פרי עץ הדעת

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שמו המלא של עץ הדעת הוא "עץ הדעת טוב ורע". לכן, ניתן להבחין שהמילה "דעת" בצירוף זה איננה מתייחסת למשמעות המילה "דעת", אלא להבחנה בין טוב לרע. פרשנים רבים עסקו בשאלה מהו פרי עץ הדעת, לכן ישנן תשובות רבות לשאלה זו.

גפן

זהו הזיהוי הנפוץ ביותר בספרות חז"ל. הסבר על כך המצוי בסנהדרין ובברכות טוען כי עץ הדעת היה גפן ופירותיו היו ענבים. זאת משום שאכילתו הביאה יללה, צער ואבל לאדם בפרט ולעולם בכלל. רבי מאיר: "אין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא יין". "וישת מן היין וישכר"[1]. נימוק נוסף הוא של רבי יהודה בר אלעאי: "ענבים היו, שנאמר ענבימו ענבי רוש אשכלות מרורות למו. אותן האשכלות הביאו מרורות לעולם". פרי עץ הדעת כמו פרי הגפן הביא מרורות (מרירות, מוות) לעולם. לכן, הסיקו כי עץ הדעת היה גפן.

תאנה

רבי נחמיה טען כי פרי עץ הדעת הוא תאנה משום שכאשר הם אכלו מפרותיו של עץ הדעת וחטאו בכך אז הם תפרו לעצמם בגדים מעלי תאנה ובכך מצאו פתרון לבעיה. "בדבר שנתקלקלו, בו ניתקנו או: מצאו תקנה ופתרון לבעיה". מבוסס על מה שנאמר בתורה לאחר חטא עץ הדעת[2]: "ויתפרו עלה תאנה".

חיטה

רבי יהודה זיהה את פרי עץ הדעת כחיטה, זאת משום "שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן"[3]. במדרשים שיטה זו מיוחסת לרבי מאיר.
היו מחז״ל שתהו על פרשנות זו שנראית לכאורה תמוהה, שהרי החיטה אינה עץ. רב זעירא הסביר זאת בכך שאותן חטים היו "מתמרות היו כארזי לבנון"[4]; כלומר שלא היה מדובר בחיטה רגילה, כי אם בחיטה פלאית הגבוהה כעץ.
פרופ׳ מרדכי כסלו סיפק הסבר נוסף לשיטה זו בכתב העת סיני[5]. לפי הסברו של כסלו, לאחר עצת הנחש חוה ראתה את צמח החיטה עם שיבוליה המלאים, הבינה בחושה שאפשר להכין מגרגרים אלה לחם, רצתה להטביע את חותמה האישי ועברה למעשים. "בזעת אפיך תאכל לחם"[6]. למעשה, העונש הוא בדיוק מידה כנגד מידה. לפי כסלו, דעה זאת מסבירה את הפסוק ואת פירוש רש"י: רוח מערבית של לפנות ערב = הרוח שלה מחכים זורי התבואה. בתיאור גן עדן מוזכרים רק עצים ולא עשבים. זאת משום שפרות האילן נאכלים בדרך כלל חיים ללא צורך בבישול, לעומת רוב הירקות והדגנים (שלא כבימינו). ראיה לכך היא בדיון בגמרא על הקשר בין ברכת "המוציא לחם מן הארץ" לבין "בורא פרי האדמה". חוה סטתה מהדרך הנהוגה בגן עדן – לאכול פרות כמו שהם, ללא טרחה. היא רצתה לעשות משהו מיוחד ובשביל זה הכינה לחם מן החיטה. "הרבה ארבה עצבונך"[7] – יהיה על חוה להכין לחם כך כל בוקר, פעולות מתישות ומייגעות. לעץ בתנ"ך משמעות כפולה של אילן וכן החומר ממנו עשויים הגזע והענפים ולכן, ניתן להגיד כי החיטה נחשבה לעץ וקש היה נחשב לחומר קשה כדי לכנות אותו עץ. לראייה ניתן להסתכל בסיפור רחב. פשתי העץ בהם טמנה רחב את המרגלים. כמו כן, לדעת רבי יהודה עץ הדעת לא היה המובחר מבין כל העצים אלא להפך, הרדוד והדל מכולם. אף על פי כן, דווקא החיטה נבחרה להיות העץ שבמרכז הגן משום תכונותיה המיוחדות. אולי רמז לצדיקים, שאין מעריכים אותם על פי מראם החיצוני אלא על פי סגולותיהם ומעשיהם הטובים.

אתרוג

רבי אבא דעכו אמר: אתרוג היה, הדא הוא דכתיב[8]: ותרא האשה כי טוב העץ וגו'. אמרת צא וראה, איזהו אילן שעצו נאכל כפריו? ואין את מוצא, אלא אתרוג[9].

אגוז

בסידורו של רבי עמרם גאון, אנו מוצאים את הברכה הבאה: "ברוך אתה ה'... אשר צג אגוז בגן עדן" ומכאן יש ראיה, לכאורה, שעץ הדעת היה אגוז.[10][דרושה הבהרה]

פשתן

רבינו אשר ב"ר יחיאל בפירושו למסכת שבת (פרק ב סימן א) כותב 'וכן איכא מ"ד עץ שאכל ממנו אדם הראשון פשתן היה'. אולם רבי נתנאל וייל (קרבן נתנאל אות ה) כתב על זה: לא מצאתי שום מ"ד בש"ס או מדרש שאומר כן, ובוודאי טעות סופר היא וכן צריך לומר עץ שאכל ממנו אדם הראשון חיטה היה.

פרי ייחודי

נגד כל השיטות הנזכרות, עומדת דעת רבי אברהם אבן עזרא[11], הכותב כי עץ הדעת הוא עץ ייחודי הקיים אך ורק בגן עדן, ואין כמוהו במקום אחר בעולם, והוא פרי שמוליד את תאוות המשגל, שלכן נצרכו אדם וחוה לכסות את ערוותם לאחר שאכלו ממנו.

בתרבויות חיצוניות

תפוח

בתרבות הנוכרית, רווחת הדעה שפרי עץ הדעת היה התפוח האסור, דעה זו נובעת, לכאורה, משום שהמילה מַלום (Malum) בלטינית משמעותה רע, אך מילה דומה בלטינית (שמקורה ביוונית) היא תפוח. כך הפך התפוח להיות ה'פרי הרע' בתרבות הפופולרית. בנצרות, נוצרה הגרסה של העץ עם התפוח. ישנן דעות כי גרסה זו נובעת עקב צבעו האדום של התפוח המזכיר תשוקה או משום שכך ציירוהו הציירים הראשונים. אולם ביהדות לא נזכר בשום מקום שפרי עץ הדעת היה תפוח.

בננה

לעומת זאת יש הטוענים כי מדובר בפרי עץ הבננה שכונה פעם בשם 'תפוח גן עדן'. פליקס פברי בתיאור הבננה ( עץ אדם ) במצרים מציין בין היתר : 'בהקשר לעץ זה — כל הנוצרים המזרחיים עובדי האלילים (מוסלמים) והיהודים מאמינים שבפרי זה לא צייתו אדם וחוה בגן העדן שלא לאכול מפרי עץ הדעת[12].


קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בראשית, ט', כ"א.
  2. ^ ספר בראשית, פרק ג', פסוק ז'.
  3. ^ מסכת ברכות, דף מ עמוד א.
  4. ^ בראשית רבה, פרשה ט"ו, פסקה ז'.
  5. ^ מרדכי כסלו, ‏"עץ הדעת חיטה היה", באתר "דעת".
  6. ^ בראשית, ג', י"ט.
  7. ^ בראשית, ג', ט"ז.
  8. ^ בראשית, ג', ו'.
  9. ^ שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:מדרש רבה) אין ספר טו.טו רבה, פרשה ז'.
  10. ^ מה היה העץ ממנו אכל האדם הראשון?, lib.cet.ac.il
  11. ^ פירוש האבן עזרא לתורה, בראשית, ג', ו'.
  12. ^ זהר עמר, גדולי ארץ ישראל בימי הביניים, יד בן צבי, תש"ן, עמ' 259