הרב רפי פרץ
 | |||||||||
| לידה | כ"ג בטבת תשט"ז (גיל: 69) | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 ישראל | ||||||||
| סיעה | איחוד מפלגות הימין, ימינה, הבית היהודי – האיחוד הלאומי, הבית היהודי | ||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות ביטחונית
פרמטרים [ שנות הפעילות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
|---|---|
| דרגה |
 תת-אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
הרב רפאל (רפי) פרץ (נולד ב-7 בינואר 1956, כ"ג בטבת תשט"ז) הוא שר ירושלים ומורשת, יו"ר מפלגת הבית היהודי וחבר הכנסת מטעמה. כיהן כשר החינוך בממשלת ישראל ה-34 לאחר שהפכה ממשלת מעבר. טרם כניסתו לפוליטיקה שימש כראש המכינה הקדם-צבאית "עצם", כטייס מסוקים בצה"ל ובהמשך כרב הראשי הצבאי השישי של צה"ל, בדרגת תת-אלוף.
ביוגרפיה
נולד בירושלים ליוסף ולמרגלית, יוצאי מרוקו. גדל בשכונת קריית היובל. למד בישיבת בני עקיבא נתיב מאיר ב"כיתת האלופים" שממנה יצאו 3 אלופים בצה"ל (אלעזר שטרן, יאיר נוה וישי בר) והיה חניך בתנועת הנוער בני עקיבא. הוא היה אתלט מצטיין, זכה באליפות ישראל לנוער בקפיצה לרוחק ובמדליית ארד בריצת 110 מטר משוכות באליפות ישראל (1974). שירת בצה"ל כטייס מסוקים בחיל האוויר הישראלי והשתחרר בדרגת רב-סרן. במסגרת שירות המילואים שירת בהכשרת טייסים בבית הספר לטיסה.
למד בישיבת מרכז הרב והוסמך לרבנות בישיבת הכותל.[דרושה הבהרה]בסוף שנות השמונים כיהן כמנכ"ל אל עמי. בשנת 1992 הקים את המכינה הקדם-צבאית "עצם" ביישוב עצמונה שבגוש קטיף. המכינה פעלה במשכנה זה 12 שנים, עד לביצוע תוכנית ההתנתקות, שבעקבותיה עברה המכינה ליתד שבנגב המערבי ובשנת 2011 עברה אל יישוב הקבע נווה השוכן בחולות חלוצה.[1]
ב-10 באוגוסט 1992, במהלך תרגיל בו הטיס מסוק יסעור, נפלו מן המסוק ונספו שני לוחמים של יחידה 669 באסון הכבל. פרץ הנחית את המסוק וחובשים שהיו בו יצאו לטפל בלוחמים שנפלו. לאחר ניסיונות החייאה הוטסו השניים לבית החולים סורוקה, שם נקבע מותם. ועדה שחקרה את התאונה המליצה למפקד חיל האוויר להעיר לפרץ על כך שלא שלח את נווט המסוק לתמוך בחובשים.[2] בשנת 2010 עתרו בני המשפחות של החללים לבג"ץ, בטענה שאין למנותו לתפקיד הרב הצבאי הראשי בשל מעורבותו בתאונה. העתירה נדחתה.[3]
על אף התנגדותו לתוכנית ההתנתקות בשנת 2005 שלל כל גילוי של התנגדות אלימה או סירוב פקודה. על מעורבות צה"ל בביצוע התוכנית אמר: "גרגר לא יפריד בינינו לבין צה"ל לעולם. זה מאוד קשה לי שכל החברים שלי צריכים לבוא לפה היום. יש בזה ציניות שהממשלה העמידה אותנו בסיטואציה הזאת".[4]
הרב הראשי לצה"ל
ביוני 2010 חזר לשירות סדיר, הועלה לדרגת תת-אלוף ומונה לרב הצבאי הראשי במקומו של הרב אביחי רונצקי. עם בחירתו לרב הצבאי הראשי הביע דעה נחרצת נגד כל גילוי של סירוב פקודה.[5]
לאחר אירוע בבה"ד 1, שבו יצאו צוערים דתיים מטקס בשל שירת חיילות,[6] אימץ הרב פרץ את דעתו של רמ"ח הרבנות, אל"ם הרב אייל קרים, שלפיה במקום לעזוב, רשאים החיילים הנוכחים במקום להסתפק בהיסח הדעת או בהשפלת מבט. חוות דעת זו אומצה כפקודה גם על ידי הרמטכ"ל רא"ל בני גנץ, ונכנסה מאוחר יותר לפקודת "השירות המשותף". חוות דעת זו ספגה ביקורת מרבנים, אשר ראו בפסיקה זו כניעה ללחץ ראשי הצבא.
במהלך כהונתו נערך מבצע צוק איתן, שבו קבע, מתוקף תפקידו, את מותם של החיילים הנעדרים, אורון שאול והדר גולדין, ומסר את ההודעה למשפחותיהם[7]
באוקטובר 2015 המליץ לרבנות הראשית להכיר בשני קצינים ברבנות הצבאית כרבני ערים, הכרה שתגמול כספי בצידה. הוא ננזף על כך בידי הרמטכ"ל, לאחר שנמצא שההכרה אינה עומדת בקריטריונים.[8]
ב-2016 החליט הרמטכ"ל גדי איזנקוט להוציא מידי הרבנות הצבאית את ענף תודעה יהודית, ולהעבירה לאגף כח האדם,[9] זאת בניגוד לדעתו של הרב פרץ. ביולי אותה שנה החליט לפרוש מתפקידו. בתקשורת הדתית פורסם בשם מקורביו כי הוא עשה זאת במחאה על פגיעת ראשי הצבא ברבנות הצבאית ובפרט על העברת ענף תודעה יהודית מן הרבנות לאכ"א.[10] בדצמבר 2016 שוחרר מצה"ל והוחלף על ידי תא"ל הרב אייל קרים, ושב לעמוד בראש מכינת "עצם" שהקים.
פעילות פוליטית
ב-3 בפברואר 2019 החליטה המועצה הציבורית שמינתה מפלגת הבית היהודי לצורך איתור מנהיג למפלגה לקראת הבחירות לכנסת ה-21 להמליץ על מינויו, ולמחרת אישר מרכז המפלגה את ההמלצה.[11] פרץ הגיע להסכם בדבר ריצה משותפת עם האיחוד הלאומי-תקומה, ולפיו הוצב במקום הראשון ברשימת איחוד מפלגות הימין לכנסת. בהמשך הגיעו שתי המפלגות להסכם עם עוצמה יהודית, ולפיו תצטרף גם היא לרשימה, ואחר הבחירות יתפלגו לשתי סיעות. בבחירות קיבלה הרשימה חמישה מושבים בכנסת.
ביוני 2019 מונה פרץ לשר החינוך ה-21 של מדינת ישראל, במסגרת הממשלה ה-34, בכהנה כממשלת מעבר.
בבחירות לכנסת ה-22 עמד פרץ בראש מפלגת הבית היהודי, הוצב במקום השני ברשימה "ימינה" ונבחר לכנסת.
בדצמבר 2019, לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושלוש, חתם פרץ הסכם עם איתמר בן-גביר, ולפיו מפלגת הבית היהודי תתמודד ברשימה אחת עם מפלגת עוצמה יהודית. בינואר 2020, זמן קצר לפני תום המועד להגשת הרשימות, לאחר שמפלגת האיחוד הלאומי חברה למפלגת הימין החדש, הצטרפו פרץ והבית היהודי גם הם לרשימת "ימינה" הכוללת את הבית היהודי, האיחוד הלאומי והימין החדש. בן-גביר ורשימתו לא הוכנסו לרשימה, בשל התנגדותו של בנט לצירופו של בן-גביר.[12] רשימת ימינה זכתה בשישה מנדטים, מתוכם אחד בלבד למפלגת הבית היהודי, ופרץ הוא נציגה היחיד בכנסת העשרים ושלוש.
ב-14 במאי 2020 פרש פרץ משאר חבריו בסיעת ימינה וחתם על הסכם קואליציוני עם הליכוד. הוא הצטרף לממשלת ישראל השלושים וחמש בתור השר לענייני ירושלים, בעוד סיעת ימינה ממנה התפצל נותרה באופוזיציה.
ביוני 2020 כחלק מתפקידו כשר ירושלים הנחה פרץ את העברת כל משרדי הממשלה שעדיין לא שוכנים בירושלים לתוך ירושלים, כחלק מהיוזמה שלח פרץ מכתב לשר התקשורת, יועז הנדל ולשרה לנושאים אסטרטגיים, אורית פרקש הכהן, במכתב ביקש פרץ להעביר את יחידות משרדיהם של הנדל ופרקש הכהן לירושלים[13]
בינואר 2021 לקראת הבחירות לכנסת העשרים וארבע הודיע פרץ כי הוא פורש מהחיים הפוליטיים, בהודעתו כתב בין היתר כי המפלגה זקוקה למנהיג חדש וחידוש פניה[14].
על אף התנגדותו לתוכנית ההתנתקות בשנת 2005 שלל נחרצות כל גילוי של התנגדות אלימה או סירוב פקודה. על מעורבות צה"ל בביצוע התוכנית אמר: "גרגר לא יפריד בינינו לבין צה"ל לעולם. זה מאוד קשה לי שכל החברים שלי צריכים לבוא לפה היום. יש בזה ציניות שהממשלה העמידה אותנו בסיטואציה הזאת".[15] במהלך התוכנית, סייע לאלו מתלמידיו אשר ביקשו זאת להימנע מהשתתפות פעילה במבצע על ידי שיתוף פעולה עם גורמים צבאיים. בישיבת ממשלה ביולי 2019 שעסקה במצב הקהילות היהודיות בעולם אמר פרץ שנישואי תערובת בין יהודים ללא יהודים גרמו לאובדן שישה מיליון יהודים בשבעים השנים האחרונות.[16]
בריאיון ביולי 2019 אמר פרץ שהוא שואף להחיל את הריבונות הישראלית על כל יהודה ושומרון, ולו בשלבים, ללא מתן זכות הצבעה לכנסת לתושבים הפלסטינים[17]. במספר הזדמנויות אמר בכמה צורות שהוא מתנגדל לקהילת הסוטים, וספג ביקורת עזה, גם בשל היותו שר החינוך, ואף נערכו כנגדו הפגנות.
משפחתו
פרץ נשוי למיכל לבית היימן (אחותו הגדולה של תת-אלוף יוסי היימן), ואב ל-12 ילדים.[18] עד לביצוע תוכנית ההתנתקות התגורר ביישוב עצמונה שבגוש קטיף. מאז מתגורר ביישוב נווה שבחבל שלום. אחד מבניו, רב-סרן אלעד פרץ, שימש כסגן מפקד גדוד 202 בחטיבת הצנחנים והתפטר מתפקידו, בעידודו של אביו, בעקבות תקרית אש כוחותינו בגבול רצועת עזה שבה נהרג אחד מחייליו.[19] בנו תום משמש כמפקד גדוד. בנו, הרב רעי, החליף אותו בתפקיד ראש מכינת עוצם לאחר שמונה למנהיג הבית היהודי.[20]
פרץ הוא בן דודו של הכתב אבישי בן חיים.[21]
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
הרב רפי פרץ, באתר הכנסת - הרב רפי פרץ, באתר כנסת פתוחה
- במבי שלג ונעמה צפרוני, להתעלם מן הכאב, באתר ארץ אחרת, 31 בדצמבר 2007
- אלעד שפינדל, נוהל רב, במחנה, 18 במאי 2011
- אורי פולק, הרבצ"ר לא שוכח, באתר כיפה, 17 בפברואר 2011
- יאיר אטינגר, הרבצ"ר האשים רבנים: ניסיתם להכניע את צה"ל, באתר הארץ, 28 בפברואר 2012
קובי מידן, "אנשים בלילה" עם רפי פרץ, באתר iCast, 3 בפברואר 2013(הקישור אינו פעיל, 21.12.2019)
יאיר אטינגר, הרב הצבאי הראשי: "איש לא לחץ עלי לקבוע כי הדר גולדין ואורון שאול חללים", באתר הארץ, 7 באוקטובר 2014- יהודה שלזינגר, "אני המיינסטרים של הציונות הדתית", באתר ישראל היום, 7 בפברואר 2019
- שירית אביטן כהן, בתאל קולמן, "אני לא חרד"לי. אני המיינסטרים של הציונות הדתית", בעיתון מקור ראשון, 9 בפברואר 2019
- אייל לוי, רפי פרץ בראיון מיוחד למעריב: "ההתנתקות הייתה טעות, אמרתי לשרון - 'גירשת אותי מהבית'", באתר מעריב אונליין, 17 במרץ 2019
- אטילה שומפלבי, אלכסנדרה לוקש ואדיר ינקו, שר החינוך הנכנס: "מכנסיים קצרים לבנות? שכל מנהל יחליט", באתר ynet, 18 ביוני 2019
- יהודה שלזינגר, "הבנתי שיש לי אחריות להצלת ממשלת הימין, אז זזתי הצידה", באתר ישראל היום, 1 באוגוסט 2019
- יהודה שלזינגר, השר רפי פרץ: "מרגע שקיבלתי תשובה חיובית, אמרתי תודה רבה שהקב"ה הביא את זה עלי ברחמנות", באתר ישראל היום, 6 באוגוסט 2020
- מיכאל טוכפלד, "מוקדם מדי להספיד את הבית היהודי": הרב פרץ לא מתייאש, בעיתון מקור ראשון, 24 בספטמבר 2020
- ניצן קידר, הקו המחבר, באתר ערוץ 7, 19 בנובמבר 2020
דוד בן בסט מראיין את הרב רפי פרץ, "הנבחרים", באתר YouTube, 27 בנובמבר 2020
הערות שוליים
- ↑ במבי שלג ונעמה צפרוני, להתעלם מן הכאב, ארץ אחרת
- ↑ שמואל מיטלמן, המדינה לבג"ץ: יש לאשר מינוי הרב הצבאי, באתר nrg, 1 ביוני 2010
- ↑ בג"ץ 3194/10 לאה צוריאנו ומאיה נוסבאום נ' שר הביטחון ואחרים, ניתן ב-23 במרץ 2011
- ↑ איה בן עמוס, עצמונה: התושבים התפנו בשירה מבית הכנסת, באתר ynet
- ↑ יהושע בריינר, הרב הצבאי החדש: אין מקום לסרבנות בצה"ל, 26 בינואר 2010, וואלה.
- ↑ חנן גרינברג, בשל שירת חיילת: צוערים קמו בטקס רבין ונכלאו, באתר ynet
- ↑ סג"מ הדר גולדין, שנפגע ממטען חבלה, הוכרז כחלל צה"ל. משפחתו מבקשת מהציבור הרחב להגיע להלוויתו שתערך הערב בכפר סבא., באתר ערוץ 7
- ↑ יקי אדמקר, נזיפה מהרמטכ"ל: הרב הצבאי הראשי חילק תעודות שלא כדין, באתר וואלה, 29 באוקטובר 2015.
- ↑ עמוס הראלו יאיר אטינגר, הרמטכ"ל הכריע: ענף תודעה יהודית יעבור מהרבנות הצבאית לאכ"א, באתר הארץ, 11,01,16
- ↑ דיווח: הרבצ"ר ביקש להתפטר מתפקידו; צה"ל: "לא היה ולא נברא", באתר "סרוגים", 19 ביולי 2016.
- ↑ יהונתן קליין, המועצה הציבורית בחרה: יו"ר הבית היהודי - הרב רפי פרץ, באתר כיפה, 3 בפברואר 2019.
- ↑ ראו הסברו של פרץ למהלך: הרב רפי פרץ: הצלנו את הציונות הדתית, באתר ערוץ 7
- ↑ אילת כהנא, השר פרץ לשרים: העבירו את המשרדים לירושלים, בעיתון מקור ראשון
- ↑ חיים יעקובזון, יו"ר הבית היהודי רפי פרץ הודיע על פרישה מהחיים הפוליטיים, באתר jdn, 05.01.2021
- ↑ איה בן עמוס, עצמונה: התושבים התפנו בשירה מבית הכנסת, באתר ynet
- ↑ השר פרץ בישיבת הממשלה: "נישואי התערובת - כמו שואה שנייה", באתר www.maariv.co.il
טל שניידר, ערב של חרטות לשר החינוך: התנצל על אמירת "השואה השנייה", באתר גלובס - ↑ איתן קלינסקי, המשיחיסט רפי פרץ מדאיג אותי, באתר News1 מחלקה ראשונה
- ↑ חנן גרינברג ואיה בן עמוס, קצין צנחנים ראשי פינה את האופניים של מתניה, באתר ynet
- ↑ עמיחי אתאלי ואמיר בוחבוט, הקצין הבכיר עודד את בנו הסמג"ד להתפטר, באתר nrg, 18 בינואר 2011.
- ↑ בנו של הרב רפי פרץ יחליף אותו בראשות המכינה, באתר סרוגים, 2019-02-05
- ↑ אבישי בן חיים, ההצעה של יהדות מרוקו - לחיים בדו קיום, באתר חדשות 13, 22 ביולי 2020
| חברי הקבינט המדיני-ביטחוני | ||
|---|---|---|
| מינויים על פי חוק | ראש הממשלה: בנימין נתניהו • שר הביטחון: ישראל כ"ץ • שר החוץ: גדעון סער • שר האוצר ושר נוסף משרד הביטחון: בצלאל סמוטריץ' • מ"מ השר לביטחון לאומי: חיים כץ • שר המשפטים וסגן ראש הממשלה: יריב לוין | |
| שרים נוספים | שרת התחבורה והבטיחות בדרכים: מירי רגב • שר האנרגיה והתשתיות: אלי כהן • השר לעניינים אסטרטגיים: רון דרמר • שר החקלאות וביטחון המזון: אבי דיכטר • שר נוסף במשרד האוצר: זאב אלקין | |
| מוזמנים קבועים | היועצת המשפטית לממשלה: גלי בהרב מיארה • ראש המטה לביטחון לאומי: צחי הנגבי • המזכיר הצבאי של ראש הממשלה: רומן גופמן • המזכיר הצבאי של שר הביטחון: גיא מרקיזנו • ראש אגף האחראי על דיוני ועדת השרים במל"ל: רן פלד | |
| השרים לענייני ירושלים ומורשת בממשלות ישראל | ||
|---|---|---|
| השרים לענייני ירושלים (1990–2005) | יצחק שמיר • יצחק רבין • שמעון פרס • בנימין נתניהו • חיים רמון • אליהו סויסה • אריאל שרון • אליהו סויסה • נתן שרנסקי | 
|
| השרים לענייני ירושלים רבתי (2005–2013) | צחי הנגבי • יעקב אדרי • רפי איתן • בנימין נתניהו | |
| השרים לירושלים והתפוצות (2013–2015) | נפתלי בנט | |
| השרים לירושלים ומורשת (2015–2023) | זאב אלקין • רפי פרץ • זאב אלקין • עמיחי אליהו | |
| השרים לירושלים ומסורת ישראל (2023 ואילך) | מאיר פרוש | |
| השרים למורשת (2023 ואילך) | עמיחי אליהו | |
| שרי החינוך בממשלות ישראל | ||
|---|---|---|
|
| חברי הכנסת המכהנים בכנסת העשרים וחמש | ||
|---|---|---|
| (חברי הכנסת ששמותיהם מודגשים מכהנים גם כשרים או כסגני שרים בממשלת ישראל השלושים ושבע) | ||
| סיעות הקואליציה של ממשלת ישראל השלושים ושבע (60 חברי הכנסת) | ||
| הליכוד (32) | נתניהו • לוין • אוחנה • ברקת • דיכטר • ישראל כ"ץ • קרעי • ביטן • אדלשטיין • רביבו • דיסטל-אטבריאן • ואטורי • דנינו • גוטליב • מילביצקי • ביסמוט • סעדה • דלל • גמליאל • אופיר כץ • גולן • אילוז • קלנר • עטייה • הלוי • מלקו • שקלים • שטרית • פסל • גואטה • בוארון • עבד | |
| ש"ס (11) | דרעי • מרגי • בן צור • מלכיאלי • חיים ביטון • ארבל • אזולאי • אבוטבול • בוסו • טייב • מישרקי | |
| הציונות הדתית (7) | סופר • סטרוק • רוטמן • וולדיגר • טל • סולומון • סוכות | |
| עוצמה יהודית (6) | בן גביר • וסרלאוף • אליהו • פוגל • סון הר-מלך • קרויזר | |
| הימין הממלכתי (4) | אלקין • השכל • בוסקילה • חסון | |
| סיעות האופוזיציה (60 חברי הכנסת) | ||
| יש עתיד (24) | לפיד • מאיר כהן • אלהרר • מירב כהן • שטרן • מיקי לוי • בן ארי • בן ברק • סגלוביץ • טופורובסקי • שיר • להב-הרצנו • בליאק • רון כץ • צרפתי הרכבי • מזרסקי • סאקס פרידמן • דבורה ביטון • טור-פז • דוידסון • שירי • מירון • ירון לוי • עזוז | |
| כחול לבן (8) | גנץ • תמנו • טרופר • מיכאל ביטון • פרקש-הכהן • שוסטר • גינזבורג • רון בן משה | |
| יהדות התורה (7) | גולדקנופף • גפני • פרוש • מקלב • טסלר • אשר • אייכלר | |
| ישראל ביתנו (6) | ליברמן • פורר • סובה • ניר • מלינובסקי • עמאר | |
| רע"מ (5) | עבאס • טאהא • אל-הואשלה • ח'טיב-יאסין • חוג'יראת | |
| חד"ש-תע"ל (5) | עודה • טיבי • תומא סלימאן • כסיף • בן סעיד | |
| העבודה (4) | מיכאלי • לזימי • קריב • רייטן | |
| נעם (1) | מעוז | |
הרבנים הצבאיים הראשיים של צה"ל 
| |
|---|---|
|
רפי פרץ30289932
- רשימת חברי הכנסת
- המכלול: ערכים הדורשים הבהרה
- שרי ממשלת ישראל
- שרי החינוך בממשלות ישראל
- תתי-אלופים בצה"ל
- טייסי חיל האוויר הישראלי
- רבני הציונות הדתית בישראל
- רבנים ראשיים לצה"ל
- בוגרי ישיבת מרכז הרב
- בוגרי ישיבת נתיב מאיר
- גוש קטיף: רבנים
- ראשי מכינות קדם צבאיות
- חברי כנסת מטעם הבית היהודי
- חברי הכנסת העשרים ואחת
- חברי כנסת מטעם איחוד מפלגות הימין
- חברי כנסת מטעם סיעות יחיד
- ישראל: ראשי מפלגות
- חברי הכנסת העשרים ושתיים
- חברי הכנסת העשרים ושלוש
- בוגרי בני עקיבא
- אתלטים ישראלים
- שרי ממשלת ישראל השלושים וחמש
- ירושלים: אישים
- שרי ממשלת ישראל השלושים וארבע
- ישראלים שנולדו ב-1956
- קציני צה"ל בכירים שכיהנו כשרים בממשלת ישראל