הטבעת השנייה ממערב בשורה הצפונית.
  9. ^ משנה, מסכת תמיד, פרק ד', משניות ב'–ג' מסכת יומא, פרק ב', משנה ג'
  10. ^ לדעת בן זומא המובאת בילקוט שמעוני במדבר רמז תש"פ, הטבעת היא השנייה ממזרח בשורה הצפונית שהיא הטבעת של משמרת מלכיה
  11. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ו עמוד ב'


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0