עקדת יצחק

עֲקֵדַת יִצְחָק (עקדה = קשירה) הוא מעשה שאברהם עשה ביצחק בנו על פי ציווי ה', אברהם לקח את יצחק לצורך העלאתו כקורבן לה', זאת למרות שיצחק היה בנו האהוב והיחיד שנולד משרה אשתו, לאחר שיצחק כבר היה עקוד ומוכן לזביחה קיבל אברהם הוראה ממלאך ה' לא להקריבו כקורבן, ובמקומו אברהם לקח איל וזבח אותו.

מעשה זה הוא מופת של מסירות נפש ושל אמונה בה', ולפי הדעה המקובלת הניסיון הקשה ביותר מבין עשרה ניסיונות שנתנסה אברהם על ידי ה', ועמד בו.

"עקידת יצחק" נאמרת בכל יום לפני אמירת פרשת הקרבנות, וכן נהוג לומר בסליחות "עקידה", שהיא סוג של פיוט בו מבקשים את רחמי ה' בזכות עקידת יצחק.

סדר המאורעות

העקדה בבית הכנסת בבית אלפא

על פי המדרש, לאחר כריתת ברית אברהם ואבימלך, ולאחר שערך אברהם משתה גדול לרגל הולדת יצחק בא השטן וקטרג על אברהם לפני ה' ואמר לו, ”זקן זה חננתו למאה שנה פרי בטן, מכל סעודה שעשה, לא היה לו תור אחד או גוזל אחד להקריב לפניך?” (כלומר אתה הענקת לו מתנה שאין לאמוד את ערכה, והוא עשה סעודה גדולה ולא העניק לך אפילו מתנה קטנה בלבד). ענה הקב"ה לשטן: ”כלום עשה אלא בשביל בנו? אם אני אומר לו זבח את בנך מיד זובחו” (כלומר כל הסעודה שעשה הייתה לכבודי, וההוכחה לכך אם אומר לו לזבוח את בנו הוא יעשה כך). מיד נגלה ה' אל אברהם וביקש ממנו שיקח את בנו יחידו ויקריבהו לעולה על הר המוריה, במדרש נכתב שאברהם אבינו אמר לה' והלוא שני בנים יש לי, אמר לו הקב"ה אשר אהבת, אמר לו אברהם את שניהם אני אוהב, אמר לו הקב"ה את יצחק, .

אברהם אבינו קם בהשכמה וחבש את חמורו, הביא עצים וסכין ולקח עימו את יצחק לדרך של שלושה ימים, על פי המדרש, במהלך שלושת הימים הללו השטן ניסה למנוע מאברהם להקריב את יצחק, בפעם הראשונה נדמה לזקן וניסה לפתות את אברהם שלא יקריב את בנו שנולד לו לאחר מאה שנה, בפעם השנייה נדמה לצעיר וניסה לפתות את יצחק שלא יקשיב בקול אביו שרוצה לשחטו, ובפעם השלישית נדמה להם כנהר ונכנס בו אברהם עד צווארו, ונסתלק השטן.

במהלך ההליכה שאל יצחק את אביו היכן השה שצריכים להקריב לעולה, ענה לו אברהם ”אֱ-לֹהִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה, בְּנִי”. לאחר שהבין יצחק שהוא השה, הוא לא התנגד למעשה העקידה ואף זירז את אביו לקשור את ידיו ורגליו שלא יתנגד במהלך השחיטה או מפני ראיית הסכין ויגרום לעצמו להיות בעל מום.

לאחר שעקד אברהם את יצחק על גבי המזבח, ורצה לשחטו, נגלה לאברהם מלאך מהשמים ואמר לו שעמד בהצלחה בניסיון ושלא יקריב את יצחק, אברהם אבינו ראה איל שהסתבך בעצים על ידי קרניו, שחרר אותו והקריבו על המזבח.

במסכת אבות , "אילו של יצחק" הוא אחד מעשרת הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות. במדרש פרקי דרבי אליעזר מובא שחלקים מאותו האיל נותרו לשימוש עתידי בעם ישראל: האפר מונח על יסוד מזבח הפנימי, מהגידים נעשו מיתריו של כינורו של דוד המלך, מהעור נעשתה חגורתו של אליהו הנביא וקרניו משמשים לשני שופרות: הראשון שבו תקעו במעמד מתן תורה, ובשני עתידה להיות תקיעת השופר של ביאת המשיח.

הסיבות לעקדה

במסורת הפרשנית הועלו שלוש סיבות אפשריות שבעטין דרש ה' ביצוע מעשה שכזה:

• לבחון את האמונה של אברהם באלוקיו, ולהראות את גדלותו של אברהם לעומת שאר בני האדם.
• להבהיר את מקום קדושתו של הר המוריה, הוא הר הבית בימינו. על-פי המסורת, העקדה התבצעה על מקום המזבח שבהר המוריה.
• לדחות כל סוג של קורבן אדם אצל עם ישראל, משום שמנהג זה היה רווח אצל עמים אחרים, כמו פולחני מולך ובעל.

אף שה' מבטיח לו ”כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע”, ובציווי זה סותר את הבטחתו, אברהם ציית להקב"ה, אך בטרם שהקריב את יצחק, המלאך מנע ממנו את המעשה, ובמקומו הראה לו איל שנאחז בסבך בקרניו להעלותו במקום בנו.

על פי חז"ל, הפסוק ששולל את קורבן המולך, ”וּבָנוּ בָּמוֹת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם, לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ, אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי, וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי” (ירמיהו ז', לא), מתייחס אל עקדת יצחק, וטוען שהציווי לאברהם היה מהפה ולחוץ ולא עלה כלל על לבו של הקב"ה. רש"י ממשיך קו זה ואומר שבציווי של העקדה לא נאמר לשחוט את יצחק אלא להעלות אותו לעולה, ולאחר שאברהם מעלה אותו על המזבח הוא מקבל הוראה להוריד אותו משם.

גילו של יצחק

פסל ברונזה המסמל את אברהם ויצחק

גילו של יצחק בעת המאורע שנוי במחלוקת. על פי פשט המקרא, היה יצחק נער, כיוון שאברהם אומר זאת בסיפור. אמנם פירוש המילה "נער" במקרא אינה מתארת בהכרח גיל צעיר, אלא תפקיד. לפי ספר היובלים היה בן שש עשרה. אך על פי דרשות חז"ל וחלק מהמפרשים, גילו של יצחק היה שלושים ושבע. לפי שיטת הגר"א היה זה 9 שנים לפני כן, בהיות יצחק בגיל 26. בסדר הדורות מובאות שיטות לפיהן היה יצחק בן 8, או בן 5 או בן 2 בלבד. האבן עזרא קובע שהיה בן קרוב לשלוש עשרה (ולדבריו הכריחו אביו ועקדו שלא ברצונו), ודוחה את אלו שסוברים שהיה בן חמש, בכך שבן חמש איננו יכול לשאת עליו את עצי העולה כפי שמתואר בסיפור.

לתפישׂת אלו שסוברים שהיה מבוגר, הניסיון בעקדה היה לא רק של אברהם אלא גם של יצחק. וכך מתארת הגמרא וויכוח בין ישמעאל ליצחק:

רבי לוי אמר: אחר דבריו של ישמעאל ליצחק. אמר לו ישמעאל ליצחק: אני גדול ממך במצוות, שאתה מלת בן שמונת ימים ואני בן שלש עשרה שנה. אמר לו: ובאבר אחד אתה מגרה בי? אם אומר לי הקב"ה "זבח עצמך לפני", אני זובח. מיד – "והא-להים נסה את אברהם".

— תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף פ"ט, עמוד ב'

בתפילה

בשו"ע נכתב שטוב לומר בתפילת שחרית את פרשת עקדת יצחק (קודם פרשת הקורבנות), כדי לזכור זכות אבות, ולהכניע יצרו. בספר סדר היום כתב בשם הזוהר שהאומר את הפרשה ניצול ממקרים רעים. המשנה ברורה מסייג שהאמירה צריך להיות בהתבוננות במה שאומר. וטעם האמירה כדי לזכור זכות אבות בכל יום, וגם כדי להכניע יצרו, כמו שמסר יצחק נפשו.

יש שכתבו לומר פרשת העקידה גם קודם תפילת מנחה.

העקדה בספרים חיצוניים

על פי ספר היובלים, השטן הוא שהציע לנסות את אברהם, בנוסח הדומה מאוד לפתיחת ספר איוב: ”ויהי בשבוע השביעי בשנה הראשונה בחודש הראשון ליובל ההוא בשנים עשר יום בחודש הזה נדברו בשמים דברים אחדים על אודות אברהם. ויאמרו כי נאמנה רוחו בכל אשר ידבר ה' אתו, וכי יאהב אותו ונכון לבו בכל פגע. ויבוא השר משטמה ויאמר לפני הא-לוהים, הנה אברהם אוהב ומוקיר את בנו יצחק מכל. אמור אליו להקריב אותו לעולה על המזבח, וראה תראה אם יעשה את הדבר הזה, למען תדע אם נאמנה רוחו בכל אשר תנסהו. וא-לוהים ידע כי נאמנה רוח אברהם בכל הפגעים אשר הביא עליו, כי נסה אותו בעושר המלכים ואחרי כן באשתו בהלקחה ממנו. ואחרי כן בישמעאל והגר אמתו בשלחו אותם, ובכל אשר נסהו מצא את לבבו נאמן לפניו. ולא המרה את רוחו ולא אחר לעשותו כי היה נאמן ואת ה' אהב.” (ספר היובלים י"ז י"ט-כ"ה)

על פי האגדה, השטן בא בצורות שונות, והפריע לאברהם ויצחק להגיע אל הר המוריה. השטן נכשל בכל פעם עקב נחישותם של אברהם ויצחק, ולאחר שנכשל בניסיונו הלך אל שרה ואמר לה שאברהם יצא לשחוט את בנה היחיד, ושרה מתה בעקבות זאת. עוד על פי האגדה, בהגיעם להר המוריה, ביקש יצחק מאביו לקשור אותו, כדי שלא יבעט בו בטעות בעת השחיטה. מסורת זו של הפרעת השטן לעקדה הגיעה גם למסורת המוסלמית, ומתבטאת באחד הטקסים של העלייה לרגל למכה.

לפי ספר היובלים, העקדה התרחשה בשנת 2,003 לבריאת העולם, ב-15 בחודש הראשון, שהוא מועד הפסח בלוח השנה במגילות קומראן. לפי פסיקתא רבתי, העקדה הייתה בראש השנה. לפי חשבון סדר עולם המקובל בחז"ל, היה זה בשנת 2085 ליצירה (1675 לפנה"ס).

יצירה הממחישה את עקידת יצחק, בבית הכנסת אור תורה בעכו

ראו גם

• עת שערי רצון להפתח
• אם אפס רובע הקן

לקריאה נוספת

• רחל אליאור, "והר ציון טבור הארץ", ארץ ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה [ספר טדי קולק], כרך כח, ירושלים תשס"ח, עמ' 1–13
• מרדכי ברויאר, פרקי בראשית, הוצאת תבונות, תשנ"ט, הפרק "עקדת יצחק", עמ' 409–421.
• גדעון עפרת, עקידת יצחק באמנות הישראלית, המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן, 1987.
• שולמית אליצור, עקדת יצחק : בבכי או בשמחה? השפעת מסעי הצלב על הסיפור המקראי בפיוטים עט הדעת א, תשנ"ז, באתר דעת
• הרב מיכאל הרשקוביץ, ולך לך אל ארץ המוריה, בהוצאת מכון מים חיים.

קישורים חיצוניים

• עקדת יצחק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• פרשנויות שונות על עקידת יצחק, באתר 929 - תנ"ך ביחד
• דן אלבו, מבחנו של אלוקים בסיפור עקדת יצחק (אורכב 27.09.2013 בארכיון Wayback Machine)
• הפרק 'עקדת יצחק - קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ (שחר ענבר)' מתוך הפודקאסט "עושים תנ"ך"
• בן-יצחק אלישי, "כלום יש אב ששונא את בנו"? הרהורים נוספים על פרשת העקדה", הדף השבועי, אוניברסיטת בר-אילן, גיליון מס' 940 (תשע"ב)
• יהודה גלעד, "עתה ידעתי": הקול הכפול בפרשת העקדה, מעגלים ח, תשע"ג, עמ' 153–160
• יואל בן נון, עקדת יצחק - עונש או ניסיון
• אוריאל סימון, חוויה מכוננת אחת, מגזין "ארץ אחרת"
• הערך "עקידת יצחק", באתר ויקישיבה
• סרן קירקגור, שבחו של אברהם, באתר דעת
• עקדת יצחק להבנת עולם המלאכים, באתר "שיר סיפור וספר"
• ר' יהודה בן שמואל עבאס, פיוט עת שערי רצון המתאר את סיפור העקדה מתוך אתר הזמנה לפיוט
• ד"ר חיים שפירא, הרצאה על עקדת יצחק, ערוץ היוטיוב של מכון ון ליר, 2013

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

עקדת יצחק35457711Q5007906