מצוות עשה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף עשה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מִצְווֹת עֲשֵׂה היא הגדרה למכלול המצוות בתורה שציוויין 'קום ועשה'. אדם שעבר על מצוות עשה אינו לוקה. מניין מצוות 'עשה' מתוך תרי"ג (613) המצוות הוא רמ"ח (248) כמנין אבריו של אדם.

רקע

תרי"ג מצוות התורה מתחלקות לשני סוגים: האחד צווי לעשות את מצוות ה'עשה', והשני צווי להימנע מלעשות את מצוות 'לא תעשה'. מוני המצוות (הרמב"ם, הסמ"ג ודומיהם) חילקו על פי המקובל בידינו את המצוות לשני סוגים אלו כאשר רמ"ח צווים שייכים לסוג הראשון, ונקראים מצוות עשה. ושס"ה צווים משתייכים לסוג השני, ונקראים מצוות 'לא תעשה'.

דוגמאות למצוות 'עשה':

  • מילה - המצוה היא לעשות מעשה ולמול את הילד.
  • אכילת מצה - המצוה היא לעשות מעשה ולאכול מצה.

קיימות מצוות 'עשה', שהשלכותיהן יוצרות גם איסור שלא לעשות מעשה, לדוגמה, שמירת השבת היא (בין היתר) מצוות עשה "שמור את יום השבת" (דברים ה, יב), למרות זאת ההשלכות שלה הן לא לחלל את השבת.

ענישה

בשונה ממצוות לא תעשה, לא ציינה התורה את עונשו של ה'מבטל עשה' (מי שנמנע מלבצע חובת מצוות עשה), ועל כן, אין בית דין מענישים את המבטל עשה, והתמורה היחידה שמקבלים עליהן הוא בשכר ועונש שמימי, שעל אף שאין בידיעתנו מהות העונש בידי שמים, עצם הידיעה שיש שכר ועונש על כל מעשה, היא מעיקרי האמונה.

יוצאים מכלל זה, הם מצוות קרבן פסח וכן ברית מילה שהמבטלן במזיד נידון בכרת.

עם כל זה, מצוות עשה שנכתבה יחד עם לאו, לוקין עליה מצד הלאו שכתוב בה, אם הלאו אינו לאו הניתק לעשה.

ראוי להוסיף, כי אף שאין עונש לאחר ביטול המצוה, קיימת כפיה לפני אי קיום המצוה כדי שיעשנה. בלשון התלמוד: כופין אותו עד שתצא נפשו.

מאפיינים הלכתיים

  • על מצוות עשה, אדם מחויב לבזבז רק עד חומש מממונו, לעומת מצוות לא תעשה, בהן על האדם לתת כל ממונו ובלבד שלא יעבור על המצוה.
  • קיום מצוות עשה דוחה מצוות לא תעשה, אם אי אפשר לקיים שניהם, כך למשל מותר ללבוש טלית העשויה צמר שציציותיה עשויות פשתן אף על פי שעוברים בכך על לאו של שעטנז, כיוון שמקיימים בזה מצוות ציצית.

מצוות עשה שהזמן גרמן

ערך מורחב – מצוות עשה שהזמן גרמן

סוג מסוים של מצוות עשה נקרא מצוות עשה שהזמן גרמן (שתלויות בזמן), ונשים פטורות מעשייתן כגון: נטילת לולב, ישיבה בסוכה, ודומיהן.

על אף שנשים פטורות ממצוות אלו, הן מורשות לקיים את המצוה (לדעת השו"ע וכן הוא מנהג הספרדים, אין הנשים יכולות לברך עליהן, אך לדעת הרמ"א וכן מנהג האשכנזים, רשאיות לברך), והן מקבלות שכר על עשייתן.

יש מצוות עשה שהזמן גרמן שגם נשים חייבות בהן, כיוון שריבתה התורה בפירוש גם את חיוב הנשים. כגון אכילת מצה שחז"ל דרשו שציווי זה נאמר על כל מי שנאסר עליו לאכול חמץ וחמץ נאסר גם על נשים ככל מצוות לא תעשה.[1]

רשימת מצוות עשה

רשימת מצוות עשה
  1. לידע שיש שם אלו-ה, שנאמר "אנכי ה' אלקיך" (שמות כ,ב; דברים ה,ו)
  2. לייחדו, שנאמר "ה' אלקינו, ה' אחד" (דברים ו,ד)
  3. לאוהבו, שנאמר "ואהבת, את ה' אלקיך" (דברים ו,ה; דברים יא,א)
  4. ליראה ממנו, שנאמר "את ה' אלקיך תירא" (דברים ו,יג; דברים י,כ)
  5. להתפלל לו, שנאמר "ועבדתם, את ה' אלקיכם" (שמות כג,כה)
  6. לדובקה בו, שנאמר "ובו תדבק" (דברים י,כ)
  7. להישבע בשמו, שנאמר "ובשמו, תישבע" (דברים ו,יג; דברים י,כ)
  8. להידמות בדרכיו הטובים והישרים, שנאמר "והלכת, בדרכיו" (דברים כח,ט)
  9. לקדש שמו, שנאמר "ונקדשתי, בתוך בני ישראל" (ויקרא כב,לב)
  10. לקרות קריאת שמע פעמיים בכל יום, שנאמר "ודִברת בם ... ובשָכבך ובקומך" (דברים ו,ז)
  11. ללמוד תורה וללמדה, שנאמר "ושִננתם לבניך" (דברים ו,ז)
  12. לקשור תפילין בראש, שנאמר "והיו לטוטפות, בין עיניך" (דברים ו,ח)
  13. לקשור תפילין ביד, שנאמר "וקשרתם לאות, על ידך" (דברים ו,ח)
  14. לעשות ציצית, שנאמר "ועשו להם ציצית" (במדבר טו,לח)
  15. לקבוע מזוזה, שנאמר "וכתבתם על מזוזות" (דברים ו,ט; דברים יא,כ)
  16. להקהיל את העם לשמוע תורה במוצאי שביעית, שנאמר "הקהל את העם" (דברים לא,יב)
  17. לכתוב כל איש ספר תורה לעצמו, שנאמר "כתבו לכם את השירה הזאת" (דברים לא,יט)
  18. לכתוב המלך ספר תורה לעצמו, יתר על האחד של כל אדם, עד שיהיה לו שתי תורות, שנאמר "וכתב לו את משנה התורה הזאת" (דברים יז,יח)
  19. לברך אחר המזון, שנאמר "ואכלת, ושבעת-ובֵרכת" (דברים ח,י)
  20. לבנות בית הבחירה, שנאמר "ועשו לי, מקדש" (שמות כה,ח)
  21. ליראה מבית זה, שנאמר "ומקדשי תיראו" (ויקרא יט,ל; ויקרא כו,ב)
  22. לשמור בית זה תמיד, שנאמר "ואתה ובניך איתך, לפני אוהל העדות" (במדבר יח,ב)
  23. להיות הלוי עובד במקדש, שנאמר "ועבד הלוי הוא" (במדבר יח,כג)
  24. לקדש הכהן ידיו ורגליו בשעת העבודה, שנאמר "ורחצו אהרֹן ובניו ..." (שמות ל,יט)
  25. לערוך נרות במקדש, שנאמר "יערוך אותו אהרֹן ובניו" (שמות כז,כא)
  26. לברך הכהנים את ישראל, שנאמר "כה תברכו את בני ישראל" (במדבר ו,כג)
  27. להסדיר לחם ולבונה לפני ה' בכל שבת, שנאמר "ונתת על השֻלחן לחם פנים" (שמות כה,ל)
  28. להקטיר קטורת פעמיים ביום, שנאמר "והקטיר עליו אהרֹן, קטורת סמים" (שמות ל,ז)
  29. לערוך אש במזבח העולה תמיד, שנאמר "אש, תמיד תוקד על המזבח" (ויקרא ו,ו)
  30. להרים הדשן מעל המזבח בכל יום, שנאמר "והרים את הדשן" (ויקרא ו,ג)
  31. לשלח טמאים ממחנה שכינה שהוא המקדש, שנאמר "וישלחו מן המחנה, כל צרוע וכל זב" (במדבר ה,ב)
  32. לחלוק כבוד לזרעו של אהרון ולהקדימו לכל דבר שבקדושה, שנאמר "וקִדשתו" (ויקרא כא,ח)
  33. להיות הכהנים לובשים לעבודה בגדי כהונה, שנאמר "ועשית בגדי קֹדש" (שמות כח,ב)
  34. לשאת הארון על הכתף כשנושאין אותו, שנאמר "בכתף יישאו" (במדבר ז,ט)
  35. למשוח כהנים גדולים ומלכים בשמן המשחה, שנאמר "שמן משחת קֹדש יהיה זה" (שמות ל,לא)
  36. להיות הכהנים עובדין במקדש משמרות משמרות, ובמועדים עובדין כאחד, שנאמר "וכי יבוא הלוי ... לבד ממכריו, על האבות" (דברים יח,ו-ח)
  37. להיות הכהנים מיטמאין לקרוביהם ומתאבלין עליהן כשאר ישראל שהן מצווין להתאבל על מתיהן, שנאמר "לה, יטמא" (ויקרא כא,ג)
  38. להיות כהן גדול נושא בתולה, שנאמר "והוא, אִשה בבתוליה יקח" (ויקרא כא,יג)
  39. להקריב תמידין בכל יום, שנאמר "שְנַיִם ליום, עולה תמיד" (במדבר כח,ג)
  40. להקריב כהן גדול מנחה בכל יום, שנאמר "זה קרבן אהרֹן ובניו" (ויקרא ו,יג)
  41. להוסיף קרבן אחר בכל שבת, שנאמר "וביום, השבת-שני כבשים" (במדבר כח,ט)
  42. להוסיף קרבן בכל ראש חודש וחודש, שנאמר "ובראשי, חָדשיכם" (במדבר כח,יא)
  43. להוסיף קרבן בחג הפסח, שנאמר "שבעת ימים, תקריבו אִשה לה'" (ויקרא כג,לו)
  44. להקריב מנחת העומר ממחרת ראשון של פסח עם כבש אחד, שנאמר "והבאתם את עומר" (ויקרא כג,י)
  45. להוסיף קרבן ביום עצרת, שנאמר "וביום הבִכורים ... והקרבתם עולה" (במדבר כח,כו-כז)
  46. להביא שתי הלחם עם הקרבנות הקרבין בגלל הלחם ביום עצרת, שנאמר "ממושבותיכם תביאו לחם תנופה ... והקרבתם על הלחם" (ויקרא כג,יז-יח)
  47. להוסיף קרבן בראש השנה, שנאמר "ובחֹדש השביעי באחד לחֹדש ... ועשיתם עולה" (במדבר כט,א-ב)
  48. להוסיף קרבן ביום הצום, שנאמר "ובעשור לחֹדש השביעי ..." (במדבר כט,ז)
  49. לעשות את עבודת יום הכיפורים הכתובה בפרשת "אחרי מות" (ויקרא טז)
  50. להוסיף קרבן בחג הסוכות, שנאמר "ובחמשה עשר יום לחֹדש השביעי...והקרבתם עולה" (במדבר כט יב-יג)
  51. להוסיף קרבן ביום השמיני של חג הסוכות, שנאמר "ביום השמיני... והקרבתם עולה" (במדבר כט לה-לו)
  52. לעלות לבית המקדש שלוש פעמים בשנה, שנאמר "שלוש רגלים תחוג לי בשנה" (שמות כג יד)
  53. שבעלותו לבית המקדש יביא עמו קרבן עולת ראיה, שנאמר "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה’ אלוקיך" (דברים טז טז)
  54. לשמוח ברגל, שנאמר "ושמחת בחגך" (דברים טז יד)
  55. להקריב קרבן פסח ביום י"ד בניסן, שנאמר "ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבַיִם" (שמות יב ו)
  56. לאכול מקרבן הפסח בליל ט"ו בניסן, שנאמר "ואכלו את הבשר בלילה הזה" (שמות יב ח)
  57. להקריב קרבן פסח שני למי שנמנע ממנו להקריבו בראשון, שנאמר "בחֹדש השני בארבעה עשר יום בין הערבַיִם יעשו אותו" (במדבר ט יא)
  58. לאכול מבשר קרבן הפסח השני על מצות ומרורים, שנאמר "על מצות ומרורים יאכלֻהו" (במדבר ט יא)
  59. לתקוע בחצוצרות בזמן הקרבת הקרבנות, שנאמר "וביום שמחתכם... ותקעתם בחצוצרות" (במדבר י י)
  60. להקריב קרבן רק מבהמה בת שמונה ימים ומעלה ולא פחות, שנאמר "והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן" (ויקרא כב כז)

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים דף מג
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25962402מצוות עשה