ימין פוליטי בישראל
הימין הפוליטי בישראל הוא מחנה שאידאולוגיית היסוד שלו היא לאומיות יהודית ומימושה במדינת ישראל באמצעות הציונות. הימין בישראל דוגל בהדגשת הפטריוטיזם, העצמת ערכי הלאומיות והמולדת, בעמדות קשוחות במשא ומתן עם הפלסטינים ומדינות ערב, התיישבות, הרחבת ההתנחלויות ונקיטת קו נוקשה בפעולות צבאיות נגד ארגוני טרור. חלק מתנועות הימין רואות בארץ ישראל השלמה כגבולות הרצויים למדינת ישראל. מבחינה כלכלית, בתקופות מסוימות הדגישו חלק ממפלגות הימין תמיכה בשוק חופשי וליברליזם כלכלי, אך בפועל בנושא זה אין אחידות בקרב ארגוני הימין השונים, כאשר חלקם תומכים בכלכלה ליברלית ואחרים תומכים במדינת רווחה וכלכלה סוציאל-דמוקרטית, או בשילוב גישות. מבחינת חברתית ודתית הימין נוטה לשמרנות ושמירת אופיה היהודי של מדינת ישראל.
רקע היסטורי
התנועה הרוויזיוניסטית
- ערך מורחב – ציונות רוויזיוניסטית
בשנת 1923 הקים זאב ז'בוטינסקי את התנועה הרוויזיוניסטית ("ברית הציונים הרוויזיוניסטים" - הצה"ר) לאחר שבהסתדרות הציונית לא התקבלו דעותיו לגבי נקיטת קו נוקשה יותר כלפי המדיניות האנטי ציונית של ממשלת המנדט הבריטי בארץ ישראל. התנועה הרוויזיוניסטית כללה גופים רבים שהעמידו חלופה לגופיה של התנועה הציונית: זרוע מדינית שנקראה בתחילה ברית הציונים הרוויזיוניסטים (צה"ר) ולאחר ההתפצלות מההסתדרות הציונית נקראה הסתדרות ציונית חדשה; מחתרת האצ"ל שממנה התפצל הלח"י; תנועות הנוער בית"ר וברית החשמונאים (תנועת נוער דתית מקבילה); קופת חולים לאומית, וכללו גם עיתונים כגון: "חזית העם", "דואר היום", "המשקיף", "הירדן", ו"חרות". בימי השואה ארגונים רוויזיוניסטים לקחו חלק בהתקוממיות בגטאות, כך לדוגמה במרד גטו ורשה השתתף הארגון הצבאי היהודי (אצ"י).
היחסים בין התנועה הרוויזיוניסטית לבין הנהגת היישוב ומוסדותיה היו מורכבים ונעו בין שיתופי פעולה בתקופות מסוימות לבין מאבקים שהגיעו לכדי רדיפת הרוויזיונסטים, לדוגמה בתקופת הסזון: לקראת סוף מלחמת העולם השנייה כאשר כף המלחמה נטתה באופן ברור לטובת בעלות הברית, החליטו מחתרות האצ"ל והלח"י לחזור לפעול נגד המנדט הבריטי, ומנחם בגין שעמד בראש ארגון האצ"ל אף קרא ל'מרד'. לאחר שהנהגת היישוב לא הצליחה להניא אותם מכוונות אלו החלה הנהגה לפעול כנגד המחתרות. הוקמה יחידה שמטרתה הייתה לחטוף ולהסגיר לידי הבריטים אנשי אצ"ל, כולל סגן ראש האצ"ל יעקב מרידור, ונוסף על כך פעילי אצ"ל פוטרו ממקומות עבודותיהם ותלמידים גורשו ממוסדות החינוך.
אירוע בולט נוסף ביחסים בין התנועה הרוויזיוניסטית להנהגת היישוב הייתה פרשת אלטלנה. עם ההכרזה על עצמאות המדינה אוחדו המחתרות האצ"ל והלח"י יחד עם ההגנה לתוך צבא ההגנה לישראל, ואולם יחידות האצ"ל בירושלים נשארו עצמאיות. ביוני 1948 הגיע לחופי ישראל האוניה אלטלנה אשר נקנתה על ידי התנועה הרוויזיוניסטית והועמסה בנשק רב לטובת הכוחות הלוחמים בארץ ישראל. לאחר הגעת האוניה לישראל, כאשר המשא ומתן על חלוקת הנשק שעל-גבי האוניה עלה על שירטון, ומתוך חשש שהנשק ישמש למרי אזרחי פקד דוד בן-גוריון על טיבוע הספינה.
חרות, גח"ל ותנועת הליכוד
- ערך מורחב – הליכוד
עם הקמת המדינה, יוצאי ארגון האצ"ל הקימו את המפלגה הפוליטית תנועת החרות, אשר אליה הצטרפו לקראת הבחירות לכנסת השנייה אנשי ברית הצה"ר. משנת 1965 התנועה החלה לפעול בגוש משותף עם המפלגה הליברלית במסגרת גח"ל ובשנת 1973 הוקמה סיעת הליכוד שהורכבה מגח"ל וכן ממספר מפלגות ותנועות נוספות: הרשימה הממלכתית, המרכז החופשי והתנועה למען ארץ ישראל השלמה. בראש תנועת החרות, הגח"ל והליכוד עמד מנחם בגין, לשעבר מנהיג מחתרת האצ"ל. עד לשנת 1967 היו מפלגות הימין מפלגות אופוזיציה. בשנת 1967 ערב מלחמת ששת הימים, הצטרפה חרות לראשונה לקואליציה במסגרת ממשלת ליכוד לאומי, דבר שתרם במידה רבה ללגיטימציה של מפלגות הימין. בבחירות לכנסת התשיעית בשנת 1977 זכו מפלגות הימין לראשונה בניצחון, שזכה לכינוי 'המהפך' (בעקבות דבריו של שדר הטלוויזיה חיים יבין) והביאו להקמתה של ממשלה בראשותו של מנחם בגין. ממשלה זאת וממשלות הימין הבאות שיבואו אחריה השקיעה רבות בהתיישבות היהודית ביש"ע ובגליל, ומצד שני חתמה על הסכם השלום עם מצרים בשנת 1979, הקרוי גם הסכם קמפ-דייוויד.
הסכמי השלום עם מדינות ערב, ההתבססות של מפלגות הימין בתור מפלגות שלטון, יחד עם התנועה שלהם לעבר מרכז המפה הפוליטית הביא להתפצלות והקמתם של מפלגות אשר החזיקו בדעות ימניות יותר. בשנת 1979 הוקמה מפלגת התחיה על ידי גאולה כהן ומשה שמיר, אשר פרשו שניהם מהליכוד בעקבות הסכם השלום עם מצרים. המפלגה הגיעה בשיאה ל-5 מנדטים (בבחירות לכנסת ה-11) ופורקה בשנת 1992 לאחר שבבחירות לכנסת ה-13 לא עברה את אחוז החסימה. בשנת 1987 פרש רפאל איתן מתנועת התחיה בעקבות חילוקי דעות עם גאולה כהן, והקים את מפלגת צומת, אשר כללה מצע חילוני נוסף על האידאולוגיה הימנית, בבחירות 1996 אוחדה המפלגה אל תוך סיעת הליכוד. בשנת 1988 הקים רחבעם זאבי את תנועת "מולדת" אשר חרתה על מצעה את מושג ה'טרנספר מרצון'. בשנת 1999 רצה המפלגה במסגרת האיחוד הלאומי שכלל גם את חרות (מפלגה של פורשי מפלגת הליכוד) ואת תקומה (מפלגה של פורשי מפד"ל). מפלגה זאת אוחדה בשנת 2006 בבחירות לכנסת השבע עשרה אל סיעת האיחוד הלאומי-מפד"ל.
בשנת 2005 חוותה מפלגת הליכוד שבר גדול בעקבות תוכנית ההתנתקות והקמת מפלגת קדימה. אריאל שרון, שעמד בראש המפלגה ובראש המפלגה, יישם את התוכנית שכללה יציאה חד-צדדית מרצועת עזה, וכללה את פירוק ההתנחלויות בגוש קטיף ופינוי תושביהן. התוכנית עוררה גל מחאות חסר תקדים, שכלל התנגדות רבה מתוך המפלגה עצמה. התנגדויות אלו, בתוספת החשש של שרון מכוחו ההולך וגדל של מרכז הליכוד, הביאו לכך ששרון יחד עם 14 מחברי הליכוד, פרשו מהתנועה והקימו מפלגת מרכז מתחרה בשם "קדימה".
מאז עזיבת שרון את הליכוד עומד בראשה בנימין נתניהו. בבחירות לכנסת ה-17 שהתקיימו במרץ 2006 מפלגת הליכוד צנחה מ-38 מנדטים ל-12 בלבד. בבחירות לכנסת ה-18 שהתקיימו בפברואר 2009 זכתה מפלגת הליכוד ל-27 מנדטים והרכיבה את הממשלה, כאשר קדימה זכתה ל-28 מנדטים, העבודה ל-13 מנדטים וישראל ביתנו ל-15 מנדטים. בבחירות לכנסת ה-19 רץ הליכוד ברשימה משותפת עם ישראל ביתנו שזכתה ל-31 מנדטים והרכיבה את הממשלה. בבחירות לכנסת ה-20 רץ הליכוד בנפרד וזכה ל-30 מנדטים, ונתניהו הקים את הממשלה בפעם הרביעית. ב-2014 נבחר ראובן ריבלין, חבר כנסת מטעם הליכוד ובעברו יושב ראש הכנסת, לנשיא מדינת ישראל.
הציונות הדתית
- ערך מורחב – ציונות דתית
הציונות הדתית לא הוקמה בתחילה בתור תנועת ימין, אך מפלגותיה ותנועותיה המרכזיות, במרוצת השנים נעו יותר ויותר לצידה הימני של המפה הפוליטית. למרות שכיום רוב הציונות הדתית מחזיקה בדעות ימניות ובפרט בתמיכה בארץ ישראל השלמה, ישנם קהלים בציבור הזה המחזיקים בעמדות שמאליות יותר, והם מיוצגים בעיקר על ידי מפלגת מימ"ד ותנועת ציונות דתית ריאלית.
הרעיון של שיבת היהודים לארץ ישראל והתעוררות לאומית דתית התפתח עוד בתחילת המאה ה-19, כאשר הוגים, אשר קרואים מבשרי הציונות, החלו לתת לראשונה ממד מעשי לרעיון שיבת היהודים לארץ ישראל. עשרות אגודות, ובשמן הכולל חובבי ציון, הוקמו במטרה להגשים את הרעיון הלאומי. העלייה הראשונה הייתה הסנונית הראשונה בדרך למימוש חזון הלאומיות. העולים חברי אגודות חובבי ציון הקימו את המושבות הראשונות, אשר היו מושבות דתיות. עם ייסוד הקונגרס הציוני הצטרפו אליו דתיים רבים, ובשנת 1902 ביוזמתו של הרב שמואל מוהליבר התאחדו הדתיים לסיעת המזרחי. אחד המנהיגים החשובים ביותר של הציונות הדתית היה הרב אברהם יצחק הכהן קוק אשר קרא ליישוב ארץ ישראל, להתקרבות בין דתיים לחילוניים והדגיש את הצורך לשלב את התורה בחיי המעשה. בשנת 1929 הוקמה תנועת הנוער בני עקיבא אשר תפסה תאוצה בעיקר לאחר קום המדינה. בשנת 1955 התאחדה מפלגת "המזרחי" עם "הפועל המזרחי" למפלגה חדשה בשם מפד"ל (מפלגה דתית לאומית). עם השנים עברה המפד"ל פיצולים ואיחודים, בין השאר עם מפלגת האיחוד הלאומי שמייצגת הן פלגים בציונות הדתית והן ימנים חילוניים (על ידי מפלגת מולדת). במאה ה-21 הפכה המפד"ל למפלגת הבית היהודי על מנת להפסיק להיות מפלגה מגזרית ולפנות לקהלים רחבים יותר בציבור הישראלי, בהם ימנים חילוניים ומסורתיים ובני מיעוטים ציוניים כמו הדרוזים.
בנוסף, הפכו תלמידיו של הרב קוק לגורם מוביל בחינוך ובהובלת הציבור הציוני-דתי. הם הצטרפו כרבנים וכמורים במוסדות החינוך של הציונות הדתית, הקימו ישיבות, ישיבות תיכוניות ואולפנות, ישיבות ההסדר ומכינות קדם צבאיות ואף תפסו את מקומם כרבני ערים.
אחרי מלחמת ששת הימים, בעקבות שחרור ירושלים, יהודה, שומרון, עזה, וגוש עציון, וכחלק מרוח הלאומיות שהתעוררה בעקבות זאת, הוקמה תנועת גוש אמונים, אשר דגלה בחזון הציונות של ארץ ישראל השלמה. התנועה הקימה יישובים רבים ביהודה ושומרון גוש עציון חבל עזה וסיני. היישובים הוקמו בתמיכת ועידוד הממשלה, אשר ראו בהתיישבות היהודית אינטרס ביטחוני ולאומי. התנועה הלאומית והאידאולוגית עברה קשיים רבים, עם גירוש ימית וחבל סיני כחלק מהסכם השלום עם מצרים, ולאחר מכן עם חתימת הסכמי אוסלו בהמשך גירוש גוש קטיף. ביישובים התפתחה חקלאות מתקדמת, הוקמו מוסדות חינוך, ישיבות, ומכינות קדם צבאיות. הציונות הדתית מאמינה בערכי תרומה לעם ושירות צבאי, כחלק מתפיסה זו הוקם מערך השירות הלאומי, ורבים מבני הציונות הדתית מתגייסים לשירות קרבי בצה"ל. עם השנים, יותר ויותר מבני הציונות הדתית הגיעו לתפקידי פיקוד וקצונה בצה"ל. במהלך תוכנית ההתנתקות היה חשש מסירוב פקודה המוני, בעיקר מצד חיילי הציונות הדתית, ומכך שצו הרב ינצח את הפקודה הצבאית. חשש זה התבדה, אך ביצוע תוכנית ההתנתקות, ומאוחר יותר גם הפינוי האלים בעמונה ב-2006, גרם למשבר ובירור עמוק בציונות הדתית, אך גם להקצנה: קבוצות שוליים, שזכו לכינוי "נוער הגבעות", נפרדו מתוכה והפנו עורף להנהגה המרכזית והממלכתית, וחלה עלייה בפעולות "תג מחיר".
כיום מיוצגת הציונות הדתית בכנסת על ידי מפלגת הבית היהודי, ממשיכתה של המפד"ל שרצה ביחד עם מפלגת תקומה. ח"כים דתיים לאומיים נוספים מכהנים בליכוד ובמפלגות נוספות.
ההתיישבות ביהודה שומרון וחבל עזה
- ערכים מורחבים – גוש אמונים, התנחלויות
גוש אמונים היא תנועה חברתית דתית-לאומית שקמה אחרי מלחמת יום הכיפורים הפועלת לחידוש ההתיישבות הישראלית ביהודה ושומרון, בחבל עזה ובגולן, ולחיזוק ההתיישבות בנגב ובגליל. התנועה קמה מתוך רגש דתי בעיקרו, אך בשנותיה הראשונות סחפה בהתלהבותה גם חילונים רבים, רובם חברים בהתיישבות העובדת. ההתיישבות בשטחים החלה כהתיישבות אידאולוגית מטעמים ציוניים ודתיים של יישוב ארץ ישראל השלמה, ארץ האבות בה חיו אברהם, יצחק ויעקב ובה חיו דוד המלך ועוד גיבורים מהתנ"ך.
בין פעיליה הבולטים ומנהיגיה ניתן לציין את חברי הכנסת הרב חנן פורת, ניסן סלומיאנסקי וגרשון שפט, הרב משה לוינגר, יעקב כץ (כצל'ה) הרב יואל בן נון, הרב חיים דרוקמן, בני קצובר, הרב מנחם פליקס, דניאלה וייס ובעלה אמנון וייס, יהודה חזני, מאיר הרנוי ואורי אליצור. בין תומכיה הבולטים בהתיישבות זו ניתן למנות את נעמי שמר ונתן אלתרמן. ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון נמנה בתחילה עם תומכיה הבולטים של התנועה, אולם, בסוף דרכו הפוליטית עם תוכנית ההתנתקות הפך ליריב פוליטי מר של ציבור המתנחלים.
ניסיונות התיישבות ראשונים ביהודה ושומרון נעשו כבר ב-1975, אך המתנחלים פונו על ידי צה"ל והממשלה. הפריחה בהתיישבות באיו"ש התרחשה אחרי המהפך ב-1977 ועליית מנחם בגין (הליכוד) לשלטון. מאז נבנו עוד הרבה התנחלויות, חלקן בגושים (כגון גוש עציון), חלקן כערים (כגון אריאל) וחלקן כנקודות מבודדות (כגון יצהר).
באזור חבל עזה הוקם גוש קטיף בתמיכת ממשלת ישראל. רוב התושבים בהתנחלויות אלה היו דתיים לאומיים ורבים מהם עסקו בחקלאות. גוש קטיף ושאר ההתנחלויות ברצועת עזה פונו במסגרת תוכנית ההתנתקות השנויה במחלוקת, ונכון ל-2016, טרם הושלם יישוב כל המפונים ביישובי ובתי קבע.
בעוד שההתנחלויות זוכות לתמיכה מהימין ונהנו מתמיכה ממשלתית לאורך השנים, הן זוכות להתנגדות מצד השמאל הישראלי, הערבים והקהילה הבינלאומית. למרות זאת, אף שמבחינה אידאולוגית השמאל תומך בפינוי התנחלויות לשם הגשמת מטרות מדיניות, ואילו הימין מתנגד לכך, הרי מבחינה מעשית פינוי ההתנחלויות נעשה על ידי מנהיגי ימין - מנחם בגין בפינוי סיני כחלק מהסכם השלום בין ישראל למצרים ואריאל שרון בפינוי רצועת עזה וצפון השומרון במסגרת תוכנית ההתנתקות. צעדים אלה זכו לתמיכה של ארגוני השמאל ולהתנגדות של הימין.
השקפת העולם של ארגוני הימין בישראל
ארגוני הימין בישראל מאוחדים סביב הלאומיות היהודית ותמיכה בציונות וערכים פטריוטיים. כמעט כל ארגוני הימין מאמינים שמדינת ישראל צריכה להיות מדינה יהודית ודמוקרטית, אחדים מהם תומכים גם במדינת הלכה.
ארגוני הימין המדיני נחלקים לארגונים לוחמניים מול ארגונים בעלי קו רך, וכן לארגונים המזוהים כדתיים אל מול ארגונים חילוניים. תושבי יהודה ושומרון, בקעת הירדן והגולן (ובעבר תושבי חבל עזה) נחלקים בדרך כלל באופן גאוגרפי בתמיכה בקבוצות הללו, לפי אופי היישובים בהם הם מתגוררים: ביישובים ובערים החדשות במרכז הארץ הסמוכים למישור החוף, וכן בגולן וחלק מישובי בקעת הירדן מדובר בתושבים שרובם חילונים, התומכים בימין-מרכז פשרני. כך גם ביישובים בגוש עציון ובעיר אפרת. בקרב היישוב היהודי בחברון ובקריית ארבע, וסביב שכם: יצהר, הר ברכה ואלון מורה לרוב הדעות ניציות יותר.
נושאים מדיניים והסכסוך הישראלי-פלסטיני
ארץ ישראל השלמה וההתנחלויות
רוב ארגוני הימין דוגלים בארץ ישראל השלמה והתיישבות יהודית בכל חלקי הארץ, לרבות יהודה, שומרון ועזה. לכן הם תומכים גם במפעל ההתנחלות ותנועת גוש אמונים. ארגוני הימין מפולגים ביחסם לפשרה טריטוריאלית במסגרת הסדר עם הפלסטינים: בעוד חלק תומך בכך בתור "הרע במיעוטו" ומסכים למסירה חלקית של שטחים (למשל חלק מחברי הליכוד), אחרים תומכים בגישת "אף שעל" וקוראים לישראל לספח את יהודה ושומרון ולהחיל שם ריבונות ישראל. התפישה השנייה חזקה בעיקר בקרב ארגוני הימין הדתיים לאומיים. רובם המכריע של ארגוני הימין מתנגד לפינוי ההתנחלויות. חלק מארגוני הימין, בעיקר החילוניים, מוכנים לפינוי מספר קטן של התנחלויות מבודדות במסגרת הסכם שלום תמורת השארת רוב ההתנחלויות הגדולות וגושי ההתנחלויות בידי ישראל.
פתרונות לסכסוך עם הפלסטינים
רוב ארגוני הימין מתנגדים להסכמים עם הפלסטינים, ובפרט להקמת מדינה פלסטינית, מטעמים שונים:
- מתוך אמונה אידאולוגית בזכותו של עם ישראל על ארץ ישראל השלמה.
- מסיבות דתיות: ארץ ישראל השלמה הובטחה לעם ישראל על ידי אלוקים ולאף אחד אין סמכות לוותר על חלקים ממנה.
- משיקולים אסטרטגיים: שטחי יהודה ושומרון מהווים משלט אסטרטגי חשוב החולש על ירושלים וכל ערי מישור החוף והשפלה, כולל נמל התעופה בן-גוריון. לטענת התומכים בהחזקת השטחים, אם ישראל תוותר עליהם היא תהיה פגיעה מאוד לפלישה ערבית שתבתר בקלות את הארץ בשל המרחק הקצר בין הקו הירוק למישור החוף שם מרוכזת רוב אוכלוסיית ישראל וחלק ניכר מתשתיותיה האזרחיות. כמו כן, מהשטחים יוכלו הערבים להפגיז בארטילריה רקטית באופן קבוע את ערי ישראל, ובפרט את תל אביב ונמל התעופה בן-גוריון, דבר שיגרום לפגיעה אנושה בכלכלה הישראלית.
- משיקולים ביטחוניים: לטענתם, הפלסטינים לא נטשו את תורת השלבים ומשתמשים בהסכמי אוסלו כדי להקים בסיס טרור בלב ישראל, ובמטרה להתקרב עוד צעד להשמדתה. הפלסטינים לא מקיימים את ההסכמים עימם ולכן לחתימתם על הנייר אין כל חשיבות. מתן שליטה לפלסטינים בשטחים תיצור מקלט בטוח לטרוריסטים ומשם ייצאו פיגועים רבים כנגד ישראל והמתנחלים בפרט, לרבות ירי ארטילרי מתמשך של רקטות על ערי ישראל בכל הארץ. לדידם, טענה זו הוכחה כנכונה עם פרוץ האינתיפאדה השנייה וכן לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות (נסיגה שבוצעה ללא הסכם).
- מהאמונה שלא קיים עם פלסטיני והאומה הערבית מנסה לגזול את שטחי המולדת של העם היהודי בעזרת שימוש ברעיון של אומה פלסטינית.
- מתוך התנגדות לפינוי התנחלויות בטענה שהדבר מהווה גירוש ופוגע בזכויות האדם והאזרח של המפונים.
- ההסכם נחתם עם ארגון טרור (אש"ף) שרצח מאות ישראלים חפים מפשע.
למרות הסתייגויות אלה, חלק מארגוני הימין מקבלים בחוסר ברירה את ההסכמים עם הפלסטינים וחותרים להסכם שלום שימזער את הנזקים האמורים לעיל. גם אלה בימין המסכימים לפשרה טריטוריאלית דורשים שאם תקום מדינה פלסטינית היא תהיה מפורזת, שבקעת הירדן תישאר בריבונות ישראלית, ושירושלים לא תחולק.
חלק מארגוני ימין תומכים בפתרונות אחרים משתי מדינות לשני עמים, כגון סיפוח שטחי C על תושביהם הישראליים ומתן אוטונומיה לפלסטינים בשטחי A ו-B, כאשר ישראל מפקחת על הביטחון ועל הגבולות.[1] חלק מאנשי הימין מציעים לתת לפלסטינים אזרחות ירדנית ולחלק את האחריות על השטחים בין ישראל לירדן, כאשר ישראל תהיה אחראית על הביטחון וירדן על שירותי הפנים והרווחה. לפי הימין, ביישום פתרונות אלה לא יהיה צורך לפנות אנשים מבתיהם וכן יושג פתרון של הבעיה הדמוגרפית.
חלק מהארגונים בימין, ובפרט מפלגת מולדת, תומכים בטרנספר בהסכמה לערביי השטחים וסיפוח יהודה ושומרון. אחרים תומכים בהפיכת הפלסטינים לאזרחי ירדן ובכך לפתור את האיום הדמוגרפי. ארגוני ימין קיצוניים יותר תומכים בגירוש בכוח של ערביי השטחים, וחלקם אף בגירוש ערביי ישראל. עמדות אלה הן עמדות מיעוט בקרב הימין.
צבא ולוחמה בטרור
רוב ארגוני הימין הם בעלי יחס חם ואוהד לצה"ל, ומעודדים את בניהם לשירות קרבי ופיקודי וכן שירות כקצינים. לשם כך הקימו ארגוני הימין מכינות קדם-צבאיות המכשירות בני נוער לשירות קרבי והמשכה לתפקידי פיקוד וקצונה, הידועות שבהן הן מכינת בני דוד בעלי ומכינת עֹצֶם שפעלה בגוש קטיף.
ארגוני הימין דוגלים בנקיטת יד קשה כנגד הטרור ובפרט כנגד הטרור הפלסטיני ומאמינים בלוחמה בטרור באמצעות פעולות צבאיות בהן מבצעים צבאיים בעומק מעוזי הטרור, סיכולים ממוקדים וחיסול מנהיגי טרור, מעצרים, הריסת בתי מחבלים וחקיקה כנגד הטרור. חלקם תומך בצעדים דרסטים יותר כגון עונש מוות למחבלים וגירוש משפחותיהם.
הימין מתנגד למעורבות של חיילי צה"ל בפינוי יישובים יהודיים, וגורס שגם אם הוחלט לפנותם, את הפינוי צריכה לבצע משטרת ישראל ולא הצבא. ככלל, הימין מתנגד לסירוב פקודה, אך בעקבות תוכנית ההתנתקות גבר קולם של גופים בימין התומכים בסירוב פקודה לפינוי התנחלויות ומאחזים. עם זאת, סרבנות הימין קטנה בהיקפה מסרבנות השמאל.
כלכלה וחברה, דת ומדינה
בנושא זה אין אחידות בקרב ארגוני הימין השונים. חלקם תומכים בשוק חופשי וכלכלה ליברלית בעוד אחרים תומכים במדינת רווחה וכלכלה סוציאל-דמוקרטית, ואחרים תומכים בשילוב של שתי הגישות.
בנושאי דת ומדינה רוב הימין, כולל ארגונים חילוניים, נוטה לאהדה ליהדות ושמירת אופייה היהודי של מדינת ישראל, ומתנגד לשינוי בסטטוס קוו בענייני דת ומדינה. עמדתו בנושאי דת ותרבות היא שמרנית. הציונות הדתית דוגלת בשילוב של תורה ועבודה: קיום אורח חיים דתי וציוני, הכולל שירות בצה"ל ואחר כך השתלבות בשוק העבודה. הציונות הדתית שואפת לקרב את כלל עם ישראל ליהדות על ידי פעולות חינוך והסברה, בדרכי נעם ובגישה פחות מחמירה מהחרדים. בין הציונות הדתית ליהדות החרדית מתנהל מאבק על ההגמוניה הדתית בישראל ועל עמדות השפעה וכוח ברבנות הראשית.
בשנים האחרונות גדל הדגש של הדתיים הלאומיים על שירות צבאי ולשם כך הוקם מסלול ישיבות ההסדר המשלב בין שירות קרבי ללימודים תורניים בישיבת הסדר. כמו כן, הקימו ארגוני הימין מכינות קדם-צבאיות המכשירות בני נוער לשירות קרבי והמשכה לתפקידי פיקוד וקצונה.
חוק ומשפט
הימין מתנגד לאקטיביזם שיפוטי ותומך בשמרנות שיפוטית, תוך שמירת עיקרון הפרדת הרשויות והאיזון בין הרשויות. כמו כן הוא מבקר את בית המשפט העליון על התערבותו בפעולות הרשויות האחרות, ובמיוחד ביטול חקיקה ראשית של הכנסת. מאותן סיבות, הימין תומך בריסון כוחם של היועצים המשפטיים ובפרט של היועץ המשפטי לממשלה, ובמיוחד לגבי זכות הווטו בפועל שנטלו לעצמם.
שרת המשפטים איילת שקד נימקה מדוע על בית המשפט לא להתערב בשאלות מדיניות-ביטחוניות וכלכליות, והזכירה בהקשר זה את ציטוט "החרב והארנק" של אלכסנדר המילטון.[2] וכתבה בנושא התערבות בית המשפט בנושאי מדיניות ופוליטיקה:
בשנים האחרונות, נפגע אמון מחנה הימין בבג"ץ עקב שורת פסיקות מעוררות מחלוקת, וכתוצאה מכך נמתחה על בית המשפט ביקורת רבה. כך למשל חבר הכנסת יריב לוין אמר שעל בית המשפט העליון "השתלטה קבוצת מיעוט שמאלנית קיצונית, שמנסה להכתיב את ערכיה לחברה כולה". לדבריו, גישתם של שופטי בית המשפט העליון לנושאי דת ומדינה "רחוקה מאוד מהתפישה המסורתית של מרבית הציבור בישראל, שנוטה לגישה מסורתית". מצב זה מהווה לדבריו "סכנה ליכולת שלנו להבטיח את קיומנו".[4][5][6][7] כתוצאה מכך בימין תומכים בשינוי הליך מינוי השופטים על מנת ליצור סגל שופטים מגוון ומאוזן יותר, המייצג את רוב הציבור, וכן מינוי של שופטים שמרנים ומרוסנים, שיימנעו מהתערבות מוגזמת בהחלטות הרשות המבצעת ופסילת חוקים של הכנסת.[8]
בני מיעוטים
כל ארגוני הימין רואים בישראל את מדינת העם היהודי ומדינה יהודית, כאשר רובם תומכים בגישת מדינה יהודית ודמוקרטית וחלקם במדינת הלכה, וככזו יש בה מקום לזכויות לאומיות רק לעם היהודי. זכויות לאומיות אלה כוללת סממנים יהודים בסמלי המדינה וחגיה, חוק השבות וחוק האזרחות ומתן מעמד מיוחד לארגונים יהודיים-ציוניים כגון הסוכנות היהודית וקרן קיימת לישראל. עם זאת, רוב ארגוני הימין תומכים בשוויון זכויות מלא לכל אזרחי ישראל, כולל לבני המיעוטים, ומצהירים על רצונם לשלבם בחברה הישראלית. ארגוני הימין מתייחסים בעוינות לבני מיעוטים החותרים תחת המדינה או המפרים את החוק באופן שיטתי.
כל ארגוני הימין רואים בדרוזים בישראל, שנאמנים למדינת ישראל ומשרתים שירות מלא בצה"ל כולל שירות קרבי וקצונה בכירה, בני ברית נאמנים, אחים לנשק ושותפים מלאים לחיים הציבוריים בישראל. לפיכך יחסם כלפי הדרוזים אוהד ביותר. הדרוזים, מצידם, משתלבים בארגוני ומפלגות ימין ואף רצים לכנסת מטעמן.
היחס לערביי ישראל, לעומת זאת, הוא עוין וחשדני, בעיקר עקב הסכסוך הישראלי-פלסטיני בו נוקטים ערביי ישראל עמדה פרו-פלסטינית וכן התנגדותם למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ורצונם להפכה למדינת כל אזרחיה נטולת סממנים יהודיים כגון דגל ישראל וחוק השבות. בעקבות האינתיפאדה השנייה ומהומות אוקטובר 2000 חלה הקצנה בחברה הערבית ובעיקר בהנהגתה הפוליטית (כגון התחזקותן של בל"ד והתנועה האסלאמית בישראל), דבר שהביא למשבר אמון בין היהודים לערבים והרעה ביחסים ביניהם, ובפרט לכך שארגוני ימין החלו לראות בערבים אויבים חתרנים שיש להתנהל נגדם בתקיפות וביד קשה, כגון אכיפה מוגברת מצד משטרת ישראל ושירות הביטחון הכללי ושלילת אזרחות של ערבים שהיו מעורבים בפיגועי טרור. בקרב חלק קטן של ארגוני ימין קיצוני יש ביטויי גזענות כלפי ערבים, וזו הקצינה בתחילת המאה ה-21. עם זאת, רוב ארגוני הימין חותרים לשלב את הציבור הערבי המתון בחברה הישראלית תוך דיכוי הגורמים הקיצוניים והאנטי-ציוניים המסיתים להתנגדות לישראל.
היחס לבדואים בישראל הוא אמביוולנטי ולצד ההערכה על שחלק מהם משרתים בצה"ל כלוחמים וגששים, יש גם ביקורת עליהם בנימוק שרבים מהם פורעי חוק המשליטים אנרכיה ופשע בסביבתם. רוב ארגוני הימין דורשים לאכוף את חוקי המדינה על הבדואים ולמנוע גזל אדמות וגנבות חקלאיות מצידם, כמו גם להיאבק בתופעות של פוליגמיה ונקמת דם.
כמעט כל ארגוני הימין מתנגדים להסתננות בלתי-חוקית לישראל של שוהים בלתי חוקיים פלסטיניים, מהגרים מאפריקה וממדינות ערב ותומכים בגירוש כל המסתננים מאפריקה בשל סיבות דמוגרפיות וכן בשל הגברת העוני, הפשע והאלימות בשכונות בהן מתרכזים המסתננים.[9]
רשימת המפלגות וארגוני הימין בישראל
מפלגות
- הליכוד – מפלגת ימין-מרכז המגדירה את עצמה "מפלגה לאומית ליברלית". המפלגה הגדולה במחנה הימין שמהווה מפלגת שלטון מאז 1977.
- גח"ל (גוש חירות ליברלים)
- תנועת החרות (ובקיצור "חרות") – מפלגה שפעלה בישראל בתחילת ימי המדינה, בעלת אידאולוגיית ציונות רוויזיוניסטית.
- המפלגה הליברלית הישראלית (יוצאי הציונים הכלליים ולמעט הפלג הנוטה יותר שמאלה - ליברלים עצמאיים).
- הרשימה הממלכתית.
- המרכז החופשי.
- התנועה למען ארץ ישראל השלמה.
- מנהיגות יהודית – פלג ימני בליכוד בראשות משה פייגלין (פרש ב-2015).
- מפלגת אח"י (בתחילה: מפלגת ציונות דתית לאומית מתחדשת) – הפלג של אפי איתם והרב יצחק לוי שפרש מהמפד"ל, רץ באיחוד הלאומי ובסוף הצטרף לליכוד.
- שלומציון – מפלגתו של אריאל שרון שהתמזגה לאחר הבחירות במפלגת הליכוד.
- ישראל בעליה – בראשות נתן שרנסקי, מפלגת ימין-מרכז חילונית שייצגה את עולי מדינות ברית המועצות וחבר העמים, התמזגה לליכוד.
- כולנו – מפלגת ימין חברתית בראשות משה כחלון, התמזגה לליכוד
- גח"ל (גוש חירות ליברלים)
- מפד"ל – מפלגה דתית לאומית, נחשבת למייצגת של הציונות הדתית. אחרי הניצחון במלחמת ששת הימים הפכה למפלגת ימין מובהקת התומכת בארץ ישראל השלמה. התמזגה למפלגת הבית היהודי.
- הבית היהודי – מפלגה ציונית-דתית לאומית. המפלגה נועדה לאחד את המפד"ל עם מפלגות האיחוד הלאומי, בעלת אוריינטציה דתית-לאומית, תומכת בארץ ישראל השלמה ומתנגדת למדינה פלסטינית.
- תקומה והאיחוד הלאומי - תקומה – פלג ניצי של המפד"ל שפרש ממנה והצטרף לרשימת האיחוד הלאומי. מייצגת את הציונות הדתית והציבור החרדי-לאומי. מאז הקמתה רצה ברשימות מאוחדות עם מפלגות נוספות, בהן האיחוד הלאומי, הבית היהודי (2013–2019) וימינה.
- הימין החדש – מפלגת ימין ליברלית שהתפלגה מהבית היהודי ומשלבת בין דתיים לחילוניים, בראשות נפתלי בנט ואיילת שקד. רצה במסגרת רשימת ימינה.
- ישראל ביתנו – בראשות אביגדור ליברמן, מפלגת ימין חילונית שלה תמיכה ניכרת בקרב עולי מדינות ברית המועצות וחבר העמים. נצית בדעותיה ותומכת בחילופי שטחים וחילופי אוכלוסיות. בעבר רצה ברשימת האיחוד הלאומי עם מפלגות ימין נוספות ובבחירות לכנסת ה-19 רצה עם הליכוד ברשימה משותפת.
- מולדת – מייסודו של רחבעם זאבי, תומכת ב"טרנספר בהסכמה".
- התקווה - מפלגה ציונית לאומית – מפלגת ימין חילונית בראשות אריה אלדד
- התחיה – התפלגה מהליכוד ב-1981 וחברו אליה התנועה למען ארץ ישראל השלמה וגוש אמונים (ראו להלן)
- חרות – לא זכתה להיכנס לכנסת. מפלגה בראשות מיכאל קליינר.
- צומת – קמה על ידי רפאל איתן ב-1985 והצטרפה להתחיה בבחירות 1988. בשנת 1992 רצה לבד וחוללה סנסציה כשקיבלה 8 מנדטים. צומת התפרקה מספר פעמים ולא עברה את אחוז החסימה ב-1999.
- עוצמה יהודית (בעבר: חזית יהודית לאומית) – מפלגה בראשות מיכאל בן-ארי ואיתמר בן-גביר
- ארץ ישראל שלנו – מפלגת ימין דתית בראשות הרב שלום דובער וולפא.
- כך – מפלגה שהוקמה בידי הרב מאיר כהנא וזכתה במנדט אחד בבחירות לכנסת בשנת 1984.
- ימין ישראל – נוצרה כאשר פרופ' שאול גוטמן פרש ממפלגת מולדת. המפלגה התמודדה בבחירות לכנסת מספר פעמים (לעיתים במשותף עם מפלגות אחרות), אך לא עברה את אחוז החסימה.
- מפלגת זהות – מפלגה ליברלית שהוקמה בשנת 2015 בידי משה פייגלין.
- עם שלם – מפלגתו של הרב חיים אמסלם המייצגת את יהדות ארצות האסלאם הדוגלת לדבריו בתורה ועבודה
- יחד – מפלגה בראשות אלי ישי. התמודדה בבחירות לכנסת העשרים ברשימה משותפת עם מפלגת עוצמה יהודית, אך לא עברה את אחוז החסימה.
רשימות וסיעות בכנסת
- הליכוד (הליכוד - ישראל ביתנו, הליכוד-אח"י)
- ימינה (2019–2020)
- איחוד מפלגות הימין (2019)
- האיחוד הלאומי-מפד"ל (2006)
- האיחוד הלאומי (2003)
- האיחוד הלאומי (1999)
- עוצמה לישראל - סיעת ימין בראשות אריה אלדד ומיכאל בן-ארי שפרשה מהאיחוד הלאומי
ארגונים חוץ פרלמנטרים
- אלע"ד (אל עיר דוד) – עמותה שמטרתה לייהד את ירושלים, מחזיקה בתים רבים במזרח העיר וכן בעלת החפירות הארכאולוגיות בעיר דוד.
- אם תרצו – ארגון הפועל למען קידום הציונות בישראל, עוסק במאבק בגורמים אותם רואה כאנטי-ציונים ועוסק בהסברה פרו-ישראלית בארץ ועולם. בין פעולותיו הבולטות נמנות קמפייני מחאה נגד אנטי-ציונות באקדמיה ונגד עמותות שמאל קיצוני הממומנות על ידי הקרן החדשה לישראל ומדינות זרות. הגדרתה כתנועת ימין שנויה במחלוקת והתנועה רואה עצמה כא-פוליטית.
- אמנה – תנועה מיישבת של גוש אמונים.
- ארגון זכויות האדם ביש"ע – ארגון זכויות אדם ימני המגן על זכויות האדם של המתנחלים, חיילי צה"ל ונפגעי טרור.
- בצלמו – ארגון זכויות אדם יהודי
- המטה המאוחד - תנועת ימין כללי שהוקמה קצת אחרי הסכמי אוסלו שמטרתה היא להילחם בשמאל ולשמור על ערכי הימין, יו"ר התנועה ומייסדה היה חנן פורת, לאחר מכן היה הרב יצחק לוי, ומאוחר יותר מיכאל בן-ארי כיום יו"ר התנועה הוא מנחם פליקס ולצידו מנכ"ל התנועה הוא בני קצובר. התנועה הייתה המובילה במאבקה בהסכם אוסלו לאחר שהצליחה להביא את הצייר מיכאל נצר לצייר קריקטורה נגד יאסר ערפאת, היא התייחסה לטרור בתקופת אוסלו וקראה לממשלה להילחם בחמאס ופת"ח ולסרב להקים מדינה פלסטינית. בזמן האינתיפאדה השנייה פעלה התנועה למאבק בטרור פלסטיני בקמפיין "בימים ההם בזמן הזה (1945 - 2000)." בתקופת ההתנתקות התנגדה יותר מכול לפינוי ופעלה נגדו (לפעמים באלימות פיזית). בכיום התנועה פעילה נגד פעילות החאמס בעזה.
- גוש אמונים – תנועת ההתנחלות בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20.
- האגודה לזכות הציבור לדעת (או ארגון "לדעת") – ארגון לביקורת התקשורת. לארגון אתר מקוון החושף תקשורת מוטה וביטויים מוטים לדעות השמאל המדיני.
- הבית הלאומי – ארגון שקם להאבק כנגד תוכנית ההתנתקות ואחראי על ארגון חסימות הכבישים כמחאה על התוכנית. (אין זו מפלגת הבית היהודי ולא האיחוד הלאומי.)
- חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי – תנועה של אקדמאים בעלי תואר דוקטורט ופרופסורים ישראלים התומכים בארץ ישראל השלמה, בציונות ובכלכלה ליברלית. עוסקת בעיקר בהסברה ישראלית.
- רגבים - תנועה שמטרתה "להשפיע על כלל מערכות השלטון במדינה, להביאם לפעול לאור עקרונות היסוד הציוניים ולממשם להלכה ולמעשה, לשמירה על אדמות העם היהודי ועל אוצרות הטבע והנוף של ארץ ישראל ולמניעת השתלטותם של גורמים זרים על משאבים אלו."[10]
- המחנה הלאומי – תנועה אינטרנטית שפועלת לחיזוק הימין בישראל, פועלת רק בפייסבוק.
- המטה למען ארץ ישראל
- המטה להצלת העם והארץ – בראשות הרב שלום דב וולפא.
- הסתדרות העובדים הלאומית – התאגדות עובדים מקצועית, ששמה לעצמה מטרה להוות אלטרנטיבה לאומית להסתדרות הכללית של מפא"י והסוציאליזם.
- הפורום המשפטי למען ישראל (במקור הפורום המשפטי למען ארץ ישראל) – ארגון עורכי דין ומשפטנים הפועל משפטית בנושאי מדיניים מנקודת מבט ציונית ימנית. הוא קם לפני תוכנית ההתנתקות על מנת לפעול משפטית נגד התוכנית ולפעול למען מפוני גוש קטיף וצפון השומרון בכלים משפטיים[11] ופעיל עד היום.
- הקרן לאדמות ישראל – ארגון שמטרתו ליישב ביהודים, את יו"ש הנגב והגליל ובפרט את מזרח ירושלים.
- השומר החדש – ארגון שמטרתו לשמור על חקלאים יהודים מפני גזל וטרור חקלאי.
- התנועה למען ארץ ישראל השלמה – קמה לאחר מלחמת ששת הימים וזכתה לתמיכת אנשי רוח וההתיישבות העובדת.
- ועד למען העם והארץ - הוועד הארצי למען ארץ ישראל
- זו ארצנו – קמה ב-1993, התפרסמה בקיץ 1995 בחסימות הכבישים. התאחדה עם לכתחילה והפכה למנהיגות יהודית (ראו להלן) בסוף שנות התשעים. הצטרפה לליכוד ב-2000 והכניסה 130 צירים לוועידת הליכוד ב-2003.
- זכויות אדם כחולבן – ארגון זכויות אדם ציוני העוסק בדאגה לזכויות אדם הן של יהודים והן של פלסטינים, תוך שיפור ושמירה על תדמיתה של מדינת ישראל בעולם.
- חומש תחילה – ארגון שמטרתו לבנות מחדש את חומש.
- חננו – עמותה המעניקה ייעוץ וסיוע משפטי לאזרחים, חיילים ושוטרים שנעצרו או שנקלעו להליכים משפטיים על רקע לאומי (תביעות נגד חיילים על ידי ארגוני שמאל, תביעות בחשד לפעולות תג מחיר, ייצוג אסירים ביטחוניים יהודים ועוד).
- ישראל שלי – תנועה חוץ פרלמנטרית שנוסדה ב-2010 על ידי נפתלי בנט ואיילת שקד העוסקת בהסברה ישראלית כלפי פנים וכלפי חוץ, ובקידום ציונות באמצעות אקטיביזם במרחב הציבורי וברשתות החברתיות.
- מועצת יש"ע – המייצגת הרשמית של המתנחלים, ארגון גג המאגד את כל המועצות האזוריות ביהודה, שומרון ועזה.
- מטה חומת מגן – תנועת סרבנות שהתנגדה לתוכנית ההתנתקות וקוראת לסרב פקודה לעקור יישובים ולפנות התנחלויות.
- מטות ערים – ארגון ימני המארגן פעולות שטח והפגנות.
- מסדר ע"ש זאב ז'בוטינסקי – ארגון המוקדש לשימור, הפצת ותיעודה של מורשת זאב ז'בוטינסקי: הגותו, פועלו וכן הגות בהתאם לאידאולוגיה שלו.
- משוררים לימין ישראל – תנועת אנשי תרבות ורוח הפועלת בעיקר לקידום התרבות הציונית והיהודית, אך עוסקת גם בעניינים כלליים.
- נאמני הר הבית – ארגון התומך בהנצחת בית המקדש ובבנייתו מחדש ביום מן הימים.
- נשות חירות בישראל – ארגון נשים לאומיות שעיקר פעילותו כיום היא הקמת והפעלת מעונות יום לגיל הרך.
- נשים בירוק – ארגון נשים ימני, מתנגדות להסכמי אוסלו ומסירת שטחי ארץ ישראל. בין השאר הקימו את "גיס חמישי Watch" העוקב אחר פעילות מחסום Watch במחסומים.
- נשים בכחול לבן – ארגון נשים המעודד ותומך את חיילי צה"ל המשרתים במחסומים ומתנגד לפעילות מחסום Watch.
- עטרת כהנים – ארגון הפועל ליצירת רוב יהודי בעיר העתיקה ובמזרח ירושלים.
- קונגרס הרבנים למען השלום – איגוד רבנים המתנגדים למסירת שטחים תמורת שלום.
- רבבה (תנועה) – ארגון שניסה לארגן תפילות המוניות בהר הבית.
- שורת הדין – ארגון עורכי דין ציוני הפועל משפטית וכלכלית נגד אנטישמיות וטרור, ופועל למען זכויות נפגעי טרור בארץ ובעולם.
- שלושה אבות – תנועה שהתנגדה לנסיגה מרצועת עזה מטעמי ביטחון.
- שנית גמלא לא תיפול
- תא כתום – תא סטודנטים כלל-ארצי בעד גוש קטיף ונגד תוכנית ההתנתקות. התא התמקד בהסברה, בהפגנות ובמחאה יצירתית ולא אלימה.
תנועות נוער
- בית"ר
- נוער הליכוד
- צעירי הליכוד
- נוער הימין החדש
- הנוער הלאומי
- נוער מולדת
- נוער למען ארץ ישראל
- בני עקיבא (תנועה ציונית דתית)
- עזרא (תנועה ציונית דתית)
עיתונים, כתבי עת וכלי תקשורת
- בשבע - העיתון של ערוץ 7, מחולק בחינם מידי יום שישי
- גלי ישראל - תחנת רדיו אזורי ביהודה ושומרון, בעלת אורייטנציה דתית-לאומית
- הצופה - עיתון היסטורי שמוזג לתוך "מקור ראשון" ונסגר. היה מזוהה עם תנועת המפד"ל
- הקול היהודי - אתר חדשות המזוהה עם תנועת הימין הקיצוני
- חדשות 0404 - אתר חדשות המתמקד בידיעות ומבזקים בנושאי ביטחון ומגדיר את עצמו כ"פרו-ישראלי ופרו-צה"ל".
- ישראל היום - עיתון יומי המופץ בחינם והנפוץ ביותר במדינה.
- מידה - מגזין אינטרנט העוסק בפוליטיקה, חברה והגות מתוך נקודת מבט שמרנית לצד תמיכה בליברליזם כלכלי.
- מקור ראשון - שבועון ישראלי לאומי.
- נקודה - כתב עת שעסק בהגות ופוליטיקה מנקודת מבט ימנית. נסגר עם פתיחת מקור ראשון
- ערוץ שבע - רשת תקשורת ימנית ציונית דתית. בעבר תחנת רדיו פיראטית ששידרה תחילה מהים ונסגרה תחת ממשלת רבין. כיום משדרת דרך האינטרנט.
- ערוץ 20 - ערוץ טלוויזיה מסחרי, שהחל כ"ערוץ המורשת", אך התרחב גם לעיסוק באקטואליה וחדשות.
- נתיב
- לאטמה - אתר העוסק בביקורת התקשורת, הפיק תוכנית סאטירה ימנית בשם "מהדורת השבט" שזכתה להצלחה רבה
- צבר - מערכוני סאטירה ימנית המופצים ביוטיוב וברשתות החברתיות
תנועות שהוצאו מחוץ לחוק
ראו גם
קישורים חיצוניים
- עו"ד נחמיה דורון, הימין נרדם בשמירה, השילוח 13, פברואר 2019
.
- שמואל רוזנר, כמחצית מתומכי הימין־ימין הם דתיים והמאבק עליהם צמוד ומורכב מאי־פעם, באתר מעריב אונליין, 15 בפברואר 2019
הערות שוליים
- ^ עדו בן פורת, שקד מציגה: "תכנית איתנות לאומית", באתר ערוץ 7, 24 בינואר 2017.
- ^ חזקי עזרא, שקד הודפת את הביקורת, באתר ערוץ 7, 4 באפריל 2016 - נאומה של שקד בכנס עורכי הדין 2016
- ^ איילת שקד, מסילות אל המשילות, השילוח 1, אוקטובר 2016
- ^ יהונתן ליס, יו"ר ועדת הכנסת יריב לוין: בג"ץ מסכן את יכולת קיומנו, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2011.
- ^ יובל יועז, ח"כ לוין: "קבוצה רדיקלית שמאלנית ששולטת בבית המשפט העליון", באתר גלובס, 1 בינואר 2012.
- ^ אריק בנדר וזאב קם, ח"כים: החלטת בג"ץ – פגיעה בדמוקרטיה, באתר nrg, 16 בספטמבר 2013,
יו"ר הקואליציה על ביטול חוק המסתננים: "זו לא דמוקרטיה", באתר ישראל היום, 17 בספטמבר 2013 - ^ השר לוין בגלצ: "בעליון שולטת אסכולת שמאל רדיקלי", באתר גלי צה"ל, 28 ביולי 2015.
- ^ עדו בן פורת,שקד: מעדיפה שופטים שמרנים ומרוסנים, באתר ערוץ 7, י"א בכסלו ה'תשע"ח 29/11/17.
- ^ איילת שקד, הם לא פליטים, הם מסתננים, באתר מאקו, 13 בדצמבר 2011.
- ^ אודות, באתר "רגבים"
- ^ משה כהן, מסנגרים על הימין, באתר nrg, 12 במרץ 2005.
27344611ימין פוליטי בישראל