לוחמת מנהרות במלחמת חרבות ברזל
| מלחמה: חרבות ברזל | ||||||||||
| סוג העימות | מערכה צבאית | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| תאריכים | 7 באוקטובר 2023 – הווה (שנתיים) | |||||||||
| מקום | רצועת עזה, דרום לבנון, גבול לבנון–סוריה, דרום סוריה | |||||||||
| עילה | טבח שבעה באוקטובר | |||||||||
| תוצאה |
| |||||||||
| ||||||||||
 | ||||||||||
לוחמת המנהרות במלחמת חרבות ברזל היא אחד מהמרכיבים המרכזיים באסטרטגיית ההגנה של חמאס בעזה נגד ישראל. חמאס ובני בריתו השקיעו משאבים רבים בהקמת מערכת מנהרות תת-קרקעיות רחבה ומורכבת, על סף עיר תת-קרקעית, שנועדה לשרת את מטרותיהם הצבאיות, הלוגיסטיות וההגנתיות. המנהרות שימשו הן לתנועה והן להחזקת אמצעי לחימה, ציוד רפואי, כמו גם להסתתרות ממטוסי הקרב וההפגזות. בראשית המערכה אורכה של הרשת התת-קרקעית בעזה הוערך בכ-400 ק"מ, אולם בינואר 2024 דווח שהיא עומדת על 560 ק"מ ל-720 ק"מ[1].
בצה"ל, יהל"ם היא היחידה המובילה בלוחמה תת-קרקעית, אך גם לוחמים מיחידות אחרות משתתפים בה. הלוחמה התת-קרקעית כוללת ארבעה שלבים: מודיעין, איתור, חקר והשמדה. בתחילה אוספים מידע מודיעיני כדי לאתר מנהרות, ולאחר מכן מאמתים ומדייקים את המידע בשטח. בהמשך, המנהרות נחשפות באמצעות ציוד מכני הנדסי ומושמדות באמצעים שונים. במהלך מבצעי צה"ל, כולל צוק איתן ומלחמת חרבות ברזל, ננקטו פעולות לאיתור ונטרול המנהרות. במלחמת חרבות ברזל, המנהרות שימשו גם להחבאת חטופים ולחימה, וצה"ל פיתח טכניקות חדשות כדי לחשוף ולהשמיד אותן. אולם חיילי צה"ל נתקלו בלחימה תת־קרקעית גם בגזרות לבנון וסוריה. במבצע "רבות הדרכים" פשטו לוחמי שלדג על מכון של מרכז סרס בסוריה, ובו מפעל תת-קרקעי לייצור טילים מדויקים של משמרות המהפכה. בלבנון, צה"ל חשף מנהרה קצרה, באורך כ-20 מטר, החוצה את הגדר ממרחב מרווחין ועד למושב זרעית. צה"ל איתר מנהרות הזנקה באזור מארון א-ראס, חשף מרחבים תת-קרקעיים של בכפרים של חזבאללה ותקף מהאוויר עשרות מפקדות תת-קרקעיות של חזבאללה.
לוחמת המנהרות שינתה את פני הקרב במלחמת חרבות ברזל, וכל מערך הקרב נדרש להתאים את עצמו לאיום התת־קרקעי. צה"ל היה נתון לאתגרים לא מוכרים בהפעלת כוחות מול איום בלתי צפוי, שהתמקם תחת פני הקרקע. לוחמת המנהרות נחשבת לאחת מאסטרטגיות הלחימה המתוחכמות של חמאס, והייתה גורם משמעותי במלחמה, שהוביל לשינויים בתפיסות הלחימה של צה"ל, ולהתמודדות באמצעות טכנולוגיות חדשות של גילוי מנהרות והשמדתן. זהו תקדים צבאי חסר תקדים בהיסטוריה הצבאית המודרנית. הפעם הראשונה שבה כוח צבאי סדיר – צה"ל – פועל באופן נרחב ומתמשך בתוך מערכת תת-קרקעית מבוצרת, רבת-מפלסים והסתעפויות, כחלק מרכזי מהמערכה. השימוש בלחימה ישירה בתוך המנהרות מהווה חידוש משמעותי ביחס להתמודדות ההיסטורית עם איום המנהרות, ומציב רף חדש בהבנת הלוחמה בתווך התת-קרקעי. חידוש המערכה במלחמת חרבות ברזל הוא השימוש במנהרות כזירה מרכזית ללחימה יזומה, תוך חדירה של כוחות סדירים וסימטריים לשטח בנוי ותת-קרקעי עוין. שיטה זו שינתה את תפיסת המרחב התת-קרקעי מזירת מגננה גרילאית למרחב קרב פעיל, הדורש הכשרות ייחודיות, אמצעים טכנולוגיים מתקדמים, ותכנון מבצעי מותאם. במובן זה, מלחמת חרבות ברזל מהווה תקדים בהיסטוריה הצבאית של לוחמת המנהרות.
רקע
לוחמת מנהרות
לוחמת מנהרות ידועה עוד מתקופות קדומות, כולל בעת העתיקה ובמהלך מלחמות העולם במאה ה-20. מנהרות שימשו לאורך ההיסטוריה כאמצעי הגנה וגרילה אפקטיבי. בהיסטוריה המלחמתית שימשו מנהרות הגנה והסתרה כמרכיב מרכזי בלוחמת גרילה, בין היתר על-ידי לוחמי הווייטקונג במלחמת וייטנאם, על-ידי המוג'אהדין ואל-קאעידה באפגניסטן, ואף שימוש אדפטיבי בתוואי תת-קרקעי הקיים נעשה בצ'צ'ניה כנגד הצבא הרוסי. אולם, בכל הדוגמאות ההיסטוריות, הכוחות הסדירים נמנעו מלפעול פיזית בתוך רשתות המנהרות עצמן, והסתפקו בפעולות הרתעה או נטרול חיצוניות, כגון הצפה, חסימה או פיצוץ מבוקר[2].
השימוש במנהרות ובתשתיות תת-קרקעיות בלחימה צבאית מהווה תופעה רבת-שנים המשתרעת לאורך ההיסטוריה. החל בעת העתיקה ועד למלחמות המודרניות, מנהרות שימשו ככלי אסטרטגי רב-עוצמה בשדה הקרב, המאפשר יתרון טקטי במגוון מצבים. בעידן הקדום, נעשה שימוש במנהרות לצורכי תקיפה והתגוננות. מורדים יהודים בתקופת בית שני, לדוגמה, חפרו מנהרות וניהלו מהן מערכות גרילה כנגד הלגיונות הרומיים. דוגמה מודרנית יותר היא שימושו הנרחב של הווייטקונג ברשתות מנהרות תת-קרקעיות כמו מחילות קוצ'י במהלך מלחמת וייטנאם, אשר סיפקו מחסה, אמצעי תנועה אסטרטגיים ואתרי אחסון ואספקה בסביבה עוינת. גם קרב רכס וימי, קרב מסין והקרב על הסום במלחמת העולם הראשונה מילאו מבנים תת-קרקעיים תפקיד משמעותי. מערכת השוחות אפשרה לחיילים להימנע מחשיפה ישירה לאש תותחים כבדה, והפכה את קווי החזית לנייחים ועמידים. לוחמת שוחות שימשה גם בסכסוכים מוקדמים יותר, כגון במהלך המצור על פיטסבורג במלחמת האזרחים האמריקאית, ובמצור על פורט ארתור במלחמת רוסיה–יפן. לצבא האמריקאי ניסיון עם מנהרות גם במלחמת האזרחים (במצורים על ויקסבורג, מיסיסיפי ב-1863 ופטרסבורג, וירג'יניה ב-1864), במתחמים התת-קרקעיים העצומים של מלחמת וייטנאם, וגם עם מנהרות אל-קאעדה ודאעש באפגניסטן, סוריה ועיראק. וכן עד למנהרות העמוקות, הטבעיות והמעשה ידי אדם, ששימשו במריופול, בבאחמוט ובסולדר במהלך המלחמה באוקראינה[3].
מתקנים תת-קרקעיים תורמים להעמקת "ערפל המלחמה", חוסר הוודאות האופף כל עימות מזוין. הם מגבירים את המורכבות הטקטית, מסבכים את מודיעין האויב, ומציבים אתגרים מבצעיים חמורים בפני כוחות סדירים. כתוצאה מכך, הפעלת תשתיות תת-קרקעיות בלוחמה הפכה לכלי אסטרטגי עיקרי בידי כוחות לא סדירים המבקשים להאריך את יכולת הלחימה שלהם, תוך פגיעה מתמשכת ביכולת ההכרעה של האויב. השימוש במנהרות בלחימה כולל מטרות מגוונות, חתירה תחת ביצורים לצורך פיצוצם, יצירת תשתיות ניידות למעבר חיילים, מארבים, התקפות פתע ותגבור מאמץ ההגנה באזורים מוכי אש. רשתות מנהרות עשויות להפוך למבוכים מורכבים ורב-שכבתיים, המהווים אתגר משמעותי לכוחות תוקפים. באפגניסטן, מערכת המנהרות והמערות בטורה בורה שימשה כמקום מסתור אחרון עבור אנשי ארגון אל-קאעדה. המרחבים התת-קרקעיים אפשרו הישרדות והתחמקות תחת לחץ צבאי כבד, והמחישו את יתרונות הלוחמה התת-קרקעית במאבקים א-סימטריים. מנהרות ממלאות תפקיד מפתח בלוחמה בלתי סדירה, שבה כוחות תת-מדינתיים, כמו ארגוני טרור, קבוצות גרילה וגורמים פרא-צבאיים פועלים בתנאים של נחיתות טכנולוגית וכוח אדם. מאחר שקבוצות אלו מתקשות להתמודד חזיתית עם צבאות סדירים, הן מאמצות שיטות לחימה אסימטריות, שהשימוש במרחבים תת-קרקעיים הוא אחד ממאפייניהן המרכזיים.
אף על פי שחללים תת-קרקעיים הופיעו בקרבות עירוניים אחרים בעת המודרנית, היקף האתגר בעזה, שם מאות קילומטרים של מנהרות חוצות את השטח שמתחת לרצועה, הוא חסר תקדים[3].
המנהרות בעזה
ברצועת עזה אין מקורות מים טבעיים, ולכן היו צריכים לחפור בארות. חופרי הבארות בעזה היו הראשונים לפתח גם את מערכות המנהור, תוך ניצול הידע ההידרולוגי שלהם. הבארות שימשו כנקודת מוצא לחפירת המנהרות: תחילה נחפר פיר אנכי, ממנו נפרש מימד אופקי שהתרחב למנהרה שלמה. בצד המצרי הפירים היו פשוטים וקטנים, בעוד שבצד העזתי התפתחה מערכת מנהרות מתוחכמת. לאחר הסכם השלום בין ישראל למצרים והחזרת חצי האי סיני למצרים, שהסתיימו בשנת 1982, החלה חפירת מנהרות הברחה לשם איחוד משפחות והברחת טובין. הפיצול של משפחות בין שני צידי הגבול תרם להתפתחות פעילות חפירת המנהרות[4]. כך למשל מוברחות כלות ממצרים אל עבר רצועת עזה לצורכי חתונה[5]. בשנת 1994, לאחר הסכם אוסלו א', נמצאו גם מקרים של הברחות אמל"ח. בין השנים 2000–2005 חל שימוש גובר במנהרות התקפיות בעקבות האינתיפאדה השנייה, ובשנת 2006 נחטף החייל גלעד שליט ממנהרה שחדרה לאזור כרם שלום. עד אז שררה בצה"ל הבנה מוגבלת של איום המנהרות. בין היתר נעשה שימוש במונח "מערות" במקום "מנהרות", דבר המעיד על תפיסה בלתי מספקת. לא נבנתה מערכת מקבילה ללמידה, ניתוח ותגובה לתופעת המנהרות, ולא גובשה תפיסת לחימה דינמית או סדורה בתחום זה. המנהרות אפיינו לוחמה של צד נחות טכנולוגית, ולכן לא התקיים תיעוד מדעי, שיטתי או כמותי לאורך זמן[6]. החל בשנת 2007 השתלט חמאס על רצועת עזה ופיתח תפיסה הוליסטית כלפי המנהרות, הכוללת מנהרות תקיפה אסטרטגיות. גישה זו הלכה והתפתחה ורק סמוך חמבצע צוק איתן בשנת 2014 ניתנה לכך תשומת לב משמעותית מצד ישראל. מאז נבנתה ברצועת עזה מערכת תת-קרקעית מתקדמת, הכוללת חדרים, מערכות חשמל, אוורור וייעודים מרובים כמו הגנה, תקיפה, אחסון וחטיפה.
המטרו של עזה
.jpg)
חמאס חפר לאורך השנים עשרות מנהרות התקפיות שחדרו לישראל או שימשו לחטיפת חיילים ותקיפת יישובים וכוחות צה"ל. ביוני 2006 בוצעה מתקפת פתע באמצעות מנהרה שחדרה לאזור כרם שלום, שבמהלכה נחטף החייל גלעד שליט – פעולה שהמחישה לראשונה את פוטנציאל האיום של מערך המנהרות. באוגוסט 2014, לקראת סיום מבצע "צוק איתן", ביצע חמאס מתקפת פתע דומה מתוך מנהרה ליד רפיח, שבעקבותיה נחטף סגן הדר גולדין ונפתח "נוהל חניבעל". במהלך המבצע עצמו נחשפו מספר מנהרות התקפיות, בהן זו שחדרה לאזור סופה וזו ששימשה את חוליית הקומנדו של חמאס במתקפה על מוצב נחל עוז. באפריל 2013 נחשפה מנהרה התקפית מסועפת באזור חאן יונס, שכונתה "המנהרה האסטרטגית", ונחשבה לאחת המורכבות ביותר שנמצאו עד אז[7]. ב-2017 ו-2018 חשף צה"ל מנהרות נוספות, ביניהן אחת שחדרה לנתיב העשרה ואחת שחצתה את הגבול באזור כרם שלום משלושה כיוונים – עזה, מצרים וישראל – והייתה מצוידת בתשתיות מתקדמות.
מאז 2007 השקיע חמאס בהקמת מערכת מנהרות תת-קרקעית ענפה בדרום עזה המעוצבת בסגנון עיר תת-קרקעית המכונה "המטרו של עזה". בראשית המערכה אורכה של הרשת התת-קרקעית בעזה הוערך בכ-400 ק"מ, אולם בינואר 2024 דווח שהיא עומדת על 560 ק"מ ל-720 ק"מ[1]. עם יותר מ-5,700 פירים לכניסות וליציאות. רק בח'אן יונס נמצאו כ-160 ק"מ של מנהרות. חמאס הקדיש מעל 15 שנים להנדסה של תשתית מלחמה אזורית, כולל מעל 20 ערים גדולות, שבבסיסה רשת מנהרות תת-קרקעית ענפה ויקרה שנבנתה תחת מרכזי אוכלוסייה אזרחיים[8]. לרשת הזאת יש מנהרות ומקלטים מתחת לבנייני מגורים, מסגדים, בתי ספר ובתי חולים – בעומקים המגיעים ליותר מ-60 מטר מתחת לקרקע.
סוגי המנהרות ומאפייניהן
ערכים מורחבים – מנהרות לחימה ברצועת עזה, מנהרות הברחה ברצועת עזה
מערכת המנהור של חמאס כללה סוגים שונים של מנהרות, לרבות מנהרות תקיפה שנועדו להובלת לוחמים וחימוש, מנהרות הברחה ששימשו להובלת מזון, דלק, ציוד רפואי ותחמושת ומנהרות הפעלה ששימשו כמרכזי פיקוד ושליטה של הדרג הגבוה. מנהרות התקיפה היו מנהרות קצרות או בינוניות שנחפרו בין בסיסים חמאס, בתי מגורים או חוות חקלאיות. הן נבנו במעמקי האדמה כדי להימנע מהתקפות צה"ל, שהשתמש במטוסי קרב וכלי טיס בלתי מאוישים. חלקן היו מצוידות בתשתיות מים, חשמל ואמצעי תקשורת. באמצעות הסוואתן המנהרות אפשרו התקפות פתע על לוחמי צה"ל, כשמחבלים יצאו מתוך פירי מנהרות בהפתעה. המנהרות אפשרו לחמאס להימנע מהתקפות ישירות ולהימנע ממעקב של חיל האוויר. בנוסף, הן מאפשרות הגנה מפני התקפות ישראליות, ושמשו כמקום מחבוא לאחסון ונשק והחבאת חטופים. יתרון זה אפשר לחמאס להמשיך לפעול גם תחת לחצים צבאיים כבדים. בנוסף, חמאס החזיק במנהרות הגנה, לצורך תנועה חופשית בתוך הרצועה, וכן במנהרות מיוחדות לצורך פיקוד ושליטה המשמשות את הנהגת הארגון.
תחקירים צה"ליים ומסמכים שנלקחו מחמאס מצביעים על כך שלחפור קילומטר של מנהרה סטנדרטית לקח כשנה ועלות החפירה הייתה כ-275,000 דולר לקילומטר. מנהרות מיוחדות, רחבות יותר או עם ייעוד שונה, עלו הרבה יותר. ב-2014 חמאס הוציא לפי הדיווחים 90 מיליון דולר על 36 מנהרות בלבד, ויש מעריכים שהעלות הכוללת של הרשת חצתה את רף מיליארד הדולר[8]. שני מאפיינים בולטים במנהרות חמאס – צרות ועמוקות. רוב המנהרות של חמאס צרות מאוד, בעיקר בשל השימוש בצידי בטון טרומיים ובתקרות בטון. המנהרה הממוצעת של חמאס בגובה שני מטרים וברוחב מטר אחד בלבד, מה שהופך את הכניסה, התנועה והלחימה בתוכן לקשות מאוד. שנית, בשל ההתקדמות של ישראל בזיהוי והשמדת מנהרות, חמאס חופר את המנהרות שלו עמוק יותר ויותר. בשנת 2020, ישראל מצאה מנהרת חמאס שירדה לעומק של כ-70 מטר מתחת לפני השטח – העמוקה ביותר שנמצאה עד אז[9].
מטרת המנהרות לאפשר תנועה חשאית של מחבלים, אחסון אמצעי לחימה, ואף חדירה לשטח ישראל. רשת המנהרות מחולקת למקטעים מיוחדים של תשתיות צבאיות: מחילות שיגור מטענים, מקומות לשיגור נ"ט, אזורי לוגיסטיקה ואחסון נשק. במלחמת חרבות ברזל השתמש חמאס במנהרות למטרות התקפיות והגנתיות כאחד: למשל להחדיר מחבלים במפתיע לשטח ישראל ולשאת עמם אמצעי לחימה, וגם להסתתר מהפצצות או להחביא חטופים וסגל פיקוד. מדריך צבאי של חמאס ללחימה במנהרות ממליץ על תנועה בחשיכה עם אמצעי ראיית לילה ועל ירי אוטומטי מכתף – טכניקות שאמורות להגביר את הדיוק בלחימה במקומות צפופים[10]. בניגוד לעימותים קודמים, המנהרות הפכו למרכיב המרכזי בלחימה ונבנו במיוחד תחת אוכלוסייה אזרחית כדי לשמש כמגנים אנושיים.
מבנה
מבנה אופייני של מנהרה בעזה כולל תכנון הנדסי המשלב אלמנטים של הסתרה, תנועה, עמידות וביטחון. לרוב מדובר בפתח גישה מוסתר בצורת פיר אנכי ברוחב של כמטר אחד, כאשר הגישה פנימה מתבצעת באמצעות מוטות טיפוס המותקנים בדפנות הפיר. הקירות התומכים עשויים לעיתים מלבנים או מלוחות בטון, במטרה לחזק את המבנה ולמנוע קריסות. הפיר עצמו עשוי להשתרע לעומק רב מתחת לפני הקרקע, עד לחיבורו לרשת של מנהרות אופקיות. פנים המנהרה מאופיין באבק ובחול, באוויר לח ובשקט מוחלט. רצפת המנהרה יכולה להיות מבוטנת או מרוצפת אריחים, כדי לאפשר תנועה יציבה, או מהודקת בלבד. לאורך המנהרה נמתחות תשתיות של חוטי חשמל ותקשורת, ולעיתים מוצבות בה דלתות הדף מחוזקות מברזל או בטון, שנועדו לחסום מקטעים, לאבטח אזורים מסוימים ולשלוט בגישה הפנימית. מבנה זה משמש להסתרה, תנועה בטוחה של מחבלים או שינוע ציוד, ולעיתים גם למטרות אחסון או יציאה מרוחקת[11].
פירים
במקרים רבים פתחי הירידה הם פירים אנכיים המוסתרים משמש, ואלו נקודות הגישה היחידות אל המנהרות שמתחת. בתוך הפיר מוצבים לפעמים סולמות או קורות טיפוס. הקירות עשויים מלוחות בטון או לבנים. הפיר עשוי להשתרע לעומק רב, עד שמתחבר למערכת מנהרות אופקית[11].
סוגי הקרקע הנפוצים בעזה, חול, לס ואבן חול, הקלו על חמאס את החפירה, אך הקשו על ישראל את ההרס. אולם גם באזורים קשים לחפירה כמו דיונות ליד הים, חמאס הצליח לבנות תשתית מותאמת[11]. הרכב הקרקע הרכה בעזה סייע לחמאס לחפור מנהרות בקלות יחסית, גם ללא ציוד מתקדם. הקרקע מאפשרת חפירה מהירה ולא מקצועית באמצעות קלים פשוטים. עם זאת, הקרקע הרכה בעזה גם מקשה על צה"ל להשמיד את המנהרות, כיוון שהיא סופגת את עוצמת הפיצוצים. קושי זה מתגבר במנהרות הכוללות גם דלתות הדף, אשר מגבילות עוד יותר את השפעת חומרי הנפץ.
חפירה
בניית מנהרה מתחילה בדרך כלל בחפירה ידנית, תוך שימוש באתי חפירה וכלים פשוטים, בעיקר כאשר הקרקע רכה או כשנדרש לעבוד בשקט ובזהירות. כאשר נתקלים בקרקע קשה יותר, עוברים לשימוש בפטישים פנאומטיים המחוברים למדחס אוויר, המאפשרים לפורר את הסלע או האדמה הקשה. ככל שהמנהרה מתקדמת, נדרש לחזק את דפנותיה כדי למנוע קריסה – פעולה זו מתבצעת באמצעות לוחות עץ במקומות שבהם הקרקע חלשה במיוחד, או בלוחות בטון טרומיים המספקים תמיכה חזקה יותר ועמידה לאורך זמן[11].
שימוש במנהרות במהלך המלחמה
במסגרת הלחימה הקרקעית במלחמת חרבות ברזל (2023–2025), נחשפו תשתיות תת-קרקעיות עצומות בגודלן בצפון רצועת עזה, בעיקר בג'באליה, בית חאנון והעיר עזה, ובהן רשת מנהרות מסועפת ששימשה לפיקוד ושליטה, מגורים, הסתרת בני ערובה ואחסנת אמצעי לחימה. לצד אלו פעל במשך שנים גם מערך של מנהרות הברחה ברפיח, שחיברו בין הרצועה לשטח מצרים, ואפשרו העברת אמצעי לחימה, כסף וציוד צבאי לרצועה. למרות מערך המנהרות הנרחב של חמאס, לא נעשה בו שימוש לחדירה לישראל בזמן טבח שבעה באוקטובר, אלא רק בשטחי הרצועה בלבד. הסברים אפשריים לכך הם הרתעה ממערכת "אורן אדיר", שבאמצעותה היה צה"ל יכול לחשוף את התוכנית בזמן אמת, ולמנוע את אפקט ההפתעה של המתקפה. בנוסף, עקב המכשול נגד מנהרות בגבול רצועת עזה, המנהרות לא חצו את הגבול ונעצרו סמוך אליו, מחשש לחשיפה שלהן והשמדתן. כמו כן יעדי הפעולה התבססו על מהירות והפתעה, באמצעות פריצה מהירה של הגדר העילית, ותוך שימוש ברכבים ובאופנועים, וחדירה מהאוויר באמצעות מצנחים ממנועים ודרך הים באמצעות סירות. חדירה במנהרות לעומת זאת, היא איטית ומגבילה, ולכן לא התאימה לאופי הפעולה. ישנו קושי בתיאום חדירה תת-קרקעית אשר דורשת לוגיסטיקה מסובכת (כמו חמצן וקשר) בניגוד לחדירה קרקעית שמאפשרת שליטה קלה יותר בזמן אמת. עם זאת, במהלך המלחמה עשה שימושים מגוונים במנהרות.
מבחינה הגנתית, חמאס משתמש במנהרות כדי להתחמק מתצפית ותקיפה של צה"ל. כל יכולת צבאית של חמאס ששרדה את התקיפות האוויריות של ישראל תהיה ברובה עמוק מתחת לקרקע. חמאס מיקם את הנהגתו, לוחמיו, מפקדותיו, אמצעי התקשורת, הנשק והאספקה – כמו מים, מזון ותחמושת – בתוך המתחמים התת-קרקעיים, כהכנה להתקפה קרקעית ישראלית. המנהרות אפשרו למחבלים לנוע בין עמדות לחימה בבטחה ובחופשיות מתחת למבנים עצומים, גם לאחר שהפצצות מסיביות של צה"ל. למנהרות של חמאס לרוב יש גנרטורים, מערכת אוורור, צינורות מים ומאגרים של מזון, שיאפשרו ללוחמיו לעמוד באתגרים בסיסיים כמו עייפות רגילה, הנובעת ממצור עירוני ובידוד. מנהיגי חמאס ומפקדיו השתמשו במנהרות כדי להישאר בתנועה ולברוח מאזורים שלמים בזירת הקרב, בכל פעם שהרגישו שעומדים להיות מותקפים בכבדות, או להיות מוקפים ונצורים. חמאס גם חפר חלק ניכר ממנהרותיו מתחת לאתרים אזרחיים כמו בתי ספר, בתי חולים ומסגדים באזורים אורבניים צפופים. בין היתר, מדובר באסטרטגיה של "לוחמה משפטית" הגנתית[3].
מהבחינה ההתקפית, המנהרות הן מרכיב חיוני באסטרטגיית הלחימה הגרילה של חמאס. לוחמיו פעלו בצוותים קטנים, הופיעו מתוך האדמה, תוקפים ובורחים במהירות חזרה לתוך המנהרות. המנהרות של חמאס מאפשרות לכוחותיו לבצע התקפות מפתיעות ומוגנות. הם השתמשו במנהרות כדי לחדור מאחורי קווי החזית של צה"ל ולהפתיע כוחות ישראליים שלא היו מוכנים או מצוידים ללחימה כמו הכוחות בחזית, כמו אלו שבאזורים לוגיסטיים. מנהרות מקושרות מתחת לאזורים עירוניים איפשרו לחמאס לנוע במהירות בין עמדות תקיפה מוכנות מראש, עם מחסני רובי צלפים, נ"ט, רקטות נישאות, נשק ותחמושת נוספים. חמאס גם משתמש במנהרות להסתרה ולהעברת רקטות, שיכולות להיות מופעלות מרחוק או מועברות לאתרי שיגור מוסתרים ברגע האחרון. בנוסף, מנהרות רבות גם מולכדו בחומר נפץ רב[3].
חמאס הציב מטענים במנהרות שהשפיעו גם על אזורים מרוחקים או בלתי צפויים. בנוסף, הוא החזיק אזרחים חטופים וחיילים כבני ערובה במנהרות, אשר שימשו לו כמגן אנושי[3].
מנהרות בולטות
חמאס פרסם אף סרטון ובו המחבלים יוצאים ממנהרה סמוך למעבר ארז ותוקפים צה"ל – התקיפה מדגימה את הפוטנציאל ההתקפי של מערכת המנהרות תחת פיקוח חמאס[12]. באחת התקיפות ברפיח ב־19 במאי 2024 נהרגו שני חיילי גולני כתוצאה מפיצוץ שהונח בפיר מנהרה[13].
צה"ל מצא במהלך המערכה מנהרה באורך 55 מטר מתחת לבית החולים אל-שיפא בעזה, ובה מטענים רוויי נשק[14].
בדצמבר 2023 נחשפה תחת מעבר ארז מנהרת ענק תת-קרקעית המשתרעת לאורך של כ-4 ק"מ ובעומק של עד 50 מטרים. המנהרה נחפרה מג'באליה ביוזמת מוחמד סינוואר, אחיו של מנהיג חמאס יחיא סינוואר, שאף תועד נוסע בה. בתוכה נמצאה רשת מעברים שאפשרה נסיעת כלי רכב, וכללה תשתיות מים, ביוב וחשמל.
במאי 2024 נחשפה באזור רפיח מנהרת ענק בגובה 3 מטרים שאפשרה תנועה של כלי רכב.
פשעי מלחמה
- ערך מורחב – פשעי המלחמה של חמאס
כאשר ארגונים טרור חופרים מנהרות או מפעילים מתקנים צבאיים מתחת לבתים, בתי ספר, בתי חולים או אזורים מאוכלסים באזרחים, הדבר מהווה שימוש באוכלוסייה האזרחית כמגן אנושי – עבירה על סעיף 28 לאמנת ז'נבה הרביעית ועל כללי המשפט ההומניטרי הבינלאומי[15][16]. שימוש במנהרות לצורך החזקת חטופים אזרחיים, כמו אלה שנחטפו ב-7 באוקטובר 2023, ובמיוחד אם ההחזקה נעשית בסמוך או מתחת לתשתיות אזרחיות, נחשבת הפרה של דיני המלחמה ואף כפשע מלחמה[17] — במיוחד אם נמנעת גישה של הצלב האדום או נעשים בהם עינויים ופשעים אחרים[18]. גם ירי טילים או התקפות על חיילים מתוך פירים הנמצאים בסביבה אזרחית נחשב לשימוש פסול באוכלוסייה האזרחית כמחסה, תוך הפרה של עקרונות ההבחנה והמידתיות במשפט הבינלאומי.
שימוש במנהרות לצורך החזקת חטופים
- ערך מורחב – החטופים במלחמת חרבות ברזל
חמאס ניצל את רשת המנהרות המחוברת שלו כדי לטמון בתוכה את השבויים הישראלים. יתרונות השיטה מבחינתו ברורים: המנהרות מהוות מסתור טבעי בלתי נגיש לכוחות אוויר ולתקיפה ישירה, ומאפשרות לארגון להעביר חטופים בין מקומות מתחת לאפם של גורמי המודיעין הישראליים. כלומר, החזקת החטופים במנהרות מהווה אמצעי מלחמתי – היא מקשה על צה"ל לתכנן פעולות ישירות ומשמשת כשובר שוויון. עם זאת, קיימים חסרונות משמעותיים. המנהרות עמוסות במטענים, תנאי המחיה והסנטימציה ירודים מאוד. שורה ארוכה של החטופים ששוחררו תיארה שהות ממושכת במנהרות ללא אוויר, בלי שמש וללא טיפול רפואי. במנהרות התגלו בקבוקי שתן, כתמי דם, מזון מצמצם ומזרנים חשופים – עדות לחוסר בתנאי היגיינה ובטיחות. חשיפת המנהרות והמצב בהן יצרה זעזוע רחב; צה"ל עצמו הציג לציבור סרטוני הסבר מתוך מנהרה שבה נרצחו חטופים כדי ש"כל העולם יראה ויזכור את הרוע של חמאס".
רוב החטופים ששוחררו משבי חמאס בעסקת השחרור הראשונה העידו כי היו כלואים במנהרות מתחת לקרקע ולא בדירות מסתור[19]. חלק מהחטופים ששוחררו דיווחו שהם הוחזקו במנהרות לאורך כל תקופת השבי[20][21]. אינדיקציות המודיעין מצביעות על כך שרוב החטופים שנותרו בשבי אחרי שתי עסקאות השחרור מוחזקים במנהרות התת-קרקעיות של עזה[22]. עם התקרבות הכוחות נרצחו שישה חטופים ישראלים במנהרה ברפיח.
הקיום של החטופים בתעלות תת-קרקעיות משנה מהותית את אופי הלחימה. מנהרות כבדות ממוקמות בעומק רב (עשרות מטרים) עם מחסומים ומלכודות: מערך חשמלי, מטעני חבלה, דלתות נעילה, ואפילו פירי גישה מוסתרים מתחת לרצפות בתים. כדי לפרוץ מנהרות כאלה נדרשים אמצעים כבדים – למשל דחפור משוריין D9 לפריצת הרצפות, צוותי חבלנים וחילוץ נעדרים (אית"ן) המלווים כל חילוץ. לוחמי צה"ל נתקלו בקרבות נגד מחבלים במנהרות ולפעמים נאלצו לחסל אותם על מנת להתקדם. בכל זאת, כשצה"ל הגיע לסוף מנהרות כאלה הוא גילה לעיתים שהחטופים הועברו למקום אחר – כפי שקרה במנהרת חאן יונס בת קרוב ל-830 מטר שבה נתגלו כלובים ריקים של חטופים שבינתיים הועברו החוצה. בעומק מנהרות אלו אותרו לעיתים חדרי כליאה קטנים וציוד חיוני שהיה אמור לשמור על החטופים.
מבחינה מבצעית, צה"ל נקט בגישה זהירה מאוד. דובר צה"ל הודיע בגלוי כי "אי אפשר לצפות ש–109 חטופים נוספים ישוחררו במבצעי חילוץ"[23], כלומר חילוץ ישיר צפוי להסתכן בחיי השבויים. לכן הוכנסו יותר מודיעין ואמצעים מיוחדים: מבצעי חיפוש מדויקים (בסיוע שב"כ ומעקבי אותות) הובילו לאיתור מנהרות קריטיות. דוגמה לכך היא מבצע ארנון ביוני 2024, שבו מודיעין מדויק הוביל את הכוחות למציאת מנהרה במרכז ח'אן יונס ששירתה משך שבועות את החטופים. צה"ל גם פיתח אמצעים טכנולוגיים לטיפול במנהרות כמו מערכות שאיבה להצפתן במים, אך השימוש בהם מוגבל מסיבות הומניטריות ואחרות. בסך הכל, המיקום התת-קרקעי של החטופים מאלץ את צה"ל לפעול בשילוב שקט בין כוחות הנדסה מיוחדים, מודיעין מקצועי וירי ממוקד – כדי להתקדם בזהירות בתוך מערכת המנהרות.
בסוף 2023 החלה תוכנית אטלנטיס, יוזמה של צה"ל להצפת מנהרות הטרור של חמאס. תחילה בצפון רצועת עזה באמצעות משאבות ששאבו מים מהים התיכון, ובינואר 2024 הותקנה משאבה נוספת בח'אן יונס, ששאבה מים מתוך שטח ישראל. קודם לכן בוצע ניתוח קרקע כדי למנוע פגיעה במי התהום. עם זאת, מבצע ההצפה נתקל בקשיים טכניים שפגעו בזרימת המים. לבסוף, המבצע לא השיג את מטרתו ומערכת המנהרות נותרה כמעט ללא פגיעה.
במהלך המשא־ומתן, חמאס השתמש בהחזקת החטופים במנהרות ככלי לחץ, כשהוא דורש עבורם תמורה נדיבה. הארגון הדגיש כי החטופים "מוחזקים בבטחה" כל עוד לא תופר ההבנות וטרם נענו דרישותיו. גישה זו האטה את קצב המשא־ומתן, שכן ישראל נאלצה להביא בחשבון את האפשרות שפעולה צבאית רחבת־היקף תסכן את חיי החטופים. עם זאת, ככל שנפגעה התשתית התת־קרקעית של חמאס — בין היתר עם מותם של חטופים — פחתה יכולת הסחיטה של הארגון, והתגבר הלחץ הבינלאומי למציאת פתרון דיפלומטי שימנע את המשך הפגיעה בהם.
התמודדות צה"ל עם איום המנהרות
במלחמת חרבות ברזל הממד התת-קרקעי הפך לזירת קרב של ממש, כמו היבשה, האוויר והסייבר, ולא רק תשתית נסתרת. חמאס העביר יכולות קריטיות למנהרות, לרבות תשתיות כמו חמ"לים, מרכזי שליטה, מפעלי אמל"ח, ואתרי התעצמות, כדי לנצל את היתרון שבו לחמאס יש יוזמה[24]. הטיפול בתשתית המנהור תורם להצלחת התמרון הקרקעי ומביא להישגים אסטרטגיים, פגיעה בעורקי החיים של חמאס ומניעת שיקומו. בצה"ל תואר כי "אין שני תוואי תת-קרקע זהים" עקב המורכבות מגוונת במספר אופנים כמו הקרקע, המבנה והאויב[24]. המנהרות הן סמויות וייחודיות, כל אחת שונה מהאחרת. לכן נדרש תכנון מקיף, התאמה ספציפית לקרקע ולתוואי, ושימוש באמצעים הנדסיים ומודיעיניים מתקדמים כמו דחפורים, מקדחים ואמצעי מיפוי[24]. לאור המורכבות, במקום להשמיד את המנהרות לכל אורכן, צה"ל עבר לגישה המבוססת על פגיעה במוקדי התשתית החיוניים ביותר לתפקודה, על בסיס מודיעין מדויק[24].
הדוקטרינה הצה"לית
אחד ההיבטים הבולטים של הדוקטרינה הצה"לית שהתפתחו במערכה מול חמאס בעזה הוא מענה ייחודי לאיום התת-קרקעי – ובעיקר למנהרות. צבאות מערביים, כמו צבא ארצות הברית, שמעדיפים להימנע ככל האפשר מהפעלת כוחות בשטח תת-קרקעית. התפיסה האמריקאית גורסת כי מדובר במכשול מסוכן שמוטב לעקוף או לנטרל את האיום מרחוק. עם זאת, צה"ל נדרש לגבש דוקטרינה מבצעית שונה, המושתתת על התמודדות ישירה עם התשתיות התת-קרקעיות של האויב. ההתמודדות רבת-שנים מול חמאס ברצועת עזה וחזבאללה בלבנון הביאה לפיתוח תרבות מבצעית ייחודית בצה"ל המאמצת גישה של לחימה תת-קרקעית. היא כוללת איסוף מודיעין ייעודי, שימוש באמצעי לחימה מותאמים ויישום שיטות פעולה ייחודיות.
דוקטרינה זו רואה בתווך התת-קרקעי מרחב לחימה לכל דבר, מרחב טקטי ואסטרטגי שבו יש לפעול באופן יזום, ולא רק להתגונן מפניו. המנהרות שימשו את חמאס לחדירה לישראל, לפיגועים, לחטיפות ולשינוע לוגיסטי – ואת צה"ל הן חייבו לפתח שיטות מתקדמות לאיתור, מיפוי, חדירה והשמדה שלהן. בעקבות מבצע "שומר החומות" בשנת 2021, החל חמאס להשקיע מאמצים כבירים במיגון רשתותיו התת-קרקעיות, כולל התקנת דלתות הדף בשווי מאות אלפי דולרים, במטרה להקשות על פגיעות מדויקות בתחמושת חודרת בונקרים. עד שנת 2023, הדוקטרינה הצה"לית קבעה כי רק כוחות מיוחדים יופעלו בלחימה תת-קרקעית, וגם זאת כמוצא אחרון. אך ככל שברור היה כי התווך התת-קרקעי הפך לחלק בלתי נפרד מהמרחב המבצעי של חמאס בעזה, החלה הדוקטרינה הצה"לית להתאים את עצמה, תוך הרחבת ההכשרות, התאמת הכוחות והעמקת התפיסה שלפיה לחימה במנהרות איננה רק תגובה נקודתית, אלא חלק אינטגרלי מהתמרון הקרקעי והפעלת הכוח בשטח רווי תשתיות תת-קרקעיות. ההתמודדות מול תופעת המנהרות הפכה למרכיב מרכזי בזהות המבצעית של צה"ל, במיוחד בזירות כמו עזה, שבהן תשתית תת-קרקעית הפכה לחלק בלתי נפרד מהמרחב האסטרטגי והטקטי של האויב.
בתחילת הלחימה, צה"ל תקף תשתיות תת-קרקעיות רבות באמצעים מדויקים לפי מודיעין: מיקום, תכלית וחשש לחיי החטופים. לאחר תחילת המבצע הקרקעי, חולקו כוחות יהל"ם ברמת מחלקה ליחידות לוחמות רבות. החיילים למדו לזהות סימנים לפירים כמו תשתיות חשמל וסימונים בבניינים. גם אחרי גילוי פיר, נדרשה עבודת אבטחה וזהירות. ב-5 בנובמבר, חמישה חיילים נהרגו ממנהרה ממולכדת. חמאס שתל מוקשים גם בתוך קירות המנהרות עצמן. יהל"ם נעזרו ברחפנים, רובוטים וכלבים, שחלקם אף נפגעו בקרב[25]. בשלב מסוים, צה"ל הבין שצריך להוריד את הידע של יהל"ם לדרגים רגילים. לוחמים חי"ר מיחידות אחרות החלו לבצע איתור, אבטחה ובדיקות ראשוניות. הבנה חדשה התגבשה היא שלמנהרות של חמאס יש היררכיה. ישנן מנהרות טקטיות למרחק קצר, אופרטיביות לצורך חיבור בין הגדודים ואסטרטגיות לצורך מעבר בין צפון הרצועה לדרומה.
אסטרטגיות הנגד
במלחמת חרבות ברזל זוהי הפעם הראשונה בתולדות צה"ל, ואף בתולדות הלחימה המודרנית, שבה נערכת לחימה ישירה, פנים-אל-פנים, בסביבה תת-קרקעית סגורה, מבוצרת ומבוצעת. היבט חדשני ומהותי בלחימה במבצע חרבות ברזל הוא המעבר מטיפול הרתעתי באיום המנהרות לפעולה התקפית בתוך רשת המנהרות עצמה. במהלך המערכה, לוחמים מיחידות מובחרות בצה"ל (ובהן שלדג, סיירת מטכ"ל, ויחידות נוספות), כלבי לחימה, ואמצעים רובוטיים נשלטים מרחוק פעלו בתוך המנהרות. במהלך הלחימה, פותחו ויושמו פתרונות טכנולוגיים חדשים להתמודדות עם המרחב התת-קרקעי, ובהם מערכות להזרמת מים לתוך מנהרות לצורכי מיפוי, איתור הסתעפויות או סילוק לוחמים. לצד זאת, הושם דגש על פיתוח ושימוש באמצעים לא-קטלניים העלולים לפגוע בחטופים. הכלים הרובוטיים כללו יכולות חישה, ניווט, ולעיתים גם ירי מרחוק. כמו כן, כלבים שולבו במשימות סריקה ולחימה – שימוש שמביא להקרבה גדולה ונפגעים רבים בקרב בעלי החיים.
צה"ל שיפר את הכלים שלו להתמודדות עם "עיר הטרור" של חמאס מתחת לאדמה[26]. הוא הפעיל מערך מודיעין והנדסה כדי לחשוף ולהרוס מנהרות חמאס. פיקוד הדרום הקים מעבדה טכנולוגית לשיתוף ידע בין מודיעין להנדסה, המנתחת נתונים מסנסורים גיאופיזיים, לוויינים ורחפנים[27]. בנוסף, פותחו כלים טכנולוגיים כגון שימוש ב"לידאר" (LiDAR) ובינה מלאכותית למיפוי קרקע[28]. בנוסף, השתמש צה"ל בפצצות חודרות בונקרים, קריסות מבוקרות, תקיפות אוויריות ממוקדות והצפות מים (בתוכנית שכונתה "פרויקט אטלנטיס")[29].
ביצוע פרויקט "אטלנטיס" שנועד להציף מנהרות חמאס במי ים ולסכל את פעילות הארגון, החל בסוף 2023 בהצפת המנהרות בצפון רצועת עזה באמצעות משאבות ששאבו את מי הים התיכון למנהרות. בינואר 2024 הותקנה משאבה נוספת בח'אן יונס השואבת מים משטח ישראל. ב־30 בינואר 2024 אישר דובר צה"ל את קיום המבצע, והדגיש כי ההצפה נעשתה רק לאחר ניתוח מאפייני השטח, כדי למנוע פגיעה במי התהום[30][31][32][33]. אולם, הכוחות נתקלו במכשולים שהאטו את זרימת המים ואף עצרו אותה לחלוטין[34][35]. הפרויקט נכשל בשל שילוב של תכנון לקוי, התעלמות מחוות דעת מקצועיות והפעלה חפוזה ולא מבוקרת. המערכת הופעלה בלחץ, ללא תיאום ראוי בין הכוחות, ללא איסוף ממצאים וללא בדיקת הימצאות חטופים בשטח. מומחים הזהירו מראש מהיעדר יעילות, והמערכת היקרה נזנחה לבסוף מבלי שתניב תוצאות ברורות או תועלת ממשית[36][37][38][39][40].
ההחלטה להילחם בתוך המנהרות הובילה למעמסה כבדה על היחידות המיוחדות של צה"ל, אשר לקחו חלק במערכה באופן רציף ופעיל, בניגוד לשימוש הסטנדרטי בהן למשימות ממוקדות בין מלחמות. חלק מהלוחמים אף נפלו במהלך פעולתם התת-קרקעית, עדות לסיכון הגבוה והמורכבות המבצעית שבפעולה במרחב חסום, מוגבל ונפיץ. העניין העולמי הרב שמתעורר בעקבות לוחמת המנהרות של צה"ל בא לידי ביטוי בין היתר בהתעניינות רשמית מצד צבאות זרים, לרבות הצבא האמריקני, המשווים בין ההתמודדות הישראלית בזירה עירונית-תת־קרקעית לזו שהתנהלה במוסול מול דאעש[41][42].
יחידות ייעודיות
לפני המלחמה נגד חמאס בעזה, צה"ל נחשב לאחת הצבאות המוכנים ביותר בעולם ללוחמה תת-קרקעית. צה"ל היה הצבא היחיד שהפעיל יחידת בגודל חטיבה שהוקדשה לאימונים, גיוס, ציוד, מחקר, פיתוח טכנולוגיות וטקטיקות חדשות, למידה והתאמה – והכל בלוחמה תת-קרקעית בלבד[8]. ובכל זאת האתגרים שבהם נתקל בתחילת המערכה בעזה ממחישים את המורכבות האדירה של לוחמה תת-קרקעית. התגובות של צה"ל לאתגרים הללו מסמנות שינוי פרדיגמה בגישות מודרניות ללחימה במרחבים תת-קרקעיים. אחת הסיבות העיקריות לכך שצה"ל לא היה מוכן באופן מלא למרחבים התת-קרקעיים בעזה היא שלא היה תקדים כזה בלחימה – לא לישראל ולא לצבאות אחרים. בנוסף, לצה"ל יחידת הנדסה למבצעים מיוחדים – יחידת יהל"ם – מאובזרת בטכנולוגיות ובטקטיקות ללוחמה תת-קרקעית: זיהוי, אבטחה, מיפוי, ניצול, פינוי, ניטרול והשמדה של מנהרות. היחידה חקרה, פיתחה, ובדקה טכנולוגיות לאורך עשורים – חלקן בשיתוף פעולה עם ארצות הברית. בנוסף, יחידת הכלבנים "עוקץ" כוללת כלבים המאומנים לפעול גם במרחבים תת-קרקעיים[8].
צה"ל הוא הכוח שהכין עצמו הכי הרבה לתחום הלוחמה התת-קרקעית. לצה"ל יש יכולת לאתר, לטהר, לנטרל ולהרוס מנהרות ולשחרר מהן בני ערובה. קיימות יחידות מיוחדות כמו יחידת יהל"ם של חיל ההנדסה הקרבית, יחידת קומנדו עילית שחייליה מתמחים באיתור, טיהור והשמדת מנהרות. הכוח הגדול הזה כולל גם יחידות משנה כמו "סייפן", שמתמחה באיומים של נשק בלתי קונבנציונלי, ו"סמור", שמתמחה בכניסה, טיהור והשמדה של מנהרות. יהל"ם היא אחת מהיחידות הגדולות בעולם שמאומנת, מצוידת ומפתחת שיטות חדשות ללוחמה תת-קרקעית. ליחידת הכלבנים של צה"ל, "עוקץ", יש כלבים שאומנו לפעול מתחת לקרקע. וגם לצה"ל, למשטרה ולשירותי המודיעין יש יחידות מיוחדות כמו סיירת מטכ"ל, הימ"מ ואחרות שמשתפות ביניהן שיטות פעולה מיטביות למאבק בטרור ובכוחות לוחמים מתחת לפני הקרקע.
בישראל גם הוקמה קבוצת העבודה הבינלאומית ללוחמה תת-קרקעית. הקבוצה, שהיא הראשונה מסוגה בעולם[43], עוסקת בלחימה תת-קרקעית תוך שילוב תובנות תאורטיות ומעשיות, ומאגדת מומחים מתחומים מגוונים לבחינת אתגרי לחימה בסביבה זו.
חשיפה
המאמץ לאיתור וסיכול מנהרות הטרור ברצועת עזה מתבצע באמצעות המעבדה הטכנולוגית לגילוי ואיתור מנהרות באוגדת עזה, שנמצאת תחת פיקודו של קצין בדרגת סרן, מהנדס חשמל וכימיה[44]. המעבדה פועלת בשיתוף אנשי מקצוע שונים, לרבות פיזיקאים, מהנדסים, אנשי מודיעין וגאולוגים. היא מתמקדת בשילוב טכנולוגיה, מודיעין ומבצעים, ומבצעת מחקר קרקע חדשני לאיתור המנהרות. המעבדה מפתחת טכנולוגיות חדשות לאיתור ומיפוי המנהרות, תוך שיפור טכניקות קיימות. בזכות שילוב יכולות טכנולוגיות, מודיעיניות ומבצעיות, היא הצליחה לאתר ולסכל מנהרות טרור ועל כך זכתה בתעודת הצטיינות מראש החטיבה הטכנולוגית ליבשה.
במהלך המלחמה פרסם צה"ל את מנהרת הטרור הגדולה ביותר של חמאס, אשר התגלתה בצפון רצועת עזה, במרחק 400 מטרים בלבד ממעבר ארז[45]. המנהרה הייתה גודלה במיוחד. היא נחפרה, בהשקעת מיליוני דולרים, לעומק של 50 מטרים ולאורך 4 ק"מ, ואפשרה תנועת כלי רכב[46]. המנהרה לא חצתה לישראל, אך שימשה את חמאס לתקוף את כוחות צה"ל בשטח הרצועה ונמצאו בה אמצעי לחימה רבים. תיעוד מודיעיני מציג את מוחמד סינוואר, אחיו של יחיא סינוואר, אז מנהיג ממשל חמאס ברצועת עזה, נוסע בתוכה[47]. המנהרה כללה תשתיות ביוב, חשמל וקשר, ודלתות הדף שנועדו למנוע כניסת כוחות צה"ל. מספר מחבלי חמאס חוסלו בפעולת האיתור שלה.
המורכבות טמונה בין היתר בכך שמכ"מים חודרי קרקע (GPR) מצליחים לגלות רק מנהרות בעומק עד 20 מטר, ומעבר לכך היכולת מוגבלת. לכן, בחלק לא מבוטל של המקרים, לוחמי צה"ל, בייחוד חיילי חי"ר והנדסה קרבית, נאלצו להתמודד עם המנהרות כשהם מגלים אותן תוך כדי לחימה.
נטרול
השמדת מנהרה כרוכה בהפצצה מסיבית מהאוויר, או באיתור פתחי הכניסה שלה והשמדתה מבפנים. פיצוץ בנקודה אחת של המנהרה עלול לגרום נזק לא צפוי בחלקים אחרים, שלעיתים אינם ידועים, באותה מערכת מנהרות, או אף לקרקע שמסביב – וכתוצאה מכך לפגוע בבתי ספר, בתים אזרחיים ועסקים. במונחים משפטיים, משמעות הדבר היא שמבנה המנהרות המקושר מקשה על הערכת עקרון המידתיות טרם השמדתן – כלומר, על ההכרעה האם הנזק הנלווה לאזרחים ולרכוש כתוצאה מהשמדת המנהרה חורג מהיתר ביחס לתועלת הצבאית הצפויה. גם מיפוי מדויק של המנהרה בטרם תקיפה אינו מבטיח את היכולת לאמוד את הנזק הנלווה, שכן ניתן להרחיב את המנהרות במהירות ובאופן החומק מהמודיעין. לפיכך, מנהרות מציבות סכנה מיוחדת של נזק בלתי צפוי לאזרחים ולמטרות רגישות משני צידי המתרס, הן בעת בנייתן והן בעת הריסתן[48].
.jpg)
במלחמת חרבות ברזל, התגובה הישראלית כלפי מערכת המנהרות הייתה ממוקדת, ונעשתה באמצעות פיתוח כלים טכנולוגיים ואסטרטגיות מיוחדות. צה"ל השקיע משאבים רבים בהבנה ובפיתוח אמצעים לטיפול במנהרות, שהיה קריטי בכדי למנוע את יכולת ההפתעה של חמאס. ישראל פיתחה מערכות טכנולוגיה מתקדמות לגילוי מנהרות, כולל מכשירים חיישנים מתחת לאדמה, שמטרתן הייתה לזהות תנועה תת-קרקעית. בנוסף, פותחו כלים לשימוש במפגעים כדי לפגוע במנהרות מבלי לחשוף את הכוחות למתקפות ישירות. בנוסף, צה"ל השתמש במכונות חפירה מיוחדות בכדי לנטרל את המנהרות או לחסום את מעברי המנהרות הקיימים, אם זה על ידי חפירת "חומות תת-קרקעיות" או על ידי הצפה של המנהרות[49]. צה"ל השתמש בטכנולוגיות מתקדמות של לוחמה אלקטרונית כדי לשבש את התקשורת בין המנהרות[דרוש מקור].
כוחות צה"ל פעלו ברצועת עזה, תוך דגש על המאבק במנהרות של חמאס. לפי ד"ר אמיר בוחבוט, יחידות מיוחדות של צה"ל הצליחו לפתח שיטה שמאפשרת להם לא רק לאתר ולפרוץ את המנהרה, אלא גם להוכיח תצורת לחימה חדשנית המאפשרת התקדמות תוך ניהול לחימה במחבלים בתוואי תת־קרקעי. מדובר במנהרות גדולות וכוללות מרחבים משמעותיים בעלי חשיבות אסטרטגית לדרג הפיקוד וההנהגה העליונה של חמאס[50].
במערכת הביטחון הגדירו את התווך התת-קרקעי כממד נוסף של הלחימה במלחמה, עם מאמצים ממוקדים בהשמדת מנהרות לחימה אסטרטגיות, המשמשות את חמאס להעברת כוחות למתקפות רחבות, ובפיצוץ מפקדות וחמ"לים תת-קרקעיים של הצמרת. אולם תורת הלחימה נגד המנהרות התפתחה תוך כדי לחימה, כשההבנה היא כי לא ניתן להשמיד כל מנהרה, אך השמדת מערך המנהרות נותרה יעד מרכזי של צה"ל[51]. לדוגמה, בנובמבר 2024 השמידו לוחמי חטיבה 5, תחת מבצע של אוגדה 252 מפעל תת-קרקעי לייצור אמצעי לחימה של חמאס, סמוך לשכונת זייתון[52]. במפעל, שהיה ממוקם בלב אוכלוסייה אזרחית, נמצאו מחרטות, חלקים לייצור רקטות, פגזים ורימונים, ואמצעי צלילה לשימוש בפלישה דרך הים. כמו כן, אותרו חדרי שהייה לטווח ארוך, לרבות מטבח, מיטות ומשרדים לשימוש המחבלים. בנוסף, בדצמבר 2023 צה"ל השתלט על "רובע הבכירים" של חמאס במרכז העיר עזה, ונמצא במתחם המתחם רשת טרור תת-קרקעית, ששימשה את בכירי הארגון כמו איסמעיל הנייה ויחיא סינוואר. צה"ל השמיד את רשת המנהרות האסטרטגית בצורה מבוקרת[53].
במלחמת חרבות ברזל נקט צה"ל גישה אסטרטגית לזירת המנהרות של חמאס, אשר הפכה לאחד מהאתגרים המרכזיים בלחימה מול הארגון[24]. מערכת המנהרות בעזה נתפסת כמערכת מורכבת ודינמית, המקבילה במבנה שלה לגוף האדם. כדי להשבית אותה בצורה אפקטיבית, יש לפגוע במרכזי הכובד החיוניים שלה, ולא בכל תוואי המנהרה. בעבר, ההתמקדות הייתה בהשמדה כוללת של המנהרות לאורך תוואי. אולם צה"ל שינה את גישת הפעולה, ונוקט בדרכים ממוקדיות יותר, הנשענות על מודיעין מדויק, שמאפשר פגיעה קריטית במרכזי הכובד של המערכת התת-קרקעית. הוא עושה שימוש בטכנולוגיות מתקדמות למיפוי המנהרות, לצד כלים כבדים כגון דחפורים ומקדחים, במטרה לאתר ולהשמיד תשתיות אסטרטגיות של חמאס. זאת למרות הקשיים המבצעיים, שכן כל משימה ייחודית שלעצמה בשל ההבדלים בתנאי הקרקע, תוואי המנהרות ואופי כוחות האויב שעורבים בתוכה[24]. הפגיעה במנהרות לא רק משבשת את יכולות חמאס, אלא גם תורמת לשיפור התמרון והאפקטיביות הכוללת של הלחימה, כדי למנוע מהארגון לשקם את תשתיותיו בעתיד.
אתגרים טכנולוגיים
- ערכים מורחבים – מערכת אמולסיה לפיצוץ מנהרות, כלי נשק של יהל"ם
הכניסה למנהרות מציבה אתגרים טקטיים ייחודיים, שלרבים מהם לא ניתן לתת מענה ללא ציוד ייעודי. התנאים התת-קרקעיים מגבילים מאוד ראות, נשימה ושימוש בנשק. לעיתים, לא ניתן לנשום בתוך המנהרות ללא מכלי חמצן, תלוי בעומקן ובמערכת האוורור שלהן. גם ראייה יכולה להיות בלתי אפשרית. רוב המשקפות הצבאיות לראיית לילה מסתמכות על אור סביבתי כלשהו ואינן פועלות כאשר אין כלל אור. ציוד ניווט ותקשורת צבאיים שמסתמכים על לוויין או קו ראייה לא פועלים מתחת לאדמה. ירי נשק במרחב הצפוף של מנהרה, אפילו רובה, יכול ליצור אפקט הדף שעלול להזיק ליורה. מגן יחיד יכול להחזיק מנהרה צרה נגד כוח עדיף בהרבה.
כניסה למנהרות מציבה אתגרים טקטיים ייחודיים, שרבים מהם לא ניתנים לפתרון בלי ציוד מיוחד. הלחימה באזורים העירוניים המאוכלסים בצפיפות רבה והמעברים מתחת לאדמה עלולים לשלול מצה"ל כמה מיתרונותיו הטכנולוגיים תוך מתן יתרון לחמאס מעל ומתחת לקרקע[54]. בחלק מהמקרים קשה לנשום ללא בלוני חמצן, קשה לראות כי ראיית לילה דורשת אור מינימלי, והציוד התקשורתי/ניווט מבוסס לווין פשוט אינו עובד מתחת לאדמה. ירי במרחב סגור – אפילו של רובה – עלול לגרום לזעזועים גופניים ליורה. מגן אחד בפתח מנהרה צר יכול לעכב כוח שלם. החיילים נזקקו גם לציוד מיוחד: לנשימה, ראייה, תקשורת, ניווט, פריצה ולחימה. רוב הציוד הרגיל פשוט אינו עובד מתחת לקרקע. מכשירי קשר, ניווט לווייני, רחפנים, ואפילו משקפי ראיית לילה – מאבדים יעילות בסביבה חסרת אור או קליטת GPS. פיצוץ תת-קרקעי עלול לגרום לנזק רב ולסכן את הלוחמים עצמם[8]. לצה"ל גם ציוד ייעודי, חיישנים קרקעיים ואוויריים, מכ"מים חודרי קרקע, ציוד קידוח, טכנולוגיות תקשורת וניווט תת-קרקעיות, ראיית לילה תרמית, רובוטים ורחפנים שנכנסים למנהרות וממפים אותן בלי לסכן חיילים, ומדמים וירטואליים לאימון לוחמים בלוחמה תת-קרקעית.
לחימה במנהרות מחייבת ציוד מיוחד – ראיית לילה טרמית, מכשירים לתקשורת וניווט תת-קרקעיים, רובוטים לגישוש, ומסכות חמצן. ליהל"ם וליחידות אחרות בצה"ל גם ציוד ייעודי שפותח במיוחד למנהרות. יחידות סיור מנהרות משתמשות בחיישנים קרקעיים ואוויריים, רדאר חודר קרקע, ציוד קידוח ומערכות אחרות לאיתור מנהרות. קיימים מכשירי קשר וטכנולוגיות ניווט שמתפקדים מתחת לאדמה, משקפות לראיית לילה שמבוססות על חום וטכנולוגיות נוספות לראייה בחושך מוחלט, ומערך של רובוטים זוחלים או מעופפים, בשלט רחוק או באופן חוטי, שמסוגלים לחקור ולמפות מנהרות ללא סיכון לחיילים. צה"ל גם משתמש במתקני סימולציה לאימונים במציאות מדומה, שמאפשרים לחיילים להתאמן בלחימה תת-קרקעית גם כאשר אינם נמצאים באתר אימונים פיזי.
ישראל גם פיתחה טקטיקות מיוחדות לטיפול במנהרות לאחר שנמצאו. לצה"ל יש מגוון רחב של חימוש חודר קרקע כמו "GBU-28", שמסוגל לחדור לעומק של 30 באדמה או דרך 6 מטר של בטון. לכוחות הקרקע של צה"ל יש גם סוגים שונים של חומרי נפץ לקריסת מנהרות או איטומן ודחפורים לשם כך. בטקטיקה זו השתמשו הנחתים האמריקאיים כאשר איטמו מערות ומנהרות של היפנים בקרב איוו ג'ימה ב-1945. כשנחשפו מנהרות חזבאללה בגבול הצפוני של ישראל במהלך מבצע "מגן צפוני" ב-2017, צה"ל שפך לתוכן מלט במשאיות כדי לאטום אותן. מצרים ניסתה לנטרל מנהרות הברחה של חמאס בגבולה עם עזה על ידי הצפתן במי ים ובשפכים.
זירות נוספות
לבנון
במהלך מלחמת חרבות ברזל, לוחמת המנהרות בגזרת לבנון הפכה לאתגר אסטרטגי משמעותי עבור צה"ל, כאשר חזבאללה פיתח תשתיות תת-קרקעיות מתקדמות לאורך הגבול[55]. כוחות צה"ל פעלו בגבול ישראל–לבנון במטרה לאתר ולהשמיד מתחמי שהייה תת-קרקעיים ומנהרות התקרבות של חזבאללה, שנבנו במשך שנים רבות ונועדו לאפשר לכוח רדואן יציאה להתקפה מהירה במסגרת תוכנית "כיבוש הגליל"[56]. במהלך המלחמה, במסגרת פעולות צה"ל להשמדת תשתיות טרור במרחב דרום לבנון, איתר צה"ל מנהרה של חזבאללה שחצתה כ-10 מטרים לתוך שטח ישראל, בסמוך למושב זרעית. במהלך מבצע בכפר כילא, בעקבות מודיעין מדויק על הימצאות תשתית תת-קרקעית, לוחמי צה"ל פשטו על בית שבו אותר פיר תת-קרקעי. הלוחמים ירדו בפיר וחשפו מנהרה באורך של כ-100 מטרים, שבמהלך סריקתה נמצא מצבור אמצעי לחימה[57]. כמו כן, כוחות צה"ל איתרו מתחם תת-קרקעי באורך של 800 מטרים בדרום לבנון, ששימש כמפקדה של "כוח רדואן" של חזבאללה. במתחם אותרו חדרים, מטבח ואמצעי לחימה רבים, שנועדו לשרת את המחבלים במסגרת תוכנית חזבאללה ל"כיבוש הגליל"[58].
סוריה
.jpg)
במהלך מלחמת חרבות ברזל העמיק חזבאללה את פעילותו התת-קרקעית בשטח סוריה, תוך הקמת תשתיות מנהרות מתקדמות ששימשו להעברת אמצעי לחימה, תנועת כוחות והתחמקות מתקיפות. במסגרת פעילות זו, הקים הארגון בסיס תת-קרקעי לאחסון טילים בעיירה אל-קוסייר, הכולל רשת מנהרות המובילות לשטח לבנון. על פי דיווחים, הבסיס כולל קטיושות, פצצות מרגמה, תותחי הוביצר, כ-60 טנקים מדגם T-72 וארבעה מפעלים לייצור תחמושת[59]. חזבאללה חפר רשת מנהרות נרחבת בין סוריה ללבנון, במיוחד באזור הרי קלמון ואל-קוסייר, במטרה לאפשר העברת ואחסון אמצעי לחימה. מנהרות אלו שימשו גם לאימונים ולפעילות לוגיסטית[60]. צה"ל תקף מנהרה באזור הבקאע שחצתה את הגבול בין סוריה ללבנון, ושימשה את חזבאללה להעברת נשק. המנהרה הותקפה בעבר, וצה"ל פועל למנוע את שיקומה ושימושה מחדש[61]. בנוסף, מפקדי שטח רבים של חזבאללה נמלטו לסוריה דרך מערכת מנהרות שהקים הארגון בגבול בין המדינות, כחלק מהתבססותו הצבאית בשטח הסורי ומהעברת משאבים ולוחמים[62]. איראן, בשיתוף חזבאללה, הקימה צירים חשאיים דרך סוריה ללבנון – כולל מנהרות שנועדו להברחת אמצעי לחימה. במסגרת מבצע חיצי הצפון, תקף צה"ל תשתיות אלו במטרה לסכל את המשך ההברחות[63]. פעילות זו מדגישה את הסתמכותו של חזבאללה על תשתיות תת-קרקעיות בסוריה למטרות צבאיות ואסטרטגיות, ואת האתגרים הביטחוניים הנלווים לכך.
לקריאה נוספת
- דורון ברגר ויפעת ברקו, תבונת השדה: סוגיות מרכזיות בפסיכולוגיה צבאית, שער א׳: אתגרים בהפעלת הכוח, היבטים מנטליים של לחימה בתווך תת־קרקעי הוצאת מערכות
- ההתמודדות עם איום המנהרות, 2017
- אליאור לוי, עזה תחתית: כך הפכה הרצועה לעיר מנהרות תת-קרקעיות, באתר ynet, 19 ביולי 2014
- מבקר המדינה, ההתמודדות עם הלוחמה התת-קרקעית הפלסטינית, 09.05.2007
- אוהד חמו, מאחורי התיעוד של חיזבאללה: מה יודעים בישראל על מערך התת-קרקע של ארגון הטרור?, באתר מאקו, 19 באוגוסט 2024
- קבוצת העבודה הבינלאומית ללוחמה תת-קרקעית, באתר אוניברסיטת רייכמן
קישורים חיצוניים
- איתי בלומנטל, מסע ל"אם המנהרות": הפירים שצה"ל חשף מטרים מהגבול עם מצרים, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 19 ביוני 2024
אותרה מערכת תת קרקע המחברת בין צפון רצועת עזה לדרומה, באתר צה"ל, 26 בפברואר 2024- מערכת את"צ, אוגדת עזה השלימה מבצע ממוקד בצפון הרצועה, באתר צה"ל, 8 בדצמבר 2024
- אל"מ במיל' מירי איזין, המומחית שבטוחה: את ההצלחה של חמאס במתקפה צריך לייחס בעיקר לחזית אחת, באתר גלובס, 3 בפברואר 2024
- פרופ' יואל רסקין, איך הפכו תנאי הקרקע בעזה לנשק טקטי?, באתר המחלקה לגאוגרפיה וסביבה, תכנית מצטיינים בגאוגרפיה וסביבה – מסלול מחקרי, אוניברסיטת בר-אילן, 7 נובמבר, 2023
- פרופ' יואל רסקין, איך הפכו תנאי הקרקע בעזה לנשק טקטי, באתר אוניברסיטת בר-אילן, טו בחשוון תשפ"ד, 30 באוקטובר 2023
- אור רביד, מה מחכה לצה"ל במנהרות: כך פועלת העיר התחתית של חמאס, באתר מאקו, 31 באוקטובר 2023
- רונן ברגמן, הנורות האדומות לא נדלקו, וישראל גילתה באיחור את "ספגטי המנהרות", באתר ynet, 24 בדצמבר 2023
- ד"ר מיכאל ברק, "אסטרטגיית המנהרות" בקרב הפלגים המזוינים הפלסטינים ברצועת עזה, באתר המרכז הבינתחומי בהרצליה – המכון למדיניות נגד טרור (ICT), דצמבר 2018
- בניין הכוח ללחימה תת-קרקעית בצה"ל, באתר מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון, 2 בינואר 2019
- לילך שובל, השמדת 110 ק"מ של מנהרות וחילוץ גופות החטופים בחאן יונס: לאחר 10 חודשים - אוגדה 98 שוב יוצאת מעזה, באתר ישראל היום, 30 ביולי 2024
- סוכנויות הידיעות, כנראה שלא נצליח להשמיד את כל מנהרות החמאס - וזו הסיבה לכך, באתר מעריב אונליין, 23 בינואר 2024
- ב. ניסני, 3 מנהרות התקפיות הושמדו, אחת מהן חצתה לארץ | צפו, באתר כיכר השבת
- אסף גלעד, איך נראית עיר המנהרות של עזה ואיך צה"ל יכול להילחם בה, באתר גלובס, 1 בנובמבר 2023
- יואב זיתון, AP, מאות ק"מ, בעומק 80–90 מטר: המנהרות שמסבכות את הכניסה הקרקעית, באתר ynet, 28 באוקטובר 2023
עמיר רפפורט, מלחמת המנהרות הראשונה מסוגה בעולם, בעיתון מקור ראשון, 2 בפברואר 2024- יובל מן, עזה של מטה: אתגר המנהרות של צה"ל, באתר ynet, 20 בדצמבר 2023
- דני קושמרו, בתוך מנהרת הטרור הכי מסוכנת של חמאס, 70 מטר מתחת לאדמה, באתר מאקו, 1 באפריל 2022
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 יותר מ-5,700 פירי מנהרות: על הרשת התת-קרקעית של חמאס בעזה, באתר מאקו, 16 בינואר 2024
- ↑ ג'ון ספנסר, Underground Nightmare: Hamas Tunnels and the Wicked Problem Facing the IDF, Modern War Institute, 17 באוקטובר 2023
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 ג'ון ספסנר, Underground Nightmare: Hamas Tunnels and the Wicked Problem Facing the IDF, Modern War Institute, 17 באוקטובר 2023 (באנגלית)
- ↑
פרופ' יואל רסקין התפתחות מנהרות גרילה וטרור ברצועת עזה, סרטון בערוץ "Peleg Levy", באתר יוטיוב (אורך: 30:56)
- ↑ Pictures: Bride Smuggled Through Gaza Tunnels, 28 במרץ 2013
- ↑ פרופ' יואל רסקין התפתחות מנהרות גרילה וטרור ברצועת עזה, סרטון בערוץ "Peleg Levy", באתר יוטיוב (אורך: 30:56), אוניברסיטת בר-אילן, 3 באפריל 2024
- ↑ רויטרס, חמאס: אנחנו חפרנו את מנהרת "חאן יונס", באתר ynet, 21 באוקטובר 2013
- ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 ג'ון ספנסר, Israel’s New Approach to Tunnels: A Paradigm Shift in Underground Warfare, Modern War Institute, 2 בדצמבר 2024
- ↑ דני קושמרו, בתוך מנהרת הטרור הכי מסוכנת של חמאס, 70 מטר מתחת לאדמה, באתר מאקו, 1 באפריל 2022
- ↑ דני מולכו, אמצעים לראיית לילה, מארבים והסוואה: "מדריך חמאס למנהרות", באתר חדשות 13, 2 בספטמבר 2024
- ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 Julia Wolfe, Inside the tunnels of Gaza, 31 בדצמבר 2023
- ↑ Julia Wolfe, Inside the tunnels of Gaza, רויטרס, 31 בדצמבר 2023 (באנגלית)
- ↑ Two IDF soldiers killed by IED in tunnel shaft near Rafah, JNS, 2024-05-19 (באנגלית)
- ↑ Israeli army says it found a 55-metre tunnel under Gaza’s al-Shifa Hospital, Al Jazeera, 2023-11-19 (באנגלית)
- ↑ Chained to Cannons or Wearing Targets on their T-Shirts: Human Shields in International Humanitarian Law, Cambridge
- ↑ Human Shields: Complementary Duties under IHL, American Journal of International Law
- ↑ Human Shields and Perfidy: Addressing Illegal Conduct in Operations, U.S. Army War College
- ↑ ד"ר דפני ריצ'מונד-ברק, Tunnels as War Crime, המכון למדיניות נגד טרור, 12 באוגוסט 2014 (באנגלית)
- ↑ יולן כהן, החטופים מוחזקים בתת-תנאים, המחבלים הופכים אלימים: הפרטים הקשים שחשפו גורמי הביטחון למשפחות החטופים, באתר מאקו, 7 באוקטובר 2024
- ↑ בני סולומון, בלי מזון, אוויר ואור: עדויות מסמרות שיער של החטופים ששבו, באתר כיכר השבת, 16.02.25
- ↑ יעל צ'כנובר, הוחזקו בעיקר במנהרות, לא ידעו מה קרה ב-7/10 - וקיבלו יותר אוכל שבוע לפני השחרור, באתר ynet, 8 בפברואר 2025
- ↑ דו"ח חושף: רוב החטופים מוחזקים במנהרות עם כלובים, באתר "סרוגים", 8 באוקטובר 2024
- ↑ יעל צ'כנובר, דובר צה"ל: "החשש ל-109 החטופים מובן. לא נוכל להשיב את כולם במבצעי חילוץ", באתר ynet, 20 באוגוסט 2024
- ^ 24.0 24.1 24.2 24.3 24.4 24.5 הילה גד, איך פוגעים ב"לב" של חמאס? ריאיון עם האיש שמכיר את המנהרות לעומק, באתר צה"ל, 8 באוגוסט 2024
- ↑ יגאל מוסקו, לוחמים על ארבע: כלבי יחידת עוקץ במנהרות החמאס, באתר מאקו, 7 בינואר 2024
- ↑ Yaakov Lappin, IDF sharpens its tools against Hamas’s terror city under Gaza, Jewish News Syndicate, 29 באוקטובר 2023 (באנגלית)
- ↑ הכירו את ה"מוח" שחושף את מנהרות הטרור של חמאס, באתר צה"ל, 15 באפריל 2018
- ↑ Tactical Lessons from Israel Defense Forces Operations in Gaza, 2023, RUSI, 2024-01-15 (באנגלית)
- ↑ IDF confirms flooding Hamas tunnels in Gaza with seawater, Times of Israel, 2023-12-12 (באנגלית)
- ↑ מובצעה יכולת לנטרול תשתיות טרור תת"ק ברצועה באמצעות הזרמת מים, באתר צה"ל, 30 בינואר 2024
- ↑ יואב זיתון, "תוכנית אטלנטיס" להזרמת מים למנהרות - מבצעית: "פריצת דרך מול עזה תחתית", באתר ynet, 30 בינואר 2024
- ↑ יואב זיתון, צה"ל אישר: מציפים מנהרות חמאס במים – לאחר ניתוח של הקרקע, באתר ynet, 30 בינואר 2024
- ↑ עמוס הראל, חשיפה: ישראל מיישמת תוכנית להצפת מנהרות חמאס במים, באתר הארץ, 30 בינואר 2024
- ↑ Dov Lieber, Israel’s Flooding of Hamas Tunnels Faces Unexpected Challenges, The Wall Street Journal, 13 במרץ 2024 (באנגלית)
- ↑ ישראל גראדווהל, היכן מסתתר יחיא סינוואר? | אלו האמצעים שנקטה ישראל להשמדת המנהרות, באתר כיכר השבת, 28 בינואר 2024
- ↑ יניב קובוביץ, תחקיר "הארץ": כך כשל פרויקט אטלנטיס להצפת מנהרות חמאס ברצועת עזה, באתר הארץ, 25 ביולי 2024
- ↑ Ronen Bergman, Adam Goldman, Israel Tried Flooding Hamas Tunnels. It Didn’t Work., The New York Times, 11 באפריל 2024 (באנגלית)
- ↑ דיווח: רוב מנהרות חמאס לא נפגעו, תוכנית "אטלנטיס" להצפתן - לא מספיק יעילה, באתר ynet, 28 בינואר 2024
- ↑ המלחמה שמתחת לאדמה: הצפת מנהרות הטרור ופריצת דרך של מערכת הביטחון, סרטון בערוץ "עכשיו 14", באתר יוטיוב (אורך: 04:06), 31 בינואר 2024
- ↑ יניב קובוביץ, איתן אבריאל, תחקיר "הארץ": כך כשל פרויקט אטלנטיס להצפת מנהרות חמאס ברצועת עזה, באתר הארץ, 25 ביולי 2024
- ↑ Michael Knights, Gaza’s Urban Warfare Challenge: Lessons from Mosul and Raqqa, The Washington Institute, 2 בינואר 2024 (באנגלית)
- ↑ מייקל נייטס, Gaza’s Urban Warfare Challenge: Lessons from Mosul and Raqqa, The Washington Institute for Near East Policy, 2023-10-13 (באנגלית)
- ↑ The International Working Group on Subterranean Warfare, אוניברסיטת רייכמן (באנגלית)
- ↑ מערכת את"צ, הכירו את ה"מוח" שחושף את מנהרות הטרור של חמאס, באתר צה"ל, 15 באפריל 2018
- ↑ יואב זיתון, פאתי בית חאנון, הותר לפרסום: נחשף מתחם טרור תת-קרקעי עצום סמוך לגבול הרצועה | תיעוד מבטן האדמה, באתר ynet, 17 בדצמבר 2023
- ↑ בעומק 50 מטרים וברוחב שמאפשר מעבר כלי רכב: זו מנהרת הטרור הגדולה ביותר שנחשפה עד כה בעזה, באתר מאקו, 17 בדצמבר 2023
- ↑ מתן צורי, יואב זיתון, תיעוד חריג: אחיו של סינוואר נוסע בתוך מנהרת הענק, סמוך לגבול עם ישראל, באתר ynet, 17 בדצמבר 2023
- ↑ ד"ר דפני ריצ׳מונד-ברק, Tunnels as war crime - ICT, המכון למדיניות נגד טרור (ICT) באוניברסיטת רייכמן, 12 באוגוסט 2014
- ↑ איתי בלומנטל, צה"ל הודיע רשמית על השימוש בהזרמת מים לנטרול מנהרות בעזה: "רק בתוואים מתאימים", באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 30 בינואר 2024
- ↑ מעריב אונליין,103FM, "נלחמים בהם בתוך המנהרות": השיטה החדשה שפיתח צה"ל מבהילה את בכירי חמאס, באתר מעריב אונליין, 8 בפברואר 2024
- ↑ יותר מ-5,700 פירי מנהרות: על הרשת התת-קרקעית של חמאס בעזה, באתר מאקו, 16 בינואר 2024
- ↑ צה"ל השמיד מפעל לייצור אמצעי לחימה במרכז רצועת עזה, באתר מאקו, 2 בנובמבר 2024
- ↑ ניר דבורי, תיעוד: כך הושמדה רשת המנהרות של "רובע הבכירים של חמאס" בעיר עזה, באתר מאקו, 21 בדצמבר 2023
- ↑ יואב זיתון, AP, מאות ק"מ, בעומק 80–90 מטר: המנהרות שמסבכות את הכניסה הקרקעית, באתר ynet, 28 באוקטובר 2023
- ↑ נוטרלה מנהרת חיזבאללה שחצתה כ-10 מטר לשטח ישראל, באתר צה"ל, 8 באוקטובר 2024
- ↑ לילך שובל, יותר מ-70 מבצעים ב-200 לילות לפני התמרון: צה"ל השמיד מנהרות חיזבאללה בתוך לבנון, באתר ישראל היום, 1 באוקטובר 2024
- ↑ כך נראית הפעילות בלבנון – ממצלמות הגוף של הלוחמים, באתר צה"ל, 1 באוקטובר 2024
- ↑ אור הלר, אלון בן דוד, באורך 800 מטרים: צה"ל פשט על מפקדה תת-קרקעית של רדואן בלבנון, באתר חדשות 13, 14 באוקטובר 2024
- ↑ דיווח: חיזבאללה הקים בסוריה בסיס טילים עם מנהרות ללבנון, באתר וואלה, 8 באפריל 2016
- ↑ ירון פרידמן, גם בתימן ולכיוון סוריה: מנהרות חיזבאללה, באתר ynet, 5 בדצמבר 2018
- ↑ אור הלר, צה"ל תקף מנהרת חיזבאללה שחצתה מסוריה ללבנון: "הפרת ההבנות", באתר חדשות 13, 9 בפברואר 2025
- ↑ רם ברנדס, דיווח: מפקדי שטח רבים בחיזבאללה ברחו לסוריה דרך מנהרות, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 30 בספטמבר 2024
- ↑ דוד הכהן, מנהרת ענק של חיזבאללה נחשפה בגבול סוריה-לבנון | כיכר השבת, באתר כיכר השבת, 12 בדצמבר 2024
| זירות מלחמת חרבות ברזל | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| זירת עזה | טבח שבעה באוקטובר • פינוי צפון הרצועה • קרב בית חאנון • קרב ג'באליה הראשון • קרב עזה • מסדרון נצרים (כביש 749 • בסיס נצרים) • עסקת שחרור החטופים ישראל–חמאס (2023) • קרב ח'אן יונס • קרב שג'אעייה • הקרב במחנות המרכז • מבצע עוז וניר • התקיפה נגד כוח צה"ל באל-מע'אזי • מבצע יד זהב • מבצע כתר המערב • מבצע ניתוח מקומי • קרב רפיח • קרב שג'אעייה (2024) • קרב ג'באליה השני • ההתנקשות במוחמד דף • ההתנקשות באסמאעיל הנייה • קרב ג'באליה השלישי • הריגת יחיא סינוואר • הסכם חמאס–ישראל (ינואר 2025) • תוכנית טראמפ לפינוי רצועת עזה • מבצע עוז וחרב (קרב רפיח • ציר מורג • ציר מגן עוז) • מבצע מרכבות גדעון (קרב צפון רצועת עזה • קרב ח'אן יונס • קרב רפיח • קרב עזה • קרב מרכז רצועת עזה) • המשבר ההומניטרי (הרעב ברצועת עזה • הריגת הינד רג'ב • אסון הסיוע ההומניטרי • הריגת עובדי המטבח המרכזי העולמי • האסון בתל א-סולטאן • התקיפה בבית הספר אלעודה • התקיפה בבית לאהיא) • אזור החיץ • הסיוע ההומניטרי | ||||||
| זירת לבנון | ההתנקשות בסאלח אל-עארורי • פגיעת הרקטה במג'דל שמס • ההתנקשות בפואד שוכר • מבצע זה הרגע • התפוצצות זימוניות חזבאללה • מבצע חיצי הצפון • ההתנקשות באבראהים עקיל • מבצע סדר חדש • התמרון הקרקעי בלבנון (נפת צור • נפת בינת ג'בייל • נפת מרג' עיון • נפת חאצביא • חטיפת עמאד אמהז) • פגיעת הכטב"ם בבא"ח גולני • הסכם ישראל–לבנון 2024 | ||||||
| זירת סוריה | התקיפה בנמל התעופה חלב • מבצע רבות הדרכים • חטיפת עלי סולימאן אל-עאסי • מבצע חץ הבשן • העימותים בדרום סוריה (אפריל–מאי • יולי • אוגוסט) | ||||||
| זירת איראן | ההתנקשות במוחמד רזא זאהדי • ההשתלטות האיראנית על אוניית המכולות MCS Aries • המתקפה האיראנית על ישראל (אפריל 2024) • התקיפה הישראלית באיראן (אפריל 2024) • ההתנקשות באסמאעיל הנייה • המתקפה האיראנית על ישראל (אוקטובר 2024) • מבצע ימי תשובה • מבצע עם כלביא (המתקפה האיראנית על ישראל (יוני 2025) • המתקפה האמריקאית) • גיוס ישראלים בידי איראן | ||||||
| זירת תימן | מבצע שומר השגשוג • מצור החות'ים על ים סוף • מבצע יד ארוכה • מבצע העיר הלבנה • מבצע צלילי הכרם • התקיפה הישראלית בתימן (ינואר 2025) • מבצע עיר נמלים • מבצע עמידת ראש • מבצע שקיעות אדומות • מבצע נווה צדק • מבצע טיפת מזל | ||||||
| זירת יהודה ושומרון | מבצע מחנות קיץ • מבצע חומת ברזל | ||||||
| פיגועים |
| ||||||
| מערכת דעת הקהל העולמית |
| ||||||
| זירות נוספות | זירת עיראק • העורף הישראלי (מחאות בישראל על רקע מלחמת חרבות ברזל • חסימת משאיות הסיוע לרצועת עזה) • התקפות על בסיסי ארצות הברית | ||||||
לוחמת מנהרות במלחמת חרבות ברזל41488492