בריאת אדם וחוה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף בריאת האדם)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בריאת האדם, "נזר הבריאה", הייתה ביום השישי של ימי בראשית, והיא שיאו וסיומו של מהלך בריאת העולם. האדם נברא מעפר האדמה, והאשה -חוה הופרדה ממנו ליחידה עצמאית לאחר זמן קצר.

מהלך הבריאה

סיפור בריאתם של אדם וחוה מופיע בתורה בספר בראשית בשני שלבים, שלב ראשון בפרק א' ושלב שני בפרק ב'. מקור שמו של אדם הוא האדמה, ממנה נברא, ומקור שמה של חוה הוא מלשון "חי", כיוון שהייתה "אם כל חי"[1].

התורה כותבת (בפרק א') כי אדם וחוה נבראו יחדיו ביום השישי, לאחר שברא השם את כל שאר העולם, הטבע ובעלי החיים:

וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים: נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ. וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹקִים בָּרָא אֹתוֹ, זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם

התורה ממשיכה ומתארת (בפרק ב'), כי ה' ברא את האדם ”עָפָר מִן הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים”, ולאחר ששם אותו בגן עדן אמרם:

”לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ, אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ” (ספר בראשית, פרק ב', פסוק י"ח)

בהמשך נכתב:

וַיִּצֶר ה' אֱלֹקִים מִן-הָאֲדָמָה, כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם, לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה, הוּא שְׁמוֹ. וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה, וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. וַיַּפֵּל ה' אֱלֹקִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן, וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה. וַיִּבֶן ה' אֱלֹקִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה, וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם. וַיֹּאמֶר הָאָדָם: זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי, לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה זֹּאת. עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ, וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד.

חז"ל קיבלו כי ה' יצר את גוף האדם מבבל, ואת ראשו מארץ ישראל, ואת אבריו משאר ארצות, ואת עגבותיו מאקרא דאגמא[2].

השם "חוה" מופיע לראשונה בפרק ג', פסוק כ"א.

על פי המסופר בפרק א' נברא האדם זכר ונקבה, ”וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹקִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם” (בראשית א כז) אולם לא מצוין באיזו צורה, ואם בגוף אחד או בשני גופים. בפרק ב' שבו מופיע תיאור מרכזי ומפורט יותר של בריאת האדם, מתוארת בפרוטרוט בריאת אדם כזכר, ”וַיִּיצֶר ה' אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם” (בראשית ב ז) ולאחר מכן נבראת הנקבה מצלעו, ”וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה. וַיִּבֶן ה' אֱלֹקִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם” (בראשית ב כא-כב).

חכמי התלמוד פירשו צלע זו כפאה (צד), כמשמעות המילה בשאר הופעותיה במקרא. אולם הם נחלקו בשאלת היחס בין אדם לחוה, וניסו ליישב את התיאורים השונים בתורה. דעה אחת נוקטת שאדם וחוה נבראו שני פרצופין בגוף אחד, כלומר גוף אחד שמצדו האחד זכר ומצדו השני נקבה, ולאחר מכן הפרידם לשני גופים[3]. דעה שנייה נוקטת שחוה נבראה מזנבו של האדם.

על פי המדרש פרקי דרבי אליעזר[4], חוה נוצרה מצלע ממש, והפעם הראשונה בה בוצעה הרדמה לצורך חסיכת ומניעת כאב, הייתה בעת היווצרה של חוה מגופו של אדם הראשון.

חס ה"קדוש" ברוך הוא על האדם שלא להכאיבו, והפיל עליו שנת תרדימה, וישן לו, ולקח עצם מצלעותיו ובשר מלבו ועשאה עזר והעמידו כנגדו, והקיצו, וראה אותה שהיא עומדת כנגדיו, ואמר: זהו האשה, עצם מעצמי ובשר מבשרי שנאמר ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי וכו'

הערות שוליים

  1. ^ הגר"א מפרש את המילה 'חוה' מלשון חיות בהווה ממושך. זמן (דקדוק) זה ייחודי ואיננו מצוי בשפת הדיבור המקובלת. (מקור)
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ל"ח עמוד א'.
  3. ^ רעיון בעל מאפיינים מסוימים דומים (בדיאלוג "המשתה") מופיע בדברי אחד המשתתפים בדיאלוג "המשתה" של הפילוסוף היווני אפלטון.
  4. ^ פרק י"א.


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0